חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

זכויות אדם וזכויות חברתיות – אל תנתקו ביניהן

נושאים דעות, כלכלת בית ב 8.12.11 4:28

אין זכויות אדם ליברליות בלי זכויות סוציאליות ולהיפך

מאת ק. טוכולסקי

זכויות האדם מורכבות מכמה סדרות של זכויות וממאזנים בין זכויות היסוד שהוגדרו במהפכה הצרפתית, חרות שיוויון ואחווה. בחברה המערבית בשנים האחרונות המאזן הוא חרות כלכלית לחזקים, העדר שיוויון ואשליית אחווה. בפועל הגעה למצב שבו כולנו יכולים לחיות בחרות יחסית שיוויון יחסי ומתוך אחווה כרוך במאבק בלתי פוסק למען כל הזכויות שראויות להקרא זכויות אדם.

בשנים האחרונות נתקלתי לצערי בניתוק בין המאבקים. מצד אחד מאבק בלתי פוסק על "חופש העיתונות" בזמן שהעיתונות מפגינה קונפורמיזם שיכול להיות מוסבר רק כחופש הבעת אותה דעה שמשרתת בעלי הון שונים. או המאבק על חירות בית המשפט שגם היא נתפסת לעיתים ובמידה מסוימת של צדק, כחירות של בני מעמד מסוים לדאוג לאינטרסים של המעמד שלהם. מהצד השני, מאבקים סינדיקליסטים שבצורה מאוד מרשימה נלחמו בהם עובדים למען השגת זכויות העובדים שלהם ללא כל התייחסות לזכויות של חלשים ומוחלשים אחרים. גם במחנה המרכז והשמאל מרכז הפוליטי בולטת ההנהגה שדוגלת בשמירה על זכויות ליברליות לבדן (ציפי לבני) או בשמירה על זכויות חברתיות לבדן (שלי יחימוביץ), לא הנהגה זו ולא הנהגה זו ישיגו את מטרתן.

אין סוציאליזם בלי דמוקרטיה, אין דמוקרטיה בלי סוציאליזם, אין זכויות ליברליות בלי זכויות חברתיות ולהיפך. אפשר להניף רק דגל אחד מסיבות טקטיות, אפשר לחלק את העבודה על הנושא בין כמה גורמים. מצב שבו פועלים כל הכוחות למען רק אחד מהדברים או שאין תיאום בין מי שנאבקים למען כל רעיון לא יביאו אותנו למצב שבו זכויות אדם הם חלק מהתפיסה הבסיסית של כל אדם.

להפגין למען מניעת כליאה של קטינים בסיכון שהוצאו ממסגרת המשפחה ולא נמצא להם מקום במסגרת שיקומית בשם הזכות לחופש בלי להפגין למען יותר מסגרות מתאימות לקטינים שנכלאו רק בגלל שלא היה להם מקום במסגרות לא מביא לשמירה על זכויות הקטין. קטינים ברחוב הם לא קטינים שזכויות האדם שלהם נשמרו יותר מקטינים כלואים. הם קטינים שהפרה אחת של זכויות האדם שלהם הועדפה על פני הפרה אחרת.

להפגין למען שחרורן אי כליאתן של מבקשות מקלט מאפריקה שמסתננות לישראל במצב שבו הן משתחררות לרחוב בלי הבטחה מינימלית של נגישות לטיפול פסיכו-סוציאלי, טיפול בריאותי ואף ללא הבטחה של הזכות למגורים או הזכות למזון גם היא לא משרתת דווקא את הצרכים הקיומיים הבסיסיים של נשים שהגיעו מאפריקה לישראל ו"חירותן" הפיסית אינה בהכרח הבטחה לקיומן בכבוד.

