חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

צוות חינוך ספיבק-יונה – לא להקמת נציבות חינוך ממלכתית

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 25.10.11 6:01

דו"ח הביניים של צוות חינוך ספיבק-יונה המייעץ למחאת האוהלים, מציע הקמת נציבות חינוך ממלכתית. מאמר זה מנתח את משמעות הקמת הנציבות, ומראה שהקמת נציבות אינה עולה בקנה אחד עם תפיסה סוציאל דמוקרטית

מאת: דליה בלומנפלד

האם נחוצה הקמת נציבות ממלכתית

דו"ח הביניים של צוות חינוך ספיבק-יונה מציע להקים נציבות חינוך ממלכתית להלן ההצעה: הקמת נציבות חינוך ממלכתית, מעוגנת בחוק ובלתי תלויה, שתכהן תקופה ממושכת. היא תורכב מנציגי כלל הקבוצות והמגזרים בחברה ותפעל בשקיפות ובשיתוף הציבור. הנציבות תדון בחזון פדגוגי וחברתי ותגדיר אותו כחזון ארוך טווח, המעגן הן ערכים תרבותיים ייחודיים והן ערכים אוניברסאליים המשותפים לחברה הישראלית מרובת התרבויות, כמו כן תקבע הנציבות מטרות ויעדים למערכת החינוך, תבססם על הסכמות רחבות ותקבע מנגנוני בקרה לפיקוח על השגתם. במקביל יחוזקו אגפי המו"פ והתכנון של משרד החינוך; תפקידם יהיה לעבד את החזון שתעצב הנציבות למדיניות פדגוגית אופרטיבית, ולבצעה.

ההצעה להקמת נציבות חינוך היא ההצעה הראשונה בהצעות צוות החינוך, והוא מציין שקיימת פגיעה במעמדו של החינוך: "בין הגורמים המרכזיים לפגיעה ניתן למנות:

  • שינויים תכופים בהנהגת משרד החינוך והיעדר חשיבה חזונית לטווח ארוך."

האם חילופי שרי חינוך מדרדרים את מצב החינוך? האם אין למשרד החינוך חזון

כנימוק להקמת הנציבות מצביעים  המציעים על השינויים התכופים בהנהגת משרד החינוך והיעדר חזון. שרי החינוך מתחלפים מדי קדנציה ממשלתית, או אפילו באמצע, דבר הגורם  לפגיעה במעמד החינוך. הפתרון המוצע הוא הקמה של נציבות שאינה מתחלפת חדשות לבקרים, שתכהן תקופה ממושכת. היא תבנה חזון ותנסה לממש אותו בהנהגתה.

האם טענה זו נכונה? האם יש קשר בין חילופי הגברי בצמרת משרד החינוך לבין הידרדרות מצב החינוך? האם השינויים התכופים בהנהגת המשרד ובחילופי שרים הם אלה הפוגעים במעמד החינוך? האם השינויים בהנהגת משרד החינוך וחילופי שרי החינוך מונעים חזון וגיבוש מדיניות בהתאם לחזון?

התשובה היא שלילית. אמנם, נכונה תופעת החילופין התכופים של שרי חינוך, אך לא החילופין בהנהגת המשרד פוגעים במעמד החינוך. קיים רצף שלטוני, המחייב שר חינוך חדש להמשיך את מדיניות קודמו. קיימת רציפות בביצוע המדיניות, ועקרון הרציפות השלטונית מחייב המשכיות בפעילות שרי החינוך. הנוהל הוא שהם אינם מבטלים מה שעשה השר הקודם להם, אלא ממשיכים בעשייה שהחלה קודם לכהונתם.

