חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המאבק להצלת שליט ומחאת-האוהלים דמוקרטיה השתתפותית למופת

נושאים מדיני-בטחוני, מכתבים, פוליטי ב 21.10.11 3:46

דני ואלה, מהפעילים להצלת גלעד שליט, כותב ליגאל רביד מהערוץ הראשון, בעקבות ראיון שרביד ערך עם אוהד קנר.  ואלה מסב את תשומת ליבו של המראיין למכנה המשותף החשוב בין מחאת האוהלים לצדק חברתי לבין המאבק רב-המשתתפים להצלת שליט

 שמחת-תורה תשע"ב, 20.10.2011

 שלום ליגאל רביד, (קול-ישראל והטלביזיה הישראלית)

בעקבות שיחתך זה עתה (ב'יומן-החג' ברשת ב' של קול-ישראל, 10:15) עם אוהד קנר, ובעקבות שאלותיך אליו ותשובותיו על הקשר בין המאבק להצלת גלעד שליט ל'מחאת-האוהלים' לצדק חברתי, והחבירה האפשרית של פעילי המטה למען גלעד למאבק לצדק חברתי.

האופן בו התבצע המאבק להצלת גלעד שליט ואופן-ההתנהגות של פעיליו וכל מאות-אלפי התומכים, כמו גם סגנון המחאה החברתית הם אות ומופת לדמוקרטיה השתתפותית פעילה, שבה האזרחים אינם מסתפקים בהכנסת פתק-הצבעה של מפלגה ביום-הבחירות לפרלמנט (אצלנו הכנסת) פעם בכמה שנים,אלא אומרים בקול רם את דברם בעניינים שברום-עולמה של המדינה, ועושים את הדרוש כדי להוביל ולדחוף את נבחריהם לעשות את הדרוש באותם עניינים, לפי רצון-האזרחים.

וכל זה – וזה חשוב מאד להדגשה ולהבלטה, אולי דווקא למשמע הידיעות על ההשתוללות האלימה בימים אלה של המפגינים ביוון למשל – בסגנון ובהתנהגות הולמים ו'מתורבתים'!

הוכחנו שניתן לקיים ולנהל מדינה דמוקרטית, שבה אזרחיה משפיעים 'און-ליין' (באופן שוטף) על מי שנבחר לקבל החלטות ולהוציאן אל הפועל, אפילו לא תמיד על פי השקפת-העולם האידיאולוגית והעמדה הפוליטית מלכתחילה של ה'מחליטים'. מדינה דמוקרטית שבה נוסעי-הספינה שלכאורה נתנו את אמונם בקברניט ובספנים, משגיחים עליהם בשבע-עיניים, ודואגים שהם אכן יובילו אותם למטרה שהנוסעים בחרו בה, ולא יסטו לנתיבים לא רצויים בדרך לעליה על שרטון וטביעה.

וכל זה באופן התנהגות וסגנון-פעולה מאופקים, תרבותיים, וכמו שהכתירו את התנהגותם של בני-משפחת שליט – אצילי !

מסתבר ש'אצילות' איננה שם-תואר רק להתנהגות של אריסטוקרטים מימי המונרכיות, אלא אצלנו, גם להתנהגותם למופת של אזרחים דמוקרטים פעילים, הריבונים האמיתיים שלא מוותרים למי שנתנו לו את סמכות-השלטון לזמן-מה, על זכותם לומר את המילה האחרונה!

זהו אולי הלקח העיקרי מהמכנה המשותף של שתי ה'תופעות' – המאבק להצלת גלעד שליט והדרישה לצדק חברתי!

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    המאבק להצלת שליט ומחאת האוהלים – בין דמוקרטיה השתתפותית לאנרכיה של הרחוב

