חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דו"ח שוחט – קרב מאסף

נושאים חינוך ותרבות, תא אופק ב 11.09.08 6:06

תואר אקדמי מחליף את תעודת הבגרות בשוק העבודה. דרישה זו של שוק העבודה הובילה לרעיון ההסללה באקדמיה: המחקריים – לאוניברסיטאות, הלא מחקריים – למכללות. והסטודנטים? הם משלמים יותר ומקבלים פחות

 מאת: דנה גנאל



 

מן הצד כבר נשמעות הלחישות: רק הכסף מעניין אותם, מתי יצאו הסטודנטים להפגין על משהו מעבר לשכר הלימוד וכיו"ב.

בואו נלך קצת אחורה בזמן, מסע קסום וכתמיד במדינת ישראל, קצת רומנטי. לא הרבה אחרי הקמתה, מדינת ישראל נחשבה למעצמה חינוכית. מחנכים מכל העולם היו באים ללמוד את שיטת האוריינות שלנו. תוצאות גבוהות במבחנים בינלאומיים, אבל יותר מכל הייתי רוצה להדגיש את ערך החליפין של הדברים.

ערך החליפין של תעודת בגרות היה גבוה. מאוד. תעודת בגרות היה המדד הראשוני בעל הערך בראיון עבודה. היום, אחת לכמה זמן אני נאלצת לקבל במייל את הטור של בני ציפר, הציוני הגדול, הכותב לנו כי מערכת- החינוך כושלת, וכי הוא למד עם בנו במשך שלושה ימים את כל חומר הלימוד לבחינת הבגרות בהיסטוריה, בצירוף כותרת שאומרת "כמה הוא צודק!!!!". האמת? הוא צודק… גם אני למדתי לבגרות בהיסטוריה במהלך כמה ימים בודדים, וכך גם חבריי.

ועם זאת, אחוזי הזכאות לבגרות נמוכים למדי, עולים ויורדים באזור ה-50%. אולי נהיינו יותר טיפשים.

הייתי שותפה לאחרונה במאבק על תקציב חוק המכינות. המכינות הקדם צבאיות הן היום, בעיני ובעיני רבים, אחד המקומות היחידים שנותרו לדיון ערכי ובירור עצמי – אחד שאיננו מכתיב מלמעלה, או מותיר אותך חסר- יכולת לבחור כי אין אמת בעצם.

המכינות באו כמענה חיצוני למשבר הערכים, שעבר על החברה הישראלית. לצערי, מרבית המכינות גובות תשלום נוסף עבור שנת הי"ג. אף-על-פי שהתשלום סימלי, ובמקרים מיוחדים ניתן סיוע, לא מדובר כאן בחינוך ערכי שפתוח לכולם.

בהתחלה, הטענה של משרד-החינוך הייתה שזה לא מעניינם. טענתם הייתה, ובצדק אולי, כי האחריות שלהם היא כלפי תלמידי התיכונים. מה שבמשרד החינוך לא הבינו, זה שהבעיה שהייתה להם בתיכונים זלגה עכשיו להמון מקומות אחרים. לתחומים קרובים, קרובים מאוד.

ועדיין, תשאלו, מה בין חוק-המכינות לדוח שוחט ומערכת-ההשכלה הגבוהה?

ובכן, המענה הערכי מצא לעצמו חלופה מחוץ למערכת בדמות המכינות, שנות השירות, הישיבות החילוניות והלא חילוניות, בתי המדרש ועמותות באישור משרד החינוך. המענה התוכני נמצא כעת בתהליך העברה אל מערכת ההשכלה הגבוהה.

דוגמא לכך ניתן לראות בדו"ח שוחט עצמו, המדבר על סוג של "הסללה" במערכת ההשכלה הגבוהה. ה"לא מחקריים"- למכללות, וה"מחקריים" – לאקדמיה. ובמילים אחרות, ללא "בדין" של סנו, החכמים – לאקדמיה הטיפשים – למכללות.

