חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

משמעות הצעות החקיקה של צוות חינוך ספיבק-יונה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 15.11.11 6:09

מאמר זה הוא תגובה להצעות החקיקה המופיעות בדו"ח הביניים המעודכן של צוות חינוך ספיבק-יונה.  הצוות מבקש לעגן בחוק 4 הצעות. האם ראוי להציע חקיקה לפני קיום דיון ציבורי ושיח על החזון החינוכי?

מאת: דליה בלומנפלד

בתביעה לשיפור מערכת החינוך מבקש  דו"ח הביניים הסופי של צוות חינוך ספיבק-יונה לעגן בחקיקה מספר דרישות:

  • בפרק א' בסעיף 1הקמת נציבות חינוך ממלכתית.
  • בסעיף 2 להסדיר ולהגדיר מחדש את מעמד החינוך הציבורי לעומת פרטי.
  • בפרק ג' בסעיף 4 להסדיר את מקצוע ההוראה בחוק  המחייב את המורים באחריות מקצועית ובאתיקה מקצועית, בהכשרה למקצוע, בעמידה בתהליכי רישוי, בקבלת תמיכה ממורה/ מאמן  בשלבי הכניסה למקצוע.
  • באותו סעיף 4 דורש הצוות להסדיר בחוק תהליכי הערכה ומשוב על איכות ההוראה.

מאז הקמתה ועד היום משך 63 שנה חוקקה מדינת ישראל בסך הכול 5 חוקים הנוגעים לחינוך: חוק לימוד חובה נחקק ב-1949, חוק חינוך ממלכתי ב-1953,  חוק הפיקוח על בתי-ספר ב-1969,  חוק החינוך המיוחד ב-1988, וחוק זכויות התלמיד ב-2000. נכון. על פניו נראה כי חקיקת 5 חוקים משך 63 שנים היא מועטה מדי. אבל הצעה לחקיקת 4 חוקים על ידי צוות חינוך ספיבק-יונה היא לא רבה מדי?

מסמך המלצות צוות החינוך מוצג כמבטא את קול הציבור ואת דרישותיו בנושא החינוך, האם אכן כך הוא? כדי שהחקיקה תנבע מן הציבור ותהיה מהלך המשקף את רצונו, מן הראוי לקיים דיון ציבורי ארוך ומתמשך, ואם הדיון מבשיל לכדי הגשת הצעת חוק, אפשר יהיה לומר שמדובר בחקיקה דמוקרטית הנובעת מרצון הציבור. אבל צוות חינוך שישב פרק זמן קצר ודן בסוגיות חינוכיות דורש חקיקה של לא פחות ולא יותר מ-4 חוקים, זו דרישה מרחיקת לכת, שאינה פועל יוצא של דיון ציבורי.

לפני שממליצים על חקיקה, מן הראוי  להציג קודם לדיון ציבורי את אותם 4 הנושאים שרוצים לעגנם בחקיקה. לאחר עיון מעמיק בהם ודיון ציבורי עליהם, לשקול את הדרך הנאותה ליישומם. אם בחקיקה או בצורות אחרות. אם הדיון הציבורי יוביל למסקנה שנדרשת חקיקה ראשית, בסדר. אפשר להציע זאת.

למשל, ההצעה להקמת נציבות חינוך ממלכתית, המהווה שינוי מבני עמוק במערכת החינוך. ראשית, ראוי שיתקיים דיון בעניין הקמת נציבות, האם ראוי שתקום נציבות, מה יהיו יחסי הגומלין בין נציבות, אם תקום, לבין המשרד הממשלתי בתחום? אם תתגבש הסכמה להקמת נציבות, אפשר יהיה לעגנה בחקיקה.

הנושא השני מציע הסדרת מעמד החינוך הציבורי ועיגונו בחקיקה. גם הצעה זו, אם תתקבל, תיצור שינוי מבני עמוק במערכת. מן הראוי לקיים על כך דיון ציבורי. אם דיון כזה יוביל להסכמה על הנהגת שני סוגי חינוך בלבד, ציבורי ופרטי, יש להמשיך, לבדוק אם אין סתירה בין הצעה זו ובין הצעות אחרות של צוות חינוך. למשל, האם יש התאמה בין צורת התקצוב האישי לפי תלמיד לבין הדרישה להפרדה בין חינוך ציבורי ופרטי, או שמא צורת התקצוב סותרת את ההגדרות הללו? לאחר שיושגו הסכמות בעניינים אלו אפשר יהיה לדון בדרכי יישומן בחקיקה או בכל דרך אחרת.