מי שנאבק למען צדק חברתי לא ישיג שום צדק חברתי אם הוא לא יאבק גם למען מי שמודר מכל סוג של צדק מסיבות אחרות. המאבק למען זכויות אדם יצליח רק אם במקום מאבקים מגזריים שבמקרה הטוב ישיגו ניצחון בנקודה אחת. מי שחושב שיש דמוקרטיה בהגנה על החופש בלבד טועה בדיוק כמו מי שמאמין שבדמוקרטיה יש משמעות רק לשוויון בפני החוק.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , ,

18 תגובות

  1. עודד גלעד :

    הבעיה נעוצה לטעמי בהבדל הגדול בין המילה "זכויות" כשאנחנו מדברים על זכויות אדם ועל המילה "זכויות" כשאנחנו מדברים על זכויות-אזרח. בעוד שלשמירת זכויות האזרח קיימים מוסדות בעלי כוח שלטוני המייצגים את אותם אזרחים, לזכויות האדם אין מוסד מגן. בכל כדור הארץ אין מוסד אחד המייצג את בני האדם. וכמו שאתה אומר – אין סוציאליזם בלי דמוקרטיה ואין דמוקרטיה בלי סוציאליזם. כל עוד הדמוקרטיה והסוציאליזם שלנו יהיו מקומיים-לאומיים, לא תהיה לנו דמוקרטיה, ולא יהיה לנו סוציאליזם, וכל עוד לא נעלה את העניין הזה על ראש שמחתנו – אין לנו זכות באמת להתלונן על הנציונל-סוציאליזם העולה כפורח בגינותינו. כי אמת מארץ תצמח.

  2. דמוקרט :

    איימאן!

    דברים כדרבנות

  3. אבשלום בן צבי :

    תמיד טוב להגיד נאציונל-סוציאליסטי

    זה נשמע ממש מפחיד. ואפשר גם לטעון ש"כל עוד הדמוקרטיה והסוציאליזם שלנו יהיו מקומיים-לאומיים, לא תהיה לנו דמוקרטיה ולא יהיה לנו סוציאליזם". אבל חשוב גם לזכור שמרקס (שהבין משהו לגבי סוציאליזם) הוא שאמר: "גלוי וברור הוא שבכדי להיות מסוגל למאבק, חייב מעמד העובדים לארגן עצמו בביתו כמעמד וכן, שארצו שלו הינה הזירה המיידית של מאבקו. במובן זה, מאבקו המעמדי הינו לאומי, לא בגרעין, אלא כפי שגורס המניפסט, בתצורה." ושהסוציאליזם לא נבנה סביב "הקוסמופוליט" (ועוד לא נולד האדם הקוסמופוליטי" אלא סביב ה"אינטרנאציונאל", כלומר על שיתוף פעולה בין לאומי, כלומר מתבסס על מסגרות הלאום. הסוציאליזם (וגם הדמוקרטיה) כל עוד יש לו תקווה להתגשם, מתבסס על מסגרות זהות קונקרטיות (אפילו אם הן "מדומיינות"), ולכן על חברות לאומיות. ולכן הסוציאליזם הדמוקרטי הראוי הוא סוציאליזם לאומי, או נאציונאל-סוציאליזם, או בתרגום לעברית ציונות-סוציאליסטית.

  4. עודד גלעד :

    וזו אחת הטעויות הגדולות של מרקס (לא היחידה)

    למרות הציטוטים הללו של מרקס, הרעיון הלאומי נמצא בסתירה מהותית עם הרעיון המעמדי. ולא, לא מדובר בניגודים שמשלימים. וכמו רעיון של שושלות המלוכה ושלטון הכנסיה – גם הרעיון הלאומי הוא אמונת כזב שלא תמיד התקיימה ולא תמיד תתקיים.

    מוזר בעיני איך אתה מצליח לכתוב באותו משפט שזהויות יכולות להיות מדומיינות וגם קונקרטיות באותו זמן.

    אני גם חולק על הניתוח שלך לפיו האדם הקוסמופוליטי אינו קיים אלא בתוך המסגרות הלאומיות. אוהבי שירתה של ויסלאבה שימבורסקה, אוהדי קבוצת הכדורגל של ברצלונה, רוקדי סלסה והמאמינים בישוע משיחנו – אינם נטועים במסגרות לאומיות. קהילת כותבי הקוד הפתוח, לובשי תחתונים תוצרת סין ומדענים החוקרים את בעיית הגוף-נפש, משתפים פעולה אלה עם אלה בלי קשר למסגרות הלאומיות.

    ולקינוח – וידוי ציוני כנה על מה שבין ציונות לאנטישמיות: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=537180&blogcode=11545501

    שא ברכה!

