יצרנית הנשק תע"ש ידועה בשל העבר המפואר שלה, אבל קצת פחות בהיבטים הכלכליים והסביבתיים העדכניים שלה. מנחם לוריא שופך אור על הפרטת תע"ש ומתמקד בקמפוס רמת השרון, אשר השינוי בו ישפיע על אזרחים רבים הנוסעים בכבישים העמוסים של איזור המרכז
רקע:
בימים אלה,ולאחר הסרת התנגדויות בבג"צ,הופקדה תוכנית לבנוי ערים שמדברת על הפיכת שטחה של התע"ש ברמת-השרון לשכונת מגורים.
קצת הסטוריה:
התע"ש היא אחת מיצרניות הנשק הפועלות בישראל וספק תחמושת,קלה ופגזים, העקרי של צה"ל. חלק מהתחמושת שמייצרת התע”ש הינו פיתוח ישראלי שאין אפשרות חוקית למכור או לקנות בחו”ל בשל מגבלות על סחר בנשק – ועל פי פרסומים זרים נשק שחלקו איננו קונבנציונאלי.
תע"ש הוקמה ב 1933 והולאמה עם קום המדינה. החברה מחולקת לחמש חטיבות שעוסקות בייצור תחמושת,נשק קל,מערכות הגנה אוויריות ומערכות הגנה קרקעיות וכן ייצור טילי דלילה שעל פי פרסומים זרים יכולים לשאת ראשי נפץ לא קונבנצויונאליים ונמצאים,כחימוש משני, בצוללות שמפעיל חיל הים הישראלי.
רקע כלכלי:
משנת 1999 ועד היום התע"ש נמצאת בהפסד תפעולי רצוף. ב 2005 ממשלת ישראל קיבלה החלטה להפריט את התע"ש וכצעד ראשון מכרה את חטיבת ייצור נשק קל (אקדחים ורובי סער) לאיש העסקים סמי קצב. ב 2009 החליטה ממשלת ישראל להנפיק 49% ממניות השליטה שלה לידי הציבור ואת הייתרה למכור לחברה פרטית ובכך לסלק ידיה מבעלות על התע"ש. ב – 2010 שוב סיימה התע"ש את שנת הכספים בהפסד של כמה מליוני שקלים,ובעקבות כך במאי 2011 החליטה הממשלה שאי אשפר למכור את החברה ו/או להנפיקה ולכן יש למזגה עם רפא"ל,שבניתיים הפכה מיחידת סמך במשרד הביטחון לחברה משתלתית בע"מ. מה עלה בגורל ההשתלטות של רפא"ל על התע"ש איננו ידוע ולא פורסם ברבים – למיטב ידעתינו. ונציין: שחלק מההחלטה שלא למכור את התע"ש לידיים פרטיות נובע מצרכי ביטחון של המדינה – צרכים שתעשיין פרטי לא יכול לעמוד בהם אם הוא רוצה לממש את השקעתו בחברה.
נכסי החברה:
התע"ש מחזיקה בשלושה קמפוסים שנכון להיום הוזנחו ובשל זיהום סביבתי ואינם ראויים לשימוש על ידי בני אדם. קמפוס אחד נמצא בבית הכרם בירושלים והוא מוזנח ואיננו מטופל בשום היבט,לרבות היבטי איכות סביבה. קמפוס נוסף נמצא ברחוב ההגנה פינת דרך השלום בתל אביב,אף הוא איננו מטופל בהיבטי איכות סביבה והוא מוזנח ופרוץ.קמפוץ נוף ים נסגר ב 1997 לאחר שב 1992 פיצוץ מחסן תחמושת גרם להרג של שני עובדים ולאחר שגרם לזיהום הים ומי השתייה באזור. גם הקמפוס הזה מוזנח ולא ידוע על תוכניות לגביו ו/רו על טיפול בזיהום שיצר. סקרי זיהום הסביבה של מפעל התע"ש ברמת-השרון לא הושלמו מעולם,ברם: בעקבות סקר,חלקי, נסגרו בסביבה כמה בארות ששאבו מים מאקוויפר החוף שזוהם על ידי המפעל זהום שלא ניתן לתקנו ואיננו ראוי לשימוש של בני אדם.
