חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על עוצמתם של רעיונות ועל החזון הרצוי למדינת ישראל

נושאים איכות השלטון, דעות, פוליטי ב 23.11.11 6:04

המאמר מדבר על עצמתם של הרעיונות העומדים בבסיס ההתפתחויות והמהלכים, על תוצאותיהם והשלכותיהם, ועל החזון הרצוי למדינת ישראל, המבוסס על חזון הנביאים ועל שלום עם השכנים

מאת: אמנון פורטוגלי

בחברה האזרחית הישראלית יש מספר ניכר של קבוצות לא פורמאליות הנפגשות לעיתים מזומנות למפגשים עם אנשי רוח, היוצאות לבילויים משותפים, והמשמשות כר להחלפת דעות.  באחת הקבוצות האלו מתקיים לאחרונה דיון ער בשלשה נושאים: הפרטה מול מעורבות ממשלה, תפוצת נשק גרעיני במזה"ת בהקשר האירני, והפגיעה בחפים בפעילות לחימה במיוחד מול טרור. אני מצרף את חלקי בדיון זה.

לדעתי יש מכנה משותף בדיונים על נושאים אלו, מעיין חוט השני השזור בכולם.  המשותף הוא ההכרה האינטואיטיבית בעצמתם של הרעיונות העומדים בבסיס ההתפתחויות והמהלכים, בחשיבות של הרעיונות המופשטים כמו מוסר, שוויון, סולידריות, אמפטיה. יש כאן ביטוי למאבק בין הרעיונות שעל בסיסם הוקמה המדינה ושעבורם רוב החברים בפורום נלחמו בעשורים האחרונים לבין הרעיונות ה'חדשים' העולים עתה על הבמה. ואני כותב 'חדשים' כיון שלמעשה הם רעיונות כוחניים ורעיונות דתיים ישנים ועבשים, המתחפשים לחדשים.

בתחום החברתי-כלכלי יש מאבק בין רעיונות של צדק חברתי, של טובת הכלל, מול רעיונות שאנשים אחראים לעצמם ולאלה הקרובים להם והשוללים אחריות חברתית.  הכוהנת הגדולה של הניאוליברליזם תאצ'ר תמצתה זאת "אין דבר כזה 'חברה' – יש רק אנשים אינדיבידואלים ויש משפחות".

זה מאבק בין תפיסה של מדינה הפועלת בצדק ובהגינות, המגדילה את רווחת ואיכות החיים של אזרחיה, תוך שהיא נותנת הזדמנות שווה לכולם להשתתף ברווחה, מדינה הפועלת באופן אקטיבי להשגת ולמימוש רעיונות של צדק חלוקתי, לצמצום הפער הכלכלי-חברתי; לבין תפיסה של כוחות שוק אוטונומיים, 'לכל אחד לפי ערכו בשוק' המעצבת, לדעת המאמינים בה, חברה שהיא צודקת לא פחות, ובחברה כזו פעילות הממשלה מזיקה.

זה מאבק בין התפיסה ניאוליברלית השלטת האומרת שהמדינה היא אוסף של בני אדם המרכיבים אותה, ולא ישות 'עצמאית' שמעל ומעבר להם; לבין תפיסה הרואה בעם ישראל ישות, אוסף של בני אדם שהקשר ביניהם נובע מערכי דת ותרבות משותפים ושיש להם אחריות הדדית. (במינוח 'ערכי דת' אני מתייחס לערכים של היהדות בהבדל מהיהדות הפולחנית או האמונית או מהפֶטישים Fetish להם סוגדים ומעריצים אחרים).

בתחום המדיני והפוליטי יש מאבק בין אלו הרוצים לקיים את מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות, עם ערכים הומניסטיים, של דמוקרטיה, של שוויון בפני החוק, של זכויות בסיסיות לכל האזרחים, של חופש הפולחן הדתי, והמכירים ב'אחר', בעם הפלסטיני, שיש לו מאוויים משלו שחלקם מתנגש בשלנו. קבוצה זו מכירה בקונפליקטים הנוצרים ומנסה למזער את ההשלכות השליליות שלהם כדי לא לאבד צלם אנוש.  כך עשה אלוף (מיל) עמוס ידלין יחד עם פרופסור אסא כשר ופרופ' יפה זילברשיץ בכתיבת "האתיקה הצבאית של לחימה בטרור".

בצד השני אלו המוּנָעים מתורה דתית של גאולה, מהחובה לממש את הציווי האלוהי של ירושת הארץ, המבקשים לישב את הארץ מתוך אמונה כי יישוב הארץ יביא את הגאולה; אלו המאמינים בקדושת הרעיון האמוני, בצִדקת דרכם אף מעבר ומעל קדושת החיים.

ויש גם אלו המאמינים שהקונפליקט בינינו לבין הפלסטינאים/הערבים/המוסלמים הוא נצחי, שמה ש'הם' רוצים באמת זה לזרוק אותנו לים, שהצדק הוא (כולו) עימנו, ושנגזר עלינו לחיות על חרבנו.

