מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מיכאל מירו מנהל הרדיו – האם המינוי פוליטי?
מיכאל מירו, עיתונאי ותיק ומנוסה, מונה לניהול הרדיו. בעקבות המינוי פורסמו כתבות ביקורתיות נגד המינוי. האם יש ממש בביקורת? האם המינוי ראוי? האם הייתה התערבות ממשלתית בעד המינוי? רשומה זו מזמה את ההתערבות הממשלתית במינוי ומתייחסת לנושא המעורבות הפוליטית
מאת: דליה בלומנפלד
מיכאל מירו מונה לתפקיד מנהל הרדיו ב-10 ביולי. מ -14 ביולי החלו להופיע כתבות רבות בעיתונות הכתובה והאינטרנטית המגנות את המינוי. יש שציינו את המינוי כהשתלטות גסה על רשות השידור, יש שהאשימו את לשכת ראש הממשלה בניסיון התערבות במינויים ברשות השידור. כותרת אחרת ציינה את ההתערבות של ראש הממשלה כאילו מינה ישירות את המנהל הרצוי לו . "הפוליטיזציה חוזרת"זעקה כותרת אחרת. העיתונאי רביב דרוקר פרסם רשומה המתייחסת אל המינוי כאל ניסיון כוחני של נאמני ראש הממשלה להשתלטות על רשות השידור. ועוד כתבות שפורסמו, התריעו על גודל הסכנה.
במקביל לפרסום הכתבות הביקורתיות נגד המינוי, הגישו אגודות העיתונאים בתל-אביב (שמנכ"לה הוא יוסי בר מוחא) ואגודת העיתונאים בירושלים (שמנכ"לה הוא דני בן זקן) תביעה משפטית נגד תוצאות המכרז במטרה לפסול את מינויו של מיכאל מירו לתפקיד מנהל הרדיו. בצעד נגדי הגיש אמיר גילת, יו"ר הוועד המנהל בשמו של הוועד המנהל של רשות השידור, תלונה חריפה נגד העיתונאי אריה שקד, שהיה מועמד במכרז שבו נבחר מיכאל מירו. התלונה נשלחה ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה ונושאה הוא "קשירת קשר למינוי מסוים למנכל רשות השידור". (המידע פה)
כמו כן, נערכו שני דיונים במועצת העיתונות בנושא זה. בדיון הראשון לא השתתפו נציגי הנהלת רשות השידור. אי לכך, התקיים דיון שני בהשתתפותם. לאחר הדיונים פרסמה מועצת העיתונות הודעה תחת הכותרת: “מועצת העיתונות תומכת בחופש רשות השידור מהשפעה פוליטית, ובה החלטה שהתקבלה פה אחד:
"מועצת העיתונות דנה בפנייה בעניין מעורבות פוליטית בשידורי קול ישראל. "לאחר ששמעה את עמדותיהם של בעלי תפקידי הניהול ברשות השידור אשר להם נגיעה לעניין, המועצה חוזרת על המובן מאליו – ששיקולי השידור הציבורי חייבים להיות מנותקים מכל השפעה פוליטית, להתבסס על אמות מידה מקצועיות וממלכתיות בלבד, ולממש, הלכה למעשה, את עקרונות חוק רשות השידור. "המועצה רושמת לפניה בסיפוק כי זו גם עמדתם של בעלי התפקידים המובילים ברשות השידור, ומביעה תקווה כי עקרונות אלה יישמרו".
בין שאר הנושאים שנידונו בפרסומים הנ"ל, הועלו שני נושאים:
- האם מינויו של מיכאל מירו הוא תוצאה של מעורבות פוליטית?
- האם קיימת מעורבות פוליטית ברשות השידור?
האם מינויו של מיכאל מירו הוא תוצאה של מעורבות פוליטית?
נושא המעורבות הפוליטית במינויו של מיכאל מירו נידון בבית המשפט האזורי לעבודה בעקבות העתירה של אגודות העיתונאים. השופט בדיון חייב את רשות השידור להציג את הפרוטוקול שדן במינוי. הפרוטוקול פורסם במסגרת כתבה שפורסמה בנושא, ועיון בו נותן תשובה לכך. על פניו לא נראה שהייתה מעורבות ישירה של ראש הממשלה במינוי, כפי שזעקו הכתבות שפורסמו בעניין.
המינוי בוצע באמצעות מכרז, ובשיטה זו יש מקום לשתדלנות מטעם מועמדי המכרז כלפי חברי ועדת המכרז, ויש מקום להשפעה על חברי ועדת המכרז, כפי שמספר העיתונאי חיים שיבי מניסיונו האישי. אז אם יש ביקורת, על הביקורת להיות מופנית נגד שיטת המכרזים ולא נגד המינוי הספציפי של מיכאל מירו למנהל.
כשמדברים על מינוי פוליטי מתכוונים למינוי אנשים לא מתאימים לתפקיד בשל קרבה פוליטית, משפחתית, חברתית. האם אפשר לומר על המנהל הנבחר שיש לו קרבה מסוג כלשהו לממשלה? האם הוא לא מקצועי ולא מתאים לתפקיד?
המנהל הנבחר אינו מזוהה עם הליכוד או עם מפלגות אחרות בקואליציה. לי לפחות, לא ידוע על שום קשר שהוא של המנהל הנבחר עם ראש הממשלה. סדר היום המשתקף בתוכניותיו של המנהל הנבחר, עוד לפני המינוי, הוא סדר יום המנוגד לסדר היום ההגמוני של הממשלה. בתוכניות שהגיש הוא נתן במה לעמדת מתנגדי מדיניות הממשלה. למנהל הנבחר קשרים עם החברה האזרחית ועם אתרי אינטרנט ובהם אלה העוסקים במדינת רווחה ובבעיות חברתיות, קשרים שבאים לביטוי בתכניתו "שעת חברה" ו"בדרך אל הטבע".
