חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים – העם דורש תקציב חדש

נושאים חדשות, כלכלה ותקציב ב 30.08.11 1:00

אנו מביאים כאן את נאומו של אריה ארנון בעצרת האחרונה בירושלים. בנאומו הוא פירט מה דרוש. דרוש שינוי בתקציב

העם דורש מדינת רווחה

העם דורש תקציב חדש

 

אריה ארנון

 

עצרת בירושלים 27-8-2011

 

 

ערב טוב לתנועת המחאה המבורכת, שנושמת וחיה ודורשת צדק חברתי!

 

אנחנו כאן כדי לומר שהדרישות לצדק חברתי אינן סיסמא בלבד.

הן דרישה לביצוע, לתוכנית פעולה.

הן לא רק חלום לעתיד אלא דרישות להווה.

 

הדרישות אינן "הזויות", הן מאד מעשיות ואפשריות.

 

בישראל כוננה בשנים האחרונות שיטה קפיטליסטית לא מרוסנת ולא ראויה. ולא במקרה.

השיטה בארצנו היא תוצאה של החלטות רבות שנים, שהתקבלו על ידי ממשלות שונות, לעבור למודל כלכלי "אמריקאי". מאחורי המעשה עמדה אידיאולוגיה כלכלית שמרנית וקיצונית ששאפה ל:

 

ממשלה קטנה (זוכרים את השמן והרזה?)

ושירותים חברתיים מצומצמים בצידה.

 

הבריאות החינוך הרווחה סובלים שנים ממצוקה תקציבית ולכן שירותים אלה הפכו בשנים האחרונות להיות פחות טובים, פחות ציבוריים ויותר פרטיים. הם ממומנים יותר ויותר על ידי הכיס הפרטי של האזרחים. אלה שאין ידם משיגה, מקבלים פחות. החינוך הציבורי, הרפואה הציבורית ומערכת הרווחה הציבורית – נשחקים.

הגיע הזמן לעצור את ההפרטות ואת התנערות הממשלה מצרכי אזרחיה.

 

את המדיניות המפריטה, את הדיאטה על השמן, מדיניות שבכוונה תחילה ניסתה לצמצם ולפרק את מדינת הרווחה צריך לשנות מן היסוד!

 

הדרישה לצדק חברתי היא דרישה לכינון מחדש של מדינת רווחה בישראל, כזו שתתאים למאה ה 21.

אומרים לנו שדרישות אלה בלתי ישימות, ואנחנו אומרים – אל תטעו. הדרישות לא תפגענה בכלכלה ובמשק. יש מדינות בעולם שבחרו בדרך זו והן מצליחות מאד. מדינת רווחה תשרת את רוב רובם של האזרחים הפשוטים מכל המעמדות. מהמעמד הבינוני ומהשכבות החלשות שעוד הוחלשו. לא ניתן לפצל ולסכסך בין העשירונים שבאמצע ואלה שלמטה. חודש וחצי אנחנו רואים חיבור חדש ומדהים בין רוב הישראלים, מעמד הביניים ועניי ארצנו, יהודים וערבים. ואנחנו חייבים לשמור על האחדות הזו. להנהגת המאבק, על כל רכיביה, אני קורא מכאן לשמור על ההליכה ביחד, למען כולנו.

 

כדי לכונן מדינת רווחה ראויה צריך לשנות כיוון במדיניות הכלכלית. חייבים להשתחרר מנוסחאות העבר ממוסכמות של טרם 14 ביולי: אם רוצים שינוי מוכרחים, ראשית, לפתוח את תקציב 2012 אחרת לא ישתנה דבר בסדרי העדיפויות.

 

שנית, חייבים לשנות את מה שקרוי בממשלה ובאוצר הכלל הפיסקלי, ההופך את ההוצאות למוגבלות מדי. אין זו תביעה לגירעון אלא להרחבת ההוצאות ומימונן! הכלל הפיסקלי קרוב לליבו של פרופ' טרכטנברג אך הוא חייב לוותר על ה baby שלו!

 

שלישית, כדי לממן את מדינת הרווחה החדשה העם צריך מקורות תקציביים חדשים. הם יבואו מסעיפי תקציב שיש לקצץ, אך גם משינוי יסודי במערכת המיסוי.

 

חייבים לעצור מיד את הפחתות המסים הישירים שהממשלה מבצעת כבר כמה שנים: במיוחד יש להפסיק להוריד את מס החברות כפי שהממשלה תכננה לעשות. להיפך, את מס החברות צריך להעלות, הוא נמוך ביחס לארצות המפותחות. חייבים להפסיק את הטבות המיסוי הישיר לעשירי הארץ. כן, הממשלה, שבויה באמונתה באידיאולוגית השמן והרזה שלה, מתכננת להמשיך ולהפחית מסים על החזקים בחברה.

 

אנחנו דורשים מכאן לעצור מיד את הרפורמה במיסוי של ממשלת נתניהו, רפורמה שהיא חלק בלתי נפרד מהחלשת ופירוק מדינת הרווחה. זו תביעה מידית המופנית בראש וראשונה לנבחרי הציבור ולכנסת ישראל. זהו צעד דחוף ומידי!