אבל למה זו דוגמא בכלל? חלק יחשבו כי מדובר במהלך ראוי וחלק לא. בואו נשאיר את הדיון החינוכי בנושא לפעם אחרת, לא שהוא איננו חשוב בפני עצמו. מה שברצוני להגיד הוא, שהדיון הזה התקיים פעם במקום אחר לחלוטין. במערכת-ההשכלה התיכונית. הגישה הייתה: תיכונים מקצועיים ועיוניים. למה במערכת-ההשכלה הגבוהה, בה אמור להתקיים שיח אחר לחלוטין, אודות:

הנגשה טובה יותר שלה לאוכלוסיות שכיום לא נגישות אליה, אוכלוסיות "מאותגרות",

והאם יהיו לנו אקדמאים מעיירות פיתוח, ונשים וכו',

מדוע מתקיים דיון על הסללה – דיון שמקומו במערכת חינוך בסיסית-ציבורית?  יש שיבחרו לקרוא במה שאני אומרת קריאה להדרתם של ה"מאותגרים" ממערכת ההשכלה הגבוהה. זו לא האמירה, האמירה היא שהם כלל לא אמורים להיות "מאותגרים". במערכת ההשכלה התיכונית שלנו החזקה בתעודות בגרות היא אכן דבר נדיר יחסית, אך הללו היום נטולות ערך וכרגע לא אדון בגורמים לכך. מה שכן מעניין אותי הוא מעבר הקרב ממערכת ההשכלה התיכונית אל האוניברסיטאות. השאלה שנשאלת כיום במערכת-ההשכלה הגבוהה עברה משאלה איכותנית לשאלה על: כמה ייכנסו ואת מי השאירו בחוץ.  זוהי שאלה שמקורה במערכת ההשכלה התיכונית, וראוי כי שם היא תישאר.

אבל בהינתן הסיטואציה, ניתנות הבחירות. בסוגיית שכר-הלימוד של האוניברסיטאות היום נשאלת שאלה שחודרת לתחום לא לה. מכאן באות ההלנות על התעסקותם של הסטודנטים בשכר-הלימוד. יש המצפים כי נתנהג כאילו שנות השישים הן כעת: אז, בימים הרומנטיים ההם, סטודנטים התעסקו בשאלות הרות גורל. כנראה שזה לא סתם, אז הם ידעו חשבון עוד בטרם הגיעו לאוניברסיטה.

השאלה על שכר-הלימוד היא שאלה רחבה יותר, גדולה יותר בהרבה מאשר התעסקות קטנונית בכסף. כשהקריטריון העיקרי לקבלת עבודה, שהיא לא שטיפת מרצפות הוא תואר ראשון, הקרב על שכר-הלימוד הוא במהותו הקרב על זכות הנמוך להשתייך למעמד שאינו המעמד הנמוך. אנשים – שלא ניתנו להם הכלים כל חייהם, נאבקים בשיניים להשיג תואר ראשון, כי אחרת הם יצטרכו לנקות חדרי מדרגות לפרנסתם.

בסופו של דבר שאל את עצמך: מה תאמר הפולניה המאוכזבת לבנה מנקה המדרגות כיום? "לא נורא, לפחות יש לך בגרות". זאת תהיה תשובה לא סבירה בעיני. תעודת-בגרות היום, אם להיות קצת יותר ברורים, פשוט לא מחזיקה מים.

ועל כן, הדיונים שהיו מתנהלים אז, של כמה ואיפה, עוברים אל תוך מערכת ההשכלה הגבוהה בדמות דו"ח שוחט. האם ניתן לקיים הסללה בהשכלה הגבוהה? האם ניתן להפריט אותה? הבעיה האמיתית שוכנת במקום אחר לגמרי מהתשובות לשאלות הללו (על אף חשיבותן) והיא – למה לעזאזל עלינו לשלם עוד כל כך הרבה כסף בעבור משהו שבעבר ניתן בחינם?

אם התואר הראשון שלי היום שווה ערך לתעודת הבגרות שלי פעם, התוצאה היא שאני רק משקיעה יותר (זמן וכסף) כדי לקבל בדיוק את אותו הדבר ואולי אפילו פחות. ולכן כל הדיונים שהתנהלו פעם לגבי ההשכלה התיכונית נזלו אל התואר הראשון. או למסגרות אחרות – העיקר שהן לא מערכת החינוך – לימודים לרוח ולהעשרה, שיח ערכי ודיון, אה כן ואיך שכחתי… ידע לשמו.