ובעניין המקצועיות, המנהל שנבחר הוא מקצועי. הוא בעל הנתונים האיכותיים לזכות במכרז. מדובר בעיתונאי עצמאי, ותיק ומנוסה, שנשא בשלל תפקידים ברשות השידור. היה העיתונאי הראשון ששיקף בכתבותיו את שיתוף הפעולה עם החברה האזרחית, ומבין את חשיבותה ואת תרומתה לדמוקרטיה. בתפקידו כעיתונאי הוא נתן ביטוי למגוון קולות בחברה הישראלית: שמאל – ימין, קואליציה – אופוזיציה, מרכז – פריפריה, ערבים – יהודים. הוא מודע לתפקיד העיתונאי המשמש כשליח ציבור והמשרת את הציבור והמשקף את המגוון החברתי במדינה. כישוריו מעידים עליו שהוא ראוי לתפקיד.
האם קיימת מעורבות פוליטית ברשות השידור?
רשות השידור פועלת מכוחו של חוק רשות השידור, ומתוקפו הממשלה אחראית על מינויים במליאת רשות השידור והוועד המנהל בה. זוהי המעורבות. קיימת מעורבות פוליטית ברשות השידור. הממשלה ונשיא המדינה מעורבים במינוי חברי מליאת השידור ובמינוי הוועד המנהל, המקיים את קווי הפעולה שמתווה המליאה.
התפיסה העומדת מאחורי המעורבות הפוליטית הזו היא העובדה שהממשלה הנבחרת מייצגת את הציבור. החוק קובע כי השידורים ייתנו ביטוי להשקפות ולדעות שונות הרווחות בציבור, ותשודר אינפורמציה מהימנה: " הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור, ותשודר אינפורמציה מהימנה…" הממשלה, במעורבותה ברשות השידור, אמורה לייצג את כלל הציבור, ולהימנע מהתנהלות מוטית לטובת מפלגת השלטון. המעורבות הפוליטית קיימת ומובנית בתוך החוק שלפיו פועלת רשות השידור.
נושא שידורן של תוכניות הנוטות להיות שופר לממשלה, או מידע חדשותי המשקף את השלטון, כל אלה משקפים בעיה במקצועיות העיתונאים הפועלים בעניין. אם תכנית מסוימת, המשודרת ברדיו, אינה מאוזנת בשידורה, והיא משמשת שופר ממשלתי בלעדי, ללא איזון דעות, היא אינה מקיימת את חוק רשות השידור כלשונו, ובכך חוטאת לו. במקרה כזה, הבעיה נעוצה במקצועיותו של אותו עיתונאי שערך את אותה תכנית מסוימת. מקצועיותו של העיתונאי היא הנתונה לביקורת. כללי האתיקה העיתונאית דורשים שידור דעות מאוזן. הנושא הוא מקצועי ולא בעיה של מעורבות פוליטית.
עיתונאים מסוימים מציגים תפיסה אחרת לרשות השידור, שבה לא תהיה מעורבות פוליטית. הם שואפים לרשות שידור הבנויה כולה מאנשי מקצוע, ממומחים. בתפיסה כזו חבויה ההנחה כי הפוליטיקה מושחתת והפוליטיקאים מושחתים, ולכן אסור להם למנות מנהלים. עדיף שהמינויים יהיו מקצועיים. בטענה זו משתמש אחד העיתונאים. אלא שיש פה שימוש לרעה במוניטין של הפוליטיקאים כדי לבטל את הפוליטיקה, ובשם המקצועיות לבטל את ייצוג הציבור ברשות השידור. הרי אם מדובר באנשי מקצוע, אין מה לציבור להתערב. הרחקת ייצוג הציבור מרשות השידור והנחלתו בידי אנשי המקצוע בלבד, הופכת את רשות השידור לרשות לא ציבורית ולא דמוקרטית. הגישה הזו מוכרת מתחום הכלכלה. יש כלכלנים הגורסים כי מדינה צריכה להתנהל באופן מקצועי על ידי כלכלנים מומחים ולא על ידי פוליטיקאים. האם ציבור האזרחים יוצא נשכר מכך בכלכלה? האם ייצא נשכר מכך ברשות השידור? ספק רב. האם לא עדיף המצב הנוכחי, בו קיימת מעורבות פוליטית ברשות השידור?
ובעניינו של מיכאל מירו. מיכאל מירו מונה למנהל הרדיו לפי השיטה ולפי הכללים הנהוגים. המינוי ראוי. חבל על כל אותן כתבות שניסו להציג תמונה מעוותת כאילו המינוי אינו ראוי. אך זה עניין לנושא אחר, הקשור במאבקים בין עובדים בתוך רשות השידור, ובין עיתונאים.
תגיות: דמוקרטיה, חופש-ביטוי, חופש-מידע, חוק רשות השידור, מיכאל-מירו, רשות-השידור
קישור קבוע
39 תגובות
Email This Post
22 בספטמבר, 2011 בשעה 6:50
בזמן האחרון התחושה שלי בעת שאני רואה חדשות בערוץ 1 או שומע רשת ב' היא שנקלעתי לישראל היום בגרסה הרדיופונית או הטלוויזיונית.
יש עוד איים של שפיות ויושרה אבל הם הולכים וקטנים, נתניהו מצליח להפוך את הכלי החדשותי הטוב בישראל לעוד כלי תעמולה מסורס.