קמפוס רמת-השרון:
בתחילת שנות ה 2000 נעשה מחקר סביבתי ומחקר להיתכנות מעבר קמפוס רמת השרון לנגב. המחקר בוצע בהזמנת ממשלת ישראל על ידי חברת היעוץ PWC (בנתיים נמכרה ל IBM ונסגר סניפה בישראל). המלצות חברת היעוץ PWC בחנו את העברת המפעל מרמת השרון לנגב,טיהור הקרקע ברמת-השרון ומכירתה לבנייה פרטית וכן הקמת קו רכבת בין המפעל ברמת השרון לנגב,הן לצורך ההעברת המפעל עצמו והן לצורך העברת האדמה המזוהמת לטמינה בנגב והבאה של אדמה נקייה מהנגב לאתר – ובהמשך שימוש כקו רכבת נוסעים באמצעות רכבת ישראל. בשל העלויות הגרדיוזיות של ההעברת המפעלים לנגב התוכנית נגנזה על ידי המזמין. יש לציין שקו הרכבת נועד גם לסילוק האדמה המזוהמת מרמת השרון וגם להבאת אדמה נקייה מן נגב ובשל הקפי הכרייה וההובלה לא ניתן לבצע את החלפת הקרקעות אלא בעזרת רכבת.
זכויות אדם:
התע"ש אומנם מפעל ביטחוני אך איננו חסוי. מדינת ישראל,באמצעות התע"ש,מכרה,ויתכן שעדיין מוכרת, נשק למדינות שבהם משטרים רודניים. בעקבות זה התע"ש הוכרז כמפעל שאין לסחור עימו בשל פגיעה בזכויות אדם. אם כי,מטעמי ביטחון יש להניח, מנדינת ישראל מתעלמת מהחרמות האלה הדבר גורם לתע"ש בעיות מסחריות ובין השאר,אך לא רק, מהגורמים לכשלונו של הארגון הזה להגיע,כבר למעלה מעשור, לרווחיות.
דיון:
לאחר שמדינת ישראל הסירה,בבג"צ, את התנגדותה למכירת הקרקע ברמת השרון למשקיעים פרטיים – כאמור,תוכנית המתאר הופקדה בוועדה הארצית לתכנון ובנייה.
מפעל התע"ש ברמת-השרון שוכן בצמוד לצומת הכבישים 4 ו – 5 אחד הצמתים העמוסים ביותר במדינה.למרות שהתוכנית מדברת על הוספת 23000 יחידות דיור ו 1.3 מליון מ"ר של אזורי תעשיה ומסחר מדינת ישראל לא הצטרפה לתוכנית המתאר ולא דרשה ו/או הכניסה שינויים בכבישים המשיקים לאתר ולצומת המדובר.
אף כי מדינת ישראל יודעת שהקרקע מתחם התע"ש ברמת-השרון איננה ראויה למגורי אדם והדרך היחידה להפסיק את זיהום הסביבה הוא על ידי החלפתה בקרקע מעתודות הקרקע שבנגב וטמינת האדמה המזוהמת בנגב, הרחק ממאגרי המים של המדינה – עדיין בחר האוצר לממן בכסף ציבורי את אילוח הקרקע ולא את החלפתה. נציין כי הסכום המדובר איננו מוקצה לפעולת האילוח עצמה אלא רק לסקרים הנדרשים לאמוד את היקף הזיהום והיקף טיהור הקרקע הנדרש.
בפברואר 2011,כאמור, החליטה המדינה על השתלטות של רפא"ל על התע"ש והפיכתה לחלק מרפא"ל. מה עלה בגורל ההחלטה הזו לא ידוע ונכון לכתיבת דברים אלה החלטה על פינוי התע"ש מרמת השרון ומכירת השטח למשקיע פרטי לבנייה פרטית כבר התקבלה. יש להניח שאין זה מהאינטרס של המדינה לומר בריש גליי על כך שהתע"ש הפכה או תהפוך לחלק מרפא"ל בשל שמה הרע של החברה הזו בכל הקשור לזכויות אדם,שם רע שעלול להידבק לבעלים החדשים ולהכשיל את הניסיון להפוך את החברה לרווחית.
