חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מי אחראי להצלחת הילדים בבית-הספר?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 24.11.11 6:01

המאמר מתייחס אל תפקיד ההורים בחינוך ילדיהם, ועל  הצורך בשיתוף פעולה בין הורים ומורים. מתן אוטונומיה לבתי הספר יאפשר תפקוד אפקטיבי יותר שלהם לשיפור הישגי התלמידים

מאת: אברהם פרנק

פרטי ומוסדי בחינוך

השאלה מי אחראי להצלחת הילדים בבית-הספר תלויה ועומדת בין המורים להורים כבר יובל שנים. לאחרונה הביא דה-מרקר (21.11.11) מאמר מאת תום פרידמן הקורא להורים להיות "טובים יותר", כשהוא מתבסס על מחקרים עכשוויים בנושא מעורבות הורים בחינוך הבית-ספרי. אבל זה אינו חדש. כבר ב-1966 הציג הסוציולוג ג'יימס קולמן (James Coleman) את חשיבותה הקריטית של הרשת המשפחתית והקהילתית להישגי התלמידים, במחקר שעורר בשעתו התרגשות רבה. הוא השתמש במונח "הון חברתי" וממצאיו, שאותם חיזק במהלך השנים, הדגישו במיוחד את השפעת המצב הסוציו-אקונומי על ההישגים. קולמן ביטל במידה רבה, על פי טענתו, את יכולתו של בית-הספר להשפיע על הישגי תלמידיו, בהשוואה להשפעת הסביבה שממנה הם באים. מאז מחקריו, הדיון על הורים או מורים אינו חדל וספרות עניפה התפתחה אודות האינטראקציה בין שני הגורמים.

המחקרים שמביא עכשיו פרידמן שייכים לסוג הדיון הזה, אלא שאצלו הגורם החברתי-כלכלי מובלע. המחקר של צוות פיז"ה (במסגרת OECD) הדגיש את מעורבות ההורים בכיתה א', אבל ציין השפעות חשובות גם בשנים שאחר-כך, כולל כיתה י' שנבדקה במיוחד.

הורות היא דבר שיש בו חוסר איזון: סמכות מלאה לעומת אחריות מוגבלת. אין – למעט סין – הגבלה על עשיית ילדים, אבל גם אין יכולת לחייב את ההורים לאחריות מובנית על גידול הילדים שעשו. מצב בעייתי זה מגלגל לפתחנו את סוגיית ההכשרה של הורים להורותם ואת הגורם המוסדי שאחראי לכך. בית-הספר הוא הגורם היחידי שבאפשרותו לנהל הכשרה מתאימה עבור כלל ההורים, אבל רק חקיקה יכולה לממש אופציה כזאת. מבלעדיה אין כאמור אפשרות לחייב את ההורים ליטול אחריות להתפתחותם הקוגניטיבית והרגשית של הילדים הקטנים.

זה באשר לצעירים, אך כשבוחנים את המצב לגבי הגדולים יותר, עולה בעוצמה בעיית הסמכות המתרופפת של הוריהם. אבדן הסמכות הוא כללי, אבל אין כמו בעיית הסמכות ההורית הנחלשת לפגוע בילדים. הסיבות להתרופפות נעוצות בעיקר במידע בלתי-מוגבל שעומד לרשותו של כל פרט, ומידע הוא כוח. במובן זה הילדים "יוצאים לעצמאות" בגיל צעיר מאד, ללא השוואה לעידן של טרום תקשורת ההמונים והאינטרנט: הם "יודעים לבד" ואף אחד לא יגיד להם.

נקודה זאת מחזירה אותנו אל הקשר שבין ההורים/קהילה לבין בית-הספר. הרצון לחזק את סמכותם של המבוגרים מחייב "ברית" ביניהם. התנאי שיכול לאפשר לבית-הספר לסייע להורים הוא כמובן – רמת הסמכות שיש לו עצמו. סמכותו של בית-הספר הישראלי היום היא חלשה, וזה מתבטא ביכולתו המוגבלת לטפל באופן אפקטיבי בנושאים חברתיים-אישיים ובהשכלה רלוונטית של תלמידיו. הסיבה היא כפיפותו המוחלטת-כמעט להנחיות ובחינות מלמעלה, ולמיעוט האוטונומיה הנתונה לו. אוטונומיה כלפי תכניות לימודים, שיטות פדגוגיות ושיטות הערכה היא-היא הבסיס לסמכות, שתאפשר אחר-כך מתן סיוע להורים לסייע לילדיהם.

ובכן, הסיכוי של החברה הישראלית לקדם את הישגי התלמידים, במישרין או באמצעות תמיכה בהורים, תלוי ברביזיה מרחיקת לכת במערכת החינוך כולה: ביטול מרבית הבגרויות, מתן אוטונומיה רחבה לבתי-הספר להתאים עצמם לתלמידים, ודרישה מעוגנת בחוק לשילוב ידיים בין הפרטי למוסדי. בלי אלה הקריאה של פרידמן להורים לא תועיל, ולעומתה יוסיף לעלות השימוש בריטלין כמזור בלעדי לקשיים לימודיים.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.