חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

להוציא את האמן שבמורה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 26.09.11 4:10

היחס של החברה אל מקצוע ההוראה והרדיפה המתמדת אחר מדדים וציונים מייבשים את מעיין היצירה של המורים.  נדרשת הגדרה מחודשת של תפקיד המורה והציפיות ממנו

מאת ערן אסקרי

במהלך לימודי תעודת ההוראה שלי, לפני מספר שנים, באחד המפגשים שנערכו כחלק מהסדנה המעשית, ערכנו דיון על תפקיד המורה. במהלך הדיון ניסינו לערוך הקבלה של תפקיד המורה לתפקידים אחרים כדי לדון במורכבות התפקיד. למשל ההקבלה של המורה לפסיכולוג, להורה, ליועץ, לנהג אוטובוס, לפסל ולעוד תפקידים ומקצועות אחרים. בשלב הזה עוד היינו פרחי הוראה חדורי מוטיבציה ולא מנוסים ולא הבנו לעומק את משמעות הדברים שנאמרו. כשנה לאחר מכן, במהלך השנה הראשונה שלי בהוראה (שהייתה גם אחת השנים הקשות והמשמעותיות בחיי), נזכרתי באותו דיון שערכנו בסדנה והתחלתי להבין באמת ולחוות על בשרי את המורכבויות של התפקיד הזה. ב- 4 שנות ההוראה שלי אני עובר תהליכים משמעותיים בחיים הפרטיים והמקצועיים שלי. העיסוק בהוראה הוא חלק מאוד משמעותי בעיצוב החיים הבוגרים שלי. ההבנה שלי היום את מורכבות התפקיד, עברה גם היא תהליך. ונדמה לי היום שאני יכול יותר ויותר לערוך הקבלה של המורה לאמן.

מי שמחפש במקצוע הזה תהליך לא פחות מאשר תוצאה ומי שמחפש לחוות בעצמו חוויה משמעותית תוך כדי ההוראה ולהעביר את התלמידים שלו חוויה משמעותית כפי שהוא בעצמו חווה במהלך חייו – תהליך מאיר, מעצב, מעורר ויצרי שלא ניתן למדוד בציוני בגרויות או מבחני מפמ"ר. מי שמחפש את כל אלה לבטח יבין על מה אני מדבר.

תפקיד המורה נתפס היום על-ידי כלל החברה בצורה שטחית מאוד (ולא אכנס כאן לסיבות מדוע) ומן התפיסה הזו נגזר היחס למורים: יחס התלמידים למורים, יחס ההורים למורים, יחס משרד החינוך, האוצר, הממשלה והכנסת, יחס כלל החברה למורים ולמקצוע ההוראה ויחס המורים לעצמם.

ההתייחסות למקצוע ההוראה ולתפקיד המורה, ברמה הערכית, צריכה, לתפיסתי, להיות כאל מתווה דרך, מוביל חברתי, מעורר ביקורת, איש רוח, דעת ותרבות, סקרן, יצירתי ופתוח לרעיונות חדשים. מהבחינה הזאת תפקיד המורה דומה יותר לאמן.

מורה שנכנס ללמד בכיתה נמצא כל כולו בתוך החוויה המיוחדת הזו. הוא צריך להיות שם במאה אחוז. כל החושים שלו חייבים להיות מחודדים. הוא צריך לחוש כל אחד מהתלמידים שלו, לשים לב לכל שינוי בהבעה, בשפת הגוף, בטון הדיבור, במבט בעיניים ובצורת הישיבה שלהם. להיות עירני לתגובות שלהם אליו ולתגובות שלהם אחד לשני. הוא צריך לעורר אותם, לאתגר אותם, לסחוף אותם, להוביל אותם, להדריך אותם, להפתיע אותם, לרגש אותם, לגעת בהם. מובן גם שהם שם בשבילו והוא מקבל מהם חזרה. הוא לומד מהם, הוא מופתע מהם, הוא מתרגש מהם, הוא נסחף איתם, הוא נפגע מהם, הם נוגעים בו.