הנושא השלישי הדורש להסדיר את מקצוע ההוראה בחוק, גם הוא נושא הראוי לדיון ציבורי. למשל, האם ראוי בכלל לקדם חקיקה בנושא מעמד מקצוע ההוראה? מה תפקידו של האיגוד המקצועי של המורים במהלך כזה? היום קיימים תהליכי רישוי מטעם משרד החינוך. משרד החינוך מקיים תהליכי הכשרת מורים. האם רוצים לבטל את תפקידיו של משרד החינוך ולהנהיג במקומם חוקים?

ולגבי הנושא הרביעי, הדורש להסדיר בחקיקה תהליכי הערכה ומשוב על איכות ההוראה, נראה לי שפה ההצעה היא מרחיקת לכת, בלי להיות מודעים להשלכותיה. מצד אחד הצוות מתנגד לגישת המדידה וההערכה המוגזמת של התלמידים בבתי-הספר, אך מצד אחר, מציע להחיל את אותה גישה על המורים, ולעגנה בחוק – צעד קיצוני ביותר. המשמעות של הצעד הזה היא הטלת עקרון האחריותיות (accountability) על המורה, עקרון שמכניס רטוריקה של שכר ועונש על המורים בהתאם לביצועיהם, שיימדדו רק על פי מה שניתן למדוד. וידוע, שיש דברים בעבודת המורה שאינם ניתנים למדידה. עד כניסת הראמ"ה לפעילות, ולפני השינויים האחרונים, תהליכי הערכה ומשוב על איכות ההוראה נעשו באמצעות המפקחים המקצועיים במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. האם לא ראוי להשאיר זאת למפקחים המקצועיים המומחים בתחומם? האם יש צורך בחוק לשם כך?

דרישהו של צוות חינוך לחקיקת חוקים, שהיא חקיקה ראשית, מתעלמת מצורות אחרות של החלת החלטות מנהליות על מערכת החינוך. מערכת הביורוקרטיה הממשלתית משתמשת במגוון רחב של כלים כגון: הנחיות, נהלים, חוזרי מנכ"ל, תקנות, חקיקה משנית. מדוע לא להשתמש בהם כדי לנהל את המערכת. לדוגמא. צוות חינוך דורש להסדיר בחוק תהליכי הערכה ומשוב על איכות ההוראה. האם נחוץ חוק להסדרת תהליכים אלה? האם אי אפשר להשתמש בכלים אחרים, אם רוצים להפעיל תהליכים כאלה?

באופן עקרוני, חקיקה ראשית בחינוך חשובה ונחוצה. היא יכולה לשמש  את בתי המשפט במקרים של תביעות בנושאי חינוך, ויכולה למנוע פסיקות משפטיות המחלישות את יכולת משרד החינוך לקיים את הדרכים בהן בחר לפעול. אך חקיקה ראויה תוכל להתקיים רק לאחר דיון ציבורי מעמיק, לאחר החלטה על ההצעות הראויות לחקיקה, ולאחר שיקול דעת אודות היתרונות של חקיקה לגבי הצעות כאלה. חקיקה היא כלי ראוי, אלא שיש לנהוג בה בזהירות ובמשורה.

דיון בנושא החקיקה מחייב גם  התייחסות להשלכותיה על אופן תפקודו של משרד החינוך. החקיקה מקטינה את שליטת משרד החינוך ואת יכולתו לווסת את המתרחש במערכת באמצעות נהלים, תקנות, הוראות שעה וכו'. היא עלולה לרוקן את משרד החינוך מתפקידיו ולמנוע ממנו מלשמש בתפקיד משמעותי למערכת החינוך. במקרה של חקיקה בקנה מידה הולך וגדל, המשרד הופך לפקידות המתנהלת בהתאם לחוקים שנחקקו. במקום שמשרד החינוך יהיה מנהל העל של מערכת החינוך, מערכת החינוך תוכפף לחוקים, ותייתר את תפקיד משרד החינוך.

הגישה התומכת בחקיקת חוקים בחקיקה ראשית, ואפילו אם מדובר רק ב-4 הצעות חקיקה אלה של צוות חינוך, יוצרת שינוי מבני של מערכת החינוך. המבנה הארגוני של המערכת הופך שטוח, ותפקידים במשרד החינוך הופכים מיותרים. האם הכוונה של צוות חינוך היא להקטין, למזער ולייתר את תפקידיו של משרד החינוך?

