חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים היא לא מחאת הקוטג'

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלה ותקציב, פוליטי ב 2.09.11 12:50

הצגת מחאת האוהלים כמחאה נגד יוקר המחיה היא הסטת הדיון אל הפתרון הרע שאליו מוליכה הממשלה את ועדת טרכטנברג.  המחאה היא של ראיית האנשים את עצמם לא רק כצרכנים צרחנים
מאת: יעקב לקס

 

בראשית היתה מחאת הקוטג' – מחאת ייקור הגבינה.  המוכרים והממשלה חשו שמשהו מתחיל ומיהרו להוריד את המחיר, הממשלה אמנם לא התערבה, אבל המוכרים הבינו רמזים.

אחר-כך באה מחאת הקוטג', לא הגבינה, הבית.  היא פרצה בשל חמדנותם של מי שהעלו דמי שכירות ובשל מי שצוברים קרקעות להעלות מחירי בתים.
הממשלה הגיבה בחוק הוד"לים שלפי אמונת הראש (ראה"מ ח"כ נתניהו) יביא להורדת מחירי בתים.

ביטול המכס על מכוניות? תנו אוטובוסים יעילים במקום

אלירז שור מגיבה להצעתו של אוריאל לין להוריד את המכס על מכוניות ולהוזיל את הדלק. יש פתרון זועק אחר לגמרי, והיא מסבירה אותו בפירוט

לקריאה נוספת

אחר-כך באו הצעות שונות שכל יעדן להוריד את יוקר המחיה.  מביטול מכסים על יבוא מכוניות ועד ל"מלחמה בריכוזיות" וחקיקה נגד "פירמידות שליטה".  חלקן הצעות נכונות ונהרות של דיו כבר נכתבו אודותן.

המשותף לכולן הוא שתכליתן היא הורדת יוקר המחיה, לעשות את החיים כאן יותר זולים (ואפשר להבין את זה לא רק בהקשר של יוקר המחיה).
אבל יוקר המחיה הוא לא הבעייה, הוא רק מה שחשף אותה.

ב"כלכלית" מנסחים את הפתרון הנדרש כהגדלת התמורה לעבודה על פני התמורה להון.

בלשון בני-אדם (ויש כלכלנים שלא שכחו להיות בני אדם, לאחרונה הם נחשפים) זה אומר שלא צריך להתעסק בעיקר עם היוקר אלא להתעסק עם שכר העבודה ועם כל מה שמגדיל את חלקם של העובדים ב"עוגה" (גם זה ב"כלכלית", אבל את זה כבר כולם מבינים): ועדי עובדים חזקים, איגוד מקצועי לוחמני ושאר ירקות "אדומים".
זו משמעותו של המהפך החברתי שמתחיל לתסוס כאן.

מה שאנחנו רואים בתנועת המחאה זו התחלה של מאבק אל חברה אחרת, של צדק.
חברה של צדק זו לא רק חברת רווחה שבה ה"אח הגדול" – המדינה – מתפקד כמטפלת שדואגת לחלשים ולמוחלשים.
חברה של צדק זו חברה שבה אנשים מתוגמלים בעד עבודתם יותר ממי שמתוגמלים בעד הונם (על הדרך שבה הון זה נצבר לא ייכתב כאן, אבל ברמז של השאלה מדברי הנביא: הגזלת וגם ירשת?).

לא סתם דוברי הממשלה מכוונים כמעט בכל אמירותיהם לכוון של הזלת הצריכה, הם יודעים לאן מוליכה המחאה והם מנסים להסיט אותה מיעדה.

רק הגדלת השכר והכרה מחודשת בערכה של העבודה יחוללו כאן את השינוי הנדרש במאזני הכוח ויגרמו לכך שנשוב להיות חברה ולא רק "פרטים"

במקום מאמרה של גברת הברזל:
"אין כזה דבר, חברה.  יש רק פרטים"
נזכור את ביאליק שכתב:
"למי תודה למי ברכה, לעבודה ולמלאכה"

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , ,

12 תגובות

  1. ניר :

    מה ההבדל בין העלאת שכר להורדת מחירים?

