חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מאבק הדיור הציבורי – נאום ויקי וענונו בעצרת בת"א

נושאים חדשות, פוליטי, שיכון ושלטון מקומי ב 30.10.11 2:35

ויקי וענונו היא ממובילי המאבק לדיור ציבורי בירושלים, נואמת בולטת בהפגנות שהתקיימו בעיר. הפעם הופיעה ויקי בעצרת בת"א, ואנו מביאים קטע מנאומה בעצרת, מתוך הבלוג החדש והמומלץ "המעברה"

ערב טוב! אני ויקי וענונו, אם חד הורית לילדה בת שלוש משכונת הקטמונים, מתכבדת לדבר כאן בשביל המאבק לדיור ציבורי בירושלים ובפריפריה. כולנו אנשים עובדים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו תנאים בסיסיים לחיים.

לאחר משא ומתן למציאת פתרון למצבנו ולמצב מחוסרי הדיור בכלל, סגרו לנו את הדלתות בפנים. אז הבנו שאנחנו צריכים לקחת את האחריות על גורלנו, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה.

פלשנו לבניינים שנטושים שנים, והבניין האחרון היה בפינסקר 11. הינו שם כשלושים יום, ופונינו על ידי חבורת בריונים בחסות המשטרה.

חברים יקרים אני רוצה לשתף אתכם במשהו, כל הזמן אומרים לי שאנחנו עוברים על החוק, אבל תגידו לי אתם מי עובר פה על החוק?

אנחנו או מדינת ישראל שמשאירה בניינים נטושים ואנשים ללא קורת גג?

אנחנו או המדינה שגנבה את הכסף של הדיור הציבורי?

אנחנו או הממסד שמפנה אנשים מהבית כי אין להם כסף לשלם את השכירות של החברות המשכנות?

אז מי עובר על החוק? אנחנו או מדינת ישראל?

אותה מדינה שמשרתת רק קבוצה אחת של אנשים, משרתת היגיון של שיטה עקומה, מדינה שבה אנשים פחות חשובים מכסף.

הם מדברים על חוק, אנחנו מדברים על צדק!!

ואת הצדק שאנחנו רוצים, אף אחד לא ייתן לנו!

אנחנו ברוח של להגדיל ראש, לשנות את התפיסה, להביא לשינוי אמיתי. השינוי הזה יבוא רק מאיתנו, כולנו. ושלא

ישימו אותנו כמו בגטו, אשכנזים לבד, מזרחים לבד, ערבים לבד, בעלי ההון לבד ועניים לבד."

לנאום המלא

ויקי וענונו מובילת המאבק לדיור ציבורי בירושלים בתקשורת:

ראיון רדיו יולי  2011

כתבה באתר רבנים לזכויות אדם

מאמר בווינט דעות

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

12 תגובות

  1. ל רפי :

    אז ויקי וענונו אמרה... אז מה?!

    מה כאן חדש?
    במה היא קידמה את הפתרון?
    יש בכלל צדק ללא חוק? ממתי שני הדברים הם תרתי דסתרי?!
    פלישה לבתים אינה פתרון, משום שהיום זה בתים עזובים, ומחר יהיו אלה בתים "גדולים מדי", ומחרתיים השתלטות על מפעלים, כי הם "אינם משלמים "שכר הוגן" ובהמשך יחליט כל אחד ש"הוא העם" וע=יעשה כעולה על רוחו… , סליחה, לא!!!
    הבעיה היא בעיה והפגנה הדורשת מהממשלה פתרונות היא הפגנה צודקת, כל עוד אין בה אלימות.
    לרשות תנועת המחאה עומדת תקשורת "מגוייסת" לעילא ולעילא, חישפו את המקרים בהם יש לכאורה פתרון בעין, הביאו אותו לידיעת הציבור והפעילו לחץ על הממשלה להשתמש במימצאים אלה כפתרון זמני או קבוע (עפ"י המקרה) – קונקרטיזציה ולא סיסמאות.
    תפקיד המחאה אינו ליצור אנרכיה שבה יהרס מה שיש ולא יבנה שום דבר חדש. תפקידה לעורר מודעות, ולהפעיל את מכשיר הלחץ האולטימטיבי על הממשלה – דעת הקהל. שימוש לא נכון במחאה, יכול להזיק הרבה יותר משיכול להועיל.
    חבל שיש מי שמשתמש בויקי וענונו כ"דלק" על "גלגלי המהפכה". אם לא תתעשת, תמצא עצמה באותו מקום שמצאה עצמה ויקי כנפו בשעתו, ובדיוק מאותן סיבות.
    בוקר טוב ישראל!