כדוגמא, אפשר לבחון את תקופות כהונתם של לימור לבנת, יולי תמיר, גדעון סער. לבנת חברת הליכוד (שתקופת כהונתה כשרת חינוך הייתה ארוכה באופן יוצא דופן), העלתה על סדר היום החינוכי את דו"ח דוברת, ואף מימשה אותו. כלומר, בתקופתה גובש חזון (ניאו ליברלי), עוצבה מדיניות בהתאם לחזון,(שבאה לביטוי בדו"ח דוברת), ואף הוחל במימוש החזון בפועל. יולי תמיר ממפלגת העבודה המשיכה לממש את אותו חזון, באמצעות רפורמת "אופק חדש", שהיא אחד הסעיפים באותה מדיניות ויישמה אותה בבתי-הספר היסודיים. גדעון סער מהליכוד, המשיך את דרכה של יולי תמיר ממפלגת העבודה, וקידם את הרפורמה בבתי הספר העל-יסודיים. שלושת השרים מימשו אפוא סעיפים של החזון הניאו-ליברלי שהותווה בדו"ח דוברת). מכאן, שהטענה שאין חזון ואין גיבוש מדיניות בהתאם לחזון, כפי שכתוב בדו"ח הביניים, אינה מדויקת, בלשון המעטה.

מדוע נציבות? מה המשמעות של נציבות?

במצב היום, הגוף האחראי על החינוך הוא משרד החינוך, גוף ממשלתי הכפוף לשר, שהוא חלק מן הממשלה, שהיא גוף ביצועי, הפועל בהתאם לחוקי הכנסת.  שר החינוך מתמנה על ידי ראש הממשלה שנבחר על ידי רוב האזרחים, והוא מממש בכך את העיקרון הדמוקרטי. לשר החינוך יש הרשאה דמוקרטית מהציבור לממש את מדיניות החינוך לפי חזונו.

מה שמציע צוות החינוך של ספיבק-יונה הוא לשנות מצב זה. הנציבות תהיה גוף שיעמוד מעל משרד החינוך, ומשרד החינוך יהיה הגוף המבצע את הנחיות הנציבות. בנציבות יהיו נציגים מכלל הקבוצות והמגזרים בחברה. האם מבנה כזה של נציבות מעל משרד ממשלתי מתאים לשיטת המשטר הישראלי הדמוקרטי? ספק רב.

כיצד תוקם הנציבות וכיצד תפעל? מי יקבע את הנציגים? מי ימנה? איך ימנו את הנציגים? באיזו שיטה? האם בדרך של בחירות, או בדרך של מינוי? סוגיות 'פעוטות' אלו נוגעות לשורש המחלוקות המפלגות והמפצלות את החברה הישראלית, ודומה שרעיון הנציבות בא לעקוף אותן במקום להתמודד איתן.

שתי אפשרויות להקמתה של נציבות. אפשרות אחת: הקמת נציבות הכפופה למשרד החינוך. אלא שגוף כזה הכפוף  לשר החינוך כבר קיים: "ועד מנהל" המתמנה על ידי שר החינוך. גוף זה המייצג מגזרים שונים בחברה בתחום החינוך, ומייעץ לשר החינוך בבעיות השונות, אך לשר החינוך זכות ההחלטה. הוא זה האחראי על החינוך. הוועד המנהל משמש להתייעצות בלבד.

אפשרות אחרת היא שהנציבות תהיה מעל משרד החינוך , וזוהי ההצעה של צוות חינוך ספיבק-יונה. הצוות מציע להקים נציבות, שתקבע את החזון, תקבע מטרות ויעדים, תקבע מנגנוני בקרה ופיקוח, ומשרד החינוך יקבל את ההנחיות ויפעל בהתאם להם.

האם ראוי שגוף ציבורי, שלא ברור ממי יורכב ואיך יורכב, ישמש בתפקיד כה חשוב במקום משרד החינוך? האם זה דמוקרטי?