ייתכן וזה דומה (אם כי מעולם לא חוויתי בעצמי) לחוויה שחווה זמר בזמן הופעה מול קהל או אולי לחוויה של שחקן תיאטרון בזמן הצגה, שמנסה לרגש (אם כי לא לרצות) כל אחד מיושבי הקהל שלו (למרות שבהוראה המורה מכיר באופן אישי כל אחד ואחד מהקהל שלו). אבל בהוראה המורה נותן הופעה חיה של 5-7 שעות כל יום (לפעמים רצוף וכמעט ללא הפסקות), 5-6 ימים בשבוע, 30-35 שבועות בשנה. לפעמים במהלך יום אחד כזה הוא מחליף קהלים 4 או חמש פעמים (גיל אחר, נושא לימוד אחר, אופי אחר של כיתה ושל תלמידים, אופי הוראה אחר), אני לא בטוח שיש הרבה זמרים או שחקנים  שיהיו מסוגלים למאמץ כזה. החוויה הזו כל כך שוחקת. היא סוחטת מהמורה כל כך הרבה כוחות. המורה נותן את עצמו, את כולו, עבור החוויה הזו, עבור התלמידים, עבור ההוראה. מי שלא חווה את זה בעצמו לא יבין לעולם עד כמה קשה לעבור יום לימודים של 5-7 שעות רצופות. אתה סחוט רגשית ופיזית אחרי יום לימודים כזה והדבר היחיד שבא לך לעשות הוא לנוח ולחדש כוחות.

אני חושב שההתייחסות הכללית היום אל המורים היא לא הוגנת. לא הוגן להשוות את העבודה שלהם לרוב העבודות האחרות במשק (הן מבחינת שעות העבודה, הן מבחינת אופי העבודה, הן מבחינת דרך מדידת ההצלחה שלהם והן מבחינת הצרכים שלהם). תפקיד המורה משתנה ובמובנים מסוימים זה לטובה (למשל השינויים בתפקיד המורה שנגזרים מהשינויים הטכנולוגים) אבל במובנים אחרים השינוי הוא רע (דוגמת השינויים בתפקיד המורה שנגזרים מהשינויים בתפיסות הכלכליות בעולם). ברגע שמכניסים אמן לתוך מסגרות הוא מאבד את היצירתיות שבו ומעיין היצירה שלו מתייבש. ההתייחסות כיום למורים, כפי שהיא משתקפת מן הפעולות שנעשות על ידי משרד החינוך, כמו לדוגמא: הרפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", מדידת המורים והתלמידים באופן מובהק על-ידי ציוני מבחנים, קיבעון מחשבתי בתכניות הלימוד, "תשואות ותפוקות", היעדר תשתיות עבודה מתאימות בביה"ס, מספר תלמידים גדול בכיתות, דחיסת כמויות גדולות של חומר לימודי על חשבון הבנה ומחשבה ועוד, ההתייחסות הזו מסרסת את האמן שבהם, כך שבסופו של דבר מתקבלים מורים קונפורמיסטים, לא סקרנים, לא ביקורתיים, שלא מרחיבים את הידע שלהם שאינם מתעניינים בתחומי דעת אחרים, חסרי מעוף, עייפים, שחוקים, חסרי מוטיבציה, חסרי סבלנות וחסרי יצירתיות. אני מאמין שתפקיד ההוראה הוא עדיין משמעותי עבור החברה בכלל ועבור התלמידים בפרט ודמות המורה מקרינה על התלמידים באופן ישיר. השאלה היא איזה דמות מורה (וכמובן שנגזר מזה איזו דמות של תלמידים ובוגרים) אנו כחברה מעוניינים לטפח?
אם המורה שוהה בביה"ס 40 שעות או 24 שעות זה לא מה שיגדיר אותו כמורה טוב יותר או פחות, כשם שציון כזה או אחר של התלמידים בבגרויות ובמבחנים אחרים לא בהכרח יגדירו את המורה כמורה טוב יותר או פחות. לפי תפיסה זו אי אפשר לדבר על תפקיד ההוראה במושגים של "תשואות ותפוקות" או רווח והפסד ואי אפשר למדוד אותו כלכלית. וכל מי שמנסה לעשות זאת מסרס את המורים. הסביבה הבית ספרית גם היא צריכה להשתנות ולהיות מקום שמייצג את הערכים של דמות המורה שאנו מעוניינים לטפח, מקום שבו המורה ירגיש נוח ליצור.