  2. amcohen :

    כמובן שיש צדק ללא חוק. ברגע שהחוק לא צודק זו אינה זכות, אלא חובה מוסרית להפר את החוק למען זכות האדם לחיים בכבוד. זה נקרא צדק. שאדם מסכן את עצמו מול בריונות הממשלה , למען הכלל.

    ובנוגע לפלישות, קרא ותחכים. המדינה העיפה את דיירי פינסקר 11 בניגוד לחוק שאתה מעריץ. הרי זאת לא היתה כלל פלישה טרייה והיה מחוייב צו בית משפט כדי להוציא אותם מהבית.

    שמרנים כמוך מהמעמד הבינוני שמסתפקים בלהרים שלטים צריכים לפחות לכבד עשייה אמיצה יותר. שאינה מחכה לנציגי העם שיואילו בטובם להקשיב לרחשי ההמון אלא עושים מעשה.

    החוק במדינתנו הוא בריונות נגד חלשים ועשיית הצדק למען רווחת הכלל הוא חובתו של כל אדם.

  3. ק. טוכולסקי :

    הפלישה המאורגנת לבתים היא תופעה מבורכת שמצביעה על הבעיה החמורה של חיסול הדיור הציבורי. משרד האוצר העלים את הכספים שהתקבלו ממכירת דיור ציבורי ונועדו הקמת דירות חדשות בתקציב הכללי.
    צריך לחזור ולבנות דיור ציבורי.
    חוץ מזה צריך לעשות יעול רציני בחברות הדיור הציבורי והדיור המוגן. יעול שיגן על הדיירים מפני שרירות לב והזנחה.

  4. איתי :

    ק,

    יש לי שתי בעיות עם הפלישה המאורגנת לבתים בתור אמצעי לחץ להגדלת מעורבות הממשלה בדיור.

    ברור לגמרי שמדיור ציבורי טוב ירוויחו גם העניים וגם המעמד הבינוני (שלא יהיה זכאי לגור בו), כי זה יגדיל את ההיצע של דירות קטנות ובינוניות. לכן המאבק על דיור ציבורי הוא לא מאבק סקטוריאלי והתמיכה בו היא לא רק סולידריות של אלה שיש להם עם אלה שאין להם.

    אבל השימוש בפלישה בתור כלי הוא בעייתי

    1. ברוב המקרים העצורים יהיו ה"ויקי וענונואים" לא הדפני ליפים והאיציק שמולים. גם ככה עד היום הם היו מובטלים/עובדי קבלן, עכשיו עם תיק פלילי (או עוד תיק פלילי) ועם הוצאות משפט, יהיה להם עוד יותר קשה. כשמדובר בהורים לילדים מעצר/כלא זו פגיעה חמורה במיוחד.

    אפשר להיות פה מאוד ביקורתיים על חוסר סולידריות של המעמד הבינוני ומנהיגי המחאה אבל צריך להיות כנים. אני לא מאשים את דפני ליף ואת איציק שמולי (ואת מאות ואלפי הסטודנטים והצעירים שמארגנים את המחאה) על זה שהם בד"כ לא משתלטים על בתים בעצמם. אני כאבא לילדים עם כל רצוני להפגין סולידריות, לא אסכן את עצמי ואת עתיד ילדי בשביל זה.

    גם אנשי האקדמיה והרוח כמו עמיתנו ד"ר הני זובידה שמדברים במידה רבה מאוד של צדק על הדרת העניים מקדמת הבמה של המחאה לא רצים להיעצר בהשתלטות על בתים נטושים או הולכים מכות עם הפקחים שבאים לפנות מאהלי אין ברירה ונכנסים על זה לכלא. זו סולידריות עד גבול מסוים, וזה בסדר.

