מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
להכין כתבי אישום נגד אביגדור ליברמן ונגד בנימין נתניהו
על הפרקליטות להפעיל את סעיפי חוק העונשין נגד שר החוץ ח"כ אביגדור ליברמן ונגד ראה"מ ח"כ בנימין נתניהו. נגד הראשון על פגיעה ביחסי החוץ של ישראל ונגד השני על שאינו מפטר את שר החוץ
מאת: יהונתן קלינגר
לא הרבה אנשים זוכרים, אבל בחוק העונשין יש סעיף שנקרא "פגיעה ביחסי חוץ"; לשונו היא "הקושר קשר לעשות מעשה נגד מדינה ידידותית או נציגיה או נגד ארגון או מוסד של מדינות או נציגיהם, ובמעשה היה כדי לפגוע בענין שיש לישראל בקיום יחסים בינה לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור, דינו – מאסר שבע שנים", כאשר מדינה ידידותית מוגדרת ככל מדינה שלישראל קשרים דיפלומטיים עמה.
בשבועות האחרונים נדמה כי שני אנשים עומלים קשה על מנת שהפרקליטות תפעל לצורך הגשת כתבי אישום כנגדם בסעיף זה; הראשון הוא אביגדור ליברמן שבמעשיו ובמחדליו הביא לכך שטורקיה תדרוש את הרחקת הנציגויות הדיפלומטיות הישראליות וחרם טורקי על ישראל. חברו של ליברמן לסיעת ישראל ביתנו, משה (מוץ) מטלון גם קרא לחרם על טורקיה ועל מוצרים טורקים. חבל שבטורקיה אין חקיקה מודרנית כמו בישראל שמאפשרת לתבוע את מי שקורא לחרם על מוצרים אך ורק בשל היותם טורקים, שכן אז אולי מטלון וליברמן היו משלמים על דבריהם בכיסם.
אך האם היכן שכושלת הפרקליטות מלהכריע (לטובת או לרעת ליברמן) בנושאים של נקיון ציבורי, תוכל לעשות בנושאים של בטחון המדינה? גם אם לא נצא מנקודת המוצא הפשיסטית שהמדינה היא במרכז וטובתה קודמת לטובת אזרחיה ,הרי שפעולותיו של ליברמן פוגעות בכל אחד מאיתנו: אנו, כאזרחים ישראלים, כפופים כעת להגבלות סחר, מסע וכיסנו נפגע. דווקא כאן יכולה הפרקליטות להתחיל לפעול ולתת אות ברור: אי אפשר לשטות באזרחים, וכאשר פוגעים ביחסי החוץ של המדינה, משלמים על כך ביוקר.
האדם הנוסף שצריך לעמוד לדין במקרה כזה הוא מר בנימין נתניהו, האדם שכבר כמעט שלוש שנים לא מפטר את אביגדור ליברמן מתפקיד זה. אכן, נתניהו וליברמן הינם שני אנשים נפרדים; אלא, שנתניהו מינה את ליברמן לתפקיד. כל יום שעובר הוא יום בו אנו מבינים שנתניהו רוצה את גישתו האלימה והפוגעת של ליברמן, לכן הוא מתכנן לנסוע "לומר את האמת" באו"ם. כולנו זוכרים מה קרה בפעם הקודמת שנתניהו נאם באו"ם, הוא גרם לתקרית מביכה עם מפות של אושוויץ רק כדי להאבק בנשיא איראן.
יחסי החוץ של ישראל מעולם לא היו בשפל כה משמעותי לאזרחיה, הדבר משפיע הן על החיים בישראל והן על היכולת לשמור על בטחונה. ולמרות זאת, החוק הוא אחד לאזרחים הפשוטים ואחד לברוני השלטון שפוגעים בהם.
תגיות: אביגדור-ליברמן, בנימין-נתניהו, חרם, טורקיה, ישראל-ביתנו, מדיניות-חוץ, פרקליטות-המדינה
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
19 בספטמבר, 2011 בשעה 10:11
הפוסט הזה רציני בערך כמו הקריאה "פושעי אוסלו לדין".
19 בספטמבר, 2011 בשעה 10:18
[…] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]
19 בספטמבר, 2011 בשעה 17:28
פוסט ×× ×˜×™ דמוקרטי במיטבו
פעולה של ראש ממשלה ושר חוץ בגיבויה של ממשלה אינם עילה לצעים משפטיים כי אם לתגובה בקלפי או בצעדי מחאה ציבוריים.
מי שמתנגד ובשאט נפש את הרדיפה האובססיבית של גורמי ימין שונים בנסיון להשית צעדים עונשיים ופליליים על ארגוני זכויות אדם וגורמי שמאל צריך לדחות באותו שאט נפש מהלך שמטרתו לפגוע בפוליטיקאים על שום יישום מדיניותם בדרך פלילית.
19 בספטמבר, 2011 בשעה 19:19
×ž×“×™× ×ª ישר×ל ×¨×™×‘×•× ×™×ª למהדרין
הכותב הנכבד יהונתן קלינגר נסחף למחוזות של קיצוניות
כבר פוטרו שרים מהממשלה בגין חוסר קבלת משמעת אך עדיין רחוקה הדרך מהעמדה לדין על פי סעיפים דרקוניים הקיימים בחוק למכביר
אולי כדראי להוציא צו מעצר מנהלי לכל איש ציבור או פעיל מפלגתי שדבריו ו\או מעשיו מהווים פגיעה בבטחון החוץ או בבטחון הציבורי רק כי ביכולתנו לכסח את מי שאינו בעדנו.
גם אם יש לכותב בטן מלאה על שר החוץ ועל ראש הממשלה עדיין פעילותם הינה בסמכות וברשות ואם הוא סבור שאין זה כך זכותו לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ואף לבג"ץ