חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בזכות הכעס – על מודעות פוליטית ככלי חינוכי

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 6.11.11 3:35

כשאין משהו אחר בהישג יד, תוכל לנסות להשתמש בכעס כבאיזמל פריצה

מאת: בניהו בן יוסף
הכירו את משהשם לא בדוי.
משה הוא נער בן שבע עשרהשנולד וגדל בטבריההוא בן למשפחה ברוכת ילדיםהוריו בעלי תשובה שעלו בינקותם מארצות האסלאם לארץ הקודש.
שניהם לא עובדים במשרות קבועות.
הם מתקיימים מעבודות מזדמנותמקצבאות (לאב נכות חלקית), מהלוואות ומעזרה שניתנת להם בקהילה.
משה עזב את בית הספר בכיתה ז'. אחרי כמה חדשים בביתהוא הופנה על ידי פקיד בעירייה לאבחון שהוביל להפנייתו לבית ספר לחינוך מיוחדהוא נשר ממנו לקראת סוף השנה.
בכיתה חהוא היה ילד פנימיהלדבריוהחיים בפנימיה היו קשים לו בדרך כללבפרט היו חסרים לו חבריו מהשכונהגם הלימודים לא היו מעניינים בדרך כלל.
בגיל 14 הוא החליט שהוא לא חוזר לבית ספרלא היתה לו תכנית מוגדרת לעתידלמרות שאביו ניסהבויכוחים אינסופייםלשכנע אותו שצריכה להיות לו אחת כזו.
משה הוא עניאין לו כסף לקנות אוכל כשהוא רעב בערב או בלילה המאוחראין לו כסף לסיגריות או לנסוע לתל אביבהוא נועל תמיד נעלי נייקי יקרות.
כשהוא נשאל מה החלום שלוהוא עונה "לפתוח פיצה". הוא רואה סרטים ולומד מהם קצת אנגליתישן עד הצהריים בדרך כלל ואז ער עד שעות הבוקר המוקדמותמשתתף בפעילויות נוער עירוניות ומכיר נערים שהסתבכו עם המשטרהבעצמו הוא נזהר שלא להסתבךתחביביו העיקריים הם משחק בקונסולת משחקים אלקטרונית במועדון נוער בסיכוןגלישה באתרים פורנוגרפיים וירידה לחוףבחוף הוא לא שוחה בדרך כלל.
הוא יודע לצטט מפרקי 'הבורר' בעל פה.
אברכים בשכונת המגורים של הוריו ניסו כמה פעמים למשוך אותו לבית הכנסת בליל שבתהוא דווקא ניסה לבוא בראש טובאבל מבטים של חבר אחד של אביו והערה גסה של הגבאי גרמו לו לא לשוב לשםמדי פעםבמין התקפות נוסטלגיות של יראת שמיםהוא מניח תפילין.
מתישהו הוא החליט לנסות שוב ללמודהוא הגיע לתכנית להשלמת השכלה לנוער מנותקונבנתה עבורו תכנית לימודים במקצועות הבסיסבלשוןבמתמטיקהבאנגלית ובאזרחותשיעורי הלשון והאזרחות היו קשים לו יותר מהאחריםהוא לא הבין למה הוא צריך ללמוד שפה שאותה הוא מדבר היטב ושלעולם לא העיר לו בן שיחו על שאין הוא מובןגם את הוריואחיו וחבריו הוא מבין מצוייןוכך גם את שידורי הספורט בטלוויזיה ואת הכתבות בעיתון 'ישראל היוםשהוא נוהג לקחת כל בוקר ממחלק העיתוניםבשיעורי הלשון נלמדה לפעמים מה שהמורה כינה כמה פעמים 'שפה גבוההופעם אחת 'משלב לשוני גבוהשנראו לו מיותרים לגמריבכל מקרה זו לא היתה השפה שלואלא של פלצנים או סנובים או מורים ללשון. 'אף אחד לא מדבר ככההוא היה אומר למורה ללשון(שלא ידע מה לענות לוגם לא במשלב לשוני גבוה).
גם כללי הדקדוק נראו לו מיותריםמשעממים ומציקיםאפשר להסתדר בלעדיהםהנה הוא מסתדר בלעדיהם,וגם אמא שלו וכמעט כל מי שהוא מכיר.
שיעורי האזרחות עוררו קשיים אחריםהוא התעקש לשאול על הקשר בין הנלמד לבין המציאות המוכרת לו מקריאה בעיתון ומהחדשות באינטרנט ובטלוויזיהכששאל את המורהפעם אחר פעםעל נשיא המדינה האנס ועל שרי הממשלה הגנבים (פעם אחת המורה ניסתה לתקן: 'הם לא גנביםהם רק גנבואבל בעצם זה לא משנה') ועל התנסויות משפחתו וחבריו במגעיהם עם הרשויות – הן לא פעלו כאילו האזרחים הקטנים הם תכלית קיומן ומקור כוחןבשונה מהנלמד בספר "להיות אזרחים בישראל" – המורה היתה קוטעת את שאלותיו ואומרת ש"צריך להפריד בין הרצוי למצוי".