אני לא מכיר שיטה 'מדעית' לבחירה בין רעיונות פוליטיים וחברתיים. אבל אפשר לבדוק את התוצאות המעשיות בשטח של רעיונות אלו, ולעיתים אף לזהות מראש את ההשלכות של רעיונות אלו.

בניתוח כזה, ההשלכות והתוצאות של התפיסה הימנית בתחום החברתי-כלכלי שכבר נראות לעיני כל, מצוקת המעמד הבינוני, אי השוויון הגואה, העובדים העניים, המשבר בארה"ב ובאירופה, צריכות לעורר מחשבות על הרעיונות שבבסיס התפיסה הזו.

אני רוצה להרחיב מעט על ההשלכות והתוצאות של התפיסה הימנית בתחום המדיני-פוליטי, ועל תנועת ההתנחלות – שחייבים לעורר דאגה עמוקה.

אחת הבעיות הברורות הנובעות לכאורה מהכיבוש היא ההשחתה המוסרית של החיילים בשטח והאזרחים בבית. אבל גם אם נסכים שזו תוצאה בלתי נמנעת של הכיבוש, עזיבת השטחים לא תפתור את הסכסוך ואת הבעיה המוסרית. ההשחתה המוסרית של החיילים והצבא הייתה בכל הצבאות ולצערי גם אצלנו עוד לפני הכיבוש (הדגל השחור של קיבייה) וככל הנראה תהייה גם אחריו, ולכן חייבים לעשות כפי שעשה עמוס ידלין ולהיאבק כל הזמן על האוקסימורון – לחימה אתית ומוסרית גם בסכסוך צבאי או בלחימה בטרור. והמאבק הזה עצמו הוא שמירת צלם אנוש.

נקודה שנייה היא אוסף הרעיונות והאידיאות המשמשים את ראשי תנועת ההתנחלות וחבריה להצדקת דרכם ומעשיהם. אלו אינם ערים לכך,  אך הרעיונות והאידיאות נראים כשאובים ישירות מסיסמאות הימין הקיצוני באירופה ומתורות הגזע המבחילות ביותר של המאה העשרים.

לדוגמה, האמירה 'פושעי אוסלו' שנראית כפלגיאט על 'פושעי ורסאי' ששימש את הימין הקיצוני בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה.  הביטוי "תג מחיר" בו משתמשים המתנחלים להצדקת הפוגרומים שלהם, מזכיר את מדיניות 'תג המחיר' שהביאה לטבח בלידיציה בצ'כיה, באורדור בצרפת, ובדיסטומו Distomo (פחות ידוע) ביוון, במלחמת העולם השנייה. הצדקת ההתנחלויות כ"הבטחה הישרדותית", וכ"צעד הומניטרי הכרחי לאוכלוסייה שקצב גידולה הוא מהגבוהים בארץ";  הרעיון של הצדקת כיבוש והתנחלות למילוי צרכי האומה והאוכלוסייה נקרא בתפיסה הגרמנית 'מרחב מחיה' Lebensraum)). זה היה אחד הרעיונות הפוליטיים המרכזיים שדחף לכיבושים של גרמניה במזרח אירופה, שהביאו לתוצאות איומות.המסר לערבים בארץ ישראל (לפלסטינאים?, לערבים בישראל?): "לערבים בארץ ישראל, אם ירצו, יש לאן ללכת". ההמשך ברור:  אם לא ירצו, ימררו את חייהם עד שיאמרו "רוצים אנו".

ללא ספק יש בין הפלסטינאים/הערבים/המוסלמים אלו הרואים בנו את השׂטָן שיש להלחם בו ולהשמידו. באלו יש כמובן להלחם, אבל אסור שזו תהייה חזות הכול. הדברים משתנים, וחשוב לעזור להם להשתנות בכיוון הרצוי. כך, לדוגמה, אנו חיים כיום בשלום עם גרמניה שהייתה, ללא עוררין, האויב הנורא ביותר של העם היהודי.

אני ממליץ על מבחן הראי. אין לי שום ספק שניתן להראות בקלות רבה שגם בצד הישראלי יש גישה דומה המתבטאת באי הכרה בפלסטינאים, ומחיקת העבר הפלסטינאי בישראל, הסתה לאנטי ערביות ואיסלאמופוביה, וכבוד והערצה לטרוריסטים ישראליים בעבר ובהווה.  דעות אלו נמצאות ובאות לא רק מחוגי הימין הקיצוני כמו שוחרי כהנא, אלא מרבנים הנמצאים בשרות המדינה, מחברי כנסת, ומשרים בממשלה.

אנו חייבים לפעול בצורה אקטיבית – לצאת לרחובות להצטרף למערכת הפוליטית, להצביע – לסיום הסכסוך בינינו לבין הפלסטינאים, לעודד את אלו המעוניינים בקו זה ולהלחם באלו שמתנגדים לו, בבית ומחוצה לו.  הארץ הזו והאזור הזה יכולים להיות גן עדן; חבל להפוך אותו לגיהינום.

