חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים, הצעה להתארגנות פוליטית

נושאים דעות, פוליטי ב 25.08.11 1:54

ב"יום שאחרי" צריכה מחאת האוהלים להתכנס ליצירת כוח פוליטי.  הפתרון מערך סוציאל-דמוקרטי
מאת: דני גוטוויין

כך או כך מחאת האוהלים מתחילה להתכנס ל'יום שאחרי'. המחאה אמנם עוד לא תמה, היא מוסיפה ללבוש צורת שונות המלמדות על חיוניותה, אך אלו כבר עומדות בסימנן של שתי שאלות המרכזיות: כיצד ניתן לשמר את האנרגיה המהפכנית שיצרה התביעה לשינוי השיטה הכלכלית-חברתית וכיצד ניתן ליצור גלגל שיניים שיהפוך אנרגיה זו לכוח מפלגתי.

זוהי שעת המבחן של הסוציאל-דמוקרטים. כפי שמלמדות שלוש הסיסמאות שחזרו בהפגנות – 'העם דורש צדק חברתי', 'די להפרטה' ו'מדינת רווחה' – המחאה נשאה אופי סוציאל-דמוקרטי מובהק. מכאן ניתן להסיק, לכאורה, כי גם הסיום המפלגתי שלה יישא אופי סוציאל-דמוקרטי. ואולם, מסקנה זו היא משאלת לב המניחה את המבוקש ומתעלמת מאופיו הממשי של גל המחאה ומהרכבו.

כפי שלימדו מעגלי השיח שהתקיימו במאהלים השונים, ההתנגדות למשטר הכלכלי-חברתי הקיים ליכדה אמנם רבים, אך מסיבות שונות ומגוונות ותוך הצעת שפע פתרונות מנוגדים. כך, חזרה ונשמעה מחאה כנגד הטייקונים, הריכוזיות והמונופולים, שאינה שונה מביקורתו של נתניהו ותוך הצעת פתרונות ברוח דה-מרקר; היו שראו את מקור הבעיה ב'שלטון הפקידים'; אחרים תבעו לשנות את השיטה הפוליטית; וכמובן היו שסברו כי מקור כל הרע הוא בחרדים ובערבים, או לחילופין בחרדים ובמתנחלים. מסקנתם של כל אלו – שקשה לאמוד את מספרם והשפעתם, אך בכל מקרה לא ניתן לזלזל בה – הייתה מנוגדת דווקא להנחת היסוד של מדינת הרווחה, היינו, הגברת מעורבות המדינה בכלכלה ובחברה, כפי שתובעים הסוציאל-דמוקרטים.

מכאן, שיותר מאשר לקטוף את פירות המחאה, יהיה על הסוציאל-דמוקרטים לנהל מאבק קשה על מקומם במערכת הפוליטית שעתידה להיווצר בעקבותיה. למעשה לא יהיה זה מהלך שונה מזה שהתקיים במאהלים ובמעגלי השיח. אופייה הסוציאל-דמוקרטי של המחאה לא נבע מהיותה הרעיון המארגן של המחאה, אלא של הנוכחות הבולטת של בעלי תפיסה זו בקרב המוחים, ושל ההתמודדות העיקשת שהם ניהלו עם בעלי תפיסות שונות ומנוגדות על קביעת סדר היום שלה. כדי שאפשר יהיה להמשיך בהתמודדות זו ביום הפוליטי ש'אחרי' יש צורך בכינונו של כוח מפלגתי סוציאל-דמוקרטי בעל השפעה המותאם לנסיבות החדשות.

לפלג את השמאל, לאחד את הסוציאל-דמוקרטים

במאמר שיופיע בגיליון חודש מאי של כתב-העת 'חברה', מתאר דני גוטווין את תהליך התפוררותו של המחנה הסוציאל-דמוקרטי בישראל - ואת הדרכים להחזירו למרכז הבמה.