22 בספטמבר, 2011 בשעה 15:48
קול ישר×ל הפך לפר×בדה
תעשו לי טובה, כל מהדורה של רשת ב' נשמעת יותר פרסומת לנתניהו מקודמתה.
אתמול למשל, דווח על כך שנתניהו עושה את דרכו במטוס לארה"ב ו'שוקד על נאומו'. ממש כמו מהדורת החדשות בסוריה שמדווחים על כל נפיחה של אסד.
22 בספטמבר, 2011 בשעה 19:40
×¨×•× ×™, תעשה ×תה טובה
נתניהו הוא לא ראש הממשלה הראשון שכתבים מקריאים ברדיו את הודעות הלשכה שלו. ככה זה עובד.
אגב, לא יודע אם חוץ מלשמוע רשת ב' יצא לך אתמול לראות כלי תקשורת אחרים, מ"הארץ" ועד ערוץ 2. היו שם אותם דיווחים. וכדאי להזכיר גם שהנסיעה של נתניהו לאו"ם היא לא בדיוק "נפיחה". היא חלק מאירוע מרכזי בסדר היום התקשורתי, שהתקשורת כולה מבנה אותו כבר חודשים כבעל חשיבות היסטורית (לדעתי לא בצדק, אבל זה לא משנה).
הדוגמאות האלה שהבאת, אלה בעיניך הוכחות ל"השתלטות של נתניהו על קול ישראל"? תהיה רציני.
23 בספטמבר, 2011 בשעה 0:41
רביב קשה לי יותר ויותר להאזין לרשת ב', יש את קרן נויבך וירון דקל וכמה תוכניות מקצועיות כמו שעות חברה ומשפט אבל החדשות זה הולך ונהיה פראבדה.
אני לא יכול להצביע על משפט מסוים אבל זה כבר לא מה שזה היה. יש פוליטיזציה של רשות השידור וזה בולט לא רק ברשת ב' אלא גם במבט.
23 בספטמבר, 2011 בשעה 9:17
ק., ×”×›×™ קל לצעוק פר×בדה
המעורבות הפוליטית ברשות השידור לא היתה קטנה יותר בתקופת שרון או רבין.
אם הדוגמאות ל"השתלטות הפוליטית" הן מה שרוני הביא פה (אמרו שרה"מ סעד עם הנשיא במקום להגיד שהוא אכל ארוחת ערב ואמרו שהוא "עושה את דרכו" במקום להגיד שהוא טס) אז מצטער, זה לא רציני.
לעצם העניין הנוכחי, אני מסכים עם דליה – אין מי שיגיד שמירו הוא מינוי לא ראוי, וגם אין מי שיביא בדל של ראיה לכך שהעדפתו על פני המתמודדים האחרים נבעה ממניעים לא כשרים.
הקמפיין שהתנהל נגדו, שכלל בשיאו הופעה בפנים מוסוות של אריה שקד, המועמד שהפסיד במכרז, בערוץ 2 כ"עובד שנרדף פוליטית" והצפת עיתונאים בכירים בכלי תקשורת אחרים בהדלפות על הנעשה ברשות השידור הוא ניצול לרעה של כוחם של עיתונאים בכירים ברשות נגד כלי התקשורת שהם עובדים בו, רק בגלל שהמועמד "שלהם" לא נבחר.
24 בספטמבר, 2011 בשעה 9:57
העובדות מוכיחות
ברור לכל שיש כאן נסיון לפגוע באדם שנבחר כדין.
וחבל..
24 בספטמבר, 2011 בשעה 11:33
למה ההתחסדות?
אנחנו יודעים בידי מי הכח הפוליטי ומי מנהל את ה"מוזיקה" ברדיו.
גם אם מינויים מיקצועיים נעשים לפי הכללים המקובלים,הבה לא נתחסד לחשוב שהזוכים במשרות השפעה על התקשורת אינם מחוייבים לשלטון בצורה זאת או אחרת.
24 בספטמבר, 2011 בשעה 16:24
רביב כל מה שאני אומר הוא שנהיה קשה לי לפחות לשמוע לאחרונה חדשות ברשת ב' או לראות מבט, על יומן אני כבר בכלל לא מדבר. חדשות בבוקר כל עוד זה לא יגאל רביד עדיין בסדר, גפ ירון דקל וקרן נויבך אבל חדשות הצהרים נהיה זוועה. מבט בכלל מתחיל להראות כמו חדשות בצפון קוראה.
אני לא יודע אם מדובר במירו, הכרותי איתו מוגבלת לתמיכה בזכות ההתאגדות של עובדי רשות השידור ותמיכה בקיום השידור הציבורי. אני רק יודע שבמשך שנים הקשבתי לקול ישראל וראיתי ערוץ 1 וזה הולך ונהיה קשה.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 8:17
שמעתי הבוקר את הסיקור על שביתת עובדי הרכבת ברשת ב' ונגעלתי. חד צדדיות בשירות הממשלה. שום דיון רציני בשאלת ההפרטה, רק השתלחות בעובדים. לא להאמין שהמשתלחים היו אותם עיתונאים שכולנו התייצבנו לימינם בקרב על זכויותיהם וזכותם להתאגד. משהו רע עובר על קול ישראל.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 9:25
קודם כל אני חושב שהיה ראוי להוסיף כאן גילוי נאות על קשרי ידידות עם מיכאל מירו, בדיוק כפי שמצופה מנדב פרץ לציין את קרבתו המשפחתית לעמיר פרץ בכל פוסט העוסק במפלגת העבודה.
