מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
השוק החפשי מסכן את החופש
המושג "ניאו-ליברליזם" מטעה את האנשים שמחליפים אותו בטעות עם ליברליזם פוליטי. למעשה ה"ניאו"(הכלכלי) מכרסם בליברליזם (הפוליטי). בארופה, בארה"ב וגם בישראל
מאת: דניאל גיגי
המשבר הכלכלי העולמי מחריף, כאשר יתכן ובזמן הקרוב נתחיל לראות את ההתמוטטות הכלכלית של האיחוד האירופי, שיוביל גם להתמוטטות השווקים האחרים בעולם. נפילת האיחוד האירופי לאחר המשבר הכלכלי הקשה שפרץ בארה"ב, מסמלת עוד שלב בכישלון של הקפיטליזם הניאו-ליברלי, שאינו מצליח לתת מענה למשברים שמכים בעולם המערבי, ומערערים את היציבות הכלכלית והפוליטית כולה. העיקרון הכלכלי שהנחה את האיחוד האירופי, הוא שלילת היכולת של המדינות באיחוד להשתמש בכלים פיסקאליים ומוניטאריים, דבר שבמהותו מבוסס על התפיסה הניאו-ליברלית, שמתנגדת להתערבות של המדינה בכלכלה. התפיסה הזו הובילה למשבר הכלכלי הגדול בשנת 1929, אבל בגלל שהלקח לא נלמד אנחנו היום עומדים בפני משבר נוסף, שיכול להתגלגל ולהיות משבר אפילו יותר גדול מהמשבר שהתרחש אז.
ליברליזם פוליטי וליברליזם כלכלי
הסיבה המרכזית לכך שכולנו האמנו שוב לשקר הניאו-ליברלי היא כי רובינו מתבלבלים בין ליברליזם פוליטי לליברליזם כלכלי, כאשר בעוד כולנו מבינים את המשמעות של ליברליזם פוליטי, רובנו לא מבינים עד הסוף את המשמעיות של ליברליזם כלכלי. ליברליזם פוליטי הוא הבסיס החשוב ביותר של הדמוקרטיה בעולם המערבי, כי הוא מבטיח לכולנו זכות ביטוי ושמירה על זכויות אדם, בלי שהמדינה תגביל את הזכויות האלה. ליברליזם כלכלי לעומת זאת הוא תיאוריה פילוסופית שונה ולמרות הדמיון בין שתי התיאוריות, הן לא קשורות אחת לשנייה ולפעמים יכולות אפילו להתנגש האחת עם השנייה. המשמעות של ליברליזם כלכלי עבור הניאו-ליברלים הוא מניעת מעורבות של הממשלה בחיים הכלכליים, ואמונה כי כוחות השוק יכולים לפעול לבדם לטובת האזרחים. הבעיה בתיאוריה הזאת היא שהמציאות של כלכלה חופשית קיצונית מובילה לשעבוד של רוב העם, ולא לחופש שלו. בניגוד לחופש ולקול הפוליטי שהם בסיס הכוח של הליברליזם הפוליטי, הכוח המניע של הליברליזם הכלכלי הוא הממון, שמחולק מראש בצורה אי שוויונית ולכן עלול לייצר אי צדק חברתי.
רוב האנשים רוצים שוק חופשי ותחרותי ולא רוצים לחזור לכלכלה קומוניסטית, אבל השאלה שכולנו צריכים לשאול היום היא האם אכן חוסר מוחלט של מעורבות המדינה בכלכלה, עוזר לנו לייצר שוק חופשי כזה. ההיסטוריה הכלכלית הוכיחה לנו שכלכלה חופשית לחלוטין בה אין התערבות ממשלתית לא רק שלא מייצרת שוק חופשי, היא דווקא מעודדת מונופולים, ויוצרת שוק כבול שמנוהל על ידי מספר מצומצם של בעלי הון (ראה בריטניה לקראת סוף המאה ה-19). שוק שבוא אין מערכת חלוקת הון פרוגרסיבית ואין בו רגולציה ואין בו הגנה על צרכנים ועובדים, ייצר חברה מונופוליסטית אי שוויונית שבסופו של דבר תאתגר גם את המערכת הליברלית הפוליטית, ותייצר שלטון של מעטים, שהוא לא פחות מסוכן מהקומוניזם.
