חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ארגוני עובדים אינם מייצגים את העובדים

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 11.09.11 5:48

תמר חורב, עו"סית וחברת תנועת עתידנו, כותבת על המשותף למחאת המתמחים, העובדים הסוציאליים ועובדי חיפה כימיקלים: הרגשת חוסר הייצוג על ידי ארגון העובדים. מדוע זה קורה, וכיצד ניתן להתגבר על כך?

רופאים מתמחים יצאו את בתי החולים וצעדו אל בנין ההסתדרות הרפואית, בטענה כי אינה דואגת לצרכיהם. עכשיו, שנחתם החוזה הקיבוצי החדש יש מביניהם ורופאים אחרים שקוראים למעבר לארגון עובדים חדש. זה לא מקרה בודד, אלא חלק מתופעה שבה עובדים מאוגדים נוקטים בפעולות עצמאיות כלפי הארגונים שלהם האמורים לייצג אותם בתחום זכויות העבודה והשכר. בשנה האחרונה, 120 מתוך 270 עובדים של המפעל "חיפה כימיקלים", שעדיין שובתים, עזבו את ההסתדרות ועברו לכוח לעובדים. במרץ שחלף, עובדות סוציאליות הפגינו מחוץ לבית הדין לענייני עבודה ומחוץ לבנין ההסתדרות, שבתוכו חוסה איגוד העובדים הסוציאליים, את חוסר שביעות הרצון שלהן מההסכם שהלך ונרקם בין היושבים למשא ומתן בעניינן.

 מדוע זה קורה? יש מספר סיבות ואחת מהן קשורה להיררכיה הארגונית. כאשר בארגון עצמו קיימים אינטרסים שונים ואף מנוגדים, כאשר הוא מייצג עובדים שנמצאים ברבדים שונים של זכויות סוציאליות ובטחון תעסוקתי, עליו לעשות סדר עדיפויות מבחינת דרישות שכר. ברגע האמת יהיו עובדים שיש להם יותר כוח השפעה בארגון ולכן יהיו דרישות שיקודמו לסדר היום של ארגון העובדים על פני אחרות. האופי בו נקבעים הנושאים הבוערים שעל השולחן תקף הן לעבודה שבשגרה של הארגון והן בעתות של מאבקי שכר. בנוסף, בראש ההיררכיה של ארגוני העובדים נמצאים בדרך כלל מקבלי השכר המובילים ומנהלי ארגונים, שהם ותיקים בעיסוק ובעלי סטאטוס המקצועי הגבוה יותר. בזמן שהיו בעולם העבודה של המקצוע, הם ועמיתיהם זכו לזכויות סוציאליות ובטחון תעסוקתי שונים מהמצב הנפוץ כיום. כאשר לראשי הארגונים יש חוויה שונה מאוד מזו של רבים מחברי הארגון כיום, ספק אם יוכלו להבין את צרכי החברים בארגון.

היררכיה זו מקבלת מעט מאוד התייחסות מחברי הארגון משום שלרוב העובדים פשוט לא אכפת, כמעט. כאשר אנשים, למרות שהם עובדים לפרנסתם עדיין טרודים בקיום היומיומי שלהם, הם לא יכולים להיות פנויים להתבונן על התהליכים הכלליים שמסביבם ולהבין שיתכן ולתהליכים אלו יד במצב הפרטי שלהם. ואם אינם פנויים לראות את הבעיה ככללית, כיצד יראו את הפתרון הכולל לבעיה?

בעיה נוספת שעולה מתופעה של מאבקי עובדים בארגונים המייצגים אותם היא היכולת של הארגונים הללו באמת לדעת מהם צרכי החברים שלהם? מסופקני אם ארגוני העובדים מחזיקים בנתונים שמשקפים תמונת מצב אמינה של תנאי השכר והעסקה של מירב חבריהם. לא חסרים סיפורים על מספרים שנזרקים לחלל האוויר פעם אחת ובגלל שהם נשמעו הגיוניים הפכו לעמוד האש בגיבוש מדיניות ואסטרטגיות, ולא רק בארגוני עובדים. יתרה על כך, בארגוני העובדים אמורים להיות מוסדות נבחרים והתנדבותיים המייצגים את העובדים בפני ההנהגה של הארגון. הם האמורים להיות המתריעים בשער של הארגון ולוודא שהארגון עומד באחריותו. אך לרוב, גם היושבים במוסדות אלו הם מבוססים מבחינת ותק ומקצועית, יושבים על המנדט, מצביעים ומסכימים לפי דעתם האישית בלבד.