כדי שזה יקרה צריך להיות שינוי תודעתי מהותי באופן שבו נתפש היום מקצוע ההוראה ותפקיד המורה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

15 תגובות

  1. גליה :

    ערן, תודה על השיתוף.
    אולי נכון היה להגדיר את המורה (המיומן והמוכשר) כאומן ולא כאמן.
    מורה הוא שליח ציבור ושונה מאוד מאמן המשווק את רעיונותיו, כשרונותיו והגיגיו.

    שנה טובה

  2. ערן אסקרי :

    אמן (עם קמץ) במובן של העושה מעשה אומנות

    גליה, את צריכה להבהיר את ההבדל שבין השניים. שכן על פי מילון אבן שושן (בגרסה שיש לי) לא מצאתי הבדל בין השניים. אם התכוונת לאמן (עם קובוץ ב-א') הכוונה (על פי אבן שושן) היא למישהו שמאומן בתחום כלשהו. בכל מיקרה, התלבטתי בעניין הזה בעצמי. כוונתי הייתה שמעשה ההוראה ומעשה האומנות אחד הם. אומן אמיתי לא מנסה ליצור כדי למכור אלא יוצר למען היצירה והאומנות. תהליך היצירה שהוא עובר הוא הדבר החשוב ולא התוצאה. אם אחר כך אנשים אוהבים את התוצאה, מתחברים אליה, היא נוגעת בהם, הוא יצא נשכר.

  3. גליה :

    אכן הכוונה – לקובוץ .
    ההגדרה חמקמקה וההבדל לא מובהק. ובכל זאת אמן (בקמץ) עסוק בד"כ בעצמו, והיצירה שלו באה מתוכו. בהוראה ובחינוך אני מוצאת משהו אחר . שקרוב יותר לאמנות (בקובוץ). למשל ליאונרדו דה וינצ'י צייר בהזמנת הכנסיה יצירות מדהימות בהם השקיע את כשרונו הרב, מרחב היצירה שלו היה מוגבל לצרכי הכנסיה. התוצאה היא החשובה ולא התהליך שליאונרדו או מוצארט עברו. אמן מודרני (בקמץ) אכן לא תמיד מתעניין בתוצאה אלא בצורך העז שלו ליצור. צורך שלעיתים רבות בא על חשבון רמת חיים (ואן גוך, קדישמן). תהליך ההוראה בהחלט מכוון תוצאות, גם אם אתה מגדיר את תהליך הלמידה כעיקר (לומד עצמאי – זו תוצאה של חינוך). לכן גם מרחב היצירתיות והעצמאות של המורה/מחנך מוגבל למרחב שהחברה, המשלמת את משכורתו, מעניקה לו.
    http://www.youtube.com/watch?v=ISMSpkfzw34

  4. ערן אסקרי :

    גליה, ההערה שלך חשובה. גם לי ברור שמסגרת היצירה של המורה/המחנך מוגבלת. אני לא טוען שאין גבולות. הגבולות ברורים. אבל עצם ההסתכלות על התהליך כתהליך יצירה הוא החשוב בעיני. האם המשמעות היא אמן (בקמץ) או אמן (בקובוץ)? כרגע זה נראה לי עניין סמנטי, כי אני עדיין לא לגמרי מבין את ההבדל. אבל בכל מקרה , מובן, כפי שהזכרתי במאמר, שניתן להקביל את עשיית ההוראה למעשים אחרים.
    בעניין הסרט, יש לך את הקטע עם תרגום? שמעתי על הסרט הזה וראיתי קטע ממנו אבל לצערי לא יצא לי לראות את כולו.

  5. ערן אסקרי :

    וכפי שכתבתי, כשמקטינים את גבולות היצירה יותר ויותר, מסרסים את האמן שבמורה.