קונים את השלטון בכסף
ארה"ב היא הדוגמה הבולטת ביותר לסכנה שקיימת, כאשר הליברליזם הכלכלי הפך לקיצוני והוא מייצר קבוצה קטנה של בעלי הון, שמשתלטים באמצעות ההון שלהם על המדינה. מדובר באחוז אחד מהאזרחים האמריקאים שהצליחו לצבור כל כך הרבה הון שהם שולטים לא רק בכלכלה, אלא גם במערכת התקשורת ובמערכת הפוליטית. באמצעות רכישה של אמצעי התקשורת, שכירת שירותיהם של לוביסטים ואנשי ציבור והשתלטות על גורמי כוח אחרים במדינה, מצליחים בעלי ההון בארה"ב לכופף את השלטון ולגרום לו לפעול לטובתם על חשבון טובת כלל האזרחים. אותם בעלי הון מפעילים אלפי לוביסטים כדי למנוע הגדלת המיסים עליהם, כדי לסכל כל ניסיון לרפורמות חברתיות וכדי למנוע כל פעולה של השלטון למען הקטנת הפערים החברתיים.
הפעילות הזאת של בעלי ההון מסכנת את הדמוקרטיה, כי בעלי ההון מעוותים את הפעילות של השלטון ופוגעים קשה בייצוגיות ובמחויבות של מקבלי ההחלטות לבוחרים שלהם. בעשור האחרון השקיעו בעלי ההון בארה"ב למעלה מ-3 מיליארד דולר בקמפיינים של פוליטיקאים, כאשר ברור לכולם שההשקעה נעשתה מתוך כוונה לגרום לפוליטיקאים לשרת את האינטרסים הצרים של אותם בעלי הון. לאט אבל בצורה מתוחכמת בעלי ההון קונים את השלטון בארה"ב, וכך הם מכרסמים בשלטון הדמוקרטי הליברלי שהופך להיות יותר ויותר דומה לפלוטוקרטיה (שלטון בעלי ההון).
ההון שולט גם בישראל
בישראל המצב הוא חמור לא פחות וניתן לראות כיצד הליברליזם הכלכלי מכרסם בערכי הדמוקרטיה, ובסופו של דבר פוגע קשה בייצוג ובזכויות של האזרחים. בעלי ההון, לאט ובשקט, השתלטו על מוסדות המדינה, כאשר הם מנצלים את השיטה הדמוקרטית על מנת לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון החברה. אותם בעלי ההון הקימו בארץ מונופולים והם דואגים שהממשלה תמנע מכל פעולה שעלולה לפגוע באינטרסים שלהם. בעלי ההון שולטים בבנקים, בחברות המזון, בחברות התקשורת, בעיתונות ובתקשורת, והם משתמשים בכוח האדיר שהם צברו כדי לסקל כל פעולה ממשלתית שתפגע בהם. אין פלא לכן שבמקום להיאבק ולתקן את העיוותים במשק הישראלי שסובל מפערי שכר אדירים, מעוני שהולך ומתפשט (לא רק לחרדים וערבים, ב-50 אחוז מהמשפחות העניות בישראל המפרנס הראשי עובד) ומעמד ביניים שנמצא על סף התפוררות, הממשלה מקדמת עוד הטבות במיסוי עבור בעלי ההון ומטילה עוד מיסים על האזרחים הפשוטים.
בדומה לארה"ב בעלי ההון מפעילים אנשי לובי רבים, אנשי ממשל ואנשי תקשורת, כדי לנגח כל פעולה או אדם שמנסה לפגוע באינטרסים הכלכליים שלהם. דוגמה קלאסית היא ההתנהגות של בעלי ההון כלפי משאבי הטבע של ישראל, כאשר באמצעות הפעלת לובי כבד בכנסת ובממשלה הוא הצליחו להשתלט על ים המלח ולהרוס אותו, להקים מפעלים מזהמים במקומות שנחשבו לשמורות טבע, וכמעט גדלו מאתנו את הזכויות שלנו על הגז שהתגלה בחופי ישראל. בעלי ההון גם עושקים אותנו באופן ישיר באמצעות קביעת מחירים מופרזים על מזון על דיור ועל שירותים בנקאיים, והמדינה לא נוקטת במדיניות שתציל את מעמד הביניים, או ברגולציה שתגן עלינו מפני העושק.