נציבות חינוך משמעותה הקטנת כוח הממשלה והקטנת המגזר הציבורי

יתר על כן, המשמעות של הצעה כזו היא הקטנת כוחה של הממשלה, בהתאם למגמה השלטת בשנים האחרונות לצמצום כוחם של המשרדים הממשלתיים. הממשלות עושות זאת בשיטת ההפרדה בין התוויית המדיניות לבין ביצועה. המשרד הממשלתי מתווה מדיניות, הביצוע שלה מועבר מתוך הממשלה לגופים חיצוניים לה. זה מה שקורה במשרד החינוך. התהליך הוא הוצאת הביצוע מן המשרד, והשארת המשרד כמשרד מטה בלבד, המתווה מדיניות.

צוות החינוך ספיבק-יונה מציע, להחריף את המצב. לפי הצעתו הנציבות תהיה זו שתתווה מדיניות, והמשרד הממשלתי יבצע וכך ימוזער עוד יותר כוחו של משרד החינוך. הצוות מגדיר, אמנם, את הנציבות כ"ממלכתית", אך למעשה היא תפגע עוד יותר באופיו הממלכתי של החינוך.

אחת התביעות הסוציאל-דמוקרטיות בעשור האחרון היא של החזרת אחריות המדינה לחינוך. הממשלה צריכה להיות אחראית לחינוך על כל היבטיו: התווית מדיניות, ביצוע, פיקוח. ההצעה להקמת נציבות מונחית על ידי גישה הפוכה: היא מחלישה את המשרד הממשלתי שאמור להיות אחראי על החינוך.

השמות "נציבות", "מועצה", "רשות" הם שמות נרדפים, המרמזים על מגמת ההפרדה בתפקידי המשרדים הממשלתיים, וביזורם לידי גופים כאלה. נציבות ממלכתית היא שם נרדף ל"מועצה לאומית". השימוש במינוח "נציבות", אינו אלא אותה גברת בשינוי אדרת של "המועצה הלאומית לחינוך".

השראה להקמת הנציבות הוא התכנית הלאומית לחינוך (דו"ח דוברת) בה כתוב (בעמ' 161 בחוברת)" : הממשלה תמנה 25 חברי מועצה בהמלצת שר החינוך, במסגרת ארגון מחדש של מערכת החינוך". באותה הצעה כתוב: "מבנה השלטון בישראל והתנודות הפוליטיות שלצדו מצריכים מנגנונים שיאפשרו לשמור על שקיפות, עקביות והמשכיות במדיניות החינוך. במדינות רבות שיישמו תוכנית ביזור בחינוך הוקמה מועצה לאומית לחינוך." (עמ' 164 בחוברת)

ההצעה הזו של צוות חינוך ספיבק-יונה להקמת נציבות חינוך אינה אלא אותה הצעה להקמת מועצה לאומית לחינוך, שעדיין לא התממשה בדו"ח המקורי, היה כבר ניסיון להקימה בעבר פה ועתה מנסים לממשה בדרך אחרת.

אנו באתר "עבודה שחורה" התייחסנו כבר לעניין המועצה פה ופה.

סיכום – לא להקמת נציבות חינוך

משמעות ההצעה להקמת נציבות חינוך ממלכתית היא הקטנת כוחה של הממשלה ומזעור כוחו של משרד החינוך על-ידי פירוק תפקידיו, בהתאם לתפיסה הניאו-ליברלית השלטת, שהיא, ולא החילופים התכופים של  שרי החינוך, הגורם להתדרדרות החינוך. לפיכך, מוטב יעשה צוות ספיבק-יונה אם יגנוז הצעה זו.

