חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלום עכשיו? עדיין לא

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 26.09.11 4:08

שני הצדדים בסכסוך משלמים את מחיר טעויותיהם לאורך השנים. על ישראל להחזיר לעצמה את היוזמה ולקדם הסדר עם הפלסטינים למען בטחונה.

מאת תומר ישראלי

אפשר להגיד שלום שלוש פעמים ביום, לחלום על מדינה שוויונית ומולאמת, אפשר לשנות את ההמנון ולצבוע את דגל פלסטין בכחול לבן. גם אם מפלגת העבודה תזכה מחר בבחירות ושלי תחליט (לשם שינוי) שיש לה רצון להשפיע ולשנות את פני האזור, גם אז דיבורים ושיחות ורצון טוב לא יביאו את השלום בדיוק מאותם סיבות שאולמרט ופרץ לא הביאו אותו. לחלום זה חשוב מאד, חשוב שיהיו חלומות כדי שיהיו יעדים חדשים ומאתגרים. אפשר גם לדבר על החלום ולהזכיר אבל הכי כיף זה להגשים.

המצב המדיני כיום הוא מסובך בצורה כזאת שגם אם מחר נתניהו יחטוף אירוע מוחי מקדים (בדומה לזה של שרון לפני האירוע האחרון – אין לי הסבר אחר ואני מאחל לראש הממשלה אריכות ימים…) ויקום בבוקר ויגיד "די לכיבוש" והוא ישב עם אבו מאזן והם יחתמו על הסכם ההסכמים שתהיה בו מדינה ויהיה בו ביטחון, גם אז, אם עזה לא תקבל מענה הולם אז מה שווה הנייר הזה?

אבו מאזן מצידו לא בא למשא ומתן גם כי הוא לא מאמין לאף אחת מהמילים היפות שיוצאות לראש הממשלה שלנו מהפה אבל גם כי הוא לא יכול. אין לו סמכות לחתום על הסכמים ולייצג את העם הפלסטיני. מי אחראי לזה? בעיקר הוא בעצמו בהליכתו הרפה על הסף בין ההתנגדות לשלום, בין שחיתות לשלטון. אבל גם אנחנו אחראים. התרגלנו להשפיל, לרמוס ולפגוע בפלסטינים עד שהרשות נחלשה כל-כך ואינה יכולה יותר למשול בכוחות עצמה. היא איבדה את השלטון בעזה וגם ביהודה ושומרון ספק אם הייתה שורדת ללא הגיבוי הביטחוני הישראלי.

יכול להיות שאם היינו מגרשים את רוב התושבים בזמן הכיבוש ב67 אז היינו יכולים לספח את השטחים והיינו עומדים היום בפני בעיות מסוג אחר. אבל זה לא קרה, לשמחתי, שכן גם העם הנבחר כדאי לו לפעמים לעצור, לחשוב ולבדוק שהערכים והעקרונות שהוא דבק בהם נועדו גם לשמש בחיים באמת ולא רק להיכתב בספרים ולהיאמר בתפילות. כדי גם לזכור כמה שנאה ומכאוב ספג העם שלנו בכל מקום שהיה בו בתקופות רבות מדי. לא גירשנו את רוב התושבים ומאז ישנו בשטחים ממשל צבאי ולאחרונה חלק מהפלסטינים "נהנים" מרשות מוניציפאלית משלהם.

ממשל צבאי לאורך זמן הוא בעיה. הוא גוזל את חירותם של התושבים, הוא מונע מהם פיתוח, הוא משפיל ופוגעני. כמובן שדי מהר הוא מעורר התנגדות ומתחיל קונפליקט אלים בלתי נמנע. כיבוש צבאי לגיטימי לתקופות ביניים של מספר שנים אולם בכל מקום נורמאלי בעולם (ואפילו לא כל כך נורמאלי) משתדל הכובש, בתוך זמן קצר להעביר את המשטר לגורמים אזרחיים. לא אצלנו. אנחנו לא החלנו ריבונות אזרחית על השטחים מטעמים דמוגרפיים על מנת לא לסכן את הרוב היהודי בישראל. זה ברור והגיוני.