כלכלה קיינסיאנית מתונה
ליברליזם כלכלי במופע הקיצוני שלו, לכן בשום אופן לא קשור לליברליזם פוליטי, וניאו-ליברליזם כלכלי כמו שאנחנו רואים היום בישראל ובארה"ב, רק מכרסם בליברליזם הפוליטי. הדוגמה הקלאסית שממחישה שאין קשר בין שני המושגים היא סין שבה יש ליברליזם כלכלי קיצוני, אבל אף אחד לא באמת חושב שיש שם ליברליזם פוליטי. ישראל צריכה לאמץ גישה כלכלית יותר מתונה שמצד אחד לא תחנוק את הכלכלה ובשום אופן לא תאמץ מאפיינים קומוניסטיים אבל גם תבטיח שמירה על הליברליזם הפוליטי שנמצא תחת מתקפה בגלל חופש כלכלי גדול מדי שניתן לבעלי ההון.
תגיות: ארה"ב, גוש האירו, האיחוד-האירופי, זכויות אדם, לוביסטים, ליברליזם, ניאו ליברליזם, שוק-חופשי
קישור קבוע
19 תגובות
Email This Post
1 בדצמבר, 2011 בשעה 13:32
הבנת את הבעיה אבל ניסחת אותה לא נכון.
הניאו הליברליזם וגם הליברטניסטים ורוב הליברלים הם בכלל תומכים בעבדות, כי הם לא מבחינים מתי נגמר החופש ומתחילה הקצאה של זכויות.
אני אשלח מאמר בנושא.
1 בדצמבר, 2011 בשעה 23:21
המשבר העולמי הנוכחי הוא אחד משרשרת משברים כלכליים שפוקדים את העולם מאז החזרה לקפיטליזם בשנות השבעים.
המופע הקיצוני שלו היום כונה פעם מוניטריזם בגלל האשליה שניתן לנווט את השוק באמצעות כמות הכסף בלבד.
בכל מקרה המשברים הם חלק מובנה בכלכלת השוק ולכן נמצאו שיטות עדיפות לניהול כלכלה.
2 בדצמבר, 2011 בשעה 1:17
לעמית - ×ולי תספר ×œ× ×• מהן ×”"שיטות העדיפות ×œ× ×™×”×•×œ כלכלה"
הבנו, קפיטליזם זה פויה.
כי נדמה לי שהשיטה היחידה שהתיימרה לבטל ולהחליף את הקפיאליזם התמוטטה בקול נפץ גדול לפני 20 שנה, לא לפני עשרות שנים של זוועות ודיכוי כמובן.
אז מה האלטרנטיבה ?
ס"ד, זו השיטה בה אני תומך, היא בסך הכל גרסא מעט מתונה יותר של כלכלת שוק. אבל זו עדין כלכלת שוק פר אקסלנס.
קצת ריאל פוליטקה באתר הזה תועיל יותר מעוד כמה סיסמאות.
2 בדצמבר, 2011 בשעה 7:37
לא, ס"ד כשמה כן היא סוציאליסטית. היא נובעת מזרם הסוציאליזם הרוויזיוניסטי של אדוארד ברנשטיין עוד במאה ה-19 ולא לחינם כל המפלגות הס"ד חברות עד היום באינטרנציונאל הסוציאליסטי. מפלגות ס"ד אמיתיות כמו בשבדיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה וכו' לעולם לא יגידו שהן קפיטליסטיות ובטח לא בעד שוק חופשי. קצת ידיעת היסטוריה ופוליטיקה השוואתית לא תזיק לך.
2 בדצמבר, 2011 בשעה 13:45
Advice and Consent - לבטל ולהחליף
יסלח לי טובארישץ' "דמוקרט", אם אחשוד בו שהגדרתו לס.ד. אינה בלבול, כפי שטוען כנגדו שי, אלא מניפולציה – ז.א. כזב מכוון. אכן הס.ד. ההיסטורית מתחילה עם אדוארד ברנשטיין, אבל הקובע לענייננו ותקופתנו, הם השינויים שחלו בה בעקבות מלחמת העולם השנייה.
ועוד דבר, אל תבנה חביבי על "התמוטטות השיטה היחידה" שאתה חושב שזהו נימוק מוחץ לטובת הקפיטליזם. כשמסתכלים על הנעשה בעולם אין פלא שמתעורר הרצון לבטל את המשטר העלוב הזה. מאפריקה פגועת הרעב ומלחמות האזרחים, שאוצרותיה נבזזים (באורח קפיטליסטי נאור…); דרך מיליוני רעבים באסיה ובמקומות אחרים, לא בשל מחסור במזון, אלא ממסחר בחוזים עתידיים, (פרסום של האו"ם); ועבור למקרה "הנסבל" של סתם פערים בחברה, שב 40 השנים האחרונות רק הולכים וגדלים, הוא לא מצטייר כפסגת ההישגים דווקא.