    אני לא מצפה מדפני ומשמולי לבלות בבית המעצר מתוך סולידריות, אני לא מצפה מהני זובידה לחטוף תיק פלילי מתוך סולידריות, כפי שאני לא מצפה מעצמי. אבל בשורה התחתונה מי שנעצר ומי שצריך להתרוצץ בין בתי משפט ותחנות משטרה זו ויקי ולא אנחנו "הבורגנים" (ולא משנה מאיזו עדה אנחנו, ולא משנה אם אנו גרים בשכירות או שיש משכנתא).

    2. פעילות "קומנדו" שכזו אמנם מושכת הרבה סיקור תקשורתי אבל מצד שני גם מרתיעה הרבה אזרחים ועיתונאים מתמיכה במחאה. רוב הציבור הוא בגדול תומך בשמירה על החוק, ו"צביעת" המחאה באור אנרכיסטי של "לא נחמדים" עלולה להשאיר בבית מאות אלפי אנשים שהשתתפו בהפגנות ה"נחמדות" הקודמות עם כל השלמה ארצי וריטה ונועם שליט וכו'. אילו ההשתלטות על בתים היתה מבריחה את הבורגנים אבל מצליחה לסחוף אחריה מאות אלפי עניים בסגנון הפנתרים השחורים, סבבה, אבל אנחנו ממש לא רואים את זה קורה. אולי, כי ההיסטוריה מלמדת שרוב העניים חלשים מדי ועוסקים בהשרדות מכדי להתחיל להיות פעילים במאבקים.

    הפניית הגב לויקי וחבריה – גרוע מאוד, הצבתה בפרונט – גם בעייתי.

    איך יוצאים מזה לא יודע. אולי צריך להעדיף פתרון חוקי.

  5. הני זובידה :