    מה ההבדל בין העלאת שכר להורדת מחירים? אם הכוונה היא להעלאת התמורה לעבודה על חשבון התמורה להון, זה לא ממש אפשרי. בסוף יעלה השכר רק במקומות המאורגנים (כלומר הממשלתיים) על חשבון המדינה (בעצם האזרחים) הורדת התשואה על ההון, למרות מה שאתם כל-כך מאמינים בו, תוריד את כמות ההון ותגרום לאבטלה וירידה בשכר המחולט (גם אם יחסית להון מצבו ישתפר מעט) בסופו של דבר העבודה תקבל פרוסה גדולה יותר מעוגה קטנה יותר. אני לא טוען שבשוליים לא יהיו מקומות שהשכר יגדל על חשבון ההון. אבל בדברים הגדולים זה לא יעבוד. אם למשל ייתנו את המענק באינטל לעובדים ולא לאינטל (בעלי ההון) הם לא יקימו כאן את המפעל. וכל העובדים האלה ( בשכר לא רע) יהיו מובטלים ובעקבותם עובדים נוספים.

  2. לקסי :

    ניר,
    הרעיון הוא שכל מקומות העבודה יהיו מאורגנים ועם ועדים חזקים.
    הרעיון הוא של תיקון כולל ולא של כמה תיקוני פח קטנים.
    נכון, זה לא יקרה מחר בבוקר וזה לא יילך בקלות אבל זה אולי הפתרון היחיד לשוב לשפיות ולהיות חברה מתוקנת, או בכלל להיות חברה ולא להיות אוסף של יחידים במירוץ החולדות נוסח אמריקה במירעה.

  3. נעמי ט :

    קבוצת דלק רושמת רווח נקי של 101 מיליון שקל; תחלק דיבידנד של 100 מיליון שקל
    http://www.themarker.com/markets/1.1168209
    זו הדוגמה הרלבנטית, למשל.

  4. נחום שחף :

    הכותרת נכונה ההמשך על הפנים

    .

  5. עמית-ה :

    מצויין.
    חלק בלתי נפרד מהרעיון הניאו ליברלי הוא שאנחנו לא אזרחים אלא צרכנים.
    או במילותיו של מרקוזה – אדם חד ממדי.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A8%D7%98_%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%96%D7%94

  6. איתי :

    אתה צודק, אבל רק בחצי מהסיפור.

    כל עוד לא השתנתה הנורמה של "צרוך כפי יכולתך", שלא לומר "צרוך מעבר ליכולתך", אזי גם העלאת שכר "צודקת חברתית" (ו/או הורדת מס עקיף, מבחינת כוח הקנייה זה אותו אפקט) תתורגם מיידית לעליית מחירים.

    החלק הקטן של עליית המחירים ינבע מעליית התשומות של המעסיק (שכר עובדים).

    החלק הגדול ינבע מאותו גורם שאחראי במידה רבה לעליות המחירים האחרונות: כשהציבור קונה וקונה בלי חשבון, ימכרו לו את המוצר/שירות במחיר גבוה יותר ויגזרו קופון גדול.

    ככה לא הועלת בדבר כי כולם קיבלו העלאה בשכר אבל לא שיפור באיכות החים – כולם צועדים במקום, גם עובדת הניקיון וגם הרופאה המתמחה.

    אם תעלה את השכר יהיו יותר עניים שיוכלו להרשות לעצמם לקנות עוף וגבינה צהובה, אבל אז המחירים שלהם יטפסו ויהיו פחות עניים שיוכלו להרשות לעצמם לקנות עוף וגבינה צהובה.

    אם תעלה את השכר יהיו יותר אנשים מהמעמד הבינוני שיכולים להרשות לעצמם דירה בת"א, ואז מחירי הדירות בת"א יעלו עוד יותר, ואז מס' האנשים שיוכלו לקנות דירה בת"א יקטן.

  7. לקסי :

    לאיתי, תנו רבנן...