כן, כדאי שתיזכר מעט בהיסטוריה. זוועה ודיכוי יש גם בקפיטליזם, מהמשטר הנאצי בגרמניה והפשיזם באיטליה, וסתם חיסולים ממוקדים (לומומבה, איינדה), ולא תוכל לפיכך להצמידם אוטומטית למשטר כ ל כ ל י מסוים. אילו רציתי ללמוד איזה דבר על השיטה הסובייטית , ולא מסיסמאות , הייתי בוחן בצד הדיכוי, מה היו התהליכים שהתרחשו בכלכלה. מה השתבש שם, ואפילו שואל מה היה קורה אילו נאלצו מדינות קפיטליסטיות להשקיע בתיקון המפגעים שהן גרמו למדינות המתפתחות, ובכלל, והיה נשאר להן פחות למלחמה מדינית-כלכלית, שהם הצליחו בה כמובן, נגד הגוש הסובייטי. או שהמשטר שם היה משנה את צורתו בדיוק כפי שקרה לקפיטליזם בבת עינך בין ראשית המאה ה-19 (עבודת נשים וילדים 12 שעות ביום) ועד סופה, וראשית המאה ה-20.
אז, אחרי שהבנו איזו אי–תועלת מביאה הריאל פוליטיקה שלך, עוד תזכורת, כתמיכה בשי – הנה מה אומרים הס.ד. בשבדיה:
"קיומם של אנשים חופשיים, החיים בשוויון בחברה סולידרית היא מטרתו של הסוציאליזם הדמוקרטי."
וגם,
"שורשיה של כל עוצמה בחברה נטועים בכל אלה המהווים יחד את החברה. לעולם אין לתת לאינטרסים כלכליים את הזכות להגביל את הדמוקרטיה; לדמוקרטיה שמורה תמיד הזכות לקבע תנאים לכלכלה ולהגביל את פעולת השוק
(מתוך הפתיחה למצע המפלגה הסוציאל דמוקרטית השבדית. (2002)
בעקבות זה, ולסיום, התכוונתי להציג את חלקו השני של הפתגם "די לחכימא", אבל נניח לזה
2 בדצמבר, 2011 בשעה 22:59
הקשבתי מספר פעמים לשר האוצר שטיניץ כאשר דיבר על הדימיון בין המדיניות הכלכלית שהוא מנהיג למדיניות בשבדיה ודנמרק.
אני לא יודע אם מדובר בניסיון להוליך שולל את המאזינים או בחוסר הבנה יסודי.
כשנזכרים בספרו המונומנטלי "טיל לוגי לאלוהים.." הנטיה היא לחשוב שמדובר בחוסר הבנת הנקרא/נאמר.
6 בדצמבר, 2011 בשעה 14:56
החופש ×œ× ×ž×¡×›×Ÿ ×ת החופש
הדרך היחידה לתמוך בטענה שחופש מסכן את החופש, זה ע"י רצף טענות ללא ביסוס ולא נכונות.
אין הסבר מדוע המשבר בארצות הברית קשור לחופש, כי המשבר נגרם ע"י התערבות של הממשלה שהבטיחה לקנות את כל המשכנתאות.
בדיקה של הנתונים, מראה שחופש עושה רק טוב :
http://www.liberal.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=236589
6 בדצמבר, 2011 בשעה 21:04
איתמר
החופש לא מסכן את החופש ואין טענה כזאת בפוסט.
השוק החופשי הוא כינוי למצב בו השוק חופשי מהתערבות ממשלתית.
כשמדובר בממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי וחופשי; התערבות, ניהול, ותכנון השוק הוא החופש בהתגשמותו.
השוק החופשי במתקונתו הנוכחית פוגע בחופש משום שהוא נתון לשליטת החזקים.
6 בדצמבר, 2011 בשעה 22:43
עוד באותו עניין והפעם מעבר לים
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=FSoglDcRbAg#!
6 בדצמבר, 2011 בשעה 23:32
חופש לכפיה ×–×” ×œ× ×—×•×¤×©
כששני זאבים וכבשה מחליטים לעשות הצבעה דמוקרטית על מה לאכול בארוחת הערב, זה לא דמוקרטיה ולא חופש.
"התערבות, ניהול ותכנון" של פקידי הממשל אומר בהכרח פגיעה בזכות הקניין של חלק מהאזרחים. גם אם זה רצון הרוב, זה לא צודק.
