חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"תנובה" – דוגמא למדיניות ההפרטה ומיקור החוץ של הממשלה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 9.10.11 6:03

מאגודה שיתופית שמטרתה לעבד ולשווק את התוצרת החקלאית של בעליה לטובת החברה, הפכה תנובה לתאגיד עסקי שכל מטרתו היא למקסם את רווחיו ללא התחשבות בערכי החברה. הערכת "תנובה" לפי רווחיה מדגימה את הערכים שמקדמת הממשלה הניאו ליברלית

מאת: אמנון פורטוגלי

"תנובה", תכלית ההפרטה, רווחים מונופוליסטיים, ומיקסום רווחי החברה

תנובה שעלתה לכותרות בשבועות האחרונים, היא דוגמה מעניינת למדיניות הממשלה ולהפרטה. העובדה שזמן קצר לאחר שהופרטה התברר שהיא שווה פי כמה מהמחיר שבו נמכרה, אינה לדעתי, הנקודה העיקרית. החשיבות של תנובה היא באור שהיא מטילה על התפיסה הניאוליברלית של הממשלה כאשר ההפרטה ומיקור חוץ הם חלק ממנה, ועל תכלית החברה העסקית בהשאת רווחיה, ואם אלו רווחי מונופולין מה טוב.

כדאי לקרוא שני מאמרים שנכתבו בהפרש של 5 שנים, הראשון כשנתיים לפני ההפרטה: "התנובה של רייכמן מחמיצה" של יורם גביזון, 4 בנובמבר,2005,  והשני כשנתיים וחצי אחרי מכירתה של תנובה, בעיתון גלובס מיולי 2010. כאן חשוב לקרוא את דבריהם של פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה, ומנהל רשות החברות הממשלתיות, דורון כהן.

פרופ' דני גוטוויין מזהה את הנקודה העיקרית בהפרטה עצמה ולא בהתמקדות בשאלת השווי. לדעתו, "המדינה מוכנה להפריט בכל מחיר, כאשר מבחינתם המחיר האמיתי, התמורה האמיתית, היא הרצון להעביר עוד כוח לשוק……הבחירה בגישת ההפרטות היא פוליטית. זו החלטה שלטונית שמעוניינת להעביר את הכוח לגורמים פרטיים (הדגשה שלי). המבחן של ההפרטה עבור אלה שמובילים אותה הוא פוליטי ולא כלכלי. מבחינתם ההישג הושג באותו רגע שהם פירקו את המדינה מעוד אחד מנכסיה והגדילו את השליטה של השוק. זה הדיל. הם עושים את זה לעתים כשאתה משתומם על המחיר הנמוך, ולעתים הם מקבלים מחיר שוק שמסתבר כמגוחך".

דורון כהן משבח את ההנהלה החדשה בתנובה שהציפה את ערכה האמיתי.  "נעשתה עבודה רצינית ביותר ואסור להתעלם ממנה. החלק הגדול מיצירת הערך בתנובה הגיע ביושר". אלא שכהן מתעלם מהרווחים המונופוליסטיים שתנובה מימשה באמצעות העלאת מחירי מוצריה בשנים האחרונות.

גם כהן וגם גביזון בודקים את הביצועים של תנובה על פי המדדים המקובלים לבדיקת חברות עסקיות ציבוריות: רווחיות תפעולית, החזר להון וכו'. לדעת גביזון הניהול של תנובה לפני מכירתה היה כישלון חרוץ. כהן חושב שניהול תנובה אחרי מכירתה היה מעולה וחשף את הערך הפנימי שלה.

הגישות של כהן וגביזון מוטעות בשני רבדים: ברובד הראשון, הגלוי, המדדים להצלחה צריכים להיות בהתאם למטרת התאגיד, ואין להשוות אגודה שיתופית לחברה הנסחרת בבורסה; הרובד השני, הסמוי, מתבסס על אחד המיתוסים החזקים בשיח הכלכלי בישראל, והוא שמטרתו הבלבדית של כל תאגיד עסקי, ובכלל זה תנובה, היא מקסום הרווח לבעלי המניות.