 אלו תהליכים כמעט טבעיים שעוברים על ארגוני עובדים ותיקים. אז מדוע חבריהם בכל זאת מצאו את עצמם נוקטים פעולות מתנגדות, כמעט חסרות תקדים שכאלו? המציאות השתנתה והארגונים לא. זהו עידן של מידע מאוד חופשי ומהיר והזרמת מידע ושיתוף אינם מותרות או בחירה ערכית. זהו כורח המציאות בעבור ארגונים הרוצים לשמור את תמיכת החברים שלהם, גיוסם בעת הצורך ואף קניית הסכמתם. בהקשר הזה, ארגוני העובדים מורגלים שיש להם "קהל שבוי" ולוקחים אותו כמובן מאליו. מבחינתם חברי הארגון אינם לקוחות או צרכנים, אין סקר דעת קהל, קבוצות מיקוד או שירות לקוחות. החברים הם "צאן מרעתו" של הארגון ולעד ילכו בעקבותיו.

 המציאות השתנתה והארגונים לא. רבים מהשכירים אינם מועסקים בחוזים קיבוציים, רבים אינם עובדים במגזר הציבורי, עובדים מחליפים היום מקום עבודה כל שנה שנתיים, רבים אינם מועסקים בהעסקה ישירה במקום עבודתם, רבים מהעובדים הן עובדות. רמות השכר ביחס לרמת החיים, הזכויות הסוציאליות, תנאי העבודה ורמת הביטחון התעסוקתי התדרדרו. הארגונים לא הפנימו את השינויים הללו ולא ניסו להסיק מסקנות לגבי דרכי העבודה שלהם, לגבי הלגיטימציה לקיומם.

 על כך משפיעה גם העובדה שבישראל אין עידוד להשתתפות פוליטית. גם מי שהתעמק בתלוש המשכורת שלו ומודע לכך שהוא משלם דמי חבר לאיזה ארגון פלוני שאמור לייצוג אותו, אין זה אומר שהוא מודע לעובדה שכפרט הוא גם יכול להיות פעיל בארגון הזה ולהשפיע עליו, או חס וחלילה, לעמוד בראשו. עובדים נוטים להיזכר בקיומו של הארגון שלהם רק בתקופות בהם הוא יוצא למאבק בשמם ואז כבר מאוחר מידי להשפיע עליו בצורה אפקטיבית. "פוליטיקה? זה מגעיל אותי!" משמעותו היא שמי שכן פועל בזירה פוליטית כלשהי לא ראוי לאמון, מיותר לציין שאנו מקבלים לכך כל הזמן הוכחות. חוסר האמון בכלי הפוליטי, בשילוב עם אי ההשתתפות ארוכת שנים בפעילות השוטפת של ארגוני העובדים הביא את חברי הארגונים לתחושה שאין אוזן קשבת ואין ברירה אלא לנקוט צעדים דרסטיים של פעולות מחאה כלפי הארגונים המייצגים עצמם, להיפרד ולצאת לדרך עצמאית.

 עוד מוקדם מידי לדעת אם בטווח הקצר העובדים יוצאים ממהלכים אלו כשרווח לצידם או הפסד. בטווח הארוך, רוב הסיכויים שפיצול כוחות יפגע בכל שכבות העובדים ויהיה זה עוד סדק בחומת הביטחון הסוציאלי הרעועה בין כה של העובדים במדינת ישראל. אלא אם כן, ארוגני העובדים יפנימו את התהליכים המתרחשים בפתחם ויהפכו לארגון לומד, פתוח, שזוכר את הסיבה לשמה הוקם. והיום, לפני שיהיה מאוחר מידי!

 מאת: עו"ס תמר חורב, צירה צעירה באיגוד העובדים הסוציאליים, חברת תנועת "עתידנו", סטודנטית לתואר שני בע"ס בתחום ארגון ומנהל באוניברסיטה העברית בירושלים.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

8 תגובות

  1. אלעד הן :

    לכוח לעובדים יש פתרונות פשוטים

    בחירות פעם בשנה לכל נציגויות העובדים ולכל מוסדות הארגון והצבעה דמוקרטית של כל החברים בסניף לאישור הסכם קיבוצי.

    אני לא חושב שהבעיה היא ותיקותם של ההסתדרות וההסתדרות הרפואית, אלא שמסיבות שונות, שחלקן היסטוריות, המנגנונים שלהם לא דמוקרטיים במיוחד.

  2. עמי וטורי :

    תיקון טעות לגבי חיפה כימיקלים. 230 מתוך 242 העובדים בהסכם קיבוצי בחיפה כימיקלים צפון, עזבו את ההסתדרות ועברו לכוח לעובדים.