    ""לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"

    לו הייתי כותב את כל התורה לא הייתי מותיר לך את התוספת (הנכונה)
    🙂

  8. אליהו :

    מחאה כלכלית במקום מחאה ציבורית

    משונה ? להעלות את שכר העובדים כדי שיהיה להם יותר כסף לקנות מוצרים שמתייקרים ללא הצדקה וצופנים בחובם לפעמים רווחי ענק לחברות ולטייקונים שעובדים על כולם בעניים ? מה עשית בזה חכם ?
    נראה לי שהדרך היא בדיוק הפוכה. העם צריך להפוך את המחאה ממחאה חברתית על צדק ושוויון, למחאה כלכלית שקטה.
    כל אחד מאיתנו יכול בקלות ( זה מה שאנחנו עושים בזמן האחרון ) לקנות רק את מה שהוא צריך ולצמצם צריכה ניותרת של ביגוד מזון מסעדות וכו'..
    רק מחאה כלכלית שקטה ועוצמתית עם מספרים גדולים של משתתפים כזו שתפגע לטייקונים בכיס מחד ולהכנות המדינה ממיסים ואידך. רק מחאה כזו תביא לשינוי אמיתי בסדר היום.

    חברים תבינו, בלעדי העם כלומר הצרכנים, לא יוכלו הטייקונים בעלי ההון להמשיך ולצבור הון ללא תכלית.
    דרך אגב, מה כבר אפשר לעשות עם עוד מליארד אחרי המאה-מאתיים מליון הראשונים ? זה נראה כמו צבירה חסרת-שחר של הון שרק חונקת את המשק ולא מאפשרת זרימה של המכשיר האנושי לשיתוף כשרונות כישורים ומוצרים. כסף.

  9. איתי :

    הבעיה היא שכשאתה מבקש להפוך את הסיסמה הצרכנית "העם דורש להוריד את יוקר המחייה" בסיסמה "העם דורש להעלות את השכר", אתה לא משכנע את כל מי שיש לו טיפה ספקנות בקודקודו. זה שכנוע המשוכנעים.

    גרוע מכך, זו החלפת פופוליזם א' בפופוליזם ב'.

    הכלכלה היא סיפור מאוד מורכב ולא פשוט. וגם ההצעה שלי ושל אליהו אינה פשוטה.

    אני באופן אישי סולד מקניונים וסולד מהנהירה של ההמונים אליהם, אנשים שכלל אינם עשירון עליון אבל קונים וקונים בכמויות, הרבה פעמים בזמן שיש להם אוברדרפט.

    אבל אני גם יודע שאם יתגשם חלומי ורוב הציבור ינטוש את עבודת האלילים שמקדשיה הם הקניונים (בייחוד לפני החגים) הראשונים שישלמו את המחיר לא יהיו הטייקונים כמו שכותב אליהו אלא הקופאיות, הזבנים, המאבטחים ועובדי הניקיון.

    אותו דבר נכון גם לנהירת "המעמד הבינוני" אחר השדרוגים במכשירי הסלולר, סמארטפון, איי-פון, איי-פד וכל מיני "איי-משהו" (I = אני, בדיוק ברוח תאצ'ר!) שאני לא יודע מה ההבדל ביניהם.

    אם כולם יחליפו מכשיר סלולרי ומחשב רק אם הוא מתקלקל ורק אם לא משתלם לתקן אותו, אלפי עובדים יפוטרו ופה לא יעזור הרבה איגוד עובדים. אם כמות המכשירים שפרטנר תמכור תרד ב-80% הם יצטרכו הרבה פחות עובדים.

  10. ל רפי :

    אם אתה צודק, אזי המחאה שוגה שגיאה חמורה וסופה קרוב.

    המאבק האמיתי (להבדיל מסיסמאות סרק ומאיזכורים תכופים של מרקוזה, מרקס וחבריהם) הוא על שלושה דברים:
    א. מקומו של האזרח בחשיבה ובגישה של הממסד השלטוני – השלטון קיים כדי לשרת את האזרחים ולהיטיב את חייהם ולא להיפך.
    ב. המטרות המיידיות של המחאה הן המטרות המקוריות עליהן הכריזה בראשית הדרך: דיור בר-השגה, הורדת יוקר המחיה, וצימצום הפעקרים בחלוקת העושר הלאומי. (וגם הגשמת אלה היא משימה כמעט בלתי-אפשרית)
    ג. יצירת איזון במערכת הכלכלית ושימורו לאורך זמן, תוך גידול מתמשך בצמיחה.
    כל המטרות הלאומיות האחרות מביטחון ועד להגדלת חלקם של אזרחי ישראל בכוח העבודה היצרני, בתוצר המקומי בשילוב עם רמת שירותים גבוהה ורמת ביורוקרטיה נמוכה – נכללים בתוך המסגרות הנ"ל וכפופים להן.
    מחאת הדלק ומחאת הקוטג' הן דוגמאות לאופן שבו יכול הציבור להפעיל את כוחו הכלכלי ואת השפעתו על המשק. אפשר וצריך להרחיב דוגמאות אלה נקודתית במקביל ולא במקום שינויים מבניים יסודיים שיש לבצע במשק.
    איגודים מקצועיים יכולים להיות שרות טוב לעובדים וגם יצרני קטסטרופה במשק, וכבר ראינו זאת בעבר. בכל מקרה זו אינה מטרת-על וגם אינה עומדת בסתירה לביצוע עבודות בקבלנות משנה, כאשר התחרות העיסקית מצדיקה או מחייבת זאת.
    השיח הנ"ל (והוא אינו יחיד בכך) לוקה בעובדה שנקודת המבט שלו מתעלמת כמעט לחלוטין מהסוגיות שמעסיקות מפעלים וחברות עסקיים, במשק בינלאומי גלובלי ותחרותי באופן יוצא מן הכלל. ומשום שאלה הם ספקי העבודה העקריים בישראל, ספקי ההכנסות העיקריים והבסיס לכלכלה צומחת, זו שגיאה יסודית בכל הדיונים "המלומדים" שמתנהלים כאן.