תגובת צוות חינוך ספיבק-יונה :

שלום דליה,
ראשית, תודה רבה לך על תגובתך המפורטת והמעניינת. אני מעביר אותה מייד לחברי הצוות שלנו.
כפי שאת מתארת לעצמך, התלבטנו לא מעט בסוגיית נציבות החינוך, ובהחלט חששנו שהיא תצטייר כשכפול ניאו-ליברלי בסגנון דברת. זו בהחלט לא הכוונה, ויש בהחלט טעם לחדש את הדיון בנושא לאור דבריך.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

12 תגובות

  1. שושי פולטין :

    לדליה,
    אני מסכימה איתך שוועדה כזו היא בעייתית, אבל בעיקר בגלל ההרכב העתידי שלי. ועדה שתורכב ממנציגי כלל הקבוצות והמגזרים בחברה, תורכב מכולם רק לא מאנשי חינוך ומורים. כפי שקרה בועדת דוברת, כפי שקורה כבר כיום בפאנלים שונים העוסקים בחינוך, כולם חושבים שהם מבינים בחינוך אבל מתעלמים מהאנשים "בשטח". ועדה כזו תהיה מנוכרת לשטח יותר מאשר המצב היום.
    וזה לא פארנויה אלא כבר מציאות – גדעון סער כבר כינס "מועצת חינוך לאומי" שהורכבה מכולם רק לא ממורים.
    כתבתי על כך בפוסט "גדעון סער- איך שכחת את המורים"
    http://cafe.themarker.com/post/1441674/

    לגבי הטענה שאין פגיעה במערכת על ידי חילופי שרים – כאן אני לא מסכימה. נכון, בפועל כולם מיישמים את ועדת דברת, לדעתי בגלל חוסר האומץ לשנות וחוסר הזמן לעשות אחרת. גדעון סער לא רוצה סערות – הוא העמיד לעצמו את אותו קריטריון שעשו קודמיו "אחוז הזכאים לבגרות" והצלחה במבחנים הבינלאומיים, והוא נחפז לקבל הצלחה כאן ועכשיו ללא אורך רוח. הצעדים שנעשים בשטח כדי להשיג זאת הם חפוזים. הצורך להשיג הצלחה כאן ועכשיו פוגעת אפילו בתוכניות הלימודים. ראי פוסט שלי מאתמול על הוראת המדעים. חלק מהעניין של תוכנית הלימודים ההזויה במדעים היא להשיג תוצאות מיידיות במבחני פיז"ה. אין תכנון לטווח ארוך, ובעיקר אין תכנון לרצף שש שנתי.

  2. איתי :

    בשבדיה, הדוגמה בהא הידיעה שלנו למדינה שניהולה ס"ד, יש סוכנות לאומית לחינוך הנפרדת ממשרד החינוך. עובדים בה יותר אנשים במשרד החינוך.

  3. דליה :

    שושי
    לגבי חילופי השרים. לי נראה שהבעיה היא במדיניות המופעלת. נושא ההישגים במבחנים הארציים והבינלאומיים הוא חלק מהענין, ולא ענין שגדעון סער מקדם בנפרד מהמדיניות שהותוותה על ידי לבנת. שר חינוך אחר מאותה קואליציה היה מתנהל כמו סער. לדעתי, גדעון סער הוא ניאוליברל נלהב, כמו נתניהו, ומה שהוא עושה בחינוך מעיד על כך.
    לגבי מועצה או נציבות, דעתי כדעתך, אנשי החינוך יודרו מגוף כזה, והחינוך ימשיך להינזק.
    ולגבי הפוסט שלך מאתמול, אני מסכימה עם כל מה שכתבת. את צודקת. ובכלל, למכון טאוב, ולנחום בלס בתוכו, מגמות שונות מאילו שאנו מתייחסים אליהן פה.

  4. דליה :

    איתי
    אי אפשר להתעלם מהמאפיינים המקומיים. ישראל היא לא שבדיה, והמזרח התיכון הוא לא סקנדינביה. האוכלוסיה בישראל הטרוגנית, ולא הומוגנית כמו בשבדיה. אם תקום נציבות חינוך, ישתלטו עליה בעלי הכוח. וקרא את תגובתה של שושי פולטין לעניין. היא חושבת שאנשי חינוך יודרו מחברות בנציבות כזו. אני חוששת שזה מה שעלול לקרות.
    ויש פה עוד שאלה עקרונית. האם אנו בעד קיום אחריות הממשלה על החינוך, או שאנו בעד שליטה אזרחית, שליטה של מגזר שלישי בחינוך.

