חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

התשובה לטייקונים: קואופרטיבים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 13.09.11 5:52

שינוי אמיתי ועמוק של השיטה הכלכלית יוכל להגיע רק דרך הבחירות. אולם עד שיגיעו הבחירות, ניתן להתחיל להילחם בריכוזיות ובבעלי ההון דרך הקמת קואופרטיבים.

מאת: יפעת סולל

לא צריך לחכות לממשלה. צריך לבנות כח כלכלי-אזרחי, שיצור תחרות אמיתית בשוק הישראלי – לא רק בין בעלי הון, שמנהלים תחרות בינם לבין עצמם על חשבון כולנו, אלא בינם לבין האלטרנטיבה המהותית, בדמות מבנים כלכליים שמטרתם מקסום האינטרסים של הציבור ולא של בעלי ההון.

 

אז מה עושים אחרי האוהלים? לא ניתן לצפות מנתניהו שישנה עורו. לכן כל מסמכי ועדות המומחים, הן של טרכטנברג והן של מטה המאבק – לא יביאו לשינוי השיטה הנדרש. השינוי יעשה, אם יעשה – בבחירות בלבד, אולם אלה אינן מעבר לפינה. על כן צריך כיום לבחון כיצד ניתן לקדם את הכלכלה הישראלית לטובת אזרחיה, במצב של שלטון עוין. או במילים אחרות: איך מורידים את יוקר המחיה בישראל, גם בלי התערבות ממשלתית בפיקוח על מחירים והשקעות מדינה בשירותים חברתיים.

 

בשיח הניאו ליברלי מדברים על תחרות, כפתרון לכל בעיות המשק. אבל תחרות בין גורמים שפועלים לקידום בדיוק אותם אינטרסים, אינה תחרות של אמת. הדרך ליצור תחרות, היא באמצעות הקמת מיזמים כלכליים, שמטרותיהם שונות – במקום למקסם אינטרסים של בעלי המניות – למקסם אינטרסים של הציבור. כך פועלים בכל העולם המערבי, למשל קואופרטיבים צרכניים. בניגוד לשופרסל, למשל, מטרת הקואופרטיב הצרכני אינה לגבות מציבור הקונים את המחיר המקסימלי שיהיו מוכנים לשלם (וזו התחרות היחידה המתקיימת בין הרשתות היום) אלא מה המחיר המינימלי שחברי הקואופרטיב יכולים לשלם על המוצרים באופן שהעסק יוכל להמשיך לפעול ולספק את השירות והמוצרים הטובים ביותר.

 

בעולם, הבינו מזמן, שהדרך הקואופרטיבית היא יעילה יותר מאחרות, בעיקר בתוך השוק הקפיטלסטי. בארה"ב הוקמו בשנים האחרונות קואופרטיבים של עסקים קטנים, אשר רוכשים יחדיו סחורה ומשווקים יחדיו את מוצריהם – כדרך התמודדות עם וול מארט. רשתות מזון קואופרטיביות פרושות על פני כל אירופה והבנקים הקואופרטיביים בקנדה עלו מאז המשבר הפיננסי האחרון ב- 2008 בכעשרה אחוז לשנה! 820 מליון איש חברים בקואופרטיבים בעולם. אחד מכל ארבעה אזרחי ארה"ב חבר בקואופרטיב, אחד מכל ארבעה גרמנים, אחד מכל שלושה קנדים.

 

שנת 2012 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת הקואופרטיבים – מתוך ההכרה, שיש להפנות את הזרקור אל התנועה שעושה כלכלה אחרת: עמידה יותר – המפעלים הקואופרטיביים לא היו זקוקים לתמיכת ממשלות אפילו במשבר האחרון; יעילה יותר – אינה עוסקת בצריכה לשם הצריכה, אלא באינטרסים הכלכליים של הציבור הרחב; וצודקת יותר מבחינת חלוקת המשאבים והעושר.

