חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הצעה: להוסיף את "הלוואי" כהמנון שני למדינה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 21.10.11 3:43

מילות "התקווה" – "להיות עם חפשי בארצנו" התאימו לימי טרום העצמאות, הן מבטאות גם את הכמיהה לעלות ארצה.  יש מקום להוספת מימד של כמיהה לשלום ולחיבור בין מזרח למערב, דקל דוד עוזר מציע להוסיף את "הלואי" מאת אהוד מנור שהלחין בועז שרעבי

ההמנון הישראלי, התקווה, הוא שיר המסמל את רגשות העם היושב בניכר כלפי ציון, היא ירושלים, סמלה של ארץ ישראל.

התקווה הוא המנון מיוחד שמדגיש את שורשיה היהודיים של מדינת ישראל וכן את המרכיב הציוני במדינה, הוא המרכיב המחבר בין יהדות העולם ושאיפתם המשותפת רבת השנים לעלות וליישב את ארץ ישראל.

טרם הקמת המדינה, ובשנים בהם אופי המדינה היה שברירי, התקווה היה המנון שסימל בדיוק את צרכי העם – להתבסס במדינתו, לבנות את כוחו ולהאמין שמדינת ישראל היא עובדה קיימת.

היום, מדינת ישראל היא עובדה קיימת. רובנו המוחלט נולד בישראל ישראל ודובר את השפה העברית כשפה ראשית, וכעת עלינו למצוא המנון נוסף שיסמל את השאיפות החדשות של אזרחי המדינה והעם היהודי.

שימו לב למילה המרכזית בפסקה שלמעלה: המנון נוסף, אין מניעה כי למדינה יהיו שתי המנונים, כך הוא המצב במספר מדינות בעולם, כבודם של ההמנון וההיסטוריה אינם נפגעים אם מבססים סמלים חדשים המתאימים לרוח ולערכי התקופה החדשים.

מסיבה זו, אני מבקש להציע את השיר "הלוואי" שמילותיו נכתבו על ידי אהוד מנור ז"ל והלחן על ידי בועז שרעבי. שיר אשר מסמל תקווה ומבטא בצורה הטובה ביותר את שאיפותיו הנקיות והטהורות של העם היושב בישראל, שיר המחבר בין המזרח למערב ובין הישן לחדש.

יתרון נוסף להוספת הלוואי כהמנון שני לישראל הוא היתרונות הפנימיים ובינלאומיים שיצמחו ממהלך כזה – מדובר בשיר בעל מסר חיובי מאין כמותו, משמח לב שיגרום גאווה גדולה לתושבי המדינה, כמו כן, האקט הסמלי של הוספת המנון יקבל תהודה גדולה בעולם אשר יתייחס גם הוא למילות השיר המתאימות מאוד למסר שרוצה ישראל להעביר בעולם.

להלן המילים לשיר המדהים הזה וקישור לסרטון שבו הוצג לראשונה לציבור

הלוואי
מילים: אהוד מנור
לחן: בועז שרעבי

הלוואי ומענן תרד עלינו קשת
הלוואי שלעולם הזה יש תקנה…

הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת
הלוואי ולא תאבד לעד המתנה
הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא
הלוואי ועוד נשב בצל התאנה.

הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב
הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן
הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב
הלוואי הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם.

הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב
הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב
הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה.

הלוואי שלא נכאב…

נערך על ידי לקסי
תגיות: , ,

18 תגובות

  1. אבשלום :

    התקווה עדיין מתאימה

    לטעמי, לב ההמנון, התקווה להיות עם חופשי בארצנו (כשהדגש הוא על חופשי) עדיין רלוונטית מאוד בימינו, עבור מי שמבין את החופש כדבר יותר עמוק מריבונות מדינית-דה יורה. לעניין ההצעה להמנון שני, אני הייתי מעדיף א השיר "אני מאמין" (שחקי שחקי) של שאול טשרניחובסקי, שלמיטב ידיעתי היה לפני הקמת המדינה אחד המתמודדים על הבחירה להמנון.

  2. מרי :

    מסכימה עם כל מילה. הלוואי ולדעתי....

    גם אין לי ארץ אחרת מתאים מסיבות אחרות. צירפתי את האתר הרשמי של אהוד מנור כותב השירים.

  3. משה :

    2 צודק. 1 לא הבין שלא מציעים לפסול את

    התקווה. ממליץ לך לקרוא את המאמר לפני תגובה שטותית.

  4. עודד גלעד :

    אני מאוד בעד

    ובכל זאת הסתייגות קטנה, מפריעה לי השורה "הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם" – שמגלמת את הרומנטיזציה והאידיאליזציה של העבר.

  5. עמית-ה :

    אני מסכים עם 1

  6. משה :

    עושה סדר. הלוואי ויבינו

    1 ו – 5 זה אותו אדם. ברור ש 3 צודק.

  7. יונתן כ. :

    אני מציע את שיר המספרים.

    לא משנים המנון וגם לא מוסיפים לו ככה סתם.

    אם כבר מוסיפים אפשר את "אשה מהשמיים"?