    שאלת המיליון דולר

    אני חושב שלרוב השאלות והנושאים הכואבים שמועלים כאן התייחסתי אתמול בראיון ברשת בית שאעשה כל מאמץ להשיג ולהעלות לבלוג שלי אולם הנה עוד ניסיון.
    מעניין איך אנשים המגדירים עצמם סוציאל דמוקרטים נופלים למלכודות הללו מבלי משים, לפלוש לבתים זה לא טוב כי זה מרחיק את העם מהמחאה, שיקול נבון לכל הדעותף וזה משום שהמילה סוציאליזם מושכת מאות אלפים, ממש כמו הופעה של משינה…
    והחוק, אח החוק המקולל, מה לא למדנו מספיק כי החוק הוא כלי שרת בידי המעמד הבורגני לייצר שליטה על מעמד הפועלים, כן, ללא קשר למזרחים או אשכנזים? מה אין כאן את התובנה שברגע שהמעמד הנמוך המוחלש ביותר יתמוטט יבוא תורו של מעמד הביניים ולאחר מכן הבינוני גבוה ועוד ועוד? מה היא מהות החוק? האם אנו חושבים במונחים של הובס, לוק ורוסו ועוד רבים אחרים? משום שאני חש, ורבים כמוני נמצאים ברחובות וחשים אותו הדבר, כי האמנה החברתית נפרצה לה ואין לה יותר שום משקל! ואם זו אינה עילת המחאה אשמח אם תאירו את עיני! הסיסמא "רוצים צדק לא רוצים צדקה" – מסמלת יותר מהכול את ההתפרקות הזו של שלטון החוק המושחת הקיים כיום בישראל. מעניים רפי מה חשבת כשהחוק היה א מוסרי בדבר שרות בשטחים או לחלופין הוראות לא חוקיות (לשונן כלשון חוק פסק בית המשפט) לבור רגליים וידיים….האם גם אז ביססת את הטיעון שלך על המימרה "כל דאלים גבר"?
    נקודה אחת חשובה אתה מעלה ואני מסכים לה חלקית, "שימוש" בויקי וענונו המדהימה יכול להביא לאותו מצב שהיה עם ויקי כנפו, אך לא בשל הפרת החוק, אלא משום גזענותה של החברה הישראלית ורצונה לראות את דומיה ואת מה שהם הורגלו אליו כטוב ונכון בתקשורת, דפני ליף כאלו…כבודה של דפני במקומה מונח, היא התחילה, וכעת היא צריכה להיות חכמה מספיק, ואני טוען שאין היא, ולהתחיל להביא יותר ויותר פרצופי פריפריה ומדוכאים ולתת לקולם לגיטימציה במאבק, אחרת אין שום סיכוי שיקרה כאן דבר מה והמחאה תחלוף כאילו לא קרה כלום….מצד שני השתלטות אלימה של אנשי פריפריה על המאבק גם עלולה להיתפס באופן מאוד בעייתי בתקשורת בעיקר בשל אופייה הגזעני של החברה והתקשורת בישראל….
    איתי,
    אני עומד בכול ההפגנות כתף אל כתף עם כל המפגינים ואין לי שום בעיה להיעצר, ולא כל מעצר מסתיים באישום או תיק פלילי והאמן לי כבר ביליתי מספר ערבים בידי המשטרה. שתי בעיות, בשל גילי המתקדם, 46 לפני שבוע, ובעיות גב חמורות, שני ניתוחים ואיחוי חוליות, יש לי בעיה כעת. אולם אינני נמנע מלהתעמת עם המשטרה וגם עם פקחים, יש כאלו שלוקחים על עצמם את הפן הפיזי וכאלו שלוקחים על עצמם את הפן הפסיכולוגי של לחץ מתמיד על המשטרה. בשתי הפגנות שניהלנו בשכונת הר נוף, התעמתי עם שוטרים והבאתי יחד עם חברים לשחרורם של עצורים ואף חתמתי ערבות לשחרור אחרים. אני לא רואה שום רע במעצר מול שלטון גס ודורס כפי שיש היום בישראל, להפיך אני חושב שזוהי חובתנו המוסרית להתנגד! זכור החברה היא פירמידה אם הויקי וענונו של החברה יתמוטטו הבאים בתור זה אתה ואני, עלינו הודות להן/ם שהן/ם נוטלות בעול ולא לברוח מאחריות מחשש מתיקים פליליים….ראה את מקרה הדתיים הלאומיים ועמידתם האיתנה מול השלטון בשנים האחרונות, אני אמנם לא מסכים עימם על כלום, אך מלאה השתאות מיכולתם לקבל את הדין ולעמוד איתן מול השלטון הרע הזה.
    מעניין איך באתר שאמור לרכז פעילות אנטי ממסדית עולות דעות כל כך ריאקציונריות….

  6. הני זובידה :

    ראו את זה...

    כולם מוזמנות/מוזמנים…וגם חומר למחשבה לגבי חוקים וחוקיותם של חוקים…

    http://www.facebook.com/event.php?eid=310254858988477

    רחל, דיירת עמידר, עומדת בפני פינוי החל מיום שני 1.1.11.
    הפינוי הוא חלק מההתנהלות המושחתת של מנגנון הדיור הציבורי בארץ, ועשוי להשאיר עוד משפחה חד הורית ללא קורת גג.
    רחל פנתה לא מכבר לרשויות בבקשה לעזרה, אך לא נענתה.
    פורום הדיור הציבורי בשיתוף עם בית העם מתגייס לעזרה וביום ראשון הקרוב נשמע את סיפורה וננסה יחד למצוא דרכים לפעולה על מנת לעזור, למחות ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי.

    אתם מוזמנים להגיע לשמוע את קולה של רחל ולהבין קצת יותר אודות הקשיים והתסכול שחווים הזכאים לדיור ציבורי. יחד נחשוב כיצד ניתן יהיה לתמוך ברחל, ובכך, גם לעזור לשאר הנפגעים ממדיניוןת ממשלה חסרת אחריות.
    דרושים פעילים רבים ככל האפשר לעזרה ותמיכה בפעולה זו. אנא הצטרפו.