  5. דקל-דוד עוזר :

    זכויות וחובות - אל תנתקו בינהם

    זכות היא חקיקה הקובעת כי חופש של אדם אחד נשלל מפני זכות של אדם אחר.
    זוהי פעולה לגטימית לחלוטין, אבל כשמקצים לאדם זכויות, צריך לומר לו: עם הזכות באה החובה.
    נכון, זה נשמע לכם טענה של תומכי הון שיבואו ויאמרו: מי שאין לו עבודה לא לתת לו זכויות.
    לא.
    תחשבו הפוך.
    זכות הקניין היא זכות שמשמעה – אף אחד לא יוכל להשתמש בנכסים שהחלטנו לתת עליהם זכות, למרות שהבעלים שלהם לא משתמש בהם בעצמו.

    האם אין כאן הסכמה שחובה על בעל הון (נניח דירה) לאפשר שימוש במחיר ראוי בו (בדירה)?

    האם אין כאן הסכמה שבעל מפעל מחוייב להעסיק עובדים בתנאים שמאפשרים להם חירות ומבטאים את ערך עבודתם במקום לנצל אותם?

    http://www.blacklabor.org/?p=34570

    עלינו לשנות את השיח

  6. יניב :

    ומה עם זהבה גלאון?

    אצל גלאון זכויות אדם הם גם זכויות ליברליות וגם זכויות סוציאליות.

  7. ק. טוכולסקי :

    אני רואה שהמרוץ במרצ מתחמם. כבודה של זהבה גלאון במקומה מונח היא בהחלט מנהיגה ראויה שנושאת בעוז את כל דגלי זכויות האזרח. לא פחות ממתחרה אילן גלאון ולדעתי אף לא יותר.

  8. אבנר :

    כל מילה נכונה ! חייבים להתמקד

    כל מאבק מכל סוג יכול להביא תוצאות אם לא זורקים סיסמאות כוללניות מידי, צריך לעזוב את המחאה המגזרית ולהתרכז נקודתית בכל בעיה לגורמיה! עכשיו שומעים על מיקוד המחאה נגד הבנקים מה שאני בעד לגמרי! דיי לתחושת הבדד הזאת שמתאפיינת בול בפרסומת של מזרחי שהגיעה וקלטה בדיוק לרוחו של הציבור!

  9. אבשלום בן צבי :

    לעודד

    גם אם נקבל את טענת הניגוד המובנה בין מעמדיות ללאומיות (ואני לא מקבל אותה), נמצא את עצמנו בפני הבעיה שבה נתקלו כל התנועות הסוציאליסטיות/קומוניסטיות ב אוגוסט 1914: פועלי כל העולם התגייסו אל דגל הלאום שלהם כדי לההירג ולהרוג את בני המעמד שלהם. איך אפשר לכתוב שהות היא מדומיינת וממשית באותו המשפט – כי היא כנראה כזאת. מצד אחד, אני לא מכיר כמעט אף אחד ממדינת ישראל, והרבה מהנרטיב ההיסטורי של הלאומיות הישראלית הוא מקובל מאוד בציבור אבל לא אמין מבחינה היסטורית (והדבר נכון לגבי הנראטיב של כל לאום מודרני), ובכל זאת אני פועל באופן עקבי ומודע מאז שהחלו חיי הבוגרים כדי לשפר את איכות החיים של הקולקטיב המדומיין והקונקרטי בו זמני הזה.
    אוהבי ויסלבה שימברוסקה, ואוהדי ברצלונה בכל העולם (ואני חוטא בשניהם), עושים זאת כל אחד בלשונו, ובתרבותו. גם הסוציאליסטים בכל העולם מאמינים כל אחד בסוציאליזם דרך המסננים של התרבות שלו, וגם הפועלים בכל העולם עובדים כל אחד בתוך תרבותו. אף אחד מהם לא עובד בתוך תרבות כלל עולמית, אפילו אם יש להם הרגלים ותחביבים משותפים. אז כל אזרחי העולם שותים מים (לא מאוד נקיים בד"כ). זה עדיין לא הופך אותם לקוסמופוליטיים, או גורם להם להרגיש את עצמם ככאלה. לגבי הקשר בין אנשטישמיות לציונות – הכותב מתבסס על פרשנות שטחית למדי של הציונות. אני מדעיף את זו שכאן: http://danigutwein.files.wordpress.com/2011/08/d790d795d798d795d7a4d799d794-d795d794d792d7a9d79ed794-d793d7a0d799-d792d795d798d795d795d799d79f.pdf

  10. עודד גלעד :