במפגש עם חיילת מלשכת הגיוס היא הציעה לו להתגייס לקד"צ נהיגההצבא צריך נהגיםאת לימודי הנהיגהעל משאיתהוא ילמד על חשבון הצבאמשהו הפריע לו בהצעה הזוקודם הוא חשב שיתגייס לאיזו יחידה קרבית מובחרת ויעשה "משהו משמעותי בחייםכמו שאמר לו הבחור מ'אחריבאחת הריצות שלהםאבל ההצעה ללמוד נהיגה על חשבון הצבא קסמה לו.
הוא היה בקשר עם מישהו שהוא העריךבחור בשם מוטימדריך באיזו עמותה שעבדה עם נערים כמוהוהוא אהב את השיחות עם מוטילמרות שהם לא הובילו לשום מקום אף פעםהוא לא הבין למה מוטי לא אוהב את החלום שלו לפתוח פיצהלהתגייס לקד"צ נהיגהאת נעלי הנייקי שלו ולמה הוא לא מבין את הבעיות שלו עם הלימודיםהוא לא באמת מבין אותיהוא חשבאבל אכפת לו ממני.
* * * * * * * *
דמיינו מערה.
היא נמצאת מתחת לפני האדמהרחבהמשונהחשוכה.
בתוכה יש אנשיםהם כלואים בה וידיהם אזוקות לאחורפניהם מביטות בקיר הפנימי של המערהאותו מאירים לשונות אש מרצדותמקור האש מאחורי גבםבין האש ובינםחומה שעליה מוצגים פסלים שמטילים צללים על הקירלפעמים מוטלים על הקיר גם צללי המחזיקים בפסליםלפעמים נשמעים הדי דיבוריםרוב הזמןכשאין תנועה חריגה או הדי צליליםמביטים האסירים בצלליותם הם.
זו מציאות החיים היחידה המוכרת לאסירי המערה.
זו מציאות החיים היחידה.
בעצםזו מציאות החיים.
זו מערה נורא מוזרהואפלטוןשסיפר עליההיה מודע למוזרותההוא טען שאנחנו וחיינובשונה מכל מה שהורגלנו לחשובמוזרים כמותה.
בלתי אפשרי להיחלץ מן המערהאתה זקוק לסיוע מבחוץאבל תמיד תחשוד במי שיבוא מבחוץ ובפיו סיפור מוזר שכזה ששומט את הקרקע מתחת רגליך וטוען שחייך אינם חייםשישנם חיים אחריםגבוהים יותר,שבהכירך אותם תבין שהם החיים ה'אמיתיים' ותבין עוד שמה שנראה היה לך כמציאותהוא בבואה של משהו גדול יותר ואמיתי יותר (שבסופו של דבר גורם לקיומם של בבואות וצללים, ולפעמים גם גורם להם להתחזות למציאות בעצמם).
אפלטון כותב שנושאו של המשל שלו הוא חינוךלמרות שהוא עוסק בתורת ההכרה ובתורת היש ובאתיקה ובתורת המדינה ובעוד נושאים רבים שהם ענייניו של הספר 'פוליטאה', הוא בוחר לציין את החינוך כנושא העיקרי של המשל.
כל מי שעבד עם נוער בסיכון או שהיה נער כזה בעצמו (מן הסתם לפני שהאופנה המטופשת הכתיבה לקרוא לנער בסיכון 'נער בסיכוי', בלי שום קשר למציאות)מכיר את הפער הבלתי ניתן לגישור בין העולמות השונים שלך כנער במערהשאופק ראייתך מוגבל על ידי קירותיהוהעולמות החיצוניים עליהם מדברים איתך המבוגרים.יש בעיית תקשורתדרושה קפיצה.
אפלטון חושב שהיכולת לדמיין (לא לחשוב דווקאלדמייןהיא המפתחלכן הוא מספר את הסיפור המוזר הזה.גם כאסיר במערהאתה יכול לדמייןוהנהגם אנחנולבקשתומדמיינים שאולי אנו אסירי מערה שכזווכל שמוכר לנו אינו אלא בבואה והד קלוש של משהו אחרנשגב יותר.
אבל אולי אפשר לנקוט אסטרטגיה אחרתאולי אם מישהו היה מדבר עם שוכני המערה פוליטיקהעל מי עשוי להרוויח מכליאתו של מישהו אחר במערהלמשלעוד לפני שמנסים לשכנע אותם בכך שהם עצמם שוכני מערהלעורר כעסלהתסיסההבנה תבוא אחר כך (עכשיו ממילא היא מנועה מלבואכאמור).
כעס הוא מניע מצויין.
* * * * *  * * *
אילו הייתי אני המדריך של משהאולי הייתי כותב לו מכתב.
שלום משה,
אחרי שיחתנו האחרונהחשבתי שהנהאתה מתגייס כנראה לקד"צ נהיגה וחייך בשנים הקרובות יצעדו במסלול קבוע מראשאני מקווה שתהנה ממה שהשירות שלך יהיה מועיל ומהנה (או לפחות נסבל).