אני מסכים עם מיכאל לינדנבאום. מה שחשוב הוא לשאול איך מתנהל הרדיו כעת, והאם יש כאן שינוי לטובה או לרעה.
האם מיקי מירו ראוי? בוודאי.
האם "הראיון בעילום שם" של אריה שקד ראוי? בוודאי שלא.
האם מירו ראוי יותר או פחות מאריה שקד? אין לי יכולת לדעת.
האם לשכת ראש הממשלה רצתה את מירו? אין לי יכולת לדעת. אבל ברור לגמרי שמירו התחייב ללויאליות למי שמעליו, ואת זה הוא מקיים
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/030811_Statehood_is_not_a_dirty_word.aspx
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ביחס שלו עצמו בתוכנית שלו למחאת האוהלים. לצערי הדברים לא נשמרים באינטרנט, אז אני יכול רק להסתמך על זכרוני המוגבל.
בתוכנית אחת, ממש עם תחילת המחאה, הוא הסביר למאזינים שזו מחאת מפונקים מתל אביב, שמשכיחה מהציבור את כל הארגונים החברתיים החשובים שעושים עבודת קודש אפורה בפריפריה ומקבלים במה אצלו בתוכנית (כל סוציאלדמוקרט המאזין לתוכנית של מירו בוודאי חש אי נוחות מכך שאין אצלו הבחנה בין עמותות שתורמות בפועל להעמקת ההפרטה ובין ארגונים שנלחמים בהפרטה, שהרי כולם "חברתיים").
לאחר שמאות אלפים יצאו לרחובות לא רק בת"א אלא גם בפריפריה, שמעתי תוכנית נוספת של מירו ובה הוא הסביר שהמחאה הזו מצליחה רק בגלל שבעלי ההון מתדלקים אותה, בין השאר בעזרת שליטתם בתקשורת הפרטית. בתוכנית נוספת שלא שמעתי, אך צוטטה ע"י סימה קדמון, נאמרו דברים ברוח דומה ואפילו חריפים יותר.
מחאת האוהלים נלחמת בדיקטטורה של נערי האוצר, בנזקי ההפרטה, בייבוש המגזר הציבורי, בהתעצמות האי שוויון – כל מיני נושאים שבהם העמדות של מיקי מירו אמורות להיות זהות או דומות מאוד לאלו של המוחים. בהנחה שהוא לא הפך לקפיטליסט בן לילה, המסקנה הסבירה היא שזו ה"לויאליות". וזו לויאליות שבעיני עוברת את גבול הטעם הטוב.
כמובן זו זכותו של עיתונאי לשנות את קולו (הציבורי או הפנימי) בהתאם לנסיבות, השאלה הגדולה היא האם שינוי זה משפיע לרעה גם על עבודת העיתונאים האחרים.
לכן כל מי שמרגיש שרשת ב' הפכה לפרבדה (אני לא מרגיש כך) מוזמן לתעד את ממצאיו ולשלוח אותם למנהל הרדיו, עפ"י בקשתו המפורשת:
"תודה חברים על הברכות הרדיו הציבורי כשמו כן הוא שייך לציבור ואני מתחייב כראש המערכת לפתוח אותו כדי שהקול האזרחי ישמע ברמה. אני חושב שאנחנו נכנסים לעידן חדש שבו הדיאלוג הולך ומתעצם וזו נקודת אור. אתם מוזמנים להגיב להציע הצעות ובכלל לתת משוב על העשיה בקול ישראל על כל רשתותיו" http://www.blacklabor.org/?p=35053
25 בספטמבר, 2011 בשעה 10:19
מירו ×חר××™ להשתלחות בעובדי הרכבת
אלו העובדות.
הוא הפך לחובב הפרטה ואויב העבודה המאורגנת.
הסיפור פשוט:
HIS MASTER VOICE
25 בספטמבר, 2011 בשעה 10:29
לאיתי
בקשר לגילוי הנאות, אין צורך בשום גילוי נאות. אני לא ידידה אישית של מיקי מירו מן העבר הרחוק. התודעתי אל עבודתו אך ורק מתוך תפקידו העיתונאי. פעם ראשונה הייתה סיקור שלו לדירה מוגנת של אקי"ם, בנוכחות העיתונאי גדעון דרורי ז"ל.זה היה לפני שנים רבות. הוא לא הכיר אותי. אני נוהגת להקשיב מזה שנים לכתבותיו. בהקשר לעבודה שחורה, נפגשתי אתו לאחר שאתה לא הלכת לפגישה. הקשרים עם מיקי היו והם עניניים מתוך פעילותי בעבודה שחורה. כך שלהשוות את היחסים שלי עם מיקי מירו ליחסי המשפחה של נדב פרץ, זו השוואה לא מדויקת בלשון המעטה. מתוך הפעילות שלי והעבודה שלו נוצרו יחסי הערכה והוקרה. אני בעבודת ההוראה שלי ראיתי את עבודתי כשליחות. גם מיקי רואה את עבודתו כשליחות ציבורית.
ולגופו של עניין, אני מציעה לכל מי שיש לו ביקורת על המתרחש ברדיו בימים אלה לשלוח למיקי מכתבים ומיילים עם הביקורות הספציפיות. הוא הודיע בפירוש שהוא קשוב לרחשי לב ציבור המאזינים. אני מאמינה שהוא ייקח בחשבון את הביקורות הללו.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 10:35
דליה חביבתי!
גם ביבי מקבל מכתבים!
הוא זורק אותם לפח!