    לאבשלום

    ראשון ראשון ואחרון אחרון:
    1. אמת היא שפועלי כל הארצות התנגשו זה עם זה ב- 1914, ומה אתה מבקש ללמוד ממחזה הזוועה הזה על צדקתה של הלאומיות? הן פועלים התנגשו גם בשם אימפריות ומלכים ודתות, אבל כמו שלימד אותנו אוסקר ווילד זצוק"ל – העובדה שאנשים מסרו את חייהם בעבור רעיון מסויים אינו הופכת אותו לנכון יותר! ואם הלאומיות דחפה אותם להרוג זה בזה, חי נפשי, הרי שהיא המחלה ולא התרופה!
    2. ברור לי שהחלוקה הפוליטית בין קהילות מדומיינות היא אמיתית. אני לא מבקש לערער על אמיתיות תוצאותיה אלא על אמיתיות טעמיה. שקרים הם. שקרים הטבולים עד צוואר בדם של חפים מפשע.
    3. כמובן שאינני חולק על היכולת של טוב להתבטא באמצעות הלאומיות. ההקרבה שמפגינים כה רבים בחייהם ובמותם הינה שיר הלל ועדות נשגבת להיותו של האדם יצור חברתי. וחשוב לי להבהיר שאין לי בעיה עם כך שבני האדם מתחלקים לקבוצות, יש לי בעיה עם הרציונל של החלוקה הלאומית, ועם הכח ההרסני השרירותי הנורא שיש לחלוקה הזאת ללאומים על החברה האנושית האמיתית, שאינה מיטיבה עדיין – לצערי – לדמיין את עצמה.
    4. אני מתאר לעצמי שכמוני, בוודאי קראת את ויסלאבה המתורגמת. אני רוצה להגיד לך שויסלאבה לא כתבה את שירתה בפולנית. ושאנחנו לא קראנו אותה בעברית. ויסלאבה כותבת באנושית, ואנחנו קוראים באנושית. והחלוקה לפולנית ולעברית היא עניין טכני, ושולי וזניח מול התוכן של שירתה. לשם המחשה, הרי את כל הדברים שאני כותב לך בפוסט הזה יכלתי לכתוב באנגלית או בכל שפה אנושית אחרת ודברי לא היו חסרים דבר. כי אי-ההסכמה ביני ובינך אינה נמצאת במישור הלשוני אלא הרעיוני. העובדה שיש לנו שפה אחת אינה אומרת שיש לנו דברים אחדים!
    5. העובדה שאנשים שותים את מי העולם הדלוחים והמופרטים שלא מתוך תודעה קוסמופוליטית ואנושית אינה עדות לצדקתה של התודעה הלאומית אלא לעליבותה ודליחותה – האמיתית ולא המדומיינת.
    6. הגיע הזמן לחזור להומאניזם. להכיר בכפר הגלובלי שלנו כמולדת ממשית ורעיונית ובכל בני האדם כבני הקהילה שלנו. תודעת התחרות בעולם שמשאביו סופיים היא הבעיה, ותודעת השותפות היא הפיתרון. הפיתרון הוא פדרליזם עולמי, דמוקרטיה כלל אנושית.
    7. תודה על הקישור למאמר הטוב. אני מוכן לקבל שהכח המניע הראשון של הציונות היה לאומיות "נקייה" – המחשבה שבני הלאום צריכים לחזור למולדתם ולמבנה החברתי האורגני, הטבעי והבריא. אבל מתחת לרומנטיקה הזאת מסתתרת תפיסה מרוככת של גזענות, של אפרטהייד – לא במובן של עליונות ושליטה אלא במובן של הפרדת בני האדם על בסיס לאומי כדבר טבעי ורצוי ובלתי נמנע. אבל הגישה הזאת מתנגשת עם ההומאניזם, עם הליברליזם, עם הסוציאליזם ועם הדמוקרטיה, כמו שאני מבין אותם. בעיקר היא מתנגשת עם המציאות, שבה למרות 200 שנות "מדינת לאום" עוד לא קמו המדינה והלאום החופפים זה לזה. אין מדינה ללא מיעוטים ואין לאום המרוכז במדינה אחת.
    גם בלי לקחת בחשבון את האנטישמיות ומוראותיה, הכח המניע הראשון מבוסס על ייאוש מהרעיון שחברת מיעוט דתי או לאומי יכול להתקיים בתוך חברת רוב בעל דת או לאום שונה. בעיני, עצם הרעיון של חברת רוב לאומי הוא כזב, כשלמעשה כולנו קבוצות מיעוט ורק הדמוקרטיה- האנושית והעולמית המאורגנת בהירארכיה פדרלית – יכולה להגן על זכויותינו באמת.