לקריאה נוספת

במאי 2008 הצעתי כאן 'לפלג את השמאל ולאחד את הסוציאל-דמוקרטים' כדי להגדיל את כוחם הפוליטי. בינתיים איפשרה פרישתם של אהוד ברק וסיעת 'העצמאות' את התחזקות הכוח הסוציאל-דמוקרטי בעבודה, אך לנוכח האתגר המפלגתי שמעמידה תנועת המחאה נראה שאין בכך די ויש לחתור לצירוף של כוחות סוציאל-דמוקרטיים נוספים.

המהלך המתבקש לשם כך הוא יצירת מערך בין מפלגת העבודה – בין אם תונהג על ידי עמיר פרץ ובין אם על ידי שלי יחימוביץ – למרצ, שאילן גילאון כממשיכו של רן כהן הצליח לא רק לחזק את אופייה הסוציאל-דמוקרטי, אלא גם לשנות את המיקוד האלקטוראלי שלה מן 'השמאל הישן' לכיוון הפריפריה הישראלית.

המהלך של מערך סוציאל-דמוקרטי בין העבודה למרצ מעורר התנגדות בשתי המפלגות בטענה שכל אחת פונה לקהל בוחרים שונה וכי שיתוף הפעולה ביניהן דווקא ירחיק מהן חלק מתומכיהן. זוהי במוצהר עמדתה של יחימוביץ' וגם במרצ ישנם הדוגלים בגישה זו. ואולם, דומה שתפיסות אלו מתייחסות לעידן שלפני המחאה, ועתה יש מקום לבחון אותן מחדש ולעדכנן. יתר על כן, ניסיון העבר מלמד כי הפירוד גורם לכך שבמערכות הבחירות מאמץ ניכר מתבזבז על הקטטה המשפחתית, מאמץ שעתה יש לרכזו בתיעול המחאה לכיוון הסוציאל-דמוקרטי.

לעומת זאת, פרץ וגילאון תומכים במוצהר בשיתוף פעולה בין שתי המפלגות – גם אם הם לא התחייבו על מסגרתו – כדרך להגדלת הכוח הסוציאל-דמוקרטי. במובנים רבים מובילים השניים, כל אחד במפלגתו, סדר יום דומה, והם שותפים לתפיסה כי אפשר להנחיל אותו לבוחרי הימין ואף הוכיחו זאת בפועל.

לפיכך, על פרץ וגילאון, כל אחד במפלגתו, כיו"רים או כח"כים מן השורה, להוביל מהלך לכינון מערך בין מפלגת העבודה למרצ, מהלך שהוא חיוני ליצירת אפיק מפלגתי סוציאל-דמוקרטי למחאת האוהלים.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , ,

20 תגובות

  1. איתי :

    דני שלום, אני דווקא העדפתי את הרעיון שלך מ-2008 – לשבור את שתי המפלגות ולהתחיל משהו חדש.

    הדרך היחידה לחולל מהפך שלטוני היא ע"י לקיחת המוני קולות מהליכוד, ישראל ביתנו וש"ס.

    אם "מוהלים" את מפלגת העבודה בתוספת יונית הרבה יותר מדי לטעמו של הציבור הזה (שחלקו בכלל מתייחס למרצ כאל פוסט-ציונים) התוצאה תהיה שלם שקטן מסכום חלקיו, כמו שקרה ברוב מוחלט של מיזוגי הרשימות בארצנו.

    מצד אחד אף מצביע חדש מהימין זה לא יביא ומצד שני הבוחרים הליברלים של מרצ שסוציאל-דמוקרטיה נוסח פרץ וגילאון לא קורצת להם ימשיכו לנהור לקדימה של לבני (או ליאיר לפיד).

    כדי ליצור מפץ אמיתי בפוליטיקה הישראלית נדרשת מפלגה עם קול אחיד יחסית בנושא הכלכלי-חברתי אבל עם מגוון גדול בציר המדיני ומגוון גדול בציר חרדי-חילוני. חיבור בין גילאון לפרץ – לא סיפור גדול. אבל חיבור בין אמסלם-דרעי-אורלב-חיים כץ-משה כחלון-מלכיאור-פרץ יחימוביץ' גילאון וברכה – זה כבר פצצה פוליטית שיכולה לתת תשובה לכוח הפוליטי של המאיון העליון.