  11. אליהו :

    אני סבור שפיטורי זבניות מאבטחים ועובדי ניקיון רק יטיב איתם. ממילא מדובר בעבדים , שהצרכנים בסופר המחפשים את המחיר הזול, לא רואים אותם ממטר.

    אם תשאלו ותחקרו כיצד הרשתות מוזילות מחירים תגלו שמאוחרי המחיר הזול יש תמיד עדר עובדים (בתנאי עבדות) מקופחים.

    זה אפילו יותר גרוע מעבדות. פעם אם היית עבד היית גר בשטח האחוזה נותן את זמנך לפאודל, לאציל, לבעל החווה ( הכל תלוי בגיאוגרפיה ובתקופה ) ומקבל בתמורה לחרותך מזון מגורים ומלבוש. ואם נתמזל מזלך ליפול בידיים טובות היית מקבל גם יחס אדיב.

    היום יש לעובד רק את החירות לבחור ולהסכים לעבוד בתנאי העסקה מחפירים של שכר עבדים או ללכת ולחפש את פרנסתו במדרך אחרת. תמיד יש דרך אחרת.

    ניקח לדוגמא מוקדן/ית בחברת שרותי אינטרנט כלשהיא.
    החברה דורשת משמרות של 6 שעות (כך העובד אינו נחשב עובד במשרה מלאה על כל ההבטים והמשתמע מכך) משלמת 22 ש"ח ברוטו שכר שעה. העובד נאלץ לבלות קרוב ל 8 שעות לפחות כולל נסיעות בכדי לבצע את עבודתו לפיכך לא יכול לעבוד במשרה נוספת.
    מכאן שהשכר עבור 22 ימי עבודה עומד על כ – 3000 ש"ח ועבור 25 ימי עבודה כ – 3300 ש"ח
    יאללה להתחיל להוריד מזה דיור חשמל מיים ארנונה מזון ביגוד שלא נדבר על חינוך וטיפול בילדים.
    כמו שאמרתי יותר גרוע מעבדות.
    ובאשר לפיטורי העובדים המנוצלים, בתוך כל אחד מהם חבוי הכח להסכים להיות מנוצל או לעבור את השינוי ולמצוא דרך אחרת.
    ניקח מצב דמיוני בו רשתות השיווק ואחרים לא יצליחו למצוא עובדים בשכר נמוך. מה לדעתכם יקרה ? האם נראה את תשובה מתדלק או את נוחי דנקנר מאבטח בסופר ? או אולי אריסון תעבוד ככספרית ? מה נראה לכם ?
    כמו שאני מבין את זה יציעו שכר יותר הולם. המאבק האמיתי של המחאה או אולי ההישג האמיתי שלה יהיה אם אנשים יעריכו את עצמם יותר ולא יהיו מוכנים להשתכר בשכר מבזה או לשלם מחירים מופקעים על מוצריםץ

  12. הבלוגרים של המחאה | בחדשות | סלונה :

    […] מוכר. גם במחאה פורסמו באתר טקסטים חשובים ומפתחי תודעה. "מחאת האוהלים היא לא מחאת הקוטג’", שכתב יעקב […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.