הטעות הגסה שלנו באה כאשר יישבנו אזרחים ישראליים בשטחים. מכאן והלאה זה לא סתם כיבוש צבאי בעייתי ומגונה, זו כבר אפליה בין אזרחים שלא יכולה להתקבל גם בקרב אומות העולם. אומנם הדרך לאפליה שלנו שונה מזו של דרום אפריקה בזמנו אבל התוצאה הסופית דומה: סט חוקים וזכויות-חובות נפרדים לאזרחים ישראליים לעומת אלה הפלסטינים באותם שטחים תחת אותו ריבון, או כמו שקראו לזה בזמנו: אפרטהייד.

חוסר היכולת של הפלסטינים להתארגן ולרכוש אמפטיה בעולם, ביד עם עוצמתנו שלנו וצלקות המלחמות והשואה, אפשרו לנו להמשיך בהתיישבות במרץ רב. כל כך התרגלנו להתנחלויות עד שבנימין נתניהו משכנע אותנו בקלות שעצם הפסקת הבנייה הוא שינוי מצב קיים והרי כל תנאי מוקדם פוסל את המשא ומתן מראש…

לדעתי אין כל טעם כעת במשא ומתן. אני מעריך שגם לדעתו של אבו-מאזן. אם ישראל לא תתחיל לנקוט צעדים משמעותיים לחזרה מההתיישבות ומהאפרטהייד על מה יש לדבר? הפסקת ההטבות בשטחים והפסקת הבנייה הם מהלכים ראשונים שיכולים לאותת על כוונה כנה להגיע להסדר. המשך הבנייה וההשקעות כמוהם כהבטחה שמדינה פלסטינית הייתה ותישאר חלום רחוק. נתניהו אוהב להציג את המשא ומתן כמהלך מאוזן: אנחנו נותנים – הם נותנים. אלא מה, אנחנו לקחנו לעצמנו (וממשיכים לקחת עוד ועוד), עד כדי כך שאין לפלסטינים שום דבר שהם צריכים לתת לנו בתמורה. אה כן, בטחון והכרה בקיומנו.

האם הביטחון והקיום שלנו יהיה תלוי בפלסטינים? אולי במשקיפים הבינלאומיים במעברי הגבול? אני חושב שלא ואני חושב שכאן גם טעו אולמרט ופרץ. הקיום שלנו כמדינה יהודית וההבטחה שלא ירו טילים מהשטחים לעבר ישראל היא שלנו לעצמנו (וגם לפלסטינים). אם אתם תמשלו במדינתכם, תפאדל. אם לא, אנחנו נהיה שם כגיבוי, מבטיחים. למדנו את הלקח בעזה ואנו נדאג שזה לא יחזור בשטחים. וכן, אני חושב שגם בעזה כבר מזמן היינו צריכים להתערב, לסלק את משטר החמאס, להעמיד משטר צבאי לזמן קצר ככל שניתן ולהציע את השלטון בחזרה לרשות בהקדם האפשרי. או לכל גורם אחר שירצה בכך ובלבד שימשול ולא יאיים על ישראל. והאמת היא שאפשר לוותר על התהליך הלא נעים ופשוט לאותת לחמאס שזה או הרשות הפלסטינית או אנחנו ושהם לא בעסק. חיה ותן לחיות. שדה תעופה, נמל, גשר יבשתי, גבולות פתוחים, מקומות קדושים, הכול. למה לא? מגיע לכם הפלסטינים לחיות בחופש ובשגשוג ולהצטרף לאומות העולם, ברוכים הבאים ובהצלחה.

אז שלום עכשיו? לא, עוד לא. קודם נעשה כמה דברים. אנחנו הישראלים ניקח את היוזמה. זה ביכולתנו, זו אחריותנו וזו חובתנו. נצא מהשטחים ונדאג לביטחוננו.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.