חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הגשמת הציונות אינה אפשרית ללא … צדק חברתי

נושאים דעות, פוליטי ב 6.09.11 6:03

נאום מודי בראון בהפגנת מחאת האוהלים בירושלים ב-3 בספטמבר

לפני כחודשיים עלתה לאוויר הסדרה שענת וזלצר ואני עשינו על ההיסטוריה של הקיבוץ. פתחנו אותה בחוות כינרת – המקום שבו לפני מאה וקצת, נולדה התפיסה שלפיה הגשמת הציונות אינה אפשרית ללא … צדק חברתי.

אלא שאנחנו תהינו האם, כמו שרחל המשוררת כתבה על חוות כנרת, אולי לא היו הדברים מעולם. שאלנו את עצמנו האם משהו מהחלום הציוני המרגש והמפואר  על שוויון ועל צדק, על מסירות ועל מוסריות –  האם משהו מהחלום הזה עדיין לוחש בתת המודע הישראלי המופרט, עדיין מחכה שמישהו ינשוף בו רוח ויהפוך את שוב הרמץ לשלהבת גדולה.

האמת היא שהיינו די סקפטיים, אבל רצה המקרה ושבוע אחרי –  באו הצעירים הנועזים והמקסימים האלה ונשפו רוח גדולה ברמץ הזה של הערבות ההדדית, של הסולידריות החברתית, של השאיפה להיות אור לגויים ולעצמנו, להיות מופת של צדק וחמלה או לכל הפחות לשאוף להיות כאלה. לא מפתיע ששותפתי ואני היינו קטני אמונה. לא מפתיע שנזקקנו לדור חדש וצעיר שיפיח רוח חיים בחלום שאנחנו כבר הספדנו. למען האמת, עד הערב הזה, נטמעתי בתוך ההמון והזדהיתי בשקט, גם משום שהרגשתי שהמהפכה הזו שייכת בדין לצעירים  ממני והיא מכוונת בדין גם נגדי ונגד שכמותי.

למרות שהצעירים החביבים האלה אולי יכחישו בנימוס, המחאה הזו היא מסר מהדור שלהם לדור שלי. כי הדור שלי הוא הוא הדור ששש אלי הפרטה.

אנחנו הדור שהעדיף את החוזה האישי על פני הסולידריות של האיגוד המקצועי,

אנחנו הדור ששיתף פעולה – בשמחה או בלית ברירה – בהפרטתם  והשחתתם של החינוך והרפואה בישראל. אנחנו הדור שנסוג מהזירה הציבורית והפוליטית והפקיר אותה בידיהם של יחצ"נים סוג ג' ועסקנים סוג ז',

אנחנו הדור שכשל בפיתרון הסיכסוך המדמם והמייגע עם הפלשתינאים,

ואנחנו הדור שנמלט מכל אלה אל בית צמוד קרקע – וילה בג'ונגל שאנו עצמנו יצרנו.

והנה הגיע הרגע שבו בנינו ובנותינו אומרים לנו – ראו לאן הבאתם אותנו ואת עצמכם, אומרים לנו – עצור! פוס! סטופ כדור הארץ! פריש מיש!

אולי כדי להתחמק מהמסר הזה, אנחנו מאשימים את המחאה עצמה בהתחמקות. ואכן, בינתיים היא מתחמקת מאמירה פוליטית ברורה. אבל בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה, כמאמר המשורר, בעיקר כשהמשפט הזה הוא: העם  דורש צדק חברתי.

מן הסתם היה קל למחאה הזו לבוא דווקא מימין. אם אכן נדונונו להמשיך ולחיות על חרבנו, להמשיך ולהיות חברה במצור, שתובעת מאזרחיה גיוס וקורבן – האם סולידריות חברתית אינה המובן מאליו?

אם אכן הפכנו להיות מדינה שבודקת השכם והערב את מידת נאמנותם של אזרחיה, האם אין לנו האזרחים, הזכות ואפילו  החובה לבדוק את מידת נאמנותה של המדינה לאזרחיה?

במבט משמאל עולה השאלה, האם ענייני החוץ של ישראל לא מנוהלים באותה אטימות ויהירות, באותו העדר תבונה והעדר חמלה שבה מנוהלים ענייני הפנים שלנו?

ואם כבר שמאל וימין, בוא כבר נשאל האם ניתן לגשר על השסע הפוליטי הזה שמשתק אותנו ולהתפשר אולי על מדינה קצת יותר יהודית, אבל קצת פחות משיחית.

והאם אפשר לשאול את כל השאלות האלה בבת אחת?

כן! וזה תפקידם של הצעירים האלה – לשאול מחדש את כל השאלות ולתבוע לכולן תשובות חדשות, מקוריות, עדכניות.

במפגש הקצוות המוזר שהתרחש במאהלי המחאה טמון זרע לשיח ישראלי חדש –  פורץ גבולות ובעזרת השם גם מעצב גבולות. בואו נטפח את הזרע הזה. אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

9 תגובות

  1. ציוני פחות מודאג :

    נאומך יפה וחשוב עליך להפסיק לפרסם את בנק דיסקונט.

    נאה דורש, נאה מקיים.

  2. איתי :

    מגיב 1 צודק. היה מאוד מעצבן לחזור מן ההפגנה ולשמוע את מודי בראון מפרסם את דיסקונט ברדיו. הם חולבים אותנו בריביות, בראון גוזר קופון ואז הוא מתנצל בנאום שלו על בגידת דור שלם (נכון יותר קבוצה קטנה מתוך הדור הזה) שנהנה מההפרטה.