החלת חוקים אלה שהוצעו אם תתקיים, תעביר את הדיונים וההחלטות בנושא החינוך ובבעיותיו אל הזירה המשפטית. כך ייווצר מצב שבמקום  שמומחים יתנו את הטון בתחום החינוך, הזירה החינוכית תועבר אל בתי המשפט, ואת מקומם של המומחים יתפסו עורכי דין ושופטים. ואלה, מן הסתם, אינם מומחים בחינוך. הם לכל היותר בקיאים בהיבטים משפטיים של החינוך.

חקיקה נדרשת בתחום החינוך, אך ראוי לדרוש חקיקה בדרך מושכלת. קודם כל לגבש את החזון החינוכי של צוות חינוך ספיבק-יונה. ולאחר שמגיעים להסכמה על התמונה הראויה, לדרוש את עיגון עיקרי החזון בחקיקה ראשית.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

8 תגובות

  1. שושי פולטין :

    אני מסכימה

    לכל אחת מההצעות, עדיין מבלי להכנס לעובי הקורה, יש השלכות מרחיקות לכת. ברגע שהן עגונות בחקיקה קשה לשנות.
    לכן צריך להיות דיון מעמיק באשר לחשיבות החוקים הללו, אם בכלל.
    ראו "חוק זכויות התלמיד" לכאורה חוק נאור, בפועל חוק הרסני מאוד למערכת החינוך.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    העדר התייחסות לתשתית

    אחת התופעות המדהימות בכל דיון מלומד על החינוך היא העדר מוחלט או כמעט מוחלט לנושא התשתיות.

    למשל, המחקר העולמי רווי במחקרים בעלי תוצאות מעשיות בכל מה שנוגע לעבודה שכרוכה בשעות ישיבה רבות על כיסא.
    השת מלאה אתרים ובהם המלצות מעשיות להתמודדות עם הבעיה – למבוגרים בלבד.
    אבל מה עם הילדים שבתקופת התעצבות השלד והיציבה יושבים שעות על כסאות לא ראויים (גם בבית מול המחשב)?
    הכליאה בתוך המצב הזה אחראית לחלק גדול מבעיות חוסר הריכוז של חלק גדול מהתלמידים.
    הכסא עצמו הוא רק חלק מהמערך הפיזי שעל פיו נקבע מבנה הכיתות ואופן סידור הישיבה והשהות בהן.

    פיתוח התשתית הבית ספרית כרוך בנתח לא קטן מתקציב החינוך, אבל הנושא נעדר לחלוטין מהדיון הציבורי.
    מי שמכיר את התשתית הקיימת ברמה הארצית מבין שהתאמת בתי הספר ולו רק לחלק מההצעות שבנייר העמדה המוצג כאן כרוכה בהוצאה ענקית, שכוללת בשלב ראשון השקעה בחשיבה ובתכנון.

    אנשי חינוך נוטים הרבה פעמים לעסוק יותר ברעיונות ופחות בצדדים הפרקטיים שלהם – והתוצאה היא חידושים וריפורמות ושינויים מתגלגלים בלי סוף – על תשתית פיזית רעועה ובלתי מתאימה, ומפח נפש שרודף מפח נפש שמוליד עוד רעיונות להתחדשות ולריפורמות עד שכל העסק הזה הופך למפלצת שיוצאת מכלל שליטה .

  3. איתי :

    ספיבק יונה זה לא דברת בתחפושת

    לגבי הנושאים העקרוניים של חקיקה לעומת כללים שקובעת פקידות ממשלתית, קיום דיון ציבורי לפני חקיקה וספיבק יונה כמייצגי דעת הציבור כן או לא, אני אשתדל לנסח מאמר שלם (הדברים רלוונטיים לא רק לתחום החינוך) אבל בינתיים כמה נקודות קטנות:

    "על פניו נראה כי חקיקת 5 חוקים משך 63 שנים היא מועטה מדי. אבל הצעה לחקיקת 4 חוקים על ידי צוות חינוך ספיבק-יונה היא לא רבה מדי?"

    התיאור הזה הוא ממש לא הוגן. משתמע ממנו כאילו ספיבק-יונה רוצים להפוך את כל התשתית החוקית מערכת החינוך אחרי עבודה של חודשיים-שלושה: במקום 5 חוקים יהיו לנו כמעט פי שניים. אבל החשבון המתמטי הזה הוא טעות או הטעייה.