קראנו גם דברים בנוסח:  "אין דבר כזה, לדעתי, כמו יתר-כוח", "מוסר הוא פיקציה" ו- "השאלה האם פעולה היא מוסרית או לא, אינה רלוונטית כלל והדברים צריכים להיבחן במבחן התועלת הכללית שפעולה כלשהי מביאה".

גדולים וחכמים ממני ענו ויענו לדברים אלו, במה שידוע כמגבלות הכוח, הפעלת כוח רב מדי עם תוצאות שליליות. אני אציין את הכוח של רעיונות מופשטים – כמה דיביזיות היו להרצל? ;  את חוסר התועלת בהפעלת כוח כנגד רעיונות שמביאים למסירות נפש על קידוש הרעיון, ככל שהרעיון מופרע ומטורף, הן אצל המחבלים המתאבדים והן אצל ברוך גולדשטיין. וכפי שאנו רואים בסוריה, משטר שאינו מכיר שפה אחרת לנהל בה שיח עם האזרחים מלבד שפת הרובים, התותחים, הטנקים והמטוסים מאבד כל זכות ויכולת לשלוט.   גם ל 'מבחן התועלת' צריך לשאול מי מגדיר את המטרה לפיה תימדד התועלת הכללית. אם המטרה היא הרחבת גבולות המדינה, המשך הכיבוש והפיכת המדינה לאמונית-דתית ברוח ההלכה המחמירה, יתכן שמבחן התועלת יביא למסקנות כמו אלו לעיל. אני בספק אם זו המטרה שהרוב הגדול של המשתתפים בדיון מסכימים לה.

ולבסוף, כמה מילים על החזון. הארץ שלנו והאזור כולו יכולים להיות גן עדן; במקום זה הארץ והאזור הופכים לגיהינום.  בתחום החברתי-כלכלי אפשר וצריך לבנות מדינה על פי חזון הנביאים, הפועלת בצדק ובהגינות, המגדילה את רווחת ואיכות החיים של כל אזרחיה תוך שהיא נותנת הזדמנות שווה לכולם להשתתף ברווחה.  במקום זה הפכנו למדינה הרומסת את הדמוקרטיה, הפועלת בכוחניות כלפי החלשים, והמעשירה את האלפיון העליון ומדרדרת לעוני את השאר. בתחום המדיני פוליטי, אנו חייבים לפעול בצורה אקטיבית לסיים את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינאים. אפשר וצריך לעודד, לשתף ולחזק את אלו בצד הפלסטינאי/הערבי/ המוסלמי המעוניינים בקו זה, בפשרה הוגנת בסכסוך,  ולהילחם באלו, בבית ומחוצה לו, שמתנגדים לו.  אלו בישראל הפועלים לסיפוח אפקטיבי של שטחים הנמצאים תחת שליטתנו,  מתוך אמונה בארץ ישראל השלמה, התנ"כית –  "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת";  אלו המביעים התפעלות מ"מסירות הנפש, מאומץ הלב" של יגאל עמיר רוצחו של רבין ומ"הגבורה הבלתי רגילה" של ברוך גולדשטיין ; אלו ימשיכו כמתחייב מאמונה זו (המשכיות שהיא סמויה כרגע) לפעול כדי להשתלט ולספח את כל השטחים שהובטחו לאברהם אבינו.  ובצד השני ישנם הקנאים לאמונתם בקדושת הארץ לאסלאם, ובצורך לזרוק את אלו שאינם מוסלמים לארצות מוצאם או לים.  שתי הקבוצות האמוניות מזינות האחת את השנייה, ואם התהליך לא יפסק – היקף האסון שיבוא – לא ישורֶנו.

אמנון פורטוגלי

המכללה החברתית כלכלית

הערה:

אם הציטוטים מהמאמר ב 'הארץ' של דברי הרב אלי סדן על "מסירות הנפש, מאומץ הלב" של יגאל עמיר רוצחו של רבין ומ"הגבורה הבלתי רגילה" של ברוך גולדשטיין. נראים מופרכים, מפוברקים ומחוץ להקשרם, אז המצב הרבה יותר גרוע.  כדאי וחשוב להקשיב לדבריו באתר המכינה. מעשה אומן של רמיזות דקות ועבות כמו בקטע על הקונספירציה, ודברים דומים נוספים.   (קישור להורדת ושמיעת הרצאתו של הרב אלי סדן)   והסיבה שהרב סדן נותן מדוע הוא 'מתנגד' רצח רבין היא שמעשה הרצח פגע בהתיישבות ובתשובה של הדור לתורה (דקה 27:50). יש עוד הרבה אמירות מעניינות בשיעור שנתן הרב שפותחות צוהר לעולם המכינות ומזכירות את אליס בארץ הפלאות.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.