  11. אבי :

    בתור היסטוריון שהתעסק בפציפיזם ותנועות שלום אני יכול להגיד שאין מיתוס שגוי יותר מזה שהפועלים התגייסו בשמחה ובהתלהבות מיליטריסטית למלחמת העולם הראשונה. כל המפלגות והתנועות הסוציאליסטית הפגינו ומחו נגד המלחמה המתקרבת מרצח הארכידוכס פרדיננד (מאותו אירוע היה ברור שמלחמה עומדת לפרוץ) ועד היום בו פרצה המלחמה. האינטרנציונל התכנס באופן מיוחד והוגו האסה (מנהיג הסוציאליסטים הגרמנים), עמד על הבמה יחד עם ז'אן ז'ורס (מנהיג הסוציאליסטים הצרפתים) קייר הארדי (מנהיג הסוציאליסטים הבריטיים) ועוד וכולם נאמו נגד המלחמה המתקרבת. בעקבות כך ז'אן ז'ורס נרצח למחרת כשחזר לצרפת ע"י צרפתי ימני. הסוציאליסטים בגרמניה ערכו הפגנה של חצי מיליון משתתפים נגד המלחמה וגם בבריטניה נערכו הפגנות של הסוציאליסטיים נגד המלחמה המתקרבת, כאשר ראמזי מקדונלנד (ראש הלייבור דאז ואח"כ ראש הממשלה הראשון של הלייבור בבריטניה בשנת 1924) נאם נגד המלחמה בפרלמנט באותו יום בו הכריזה הממשלה הבריטית (שהמפלגה הליברלית הרכיבה אותה) על מלחמה נגד הגרמנים.
    נכון, שברגע שהייתה מלחמה רוב המפלגות הסוציאליסטיות בהתחלה תמכו בתקציב המדינה שיועד למלחמה וחלקן נכנסו בשלב זה או אחר לקואליציה. אולם, רובן הכריזו שמלחמה היא אסון ושהיא הרסנית ומזיקה. במהלך המלחמה ועד סופה כמעט כולן התנגדו לה.
    הפועלים עצמם לא תמכו במלחמה ברצון רב. ברוב המדינות היה גיוס חובה ולפועלים לא נותרה ברירה אלא לשרת בצבא. בריטניה הייתה המדינה היחידה בה לא היה גיוס חובה עד שנת 1916. הפועלים ברובם לא התגייסו לצבא ורוב החיילים היו מהמעמד הבינוני ומעלה. הגיוס ההמוני של פועלים לבריטניה היה רק עם הכנסת גיוס החובה משנת 1916.
    מה שכן, הפועלים ערכו שביתות רבות למען סיום המלחמה (אפיזודה שהועלמה ונשכחה מספרי ההיסטוריה).
    חלק מהמפלגות הסוציאליסטיות כמו זו הרוסית, האיטלקית ומפלגת הלייבור העצמאית (מפלגה עם נציגים בפרלמנט) התנגדו למלחמה מראשיתה ועד סופה, מה שאי אפשר לומר על אף אחת מהמפלגות הליברליות שתמכו כולן במלחמה מתחילתה ועד סופה. לא לחינם פעילי שלום שחלקם לא היו סוציאליסטים עם פרוץ המלחמה (לדוגמה, ברטראנד ראסל) הפכו עד סוף המלחמה לסוציאליסטים .

  12. אבשלום בן צבי :