    אמנם מדובר בחמישה חוקים קיימים, אך כידוע לך היטב חוקים אלו עברו עשרות סבבים של תיקונים במשך השנים (למשל התיקונים המפורסמים לחינוך חינם לגיל הרך ולחינוך חובה 12 ש"ל, שינוי מטרות החינוך, "חוק נהרי" ועוד – הכל תיקונים לאותם חמישה חוקים גדולים, וטוב שכך – זה עדיף על עשרות חוקים).

    מתוך 4 ההצעות שלהלן רובן אם לא כולן יכולות להיות מטופלות כתיקונים לחוק.

    נקודה שניה היא ההצעה לגבי ציבורי ופרטי (שהיא בבירור לא חוק נפרד אלא החלפת ההגדרות העמומות בכוונה מחוק החינוך הממלכתי). כאן הצוות אומר דבר פשוט מאוד – ציבורי יסופק ע"י המדינה/עיריות, פרטי לא מקבל גרוש מהמדינה אבל כפוף לפיקוח.
    מצב זה שונה מהותית מהמצב הקיים כיום של התפשטות המוכש"ר מהגדרה שכיסתה בעיקר מוסדות חרדיים למספרים גדלים והולכים של בתי"ס ייחודיים במגזר הציוני והערבי בבעלות עמותות וחברות בע"מ. המוסדות האלה מקבלים היום מימון חלקי עד מלא מהמדינה וגם גובים כסף מההורים/נזונים מתרומות. התהליך הזה מייבש את בתי הספר בבעלות המדינה/עיריות מתלמידים ומורים איכותיים ויוצר בהדרגה שתי מערכות חינוך – לעניים ולמעמד הבינוני-גבוה. צוות החינוך של ספיבק יונה רוצה להפסיק עם הצביעות הזו. מכיוון שזה לא ריאלי לדרוש הלאמה של כל בתיה"ס פרטיים כולל במגזר החרדי + ערבי (כנסייתיים, תנועה אסלאמית), ההצעה אומרת שפרטי יכול להתקיים בתנאי שהוא עומד בתנאים מסוימים ובפיקוח, אבל זה לא ימומן ע"י תקציב המדינה. הצעה פשוטה ויפה, בוודאי עדיפה על האנרכיה הקיימת בשטח.

    נקודה שלישית, לגבי הסדרה בחוק של הערכת מורים ומשוב. אין לי דרך להוכיח זאת מהטקסט של דוח הביניים, אבל אני מאמין מהיכרות עם דברים שאמרו כתבו ועשו חברים שונים בצוות (ניר מיכאלי, נגה דגן בוזגלו, אמנון רבינוביץ' וראש הצוות יצחק קשתי) שיש מרחק של שמיים וארץ בין עמדתם האמיתית בנושא ובין גישת אחריותיות בנוסח הניאוליברלי שלה (ארהב ובריטניה). לפני שמאשימים אותם במרומז באימוץ עמדות ניאוליברליות שכאלו, עדיף היה לברר איתם למה בדיוק הם התכוונו. הערתי זאת כבר ברשומה הקודמת שלך על ספיבק יונה בנושא נציבות חינוך, גם שם נרמז, לדעתי בטעות, שהצוות אימץ (מתוך תמימות או בגלל בחישת גורמים מאחורי הקלעים?) רעיונות ברוח הניאוליברלית של דברת.

  4. איתי :

    שושי, נכון צריך דיון מעמיק.

    הדיון הזה צריך להתקיים בראש ובראשונה בכנסת, ולכן הפלטפורמה המתאימה היא הצעת חוק (ולא סתם נאום במליאה או דיון חד פעמי בוועדה).

    ראי לדוגמה את מה שכותבים באתר בית הספר הדמוקרטי הזה
    http://www.makomligdol.org.il/index.php?option=com_k2&view=item&layout=item&id=13&Itemid=53
    על מעמד מוכר בלתי רשמי.

    טקסט זה כמובן קשור לדברים שאת בעצמך כתבת נגד חוק נהרי (שהוא לא חוק בפני עצמו אלא תיקון לחוק חינוך ממלכתי).

