חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עידוד הייצוא – מיסוי בלתי צודק

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 17.08.11 4:15

הגנות מפני יבוא והטבות לעידוד היצוא אינם מגנים מפני אבטלה. לעומת זאת הם כרוכים במדיניות מיסוי בלתי הוגנת של מסים עקיפים גבוהים ומס חברות נמוך

מאת: שאול פומרנץ

כבר כתבתי פה פעם שלדעתי אין הרבה סיבות טובות להגן על ייצור מקומי מפני ייבוא. תקציר מקוצר בהחלט של הפרקים הקודמים: אין מתאם בין מידת הפתיחות של מדינה לייבוא ובין שיעורי האבטלה בה. זה פשוט לא נכון אמפירית. עזבו את כל ההסברים – פשוט אין מתאם. ייבוא בוודאי יגרום להרס מקומות עבודה במגזרים מסוימים, אבל הוא גם גורם ליצירת מקומות עבודה במגזרים אחרים. דיברנו על כל זה.

נוסיף רק שמתוך שלל הסיבות שעובדים מאבדים את מקום העבודה שלהם, ייבוא הוא גורם משני מאוד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מדי שנה בתוך סקר כוח האדם את מספר הבלתי מועסקים שעבדו מתישהו במהלך 12 החודשים האחרונים. זה לא מדד מדויק למספר אלו שאיבדו את מקום עבודתם בשנה האחרונה (הרי חלק מהם מצאו כבר עבודה חדשה, וחלק עזבו מרצונם) , אבל זה יכול לתת מושג בנושא, ובעיקר – מושג לגבי אלו שמתקשים למצוא מקום עבודה חדש. ובכן, מבין 14 הענפים הכלכליים שאלו שאיבדו את עבודתם מחולקים אליהם רק שניים יכולים בכלל להיות מושפעים לרעה במידה משמעותית מייבוא: חקלאות ותעשייה. כל שאר הענפים הם מה שנקרא "בלתי סחירים", כלומר הם מטיבעם לא מתחרים בייבוא. מתוך אלו שאיבדו את מקום עבודתם, פחות ממחצית איבדו אותו בגלל "צמצומים". ולכן אפילו ניקח את ההנחות הקיצונית ביותר, והבלתי סבירות בעליל – שכל מי שאיבד מקום עבודה בחקלאות ותעשייה איבד אותו בגלל תחרות מייבוא, ושמספרם של אלו שפוטרו בגלל "צמצומים" גבוה במיוחד בשני הענפים האלו, עדיין הייבוא אחראי לכל היותר לעשרה אחוזים מכלל אלו שאיבדו את מקום עבודתם. תחת הנחות יותר סבירות, המספר כנראה נמוך בהרבה. החובה המוסרית והתבונה הכלכלית צריכה להביא אותנו לתמוך בכל מי שאיבד מקום עבודה. אין סיבה להפלות לטובה את מי שאיבד, או עלול לאבד את מקום עבודתו בגלל ייבוא.

אבל הפעם חשוב לי להתמקד לא רק בכך שהנזקים מייבוא הם קטנים בהרבה ממה שלפעמים נדמה, אלא בכך שהנזקים של הגנה מפני ייבוא, והתאום הסיאמי שלה – עידוד הייצוא, גדולים ממה שלפעמים נדמה.

באשר להגנה מפני ייבוא, בין אם באמצעות מכסים ובין אם באמצעות מכסות, רשיונות לייבואנים, ושאר ירקות: זהו מס עקיף לכל דבר. ממש כמו המע"מ, זהו מס ששיעורו אינו תלוי בגודל ההכנסה, וככל שמשק בית מוציא חלק גדול יותר מהכנסותיו על ייבוא, נטל המס עליו גדול יותר. צריך להיות מאוד משוכנעים שיש הרבה תועלת במכס כדי להצדיק מס כל כך לא צודק, ואני כאמור, רחוק מלהיות משוכנע.

לא פחות מרגיז הוא הסיבסוד לייצוא. חברות המייצאות 25% או יותר מתוצרתן משלמות מס חברות שערורייתי של 6%-12% (כמה בדיוק תלוי במיקומן הגיאוגרפי). באופן כללי, מחקרים מהשנים האחרונות מוצאים שהחוק לעידוד השקעות הון לא כל כך מצליח ליצור מקומות עבודה. אבל במקרה של עידוד הייצוא, ההנחות המפליגות במס הן עוד יותר לא ברורות.

זכרו תמיד – השאלה הכלכלית הכי חשובה שיש היא "ומה קורה אחר כך?". אז בואו נחשוב על מה יקרה אם יבוטלו ההנחות במס לחברות מייצאות. סביר להניח שאם חברות מייצאות יאלצו לשלם מס כמו כל חברה אחרת, חלק מפעילותן הכלכלית יהפך לבלתי רווחי, וייפסק. אופי הייצוא מישראל, שחלק עצום ממנו הוא היי-טק, כימיקלים, יהלומים, ונשק לסוגיו גורם לי לחשוב שההשפעה לא תהיה גדולה, אבל סביר להניח שתהיה השפעה כלשהי. ואכן, עובדים עלולים לאבד את מקום עבודתם. ומה קורה אחר כך? אם ישראל תייצא פחות, היא כמעט בטוח גם תייבא פחות (תחזרו לגרף בפוסט הקודם). ואם מייבאים פחות, יש יותר ביקוש לייצור מקומי. במילים אחרות, בדיוק, אבל בדיוק מאותן סיבות שהייבוא לא גורם לאבטלה, הייצוא לא מציל אותנו מאבטלה. עובדים פשוט עוברים מענף אחד לענף אחר. הטבות לייצוא לא "מייצרות מקומות עבודה" בנטו מאותה סיבה בדיוק שההטבות לייבוא לא מייצרות מקומות עבודה בנטו.