    משהו שהיה לגורדון להגיד על לאומיות

    ארוך, אבל שווה קריאה לטעמי: כללו של דבר – צמצום. אותו הצמצום, שהביא את היחיד המבקש חיים עליונים, ובמידה שהוא מבקש, לקפוץ מתוך ה"אני" שלו עצמו לתוך האחר, לתוך האנושות וכו', אותו הצמצום הביאו לקפוץ גם מתוך ה"אני" של האומה. זאת אומרת, אותה החומה, שהתבצרה בה התרבות האנושית מהטבע, שהפריעה לראות, כי אין כוחו של ה"אני" בכלל בצמצומו, כי אם בהתפשטותו, אותה החומה גופה לא נתנה לראות, כי גם ה"אני" של האומה או בייחוד ה"אני" של האומה אינו בצמצומו, כי אם בהתפשטותו, כי גם ה"אני" של האומה עשוי לחיות לא רק את הספירות התחתונות כי אם גם את הספירות העליונות של החיים העולמיים, עשוי לחיות מתוך עצמו לתוך חיי יתר האומות, לתוך חיי אותו הטבע, שהן חיות אותו בלי אמצעי, כי גם ה"אני" של האומה עשוי לשאוף לגילויה העליון של עצמותו או להעלאת עצמותו למעלת עצמות עליונה, או במילים אחרות, כי גם על האומה או בייחוד על האומה החובה להיות ישרה, להתנהג בצדק, גם עליה או בייחוד עליה חלות התביעות של האמת העליונה, של האהבה העליונה, של הקדושה העליונה, וכך נהיה הדבר, כי היחידים היותר מעולים, המבקשים את תיקונו של האדם ואת חידושם של החיים והמוכשרים לעשות לתיקונם ולחידושם, הכוחות הפעילים והיוצרים שבאומה, בראותם באומה רק את ה"אני" המצומצם, פרשו ממנה ועסקו בתיקון עצמם ובחידוש החיים בדרכים אחרות, כמבואר, ועל ידי כן נשאר "אני" זה מחוסר כוח להתפתח ולהתפשט, ולא עוד אלא שנמצאו לו גואלים לצמצמו עוד יותר, אלה מתוך קטנות המוח וגסות הרוח, ואלה מתוך שכך נאה להם, לענייניהם הפרטיים. וכן נשאר ה"אני" הלאומי עד היום מצומצם, אגואיסטי במובן היותר מעליב של המילה. והעיקר – אין רואים כאן צמצום כלל. אדרבה, היחיד רואה את עצמו מגלה אמריקות בחללה של קליפתו, והאומה – מי לא ידע, כי החיים הלאומיים אינם אלא צורה עוברת של החיים האנושיים, שלא תתקיים אלא עד שיעלה האדם לאשר הוא צריך לעלות, כי החיים העליונים הם באנושות המופשטת או בחברה המוגשמת או ביחיד המצומצם: מי לא ידע, כי האידיאלים האנושיים והעבודה לשם האנושות הם יותר רחבים ויותר נעלים מן האידיאלים הלאומיים והעבודה הלאומית, כי האנשים הגדולים התרוממו מעל לאומתם ועבדו לטובת האנושות כולה וכי חובה היא על כל בעל נפש לשאוף, עד כמה שאפשר, לעבוד יותר בשביל האנושות מאשר בשביל אומתו בלבד? וכן הלאה בנוסח זה.
    פשוט אין מוחך תופס, פשוט הנך תוהה: איך זה! איך אפשר! איך אפשר שחיי האומה, הצורה היחידה של החיים האנושיים, יהיו מצומצמים, גדורים מכל האנושיות, מכל העולם, – וחיי היחיד, החלק מהחיים האלה, יהיו רחבים אנושיים, כלליים! הרי, אין אדם בעולם חי באוויר, באנושות המופשטת, אבל, להפך, כל אדם בכל מקום ובכל זמן חי בחיי אומתו – או בחיי אומה אחרת – אפילו כשהוא חי יחידי במדבר (למשל, הלשון, שהוא חושב בה, אם לא לצרף לכאן את כל נוסחם הכללי של חיי רוחו).

  13. עודד גלעד :

    האנושות היא מופשטת?!?