    כיום זה כמובן לא ריאלי אבל ביום שמשהו דומה לזה יתגבש פה זה באמת יהיה הביטוי הפוליטי למחאת האוהלים ולא למגזר די קטן מתוכה שבמקרה אתה ואני משתייכים אליו.

  2. אורי אפלבוים :

    מסכים עם כל מילה של איתי ואוסיף שאלה.

    נכתב בכתבה ש"…אילן גילאון, כממשיכו של רן כהן הצליח לא רק לחזק את אופייה הסוציאל-דמוקרטי, אלא גם לשנות את המיקוד האלקטוראלי שלה מן 'השמאל הישן' לכיוון הפריפריה הישראלית."
    וגם בהמשך "

    וגם " והם שותפים לתפיסה כי אפשר להנחיל אותו לבוחרי הימין ואף הוכיחו זאת בפועל"

    אני מאוד מעריך את חה"כ אילן גילאון אבל היכן ההוכחות שאתה מדבר עליהן? איזה אלקטורט ימני הוא הצליח לגייס? אשמח ללמוד על כך.

  3. אלעד הן :

    איתי אני לא מסכים

    נראה לי שהצלחה של דבר כזה תלויה בדומיננטיות של גילאון-פרץ במפלגותיהם. אם הם המובילים ונותני הטון זה יכול להיות פיצוץ של תמיכה שפורצת את הגבולות המוכרים של השמאל. בקונסטלציה אחרת איחוד בין מרצ והעבודה במת עלול להיות שלם שקטן מסכום חלקיו.

    השאלה הגדולה בעיני היא אם הציר הה יקרום עור וגידים.
    כבר הייתי פעם בכינוס של המטה הס"ד בו גילאון ופרץ החליפו מחמאות ואמרו שישמחו לשתף פעולה.

  4. איתי :

    אלעד,

    דיבורים על שיתוף פעולה בשמאל יש כמו חול ואין מה לאכול (למשל יוזמת אפשר אחרת). אני מניח שיש בהסטוריה אפילו כינוסים שבהם אלדד יניב ודב חנין נשבעו לשתף פעולה.

    שיתוף פעולה זה מונח לא מחייב, כל עוד לא מדובר באיחוד רשימות, ואיחוד רשימות הוא סיפור מסובך מאוד ורגיש מאוד פרסונלית כי אנשים במקום ריאלי בשתי הרשימות יורדים למקום שאינו בהכרח ריאלי.

    אילן גילאון חווה זאת על בשרו:

    "אילן גילאון, שצפוי להיבחר גבוה ברשימה, כבר נכווה בבחירות ב-2003 מאיחוד שכזה עם "ישראל הדמוקרטית". הוא מציע לבחון את האיחוד המתגבש תחת זכוכית מגדלת. "כל התרומה של 'הבחירה הדמוקרטית' לפני חמש שנים היתה אולי חתול אחד שתמך בנו – ואני נשארתי מחוץ לכנסת", הוא מסביר בלשון ציורית."

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3635381,00.html

    בעניין נותני הטון – אני לא מאמין שזה יעזור. כאשר אדם שמתלבט בין רשימת העבודה-מרצ ובין הליכוד-שס-ליברמן, מסיבות של ציר מדיני או מכיוון שהוא אדם דתי/חרדי יראה את התמונות של זהבה גלאון בתעמולה של הימין, הבטן שלו תגרום לו לא להצביע לבלוק החדש.

    אם עמיר פרץ רוצה לקחת קולות מהימין שחקני החיזוק הרלוונטיים הם לא אילן גילאון ומוסי רז אלא כץ, אמסלם, דרעי, כחלון, מלכיאור וכו' וכמובן מנהיגים של ועדי עובדים חדשים. זה יהיה מודל משופר של "עם אחד".