 

ומן העולם לישראל: תחשבו מה יקרה אם במקום לשלם למעון לילדכם, תקימו מעון בבעלותכם. הגננות יכולות להיות חלק מהקואופרטיב, או להיות שכירות בו – ההורים, יקבלו את כל ההחלטות לגבי הניהול השוטף, המקום והשירותים שינתנו, בלי שיווצר רווח לגורם חיצוני. כמה כסף תחסכו בכל חודש? מאות ש"ח לפחות.

תחשבו על דיור מוגן, בבעלות דייריו – כאשר כל הכספים הרבים המשולמים מיועדים אך ורק לרכישת המבנה, הציוד ולמתן השירות. החיסכון יהיה של עשרות אלפי ש"ח לאורך שנים.

חישבו על קואופרטיב צרכני, אשר פועל על בסיס שכונתי, אך עם קשר ניהולי וכלכלי עם שורה של קואופרטיבים שכונתיים נוספים – כולם פועלים אך ורק למען חבריהם, כלומר שהאינטרס התאגידי הוא כי מחיר המוצרים יהיה נמוך ויקבע רק בהתאם להוצאות, ללא בעל הון שגורף מאות אחוזי רווח על כל מוצר. אלמנטארי.

 

האחריות המשותפת שנוצרה בשדרות רוטשילד וביוקנעם, בחיפה ובמגדל העמק, בבאר שבע ובבקעה אל ערביה גורמת לנו להרגיש טוב לגבי עצמנו ולגבי החברה בה אנו חיים – והיא גם בעלת פוטנציאל של יעילות כלכלית. מחאת האוהלים, הורידה את האנשים מהמרפסת והפכה אותם לחלק מקהילה, שלא ידענו שיש לנו. עכשיו הגיע הזמן להפוך את קהילת המחאה לקהילה כלכלית פעילה שתמקסם את רווחי המחאה ליצירת העתיד של כולנו.

*הכותבת היא עו"ד, מתמחה במשפט ציבורי וזכויות חברתיות, חברת המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש חזן, במכון ון-ליר, חברת צוות המומחים שמייעץ למאבק החברתי בנושאי תעסוקה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

22 תגובות

  1. דליה :

    ידוע לי על מדינות שיש בהן התארגנות קואופרטיבית לבניית בנייני דירות. אולי צריך ליצור קואופרטיבים כאלה גם בישראל, שיתנו איזה שהוא מענה למצוקת הדיור. העניין הוא שהמדינה צריכה להסכים ולתת יד להקמת קואופרטיבים כאלה. אם לא כן, ספק אם אפשר יהיה להקים בהצלחה קואופרטיבים לבניית דירות. בישראל התארגנו קבוצות רכישה כאלה, אך אני מבינה שניסו לנטרל אותן על ידי העלאת מיסוי.

  2. אלי סתוי :

    מנסיון עצמי מוכח.
    אם הציבור בישראל היה מודע עד כמה מסוגלים הטייקונים השולטים ,להכשיל כל יוזמה להקמת קואופרטיב כל שהוא הנוגד את אינטרסיהם המובהקים, באריקדות היתה הופכת למילה עדינה בהקשר למחאה הציבורית בישראל .

  3. שחר: יש גם צד שני :

    אבי סיפר לי על הצרכניה במושב שנוהלה בצורה קופארטיבית. היא הייתה מטונפת, וחברי המושב עשו פרצוף כל פעם שהגיעה התורנות שלהם.
    בכלכלה יש מה שנקרא: יתרון יחסי. אין טעם שרופאה או סופר יעסקו בתורנות במכולת או בשטיפת הריצפה של הפעוטון.
    יותר חשוב לדאוג שהגננת והסייעת יקבלו שכר הוגן ותנאים סוציאלים הגונים מאשר כל מיני אלטיסטים יתחזו לפועלים מן השורה.

  4. ק. טוכולסקי :

    בדיוק קראתי בנויס דויטשלנד על צרכניה קואופרטיבית באזור כפרי נידח במזרח גרמניה. היא לא מטונפת. גם לא הצרכנייה הקואופרטיבית בקרית יובל בירושלים. מה שכן הן זולות מאוד זולות ומשרתות את האוכלוסייה שלהן בלי ניצול.