    אבי – תודה עמוקה על דבריך! השכלתנו! אשמח אם תכתוב לי ל- odedgilad בג'ימייל.
    אבישי – גורדון משחק בדיאלקטיקה. מציג טיעון כאילו-קוסמופוליטי כדי שיוכל לסתור אותו, מרים לעצמו להנחתה. אבל למרות הניסיון הנאה, גורדון פשוט לא מסוגל לרדת לעומקה של החשיבה הקוסמופוליטית. הדמיון שלו מוגבל על ידי אמונתו הלאומית היוקדת והמעוורת; אמונה שמתמצה במשפט מבפסקה האחרונה, לפיו חיי האומה הם "הצורה היחידה של החיים האנושיים…"
    עם דרגה כזו של אמונה באמת שקשה לי להתווכח. האנושות בעיניו היא מופשטת (!) והלאומיות – קונקרטית (!). ואני שואל אותך, אבישי, למה הלאומיות היא קונקרטית? כי היא מחוברת לפיסת אדמה?? כי אם כן אז גם הקוסמופוליט, חי נפשי, מחובר לפיסת ארץ קטנה (וכדורית)! האם הלאומיות קונקרטית כי היא מחוברת לרצף היסטורי של קבוצת בני אדם? כי אם כן אז דע לך שגם הקוסמופוליט מחובר לרצף היסטורי של קבוצת בני אדם. לא, לא רק קבוצת הקוסמופוליטים, אלא כמו שאתה מחובר לזרמים ביהדות שחלוקים עליך בכל דבר כך אני מחובר לזרמים באנושיות שחלוקים עלי בכל דבר. האנושות היא קבוצה גם אם היא אינה מכירה בעצמה ככזו. כדור הארץ עבורי אינו דבר מופשט אלא קונקרטי. האם לא בעיניך? האנושות עבורי אינה דבר מופשט אלא קונקרטי. זוהי האמת.

  14. אבשלום בן צבי :

    בין מופשט לקונקרטי

    כדור הארץ הוא קונקרטי, ומכיוון שכולנו חולקים את משאביו, כתבתי במקום אחר לא מזמן שהאנושות על כדור הארץ מתפקדת כמו קיבוץ מופרט במודל גרוע במיוחד. זה נחמד להגיד שהאנושות היא קבוצה גם בלי שהיא מודעת לכך, ונכון שהיא קשורה בגורל משותף, אבל כל עוד אנחנו מדברים בשדה של זהות, זהות היא הדרך שבה האדם מבין ומסביר לעצמו את החיים שלו, ולא משהו שהוא לא מודע אליו ומכיר בו. ובדיוק בגלל זה ה"אנושות" כיום היא דבר מופשט ולא קונקרטי, כי למרות שכל בני האדם מתקיימים ודומים זה לזה, כמות בני האדם שמבינים את זהותם כקוסמופוליטית זניחה לחלוטין אל מול מי שמבינים את זהותם כשייכת לקבוצה פרטיקולרית כזו או אחרת.
    אבל למה האנושות היא מופשטת והלאומיות קונקרטית? לא בגלל האדמה, אלא כי אנחנו דוברים בשפה, והשפה (על העולם התרבותי והסמלי שהיא משקפת) מארגנת את המחשבה והתודעה שלנו, ולכן היא כנראה הגורם הרלוונטי ביותר לקבוצות שייכות. פעם היא אכן הייתה מקומית מאוד, ובהתאם לצורת ההתארגנות הקהילתית התחלקה למעשה למאות ואלפי ניבים מקומיים, ששיקפו תרבות מקומית מאוד. כיום השפה חופפת פחות או יותר את התרבויות הלאומיות. אין דוגמא טובה יותר מאשר צמיחתה המחודשת של העברית כמאפיין ומחולל כאחד של זהות לאומית מודרנית של יהודים. אני אתחיל להאמין בקונקרטיות של הקוסמופולטיות ביום שהאספרנטו (או כל שפה אחרת) תתפוס כשפה שמתנהלים בה חיים שהם מצד אחד כוללים ומצד שני לא פרטיקולריים-מקומיים. זה בהנחה שהיא תצליח להמציא לעצמה עולם סמלים תרבותיים שאינו מתבסס על תרבות מקומית קודמת (ומכאן פרטיקולרית ולא קוסמופוליטית). המהלך של יצירת סמלים חדשים הוא מהלך שסבירותו נמוכה מאוד עד בלתי אפרית לחלוטין, ושוב יעידו הגורמים המהפכניים ביותר ביהדות בעולם המודרני, שנכשלו ביצירת חיים חדשים פחות או יותר בכל מקום שבו ניסו להמציא סמלים חדשים במקום לתת משמעות חדשה לסמלים קיימים.

  15. אבשלום בן צבי :

    ומשפט המפתח של גורדון הוא כמובן האחרון

    הרי, אין אדם בעולם חי באוויר, באנושות המופשטת, אבל, להפך, כל אדם בכל מקום ובכל זמן חי בחיי אומתו – או בחיי אומה אחרת – אפילו כשהוא חי יחידי במדבר (למשל, הלשון, שהוא חושב בה, אם לא לצרף לכאן את כל נוסחם הכללי של חיי רוחו).