  5. תומר רזניק :

    אין ספק שהחיבור שאילן ופרץ מייצרים הוא חזק

    ובעל פוטנציאל רב. השילוב הזה מייצג את מי ומה שהשמאל צריך להיות. שמאל שרלוונטי גם מחוץ לגבולות רמת-אביב – הרצליה. כמו כן, זה נכון בעיני עקרונית ומעשית לכנס את כל הסוציאל-דמוקרטים תחת מפלגה אחת – מדובר בפיצול שהוא לא הגיוני ולא אפקטיבי ומייצר קווי מחלוקות מדומים.

  6. רמי :

    דני, יפה כתבת, והלוואי שהיתה לזה היתכנות פוליטית.
    הדבר היחיד שאני מבקש להעיר עליו הוא הפוטנציאל הפופוליסטי שעלול לעלות מדבריך ביחס לכינוי "שמאל ישן". היום ההוא ישן, מחר אתה תהיה ישן, וכולי. בוא לא נתחרה במידת החדישות, שמא כולנו נתיישן. אם הכוונה לסנוביזם, צפוניות, קנאות חילונית מופרזת ואדישות לחלשים – אני איתך. אם הכוונה ב"ישן" לעיסוק המכונן בתכנים שמרקס היה מכנה אולי "בורגניים" כמו שלום, חירויות הפרט והאזרח, שלטון החוק וכפייה דתית, אז אני פחות איתך. שמאל זה מערכת ערכים ולא הנפה של דגל כזה או אחר לפי מצב האירועים והרוח. ולכן, אני בשום אופן לא רוצה לבחור, לשם הדימוי, בין אילן גילאון לזהבה גלאון, בין עמיר פרץ לשאול אריאלי, בין דני גוטוויין למרדכי קרמניצר או בין תל אביב לבאר שבע. בוא נשאיר לימין את הדמגוגיה הזאת. דרוש כאן שמאל סוציאל-דמוקרטי רב-תכליתי, שיש לו חזון כולל לחברה הישראלית.

  7. דב נאור :

    בעידן של מותגים ושל רייטינג, עד כמה שזה

    מצער ושטחי, המותגים של "מפלגת העבודה" ןגם של "מרצ", גמרו את הקריירה שלהם, לאחר שנים רבות של הסתאבות והימאסות על הציבור. ולכן, רק יצירת תנועה חברתית חדשה, בעלת בסיס סוציאלי רחב, תוכל לשבור את הקואליציה (וגם את ה"אופוזיציה" הנוכחית. תנועת המחאה, שהתקבלה באהדה כה רבה על ידי הציבור, תוכל להוות בסיס לתנועה החברתית החדשה.

  8. דנה :

    מסכימה עם עיקרי הדברים – החיבור האישי בין פרץ לגילאון הוא חזק, וזו בהחלט תחילה של תרגום פוליטי למחאת האהלים.

    לא בטוחה מה המיקום של דמויות כמו זהבה גלאון או בוז'י הרצוג בסיפור כזה

  9. קקון :

    האופציה היחידה היא לייצר תקווה

    והתקווה טמונה בחיבורים של חזית אחידה של מנהיגי עם ושל פנים חדשות. נבחרת שמעוררת מחדש את האמונה במנהיגות ואת הרצון להמשיך אקטיביזם ברחוב ובקלפי.

  10. תומר פינס :

    רעיון מעולה

    הגיע הזמן לשיתוף פעולה אמיתי בין כל הדמויות הפוליטיות שבעצם מחזיקות במצע זהה. אילן הוא אחת הדמויות הבולטות והמוערכות בשדה ואיחוד ביננו לבינו ולבין שאר המחזיקים בעמדות הסוציאל דמוקרטיות הוא לא רק חיובי בעיניי בתקופה זו אלא קריטי.