    צרכניה קואופרטיבית לא צריכה להיות מנוהלת בידי עובד שמקצועו אחר בתורנות. היא עדיין תהיה זולה יותר גם כאשר משלמיםמשכורת מכובדת לעובד בה ולא סוחטים פערי תיווך מכל מוצר אפשרי לצורך מכסום רווחים של בעל הון.

  5. יפעת סולל :

    הקואופרטיב הצרכני יכול להעסיק עובדים בתנאים הוגנים ועדין להיות זול יותר מהסופרמרקט בבעלות הון. הסיבה פשוטה: בעוד שהחנות של בעלי ההון מטרתה למכור לנו במחיר הגבוה ביותר האפשרי, בו עדין יסכים הציבור לקנות, הרי שהחנות הקואופרטיבית מטרתה למכור במחיר הזול ביותר האפשרי, כל עוד ניתן להחזיק את החנות.

  6. יהל :

    עוד קצת עובדות

    למתעניינים במידע נוסף, יש כתבה טובה בוויקיפדיה האנגלית http://en.wikipedia.org/wiki/Cooperative

    היסודות הכלכליים של הקואופרטיב מבוססים מאוד – אם היזם מוותר על הרווחים כמטרה ראשית, הוא יכול להשיג מטרות אחרות, כמו מחיר נמוך, איכות גבוהה, הגינות או קיימות.

  7. איתי :

    תודה על המאמר המצוין, אבל…

    מרוב האופוריה על כמויות המפגינים נדמה לי שאנחנו נוטים לחשוב שההמונים פה הפכו בן לילה לשיתופיים בלב ובנפש, וזו קצת תמימות (הרי גם לא ברור שכולם תומכים בסוציאלדמוקרטיה).

    אני חושב שיש הבדל של שמיים וארץ בין קואופרטיב צרכנייה לקואופרטיב גן ילדים ובטח קואופרטיב דיור, מבחינת חוזק הדבק החברתי המינימלי הנדרש כדי שהמיזם יהיה בר קיימא (בקצה הסקאלה נמצא הקיבוץ השיתופי – שהוא "קואופרטיב של הכל").

    הרבה יותר קל לנהל צרכנייה ע"י חברים מאשר גן ילדים משום שקל הרבה יותר להסכים על עקרונות הניהול: שכר הוגן לעובדים, מחירים הכי זולים, שעות פתיחה נוחות וכו'. בגן ילדים צריך גם את כל זה וגם אלף ואחת החלטות פדגוגיות וסדרי עדיפויות. בהינתן שגם בתוך צמד הורים אין אחידות דעים בנושאי חינוך ילדים, קל וחומר שלא תהיה אחידות כזו בקרב קבוצת הורים בבניין או בשכונה, אפילו אם הם חברים, וכל מי שהיה אי פעם בישיבת ועד הורים יודע כמה בקלות מופיעות מחלוקות קשות על עניינים "פעוטים" שנובעים מהבדלי תפיסות עולם* ומהתחושה של ההורים שמדובר בבבת עינם כך שאי אפשר להתפשר.

    קושי אחר יכול להיווצר כשלא מדובר בחינוך או בריאות אלא בכסף גדול, למשל בקואופרטיב דיור.

    כשיש דבק חברתי חזק, אנשים מוכנים לבטוח בנציגים שינהלו את רכושם (קיבוצים של פעם, "בנקים" לא רשמיים של החרדים). בשכונה עירונית טיפוסית, גם אם יש בה פעילות קהילתית יפה כמו גינה קהילתית או קולנוע שמפעילים התושבים קשה לייצר רמה כזו של דבק ושהוא יחזיק למשך שנים. הרי אפילו ענייני ועד בית פעוטים הם לעיתים קרובות מדי מקור לסכסוכים קשים בסביבה העירונית ובניינים רבים לא משופצים בשל היעדר יכולת להגיע להסכמות.