אצטט ממאמר שכתבתי לפני כשש שנים בנושא בשם "מקסום רווחי החברה: התנהגות פסיכופתית" בתגובה למאמרו של גביזון. "הכשל נעוץ בטשטוש ההבחנה בין חברות עסקיות הנסחרות בבורסה, חברות פרטיות ואגודות שיתופיות. המטרה של חברה עסקית בורסאית היא מקסום הרווח של בעלי המניות. בדרך כלל מטרה זו מושגת על ידי הגדלת הרווחיות על פי המדדים המקובלים שבהם השתמש הכתב. אם נשתמש במדדים אלה למדידת היעילות ולהערכה של חברות עסקיות פרטיות, נמצא שחלקן הגדול אינן עומדות בתנאי הסף. הרווחיות ברוב המקרים תהיה נמוכה ביותר, משיקולי מיסוי, ואילו "הרווח" לבעלים יבוא בעיקר ממשכורות, בונוסים, כיסוי הוצאות וכיוצא בזה. תופעה דומה תימצא גם בחברות בורסאיות המנוהלות כחברות פרטיות, כמו אלה בעלות סוגי מניות שונים ומניות שליטה.

לעומת חברה עסקית בורסאית, תנובה היא אגודה שיתופית שמטרתה המרכזית לעבד ולשווק את התוצרת החקלאית של בעליה. ואכן, רוב פעילותה של תנובה היא במוצרים בסיסיים כמו חלב, גיל ואשל – מוצרים מפוקחים, שרווחיותם קטנה. גם אם המטרה של תנובה היא למקסם את הרווח של הבעלים, אין לה בהכרח אינטרס להראות רווח גבוה, אלא לתעלו לספקים, שהם כאמור החברים והבעלים באגודה השיתופית.

התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת (corporation) הוא אחד ההמצאות החשובות בהיסטוריה האנושית, שאפשרה התפתחות כלכלית עצומה במאות השנים האחרונות. בזמנו, הרציונל וזכות הקיום של התאגיד הכלכלי היו לטובת השלטון או החברה בכלל. כיום נראה שהגולם קם על יוצרו, ובהרבה מקרים התאגידים הכלכליים פועלים על חשבון טובת החברה ובניגוד לה. הרחבה לא מרוסנת של הקונספט של התאגיד העסקי כ"אישיות משפטית וכלכלית" נפרדת מייצרת מציאות בעייתית, המעניקה לגיטימציה לכל פעולה למקסום הרווח של התאגיד ללא התחשבות בסביבה ובחברה ועל חשבונן. למרות זאת, ניתוק התאגידים מההקשר החברתי שבו הם פועלים, כאילו הם פועלים ב"פלנטה כלכלית" נפרדת, מועבר באוניברסיטאות לסטודנטים לכלכלה ולמינהל עסקים ומונחל לציבור הרחב באמצעות התקשורת כתורה מסיני.

אחת האפשרויות הפופולאריות להגדלת רווח בחברה הוא הקטנת שכר העובדים למינימום האפשרי, ואם רוצים "לייעל" עוד יותר – להוציא חלקים מהפעילות התאגידית למיקוד חוץ ולהסיר כל אחריות לעובדה כי חברות כוח האדם משלמות שכר מינימום ואף למטה מזה, ואינן מספקות תנאים בסיסיים.

אדם יחיד שהיה פועל כאגואיסט ובצורה דורסנית כדי למקסם את רווחיו, על חשבון הכלל וללא כל התחשבות בחברה, היה נחשב מאפיונר או פסיכופת מסוכן, והיה מוכנס לבית חולים או לבית סוהר. התנהגותו של אדם שהיה מתאגד כחברה בע"מ ונוהג בצורה דומה הייתה מתקבלת בהבנה, אם לא בתשואות.

גביזון ניתח את הביצועים של תנובה על בסיס התפישות והמושגים של כסף ומקסום רווחים. האפשרות שמטרתה של תנובה היא למקסם את הרווח של כלל בעלי העניין בה – הבעלים, הספקים, העובדים וכלל החברה מסביבה – לא עולה כלל על דעתו. הנהלת תנובה אולי אינה ההנהלה הטובה ביותר, וללא ספק עשתה כמה שגיאות ניהול חמורות, אך אמות המידה להצלחה או לכישלון שלה שונות מאלה שעליהן התבסס גביזון."

אמנון פורטוגלי

המכללה הכלכלית חברתית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    זה פשוט לא יאומן כמה אתה צודק אבל יותר מדהימה היא העובדה שקיימת התעלמות מוחלטת מהטענות האלה, ויותר מזה, אנשים יגיבו ויאמרו לך לשינוי סעיף תכלית החברה שהוא סעיף הצהרתי "אין משמעות"

    בארה"ב יש זרמים רפובליקנים שכבר קוראים בגלוי "תאגיד הוא בן אדם" (מיט רומני) ולכן ההתנגדות לכך עולה.