  11. חסן חמוד :

    איתי
    נבואת אחרית הימים נראית לי ריאלית יותר מן המפץ הפוליטי אליו אתה מיחל.
    דני גוטווין
    המערך החדש בין העבודה למרצ יישאר פחות או יותר השלם שווה לסכום חלקיו, וזה אינו מספיק.
    אני מציע לחשוב על דבר חדש לגמרי עם שמות חדשים.לגייס צוות מומחים שיישבו וינתחו את תוצאות הבחירות של הכנסת ה17 והכנסת ה18 , בכנסת ה17 אחוז ההצבעה היה 63.2 ובכנסת ה18 היה 65.2 . לבודד את הסקטורים הסגורים שאחוז ההצבעה בהם הוא גבוה מאוד, כי שם עובדת תרבות העדר: ערבים, רוסים, חרדים, ימין אידיאולוגי, שמאל אידיאולוגי. לבדוק מי הם ומה המכנה המשותף ביניהם של ה35% שלא טרחו להגיע לקלפי, אולי משם תבוא הישועה.

  12. איתי :

    חסן, באורח פרדוקסלי אענה לך שהמפץ הזה יהיה סביר יותר אחרי שיסתיים הכיבוש.

    ביום שאחרי, בוגרי השומר הצעיר, שוחרי הסביבה ובוגרי בני עקיבא יגלו שיש להם הרבה יותר משותף מאשר מפריד, ושהם שלוש פנים של אלטרנטיבה לתרבות הצריכה והמותגים שהמקדש שלה נמצא בקניון הקרוב. כבר היום אפשר לראות את זה בדמיון בסגנון הלבוש, וניצן ראשון למאבק פוליטי משותף היה בהתנגדות המשולבת להפרטת הקרקעות.

    אנחנו מקבלים כמובן מאליו את העובדה שאנשים עם השקפה מדינית דומה וחילוקי דעות קשים מאוד בציר קפיטליזם סוציאליזם נמצאים באותה מפלגה (הרצוג-פרץ, רן כהן-ביילין). אם רק נחשוב מחוץ לקופסה נבין שבעצם היה אפשר להפוך את הסדר ולקבץ ביחד יונים וניצים, חילוניים ודתיים, שהמשותף להם הוא רעיון מדינת הרווחה האוניברסלית.

    היפוך שכזה יהיה אפשרי אם רוב האנשים יצביעו על פי המיקום שלהם בציר הכלכלי ולא המדיני.

  13. לעתיד סוציאל דמוקרטי: ציר פרץ-גילאון » הרהורים של אבא :

    […] במאמר  בעבודה שחורה מה-25.8 מעלה דני גוטוויין אפשרות חדשה ולא מדוברת מספיק: מערך בין מפלגתי בדומיננטיות של אילן גילאון ועמיר פרץ. גוטוויין עומד בהרחבה על היתרונות של החיבור הזה בתחום בניית הכוח וגיוס ציבורים שמזוהים עם הימין לתמיכה בשמאל הסוציאל-דמוקרטי. אני מאד מסכים אך רוצה להאיר זווית נוספת וחשובה לא פחות: […]

  14. חסן חמוד :

    איתי
    אחרי שיסתיים הכיבוש הארור הזה ייפתחו הרבה צינורות חדשים שהיו סתומים במשך דורות.
    אני, למשל, אקבל מרווח עצום לפעולה בכיוון מדינת הרווחה בקרב המגזר שלי ונהיה חלק פעיל במפץ האמיתי עליו דיברת.
    מה אמר חיים חפר:
    הן אפשר, הן אפשר,
    שיהיה זה, פשוט, כבר מחר.

  15. אלעד הן :

    מאמר שלי בעקבות המאמר של דני גוטוויין

    http://bit.ly/osjMpF

  16. דורון גרינשטיין :

    אם לחבר את החזון של איתי עם הרעיון של גוטווין, הרי שיש לקרוא לפלג הסוציאל-דמוקרטי במרצ לחבור לעבודה. פרץ לא יקח קולות מהימין והמרכז, שם הוא נתפס כאופורטוניסט פוליטי עם משקפת. ובכלל, מה מניע אנשים רציניים להכתיר לראשות האגף השמאלי את מי שהגיע למקום העשירי בפריימריז של 2009? אם כך חושבים אנשי מפלגת העבודה, כיצד ניתן לשער שיגרוף קולות מימין? או שמא גוטווין אינו מעוניין בחבירה שכזו. אם כך, צריך לזכור כי פירוש צעד כזה הוא שנים ארוכות נוספות באופוזיציה.

