הרב שי פירון מ"הכל חינוך" משיב לשאלות בדבר תיקצוב דיפרנציאלי, השוואת תנאים בין רשויות של עשירים לרשויות של עניים, על מימון חיצוני למערכת החינוך ועל סכנת ההפרטה במימון המדינה
הרב פירון שלום,
בהמשך להתכתבותנו בעבר והסכמתך העקרונית להתראין ל"עבודה שחורה" אני פונה אליך בעקבות הופעתך בפני "וועדת טרכטנברג".
החשש הגדול שלי ביחס לפעילותה של "הכל חינוך" ובעיקר הצעת החוק לאחריות המדינה לחינוך, הוא מפני זליגה נוספת לכיוון מודל של "מדינת רווחה שאריתית", בדומה לנהוג בארה"ב (השקעה ציבורית נדיבה בשכבות החלשות, בעוד המעמד הבינוני נדרש לממן מכיסו אחוז ניכר משירותי החינוך). במודל מדינת רווחה שאריתית סך כל ה"עוגה" התקציבית לחינוך נשאר ללא שינוי או אפילו קטן, לשמחתם של "נערי האוצר" וכל החפצים בהפרטת החינוך. ניסיתי לפרוט את חששותי לשאלות קונקרטיות:
1. מה זה בדיוק "תקצוב דיפרנציאלי"? האם כשאתם מציעים לתת לתלמיד ברהט ובשדרות יותר מאשר לתלמיד ברעננה המשמעות היא קיצוץ בתקציבים המוקצים כיום לתלמידים ברעננה? כידוע לכם, גם ברעננה מצב החינוך הממלכתי אינו דומה לסטנדרטים הנהוגים ב-OECD (גודל כיתות, שכר מורים, אחוז השקעה פרטית בחינוך). לכן קיצוץ ברעננה רק ירע את המצב שם, יגדיל את הנטל על ההורים, וידחף עוד תלמידים למוסדות חינוך פרטיים.
עמדת הכל חינוך היא שקודם להפעלת סל תקצוב דיפנציאלי יש לקבוע בחוק סל אישי לתלמיד. סל זה אמור להגדיר את כלל חובותיה של המדינה לחינוך מיטבי של כל תלמיד בישראל. כל עוד לא מופעל סל אישי מוגדר, לא ניתן להפעיל תקצוב דיפרנציאלי אלא בדרך של הוספת תקציב לשכבות חלשות.
2. כידוע, תקצוב ציבורי לחינוך כולל גם רכיב המגיע מתקציב המדינה וגם רכיב המגיע מהכנסות של הרשות המקומית. בישראל יש רשויות אמידות יחסית לצד רשויות הנמצאות בגירעון אדיר. מה דעתכם על כלל תקצוב דיפרנציאלי לפיו המדינה אחראית להשלים את סך התקציב כך שיהיה שוויון בתקצוב החינוך ברעננה וברהט?
לא ניתן לכפות סל אחיד אלא במסגרת 40 שעות הלימוד הבסיסיות לכל ילד. השאיפה צריכה להיות שמסגרת הלימודים משמונה עד ארבע תהיה בהירה וברורה, מעבר לזה יש לאפשר לרשות להשקיע במערכת החינוך שלה.
3. האם כאשר אתה אומר לוועדה שיש להוסיף 30% עד 50% תוספת דיפרנציאלית. האם הכוונה להשאיר את נוסחת המימון כפי שהיא היום, ולהגדיל רק את החלק הדיפרנציאלי שהיום הוא בין 5% ל 6% . או שכוונתכם לשנות את אופן המימון בכללותו ולחלק את כל התקציב באופן דיפרנציאלי – פר תלמיד (בהתאם לנוסחת שטראוס) ואתם מעריכים שהתוספת תהיה 30% – 50% לתקציב? האם יש מדינה בעולם שנוהגת במודל דומה?
כאמור לעיל אני סבור שיש להגדיר סל חינוך כולל ולכן יש, לשנות את כל מבנה המימון. על בסיס זה התקצוב צריך לכלול פער של בין 30 ל – 50 אחוז וכך ניתן לייצר שיוויון הזדמנויות אמיתי.
4. הרעיון העקרוני של תקצוב דיפרנציאלי עלול להיות לחלוטין לא אפקטיבי לצמצום פערים ואפילו מזיק, אם התקציב הכולל לבית הספר ביישובים החזקים יחסית יקבל תוספת ממקורות נוספים – תשלומי הורים, עמותות, חברות פרטיות. בשבדיה קיים לצד התקצוב הנדיב לחינוך איכותי לכל גם מימון נוסף (כלומר דיפרנציאלי) לרשויות חלשות. במקביל קיים בשבדיה איסור על בתי הספר לקבל תקציב ממקורות נוספים. האם בכוונתכם להוסיף להצעת החוק אלמנט שימנע הגדלה של ההוצאה הפרטית לחינוך ביישובי "מעמד בינוני"?
כאמור אנו עוסקים באותן ארבעים שעות לימוד חובה. שם אין לקבל מימון נוסף מאף גורם.
5. ההתייחסות שלכם ל"אחריות המדינה לחינוך" נשמעת מאוד "חברתית", אך לכאורה נראה שיש בה סכנה להפרטת הביצוע של שירותי החינוך, שתחזק את מגמת ההפרטה הזוחלת שקיימת כיום ואתם עצמכם מתריעים כנגדה (למשל בראיון עם דב לאוטמן הוא מתייחס ל"חברותא" במלים "אם מדובר בהתחלה של תהליך זה מטריד אותי, כי איני רוצה מעמד אליטיסטי")
על פי הבנתי את הצעת החוק שלכם, אם בית ספר פרטי (בבעלות חברה בע"מ או עמותה שלא למטרות רווח) מקיים את דרישות הליבה המינימליות, הוא יזכה למימון זהה כמו בית ספר בבעלות המדינה או הרשות המקומית. היות שלבית הספר הפרטי תהיה יכולת לקבל הכנסות נוספות מתורמים או מתשלומי הורים, ולספק שירותים איכותיים יותר, המשמעות בפועל תהיה התרוקנות של בתי הספר הממלכתיים באותו היישוב. כיצד המדיניות שאתם מציעים נותנת פתרון לבעיה?
אנו פועלים בחלל שבו כבר פועלים בתי ספר מוכש״רים ולכן לא ניתן להתעלם משאלת הבעלות שכבר עברה גלגולים רבים במהלך השנים האחרונות. לכן, לדעתנו אין להתעסק בשאלת הלאמת בתי הספר אלא בקריטריונים ברורים ומובלעים לכל מי שרוצה לזכות במימון ציבורי.
Tags: הכל-חינוך, הפרטה בחינוך, חינוך-מוכר-בלתי-רשמי, מדינת-רווחה-שאריתית, סל שירותים, רשויות מקומיות, שי-פירון, תקצוב-דיפרנציאלי