    בעקבות שני האירועים הנזכרים צפות ועולות מספר שאלות, שמבלי לנסות ולענות עליהן תחילה, הדיון שלכאורה מוצג בבלוג זה, הוא מראית עין חסרת ערך ממשי.
    שאלה ראשונה: אם ייצוג חלקי של הציבור באמצעות קבוצת לחץ רעשנית המקורבת לנושא אמור לקבוע דפוסי התנהגות ממלכתיים, לשם מה דרושה ממשלה ולשם מה דרושות בחירות?
    שאלה שניה: תפקידה של התקשורת בשיבוש מהלכים דמוקרטיים, תוך הפיכת הדמוקרטיה למציאות מדומה; האם התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, או סכנה לקיומה?
    שאלה שלישית: מי מוסמך באמת לייצג את "רצון האזרחים": מי שמינה לכך את עצמו, מי שבידיו אמצעים כלכליים ותקשורתיים המאפשרים יצירת דימויי שווא של מציאות או מי שנבחר בבחירות דמוקרטיות, בכללי משחק מוכרים וידועים לכל לעשות כן?
    שאלה רביעית: כיצד צריכה לפעול דמוקרטיה פעילה אמיתית, ועד כמה אנו עדיין רחוקים מכך, בין היתר בדוגמאות הנ"ל?
    שאלה חמישית: האמנם מותר לנו להניח שהמשך "הדמוקרטיה הפעילה" בנוסח הלא אלים, כאשר יובהר שהיא אכן מתחייבת להיות כזו, תמשיך ותשפיע על התנהלותם של המוסדות הנבחרים של המדינה לסוגיהם?
    שאלה שישית: האם השיגה משפחת שליט את מטרותיה בזכות אצילותה או למרות אצילותה? האם ללא ההתגייסות מוכת האמוק של רבים בישראל – תהיינה כרגע סיבותיהם אשר תהיינה – היתה מגיעה לאותה תוצאה? מדוע התנהל המסע בעניין שליט בשונה מכל המסעות במקרים האחרים של שבויים ונעדרים שידענו בעשרים השנים האחרונות? האם משפחת שליט היא משפחה מקושרת או ששימשה אמצעי בידי מקושרים להתמודד ראש בראש עם נתניהו במטרה להחלישו, ויהיה המחיר אשר יהיה?
    דומני שדי בתשובות הוגנות לשאלות אלה בכדי להראות: א. שהכותב לא חשב עד הסוף על הנושא כמכלול; ב. שהמסקנות העולות מהמאמר הן במקרה הטוב מוקדמות מדי, ובמקרה הפחות טוב – מצוצות מן האצבע.
    אינני מתכוון לנסות ולענות עתה על שאלות אלה, משום שתשובה לכל אחת מהן טעונה מאמר לעצמו. אבל כל מי שמצוי במציאות הישראלית של השנים האחרונות, ויתן לעצמו תשובה רציונלית "עם יד על הלב", יגלה ללא קושי שלכל השאלות תשובות בעלות גוון שלילי, דהיינו: עתיר בקורת. הפגנת רחוב גם אם משתתפים בה חצי מיליון אזרחים אינה הליך דמוקרטי, משום שגם מספר זה הוא מיעוט מבוטל באוכלוסיה. הפגנה המתמקדת בנושא אחד, אינה מתכוונת לשלם את המחיר בגין הזנחתם של נושאים אחרים. למפגינים אין אחריות ואין סמכות, ולכן הם אינם תחליף לשלטון נבחר. ביצוע תביעות של הרחוב, הוא מעילה באמון הבוחרים (רוב הציבור) ומעיד על אופוטוניזם פוליטי של שני הצדדים: המפגינים מחפשים דרך בומבסטית לבטא את דעותיהם משום שמעמדם הפוליטי-אלקטורלי ירוד או שולי, ומקווים לדוג במים העכורים שאנרית רחוב יוצרת. הממשלה, אם היא נכנעת ללחציהם, בניגוד לדעתה ובניגוד למדיניות עליה התחיבה לציבור תומכיה, מגלה גישה אופוטוניסטית ובוגדנית, על כל המשתמע מכך.