  16. עודד גלעד :

    סמלים?!

    בקיצור נמרץ כי עלי לרוץ –
    1. כתבתי לך בתגובה 10 (4) לעיל טענה על שפות – אשמח להתייחסותך.
    2. לפי הסיפא של תגובה 14, מה שחשוב ועקרוני וערכי ואמיתי עבורך, בסופו של דבר, זה סמלים. הקנקן ולא מה שיש בו. איך אתה מרגיש עם זה?

    בוקר טוב (-:

  17. עודד גלעד :

    הגדרת החברה

    ההגדרה של קבוצה או חברה ככזו המודעת לאחדותה היא אכן חשובה כדי להבין את החלוקה החברתית האנושית הנוכחית (חלוקה די רעה, אם לשפוט על פי מצבם של בני האדם). עמנואל ולרשטיין מציע לנו הגדרה אחרת, לפיה חברה היא "יחידה שמתקיימים בתוכה חליפין חיוניים". אם קניתי בכספי את הבגד שלי מהאישה הסינית שתפרה אותו, הרי שהיא חלק מהחברה שלי. גם אם נוח להתכחש לכך, יש בינינו יחסי מעסיק-מועסק דה-פקטו. אם הגוגל שלי רץ על אלגוריתם, שהוא רעיון מתימטי שפותח על ידי מתימטיקאי פרסי מהמאה ה- 13 – האיש המת ההוא הוא חלק חיוני מהחברה שלי, מהתרבות שלי. העובדה שרק מעטים יחסית על פני הכוכב יסכימו איתי אינה עדות לצדקת הרוב. בשאלות, הללו, של חיים ומוות, ראוי שלא נחשוב סתם מהבטן ונקבל את מסורות אבותינו, אלא ניאבק איתם אם צריך.
    כמובן שאני דובר אספרנטו. העמדה שאתה נוקט – "אם האספרנטו תצליח אראה אותה כנכונה" היא מאוד מדעית ומנותקת. במקום להכריע בעצמך לגבי הערך הנכון בעיניך עבור החברה שלך, אתה עומד ומחכה לראות איך אחרים פועלים. אני מתאר לעצמי שבתחומים אחרים, הקשורים ללאום "שלנו" אינך כזה, וחבל.

  18. אבשלום בן צבי :

    לגבי שאלת השפה שבה אתה קורא את שימברוסקה, אני מצטער, אבל למיטב ידיעתי שיבמרוסקה אכן כתבה את שירתה בפולנית, ואני ואתה קראנו אותה בעברית, ורוב קוראיה בארה"ב קראו אותה באנגלית (של ארה"ב). אם הייתי קורא אותה בפולנית לא הייתי מבין מילה. אם הייתי קורא אותה באנגלית, הייתי מבין אותה בצורה שטחית. בעבית אני יכול להבין טוב יותר. שלא לדבר על עושר הרבדים התרבותיים שאני יכול להבין בשירה עברית ולא יכול להבין בשירה פולנית. כשאני קורא אתשימברוסקה בעברית, אני לא יודע אפילו מה פספסתי בתרגום, ומה קורא בה הפולני. כשהיא כותבת על המאה ה 20 שהיתה צריכה להיות טובה יותר, אני מניח שהיא מהדהדת את מנקודת המבט של פולנית ומה שעבר על פולין, ואנחנו מהדהדים את נקודת המבט של היהודים ומה שעבר עליהם.

    לגבי האמירה השניה: אני חושב שסמלים משותפים הם בסיס לדיאלוג בין בני אדם. הדיאלוג מתנהל בדרך כלל על הסוגיה מה יהיה התוכן של הכלי הזה, אבל לא על נחיצותו של הכלי עצמו. אני לא נבהל מסמלים. כדי להחזיק תוכן, יש צורך בכלי.
    אין לי ויכוח איתך שהחברה האנושית המודרנית היא הכי מוחברת שהיתה עד עכשיו. אבל את השיחה שלי על החיזוק הראוי של הבנת הקשר הזה ופעולה בהתאם אני נאלץ לנהל בתוך הכלים הקיימים במציאות הקונקרטית, והכלים האלה הן שפות וקבוצות אנושיות פרטיקולריות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.