    "שערוריית הדיור הציבורי" מתוך תחקיר הארץ:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1158121

    מתוך מכתבה של רחל בפנייה לעזרה לרשויות:

    שמי רחל, בת 46 גרושה ואם לשניים – יונתן ונטלי. לאחרונה הוצא נגדנו צו פינוי גמיש מדירת עמידר לרחוב. אני פונה אליך בבקשה לעזרתך האדיבה במציאת פתרון ראוי ושפוי. משמעות הצו היא שבמשך שלושה חודשים, בין ה- 1/11/11 לבין ה- 31/1/12, יוכלו לפנות אותנו מדירתנו בכול יום ובכל שעה שיבחרו ללא הודעה מוקדמת. המשמעות של כך פשוטה, מדובר בשלושה חודשים של חיים בפחד ובחרדה. כבוד חה"כ, אודה לדקת מחשבה שתוקדש לגיהינום שמשפחתי צפויה לעבור.
    עם עלייתנו ארצה ממרוקו בשנת 1967 בהיותי בת שנתיים ואחותי בת שבע שוכנו בדירת עמידר. בגיל 7 הוריי התגרשו, אחותי נלקחה למשפחה אומנת, נותרתי עם אימי במלחמת הישרדות יומיומית. בגיל 18 התגייסתי לצבא, התחתנתי, התגרשתי, ולאחר הגירושים חזרתי לחיות עם אימי בבית היחידי הבטוח בעבורי, כילדה בתחילה, כאם חד הורית בהמשך, ועד היום. לאחר שנים של עבודה בניסיון נואש לחיות בכבוד אני מוצאת עצמי שוב ושוב תקועה בנקודת האין מוצא ואין מאין, חיה משכר של 21 ₪ לשעה ולא גומרת את החודש שגומר אותי. עובדת וענייה. המחיה הפכה לבלתי אפשרית, ניתוקי חשמל ומים הפכו לדבר שבשגרה, חובות טופחים בהוצל"פ, אין חשבון בנק, ואין קצה התחלה של תקווה. הנחמה היחידה ששומרת על שפיותי היא קורת הגג שמעלי, וכעת מבקשים לעקור גם אותה ואיתה את שורשיי וזיכרונותיי. ובלעדיה אין לי סיכוי.
    מאז מות אימי היקרה, מנוחתה עדן, ב1998, חברת עמידר מנהלת נגדי מאבק משפטי עיקש וללא רחם שמטרתו פינוי שלי ושל ילדיי מהבית בטענה שהייני פולשת. למרות פניות משירותי הרווחה ומראש העירייה בכבודו להותירנו בבית, עמידר נשארת בשלה, מוכיחה שוב ושוב שהמטרה מקדשת את כול האמצעים. בתום 13 שנים של דיונים משפטיים, ובדיון אחרון ומכריע, עמידר הצליחה לקבל הסכמה לפינוי מבא כוחי מהסיוע המשפטי שכביכול ייצג אותי. ההסכמה ניתנה מאחורי גבי וללא ידיעתי. הגשתי ערעור אך זה נדחה כיוון שהוגש באיחור ע"י בא כוחי החדש, ומשכך ענייני הוכרע על בסיס פרוצדוראלי ללא כל דיון מהותי ומבלי שטענת עמידר הוכחה או נתמכה על ידי בית משפט. הקלות הבלתי נסבלת בה מפנים נשים וילדים לרחוב אינה נתפסת, וכולם שותקים. הגיע העת לצדק חברתי והיסטורי כלפי דיירי הדיור הציבורי. במשך עשורים דורסים ורומסים כבוד האדם בשם קריטריונים, בניגוד להחלטת כנסת ישראל ובחסות חוק עוקף כנסת – חוק ההסדרים, הגיע הזמן לשים לכך סוף. אני עומדת היום מול הכוונה לפנותי ולא מצליחה להבין איפה המוסר ואיפה אחריות המדינה לאזרחיה, ועוד רגע מאבדת שפיותי בים הטירוף.
    בתודה – רחל לוי דוידה
    אחת ממיליון

  7. ק. טוכולסקי :

    איתי
    גם אני הייתי מעדיף שאנשים לא יצטרכו לפלוש, אבל מה אתה מציע להם לעשות? למות ברחוב? בשנה שעברה מתו קרוב ל-50 דרי רחוב ברחוב מישהו בכלל יודע את זה? למישהו בכלל אכפת?
    אז כן שיפלשו וילחמו ואולי מישהו ישים לב שהם קיימים.
    אני גם לא חושב שיש עוינות כלפי הפלישה לבתים. לא נתקלי בתגובות כאלו.