    כמה שבועות לפניו הופיעה בהפגנה בירושלים להקת אתניקס וזאב נחמה שלח מהבמה מילות עידוד למוחים. אח"כ קראתי בעיתון שהוא הופיע בחתונה של הדנקנרים…

  3. אמיר :

    הנאום הטוב ביותר שנשמע הקיץ.
    ההערות שלכם קצת קטנוניות. אם תקראו מושחת לכל מי שמפרסם משהו לא נגיע רחוק.

  4. עמית-ה :

    לא מדובר בשחיתות, מדובר בללכת עם לה-קוסט (חדש לא יד 2) ולדבר נגד צריכה.

  5. דניאל ר :

    איפה הוא דיבר נגד צריכה?
    מה מותר ללבוש כשמדברים נגד צריכה?

  6. איתי :

    אמיר, לא כל מי שמרוויח מהשיטה הוא מושחת, ומודי בראון אינו מושחת.

    אבל הייתי מצפה ממי שניסח את משפט המחץ "אנחנו הדור שהעדיף את החוזה האישי על פני הסולידריות של האיגוד המקצועי" לעשות איזה משהו עם התובנה הזו. אם לא לשבור את החוזה האישי עם בנק דיסקונט אז לפחות לנצל את מעמדו ככוכב תקשורת ולקרוא להנהלת הבנק לעבור להעסקה ישירה של עובדי קבלן וכ"א בבנק.

    בעיני, הנאום של בר-און מתחלק לשני חלקים, החצי הראשון הוא חשבון נפש נוקב והחצי השני הוא מין בליל חסר פואנטה על פלסטינים וימין ושמאל ושאר ירקות.

    ההרגשה שלי היא כאילו בר-און מסתכל במראה, לא אוהב את מה שהוא רואה, וישר מכסה אותה בוילון עבה כדי להפסיק לראות את פרצופו האמיתי.

  7. ל רפי :

    אתם עדיין בגובה 40,000 רגל!

    אפשר להגשים את הציונות גם עם כלכלה סוציאל-דמוקרטית וגם עם כלכלה ליברלית – עובדה: "שרתנו" בהסטוריה של ישראל (מי שחי כאן מספיק שנים) גם כך וגם כך, ובכל המקרים היתה סיבת-היסוד וההצדקה האולטימטיבית להיותנו כאן – הציונות. תחת שיטה הראשונה לא רווינו נחת ולכן החלפנו אותה בשניה. עתה מסתבר שגם לשניה חסרונות.
    המסקנה הנובעת מכך אינה "מצעד האיוולת", דהיינו: חזרה לעבר, אלא תיקון הליקויים. בסיכומו של דבר, יעילות וצמיחה של המשק טובים יותר בכלכלה ליברלית, עם מעורבות ממשלתית אופרטיבית מרוסנת. ומאידך, "חמלה חברתית" או איזון רצוי בין יעילות כלכלית לבין רמת חייו ואיכות חייו של הציבור הרחב, מושגת בסביבה בעלת מודעות, רגישות ולכידות חברתית גבוהות.
    כל השאלות ששואל הכותב וגם כאלה שאין הוא שואל הפעם, ראויות לתשובות. אבל אף אחת מהתשובות אינה צריכה להינתן במישור התיאוריות של המאה ה-18 וה-19 ואפילו לא בכאלה מהמאה ה-20. כולן צריכות להנתן כאן ועכשיו, ע"י ציבור האזרחים, מתוך הבנת מקור המצוקות, דרכי ההתמודדות האפשריות בהן והמחיר של כל דרך; ולא פחות מכך מתוך הבנה שמה שנעשה או לא נעשה היום, יעצב את חיינו וחיי ילדינו בדור הקרוב וכנראה גם לאחר מכן.
    היסוד לכל שינוי צריך לכלול:
    א. העמדת צרכי כלל הציבור בראש סולם העדיפויות של מערכות השלטון והשרות הציבורי. (ואם לא ניתן לעשות זאת במבנה הפוליטי הקיים, אזי יש לשנותו – עכשיו!)
    ב. כל הנושאים פתוחים לדיון, ובכלל זה השאלה: "מהו צדק חברתי בימינו אלה?"
    ג. בדמוקרטיה, רק המערכת הפוליטית היא כלי לגיטמי לשינויים מסוג זה. הרחוב מוביל לאנרכיה ואנרכיה מובילה להרס ולא לשיקום.
    ד. אפשר להרים בו זמנית יותר מדגל אחד, אבל ברגע האמת, רגע ההחלטות הקשות, נאלץ תמיד לעשות בחירה (קביעת עדיפות) גם בין נושאי הביטחון לנושאי החברה-כלכלה ולשלם את מחיר ההחלטות שנקבל, או לא נקבל.
    אם אנו רוצים באמת להעמיד את החברה-כלכלה בראש סולם העדיפויות הלאומי, צריך ללכת בדרכה של שלי יחמוביץ': לנטרל את הדיון הציבורי ככל האפשר מנושאי חוץ וביטחון, ולמקד אותו בנושאי חברה וכלכלה. במילים אחרות: הבחיורת הבאות ימוקדו, בהסכמת כל המפלגות הציוניות, בשני נושאים בלבד: שיטת הבחירות ויחסי מדינה-חברה-כלכלה.
    אם ננסה להרים יותר משני דגלים אלה, לא נגיע לשום מקום.

  8. ואז בא הקיץ וצעקנו ביחד | העוקץ :

    […] בר-און תמצת זאת בנאומו ב"צעדת המיליון" בירושלים. לדבריו, "למרות שהצעירים החביבים האלה אולי […]

  9. המחאה החברתית וערביי ארץ-ישראל « ילקוט התבונה :

    […] שנים ארוכות לעוולות אלו. מודי בראון תמצת טענות אלו בנאומו בעצרת בי"ם ב"צעדת המיליון" בתאריך ה-3.9.2011, כשאמר […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.