  2. מנחם לוריא :

    אמנון:

    אני מסכים איתך שהפרטה היא פעילות פוליטית גריידא ולא פעילות או מחשבה כלכלית או חברתית.

    אין שום דבר רע בכך שפירמה כלכלית פועלת להשאת רווחיה. אף אחד לא רוצה לעבוד בחינם או להפסיד כסף. הבעיה היא אובדן הדרך והסרת הבושה והתחמקות מאחריות לסביבה שבה פועלת הפירמה.

    בבתי הספר לנהול עסקים (אלה שלא ממומנים ע"י טייקונים ועושים את דבריהם) הדבר הראשון שמלמדים מנהל הוא להיות ולהציב חזון וממנו לגזור את היעדים שלו. והחזון – הוא לעולם לא השאת הרווחים.

    מה לעשות שאין הרבה מנהלים שבכלל יש להם חזון שעובר את סף הכיסא במשרד המפואר, המזכירה האישית (ורצוי נאה למראה) ומכונית השרד על חשבון החברה.

    מה לעשות שחזון ויעדים טומנים בחובם נטילת אחריות אישית ואת התרבות הזו אין במקומותינו ואם יש זה במשורה.

    זה לא שתנובה איבדה דרך – זה כן שהמנהלים שם הם אנשים קטנים חסרי חזון וחסרי אחריות. זה קל לקשור את הנאמנות שלך לבעלים ולרצות את כיסם,זה קשה מאוד להיות מנהל בעל חזון אישי ובעל יכולת מנהיגות והבנה שתנובה (במקרה דנן) איננה פועלת,כדבריך,בפלנטה עסקית.

    אין לי הערצה לסטיב ג'ובס המנוח,אבל: זוהי דוגמא לאיש עם חזון ולמנהיג שלוקח אחריות. מסתבר שאפילו אחרי מותו השאיר את החזון שלו כירושה לפירמה שיסד – נראה אם משהו ירים את הכפפה.

    ובכל זאת: משהו כן השתנה. החרם הצרכני על תנובה כן שינה דברים,כן גרם לבעלי הבית לצאת ולחשוב,כן גרם לפיטורי היורי"ת שבדרך לרצות את כיסם של בעלי המניות שכחה משהו שנקרא הסביבה העסקית.

    התרבות התאגידית הישראלית מאפיינת בשמור לי ואשמור לך,בקשרים מהצבא ומהשד יודע איפה ולא פעם מסתבר שאנשים הופכים מנהלים כי "פירמה" בפני עצמם כי היו אלוף בצבא או ראש מוסד כושל. והתוצאות בהתאם.

    פעם שאלו את אלי יונס (כמדומני מנכ"ל בנק מזרחי טפחות) איך הוא לא מתבייש לבקש ולקבל שכר אסטרונומי כפי שהוא מקבל. תשובתו הייתה פשוטה וממצה את הכל:"כי מוכנים לשלם לי את זה".

    ואם נחזור לתנובה: מאז הופרטה מהו ההישג שלה? ההישג שלה הוא בדיוק מה שגרם לחרם הצרכני,קרי: השאת רווחים לבעלי המניות וכל השאר לא חשוב. משהו כן השתנה אם כי אני לא רואה את עצירת התפשטות המדינה מאחריותה החברתית – רכבת ישראל היא הנכס הבא להשאת רווחים לבעלי הבית העתדיים שלה…

    מנחם.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    עוד דוגמא-תשתית האינטרנט

    במקום לאפשר לחברת חשמל הממשלתית להרוויח כסף טוב עבור המדינה דרך תשתית הסיבים שלה,נותנים בכח מתנה של 51% מחברת התשתית המתוכננת לגורם פרטי,שכל מה שהוא יצטרך לעשות לספור את הכסף "הפרטי" שהוא יעשוק מהצרכנים.
    את העבודה יעשו עובדי חברת חשמל כמובן.
    אח"כ שוב יספרו ש"אין כסף" לא לתחנות כוח ולא למדינת הרווחה.

  4. איתי :

    מאמר מעולה ואני מסכים עם תוכנו, אבל אני חושב שיש בעיה בהתייחסות למכירת השליטה בתנובה כאל הפרטה.