    דמוקרטיה פעילה היא דבר חיובי אם היא מתועלת בערוצי ההשפעה הטבעיים של הדמוקרטיה, דהיינו: באמצעות המפלגות, הנבחרים, המוסדות הממלכתיים וכו'. רק כך פועלת דמוקרטיה אמיתית. שלטון "האימה" של הרחוב הוא אנרכיה מסוג אחד או אחר, ומזמין תגובות באותו נוסח גם מצד בעלי אינטרסים אחרים או מנוגדים. הנסיון הישראלי מוכיח שלכל אקציה פוליטית קיצונית שממציא גורם אחד במפה הפוליטית, קרא לו סרבנות, קרא לו חרם, קרא התלהמות ו/או השתלחות מילולית או אחרת – יש במוקדם או במאוחר ריאקציה מצד בעלי עיניין אחרים.
    אין ספק שהמינוף שהשיגה המחאה החברתית-כלכלית בקיץ זה נבעה משתי סיבות עקריות: א. האותנטיות של הזעקה והעובדה שגם בממשלה היו גורמים שראו עוד קודם למחאה את האורות האדומים, אבל מסיבות שונות, רובן לא חיוביות, כשלו מהסקת מלוא המסקנות המתחייבות מהם. ב. אי וודאות באשר לכיוון שאליו תתקדם המחאה מבחינת רמת האלימות שתתלווה אליה, כשבנתונים הגיאופוליטיים הקיימים, מאבק פנימי אלים עשוי להיות הרסני. אם תמשיך המחאה להיות בלתי-אלימה במוצהר ובמעשה, ולא תמצא דרכים חלופיות ללחוץ על הממשלה, הכנסת המפלגות הפוליטיות והגורמים הכלכליים במשק, היא תחלש תוך חודשים לא רבים. ולכן היא חייבת להיות מתועלת לערוצי השפעה דמוקרטיים טבעיים. אם תהפוך אלימה – היא תאבד תמיכה של מרבית תומכיה כיום.
    פרשת שליט רכבה על שני "סוסים אבירים" שאין להם דבר וחצי דבר עם המקרה הקונקרטי של החייל ו/או של המשפחה. סוס אחד הוא התקשורת, שהופכת כל אירוע בישראל בשנתיים האחרונות לאוריגה אמוציונלית, של מחדל או פסטיבל, דבר המשרת את מעמדה ואת כיסם של בעליה. סוס שני הוא האנטי-ביביזם הכרוני של חוגים בישראל, שאינם מחמיצים שו הזדמנות לנגח את רוה"מ במטרה להובילו, בשרות גורמים בתוך ישראל ומחוצה לה, לבצע מדיניות מנוגדת למחויבותו לבוחריו, ולחילופין להפילו, לבוא במוקמו ולנסות להוביל בעצמם מדיניות זו. מבחינת המשפחה, אין זה משנה מה הביא להם סיוע שבכמוהו לא זכתה אף משפחת חטופים ו/או נעדרים קודם לכן. מבחינתם חשוב מבחן התוצאה: גילעד בבית (וכמובן, בנקודה זו כולנו שמחים עימהם). אשר לראיה הרחבה יותר של המשמעויות, אני מרשה לעצמי הליות סקפטי מול כל האופטימיסטים הנתלים בראש השב"כ ראש המוסד הרמטכ"ל, ועוד אנשי מקצוע שרבים מהכשלים ההיסטוריים שלנו שזורים על חגורתם – אף אחד אינו יכול לערוב לבטחון אזרחי ישראל כאשר הוא מנהל מדיניות ביטחון נפסדת. אם אתבדה, מה טוב; ואם לא, השאלה האמיתית היא איזה דין וחשבון נתבע אז ממובילי המהלך הזה, כחלק משידוד המערכות השלטוניות הכושלות שלנו?