הקרב על דו"ח שוחט, על העלאת שכר הלימוד, הוא קרב מאסף בתחום, כיוון שהוא כולל בתוכו דיון גדול יותר על: איך אנחנו רואים את החברה שלנו, וממה מתחילים כשרוצים לתקן. בהינתן הסיטואציה בה אנו נמצאים היום, במערכת השכלה גבוהה, התופסת יותר ויותר את מקומה של מערכת ההשכלה התיכונית, כשתעודת- הבגרות היא רק כרטיס כניסה לאוניברסיטה – וגם זה לא מחייב, אנחנו שואלים את עצמנו: איך משנים מציאות נתונה. גם אני, גם יולי תמיר וגם בייגה שוחט בטוח שואפים אל אותו הדבר – תיקונה של מערכת ההשכלה הגבוהה ואולי, יסלחו לי המהדרין, החזרת עטרה ליושנה. השאלה היא מה יהיו התוצאות.

אני אסכים עם יולי ובייגה, התוצאה הצפויה מהדו"ח היא מערכת השכלה גבוהה ממנה יצאו אנשים בעלי שם. אולי העניין יגלוש בעוד כמה שנים אל תוך מערכת ההשכלה התיכונית. גם התקציבים שמתפנים בטוח יעזרו. אבל, וזה אבל גדול, לפרק אפשר בקלות, ולבנות לוקח זמן. ואני תוהה על שיקרה בינתיים.

אולי באמת אני מתעסקת בנישה שלי – הסטודנטים שימצאו עצמם עכשיו מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה. מערכת המכללות הרי מיועדת לאלו שאין להם מספיק ציונים, אולם עלותה עדיין תהיה גבוהה. כל הטענות, ששכר-הלימוד לא משפיע על כמות הנרשמים, באות מאנשים שלא קראו את הדוח בעצמו, בו כתוב בריש גלי כי ההנחה בשכר-הלימוד העלתה את כמות הסטודנטים בכ – 30%. אבל בעיני הדיון הוא על: האם כאשר אנו באים לעשות שינוי, אנו בונים או מפרקים. דו"ח שוחט בוחר בפגיעה בסטודנטים של היום למען הסטודנטים של העתיד. אלו של העתיד – תהיה להם גם מערכת השכלה תיכונית ראויה, כך לפחות אני מקווה, וגם מערכת השכלה גבוהה ראויה, ושוב, רק תקוותי יוכלו להוות פה מדד. אלו של היום ימצאו עצמם מחוץ לאוניברסיטאות, עם תעודת-בגרות שיכולה להשיג להם עבודה מבטיחה ב"קלינטק".

לו היה ניתן לבצע שינוי מדיניות, שאינו תלוי בדיון הברז הידוע של משרד האוצר, היה ניתן לתקן את מערכת החינוך היסודית והעל-יסודית ולתת לדברים להתאחות מעצמם. בסופו של דבר, הביקוש להשכלה הגבוהה ירד, והתואר הראשון יחזור להיות כבוד בפני עצמו, ולא נקודת התחלה טובה. אבל כיום, באספקט השולי של הדברים, בנקודת המבט של הסטודנט הבודד – משרד האוצר משאיר אותנו עם שיעור נפלא בספרות -ציבור הסטודנטים יוצא פה קירח משני צדדיו.

* דנה גנאל היא פעילה ואחראית על פרויקטים בתא אופק, סטודנטית שנה א' בתכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ)

דו"ח שוחט בפתח – ובה בעת, שנת הלימודים הקרובה באוניברסיטאות צבועה בצבעי שתי השביתות שהתחוללו בשנתיים האחרונות במערכת ההשכלה הגבוהה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

6 תגובות

  1. עידן :

    וואו, מאמר מעניין מאוד… עסקת בדו"ח שוחט מזווית שלצערנו בוחרים להצניע. אני מסכים איתך באופן עקרוני – דו"ח שוחט בעייתי לא רק מהבחינה הכספית. אני אנצל הזדמנות זו אגיד שאם סטודנטים יירתעו משביתה, הם עלולים להפסיד הרבה יותר בעתיד. בהתנהלות מול פקידי האוצר, כל ויתור פורץ את הדלת לויתורים נוספים.
    מאמר יפה ומעניין מאוד, דנה!

