הדרה צורות רבות לה. גם מאבק
תמי זנדברג בוחנת את נושא הדרת הנשים מעבר לכותרות האופנתיות. זנדברג סוקרת את הסיבות להקצנה הנוכחית ואת הקשר למאבקים רבים אחרים
"הדרת נשים" הוא נושא חם. כמו "תג מחיר", עוד תופעה פסולה שקיבלה שם מכובס, הנושא עלה לכותרות, כולם מחפשים את הסיפור הבא, כולן מגנות, כולן מתבטאות נגד, עורכות כנסים, הפגנות ואירועים.
אחת השאלות המעניינות היא למה דווקא עכשיו. בשנה שעברה, כשנלחמנו נגד הפרדה מגדרית בהיכל התרבות, היו כאלה ששאלו "מה זה עניינכם", וטענו שצריך לכבד את ה"רגישות התרבותית" לקהילה הבוחרת בהפרדה. אנחנו הסברנו כבר אז כי הבחירה באפליה ובהדרה אינה בחירה חופשית, וכי לא מדובר בכבוד למנהג עתיק יומין, אלא בתופעה חדשה, בהקצנה מסוכנת.
היום, כשיש נשים שנמנע מהן לשיר, ללכת בחופשיות ברחוב, או לעלות לבמה לקבל פרס על עבודתן, יותר א/נשים מצטרפים אלינו. הסברים רבים ניתנו לשאלה מדוע הנושא מוקצן דווקא עכשיו. עסקנים ואנשי תקשורת ימנים ודתיים מסבירים כי מדובר ב"גילוי מחודש" של תופעה שולית שקיימת זה שנים, ומכך מסיקים שה"תקשורת השמאלנית" רודפת את הציבור הדתי.
אולם גם נשות ציבור דתיות וימניות מודות שמדובר בתופעה חדשה, שאין כל קשר בינה ובין צניעות, ולא בינה ובין מנהגי מסורת וקהילה. אחד ההסברים הוא שמדובר בגל נגד למהלך קידום נשים נרחב בשנים האחרונות, דווקא בחברה הדתית והחרדית.
מבלי להפחית מחשיבותו של הסבר זה, לדעתי רלוונטי לא פחות לקשור את ההתקפה על מעמד האישה בגל ההקצנה הכללי העובר על ישראל בימים אלה, ומתבטא כמעט בכל זירה. בכנסת, בתקשורת, באקדמיה, בבית המשפט ובחברה האזרחית אנו עדים לגל אנטי-דמוקרטי עכור וחסר בושה, שנדמה כי חלק מנשאיו מקדמים אותו בברכה, למרות הנזק שיגרום להם עצמם.
להדרה, לאפליה, לעוול, לאי השוויון, פנים רבות. הן מתבטאות במדרכות הנפרדות, בהטרדה המינית ברחוב, בשכר שונה על עבודה שווה, בהיעדר שיטתי של נשים מכנסים ופאנלים בנושאים שונים, מטורי הדעה בעיתון ומאולפני הטלויזיה. יתר על כן, הן מתבטאות גם בעוולות אחרים של ציבורים מוחלשים. בכנס נגד הדרת נשים שערכה בסוף השבוע עמותת כ"ן אמרה עדינה בר שלום, כי בפורומים רבים היא האישה יחידה, המזרחית יחידה, החרדית יחידה.
אני שותפה לאלה שסבורות כי מעמדה של האישה בחברה החילונית אינו טוב בהרבה מבחברה הדתית. כחילונית, אני מקדישה את רוב זמני לשינוי הראשון. אולם אינני מקבלת שצריך להזניח את המאבק באחד עד שיסתדר האחר. הדרך היחידה לשינוי המציאות היא קודם כל להבין את הקשר בין סוגים שונים של אפליה, ביטויים שונים של אי צדק, וגם לקבל צורות שונות של מאבק נגד כל אחד מהם בנפרד ונגד כולם ביחד.
על כן, הנסיון של מתנגדי הדרת נשים להמעיט בחשיבות התופעה לעומת נושאים בוערים יותר אחרים, מחטיאה את העיקר. מיעוטים מוחלשים, ציבורית מקופחים, אזרחים פחותי זכויות, עניים ובעיקר עניות הן הראויים הראשונים למאבק לשינוי חברתי. אבל יותר מכל, חשוב לראות את החיבור בין כל המאבקים. כפי שאין צדק חברתי ללא סיום הכיבוש, כך גם אין צדק חברתי בחברה שהנשים בה מופלות ומדוכאות.
נכון שברגע נתון מאבק אחד לפעמים הולך לאופנתי, לבון טון, ואולי לכן גם לקל יחסית. אבל אם הוא מאבק צודק, אין בכך כל רע. אפשר לחשוב על הטרנד הנוכחי נגד הדרת נשים כעל הלייק לקוטג' בישראל של טרום יולי 2011. כמה קל היה ללעוג ללייק הזה, וכמה ברור היום מה הקשר בינו (ובין עוד הרבה מאוד מאבקים, פופולריים יותר או פחות) ובין מאות האלפים שצעדו ברחובות רק שבועות ספורים מאוחר יותר.