    אני מאמין שאת קוראת טקסט כזה של ביה"ס הדמוקרטי (הוא משוכפל בכמה אתרים של בתי"ס כאלה) ומתרתחת – איך המדינה שלי מממנת בכסף שלי את בתי הספר הייחודיים האלה שמייבשים את בתי הספר הממלכתיים. אני מאמין שאת היית רוצה לשנות את המצב הזה, כי אחוז התלמידים שלומדים במוכש"ר במגזר הציוני הולך ועולה (שמעתי הערכה שבכל המגזרים ביחד כבר מדובר בכ-40%).

    השינוי נמצא בחקיקה שתשים קץ לבלוף של המוכש"ר, כפי שמוצע בדוח. ההתנצחויות המשפטיות של משרד החינוך עם קהילות הורים ועם בתי"ס פרטיים, שבהן הוא בד"כ מפסיד, מוכיחות שאין ברירה אחרת אלא תיקון לחוק.

    דיון ציבורי מעמיק? בוודאי שיהיה – כי רק כשזה יהיה על שולחן הכנסת וגורלם של בתי ספר יהיה על הכף, יבואו בעלי העניין (ארגוני מורים, מנהלים בממלכתי ובמוכש"ר, הורים, בעלויות) ויעידו בפני חברי הכנסת. הטיעונים בעד ונגד שינוי המצב הקיים (ואיזה סוג שינוי) יצופו בתקשורת ההמונים, מה שלא קורה היום.

    כל עוד לא מדובר בהצעות חוק אלא בניירות עמדה על ההפרטה הזוחלת של החינוך מבית מרכז אדוה / מכון ון ליר, בגיליונות של "ארץ אחרת" ו"חברה", באתרי שיתוף הציבור של ספיבק יונה ו"ח זה חינוך", או בעבודה שחורה – זה יכול להיות מאוד מעמיק אבל לא ממש דיון ציבורי…

  5. דקל-דוד עוזר :

    אני חותם על הדו"ח של צוות ספיבק יונה בשתי ידיים היום.
    נכון, נציבות החינוך היא שינוי שיטת משטר, היא מעבירה את האחריות לקביעת מטרות החינוך וכו' מהכנסת (בפועל הממשלה ובעיקר שר החינוך) לגוף נבחר ומגוון – אני בעד.

  6. עמרי :

    דליה, ההערות הן במקומן, גם אם איני מסכים איתן. בכל מקרה, הצוות קיים דיונים וחיבר מסמך שפורסם בריש גלי ועדיין ניתן להגיב אליו. הייתי מציע במקום לרוץ ישר לביקורת על חוסר שיתוף פשוט לשלוח להן את הערותיך ולבקש את התייחסותם. אפשר גם מעל במה זו

  7. דליה :

    עמרי
    לידיעתך, מאמר זה נשלח קודם לצוות חינוך ספיבק יונה ואחר כך פורסם פה. כך שהערתך "במקום לרוץ ישר לבקורת" אינה במקומה. מטרת הפרסום אינה ביקורת לשמה, אלא לעורר דיון בעניין ריבוי הצעות חקיקה באתר זה ובמקומות אחרים. אני תומכת בצוות חינוך ספיבק יונה, וחושבת שראוי שיתעורר דיון בצוות בענין זה.

  8. איתי :

    יש כאן שני טיעוני ביקורת מרכזיים ביחס לכלי החקיקה:

    1. טענה – יש פה אינפלציה מסוכנת של המלצות לתיקון חוקים.

    נימוק – הסכנה בריבוי החקיקה היא כבילת הידיים של הדרג המינהלי-מקצועי (וגם הדרג הפוליטי שמעליו – השר).

    2. טענה – ההמלצות לתיקון החוק מובאות ללא דיון ציבורי מעמיק, נימוק – בהיעדר דיון כזה, לא מן הנמנע שההמלצות אינן משקפות את דעת רוב הציבור. רק לאחר דיון ציבורי יהיה אפשר להבין מה רוצה הציבור.

    עם שני הטיעונים האלה אפשר להסכים או להתווכח (רשומה בע"ה בקרוב), אבל בהבאתם דווקא פה ביחס להמלצות צוות חינוך יש בעיני משהו לא הוגן:

    היה אפשר להוציא מהדוחות של וועדת ספיבק יונה עשרות מקרים שבהם ההמלצה האופרטיבית מחייבת חקיקה מאפס או תיקון חוקים קיימים.