חשבתי לשתף אותך בשאלות שאני שואל את עצמי על חייךהן לא פשוטותאבל אולי תחשוב שהן שאלות שכדאי לשאול פעם.
אתה טברייני. נולדת וגדלת כאן. המשפחה שלך וחבריך כאן. למה?
למה בחרו הוריךאו בחר מישהו עבורם (כדאי לשאול אותם!) לגור בטבריההיתה להם עבודה טובה כאןאולי חבריםאולי אהבו את הים?
אתה אוהב להיות טברייניאולי יש אפשרויות אחרותאיך תוכל לבדוק אותןאולי לא תוכל לעולם לבדוק ברצינות?
למה אמא לא עובדתואבא?
מה עשו הממשלה והעיריה (או מי שאמור להיות אחראי על זה) כדי שלאמא תהיה עבודה מכובדת ומכבדת אותה ואת היכולות שלה?
איך השפיעו הארגונים האלה שמחלקים מזון על המשפחה שלך? האם הם עושים מעשה טובאיך היתה ההרגשה לקבל מהם בחגים סלי מזון?
מה גורם לאנשים עשירים לתרום לארגונים האלה? זה הרצון לעזור ולהיטיב?
אתה קונה נייקי כי אתה רוצהעוד מישהו רוצה שתקנה נייקימישהו רוצה שתרצהמה המטרות שלואיך הוא פועל?
קצבת הנכות שאבא מקבלהיא טובה לוהיא טובה לילדיוהיא מגבילה אותו באיזו שהיא דרך? האם מישהו אחר מרוויח גם הוא מזה שאביך נכהמכך שהוא תלוי בקצבה קטנה לפרנסתו?
למה יש לך שבעה אחים ואחיות?
מי החליט שבטלוויזיה ישדרו 'הבורר'? אלה שכתבו אותה חשבו שאתה תצפה בה? אולי הם חשבו על אנשים אחרים? איך הסדרה הזו מתייחסת לאנשים דומים לאנשים שאתה מכיר? הדמויות שם נראות לך מוכרות? למה? אתה הרי לא עבריין בעצמך.
מתי התפרסמה ב'ישראל היום' כתבה מעניינת על טבריה? ומתי על תל אביב? מה סופר בכתבות?
למה הציעה לך החיילת להתגייס לצבא כנהגהיא חשבה על טובתךאולי היא חשבה גם על טובת הצבאלנערים אחריםאולי כאלה שאתה לא מכירגם מציעים הצעות דומותהרי לא כל החיילים נהגים.
למה אתה מתגייס לצבא? האם בכל העולם נערים בני גילך מתגייסים לשירות חובה בצבא? יכול להיות שהשירות בצבא הוא חובה לא רק בגלל צרכי הביטחון של המדינה? איזה עוד צרכים שלה הוא אולי משרת?
למה החברים מבית הספר התורני לא מתגייסים? מי החליט על כך?
בתי הספר שלמדת בהם, האם היו טוביםיש בארץ בתי ספר טובים מהםמי מחליט איזה תלמידים ילמדו בבתי הספר הטובים והרעים? מה היה קורה אילו היית לומד בבתי ספר אחרים? מה היה קורה אם היית מאובחן כבעל קשיי למידה בגיל יותר מוקדם? למה לא אובחנת? באיזה גיל מאובחנים ילדים אחרים? אפשר אולי לחפש מידע על זה באינטרנט.
זה שאתה נשרת מבתי ספרזה טוב למישהומישהו מרוויח מזהמישהו תכנן את זהזו היתה הפתעהאיך התמודדו עם ההפתעה?
אבא מצביע כל השנים למפלגה שמדברת על "החלשים". המפלגה הזו באמת עזרה להם?
אתם "חלשים"?  אתה "חלש”?
למה לא למדת אנגלית בבית הספר התורנימי החליט על זההוא החליט נכוןאת מי יכלה ההחלטה הזו לשרת?
ייתכן שכל ההחלטות האלה היו בסופו של דבר לטובתך. אבל אוליבעצםחייך נוהלו וכוונו על ידי כל מיני גורמים גדולים וחזקים ממךאתה יכולת להתנגד לזהעכשיו אתה יכולבעתיד תוכלמה תרצה לעשותאוליכדי שתוכל?
כשאני חושב על עצמי, הרעיון שיכולתי להיות מישהו אחר לגמרי, ושההחלטה על איך יראו חיי היתה נתונה כל הזמן בידי אנשים אחרים, זרים ששיקוליהם היו בדרך כלל לטובת דברים אחרים שאינם אני, מסעיר אותי. אני חושב על זה הרבה, ונדמה לי שבגילי, שאינו מבוגר הרבה משלך, אני מנסה ומצליח להחזיר לעצמי את השליטה בחיי.
במקומךאני חושבהייתי כועס. אם זה יקרה, תדע שהתחלת את הדרך להשיב לעצמך את השליטה בחייך.
בידידות,
נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