תגיות: הדרת נשים, מאבק, תמי-זנדברג
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
25 בדצמבר, 2011 בשעה 11:42
המאבק נגד ההתנהגות החרדית כלפי נשים הוא אחד מהמאבקים החשובים על דמותה של החברה הישראלית. חשוב שגם הסוציאל דמוקרטים יטלו בו חלק.
ביום ג' הקרוב, בשעה 19.00 תקיים תנועת ישראל חופשית הדלקת נרות למען השפיות מול עירית בית שמש. מי שיכול, רצוי שיגיע.
שמעתי טענות מחילונים שגרים בבית שמש שהם לא מעונינים שאנשים מבחוץ יתערבו להם בחיים הקהילתיים בעיר. אני לא מקבל את הנימוק הזה כי העניין אינו רק מקומי. המאבק הוא ארצי כללי ובית שמש היא אחת הגזרות החשובות בו.
25 בדצמבר, 2011 בשעה 13:41
הלוואי שהייתי יכול לתמוך בכם בלב שלם.
לצערי אני לא יכול,בינינו אף אחד לא בדיוק גילה את אור הפמיניזם והשוויון בן גברים ונשים,אם ה"אויב" לא היו דתיים וחרדים היינו כולנו מתרגשים מהסנסציה הבאה שהתקשורת הייתה בוחרת לעסוק בה.
כרגע די מחפשים את הדברים האלו מתחת לכל אבן,חרדים שיורקים ברמת בית שמש ב' (איפה שזה לא יהיה),קווי מהדרין(מישהו יודע על אילו קווים מדובר בלי לגגל עליהם?),שעתיים מופרדות בחדר כושר?WTF? זאת לטעמי הייתה הגזמת השבוע,הרי יש גם חדרי כושר שמלכתחילה מיועדים רק לנשים.
אין כאן מאבק בהדרת נשים או בעד קידום נשים,זה לא שבכל הארץ נשים מוצאות עצמן מופרדות ומודרות ופתאום החרדים כפו את זה על כולנו.
כעם אנחנו מאוד אוהבים להיאבק בעצמנו וזה מה שזה,מאבק לצורך מאבק.
אם אתם רוצים הוכחה לטענותיי אתם מוזמנים להסתכל כמה אנרגיה ותשומת לב ציבורית ותקשורתית מושקעות כרגע במקומות שבהם אף חילוני לא ידרוך ולא היה יודע כלום לעומת כמה סיקור יהיה לחוק שמנסה לחלק כלפי פנסיה בין גרושים(ביטוי הרבה יותר חשוב לקידום נשים).
25 בדצמבר, 2011 בשעה 13:44
נ.ב.
בת"א יש חוף שמיועד לדתיים,בחוף הזה יש שעות רק לגברים ושעות רק לנשים,סביבו יש חופים מעורבים(חוף מציצים מצפון וחוף הכלבים מדרום) האם מדובר ב"הדרת נשים, או בסובלנות תרבותית שגם היא חלק מהסובלנות שאנחנו חייבים להכיל כחברה?
25 בדצמבר, 2011 בשעה 15:44
אין אלא ל"קנא" באנשים שאינם רואים את ההקצנה המתפשטת לאורך חזיתות רבות, ואת הקשר בין חלקי הפאזל השונים.
מי שמחכה לראות את כל חלקי הפאזל במערך התמונה המוגמרת כדי להשתכנע, כבר יאחר את המועד.
וזה בדיוק מה שאומר הפוסט הזה. המאבקים השונים לכאורה הם בעצם מאבק אחד נגד תופעת האפליה ואי השוויון שלובשת צורות שונות אבל היא אחת.
בקשר לחוף בת"א, בעיקרון הוא לא אמור להיות בעיה, תלוי מה ההקשר שלו ותלוי איפה עובר הגבול.
המבחן, הוא בדיוק כמתואר למעלה. מדובר בתהליך הרסני ולא בקוריוזים נקודתיים.
משלים את התמונה הפוסט על חיים אמסלם.
25 בדצמבר, 2011 בשעה 16:52
מצטרף לאנונימי.
יש הבדל בין הקצאת שעות מוסכמת מראש לאוכלוסיה דתית שרוצה הפרדה לבין כפיית הפרדה במרחב ציבורי משותף לכולם, תוך הצבת הנשים בעמדת נחיתות.
גם הפרדה מוסכמת אינה משובבת את נפשי, אבל אני מוכן לסבול (תרתרי משמע) אותה, מטעמי סובלנות.
ברור שיש מקרים נוספים של הדרת נשים בחברה הישראלית, אבל בשום מקום אין מחסומים רשמיים כמו בקרב החרדים והחרד"לים.
