חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם מטרות החינוך בחוק חינוך ממלכתי מתאימות לתקופתנו?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 12.10.11 6:05

חוק החינוך הממלכתי חוקק ב-1953. בשנת 2000 הוסיפו לו את סעיף מטרות החינוך. להלן נוסח מטרות החינוך. האם המטרות הללו רלבנטיות לתקופתנו, או שיש צורך לשנות את המטרות?

מאת: אברהם פרנק

ביום ב', 10.10.11 התקיים בירושלים קונגרס החינוך החמישי של "ח' זה חינוך". היו שם כ-250 אשה ואיש, וזה משובב נפש, שכך אנשים מבקשים שיח חינוכי מהותי, אף שיעדיו עדיין לא גובשו.

בשולחן שבו השתתפתי לא היה איש שהכיר את מטרות החינוך של חוק חינוך ממלכתי משנת 2000; סימן שמשרד החינוך מצליח להסתירן היטב. אי לכך חשבתי שיהיה נכון להזכירן, ולראות האם מערכת החינוך של 2011 נושקת למטרות אלה או שקיים מרחק. הנה

מטרות החינוך הממלכתי הן:

(1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו;

(2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים;

(3) ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל;

(4) ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם;

(5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;

(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;

(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;

(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;

(9) לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל;

(10) לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח;

(11) להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל.

האם המטרות ראויות?

אברהם פרנק

להלן ההודעה שפורסמה בעקבות קיום קונגרס החינוך:

מאות אנשים מהמגזרים השונים התכנסו הערב בירושלים בקונגרס החינוך החמישי של קבוצת ח' זה חינוך אשר מנהיגים את מאבק החינוך בישראל. אמנון רבינוביץ', ממובילי מאבק החינוך: "ועדת טרכטנברג התעסקה בעיקר במספרים, אך לא בבעיות המהותיות הקיימות כיום בחינוך בישראל".

מוקדם יותר הערב התקיים קונגרס החינוך החמישי של קבוצת ח' זה חינוך. הקונגרס הנוכחי התקיים ברחבת משרד החינוך בירושלים ונכחו בו למעלה משלוש מאות איש.

 לאחר פאנל הפתיחה בו דיברו בין היתר דני בר גיורא, ראש מנהל החינוך בירושלים, הרב פינחס הכהן, איש חינוך ומתעסק עם נוער בסיכון במגזר החרדי וצאלח אעור, מנהל בית ספר בסילוואן, התכנסו המשתתפים במעגלי שיח, שם דנו על נושאים שונים הקשורים לחינוך בישראל: מטרות החינוך ופדגוגיה, חינוך לגיל הרך, חינוך ציבורי ושוויון בחינוך. מסקנות הדיונים בקונגרס בירושלים יצטרפו למסקנות הקונגרסים האחרונים אשר התקיימו בתל אביב, בחיפה ובבאר-שבע בהשתתפותם של למעלה מאלף איש וישמשו את הקבוצה, על פי דבריהם, לבניית חזון חינוכי חדש לישראל.

אמנון רבינוביץ', מורה בירושלים וממובילי מאבק החינוך:"ועדת טרכטנברג עשתה צעדים ראשונים אמיצים לקראת החינוך, בעיקר בתחום הגיל הרך, אך הוועדה התעקה בעיקר במספרים ולא בבעיות המהותיות אשר קיימות כיום בחינוך בישראל". "אנחנו מאמינים שצריך לדבר אחרת, לשתף את כל מי שאכפת לו מהחינוך בשיח ובבניית חזון חינוכי חדש לישראל".

צאלח אעור, מנהל בית ספר בסילוואן, דיבר על מחסור חמור בכיתות במזרח העיר, על הסילבוס הפלסטיני ועל תופעת הנשירה מבתי-הספר. הוא פנה אל דני בר-גיור, ראש מנח"י, וביקש כי גם נציגי מזרח העיר יוכלו לקחת חלק בשיח החינוכי אשר קיים בירושלים.

הרב פנחס הכהן: "במשרד החינוך יש הרבה דברים טובים אך גם הרבה בלבול וחוסר ידע, הגיע הזמן שכולנו נעשה חשבון נפש חינוכי".

דני בר-גיורא, ראש מינהל החינוך בירושלים:" בגיל 25 בחרתי להיות מורה והרגשתי לבד, והביחד שאתם יוצרים מרגש בעיניי, אני קורא לכולם לעסוק בחינוך". "בעיות משותפות בחינוך קיימות בכל המגזרים, במנח"י מנסים להתגבר על כך ולבנות ביחד עם שיתוף הפעולה של כולם תוכנית מגובשת עירונית אחת, שתוכל לטפל בבעיות העומק של החינוך".

נערך על ידי דליה
תגיות: ,

2 תגובות

  1. שושי פולטין :

    השאלה היא לא אם המטרות ראויות או לא,

    השאלה גם לא אם המטרות ראויות, השאלה בראש ובראשונה למה לא מקיימים את המטרות?
    למה עסוקים כל הזמן בהכנה למבחנים ושכחו לגמרי את כל המטרות האחרות?
    אתמקד לדוגמא בסעיף שלכאורה כן מקיימים, אבל רק לכאורה , והקשור להקניית ידע:
    "לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית" – האם יש לתלמידים היום את הידע הבסיסי הדרוש להם לחיי היומיום? ממש לא – תלמידי התיכון לדוגמא מתקשים לחשב אפילו אחוזים.האם לזה יקרא ידיעת מיומנויות יסוד? האם הם מכירים את "היצירה האנושית" לאחר שהם משננים לבגרות ולמחרת שוכחים?
    האם הם מכירים את ההיסטוריה היהודית לאחר שדיקלמו תשובות לשאלות בהיסטוריה, כדי לדעת איך לענות על השאלות בהיסטוריה אבל לא כדי להבין תהליכים היסטוריים ובוודאי על מנת ליישם את הידע להבנת התהליכים המתרחשים מסביבם? האם יש להם את הידע להבין את התהליכים שהובילו ל"מחאה החברתית" ? אפילו אותה מנהיגה עשתה את מה שעשתה יותר מתחושת בטן שלך עוול ,מאשר מיידע מעמיק או מהשקפת עולם מגובשת…