    צריך לזכור שהפעילות של הקיבוצים והמושבים היא (א) לא של הממשלה (ב) למטרות רווח.

    הפרטה זה להעביר משהו מבעלות ממשלתית (במובן הרחב, כולל רשות מקומית) לבעלות לא ממשלתית.

    אם המדינה מוכרת את חברה X לידי קואופרטיב קיבוצי, זו הפרטה.

    אם קואופרטיב קיבוצי מוכר את חברה Y לבעל הון, זו לא הפרטה.

    באותה מידה, גם ההוצאה הכפויה (והגרועה) של קווי האוטובוס מקואופרטיב אגד לידי חברות אחרות אינה הפרטה.

    גם חברי אגד רוצים להרוויח, בדיוק כמו הבעלים של קונקס (וגם הם מעסיקים שכירים בתנאי דור ב').

    הבלבול הזה נובע לדעתי מכך שבעבר היה טשטוש זהות בין "המדינה" ובין "חברת העובדים".

  5. אמנון פורטוגלי :

    תגובות ענייניות מחייבות תשובות

    תגובות ענייניות מחייבות תשובות
    לדקל. תאגיד הוא 'חיה' ווירטואלית, יציר בני אדם באמצעות חוק. ההגדרה המשפטית של תאגיד בע"מ. היא אישיות משפטית נפרדת. לקחו הגדרה משפטית שנכתבה למטרות מוגדרות לפני כ-150 שנה והרחיבו אותה עד לתפיסה של ה"תאגיד הוא בן אדם" הזכאי לכל ההגנות בחוקה האמריקאית זה טרוף. זה לא מיט רומני לבדו החושב כך, זו ההלכה המשפטית והכללית המקובלת בארה"ב ובישראל. לפי הגיון זה יתנו לתאגיד זכות בחירה.
    כמובן שיש הגיון בטרוף זה. אותו הגיון ניאו ליברלי המעביר את העושר לתאגידים ולאלפיון העליון.

    למנחם. לצערי אתה טועה טעות חמורה. יש הרבה רע בכך שפירמה כלכלית פועלת להשאת רווחיה. במקור, בעלי המניות בתאגיד והתאגיד קבלו חסינות מאחריות אישית – זו המשמעות של בערבון מוגבל – בהבדל למשל מבעלים בשותפות, כדי שהם והתאגיד שבבעלותם יפעלו או יוכלו לפעול לטובת החברה Society, וכמובן גם לטובתם הם.
    הדרישה לפעול לטובת החברה כולה נעלמה במשך השנים ונוצר המצב האבסורדי שבעלי המניות בתאגיד קבלו חסינות מאחריות אישית כדי שהם והתאגיד שבבעלותם יפעלו למיקסום רווחיהם הפרטיים. אם זה בניגוד לטובת הכלל זה לא לעניין כל זמן שזה במסגרת החוק. והחוק נכתב כיום ע"י התאגידים ואלו הפועלים עבורם.
    כפי שכתבת "החזון – הוא לעולם לא השאת הרווחים" (הדגשה שלי) אבל המחויבות המשפטית של התאגיד היא לפעול לפי חוק החברות בו, מאז 1999, מוגדרת תכלית החברה להשיא את רווחיה.
    לא ברור שזה להשיא את רווחי בעלי המניות של התאגיד, אבל זה לדיון אחר.

    לאיתי. אתה צודק ואין להתייחס למכירת תנובה כאל הפרטה, (אלא אם נרחיב מאוד את הגדרת רכוש הציבור). צריך לכן לתקן מספר מילים במאמר. עם זאת עיקר המאמר מדבר על המכירה של תנובה כדוגמא למדיניות ההפרטה ומיקור החוץ של הממשלה, ועל מספר נקודות ומסקנות מהליך זה.
    אמנון

  6. מנחם לוריא :

    תנובה כמשל

    אמנון, תרחיב קצת את היריעה ותגלה שאינני טועה או לפחות לא לחלוטין, אסביר:

    תנובה (וזו דוגמא טובה) היא יצרנית מזון. בלי מזון לא נוכל להתקיים ובעולם מודרני ומשוכלל משהו צריך ליצר אותו לשנע אותו ולמכור אותו לצרכן הסופי.