  5. לקסי :

    הצברה, בעלות של העובדים

    כך כינה דני גוטוויין תהליך של השבת מופרטים שונים לשליטת הציבור, לאו דווקא לידי הממשלה.
    נציבות חינוך שתורכב מאנשי חינוך יכולה להיות דגם כזה.
    מה יהיו יחסי הגומלין בין נציבות כזו לבין הממשלה…
    התנאי לקיומה של נציבות כזו הוא ממשלה שתשיב אותנו להיות מדינת רווחה.
    אם לא תהיה ממשלה "חברתית" הנציבות תהיה יעד נפלא לייבוש בזק.
    לחילופין תיתכן נציבות בראשות דברת וד"ל…

  6. איתי :

    לקסי צודק.

    שינוי מבני שמגביל את הכוח של השר יכול ללכת לכיוון מאוד חיובי (מומחים לחינוך מובילים) ויכול ללכת לכיוון מאוד שלילי (אנשים שלא מבינים בחינוך מובילים).

    אם ניקח דוגמה קונקרטית, הביקורת הכי חמורה שמושמעת על סער מפי כמעט כל איש חינוך שפגשתי היא ההתמקדות האובססיבית שלו בשיפור אחוזי זכאות וציוני מיצב (ר' גם שושי למעלה).

    ללא קשר לטענות הכלליות על כך שהציבור צריך להיות הריבון והוא עושה זאת דרך בחירה בפוליטיקאים, בהחלט הייתי מעדיף מצב שבו המבנה של המערכת מגביל את יכולתו של סער לשגע את המורים והתלמידים ולפגום בתהליכי הוראה וחינוך מרוב רצונו "לשפר מדדים" ולקשט את דרכו במירוץ עתידי לראשות הממשלה.

    אילו הנציבות היתה מורכבת מאנשים שמבינים בחינוך ואם היה לה משקל ציבורי, היא היתה יכולה לשמש גורם מאזן ומייצב, ובכך לחזק את המשקל של המומחים בתוך מטה משרד החינוך+מנהלים+מורים, שמתנגדים למדיניות של סער ונאלצים כיום להתכופף בשקט ולקטר מאחורי גבו של השר (כי ככה זה במגזר הציבורי).

    אני מאמין שאם היית פונה אישית לחברי צוות חינוך של ספיבק יונה (שחלקם הרי מוכרים לנו אישית), היית יכולה להבין כיצד הם מתכוונים למנוע את הסכנות שאת מצביעה עליהן של השתלטות "גורמים זרים" על ניהול המערכת ומה ההבדל העקרוני בין הצעתם להצעת דברת.

    ***

    הטיעון "ישראל זה לא שבדיה והמזה"ת לא סקנדינביה" הוא מצד אחד טיעון שיש בו אמת (ולכן צריך להתאים רפורמות למקום ולא להעתיקן כמו שהן) אבל מצד שני הטיעון הוא חרב פיפיות מסוכנת ביותר.

    זאת משום שהטיעון הזה הוא אחד הכלים החזקים ביותר של אנשי ימין/מרכז כלכלי כדי לסתור את טענת הסוציאליסטים/סוציאל-דמוקרטים שאומרים "תראו איך זה עובד יפה בשבדיה" ולהגיד שהמודל הסקנדינבי לא ישים לישראל.

    לדוגמה, אנשים אלה נוהגים לומר כי כמה אלמנטים בסיסיים של מדינת הרווחה הסקנדינבית כמו קצבאות ילדים גבוהות חופשת לידה ארוכה או דמי אבטלה מכובדים ינוצלו בישראל ההטרוגנית לרעה ע"י חרדים/בדואים/ערבים וכו'.