    בייחוד כשמדובר בכסף גדול מבחן גדול לסולידריות הוא מבחן המשבר. בקואופרטיב שנקרא קיבוצים הסולידריות עבדה יופי כשהיו רווחים, אבל ברגע שנוצרו חובות פתאום נגלו הצדדים השליליים בטבע האדם – מנהלים כושלים שהתנערו מאחריות, עכברים שברחו מן הספינה, והחלשים ביותר (בעיקר הזקנים) שנותרו מאחור. התמונה הזו שחזרה על עצמה בעשרות ומאות קיבוצים לא היתה מעודדת אותי להיות שותף בקואופרטיב דיור ולשים עליו את חסכונותי, בין אם השותפים הם חברים אישיים או אנשים שענו למודעה על הלוח במתנס. מעדיף לנהל את נכסי ואת התחייבויותי (משכנתא) בלי שותפים שעלולים להיעלם לי פתאום. אם הייתי גר בקומונה אולי הייתי חושב אחרת, אבל כמה מהישראלים העירונים רוצים להיות חברי קיבוץ שיתופי/קומונה? כמה מהמגיבים האופטימיים פה חיים במסגרת כזו?

    בנוסף לכך, גם בדיור וגם בחינוך (וגם בבריאות) עלול לבוא היבט שלילי נוסף של צורת החיים הקיבוצית: הנטייה הטבעית לאגד את האנשים שדומים לנו (ע"ע אחוז המזרחים והערבים בקיבוצים).

    את התופעה הזו בפירוש ראו בשנים האחרונות בקבוצות הרכישה, כאשר נוצרה באופן ספונטני "סלקציה" לאנשים "איכותיים" למשל קבוצות רכישה לעובדי הייטק. בדומה לימי הזוהר של הקיבוצים, כאשר השיטה עובדת היא יכולה להועיל למי שבפנים (בד"כ המשכילים עם ההכנסה הגבוהה), אבל לקומם מאוד את מי שהיה רוצה להיות בפנים ולא יכול.

    זה לא ממש מתכון לצדק חברתי.

    * האמת, זה גם נכון לקואופרטיב ללא מטרות רווח אחד שמפעיל כלי תקשורת ברוח סוציאלדמוקרטית.

  8. יפעת סולל :

    איתי,

    ראשית עלי לומר, כי שום דבר אינו פשוט ואני לא מנסה לצייר תמונה של התארגנות אידאלית.
    שנית, חייבים להפריד בין קואופרטיב לקיבוץ – אמנם הם מוגדרים בחוק אחד בישראל (וזו בעיה) אולם מהותית מדובר בארגונים בעלי אופי שונה לגמרי: קיבוץ הוא קולקטיב, אשר עוסק בכל חיי אדם. הקואופרטיב הוא מיזם כלכלי, אשר החברים בו מנהלים באמצעותו אינטרסים ספציפיים שלהם.
    כן, כתבתי אינטרסים – הקואופרטיב הוא קודם כל מיזם כלכלי יעיל. יעיל בהרבה ממיזמים מקבילים בבעלות הון, פשוט משום שהוא נועד לשרת את האינטרסים של חבריו ולא של מחזיקי מניות הרוב בחברה בבעלות הון.
    גם קואופרטיב של דיור אינו קיבוץ, זה לא פשוט, כי צריך לעסוק בקרקע ובפרויקט ארוך טווח, אבל קואופרטיבים של דיור עובדים נהדר בכל רחבי העולם, הם מאד פופולריים בארה"ב הקפיטליסטית – פשוט כי כך יותר נוח וזול לבנות ולחיות בבית משותף.
    ברור שהמחאה לא הפכה את כולם לשיתופיים, אבל אני חושבת שהיא גרמה לרבים להבין, שמה שמכרו לנו 34 שנים כדרך היחידה לנהל כלכלה – הדרך הניאו ליברלית – זהו שקר מוחלט וניתן בהחלט לנהל כלכלה לטובת האזרחים. אחת הדרכים היעילות לעשות כן היא באמצעות התארגוניות קואופרטיביות.

  9. איתי :

    המילה פופולריים עלולה להטעות, כי בארה"ב יש המון אנשים. השאלה היא –

    1. איזה אחוז מתושבי ארה"ב גרים בבית שנבנה ע"י קואופרטיב?

    2. מהם הכוחות החברתיים שהדביקו את האנשים האלה יחד לפני הקמת הקואופרטיב?