  8. דקל-דוד עוזר :

    שלטון המבוסס על פילוג מכוון באמצעות מכשיר שהשם שלו מגלה באופן מפתיע את מטרתו החברתית "מפלגה" מלשון "פילוג" לעולם לא יכונן חוקי קניין.
    הובס, לוק וחבריהם הם הם כלי שרת בידי תומכי הפיכת הקניין מזכות לחופש – אלו אנשים עם פילוסופיה הזויה ומטורפת ולמרבה הצער אפילו הני זובידה שדעותיו רחוקות מדעותיהם משתמש בשמם ובביטויים המגוחכים שלא מותירים סיכוי לדעתו לנצח.
    אתן רק דוגמא אחת: הטענה כאילו האמנה החברתית כוללת איסור שימוש בכח כדי להשיג הון מטופשת לחלוטין, הרי אף אחד לא היה מוותר על זכותו להשתמש בכח כדי להיות עבד נטול בית.
    אבל לדעת הני אני "פשרן" בעוד הוא "רדיקל", זאת מכיוון שהוא משתמש בשפה שהומצאה עבורו כדי שימשיך להפסיד בדיון הציבורי ואני מסרב להשתמש בשפה שגוזרת עלי עבדות.
    ובכל זאת באופן לא מפתיע, בנושא האופרטיבי אני מסכים עם הני – פרצופה של המחאהצריך להיות פרצופם של העובדים העניים והשאלות שצריכות לעלות הן האם מנקה, קופאית, מזכירה וילדיהם צריכים למות מרעב או שצריך לחשוב מחדש על הסדרי הקניין בחברה

  9. איתי :

    הני,

    קודם כל, אני מעריץ אותך על נכונותך להיעצר כחלק מסולידריות. אני עוד לא הגעתי למדרגה הזו. אולי בגיל 46.

    כתבת "מעניין איך באתר שאמור לרכז פעילות אנטי ממסדית עולות דעות כל כך ריאקציונריות", וזה מצער אותי מכמה סיבות.

    ראשית, אני חושב שיש הבדל משמעותי בין העמדה המורכבת שאני הבעתי, שמנסה לחשוב אם השיטה הזו שויקי פולשת ואז חוטפת מכות מבריונים, ואנו הבורגנים (אשכנזים כמזרחים) מריעים לה בעצרת היא טובה לויקי ולילדים שלה, ובין צקצוק שפתיים ריאקציונרי בסגנון "הם לא נחמדים" של גולדה.

    הטענה שפחות אנשי מעמד בינוני ילכו להשתלט על בתים נטושים ולהסתכן במעצר בהשוואה למספר המשתתפים בעצרת עם שלמה ארצי היא לא ריאקציונרית, אלא היגיון פשוט.

    אם סקאלת הסולידריות עם מחוסרי הדיור נעה בין לעשות "לייק" בפייסבוק או חתימה על עצומה בקצה האחד ועד לרצוח את ראש הממשלה ולחטוף מאסר עולם בקצה השני, זה מאוד ברור שמספר האנשים יקטן ככל שתדרוש מאנשים לשלם מחיר כבד יותר.

    מה שמיוחד במחאה הזו, לפחות מנקודת מבט ירושלמית, הוא מאות אלפי בורגנים שיוצאים לרחוב ותובעים דיור ציבורי והעסקה ישירה של עובדי קבלן. הם עושים את זה בין השאר בגלל שהדרישות לא גבוהות – הפגנה שקטה ולא אלימה, בד"כ קרוב לבית, במוצאי שבת. כל פרמטר שתשנה שיגדיל את הדרישות יגרום לירידה דרסטית במספרים – הפגנה אלימה, הפגנה שקטה בצהריים ביום חול, הפגנה בת"א כשאתה ירושלמי וכן הלאה.