25 בספטמבר, 2011 בשעה 11:46
חברות וחברים אין לי שום דבר נגד מיקי מירו אני גם לא חושב שהוא או כל עובד ספציפי אחר הוא הבעיה. מה שאני כן חושב הוא שלחץ פוליטי מופעל על רשות השידור וזה מתחיל לבלוט. יש לפעול לשמירת עצמאות הרשות והבטחת חסינות עובדיה מפני התערבות של הממשלה.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 12:00
מיכאל
למרות כל מה שאתה אומר, עדיין עדיף לכתוב מכתבים ולהתלונן על כתבות המוטות באופן חד צדדי. אפילו אם יזרקו אותן לפח, הן יישארו לעדות במקומות אחרים, ואפשר יהיה להשתמש בהם נגד תופעות לא ראויות ברשות השידור.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 12:03
טוכולסקי
לא הקשבתי לכתבה בעניין השביתה ברכבת. (אקשיב לה מאוחר יותר, אם יתאפשר). אם מה שאתה אומר הוא נכון, איך אפשר להיאבק בעד עצמאות רשות השידור? איך עושים זאת? יש לך הצעות? אתה מוזמן לכתוב אותן פה.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 12:05
מירו ×חר××™ להסתה × ×’×“ עובדי הרכבת
גם כאן: http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-e4694f8d21c9231017.htm
ןכאן: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1482412
וכאן: http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=90815
וכאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4126893,00.html
נו, באמת.
זה ידוע שהתקשורת לא אוהבת שביתות. אפשר לחשוב שעם מנהלים קודמים כתבי קול-ישראל סיקרו כל שביתה בהגינות. אני עוד זוכר את היחס שקיבלו שם המורים בכל סכסוך עבודה.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 12:50
רביב, אני לא חושב שמירו אחראי להסתה נגד עובדי הרכבת, אבל אם אין הבדל בין הקו החדשותי של רשות השידור שאמור להיות ללא משוא פנים לתקשורת בעלי ההון זה מחדד את השאלה מה קורה ברשות השידור.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 13:12
×× ×™ חבר של מיקי
גילוי נאות – בכותרת למעלה.
ועכשו לתכנים של אותה חברות. לפני כחמש שנים (אולי פחות) מיקי אמר ליעל, רעייתו, שהוא הולך לפגוש לראשונה חבר מזה עשר, חמש עשרה שנה.
החברות שלנו לא באה מטיולים משותפים (הוא היה ב"צופים", אני ב"נוער העובד" עוד לפני שנעשה גם "לומד"), לא אכלנו מאותו מסטינג ולא עשינו יחד מילואים.
החברות שלנו נולדה כשהתקשרתי ל"שעת חברה" למחות על עוול שנעשה לעולה מרוסיה שהיה איתי בקורס הסבה של מובטלים. עוול שהחזיר אותו לרוסיה. אחר-כך היו דקות של "מכתבי רדיו" לרוב על עוולות שלטון והון כאלה ואחרות.
אחר-כך הגיעה פרשת רפורמת הפיטורים ברשות השידור. רפורמה שמיקי התנגד לה מטעמים של מה-צריכה-להיות-רפורמה.
וגם, לא פחות, מההבנה שהפיטורין אינם אלא חלק מהמסע של החלשת הרשות להיות הפודל של הממשלה (פיטורי הותיקים וקליטת עיתונאים צעירים שיקבלו קביעות רק בתום חמש שנים שבהן – איך לא – יעבדו קשה על-מנת לרצות את מי שיחליטו על עתידם). מיקי נלחם ברעות האלה ושילם על כך במכות קשות, כמעט התעללות. ניסיתי לעזור לו גם דרך פוסטים בעבודה שחורה ואיני חושב שמשהו נגרע מהמאבק ומצדקתו בכך שלא כתבתי "גילוי נאות, אני חבר של מיקי", הדברים היו צריכים תיקון בלי קשר לחברות הזו.
כאבתי את ההשתלחות במיקי שהתחוללה בתקשורת בעקבות מינויו. נאלמתי, כי תגובה שלי היתה נכתבת כתגובה של חבר וחשבתי שלא עלי החובה לפרסם אותה כאן.
יש לי ביקורת על מיקי והיא מובעת ישירות בשיחות טלפון חברות טובה נבחנת גם ביכולת לבקר, ישירות בשיחות טלפון, לא "מהמקפצה".
ובמעבר חד.
הכתבה על הרכבת הבוקר היתה רעה, חד-צדדית והשתלחה בעובדים, איני חושב שהיא הונחתה על-ידי "קו-המערכת".
כמו שרביב כתב למעלה, זה "בון-טון" של כתבים מסוימים להשתלח בעובדים.
אומר רק שהרכבת היא של העובדים יותר משהיא של השר הממונה והמפריט.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 13:21
אני ממליץ לכולם להצטרף לקרב הטוקבקים והליקים לעובדי הרכבת
25 בספטמבר, 2011 בשעה 14:55
רביב,
אתה צודק, התקפות על שובתים היו תמיד. לכן שאלת המפתח היא האם קול ישראל תחת מיקי מירו הוא יותר נאמן לנתניהו ולממשלתו או יותר עצמאי. אני לא יודע את התשובה, אבל היחס שלו למחאת האוהלים נראה לי כנורה אדומה.