    אתה באמת חושב שתנובה יכולה להתקיים,בעולם כל כך מודרני משוכלל ותחרותי, מבלי לדאוג לקופת המזומנים שלה. אני סבור שלא. אסייג עצמי: אני עדין סבור שלא אבל זו מטרה אחת מיני רבות ובקונטקס הרבה יותר רחב מסתם השאת הרווחים כמטרה נעלה.

    הבעיה,ונגעת בזה, שמזמן תאגידים חדלו לחשוב כתאגידים ולשם מה הם נוצרו איזה מענה לאיזה צורך הם נותנים ומהי הסביבה שבה הם קיימים – זו "ה"בעיה.

    את תנובה מנהלים אנשים שמנצלים עמדת כוח ושלא לוקחים אחריות,לא חברתית ולא תאגידית. ולכן כל מה שעניין אותם זה השאת רווחים לבעלי המניות. זוהי מציאות מלאכותית שנוצרה בגלל שאין בישראל תרבות של לקיחת אחריות,של דאגה לזולת,של הצבת יעדים ושל חזון מעבר לחזון לעוד כסף ולא משנה אם הוא באמת קיים או ממונף להפליא על חשבון קרנות הפנסיה שלי ושלך.

    הבעיה איננה התאגידים (הם גולם שצריך לצקת לתוכו תוכן) אלא מי שמנהל אותם והתוכן שהוא יוצק לתוכם.

    כבר התווכחנו בעבר על חוק החברות ואני עדיין לא שוכנעתי מהטיעון שלך שמנהלים בתאגידים פועלים להשאת הרווחים,ולזה בלבד, בגלל שזה ציווי חוקי.

    להבנתי לא מדובר בציווי חוקי אלא בהגדרה משפטית גריידא. חוץ מזה ממתי בישראל מתייתים לחוק ועוד בכזו נאמנות ובכזו תפוצה…

    שוב פעם: צריך להרחיב את היריעה ולהסתכל על ההתאגדות בע"מ ככלי שרת לחברה (ציבור לא פירמה) כאשר המטרות של ההתאגדות הן מטרות מדידות ושיש חזון כלשהו מאחוריהן. סתם להתאגד בע"מ על מנת לעשות כסף זוהי מחשבה (ישראלית טיפוסית) מאוד רדודה והיא מתאפשרת בגלל שאנחנו,אזרחי המדינה/הצרכנים, מעריצים את זה "ששיחק" אותה ומכר לדוד סאם סטרטאפ בארבע מליארד דולר שלמחרת הפך לערימת ניירות ובהם רישומי פטנט חסרי ערך (מיראביליס למי שתועה על מה אני מדבר). כשנפסיק להעריץ התעשרות מהירה על חשבון חזון,יעדים וחתירה למצויינות אז גם תנובה תספק מזון,כי לשם כך היא הוקמה ולשם כך היא קיימת, ותחשוב כם על הפירמה ובריאותה הפיננסית וגם על החברה או הציבור שקונה את המוצרים שלה.

    זה לא קורה כי אין בישראל 2011 חשיבה לטווח ארוך הכל הוא אינסטנט כאן ועכשיו והדוגמאות לכך רבות ומגוונות.

    אני מתנצל על כך שאני מנצל פוסט שלך לקדם את עצמי אבל בדיוק בערב החג פורמה פה בע"ש התייחסות שלי לנושא של האחריות והמנהחגות והדברים שם נכונים גם לקונטקסט של ניהול פירמות.

    בשורה התחתונה: תנובה (כמשל מצויין) צריכה להיות איתנה פיה=ננסית כדי שתוכל להמשיך לספק לנו מזון, תמשיך לפתח מוצרים חדשים, תמשיך להתחרות בשחקנים האחרים שבשוק ולתת לנו,הצרכנים, להינות מהתחרות באמצעות אלטרנטיבות תימחור ותמשיך לתרום את חלקה לחברה הישראלית במוצרים ובערך לקרנות הפנסיה שלנו.

    הפיסקה האחרונה נשמעת יפה המציאות איננה ורודה ואפילו בתנובה החליפו מנהל במנהל כשהמחליף בסך הכל נדרש להמשיך להשיא רווחים לבעלי הבית אבל להוריד את הביקורת הציבורית מעל גבם. החליפו סוס בסוס ולא הביאו מישהו עם חזון כלשהו ועם יעשים כלשהם, כי גם הוא ישראלי טיפוסי גם הוא רותה את הרווח כאן ועכשיו ורק שהציבור ירד מעל גבו. ואולי פה טמון השנוי…

    וזו לא רק תנובה ראה פה: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000689234

    וראה פה (בינוניות רדודה נפוצה במקומותינו) http://it.themarker.com/tmit/article/17114

    מנחם.