  3. רעות :

    כך קורה בדיוק גם בש.ל.ה בימים אלו

    כמצב קשה והעובדים עדיין כנראה בתדרדמת מסוימת. כמו שכתבת הרוב אינו פעיל ולא מעורב. התמונ קשה ואינה מעודדת גם מדברי המאמר. ה"ועד" ב.ש.ל.ה משתיק קולות אחרים ולמעשה נכנע לגמרי להנהלה. ולא רק זאת ה"ועד", לא נבחר אפילו ע"י העובדים שהוא אמור לייצג. ההנהלה בחרה את הנציגים. כל המ"ומ עם ההנהלה מכור בידיה מלכתחילה וההסכם הולך להיות גרוע ביותר לסקטורים רבים בחברה. ה"ועד" מיישר קו עם ההנהלה ואינו נוקט בפעולות שמהוות איום על ההנהלה. ה"ועד" שבוי בידי המנכ"ל וחסר אומץ, כוח וסולידריות. הכל רקוב, מושחת ומעוות. אציין שכל זאת, בחסות ביה"ד לעבודה. מנהל לא תקין ייצוג לא תקין ושחיתות. כך עיני בעצמו גם יתערב במו"מ , הו יסתיים בעוד רמיסה של זכויות עובדים.

  4. יואל רבי :

    לא סתם כוח לעובדים נקרא "ארגון עובדים דמוקרטי". המנגנונים הדמוקרטיים והמשתפים באיגודי העובדים הוותיקים הם רועעים במקרה הטוב. אין ספק שדרושה מהפכה דמוקרטית בקרב איגודי העובדים הוותיקים

  5. פזית :

    ועד ש.ל.ה סותם פיות

    ועד ש.ל.ה סותם פיות ומעיף עובדים שדעותיהן לא נוחות לו מהפייסבוק.אין בכוונתו להצביע על הדרישות לפני חתימת ההסכם הקיבוצי.לא כל הסקטורים מיוצגים ועובדים רבים יוצאים מקופחים מהדרישות.הצילו!!!

  6. מטפלת בכללית משלימה :

    הוועד בש.ל.ה

    הוועד בש.ל.ה לא רק שלא מגן על זכויות העובדים, הוא משתיק כל קול שאינו מתיישר עם דעותיו ומסרב לענות על שאלות לגיטימיות. מי שהחלו את תהליך ההתאגדות בש.ל.ה, המטפלים והמטפלות ב"כללית רפואה משלימה", עומדים להיות הנפגעים העיקריים מההסכם המתרקם בין ההסתדרות להנהלה. כל נסיון לדבר עם יו"ר הועד נתקל בתגובות מתלהמות ובהתקפות אישיות. עם ועד עובדים כזה, יכול להיות שעדיף בלי?!

  7. דרור :

    מתמחים יש גם בפסיכולוגיה

    וגם מצבם בשירות הציבורי התדרדר לעברי פי פחת.
    פרטים אפשר למצוא, בין השאר, בדף המאבק בפייסבוק:
    http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%A0%D7%90%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%9D/134354606651612?sk=info

  8. יואב שגיא :

    תקנון דמוקרטי זה לא מספיק

    עצם העובדה שתקנון הוא דמוקרטי זה חשוב – אך לא מספיק. ללא דיון ומעורבות של עובדות ועובדים מן השורה כל ארגון עובדים הוא בסכנת התנוונות.
    כך יכולות להיות בחירות בארגון, אך בפועל קבוצה קטנה תכתיב את העניינים לאורך שנים ארוכות – ובהמשך גם תוכל להעביר הצעות החלטה בעייתיות או אפילו אנטי דמוקרטיות. אין שום תחליף למעורבות פעילה של עובדות ועובדים מן השורה.

    נקודה נוספת, אני מאד מסכים עם הכותבת שה"נציגים", זוכים לתנאים אחרים מן העובדות והעובדים מן השורה. כך למשל המשכורת של איציק פרי לא מייצגת כלל וכלל את המשכורת של עו"סיות מן השורה. ביטול זכויות יתר לנציגים הוא מאד משמעותי כדי שתהיה אחדות אינטרסים (להאבק ביחד כדי שתנאי הנציגים והעו"סיות ישתפרו) במקום ניגוד אינטרסים (חוסר רצון של הנציגים לזעזע את המערכת מכיוון שהם מרגישים שבעים מספיק מהמצב הקיים)

    זכויות היתר שלובות גם בתפיסת עולם. במקרים רבים הנציגים השבעים אינם מאמינים שהעובדים יכולים להגיע להישגים מול האוצר או המעסיק, מאמינים בשולחנות עגולים, הדברות ללא מאבק, הרע במיעוטו וכו וכו, או בקיצור משתפים פעולה עם הסדר הניאו ליברלי. אם אין לך אלטרנטיבה כלכלית חברתית לסדר הקיים, ואם אתה מקבל אותו כמובן מאליו, זה בלתי אפשרי להגיע להישגים משמעותיים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.