  10. יפעת סולל :

    איתי, אין לי מספרים של אנשים המתגוררים בדיור קואופרטיבי בארה"ב. יש מודלים שונים של דיור קואופרטיבי בארה"ב ולמיטב ידיעתי בכולם אין מרכיב דומיננטי של קשר קודם – אבל אני לא יכולה לומר שבדקתי את הנושא לעומק וודאי שאני לא בקיאה בשלבי ההקמה של הקואופרטיבים הללו.
    שני מודלים ידועים: אחד של בתי מגורים, למשל בניו יורק, אשר רשומים כקואופרטיב ומאפשרים לדיירים להשפיע אם לא לקבוע, את זהות הדיירים החדשים (עם מיגבלות רבות האוסרות אפלייה וכיו"ב – שלא כמו בחוק הישראלי…)

    מודל אחר, הוא של מגורים ליד אוניברסיטאות, אשר מיועדים בעיקר לסטודנטים ופועלים על בסיס של חברי קואופרטיב מתחלפים.

  11. אמית :

    מפגש 2 של אגורות רווחה לכל

    https://www.facebook.com/event.php?eid=219872364734124

  12. מיכאל קורדובה :

    הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות

    בשבוע האחרון הקואופרטיב לאנריות מתחדשות קיבל את האישור הסופי מהרשות לניירות ערך למכור עוד מניות חברים. אתם מוזמנים להצטרף
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4119742,00.html
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4119731,00.html
    http://ecoop.org.il/

  13. דליה :

    רעיון הקואופרטיב ראוי. אלא שבפרסום רשומות המכוונות לשכנע את הציבור להקים קואופרטיבים אין די. אפילו אם הציבור השתכנע, נחוצה תשתית חוקית ונדרשים תנאי רקע המאפשרים הקמת קואופרטיבים. התייחסות לכך מופיעה ברשומה קודמת שפורסמה ב"עבודה שחורה" פה http://www.blacklabor.org/?p=13232, והיא מתייחסת לצורך לשנות את חוק האגודות השיתופיות והתאמתו לימינו. אבל נראה לי שאין די בכך, יש צורך להתייחס לכל התנאים שיאפשרו הקמת קואופרטיבים למעוניינים בכך. מי שמציע את רעיון הקואופרטיבים צריך לתת את הדעת לתנאים אלה, ולהתוות כיווני פעולה בעניין.

  14. ארילו :

    זה לא חייב להיקרא קואופרטיב

    הנה דוגמא אמיתית שאני מכיר מקרוב:
    אחותי ובעלה גרים בקיימברידג' ואחרי שהם שילמו הון קטן לחוגים לבת שלהם הם הגיעו למסקנה ביחד עם עוד חברים שזה מטופש.
    אז הם פנו לבית הספר, והתארגנו הורים להפעיל את החוגים בבית הספר. בית הספר מקבל שכירות נחמדה מפעילות החוגים, את החוגים מעבירים סטודנטים בקיימברידג' בתחומים השונים (מחשבים, כימיה לילדים, ריקוד, נגינה וכו').
    השכר שהסטודנטים מקבלים מאוד מכובד ביחס לאלטרנטיבות שלהם מבחינת עבודה, בית הספר מקבל שכר דירה, וההורים משלמים את המחיר של חוג אחד בעבור כמות חוגים שהיא למעשה בלתי מוגבלת. כולם מרוויחים.
    אבל יש מלכוד, רק הם ועוד שני זוגות דוחפים את הדבר הזה. שאר ההורים מצטרפים כי זה נח להם, אבל אם הם לא ידחפו ויארגנו – זה פשוט לא יקרה.

  15. שאול :

    כמה מילים

    1. מטרת עסק שהוא בבעלות פרטית היא לא לגבות מחיר מקסימלי, אלא למקסם רווחים. כאשר הוא מונופול מוחלט – הוא גובה את המחיר המקסימלי שאנחנו מוכנים לשלם (פחות או יותר). כאשר הוא בתחרות מושלמת, הוא גובה את המחיר המינימלי שהוא יכול לגבות כדי לשרוד. המציאות היא כמובן איפשהו באמצע. וול מארט נותנת בראש עם מחירים יותר זולים מכל קואופרטיב, למרות שהיא בבעלות פרטית.