  7. מנחם לוריא :

    תיקון טעות

    מתייתים = מתייחסים

    כם = גם

    פיה=ננסית = פיננסית

    יעשים = יעדים

    רותה רוצה

    מתנצל בשם המקלדת שלי…. 🙂

    מנחם

  8. תומר ישראלי :

    לא מבין מה אתם רוצים מתנובה

    תנובה היא עסק כלכלי פרטי (ותמיד היה כזה) ותפקידו בשורה התחתונה להרוויח בצורה כזו או אחרת. התחלפו הבעלים והם רואים שהשוק מאפשר להם למכור יותר יקר, לשלם לעובדים פחות, לשלם לספקים פחות, לחדור לשווקים חדשים ולסלק מתחרים. אז הם עושים את זה ובהצלחה. ככה מרוויחים יותר.
    אכן, הם קיבלו סטירה זמנית מהמחאה אבל למעשה מצב השוק כלל לא השתנה: שוק שבוי של מוצרי יסוד, תחרות מינימאלית ומצב נוח מאין כמותו.
    מה הבעיה? שהמדינה מאפשרת מצב של כשל שוק ולא מתערבת. ביבי רוצה להתערב על ידי "הגברת התחרות" אבל על מנת להשיג תוצאות משמעותיות נדרש להכניס שחקנים חדשים, למנוע נטישת אלה שלא עומדים בתחרות ולמנוע תיאום מחירים. זה לוקח זמן (וגם צריך באמת לרצות ולעשות). לביבי עוד יותר נוח לפתוח במיידי את השוק ליבוא ובכך גם לפגוע על הדרך ביצרנים המקומיים.
    מה שהממשלה צריכה לעשות כרגע זה פשוט לפקח על המחירים במגוון רחב יותר של מוצרים ולמנוע תיאום. בהמשך ובהדרגה לעודד כניסה של שחקנים מקומיים נוספים (אולי כפיית פיצולים והפרדת הענפים השונים בתנובה כולל הגבלים עסקיים).
    מי שחושב שתנובה פתאום תהפוך פתאום מרצונה למוסד פילנטרופי-חברתי הוא פשוט תמים. לא היא ולא אחרים בעולם העסקי. זו אחריות המדינה ולא החברות העסקיות להבטיח סביבה תחרותית ומחירים מבוקרים, במיוחד במוצרי יסוד בסיסיים.

  9. מיכאל לינדנבאום :

    חופשי ואכזר

    לתומר,
    הוא שאמרנו:החלום הניאו-ליברלי של "ממשלה קטנה",משמעותו השתוללות "חופשית" של ה"תחרות החופשית".

  10. דקל-דוד עוזר :

    תומר, אמנון ומנחם
    פתיחת נושא תכלית החברה מחייב פתיחה של נושאים נוספים
    לדוגמא: האפשרות של רכישה והורשה של דבוקת שליטה (לדעתי צריך לאסור את זה; שליטה צריכה לעבור לציבור או בהצעת רכש מלאה – אסור להשאיר אמצע).
    החברה כמשיאת רווח כמו שאומר מנחם זה נכון – כשהחברה היא אדם פרטי שהקים חברה כדי לשלם פחות מסים.
    במקרה הזה הפיתרון המשפטי הנכון הוא… למנוע עיקול נכסי מגורים של עצמאים עד לסכומים מסויימים (על מנת שלא יסכנו את הדירה וכו'), ולא לחייב אותם במבנה משפטי פיקטיבי של חברה.

    "חברה" היא בכלל הסדר חוזי שקיבל חוק ברירת מחדל ורגולציות על פי חוק – הטענה שמדובר באישיות משפטית נפרדת – היא הסבר לא נכון לסיבה שיש ערבות מוגבלת.

    השתלט על העולם ידע שמגיע מדור משפטנים מקובעים, פילוסופים חקיינים וכלכלנים יהירים – כאן נמצאות הבעיות של העולם.

    כבר כשסיימתי תואר ראשון הקמתי קבוצה להקמת פרשנות משפטית "אנטי-פיקציות". כמו שאתם מבינים לא הגעתי רחוק בקבוצה הזאת.
    נקווה שבעתיד מישהו יצליח

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.