    בהמשך הם ישתמשו בטיעון "ג'ונגל המזרח התיכון האלים" כדי לדחות את הטיעון הסוציאל-דמוקרטי בזכות כוחם של ארגוני העובדים הסקנדינביים להוות משקל נגד לכוחם של בעלי הון ולהוות מנגנון מקדם שוויון+צמיחה. לטענתם, חיזוק כוחה של ההסתדרות או כוחם ארגוני המורים לא יוביל למדיניות סולידרית לטובת כולם, אלא למדיניות סקטוריאלית שמחזקת את העובדים החזקים ומחלישה את העובדים החלשים. האמת העצובה היא שההתנהלות של ארגוני העובדים הגדולים בארצנו (כן כולל ארגון המורים) בהחלט תואמת את ההשערה הזו.

    ראי דוגמה מעולה לקו הטיעון הזה כאן. מנקודת המבט של הקול הצף וההדיוט הוא בהחלט משכנע:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1372140

  7. דליה :

    איתי
    במצב של הגמוניה ניאו ליבראלית בכל מוסדות השלטון, סביר להניח שנציבות כזאת לא תהיה בנויה על טהרת המומחים בחינוך. לכן, במצב הקיים להציע נציבות, זו נראית לי מגמה לחיזוק המגמות ההגמוניות.
    ולגבי מומחים בחינוך. גם בתחום החינוך יש מומחים שונים. יש פדגוגים, יש חוקרים, יש מומחי הערכה ומדידה ועוד. וגם בעניין הזה יש לי ביקורת על צוות החינוך. הם למשל, מציעים לצמצם את מספר מקצועות בחינות הבגרות. במקום להשאיר דיון כזה למומחים הפדגוגים, הם קובעים ומחליטים עבור הפדגוגים.

  8. דליה :

    לקסי
    מה זה שליטת הציבור במקרה של החינוך?
    דני גוטווין מדבר על מקומות עבודה שבמקום שיהיו מופרטים, יהיו בבעלות העובדים.
    אתה עושה אנלוגיה לתחום החינוך. האם האנלוגיה נכונה? מקומות עבודה, זה דבר קונקרטי.
    למה אתה מתכוון בתחום החינוך?
    אם גורמים פרטיים מקימים בתי ספר, מה המשמעות "שליטת הציבור"?

  9. איתי :

    דליה,

    אם ההנחה היא שההגמוניה היא ניאוליברלית ושממילא אין שום הבדל עקרוני (מלבד האריזה) בין המדיניות של לבנת תמיר וסער (ההבדל רק באריזה) אז הקמתה של נציבות עם הרכב של דוברתים לא תעלה ולא תוריד.

    מה שנובע מהתפיסה הזו הוא שממילא המערכת מתנהלת לפי מתווה שנקבע מראש ע"י דוברת, בעזרתם האדיבה של הסוכנים סער תמיר לבנת שושני תירוש עמיחי וכו, ולמרות כל זעקותיהם של הפדגוגים (ביניהם לדוגמא צבי צמרת).

    אבל אם זו התפיסה, אזי התקווה היחידה לשנות משהו באמת במערכת החינוך היא קואליציה בראשות חד"ש ומפלגה על בסיס חוג יסו"ד, או בקיצור אף פעם.

    אני כופר בהנחה הזו. ההסבר הוא מעבר לטוקבק, אבל אני חושב שכל יום שעובר עם גדעון סער רק מצייר בצורה טובה יותר את יולי תמיר ואפילו את אופק חדש ביחס לעוז.

    יש פה תסמונת "כל הסינים דומים": מנקודת מבט ניאומרקסיסטית*, כולם נראים כמו ניאוליברלים.

    * לא אמרתי שזו השקפתך, זו רק דרך ניסוח.