  8. דקל-דוד עוזר :

    יונתן, זה לא סתם כך והמאמר לא נכתב בהומור, אלא לאחר חשיבה. סמל שהיה מתאים לשנת 1906 עדיין רלוונטי בשנת2011 , לדוגמא ביום הכיפורים, ביום העצמאות ובטכסי זיכרון.
    בכל אירוע אחר, אין שום מניעה להוסיף סמל חדש לשאיפותיה המשותפות של העם שכבר יש לו מדינה, שאיפות לחיים טובים, לשלום ולשילוב מזרח ומערב
    אני רואה בצעד כזה צעד מדהים, שיוסיף לעם הרבה מאוד כח ויחזק את ההזדהות עם המדינה

  9. צריך להגיד... :

    שמי שמשתמש כל כך הרבה במילה מדהים הוא לא אוטוריטה מוצלחת בענייני שירה.

  10. דקל-דוד עוזר :

    ספרתי, השתמשתי פעמיים במילה מדהים ואם תחשוב כמה רגעים תבין כמה היא מתאימה בהקשר הזה הרבה יותר מסופרלטיבים אחרים
    אבל מכיוון שלא התיימרתי להיות "אוטוריטה בענייני שירה" והצעתי צעד של מדיניות לאומית אז יצא שצדקת בתוצאה אבל לא בדרך

  11. ניר רייזלר :

    כדי ששיר יהפוך להיות המנון שני

    הוא צריך להיות בעל משמעות רגשית, סמלית ותרבותית עמוקה עבור חלק נרחב מהציבור. "ירושלים של זהב", לדוגמא, עונה על ההגדרה הזו. "הלוואי" הוא אכן שיר נהדר, אבל בוודאי שאינו מבטא את שורש הזהות הישראלית או אהוב על הציבור ברמה שמצדיקה את ההצעה הזו.

    אבל מעבר לכך, בתקופה בה מרבית סמלי המדינה עומדים תחת מתקפה מתמדת שתכליתה לקעקע את התוקף הערכי של האידיאולוגיה שמאחוריהם, הצעות רפורמיסטיות מהסוג הזה רק נוטלות חלק בערעור תחושת היציבות וההמשכיות ההכרחיות לגיבושה של מסורת לאומית.

    בימים בהם אילן גילאון, המגדיר עצמו כציוני, אומר שאין מניעה לבטל את "התקווה" כהמנון לאומי, עיסוק באפשרות של הוספת המנונים חדשים רק מחלישה בעקיפין את מעמדו של הקיים.

  12. ניר רייזלר :

    "התקווה", אגב, יותר ממהווה הד לזיכרון והגעגועים העתיקים המובעים בשירו של רבי יהודה הלוי "לבי במזרח". הפיוט הנשגב הזה, חלק ממורשת יהדות ספרד המושרש בעומק התרבות היהודית, יכול להיות מועמד ראוי יותר אם דנים ברעיון שבעיניי, כאמור, מיותר לבזבז זמן על התעסקות בו כל עוד כינון מרכז תרבותי בישראל הוא פרויקט עבר שיש להחיותו.

  13. עמית-ה :

    ניר אנשים שאינם בטוחים בעצמם חוששים באופן טבעי משינוי וביקורת.
    האם לדעתך ברוך שפינוזה הוחרם כי פגע ביהדות הולנד? או משום שהיהודים שם הרגישו חוסר ביטחון במעמדם?
    ובדיעבד מה דעתך על תרומתם לעומת תרומתו של שפינוזה?

  14. דקל-דוד עוזר :

    ניר – תרבות היא הכל, היא לא "עוד עסק זמני".
    תרבות – היא יותר חשובה מביטחון, כי ללא תרבות אין צורך בביטחון ובלאו הכי לא יהיה ביטחון.

    הדרך לשמר את התקווה היא לתת לו את הכבוד המגיע לו ולא להזנות אותו בכל טקס, קל וחומר נוכח העובדה שזה פשוט שיר לא קליט שמסריו לא רלוונטיים, זו עובדה, אפשר להתעלם ממנה והמצב ימשיך להידרדר.

    נשמור אותו כחובה בטקסי כיפור, העצמאות ועוד ובשאר השנה יהיה חופש בחירה. הרבה אגב ייבחרו אותו ולא המנון חדש בגלל ש"זה ההמנון המקורי", אבל המנון נוסף לא יחליש את החיבור למדינה -, אלא יחזק אותו בהרבה

  15. ניר רייזלר :

    אולי לא הסברתי את עצמי נכון, דקל. דווקא החשיבות המכרעת של יסודות תרבותיים מלכדים הופכת הצעות כאלו להרמה להנחתה עבור מי שמבקש לעקור את השורשים הצעירים שהחלו להיקלט כאן. אנחנו חברה ואומה שתהליכי צמיחה וגיבוש הוסגו לאחור על ידי מהפכת ההפרטה, שהביטויים התודעתיים והתרבותיים שלה הם בין היתר אינדיבידואליזם קיצוני וניכור לכל תחושת שייכות קולקטיבית. העשרה של הקיים מהסוג שאתה מציע היא רלוונטית כאשר יש מרכז תרבותי שמאחד את חלקי החברה השונים. באקלים התרבותי הנוכחי בו אנו מצויים, היא מהווה בעיקר סימפטום להיעדר מרכז כזה. ההצעה שלך משקפת את טעמך האישי, שאני בסך הכול שותף לו (בהחלט שיר יפהפה). אבל מאחר שהיא לא מעוגנת במשמעות סמלית ורגשית שיש לשיר הזה עבור העם בישראל ככלל, אין ביכולתה באמת להשפיע באופן אליו אתה מקווה.