העיסוק הרב שלהם בענייני צניעות (יעני) מלמד על איזו שהיא בעיה שמודחקת אל מתחת לסף התודעה. זו יכולה להיות ריאקציה על התקדמות הנשים החרדיות בסולמות ההשכלה והתעסוקה בחברה שרק חלק ממנה מקדש את לימוד התורה מעל לכל, וזה יכול היות גם ביטוי לבעיות מיניות לא פתורות. במקום לטפל בשורשי הבעיה הם מתנפלים על הנשים. אנחנו החילוניים, החופשיים, לא יכולים לטפל בבעיותיהם המודחקות, אבל בשום פנים אין להסכים להשלטת נורמות בלתי אנושיות כלפי חלק מהאוכלוסייה.
ולהבדיל – כולנו היינו נגד שלטון אימפריאליסטי, אבל הבריטים עשו דבר חיובי כאשר חיסלו את מנהג שריפת האלמנות בהודו. אז אצלנו לא שורפים אלמנות, אבל ההקצנה מתקדמת ויש לבלום אותה.
25 בדצמבר, 2011 בשעה 22:36
הכל תלוי הקשר וקצת קומון סנס,מצטער אבל מקרה הטכניון היה השתוללות לא מוצדקת בכל קנה מידה,גם פעילויות סטייל "רוכבי החופש" מול חרדים הם קצת מוגזמות.
אני לא רואה מה יום מיומיים,כל הסופרלטיבים שבעולם לא יכסו את העובדה שאותו "תהליך הרסני" קורה כבר שנים ולא הוחמר במיוחד לאחרונה.
לא בא לי להגן על החרדים אבל גם נמאס לי מתרבות ההשתלחות בישראל,במיוחד נוראית בעיני השתלחות שנובעת בעיקר משעמום של התקשורת.
כולנו יודעים שיום וחצי אחרי שיימצא האייטם הבא הגל הזה יעבור ואיש לא יזכור מה זה "הדרת נשים"(במיוחד לא העיתונים שמביאים כותבת אחת על כל חמש כותבים,פרשנית אחת על עשרה פרשנים,פרופסורית אחת על ארבעה פרופסורים וכו').
נ.ב.
איש עוד לא ענה לאתגר קווי המהדרין,כמה יש ואיפה?בלי לגלל בבקשה שהרי הדבר בנפשנו.
27 בדצמבר, 2011 בשעה 3:43
יונתן
1. הטענה איננה נגד ה"חרדים". בהיותך עוקב לעומק אחרי התקשורת בודאי תתקשה שלא לשים לב לכך שישנם חרדים שמבועתים מההקצנה יותר ממך.
2. ויש להם סיבה טובה – הם נפגעים ראשונים מהתפשטות ההפנדמנטליזם הדתי.
3. הבעיה היא לא בכללו של ציבור זה או אחר, אלא בהעדר הנהגה אחראית שמציעה דרך להתמודדות. רבנים אחראים צריכים לפעול ולא לילל ש"מתנפלים" עליהם החילונים רחמנא ליצלן בתור תירוץ לאין אונות שלהם. הם חייבים את זה קודם כל לקהילה שלהם.
4. לפני זמן מה הניסו חרדים עובדי עיריה שבאו לתקן צינור מים באשדוד. כך נשארה שכונה שלמה ללא מים בשבת שזה בבחינת פיקוח נפש. ואכן התקשורת דיווחה ועברה הלאה.
5. אבל הגענו עכשיו למסה קריטית – וזו הסיבה שמכל מיני כיונים יוצאים סיפורים "ישנים" כביכול. ההקצנה מתרחשת גם בקרב הציבור המכונה חרדלי ומתנהלת מין תחרות מטופשת מי יותר "כשר", על חשבון ההלכה בכבודה ובעצמה.
אל תיתן שיוליכו אותך שולל בקריאות געוואלד, ולא תמיד מוכרחים לתפוס עמדה מקורית בכל הכוח. לפעמים חייבים לנקוט עמדה. ועכשיו זה הזמן.
ודרך אגב, איננו תינוקות שנשבו בידי עכו"ם, וחלקנו לפחות יודעים מדוע נאסר על נשים ללמוד גמרא ורק המשנה מותרת להן(זה מתקשר גם לתהיה שמעלה אורי יזהר :-))
27 בדצמבר, 2011 בשעה 3:47
נ.ב מכיוון שקווי מהדרין אינם סידור רשמי אלא הסדר של "הבנה" אף אחד לא יוכל להגיד לך איזה קו הופך בזה הרגע למהדרין. עד שאתה סופר אותם כביכול, המספר משתנה.
ובקיצור, אם אתה רוצה להישאר על הגדר, יערב לך. המהדרין, לעומת זאת, היו מצטטים לך משהו מהגדה של פסח.