חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לכבוש את וול סטריט – מאבק להפרדת ההון מהשלטון

נושאים דעות, פוליטי ב 21.11.11 6:03

בעבר היו העסקים שותפים בריאים וראויים בחברה האנושית, אלא שברדיפה אחר הרווחים הם הפכו לגורם משחית. והפוליטיקאים משתפים אתם פעולה במקום להבטיח את טובתו של האזרח. להלן מספר תובנות של פעיל התנועה הירוקה, לאור תנועת המחאה בוולסטריט

מאת: ברם שפירו

תובנות ממחאת וול-סטריט

"העסק של ארה"ב הוא עסקים" – אימרה זו מיוחסת לנשיא קלווין קוליג' למרות שמעולם לא השמיע אותה.
תפישתנו לגבי מהות חברות ותאגידים רוויה בקלישאות ובאי-הבנות. יותר מכל דבר אחר, התאפיינו שלושת העשורים האחרונים בסיפורים על מקומם של תאגידים בחיים ובחברה שלנו. אנשי עסקים מובילים בארה"ב, מג'ק וולש ועד דונלד טרמפ, הפכו לסלבס הזוכים לשבחים על תרומתם לחברה, על יכולתם להזיז עניינים ולהחליט החלטות קשות.
עם זאת, עצם טבעם של התאגידים ושל ראשיהם – במיוחד כאשר מדובר בחברות הנסחרות ציבורית – הוא הוא שהביא אותנו אל סף התהום. אם תאתרו תקופה בהיסטוריה בה צבירת הון הפכה לערך העליון ובה אנשי עסקים הפכו למודל לחיקוי בתיעול שאיפותיהם של בני האדם – תאתרו גם תסיסה חברתית. אם כן, מהי בדיוק הבעיה עם תיאוריות עסקיות מודרניות ועם הדרכים בהן מתנהלות חברות, הגורמת לקרעים בחברה שלנו? להלן חלק ממחשבותי.

חברות קיימות לשם הפקת רווחים. אם עשיית הדבר הטוב משתלמת – נהדר. אם עשיית הדבר הרע משתלמת יותר – עוד יותר נהדר. רק ההשלכות השליליות הנלוות כאשר הן נתפסות מפרות את החוק או עושות מעשים בלתי מוסריים הן המונעות מחברות להתנהג כך, וגם אז – רק בתנאי שהעונשים והפרסום השלילי עולים על הרווח הפוטנציאלי. חשוב שנזכור – אתיקה של עסקים קיימת כי היא טובה לעסקים, לא כי היא טובה לאתיקה.

זוהי חובתה הנאמנה של הנהלת חברה כלפי בעלי המניות למקסם את התשואה על השקעתם. בעשורים האחרונים התעסקו תיאורטיקנים של עולם העסקים בחובה זו והפכו אותה לעמוד התווך של תיאוריית הניהול המודרנית. כך, הקהילה או אפילו החברה עצמה הפכו משניות בחשיבותן למרדף אחר הרווחיות. למרות מנטרות סותרות המדברות על נציגי תאגידים המנהלים הכול מאחורי הקלעים לטובת בעלי ההון הממנים אותם, הלקוחות האמיתיים של חברת הענק הם בעלי המניות, לא האינדיבידואלים הרוכשים את מוצרי ושירותי החברה.

אנו רואים כיום יותר ויותר חברות החיות מרבעון לרבעון מבלי לבצע שום השקעה כספית לטווח הארוך. צעד זה נעשה מתוך פחד להציג ירידה ברווחים לטווח הקצר. כאן מתבטאת עריצות מושג ה"רווחיות" בימינו. הצורה בה השתנה הניהול המודרני בעשורים האחרונים נועדה לשמר את העריצות הזו. פחות ופחות תמורה כספית ניתנת היום על עבודה שנעשתה ומתורגמת כמשכורת בזמן שיותר ויותר תשלומים הינם תוצר של רווחיות המתקבלת על-פי מחירי מניות, הנקבעים על-פי האופציות הקיימות על אותן מניות עצמן.

בזמן שישנו סט שלם של חוקים ורגולציות אשר נועדו להבטיח כי התנהלות התאגידים לא תימדד על-ידי סטנדרטים רגילים של מוסר, שיישמר הבדל בין ההתנהגות המצופה מהם לאתיקה המצופה מבני אדם ובזמן שהתרגלנו לצפות ממנהלים לחשוב רק על טובת בעלי המניות שלהם ולחגוג את הצלחת המנהלים העושים זאת בצורה הטובה ביותר על-ידי הפיכתם לסלבריטיז ואייקונים חברתיים, אנו לא יכולים לצפות מהתאגידים לעשות את הדבר הנכון. אם יתאפשר להם, יורידו חברות את עלות העבודה למינימום, גם אם משמעות הדבר היא שימוש בילדים עבדים. תאגידים ישמידו כל משאב טבעי שיבטיח להם יתרון. גם רגולציה ותקנות מגבילות לא יסייעו למנוע מהם להוביל אותנו לחורבן עצמי בטווח הארוך.