תמיד יהיו יותר אנשים בלי כסף מאנשים עם כסף, ואם תתן להם את הכוח להצביע על קבלת כסף – הם יעשו את זה. לא רק שהם יעשו את זה, מי שיתמוך בהם (המפלגה הסוציאליסטית) תזכה לכוח פוליטי.
השוק היום ממש לא חופשי : 90% מהאדמה בבעלות המדינה, אתה צריך זכיון בשביל כל דבר, המכס מטורף, המיסוי מטורף ואתה חייב להיות עם כוח פוליטי או מאוד עשיר בשביל להנות. לכן הטענה שחופש מוביל לשליטת בעלי ההון לא נכונה. אם היה פה חופש לא היה מונופול של מלט, או של אגד או תנובה.
7 בדצמבר, 2011 בשעה 16:35
איתמר
אני חושב שבארה"ב יש פחות חופש מאשר במדינות סקנדינביה.
בישראל כפי שאתה אומר בעצמך אין היום חופש ולמען האמת יש בה היום איומים רציניים מאוד על הדמוקרטיה.
בנושא הרכוש אינני מוצא שהוא קדוש, ובכל מקרה אף אחד לא יכול לצבור אותו בלי המערכת החברתית.
11 בדצמבר, 2011 בשעה 12:25
בישראל אין חופש מוחלט, ואנחנו נמצאים בצומת של קבלת החלטות : הסוציאליסטים (אתה ) אומרים שצריך להגביר את מעורבות המדינה והליברלים (אני) אומרים שצריך להפחית את המעורבות. הראתי ממצאים שתומכים בכיוון שלי ומראים כמה נזק ההתערבות עושה. איפה המספרים/ראיות שתומכים בדעה שלך ?
11 בדצמבר, 2011 בשעה 14:08
איתמר היקר, כתבתי מאמר במיוחד בשבילך.
נקווה שיעלה בהקדם
דקל
11 בדצמבר, 2011 בשעה 16:11
תלוי בכח הפוליטי שמייצגת "×”×ž×“×™× ×”"
לאיתמר (12),
אם המדינה בשליטת הטייקונים הרי ,בדרך כלל, הכלכלות במשבר., מיוון איטליה ספרד ועד אירלנד צרפת ואולי גם גרמניה.
אם ה"מדינה" בשליטת האיגודים המקצועיים והמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות הרי שאין משבר ,והא ראיה מדינות סקנדינביה.
פועל יוצא -הפתרון הוא משטר סוציאל דמוקרטי וסילוק הטייקונים והקפיטליזם הפיננסי.
12 בדצמבר, 2011 בשעה 10:11
דבר ×ליי במספרי×
מיכאל,
1. מדינה הנשלטת בידי טייקונים זה לא קפיטליזם, זה crony capitalism.
2.משבר העולמי הוא משבר חובות שאי אפשר להחזיר. חובות נגרמים כתוצאה מהוצאות הממשלה, דבר המנוגד לקפיטליזם.
3.אתה יכול לכתוב שאתה צודק ואני אכתוב שאני צודק ולא נגיע לשום מקום. בשביל זה הוספתי קישור עם הסבר על התועלת שבחופש כלכלי (תגובה 7). אם יש לך נתונים סותרים, אשמח לראות.
12 בדצמבר, 2011 בשעה 11:49
איתמר
בו נדבר ספציפית, כשאתה רוצה שיהיה בישראל חופש כלכלי לאיזו מדינה אתה שואף להידמות?
13 בדצמבר, 2011 בשעה 14:04
כמה שיותר חופש
השוואה למדינה מסוימת כוללת הרבה משתנים מלבד מידת החופש. משתנים כמו ניהול תקציב, מדיניות הבנק המרכזי, מיסוי וכו'.. אז לא נכנס לזה.
בנוגע למידת החופש, אז כמה שיותר חופש – יותר טוב. האידיאל זה מקום ראשון בטבלה :
http://www.heritage.org/index/TopTen
13 בדצמבר, 2011 בשעה 15:02
מי שה×ידי×ל שלו ×”×•× ×’-×§×•× ×’
…
שיחשוב גם על הסיכוי של חלקיק של פרומיל שהוא יתרושש שם.
("יצא לי" לבקר שם. ראיתי גם את העניים)
13 בדצמבר, 2011 בשעה 15:38
איתמר עכשיו אני יודע על איזה חופש מדובר.