  10. דליה :

    איתי
    אכן, בראייתי המערכת מתנהלת לפי מתווה דוברת. וכפי שכתבתי בפוסט, תמיר וסער ממשיכים את דרכה של לבנת שהתוותה את הכיוון.
    הממשלות השונות מאז לבנת התוו את הכיוון הזה בהסכמים הקואליציוניים. המצב יוכל להשתנות כאשר תקום ממשלה שהיא לא ניאו ליברלית, והיא תתווה כיוון שונה. זה יקרה בסופו של דבר. אינני מקבלת את אמירתך שזה לא יקרה אף פעם. זה יקרה ויחולו שינויים.
    את עניין התסמונת מן הראוי שתמחוק. יש הבדלים דקים בין יולי תמיר לעומת גדעון סער, אבל אין להם משמעות
    המהווה שינוי כיוון. שניהם, בסופו של דבר, פועלים לפי קווי ההסכם הקואליציוני.
    הביקורת על סער, שציינת שהוא מתמקד אובססיבית בשיפור אחוזי הזכאות וציוני המיצב, מעידה על חוסר בקיאות (של המבקרים) בהתנהלות הפוליטית של הממשלות. סער בסך הכול מממש את ההסכם הקואליציוני. הוא לא אובססיבי כלל וכלל. הוא מבצע את מה שהממשלה הנוכחית רוצה, ומה שהיא רוצה זה ההמשך של מה שרצו ועשו הממשלות הקודמות. ברור שסער רוצה לקדם עצמו במדרג הפוליטי, והדרך הקלה לכך היא להראות שיפור בהישגי המבחנים הלאומיים והבינלאומיים.
    ואני חוזרת על השאלה העקרונית: האם אנו בעד קיום אחריות הממשלה על החינוך, או שאנו בעד שליטה אזרחית, שליטה של מגזר שלישי בחינוך? אשמח לקבל תשובתך על כך.

  11. איתי :

    1. ראשית, יש הבדל עצום בין תקופת לבנת-דברת ובין תקופת תמיר+סער.

    הראשונה הלכה על דרך של קיצוץ תקציבי עמוק, וועדת דברת קיבלה כלל מנחה של אפס תוספת תקציב (לכן אם מוסיפים למורים שעות פרטניות בתשלום צריך לפטר מורים אחרים). אצל תמיר וסער המערכת מקבלת תוספת תקציבית של מיליארדים ושכר המורים עולה ריאלית, ובהרבה, אבל בתמורה להסכמה לשינוי משמעותי במבנה העסקה.

    חלקו של השינוי אפשר לכנות ניאוליברלי (למשל בונוסים לפי הישג בעוז) וחלקו ממש לא (שעות פרטניות – דבר מבורך שהיה גם בדברת אבל גם בעוז המקורית).

    לבנת-תירוש פעלו במוצהר בדרך תאצ'ריסטית של ריסוק ארגוני המורים בכוח, בעוד תמיר וסער חתרו לגבש רפורמה בהסכמה עם הארגונים היציגים, ללא שתהיה שביתה בדרך.

    2. תמיר (+ענת זוהר) קידמה את הנושא של פדגוגיה ממוקדת בכישורי חשיבה (בניגוד לשינון). הדגשים של סער על אחוזי זכאות לבגרות מחזירים את המוקד לשינון ולציפיה מביה"ס שיהיה מעין מכון פסיכומטרי שמלמד איך להצליח לבחינה. מהדברים שאני שומע, הטירוף הקשור לבחינות חזק בהרבה מעניין המבחנים הבינלאומיים והמיצב, ולא בכדי. מבחינת הציבור הבוחן את השר/הממשלה הצלחה בפיזה זה סתם עניין של כבוד, לאחוזי זכאות לבגרות יש משמעות אדירה לניידות חברתית.