מיכאל,
עד לא מזמן בכל פעם שמיקי מירו היה כותב כאן נגד הרפורמה ברשות השידור ונגד בגידת ההסתדרות בעובדי הרשות, אתה הרעת לו וחיבקת אותו. מאוד מצערת הקלות הרבה כל כך שבה עמית שלך למאבק במקדמי ההפרטה הופך בן רגע למי שכלל אין טעם לשוחח עימו, שהרי הוא "אחד מהם". המינימום שנדרש מכל מי שמבקר את מירו הוא לפנות אליו ולהעלות את הביקורת. אם הוא יבחר לא להקשיב או לא לענות – זה כבר סיפור אחר.
לקסי,
בזירה הציבורית של פעם (ע"ע "דבר") היו מפרגנים ל"אנשינו" בגלוי ומעבירים להם את הביקורת מאחורי הקלעים, בשיחה אישית. הרציונל היה יצירת חזית אחידה אל מול האויבים ברגעי מאבק. ומכיוון שתמיד היו אויבים ותמיד היה מאבק, זה יצר שיח ציבורי ששירת את הממסד.
אני מאמין שהשיטה הזו היא שיטה בעייתית. היא אמנם יעילה מאוד בשמירה על קשרים אישיים (לכן לך יש סיכוי גדול פי מליון מאשר לי להיות פעם מקורב של עמיר פרץ או של שלי יחימוביץ'…) אבל אין לה הרבה סיכוי להשפיע.
התקשורת החדשה בעיני כוללת יסוד בסיסי של העלאת ביקורת באופן גלוי דווקא ע"י עמיתים, כמובן תוך שמירה על סגנון ענייני ותוך התמקדות בעיקר ולא בטפל. אני חושב שאחת החוזקות העיקריות של "עבודה שחורה" היא שהוא לא מקיים את כללי המשחק הבלתי כתובים של "דבר" ולא עושה הנחות לאף אחד, כולל לדוד של אחד מהעורכים.
דליה,
האנלוגיה לנדב באמת היתה לא מוצלחת, אבל יש הבדל בין לכתוב מאמרים על אנשים שאנחנו לא מכירים אישית (כמו מאמרים שלי על פרץ ויחימוביץ' או המאמר של טוכולסקי על חולדאי) ובין מאמרים על אנשים שאנחנו מכירים אישית.
במקרה הנוכחי, את נחשפת בתקשורת לביקורת קשה על מירו, שאין שום ספק שהיא מוטה בריבוע – גם ע"י תככים פרסונליים בתוך רשות השידור וגם ע"י השנאה לנתניהו בעיתונות הליברלית. לכן, יש לך יסוד סביר להניח שהביקורת הזו היא שקר. עכשיו השאלה מה עשית כדי לברר את האמת – להרים טלפון למיקי מירו ולשמוע את גרסתו, להרים טלפון למבקריו ולשמוע את גרסתם, או גם וגם?
25 בספטמבר, 2011 בשעה 15:40
ל×יתי
כתבת:
"… אבל אין לה הרבה סיכוי להשפיע."
אז יש לי חדשות בשבילך, זו בדיוק הדרך להשפיע.
לצערנו מי שמנצלים את הדרך הזו יותר מכל הם יריבינו האידיאולוגיים, הם פועלים בדיוק כך ומשפיעים!!
אנחנו מרימים קולות רמים בתקשורת ומרוצים מכך שהשמענו את קולנו. לעתים יש לנו גם הצלחות. אף אחד אינו יודע באיזו דרך ההצלחות רבות יותר ומלאות יותר.
נראה לי שהחכמה כאן היא ללכת בשני הנתיבים ולא, גם כאן לא להילחם על מי צודק יותר.
אבא של חבר שלי טבע מימרה שנכתבה על קיר ברחובות: "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם" ואנחנו פוסעים בנתיב חתחתים, אז בוא ונהיה חכמים.
25 בספטמבר, 2011 בשעה 18:03
ה"מזיקה"
לאיתי ,
העובדות הן מה ששומעים ברדיו,ומה שאני קורא מטוכולסקי או שומע מנעמי.
נכון,מיקי מירו שהיה כעדות איתי,"עמית שלך למאבק במקדמי ההפרטה".
לא נכון לומר שהפך "בן רגע" לחשוד במשת"פיות עם משטר ההפרטה.
לצערי,מיקי מירו עצמו מעיד בסגנון הניהול שלו שהוא הולך ומתקרנף בהדרגה אחרי שזכה במשרה.
היו אחרים לפניו שהפכו עורם,למשל איש הועד לשעבר אמנון נדב.
\
25 בספטמבר, 2011 בשעה 23:05
מיכאל,
אין לי דרך להגיד משהו מכלי ראשון על "סגנון הניהול" של הרדיו בראשות מיקי מירו , כי אני לא עובד ברדיו ואין לי ידידים ומכרים שעובדים שם.
אם אני צורך תקשורת שהיא אנטי-ביבי (מסיבות של ציר ימין-שמאל מדיני וציר שמרנות-ליברליות), ומוזנת ע"י מתנגדי מירו ברשות השידור, אני מקבל את הרושם שהוא קרנף. דוגמאות: הארץ, העין השביעית.
אבל אם אני קורא את כלי התקשורת שנקרא "דליה ולקסי", סוציאליסטים לעילא ולעילא, ובוודאי לא מאוהדיו של ביבי, אני מקבל את הרושם שהוא בסה"כ קורבן להשמצות שקריות.
ועכשיו, כיצד מכריעים? למי עלינו להאמין? פה נכנסת הבעייתיות של "לכבס את הכביסה המלוכלכת בפנים".