לסיכום – חשוב להדגיש שהגנות מפני ייבוא וסובסידיות לייצוא (בצורת הנחות עצומות במס החברות) הן לא בבחינת "אם לא יועיל, לא יזיק". הן מזיקות באבו-אבוה. למעשה, הן נוגעות בול בשני נושאים שהמחאה מעלה, ושחשוב לתקן – הגובה המוגזם לחלוטין של המיסים העקיפים, והשיעור הנמוך הבלתי מוצדק של מס החברות. אפשר (אולי) להתווכח על התועלת שיש בהגנות על ייבוא ותמיכה בייצוא, אבל אסור לשכוח שהדרך שבה שתי המטרות האלו מושגות היא שימוש בשניים מהצעדים הכי בלתי צודקים שיש בעולם המיסוי – מיסוי עקיף גבוה, ומס חברות נמוך.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. עמית - ה :

    עידוד יצוא והגבלת ייבוא בשיטות שונות הם צעדים לגיטימיים וכאשר הם מיושמים בתבונה הם שווים "זהב".
    בכדי לא לדבר ב"אוויר" ניקח לדוגמא עץ לבוד תוצרת ישראל שבמשך שנים זכה להגנה מפני ייבוא.
    בימים שפתחו את השוק לייבוא מהמזרח היה מחירה של פלטה לשימוש חיצוני בבניה 200 ש"ח.
    פלטה מקבילה מייבוא עלתה 80 ש"ח, הייבוא היה נחות במספר תכונות: עובי לא אחיד, הדבקה לא עמידה לתנאי חוץ, "חורים" בשכבות, עמידות נמוכה למסמרים וברגים.
    המחיר עשה את שלו, תעשיית הלבידים הישראלית חוסלה, עכשיו פלטה מהמזרח הרחוק עולה 200 ש"ח ותכונותיה לא השתנו.
    ייבוא מארצות אירופה, ארה"ב וכו' מתבצע רק על די צרכנים של לבידים איכותיים ואיננו נמצא בשוק הכללי.
    ייצרנים קטנים של ריהוט מייצרים תוצרת נחותה ואין להם שום אלטרנטיבה, גם לא במחיר גבוה יותר.
    ניקח דוגמא נוספת מהשבועות האחרונים – מרד מוצרי החלב.
    מה יקרה אם נפתח את הייבוא?
    המחיר ההתחלתי יהיה נמוך, אחרי הכל הרפתנים האירופים נהנים מסובסידיה של 40-60% ומשק מתוכנן.
    אחרי שהרפתנים הישראלים יפלו, יהפכו הייצרנים הישראליים לייבואנים, פערי התיווך שעומדים היום בגבינות קשות על כ-200% יעצימו, והצרכן ימצא את עצמו במצב פחות טוב מההווה.
    לכן שאול אני מציע להשתמש בהחלטות כוללות וגורפות רק כאשר מדובר על מעבר מכלכלת שוק לכלכלה שטובת החברה מול עיניה.
    בנוגע לאמצעים צריך כל הזמן לנסות ולשפר בלי להתקבע.

  2. שאול :

    אהלן עמית,
    יכול להיות.
    רק צריך להיזהר. באופן כללי לא כדאי להגיד ללקוחות מה הם רוצים. אם מפעל ישראלי יציע לבוד מצוין ב 200 שקל, והסינים יציעו לבוד דרעק ב 80, צריך לתת ללקוח לבחור. אם הלקוח לא יכול לדעת, והממשלה איכשהו דווקא כן יכולה – הממשלה מוזמנת ליידע את הציבור, ואז לתת לצרכנים להחליט. מדוע לאסור עליהם לבחור את מה שמתאים להם? אני לא רואה הצדקה לאסור על הציבור לבחור בלבוד זול מאיכות נמוכה אם הוא מעדיף לבוד כזה.

    בקשר לחשש מהיצף (dumping בלעז) שהוא מצב שבו הייצואן הסיני מוריד מחירים למחירי הפסד כדי לגרום ליצרן המקומי לפשוט רגל, ואז להשיג מעמד מונופוליסטי ולהעלות מחירים, או שהיבואן יעלה את שולי הרווח שלו. ראשית – אין סיבה לתת לייבואן כוח מונופוליסטי, מה שיקשה עליו לעשות במחירים כבשלו. כאשר יש ליבואן כוח מונופוליסטי – אין טעם בייבוא. שנית – כדי שהחשש יהיה מוצדק צריך שהתעשייה בחו"ל תהיה מונופוליסטית, וזה בדרך כלל לא המצב. מעט תעשיות הגיעו למצב שכלל ההיצע העולמי(!) הוא מונופוליסטי. במצבים כאלה, אם יש ראיות לכך שהייצואן הוא מונופול עולמי, ושהוא מוכר בישראל במחיר נמוך משמעותית ממה שהוא מוכר במקומות אחרים, יש הצדקה להגנה.

    אחרונה וחשוב – הודגמא של הלבודים, וכל דוגמא אחרת היא חלקית. כי ייבוא לא מחסל מקומות עבודה בנטו. הוא מחסל מקומות עבודה במקום אחד, ויוצר אותם במקום אחר. למנוע את זה לא יקטין את האבטלה, וזה כן מגדיל מיסים מהסוג הגרוע ביותר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.