לא תמיד היה כך המצב. בעזרת רגולציה נאותה היו העסקים בעבר שותפים בריאים וראויים בחברה האנושית. היה זה המרוץ הארוך להפחתת הרגולציה לאורך 3 העשורים האחרונים שהוביל לתהליכים שיצרו את המשבר הכלכלי של 2008 ואשר מאפשר לוול-סטריט ולעסקים הגדולים להמשיך ולהציג רווחי שיא בזמן שמרבית העולם מצוי תחת מיתון ומדינות רבות, כולל ארה"ב, נאבקות תחת אחוזים גואים של אבטלה. חיוני אם כן להביט קדימה ולקבוע מהן המגבלות אותן יש לשים על החופש התאגידי במרדפו אחר הרווחיות הקדושה.

לא נדיר לשמוע היום אי-שביעות רצון מן הפוליטיקה הקיימת וקריאות לצורך ביותר פוליטיקאים הבאים מעולם העסקים. אנשי עסקים רגילים הרי להיות מוכווני תוצאה ולהוציא דברים ביעילות אל הפועל. עם זאת, האם ייתכן כי העובדה שהפכנו את עולם העסקים למושא החיקוי שלנו היא שהפכה את הפוליטיקאים שלנו לכושלים בתכנון ארוך-טווח? האם אין העובדה שהתרגלנו לשמוע את הפוליטיקאים שלנו מדברים אלינו בביטים של 30 שניות ופחות, פרסומות למעשה, השפיעה על כך שאף אחד מהם לא מסוגל להעלות ולגבש רעיון חכם או מתוחכם באמת? ואולי את הכפפה יש להפנות בכלל ללוביסטים – העקביים ביותר בדרישות שלהם על בסיס יומי. אלו מתמרנים ומשפיעים על מדד הפופולאריות של הפוליטיקאים ללא הרף, עד יצירת המצב כיום בו פוליטיקאים מכל צידי הקשת הפוליטית רוקדים על-פי החליל שלהם. אל לנו לייחל לאנשי עסקים שיצילו את הפוליטיקה שלנו, אלו עסוקים כבר מספיק בלרדות בה עד עפר.

אלו אינם אנשי העסקים שחסרים בפוליטיקה שלנו אלא הפוליטיקאים. תפקיד הממשלה הוא להבטיח את טובתו של האזרח, לא לייצר רווח. אנו צריכים פוליטיקאים היכולים להתנגד לבעלי העוצמה הדורשים יחס מיוחד, היכולים לתכנן ולהוציא לפועל תוכניות ארוכות טווח, שיש להם אמונה בעמדות שלהם ואשר עסוקים ברדיפה אחר עמדות אלה במקום עיסוק אובססיבי בסיכויי הבחירה שלהם.
רק כאשר ישפטו פוליטיקאים על-פי העמדות שהם נוקטים והתכניות שהם מציעים במקום הדברים שנמנעו מלהגיד או להביע תמיכה בהם, תהיה לנו בחירה אמיתית בין דרכים השונות לניהול המדינה ולא בחירה בין פנים שונות המציעות דרך זהה.

ברם שפירו, פעיל "התנועה הירוקה"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. דקל-דוד עוזר :

    אני לא רוצה להישמע כמי שתוקף באופן אישי, כי כותב המאמר הוא בהחלט מכוון לכיוון נכון והוא שותף של כולנו ושלי בצד הפוליטי, אבל אני רואה בעמדה הזאת של "העסקים הפרטיים והתאגידים אינם שותפים לשלטון" עמדה נאיבית כשלעצמה.

    כסף הוא שלטון. הכסף מאפשר לך לצוות על אנשים לעשות דברים. זו מהות השלטון.
    בהינתן העובדה שהכסף מצוי בידיים פרטיות אשר לומר שצריך לעשות מהלכים להחזיר אותו בחזרה לידיים ציבוריות, אבל לומר שההון אינו השלטון זה פשוט לא נכון.

    מה שכן, מוצדק לומר שמערכות החקיקה והביצוע הושחתו וזה כנראה בגלל מבנה השיטה הפוליטית שנותן ייצוג יתר לעשירים ואפס ייצוג לעניים ועובדה זו נכונה לכלל העולם המערבי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.