  2. דני ואלה :

    הלגיטימיות של הערעור על החלטות השליט והנסיון להחליפו

    "דמוקרטיה פעילה היא דבר חיובי אם היא מתועלת בערוצי ההשפעה הטבעיים של הדמוקרטיה, דהיינו: באמצעות המפלגות, הנבחרים, המוסדות הממלכתיים וכו'. רק כך פועלת דמוקרטיה אמיתית…. אין ספק שהמינוף שהשיגה המחאה החברתית-כלכלית בקיץ זה נבעה משתי סיבות עקריות: א. האותנטיות של הזעקה והעובדה שגם בממשלה היו גורמים שראו עוד קודם למחאה את האורות האדומים, אבל מסיבות שונות… כשלו מהסקת מלוא המסקנות המתחייבות מהם… אם תמשיך המחאה להיות בלתי-אלימה במוצהר ובמעשה, ולא תמצא דרכים חלופיות ללחוץ על הממשלה, הכנסת המפלגות הפוליטיות והגורמים הכלכליים במשק, היא תחלש תוך חודשים לא רבים. ולכן היא חייבת להיות מתועלת לערוצי השפעה דמוקרטיים טבעיים." עד כאן ציטוט לפי בחירתי מהמאמר של ל רפי, שגם 6 השאלות שהציג בחלקו הראשון הן רציניות, וכמו שהוא כתב בעצמו – כל אחת מהן ראוייה למאמר משלה.
    אבל נדמה לי שהמשפטים שציטטתי הם עיקרו של הדיון החשוב העוסק במסקנות העשויות לעלות, כמו שאני סובר, מן המכנים המשותפים של המאבק להצלת גלעד שליט ו'מחאת-האוהלים' (וגם למשל מן המאבקים להצלת חופי-הים בפלמחים ובבצת, אם לציין רק עוד 2 דוגמאות אקטואליות להמחשה): האם רצוייה ודרושה לנו דמוקרטיה פעילה והשתתפותית יותר מזאת המצטמצמת בהכנסת פתק למען מפלגה כבחירתנו ביום-הבחירות לכנסת, או שדי לנו בזה ובכתיבת מכתבים למערכות-העתונים ולחברי-כנסת, בהשתתפות בשיחות-מאזינים ליליות ברדיו, ובפורקן בכתיבה 'בלוגית' ו'טוקבקית' כמו כאן ? דמוקרטיה פעילה המתועלת רק בערוצי ההשפעה ה"טבעיים" לכאורה של הדמוקרטיה, דהיינו: באמצעות המפלגות, הנבחרים, המוסדות הממלכתיים (כדברי המאמר), פירושה חסימת 'דבר-הריבון' (שהוא אנחנו האזרחים) במערכת של פילטרים "משטריים" שהם בעצם פילטרים שלטוניים, כי רק מי שיצר והציב אותם קובע ויודע מה מדברינו נחסם בהם ומה עובר, לא פעם שלא על-פי כוונתנו שלנו, הריבון, מלכתחילה. אסיים בעוד ציטוט מן המאמר של ל רפי, מן הפיסקה המסיימת אותו:"פרשת שליט רכבה על שני "סוסים אבירים" שאין להם דבר וחצי דבר עם המקרה הקונקרטי של החייל ו/או של המשפחה. סוס אחד הוא התקשורת, שהופכת כל אירוע בישראל בשנתיים האחרונות לאורגיה אמוציונלית, של מחדל או פסטיבל, דבר המשרת את מעמדה ואת כיסם של בעליה. סוס שני הוא האנטי-ביביזם הכרוני של חוגים בישראל, שאינם מחמיצים שום הזדמנות לנגח את רוה"מ במטרה להובילו.. לבצע מדיניות מנוגדת למחויבותו לבוחריו, ולחילופין להפילו, לבוא במקומו ולנסות להוביל בעצמם מדיניות זו… אשר לראיה הרחבה יותר של המשמעויות, אני מרשה לעצמי להיות סקפטי מול כל האופטימיסטים.. השאלה האמיתית היא איזה דין וחשבון נתבע… ממובילי המהלך הזה, כחלק משידוד המערכות השלטוניות הכושלות שלנו?"
    והערותי (בינתיים) לסיום: א. אכן כוחה של 'התקשורת' רב והיא נותנת שירות (למי שיודע לגייסה לשירותו) הן למי שבשלטון בכל זמן נתון (ודווקא ראש-הממשלה הנוכחי הוא רב-מג בתחום זה. ראה גם את הגידול המתמיד בצוות יועצי-התקשורת, הדוברים והיח"צנים שבלשכתו, את "נחשול" תצלומי ה'פוטו-אופ' שבהם הוא מככב לאחרונה – יש מי שכינו אותם 'ביבי-גמפ' – ואת הופעותיו שהתרבו באחרונה מול מקרופונים ומצלימות). אז מדוע שמי שחולקים על מדיניותו או על תכונותיו כמחליט וכקברניט יוותרו על השימוש בכלי-התקשורת מולו ולטובת מה שנראה להם חשוב, וישאירו לו לבדו את ה'כדור', את ה'משרוקית' ואת ה'מגרש' כולו ?
    ב. אכן – "לנגח את רוה"מ במטרה להובילו.. לבצע מדיניות מנוגדת למחויבותו לבוחריו, ולחילופין להפילו, לבוא במקומו ולנסות להוביל בעצמם מדיניות זו" – הם מיסודות המשטר הדמוקרטי: לתת במה לדעות ולהשקפות העולם השונות, גם כאשר אינם מקובלים על דעת השליטים הנוכחיים. לשכנע את הנבחרים או את אלה המציבים עצמם כמועמדים להבחר, ובאין הצלחה או יכולת לשכנע – להציב במקומם אחרים שיבטאו טוב יותר את 'רצון-הריבון', רצוננו. זאת דמוקרטיה כל הזמן. אולי זאת אכן צריכה להיות הסיסמא: 'דמוקרטיה כל הזמן !' ולא רק פעם בכמה שנים, לשניות מספר של "המחשה ומיצוי המשטר הדמוקרטיה במדינתנו".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.