מסקנות:
למרות שמדינת ישראל יודעת שאת הקרקע במתחם התע"ש ברמת השרון יש לסלק הרחק ממקורות המים וממקומות שבהם חיים בני אדם,היא בחרה בדרך הקלה של מימון סקרי הסביבה,ומכירתה של הקרקע לקבלן פרטי לבנייה פרטית בעוד היא יודעת,ממחקר שהזמינה בעצמה, שעלות טיהור הקרקע היא עצומה גם בהיקפים פיננסים של מדינה וספק אם קבלן פרטי ישקיע את ההון הנדרש בטיהור הקרקע ובעצם ישכנו שם בני אדם תוך סיכון חייהם וסיכון מי התהום.
למרות שממשלת ישראל יודעת את המשמעות והעלויות העצומות של פינוי מתחם התע"ש ברמת השרון והערך המוסף של הקמת קו רכבת בין רמת השרון לנגב,הן לסילוק המפגע המזהם ולהחלפתו באדמה ראוייה למגורי אדם והן בהוספת קו רכבת בין מרכז הארץ לנגב, למרות כל אלה הממשלה בחרה,וללא דיון ציבורי,לממן תיקון חלקי של זיהום הקרקע ומי התהום ועוד – במקום לבנות בעצה לפתח את האזור מבחינה תעבורתית ולהפסיק את סיכון חיי אדם כתוצאה מזיהום מי התהום – בחרה הממשלה בדרך הקלה של העברת הקרקע לידים פרטיות לבנייה פרטית.
ההחלטה להפוך את מתחם התע"ש ברמת-השרון לאזור מגורים כבר התקבלה אולם – הדיון לגבי גורלו של המפעל עצמו,כיחידה עצמאית או כחלק מרפא"ל,לא נודע ולא שזף את עין הביקורת הציבורית.
מפעל התע"ש הוא ספק התחמושת הראשי והגדול ביותר של צה"ל ובמקרים מסויימים אין לו תחליף ולמרות זאת אין דיון ציבורי,ולמיטב ידעתי גם לא דיון פרלמנטרי, בקשר לגורלו של מפעל חשוב זה על עובדיו ואלה המתפרנסים ממנו ולעצמאות הבטחונית של צה"ל/מדינת ישראל.
נראה כי,בעבור חופן דולרים גם ביטחון הציבור,בהיבט של זיהום מי התהום, וגם בטחון המדינה בהיבט של המשכיות ייצור תחמושת ונשק כל ידי התע"ש אינם "פרה קדושה" ואפשר לוותר עליהם…
גלוי נאות:
הדוח של חברת PWC משנת 2000 לא ראה פרסום,וכאמור נגנז על ידי המזמינה. הדו"ח הגיע לעויוני בזמנו תחת התחייבות שפרטיו לא יפורסמו. כאמור חברת PWC נמכרה ל IBM ואיננה פעילה בישראל – ובלא הסכמתה של המזמינה לא ניתן לפרסם את פרטי הדו"ח במלואם,כמו כן חלקים מהדו"ח חסויים בטעמים של בטחון המדינה.
מנחם.
Tags: איכות-הסביבה, הפרטה, מנחם לוריא, סחר-בנשק, תע"ש
מאמר חשוב ומאיר עיניים. הפרטת התעש ומכירת הקרקעות היא עוד פרק מביש בהתנתקות המדינה מאחריותה לאזרחיה. עוד פרק שחור בהיסטוריה הניאו-ליברלית של ישראל. ברור גם שכל עוד השלטון במדינה נמצא בידי הימין, הדברים ימשיכו לנוע בכיוונים מסוכנים אלה.
אין מנוס מלהחליף את השלטון.
תיקון קטן: מתחם התעש בתל-אביב נמצא על צומת דרך השלום ועליית הנוער, ולא כפי שנכתב.
למה כבר אפשר לצפות מהשלטון בישראל שממשיך להדרדר. הם רוצים לחלק דירות להמונים, ובונים על זה שההמונים לא יקראו את האותיות הקטנות. תודה לכותב על הניתוח הבהיר והנוקב.
תודה!
יש כל כך הרבה מטרות ראויות למסים שלנו, למה לעזאזל מקטינים את ההוצאה הציבורית…