    3. ברור ומוסכם שהחברה האזרחית לא אמורה לנהל את החינוך במקום הממשלה. אני סמוך ובטוח שחברי הוועדה לא מתכוונים שהנציבות שעליה הם מדברים תנהל את שר החינוך ואת פקידי המשרד. נראה לי שיש פה אי הבנה.

    ומצד שני תשימי לב לכך שאת מבלבלת בין "חברה אזרחית" ובין "מגזר שלישי" ובין שני מונחים אלה למושג העמום מדי שבו השתמשו חברי הוועדה: "נציגי כלל הקבוצות והמגזרים".

    ייצוג לכולם הוא דבר חשוב ויפה. כך אפשר אולי יהיה למנוע מממשלת ימין+חרדים להעיף מתכנית הלימודים את החינוך לדמוקרטיה ולחלופין להגן על זכויות החרדים במקרה שמרצ וחד"ש יעלו לשלטון. השאלה היא איך עושים ייצוג לכולם, כי "הארגונים" לא בהכרח מייצגים את מי שהם מתיימרים לייצג (הדוגמה הברורה ביותר היא "ארגוני הנשים"…).

    עד לשנים האחרונות המתח בניהול המדינה היה בין הממשלה (נבחרת) ובין הפקידות המקצועית (לא נבחרת).

    בשנים האחרונות נוסף גורם שלישי למשוואה והוא החברה האזרחית.

    כשקוראים לזה מגזר שלישי מיד חושבים על בעלי הון, הפרטה זוחלת וכו', אבל את צריכה לזכור שחברה אזרחית זה גם ארגוני העובדים המסורתיים, חברה אזרחית זה גם כוח לעובדים, חברה אזרחית זה גם מרכז אדוה וקו לעובד, חברה אזרחית זה גם דפני ליף. וכן, גם עבודה שחורה היא "חברה אזרחית" גם אם פורמלית זו לא עמותה או קואופרטיב.

    הפעילים של כוח לעובדים, החוקרים במרכז אדוה והעורכים של עבודה שחורה כולם מנסים להשפיע על איך שנראית מערכת החינוך, לא רק בהצבעה אחת לבחירות לכנסת ואולי הצבעה אחת בפריימריס של מפלגה.

    דווקא אירועי הקיץ האחרון מראים שלא צריך להסתכל על ארגוני החברה האזרחית רק בתור "אלו שמחלישים את הממשלה", אלא בתור גורם שיכול בהחלט להתניע תהליכים חיוביים שבסיפור הרגיל של ממשלה/פקידות מקצועית לא היו זזים.

    ברור כמובן שאם ארגוני החברה האזרחית חזקים מדי, הם מתחילים להזיק, אבל זה נכון גם לחוסר איזון קיצוני בין השרים ובין הפקידים המקצועיים הכפופים להם. ממשלה שלא מתחשבת בדעת הפקידות זה רע מאוד (ע"ע התפטרות צבי צמרת), פקידות ששולטת בשרים זה רע מאוד (ע"ע נערי האוצר).

    בשורה התחתונה, אם את (או נגה דגן בוזגלו, או איציק ספורטא) היית חברה באותה נציבות חינוך ממלכתית, אני מניח שזו היתה בעיניך הזדמנות חשובה להשפיע יותר.

    זה היה שווה גם אם היית נאלצת לשבת בחברתם של נציגים מציבורים שקשה לך מאוד איתם (חרדים, מתנחלים, התנועה האסלאמית, נציג התעשיינים) ולגבש הסכמות על חזון שמתאים לכ-ו-ל-ם.

  12. דקל-דוד עוזר :

    הנציבות היא ביטוי לחוסר האמון בהליכים הפוליטיים של ישראל.

    ובצדק, אם נאמר את האמת.

    בישראל ה"דמוקרטיה" אינה דמוקרטיה, אלא סוג של אריסטוקרטיה מעוותת ומושחתת המבוססת על פילוג והדרת האוכלוסיות מהשתתפות

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.