  17. מעין דותן :

    פשוט נוח להתעלם

    אני רק תהיתי אם כל הכותבים מתעלמים בכוונה מזה שפרץ סובל מפשיטת רגל בתחום האמינות הציבורית ושבסקר שנערך בכלל הציבור בשיאה של מחאת האוהלים ונשאלה השאלה במידה ועמיר פרץ היה עומד בראשות העבודה האם היית מצביע לה הוא קיבל 9 מנדטים בזמן שיחימוביץ' על שאלה זהה קיבלה את התשובה 23.

    ועכשיו יבואו ויגידו שגם ב-2006 הסקרים היו ככה והמציאות בסוף הייתה אחרת אבל כמה דברים השתנו מאז – למשל אני וכנראה עוד כמה תמכנו בעמיר אז ולא תומכים בו היום, הייתה מלחמה שהציבור הישראלי תופס אותה ככישלון ואת עמיר כאחראי מרכזי לכך ויש אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית בעבודה.

    אם כל אלו לא מספיקים אפשר להאמין שמפלגה בראשות פרץ תגרוף 30 מנדטים. בהצלחה עם זה.

  18. מוטי :

    מה עושים???

    כשכולם לא מרוצים מהמימשל אזי???משנים לשיטה שתעבוד עבור העם!!!מה לא??????????????

  19. דודי :

    אינכם חיים במציאות ישראלית

    המחבר ורוב המגיבים אינם חיים במציאות ישראלית אמיתית. העם הרוצה צדק חברתי – הוא יהודי וציוני. אתם עוסקים בהלחמת שוליים של פירורי שמאל ומבקשים למשוך אליכם למחאה ציבור מסורתי, ציבור שהוא בעד ההתיישבות ביהודה בשומרון ובבקעה. ציבור שהוא ימין. את זה לא תעשו עם מנהיגות ממר"ץ, אפילו לא מ"העבודה", סיפור שירי השלום נגמר. לכל היותר תצליחו לפורר את תנועת המחאה. כבר עשיתם זאת בעבר. "התנועה הדמוקרטית לשינוי", (ד"ש). התנועה לשינוי שיטת הממשל אחרי "התרגיל המסריח". מה שהצלחתם היה לרסק שתי תנועות מחאה עממית גדולות ולהשאיר פירורים פוליטיים בקצה השמאל. מה שאתם דנים בו הוא חזרה על אותה שגיאה. סוציאל דמוקרטיה כן, אבל לאומית ויהודית. ואת הילדות הטיפשות ממאהל רוטשילד – המחריבות את תנועת המחאה {לקול תרועות התקשורת שבעלי הון מחזיקים בה ובעלי שכר עתק הם דובריה.

  20. דודי :

    אינכם חיים במציאות ישראלית

    המחבר ורוב המגיבים אינם חיים במציאות ישראלית אמיתית.
    העם הרוצה צדק חברתי – הוא יהודי וציוני.
    אתם עוסקים בהלחמת שוליים של פירורי שמאל ומבקשים למשוך אליכם למחאה ציבור דתי ומסורתי, ציבור שהוא בעד ההתיישבות ביהודה בשומרון ובבקעה. ציבור שהוא ימין.
    את זה לא תעשו עם מנהיגות ממר"ץ, אפילו לא מ"העבודה", סיפור שירי השלום נגמר.
    לכל היותר תצליחו לפורר את תנועת המחאה. כבר עשיתם זאת בעבר. "התנועה הדמוקרטית לשינוי", (ד"ש). התנועה לשינוי שיטת הממשל אחרי "התרגיל המסריח" – מה שהצלחתם היה לרסק שתי תנועות גדולות של מחאה עממית ולהשאיר פירורים פוליטיים בקצה השמאל.
    אתם דנים באותה שגיאה.
    סוציאל דמוקרטיה כן, אבל לאומית ויהודית.

    וסלקו את הילדות הטיפשות ממאהל רוטשילד – המחריבות את תנועת המחאה (לקול תרועות התקשורת שבעלי הון מחזיקים בה ובעלי שכר עתק הם דובריה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.