    עמית, תרשה לי להגיד בעדינות שהאנלוגיה שהצעת מעידה שלא הבנת את מה שעומד על הפרק – דיון באפקטיביות ובמשמעות של סמלים, ולא בלגיטימיות של הקורא תגר על הנורמה המוכתבת על ידי הממסד.

  16. ניר רייזלר :

    דרך אגב, אותי המנון התקווה בהחלט כן מרגש. וברור לי שאני לא לבד. ובוא נודה שאפשר להניח במידה גבוהה של ביטחון שהמשמעות הרגשית שיש לו בלאומיות הישראלית עולה על זו של הרבה מאד שירים אחרים, ראויים ואהובים לא פחות מ"הלוואי". יש הרבה מאד שירים שהפכו למגדירים של הישראליות. אני לא בטוח שהשיר שהצעת נמנה אפילו על העשירייה הראשונה שבהם.

    אבל האמת היא שלא זו הנקודה. הטענה שלך ש"התקווה" הוא שיר לא רלוונטי שהשמעתו בטקסים מהווה הזנייה שלו היא מוזרה בעיניי. המנון מבוסס על זיכרון היסטורי. לכן שיר מלחמת העצמאות האמריקאית הוא עד היום המנון ארה"ב, המרסייז שטוף דם המהפכה עודנו המנון הרפובליקה הצרפתית, והאנגלים מוסיפים לברך את המלך ואת המלכה למרות שהמונרכיה נותרה על כנה באופן סמלי בלבד. ההצעה שלך להפוך שיר פופולרי שטרם ניתן אפילו לדעת אם יעבור את מבחן הזמן ויהפול לקלאסיקה, להמנון, לא בהכרח עומדת על הפונקציות החברתיות שהמנון אמור למלא. אם היא הייתה, יכול להיות ש- My Way של פרנק סינטרה, שיר מטומטם כלשהו של אלביס פרסלי או American Pie של דון מק'לין היה כיום ההמנון האמריקאי. ולא שיר לא רלוונטי בעליל, לשיטתך, על מאורעות משלהי המאה ה-18. אבל לא כך נבנית מסורת והמשמעות שעומדת מאחוריה.

  17. יואל :

    הלוואי רעיון טוב אבל....

    אין לי ארץ אחרת הוא רעיון מצויין. מאחד את כל חלקי העם ולא רק את הימניים כמו בירושלים של זהב.

  18. דקל-דוד עוזר :

    הי ניר,
    על אף הטעם שבדבריך, עמדתך היא שמרנות בתחפושת ואסביר:
    בעיני, הגיוון הוא ערך. הוא מה שמייצר את "הערכים המשותפים". ההאחדה מבטלת את השיתוף, כי משה רוצה לאחד בצורה אחת, ודוד רוצה לאחד בצורה אחרת.
    אם אתה שואל אותי, מדינה צריכה פעם בעשרים שנה לקבוע יעדים ומטרות ובמסגרת זו לקבוע סמלים חדשים המסמלים את אותם היעדים והמטרות, בלי לבטל את ההיסטוריה. היא נשארת, אבל צריך לדעת לחזק את ההליכה קדימה,
    הדבר היחיד שקבוע הוא השינוי, מי שלא לומד להשתנות נשאר מאחור ונעלם.
    לגבי תחרות שירים, דעתי טובה כדעתו של כל אחד אחר (חוץ מהעובדה ששלי יותר טובה…) לדעתי אין לי ארץ אחרת הוא שיר מחאה והמנון לא יכול להיות שיר מחאה. ירושלים של זהב הוא שיר אהבה לירושלים נטול מסר ערכי מלבד זאת.
    המנון, שוב, זו דעתי, אינו "שיר יפה שכולנו אוהבים" אלא כלי תעמולה שמטרתו לשטוף את המח ולהחדיר ערכים בדרך מאוד מתוחכמת.
    העמדה השמרנית היא שמקדמת את רעיון "האתוס המשותף". זוהי תעמולה שמטרתה להשאיר את מי שהיה פה קודם עם כל הכח ולהחליש את המצטרפים המקופחים והמוחלשים. אני מתנגד לזה.
    מי אמר שאם הלוואי היה קיים בשנת 1906 הוא לא היה ההמנון? האם ב1906 חיו אנשים כל כך גאונים שאת החלטותיהם המקריות אסור לשנות לעולם? גישות כאלה הם שמרנות מהמדרגה הראשונה. זו עמדה לגיטימית אבל לא שלי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.