נ"ב:
כאן אפשר לשמוע את מיקי מירו טוען שמחאה חברתית של מאות אלפים "זו לא המציאות" אלא ספין שמנופח ע"י תקשורת של בעלי הון
http://b.walla.co.il/?w=/3050/1851559
27 בספטמבר, 2011 בשעה 16:16
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000686421
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, רוני בר-און, דרש מרשות השידור כי תבדוק באופן יסודי את מספר ההופעות בתקשורת של נציגי הקואלציה ותגיש לוועדה דוח בעניין עד ל-15 בנובמבר
27 בספטמבר, 2011 בשעה 17:00
×–×” ×œ× ×›×ž×” שו××œ×™× ××œ× ×יך ומה
הסיפור הוא כמה זמן מקצים לנציג השלטון בתוך ראיון "משותף".
הסיםור הוא מה שואלים ואיך,ובקיצור ,האם הראיונות מאוזנים באמת.
14 בנובמבר, 2011 בשעה 6:53
מירו ×¢×™×ª×•× ××™ ×‘×™× ×•× ×™ ×•×ž× ×”×œ × ×•×¨×
למירו זכויות בעניין הסיקור החברתי, כן יש לו תכנית בשם שעת חברה שבה הוא נותן במה לגופים שעד לפני זמן לא רב לא נשמעו בתקשורת. אבל מירו הוא ברירת מחדל של אנשי נתניהו ברדיו ונבחר ממש לא בגלל כישוריו שהוכחו כאפסיים בניהול רשת ב בקדנציה הקודמת. שניה לאחר נבחר ניסה לסתום פיות, הדיח עורכים ומגישים מוכשרים ומקצועיים רק מהטעם הפשוט שהם לא ממחנהו. נכון תמיד הייתה פוליטיזציה מסויימת ברשות, רק שעכשיו היא בוטה מתמיד ומירו הוא אחד ממפעיליה העיקריים.
14 בנובמבר, 2011 בשעה 7:58
יש עדיין מישהו שחושב שלא מתנהל טיהור פוליטי בקול ישראל?
14 בנובמבר, 2011 בשעה 9:19
כן, חברנו מיקי מירו, מנהל קול ישראל, שאנחנו שלחנו מכתבים וחתמנו על עצומות בשביל שלא ייבשו את התוכנית שלו "בדרך אל הטבע" מסיבות פוליטיות.
1 בדצמבר, 2011 בשעה 9:16
מתברר שכן!
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1580292
1 בדצמבר, 2011 בשעה 10:05
אני מוכרח להבין, שושי, איך העובדה שהקדנציה של מנהל רשת ב' לא מוארכת, מוכיחה את זה שמנהל הרדיו הוא מינוי פוליטי?
אני חייב להבין את הקפיצה הלוגית הזאת. את לא באמת מאמינה שהעניין הוא הויכוח הטפשי על שידור ישיר של הפגנה, נכון?
20 בפברואר, 2012 בשעה 16:15
עכשיו, כשנקבע ש"נפלו ליקויים", מישהו יאכל את הכובע?
24 ביולי, 2012 בשעה 0:01
עכשיו כשמכל המגישים ברשת נקבע שדווקא קרן נויבך, מגישה רהוטה, מקצועית ומבינה בתחומים שבהם עוסקת התכנית – היא זו שצריכה לסחוב על גבה "אורחים", כדי לגוון את התכנית, שהיא אחת התכניות היותר עשירות ומעמיקות-
מוזמנים כל המגיבים – וכותבת המאמר – לאפס את התגובות.
כי, נו, באמת, שיקולים מקצועיים? שים את האורחים על כל מגישי התכנית "הכל דיבורים", על "ענת דולב" – על התכניות של מיקי מירו – ונקווה שהאורחים אפילו יסכימו להתארח בחינם, כי כמה כסף יש לנו בקופה הציבורית בשביל הזיווגים הלא טבעיים שמזווג מנהל הרדיו?
תגובה ראשונה בסדרה…..
24 ביולי, 2012 בשעה 0:08
הולך העניין ומסתבך
מה עניין מזרחן לתכנית העוסקת בענינינ כלכלה וחברה? מה אמורה להיות תרומתו להעמקת ההבנה והידע על חשבון זמן אוויר נתון?
שטויות. אין תשובה רצינית לשאלה.
http://www.haaretz.co.il/gallery/media/1.1783633
מנחם בן לא יגיש מחר (שלישי) את התוכנית "סדר יום". את התוכנית מחר תגיש ענת דווידוב, כמדי יום שלישי, אולם בן לא יצטרף אליה כפי שאמור היה. לדברי גורמים ברשות, במקומו ישובץ ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ומרצה בבר אילן המשמש גם ככתב ב"מקור ראשון". קידר הודיע באחרונה על התפקדותו למפלגת "הבית היהודי" ותמיכתו במועמדותם של נפתלי בנט ואיילת שקד. לדברי גורמים ברשות, המהלך אותו קבעה ההנהלה "נכפה ונעשה שלא על פי הכללים וללא אישור המוסדות".
מישהו עולה ומטפס על עץ גבוה, ויתקשה לרדת.
24 ביולי, 2012 בשעה 0:26
מי שמאמין בקונספירציות, יכול להפעיל את הדמיון לכל מיני כיונים, אבל בדרך כלל ההסבר הפשוט והבנאלי קולע לעובדות. (ראינו איך הסתבך רה"מ בעלילה מפותלת ומבישה שנועדה למגנט לליכוד X חברי קדימה וצ. הנגבי בראשם ואיך התרסקה התכנית אל בור תחתיות משם היא יצאה מלכתחילה.
לא היה שם שום דבר מפולפל חוץ מהשתלטות היצר).