    2. מהו המחיר הנמוך ביותר שאפשר? האם המלאך גבריאל נגלה אלינו ואמר לנו מהו המחיר הזה? ומהו השכר ההוגן (שכמובן ישפיע על המחיר של המוצר)? אפילו בעסק קטנטן כמו צרכניה השאלות האלה הן מאד מסובכות. אולי מחיר קצת יותר גבוה ליין יאפשר מחיר יותר נמוך ללחם? אולי יש שיטה יותר יעילה לארגן את המוצרים על המדפים ולחסוך שכר דירה? כמה מוצרים צריכים להיות זמינים, ובאיזה כמות? כמה קופאים צריך בכל משמרת? האם לקנות קופות יותר משוכללות? וזו צרכניה. אני לא מדבר על איך זה נראה כשמתחילים רק לחשוב על פרויקט דיור.

    המחשבה שיש איזה מחיר שהוא "המחיר הנמוך ביותר שאפשר לגבות" והשאלה היא רק האם בעל העסק רוצה או לא רוצה לגבות אותו, היא מחשבה שרק מי שמעולם לא ראה מקרוב איך עסק מתנהל יכול לחשוב. מחיר של מוצר, אפילו בעסק הפשוט ביותר, תלוי באלף גורמים. האמונה בכך שצריך רק כוונות טובות כדי להוריד מחירים היא מעט מנותקת, בייחוד כשהיא מתבססת על ההנחה התמוהה שעסק פרטי יכול להעלות מחירים כאוות נפשו. כן, לפעמים כוונות טובות עוזרות, אבל זה לא פתרון באופן כללי.

  16. יפעת סולל :

    שאול,
    ברור שהדברים מורכבים, אבל הרציונל הוא הרציונל שהזכרתי – האם המטרה היא לקבל את התשלום הגבוה ביותר האפשרי, או הנמוך ביותר האפשרי.
    עובדה היא, שצרכנות קואופרטיבית עובדת, בהצלחה רבה, בכל העולם. לא רק המחירים הנמוכים (אשר השוק מתיישר לפיהם) יוצרים את ההצלחה הקואופרטיבית, גם ההתאמה המקסימלית בין רצונות הצרכנים לבין המוצרים הנמכרים, גם השקיפות שיש לחבר שרוכש מוצרים בקואופרטיבים, באשר לאיכות הסחורה, גם הבטחון שלא נעשו עוולות חברתיות בייצור המוצרים הנמכרים. סך כל אלה (ויתרונות נוספים אחרים) הופכים את הקואופרטיב לאטרקטיבי למאות מליוני חברים בעולם.

  17. שאול :

    קואפרטיבים הם תופעה קטנטנה. יש אולי הרבה חברים, אבל הם לא מוציאים את רוב הכנסתם בקואופרטיבים. כתופעה כלכלית, חלקם מתוך סך הפעילות הכלכלית הוא עדיין קטן מאוד.

    באשר למורכבות, לא הסברתי את עצמי טוב. אנסה שוב:
    אם הבעיה של המחירים הגבוהים הייתה רק בעיה של כוונות רעות מצד בעלי ההון, אז הייתי חושב שקואופ יפתור את הבעיה. אבל זה רחוק מלהיות המצב. אין דבר כזה "המחיר הנמוך ביותר האפשרי". זה מושג לא קיים. זה אולי נותן הרגשה טובה לחשוב שאף אחד לא מרוויח עליך, אבל זה מספר שאי אפשר לדעת אותו, ואי אפשר לנהל עסק מתוך שאיפה להגיע אליו. (שלא לדבר על התמריצים לשנות אותו).

    כך גם בנוגע לאמירות כמו "התאמה מקסימלית בין רצונות הצרכנים למוצרים הנמכרים". מי יחליט? איך? ואם יש אי הסכמות? ובקשר לאיכות הסחורה יש הסכמה כללית תמיד?

    הרעיון של קואופרטיבים יכול לעבוד, בקנה מידה קטן, בתחומים מאוד מסוימים. הם עוד לא בדרך להחליף את השיטה הקיימת. בינתיים – לא עדיף פשוט למסות את בעלי ההון כמו שצריך?