 

אך אם רוצים שינוי בכיוון, אם רוצים להתחיל לבנות את מדינת הרווחה של המאה ה 21 אי אפשר להסתפק בכך. חייבים רפורמה עמוקה במיסוי, לגלגל חזרה חלק מהפחתות המיסוי של השנים האחרונות. כך שיהיו מקורות לחינוך, לבריאות לרווחה. כך שיהיו חינוך ציבורי, איכותי ושוויוני, בריאות ציבורית, איכותית, ושוויונית. כך שתהיה מדינת רווחה ראויה לתושבי ישראל כולם במאה ה 21.

 

אני שמח לראות כאן את "כוח לעובדים". מדיניות הממשלה פגעה בעובדים. בשם "גמישות" בשוק העבודה – חלק בלתי נפרד מהחלשת מדינת הרווחה – החלישו את העבודה המאוגדת, הביאו "עובדי קבלן", גם לסקטור הציבורי; הורידו שכר, אפילו מתחת לשכר מינימום. מדינת רווחה פירושה איגודי עובדים. גם בבית "שלי", באוניברסיטאות, אנחנו אנשי הסגל צריכים ללחוץ להפסקת כל צורות ההעסקה המנצלות.

 

המאבק החל ממאבק ביוקר, יוקר הדיור, יוקר הקוטג' יוקר הדלק. אך המאבק יצר תודעה חדשה, סולידריות מופלאה. בהתקוה וברוטשילד בירושלים וביפו עולים קולות חזקים שדורשים לא רק מאבק ביוקר אלא מדינת רווחה. צריך להיאבק במונופולים, בטייקונים, אך בצד המאבק בהם צריך לכונן מדינת רווחה ראויה.

 

המאבק עומד בפני הכרעות קשות.

 

מובילי המאבק, אני אוהב ההגדרה הזו, חייבים לעשות מקום לכולם.

 

המאהלים ברחבי הארץ, בדרום, בפריפריה ובמרכז והמייסדים ברוטשילד, חייבים להמשיך לכת יחד. זה לא פשוט אך זה חיוני. החד הוריות, חסרי הדיור, הסטודנטים, הציבור הדתי, ערביי ישראל וכל מי שרוצה להפוך את ישראל לחברה צודקת וראויה.

 

המאבק החברתי ההיסטורי שהחל ביולי 2011 יצר שינוי גדול בתודעה. השיחה על נושאי חברה יצרה סולידריות מופלאה. הממשלה הבינה שהעם ברובו הגדול אינו תומך במדיניות הכלכלית שלה. לכן הממשלה הקימה ועדה שאמורה להציע דרכי פעולה, אך הועדה וראש הממשלה הבהירו שהם לא פותחים את מסגרת התקציב, ולא משנים את כלל ההוצאות. כך, לא יהיה שינוי של ממש.

 

אנחנו רוצים שינוי ולא כולא ברקים. אנו דורשים:

 

לפתוח התקציב

לשנות כלל ההוצאות

ולגייס מקורות לבניית מדינת הרווחה

 

בלי אלה לא יהיה שינוי

לא יהיה צדק חברתי

לא תהיה מדינת רווחה

 

ואנחנו לא נלך הביתה.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

5 תגובות

  1. חירותניק ליברלי :

    אם לסכם בשני משפטים

    הדרישה היא להגדיל את הוצאות הממשלה ולממן זאת ע"י עליה בגביית המסים שתתרחש במידה והמסים, וובכן, יעלו.

    נקודת הכשל לדעתי היא ההנחה שאם תעלה מסים בשיעור מסוים, כך יגדלו גם התקבולים לאורך זמן. ההנחה הזאת איננה נכונה, ובמיוחד לא בכל הנוגע למסים ישירים.

    שיעורי המס במדינות העולם המערבי יורדים עם השנים אך התקבולים ממס עולים. אפילו במדינות עם מיסוי גבוה מאוד, כמו בסקנדינביה, יש עליה בגביית המסים במקביל לירידה בשיעורי המס (וגם בשירותים המסופקים לאזרח, אבל זה עניין אחר).

  2. ל רפי :