היצר, האגו, הרציונליזציה (אם אני הולך ימנו במקומי קומיסר ישר מלשכת השר), כל אלה מובילים פעם אחר פעם למעשי הבל ורעות רוח, שנראים בהתחלה כמו איזה מוצר תחבולתי גאוני ונגמרים בבושת פנים.
הרה"מ רוצה סוכריות ברדיו, המנהל צריך להשביע את האריה – ובמיוחד שאיננו מלכתחילה איש מובהק שלו. יצרים ואגו ואמביציה והצורך בהישרדות, גמישות מיוחדת של עמוד השדרה והעסק הולך ומצהיב.
רק טיפש יכול להפוך את נויבך לגיבורה מבוקשת עד שגדלים הסיכוים שמישהו אחר יציע לה הצעה שלא ניתן לסרב לה, והיא תלך, עם המאזינים ביחד למקום אחר.
עוד ניצחון פירוס בדרך.
24 ביולי, 2012 בשעה 1:30
1. הכוונה ל"קומיסר היישר מלשכת השר"
2. בל נטעה – אין הכוונה להדביק לקרן איזה ניאו-ליבראל חס ושלום.
אדוננו "אנחנו הממשלה הכי חברתית" מעונין דווקא באנשי ימין ש"יוכיחו" את התיזה בדבר "ממשלת נתניהו הממשלה הכי חברתית" (מתוך דף המסרים של אדוננו – שמעתי את זה בפעם הראשונה לפני כשנה בערך מח"כ שאמה במונולוג ארוך שנשא בתכנית "הדרך אל הטבע" (13.8.2011 ? )כשבא להגן בעיקר על חוק הונדליזם, אח"כ הנוסחה המדויקת הזאת חזרה שוב ושוב מפי חכים ושרים של הליכוד). זה מהלך לגמרי שקוף.
התזה הזאת תככב בבחירות הבאות, עם מצגות צבעוניות ועליזות, כשבחוץ יידפק על הדלת המשבר הכלכלי שיחשוף את הבלוף.
24 ביולי, 2012 בשעה 16:06
כנראה שיש מדיניות של מערכת ע"ש לא להיכנס לנושא הזה – וזה מעניין.
מעניין מהרבה בחינות, כי כל הפוסטים שהיו פה על הריפורמה ברשות השידור, הפכו כמובן ללא רלבנטים, בהתחשב במה שקורה עכשיו.
ומה באמת קורה?
שנכון ל10 ביולי 2012 עדיין לא אישרה הממשלה את תקציב הרשות לשנת 2011 (כן כן, לא טעות) ולא אושר כלל תקציב לשנת 2012 והרשות עובדת בשיטת התקציב החודשי 1/12 .
במצב הזה יש פתאום כסף ל"הכנסת אורחים" ובתכנית של קרן נויבך דווקא.
פרטים ניתן למצוא באתר הכנסת על ישיבת וועדת החינוך שהתקיימה בתאריך המצוין כאן.
מה יש לאמר? בסוף הכל אישי. שום דבר לא באמת עקרוני.
24 ביולי, 2012 בשעה 23:22
בקיצור – בעצם ימים אלה מתנהל קווץ' רציני של האוצר על רשות השידור, שמתחננת שייחתם כבר הסכם הרפורמה. הדיון שהתקיים ב-10.7.12 הוא רק התקציר.
באתר אגודת העיתונאים בירושלים מיהרו לברך על המוגמר והפנו לידיעה בוואלה שלא התפרסמה בשום מקום אחר –
http://www.jaj.org.il/BRPortal/br/P100.jsp
ולא במקרה אין לפרסום הזה אישור במקומות אחרים..
אדרבא,
הנהלת רשות השידור מנסה להאיץ את המו"מ עם האוצר במגמה לסכם את הרפורמה ולהשיקה
http://www.ice.co.il/article/view/328093
הלחץ נמשך נכון לאתמול 23.7 בוועדת הכספים,
אבל
"רכז משרדים כלכליים ותקשורת בחשב הכללי באוצר, יונתן רזניק, אמר כי "אנחנו לא יכולים לחתום על הסכם אם הוא לא סגור פיננסית. חסרים מאות מיליוני שקלים וזה גם אינטרס של רשות השידור שיש לה מקורות פיננסיים ליישום הרפורמה. אנחנו לא נשחרר 600 מיליון שקל על משהו שהוא לא סגור פיננסית……"
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-305102-00.html
http://megafon-news.co.il/asys/archives/67270
את שארית החשבון אפשר לחשב בראש בלי להיזקק למחשבון.
25 ביולי, 2012 בשעה 0:43
את התגובה הזו אשמור לי בצד בתקווה שלא אצטרך לחזור כדי לאמר: "אמרתי לכם".
בהנחה שהריפומה תצא לדרך – מסתמן:
השקעה מרובה בשדרוג טכנולוגי.
הרבה ספורט והפקות מקור מהסוג שלא ידיר שינה מעיני פוליטיקאים ואינטרסנטים כלכליים.
הרבה פחות עיסוק בעניני דיומא – חברה, כלכלה, פוליטיקה, מדיניות חוץ.
לביטחון תמיד יהיה מקום.
יתכן שההיטפלות לתכנית סדר היום היא אחד הניצנים של התופעה ברדיו.
כבר בימים הקרובים ירדימו אותנו עם הצפה של שידורי האולימפיאדה ותחת המטריה הזאת יתחיל ביבי להפגיז בגזירות הכלכליות ובהטלת אימה בטחונית.
בשלב הזה השאלה אם מירו הוא מינוי פוליטי או לא, הופכת לבלתי רלבנטית. במקרה הטוב הוא עלה תאנה, אליבי לכל מה שצפוי.