  18. יפעת סולל :

    100 מיליון אנשים מועסקים על ידי קואופרטיבים בעולם. זה יותר מאשר סך המועסקים בחברות רב-לאומיות. זו פשוט טעות לומר, שמדובר בתופעה כלכלית שולית.
    אני לא יכולה כרגע להסביר את כל המרכיבים של איך יוצרים את ה"מחיר הנמוך ביותר", יש לזה תיאוריות מכאן ועד להודעה חדשה. ככלל, אחת הדרכים המרכזיות, היא של הערכה גבוהה יחסית, כאשר בסוף כל תקופה נקבעת, בד"כ כל שנה, מחלקים חלק מהעודפים (אלה שאינם נשארים בהון העצמי של הקואופרטיב) בין החברים, באופן יחסי לפעילותם בקואופרטיב.

  19. נעמה נגר :

    כתבה שלי על קואופרטיבים לדיור

    ליפעת ולכולם,

    פרסמתי כתבה בעברית על קואופרטיבים לדיור על סמך נסיוני האישי בארה"ב, בקישור שלהלן:
    http://mysaymagazine.com/magazine/ShowSection.aspx?Section=1004

    אני מסכימה עם יפעת. מדובר בתופעה עולמית הכוללת קואופרטיבים צרכניים וכן יצרניים (הן סחורות והן שירותים כמו חינוך – בקנדה, למשל). יש הרבה מה ללמוד ויש מעט מאוד חומר בעברית אבל בחו"ל יש לא רק קואופים אלא גם תכניות ללימודי קואופרטיבים (באונ' סנט-מרי בהליפקס, קנדה) ומרכזי מחקר על כלכלה קואופרטיבית (למשל במדיסון, וויסקונסין).

    להלן מספר קישורים
    http://www.uwcc.wisc.edu/

    http://www.co-opstudies.org/

  20. יוסי לוס :

    קואופרטיבים אמריקאיים ורב לאומיים

    מסתבר שכיום אפשר גם להקים קואופרטיבים ברמה הבינלאומית ולא רק המקומית.
    http://wp.me/p1MduJ-1d

    בשמונת החודשים האחרונים אני חי בברקלי, קליפורניה, וככל שעובר הזמן אני מגלה עוד ועוד קואופרטיבים חיים ופועלים ומצליחים. חנות אופניים, חנות גבינות ומאפייה ופיצריה, חוות נופש… מדובר בקואופרטיבים שמתקיימים עשרות שנים, חבריהם מתחלפים מעת לעת, השכר הוא שוויוני ולא גבוה וכך גם המחירים והם מצליחים. בקרוב אפרסם את הסיפור של חנות הגבינות… שהחל בקיבוץ ישראלי. יש גם אמריקה אחרת כמו שיפעת ונעמה כתבו.

  21. יפעת סולל :

    יש כמה וכמה מרכזים ללימודי קואופרטיבים. גם בענין זה, פעם ישראל נחשבה מודל לחיקוי, אך התוכניות אצלנו נעלמו מזמן.
    חזרתי לפני שבועיים מכנס מחקרי של הארגון העולמי של הקואופרטיבים, בו השתתפו מאתיים חוקרי קואופרטיבים מכל העולם. אחד המרכזים החשובים יותר היום הוא באוניברסיטת טרנטו, באנגליה יש מחקר רב מאד, כך גם בויסקונסין, בקנדה, בגרמניה ועוד ועוד.
    לפני שנים אחדות נחקק חוק שמאפשר הקמת קואופרטיבים אירופיים – לא ממדינה מסוימת – חוק שנחשב באורח יחסי מהמתקדמים היום.

  22. יפעת סולל :

    מפגש בנושא הקמת קואופרטיבים בישראל

    כולכם מוזמנים למפגש שיתקיים במאהל זכויות העובדים ברוטשילד ביום רביעי, 21 בספטמבר בשעה 19:30.
    http://www.facebook.com/event.php?eid=151514111606943#!/event.php?eid=151514111606943

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.