    בדוח צוות הרווחה של יונה ספיבק מופיעים המשפטים "נכונות המדינה לספק מענים לצרכי תושביה מעוגנת לרוב בחקיקה. זוהי זכות ולא "טובה" או "חסד". לפיכך, מדינת הרווחה תתאפיין בחקיקה חברתית רחבה…". מחברי הדוח לא מסתפקים בסיסמה הנאה אלא מתייחסים לעיגון מדיניות בחקיקה בעשרות מקרים ספציפייים לאורך הדו"ח.

    הנה רק כמה דוגמאות מסריקה מרפרפת על חלק מהדוחות של צוותים שונים, לא רק חינוך:

    – ביטול חוק ההסדרים
    – העלאת שכר המינימום ל-60% מהשכר הממוצע (בחוק נוכחי 47.5)
    – זכאות אזרחים לציוד רפואי (מה שהיום נפתר ע"י "יד שרה" וארגונים דומים, שלא מגיעים לכל יישוב בארץ).
    – החזרת המס המקביל (ע"י מעסיקים) לתוספת מימון לשירותי בריאות
    – הגבלת משך הזמן שבו מותר להעסיק עובדי קבלן במגזר הציבורי – דורשת סגירת פרצה בחוק קיים.
    – קיצור שבוע העבודה (חוק עבודה ומנוחה)
    – שילוב נציגי עובדים בדירקטוריונים במגזר הפרטי
    – חקיקת חוק שירותי רווחה
    – מיסוד שיתוף אזרחים על ידי חקיקה המבטיחה את מעמד הקהילות
    – חוק יסוד זכויות חברתיות
    – חקיקה לשילובן של נשים בשוק התעסוקה
    – חוק חינוך חינם מתום חופשת לידה
    – הארכת חופשת לידה (לא זוכר אם זה נכנס בסוף)

    בכל המקרים האלה לא השתמשת בשני הטיעונים שלעיל.

    את לא אמרת שהשימוש בחקיקה שם הוא מוגזם ומסוכן. את לא אמרת שההמלצות התקבלו ללא דיון ציבורי רציני ואולי אינן משקפות את דעת רוב הציבור. האם אנחנו יודעים שרוב הציבור באמת בעד להעלות את שכר המינימום? האם וועדת ספיבק יונה קיימה דיון ציבורי משמעותי בנושא לפני שהציעה את התיקון לחוק? האם היא שאלה את הקשישים שמעסיקים עובדת זרה כמטפלת סיעודית, ושכרה לוקח חלק נכבד מהפנסיה/קצבה שלהם?

    המסקנה המתבקשת היא שאת משתמשת בטיעוני "זהירות עם החקיקה" שלמעלה רק ביחס לתיקונים שאת מסתייגת מהם, חוששת מהם או מתנגדת להם, אבל לא כאשר את תומכת נלהבת בתיקון החוק.

    למה הדבר דומה? לטענתו של עמיתנו דני גוטווין, כי זה רע להשתמש בחוק ההסדרים כדי לדחוף הפרטות, אבל זה טוב להשתמש בחוק ההסדרים כדי להלאים. בעיני, היות שחוק ההסדרים הוא לא דמוקרטי, אז מי שהוא גם סוציאליסט וגם שוחר דמוקרטיה צריך לפסול אותו ככלי, ולא משנה לאיזו מדיניות. הטענה של גוטווין משחקת לידי יריביו האידיאולוגיים, שיטענו בצדק מסוים שזעקות "חוק לא דמוקרטי" שלו הן פשוט צביעות.

    אם נחזור לעניין החקיקה בחינוך, במקום ללכת סחור-סחור ולדבר על הפרת האיזון בין חקיקה לסמכויות פקידי הממשלה או על פגמים בשיתוף הציבור, היה פשוט עדיף לנמק למה לדעתך החקיקה הקיימת ב-4 התחומים הספציפיים היא מספקת ואין לשנותה, או לחלופין מהם תיקוני החקיקה בחינוך שאת מציעה, בשונה מאלו שהוצעו ע"י הצוות.

    לדוגמה, דווקא לאור דברים שכתבת כאן בעבר על הנזקים של הופעת יותר ויותר בתי ספר מוכש"רים (סלקטיביים ומרחיבי פערים, מורים שאינם בהסכם קיבוצי, אובדן שליטה של משרד החינוך) לא ניתן להבין מדוע התיקון לחוק חינוך ממלכתי המוצע ע"י ספיבק יונה גרוע בעיניך ממצב החוק כיום.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.