6 תגובות

  1. שושי פולטין :

    אין ספק שהסיפור מעורר הרבה מאוד מחשבה…

  2. עמית-ה :

    "אגדה שהייתה באמת" אבל לדעתי כעס לא מסיע לצאת ממערות.
    עדיף חשיבה רציונלית.

  3. איתי :

    עמית,
    מה שמתואר פה מזכיר לי עבודה טיפולית. אני לא חושב שאפשר להגיע בטיפול למשהו משמעותי דרך השכל בלבד.

    בניהו,
    אם עוררת אצלי את הכעס, אבל אני מגיע מהר מאוד למסקנה שהדברים שמכעיסים אותי הם כל כך הרבה יותר חזקים ממני, שאין לי שום סיכוי לשנות, האם אני לא מסיים את התהליך בנקודה שהיא אפילו גרועה מזו שהייתי בה קודם?

    האם השילוב של כעס + ייאוש לא עלול להביא לבעיות עוד יותר חמורות (למשל, אני נותן לעצמי "הכשר" מוסרי לעבריינות, בטענה שהעולם הזה הוא ג'ונגל ואפילו השרים גונבים).

    זו שאלה גם ברמת מקומו של האזרח בחברה ומודעות פוליטית, אבל גם בהקשרים אחרים לחלוטין, למשל טיפול נפשי.

    למשל, האם בריא לנפש לעורר זעם על משהו שלא ניתן לשנות (למשל לעורר זעם מודחק על הורה שמת מזמן, או על אח נכה שתשומת לב ההורים הופנתה אליו)?

  4. רביב נאוה :

    חשיבה רציונלית תוביל את הפרט למסקנה שהכי משתלם לו להישאר קונפורמי ולענות על ציפיות החברה שמסביבו. המחיר שהוא עלול לשלם על שאלות כמו שמעלה כאן הכותב ועל אי-הליכה-בתלם הוא כבד מאד יחסית לתועלת האופציונלית ולסיכוי להשיג אותה.

    בעניין הזה זה לא משנה אם מדובר בנער חרדי בטבריה, מתבגר בקיבוץ או בן להורים מהמעמד הבינוני פלוס בתל-אביב.

  5. דקל-דוד עוזר :

    רגשות נועדו לנצל בן אדם ולהפעיל עליו מניפולציה – הם אכן משמשים כמנגנון לשבירת פרדיגמות, אבל כעס כשלעצמו ייפרק בדרך הגרועה ביותר.
    לדוגמא: מחאת האוהלים 2011
    אנשים כעסוף הלכו לרחוב ופרקו את הכעס בדרך הגרועה ביותר שאפשר.
    אם היו כועסים, והיו מנתבים את כעסם למחאה אמיתית, כלומר להתפקדות למפלגה שבה הם לא תומכים (זו לא טעות) הם היו עושים מהפכה.
    אבל ביזבזו את הכעס ונשארו הרבה אנשים מתוסכלים בישראל.
    עכשיו נראה אם יצליחו להרים את התסכול ומי

  6. איתי :

    דקל, זו דוגמה מעולה לכך שכעס הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק לשינוי.

    הכרחי – כי בלעדיו לא תיתכן הגדלת המעורבות הפוליטית של ציבור רחב שעד היום נמנע מכך.

    כל עוד אנשים חושבים שמצבם בסדר, או חושבים שרע להם אבל אין לבעיה הזו "כתובת" (ולא משנה אם הכתובת היא ביבי, הטייקונים, הוועדים, החרדים או המתנחלים) – הם לא יגדילו את המעורבות הפוליטית שלהם.

    לא מספיק – כי אין שום הבטחה שהכעס יוביל דווקא לנתיב הזה, כי יש עוד נתיבים – לחזור לתחושת "אין מה לעשות", לעבור לאלימות וכן הלאה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.