  6. גליה :

    את הסרט, חפש באוזן השלישית אולי ?

  7. דודו רוטמן :

    ועדיין אני מעדיף מקצוען על פני אמן

    יש במלאכת ההוראה מן האמנות, כמו שיש ברפואה, בהנדסה או בספורט מקצועי. אך פחות הייתי משווה אותה לאמנות פלסטית למשל. במקרה האחרון, לפחות על פי גישות מודרניות ואילך, לא ניתן לשפוט יצירות טובות או רעות, והמבחן לטיבה של יצירה הוא אינטואיטיבי ואישי. אבל יש לדעתי מורים שעושים עבודה יותר טובה מאחרים, וניתן להעריך עבודתם של מורים בכלים שהם מעבר להתרשמות אישית.

  8. גליה :

    דודו, בהתיחס להשגים את צודק. אפשר למדוד (אחוזי הצלחה בבגרות). בהתייחס לחינוך פחות. ההשפעה של מורה/מרצה על התלמיד/סטודנט היא מאוד אינדיבידואלית. בדומה לאמנות פלסטית אמן יכול להציג רטרוספקטיבה במוזאון -השג מכובד לכל הדעות – ולא להשפיע במאום על 50% מהמבקרים.

  9. אבא :

    שאלת ? אז אני עונה: לא רוצה מורה אמן. רוצה מורה שמביא תוצאות

    וכן, למורה מקצוען מגיע יותר כסף והטבות ממורה שחושב שהוא ואן גוך.

  10. ערן אסקרי :

    לאבא. תסביר את עצמך. מה הכוונה מורה שמביא תוצאות? מורה שהתלמידים שלו מוציאים ציונים גבוהים? או אולי מורה שמצליח לסקרן את התלמידים שלו ולגרום להם לחשוב? למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מורה מקצוען"? על זה בדיוק הדיון כאן. פרט בבקשה מבלי לזרוק סיסמאות…

  11. דודו רוטמן :

    גליה, כאן אני חלוק עלייך

    אפשר להעריך עבודתם של מורים, ויש מספיק כלים לשם כך, גם בלי להכניס למשוואה את ההישגים המספריים של תלמידיהם. יותר מכך, אני חושב שרוב המורים מעוניינים בהערכות כאלה או צריכים אותן, מפני שאפשר גם לשפר את המקצועיות שלך כמורה. קשה מאוד לעשות זאת כאשר אין דרך להעריך. חשוב לי לציין, שאני חושב שהערכה מקצועית צריכה להיות בעקרון מנותקת מתגמול.

  12. שושי פולטין :

    לערן,

    אני מסכימה עם כל מה שאמרת, פרט להגדרה. הוא נדרש לכל המיומנויות של שחקן פסיכולוג וכו' וכו', הייתי נשארת בהגדרה שנתנה גליה ומתעקשת לעסוק בכל מה שנמנע מהמורה לעשות בעקבות המרדף האחרי ה"זכאות" וכן בעקבות ה"רפורמות" החדשות, הנשענות על מדידת המורה ב"תפוקות ותשומות".
    ולאבא, צר לי אבל יש תוצאות שהן לא מדידות. בגלל המרדף אחר התוצאות המדידות אנחנו נראים כפי שאנחנו. המרדף הזה הורס כל "חלקה טובה" ומאלץ את המורה להיות טכנאי הבחנות ותו לא.

  13. אורית יוסף :

    נתקלתי בחיפושים אחר המורה האומן, ומצאתי את מאמרך. לשמחתי אני מנהלת היום מיזם העונה בדיוק לסוגיה זו המורה האומן (איש המלאכה). לגמרי יש לתת את הדעת על כישוריו הנוספים של המורה ועל יכולותיו, ולהעצימם, כדי שיוכלו להיות המורים שרצו מלכתחילה.

  14. ערן אסקרי :

    אורית, אשמח לקבל מידע נוסף על המיזם.

  15. נירית :

    שלום אורית

    גם אני, כמורה המסכימה עם המאמר ומחפשת שינוי, אשמח מאד לפרטים על המיזם. תודה רבה!

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.