  2. גליה :

    דנה,
    למיטב הבנתי את המושג "הסללה" הוא קיים במדינות אחרות והיה קיים גם בישאל, לפחות בתחום החינוך. לפני שנים מי שראה את עתידו כמורה הלך ללמוד הוראה בסמינר ומי שרצה לעסוק במחקר בחינוך למד באוניברסיטה. אלו תחומי עיסוק שונים לחלוטין הקשורים באיפיוני אינטיליגנציה שונים(הווארד גרדנר).הדבר דומה גם במשפטים ואמנות למשל. כך שלעצם העניין איני רואה פגם בהפרדה בין תחום המחקר לתחום הפרקטיקה. באשר ל"הזניית" ת.הבגרות והמציאות המחייבת תואר ראשון כקבלה לעבודה- השאיפה להחזיר את הגלגל לאחור רצינית כמו החלום שכולנו נחזור לסוע בכרכרות מעיר לעיר….פעם נהג היה מקצוע מכובד, היום לכל ילד בן 17 יש רישיון נהיגה (שההורים מממנים לו ).

  3. דנה גנאל :

    גליה,

    בכתיבתי הסללה, הכוונה הייתה לתיכונים המקצועיים אל מול התיכונים הריאליים, ובשלילת האפשרות של בני איזורים מסויימים להוציא תעודת בגרות. במובן מסויים דו"ח שוחט דומה, הוא מעודד הליכה למכללות הפרוסות ברחבי הארץ והתרחקות ממוקדי הכוח של האקדמיה (יש שיחלקו על האמירה מוקדי כוח – אך אני לא אסכים אם כך כלל). בייחוד בהגבהת שכר הלימוד.
    הדיון אל מול תעודת הבגרות מנסה לטעון שכאשר תהיה לנו מערכת חינוך תקינה נוכל לדבר על התייעלות ההאוניברסיטאות בצורה שהיא לטובת הציבור, אבל עד אז מדובר בהדרתו של הציבור מהמקום האחרון בו הוא יכול לרכוש השכלה בצורה שתועיל לו גם מבחינת מעמד חברתי.

  4. גליה :

    דנה,
    בואי נדמיין לרגע שתהיה הפרדה מוחלטת. באוניברסיטאות יתמקדו במחקר ובמכללות ירכשו מקצוע. הסטודנטים באוניברסיטאות ילמדו בחינם ! והמכללות יעלו הרבה כסף. במצב הדימיוני הזה מה יהיו מוקדי הכח ? המכללה למנהל ? או אוניברסיטת ת"א ? לכי עם הרעיון הזה לתיכונים החזירי עטרה ליושנה (תודה לש"ס) תיכונים מקצועיים ברמה גבוהה ! מחשבים, אלקטרוניקה, אדריכלות, הנדסה וגם אמנות וקולנוע למשל העמידי ליד תיכונים עיוניים. בגרות עיונית מול תעודת הסמכה מקצועית. בהנחה שבכל עיירה נידחת יפעלו התיכונים זה לצד זה ולא זה על חשבון זה.
    בקיצור, אני מסכימה שאסור ששכר הלימוד באוניברסיטה יעלה, אלא שלדעתי תפקיד האוניברסיטאות לעסוק במחקר, מדע ופיתוח ופחות במינהל עסקים ו"מדעי הסלב".

  5. דנה גנאל :

    גליה,
    אני חוששת שאנחנו מסכימות 🙂

    הדיון הזה, על הסללה לא הסללה, שייך למקום אחר – לא לאוניברסיטאות. הוא רק מראה שבעיית מערכת ההשכלה הנמוכה גלשה אל תוך הגבוהה לאחר שלא טיפלו בה.

  6. שונית :

    מניסיוני, גם תואר שני אינו ערובה למציאת עבודה כלשהי (שאינה שטיפת רצפות).
    הבעיה היא, כמו בתחומים רבים אחרים, שהתואר הפך תחליף למהות, ולכן נוצר תהליך האינפלציה בתארים – כולם "חייבים" תואר, התואר הופך לתואר דמיקולו, ואז חייבים עוד אחד יותר "אמיתי", ועוד אחד…, כמו עם כסף, כמו עם כל שאר התחלפים לדברים האמיתיים.
    הפתרון היחיד הוא חזרה להשכלה אמיתית, לרכישת מיומנויות אמיתיות (ולאו דווקא אקדמיות), ללמידה לשם השכלה ולא לתואר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.