  2. ל רפי :

    המטרות מתאימות. שאלת המטרות מעולם לא היתה השאלה העקרית

    באחד עשר סעיפי המטרות כלולים עולם ומלואו, וקיום כולן דורש הרבה יותר ממשך חיי אדם יחיד, אפילו בעידן תוחלת החיים המוארכת של ימינו. כמעט כל אחד יוכל למצוא ברשימה זו את הנושאים הקרובים לליבו, אלא שכלל לא ברור שמה שקרוב לליבו קרוב גם לליבם של אחרים בציבור היהודי בישראל ובעולם ובקרב אזרחי ישראל כולם.
    בעצם העובדה שרשמנו מטרות, גם אם הן מוסכמות ביסודו של דבר על רובם של אזרחי ישראל, עשינו צעד חשוב, אבל צעד לא מעשי. החלק המעשי קשור בחיבור בין המטרות לבין דרכי ההגשמה שלהן. הגשמה דורשת ידיעה, הבנה, הזדהות וקביעת דרכי יישום. במילים אחרות: עלינו לעבור מהשלב ההצהרתי לשלב היישומי.
    ליישום נדרשת ידיעה – אותה יש לקנות, להטמיע ולהפוך לנורמת התנהגות; ומכאן שתי שאלות: א. מיהו זה שיטמיע? ב. כמה זמן דרוש להטמעה? ג. מי מנהל את התהליך? ד. כיצד מעריכים את השגת יעדי ההטמעה ומי אחראי לכך?
    באופן דומה נדרש להגדיר כל שלב נוסף בתהליך – הבנה, הזדהות ודרכי יישום.
    לכל תהליך שינוי התנגדות הנובעת מאי הסכמות על המהות על השיטות, על הממצאים, על סדרי עדיפויות ועוד. ניהול היישום פרושו התגברות על ההתנגדויות, או לפחות על רובן.
    בהיות ישראל מדינה יהודית עם מיעוט ערבי לא מבוטל, חייבים התהליכים לבטא עובדה זו.
    אולם ישראל היא גם מדינה ציונית, ומכאן מדינת העם היהודי ולא רק מדינת אזרחיה. לעובדה זו משמעות מכרעת על הפרוש שינתן למוטרות החינוך, דרכי המימוש ומדידת ההישגים.
    סדר עדיפויות ביישום, משמעותו היא עדיפויות בהקצאת משאבים, משאבים של זמן לימוד, של היקף וגיוון הנושאים, של רמה נדרשת בתוכל תקופת בוחן, של תנאי הלימוד, של כמות ואיכות המורים, הכיתות ואמצעי העזר ושל טיפול במקרים חריגים של יכולות אישיות, כלכליות, תרבותיות או מנטליות אחרות (מדינת הגירה!)
    המטריצה הנגזרת מחיתוכים אלה היא רבת מימדים מאוד, מורכבת מאוד וקשה ביותר לשליטה וניהול.
    קשה להאמין שמערכת חינוך מפוצלת כזו שקיימת כיום תוכל להתמודד עם שונות זו, שימנעו בה בזבוז כפילויות וחוסר אופטימיזציה.
    קשה להאמין שההטרוגניות של השונות באוכלוסיה תאפשר באמת להתקדם בחזית אחידה אחת ולהניע את כולם על קו רמה אחד לאורך כל שנות החינוך וההוראה בבית הספר.
    כל מערכת חינוך מתבססת במידה לא מבוטלת על תרומת הבית לתהליך החינוכי הכולל ולשם כך דרושה הזדהות של ההורים עם התהליך ועם יעדיו ויכולת ונכונות להשתתף בו באופן פעיל. בחברה עתירת פערים, תרומת הבית אינה יכולה להיות אחידה והמסגרות הפורמליות חייבות לנסות ולפצות על כך. האם דבר זה הוא בר-שליטה וניהול?!
    המסקנה העולה מן הדברים עד כה, מבלי שניתי להציג את מכלול המורכבות והבעיתיות שלהם, היא שהסיכוי היחיד להתקדם ברצינות לעבר מיצוי חלקי של שאיפות מטרות החינוך, הוא המערכת חינוכית אחת, מבוקרת מרכזית ע"י רשות ממלכתית, קשורה במידה רחבה מאוד של מעורבות ציבורית, מוכוונת מרכזית בנושאי ליבה מוסכמים (דמוקרטית) ומוכתבים ע"י הרשות הממלכתית המבקרת אתתהליך כולו, ומשלבת את ההורים וציבור אהזרחים בתהליך. לצד הליבה קיים חופש בחירה להורים ותלמידים אשר מוגבל ע"י שלושה מבחנים בלבד: 1. זמינות האמצעים; ב. עומד בקריטריוני מטרות החינוך כפי שפורשו לעיל – מדינה יהודית עם מיעוט ערבי וזיקה לעם היהודי כולו; ג. עומד בקריטריוני איכות נדרשים בכל אחד מהתחומים המונחלים על ידו.
    חיוניותה של רציפות התהליכים בחינוך, מחייבת התקדמות זהירה, שיטתית ועיקבית, ארכות טווח ואיכותית, ועם זאת גמישה מחשבתית ועיניינית די הצורך בכדי למדוד אוביקטיבית את הישגיה ולתקן את הטעון תיקון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.