    לכן – כן העלאת הדרישות של המוחלשים לראש סדר העדיפויות, כן שיתוף שוויוני של המוחלשים בהנהגה ובבולטות התקשורתית, אבל להחליף את פטנט ארצי-ריטה-אייל גולן בהשתלטויות על בתים? לא חושב שזה יועיל הרבה לויקי וחבריה. אם בהפגנה הבאה יהיו ברחובות מיליון במקום חצי מיליון והם יצעקו דיור ציבורי והעסקה ישירה – זה יעזור יותר.

    שנית, אני לא חושב שהאתר אמור לרכז פעילות אנטי ממסדית. המטרה הפוליטית של סוציאל-דמוקרטים (להבנתי) היא להשתלט על הממסד כדי לייצר מדיניות שוויונית טובה וצודקת יותר, ולא להחריב את הממסד או לקעקע את הלגיטימציה שלו.

    לכן אני מודה שקשה לי עם אנשים שנוהגים להתייחס לגופים ממסדיים בשלילה גורפת: המשטרה הבריונית, עובדים סוציאליים דיקטטורים, הביטוח לאומי החולרות וכו'. לביקורת הזו יש הרבה פעמים שורשים אמיתיים וכואבים, ואת המערכות האלה באמת צריך לתקן, אבל כשמקעקעים את הלגיטימציה של הממסדים האלה, זו בעצם הכשרת הקרקע להפרטתם.

    כאשר עוסקים רק ב"אנטי ממסדיות" ועושים את זה בצורה משכנעת התוצאה היא גם אובדן אמון במערכת הפוליטית – אנשים שלא מצביעים, או מצביעים למפלגות טרנד כמו הגמלאים. המצב הזה משרת כמובן את הטייקונים וכל מגזר שכרגע יש לו כוח פוליטי.

    בעיני אין טעם בהרס ללא בנייה במקביל.

    לדוגמה, אם אתה ואני מסכימים שהשמאל בישראל הוא בורגני ואשכנזי מדי, ולוקה בלא מעט גזענות – הבחירה של כ"א מאיתנו היא בין לנסות להשתלט על מפלגות קיימות (העבודה, מרצ, חדש, הירוקה) ובין להקים אחת חדשה. כל האופציות הללו לגיטימיות, ואני לא יודע מי עדיפה. אבל רק להיות אנטי ממסדי ו"לקעקע" – אני לא רואה מה יוצא מזה.

    טוכולסקי,

    נדמה לי שדרי הרחוב המתים שאתה מדבר עליהם נמצאים במצב הרבה יותר גרוע משל נאבקי הדיור הציבורי, עם אחוזים גבוהים מאוד של בעיות פסיכיאטריות קשות, אלכוהוליזם/התמכרות לסמים. המאבק לדיור ציבורי הוא לא מאבק על טיפול נאות בהומלסים וזה נשמע לי קצת פופוליסטי מתאים לערבב בין השניים. מאוד יכול להיות שגם אם היה פה דיור ציבורי לעילא ולעילא, מספר ההומלסים המתים היה דומה. המוקד לפתרון שם קשור לייבוש מערכות בריאות הנפש והרווחה לא לייבוש הדיור הציבורי.

  10. ק. טוכולסקי :

    איתי
    מי שלא מטופל בזמן מגיע לקצה. מי שמגיע לקצה מת ברחוב. עכשו הזמן למאבק. לצפות מאנשים במצוקה לעשותניתוח אקדמי קר של המצב זה קצת מנותק.
    יש כאן משפחות שצריכות לפני החורף למצוא דיור.

    וחוץ מזה המאבק לדיור ציבורי הוא כן המאבק לזכויות ההומלסים, ראה מסמכה המרשים של חוקרת הממ"מ בכנסת שירי בס ספקטור
    http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02631.pdf הזכות לדיור תחילה היא דבר מומלץ ועובד ולשם כך יש צורך בדיור ציבורי.

  11. ציפי שריקי גם אני פולשת נא ליצור איתי קשר :

    שלח פלפון שלי 0526344130 לתגובות גם אני פולשת מיבאר שבע

  12. משטרת ישראל מחפשת במקלחת אחר לפידי מחאה: הרדיפה של הבילוש הירושלמי את פעילי המעברה « המבוקש מס' 2 :

    […] הנאום של ויקי וענונו בעצרת בתל אביב […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.