    שוב סיסמאות

    כל הקונספט שגוי.
    הקונספט הנכון הוא:
    הצהרה של רוה"מ על שינוי בסיסי ביחסי אזרחים ממשל – העמדת האזרח וצרכיו במוקד תשומת הלב והמחויבות של גורמי השלטון; השלטון משרת את האזרח ולא להיפך, ומערכת השירותים הציבוריים הממלכתיים והמוניציפליים תשונה על מנת לשקף בפועל עיקרון זה.
    המצוקות המידיות:
    מחסור בדיור ויוקר הדיור.
    יוקר מחיה של רוב מוצרי הצריכה -בסייים ולא בסייים.
    הכנסה פנויה שחוקה וחלוקה מעוותת של תוספות העושר הלאומי הנובעת מגידול הצמיחה.
    שינויים בסיסיים נדרשים:
    הגדלת העוגה הלאומית על ידי גידול ההשתתפות של אזרחים מכל השדרות והמגזרים בכוח העבודה; קשירת תשלומי ההעברה הממשלתיים והמוניציפליים לעבודה בפועל (אצל מי שמסוגל לעבוד מבחינה רפואית)
    הגדלת הפיריון במשק יעדים ברי מדידה ושקיפות.
    שינוי בנטל המיסים, תוך חתירה לצימצום פערי ההכנסות בין השכבות מעוטות ההכנסה לשכבות העשירות יותר.
    צימצום המיסים העקיפים, העלאה פרוגרסיבית תקרת המיסים הישירים והעמקת הגביה!!
    ביטחון (לרבות ביטחון פנים), חינוך, בריאות, תשתיות ורווחה, יוותרו בידי הממשלה ובאחריותה (גם אם תחליט להפריט פעילויות כאלה ואחרות בתוך מסגרת שרותים לאומיים אלה.
    עיצוב והפעלת מדיניות העדפה ברורה בנושאים הבאים:
    פיתוח אזורי הפריפריה הגאוגרפית.
    פיתוח אינטרגטיבי הכולל: דיור, תעסוקה, חינוך, בריאות, תחבורה.
    עדיפות לתיקון עיוותים בהכנסה הפנויה לחמשת העשירונים בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר.
    מאבק חסר פשרות בביורוקרטיה בשרות הציבורי – גורם אחראי אחד לכל נושא מול הציבור. ביזור השירות הציבורי לנפות מרחביות בעלות סמכויות החלטה וביצוע.
    אחריות אישית של שרים, מנכ"לים, ראשי רשויות ופקידים בכירים העומדים בראש ארגונים מנהלתיים או ביצועיים, לעמידה ביעדי לו"ז, תקציב ואיכות ביצוע.
    אין "פרות קדושות" ואין "אוטופיות קדושות". נושאי הליבה הם הנושאים הנ"ל, והפעילות המתקנת הדרושה תיקבע מתוך שיקולים של עלות-תועלת לציבור, וצימצום לוח הזמנים ליישום הפתרונות הרצויים.
    שילוב כל פעולות התיקון בנושאי הליבה הנ"ל לכלל תכנית חומש לאומית (בתאום עם ארגוני המעסיקים), עם שקיפות, יעדי מימוש ברי מדידה ותקציבים, ועם מינהלת בקרה ודיווח לאומית במשרד רוה"מ באחריות שר בכיר (קיים).
    דיווח התקדמות בע"פ של רוה"מ לציבור ולכנסת (או לסרוגין גם של השר הממונה) על הביצוע – עמידה ביעדי ביצוע כמותיים ותקציביים מתוכננים – מידי ארבעה חודשים.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    הגדלת העוגה הלאומית

    הגדלת העוגה הלאומית על ידי מיסוי מסיבי של החברות,הטייקונים בעלי-ההון,פירמידות השליטה וכרישי הבורסה,הביטוח והפנסייה הפרטית שהיא בור שומן לבוזזים!!

  4. לקסי :

    ל. רפי צודק...

    אכן הקונספט שגוי.
    רשימת המטלות הערוכה כמקבץ פרוייקטים לביצוע היא אכן השיטה היאה לתקן את החולי שפשה בחברה בישראל.
    ל. רפי צודק, הקונספט שגוי.
    הקונספט השגוי הוא מה שאמר מנכ"ל מ. ראה"מ למפגינים שהזמין לשיחה בגינת ביתו.
    אייל גבאי אמר להם: "לא תהיה כאן מדינת רווחה" וזה, דברי גבאי אלה, זה קונספט שגוי.
    בכדי להגשים את הרשימה הנכונה שמונה ל. רפי צריך מדינת רווחה.

  5. איתי :

    חירותניק ליברלי, אתה פשוט טועה פעמיים.

    א. ביבי אוהב להוריד מיסים, בעולם יש ירידות ועליות ובסה"כ עלייה קלה.

    שים לב לסוגריים בתחתית הציטוט.

    http://www.themarker.com/news/1.619540

    "נטל המס הכולל של ישראל נמצא ב-2009 במקום טוב באמצע בין כל מדינות ה-OECD. לפי ניתוח של מינהל הכנסות המדינה, מדובר במהפך של ממש במעמדה המיסויי של ישראל: ב-1970 שיעור המס בישראל היה גבוה ב-11% מממוצע ה-OECD. מאז, בעקביות ובהתמדה, נטל המס הכולל בישראל ירד (בעוד שנטל המס בשאר העולם דווקא עלה קצת), עד לסגירת הפער ב-2009."

    ב. אכן זו הבחנה חשובה בין שיעורי המס ובין ההכנסות ממיסים.

    טיעון ניאוליברלי ידוע הוא שככל שנטל המס יעלה סך ההכנסות ממיסים ירדו, בגלל הוצאת פעילות לחו"ל ובגלל העלמות מס. העובדות לא ממש מתאימות לתיאוריה.

    ראה על כך כאן.
    http://www.sci-princess.info/archives/332

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.