חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המדיום הוא המסר – קוים לדמותה של דמוקרטיה 3.0

נושאים איכות השלטון, דעות ב 15.08.11 4:13

עיקרה של המחאה הוא בשינוי השיח הפוליטי וכינונה של דמוקרטיה מסוג חדש, בה הציבור לוקח חלק פעיל הרבה יותר מבעבר

מאת: אבי דבוש

בשנות השישים טבע מרשל מקלוהן את המושג "המדיום הוא המסר". מקלוהן, חוקר תקשורת ותרבות משפיע, טען שמהפכת התקשורת האלקטרונית הנצפית, באה לביטוי ביצירת נרטיב תזזיתי, מפוצל ורב משמעי, ללא קשר לתוכן. זאת בשונה מנרטיבים מעגליים (דתיים, למשל) או ליניאריים (תיאוריית הקדמה), מן העבר.

טענתי הבסיסית, ביחס להתקוממות החברתית, וביחס למטרותיה, היא שהמדיום הוא המסר והוא העיקר וברגע שיתחולל שינוי ארוך טווח ובר קיימא במדיום, ההתקוממות תשיג את מטרותיה לעשרות השנים הבאות, באופן שישרת סדר יום כלכלי- חברתי חדש באמת.

כל מי שבקשר ישיר, גם אם חלקי, עם 'העם' המתקומם, כפי שבא לידי ביטוי בפעולות מחאה ובשיח במאהלים, מכיר את הנקודות הבאות:

1. החברתי- כלכלי כמימד פוליטי מרכזי- לאחר שנות דור בהן עוצבה התפיסה הפוליטית שלנו על ציר הימין- שמאל המדיני, ישנה אפשרות אמיתית לחדירה מהותית של המימד הכלכלי- חברתי. לא בהצבעת מחאה בלבד, נוסח הכח המזרחי שהביא את המהפך של 77', אלא כחלק יסודי מן המצפן והמצפון הפוליטיים של רוב אזרחי ישראל. בארה"ב נוהגים לומר "זו הכלכלה, טיפש", סיסמה איתה ניצח קלינטון נשיא מכהן, עטור תהילת מלחמת המפרץ. המקבילה הישראלית (רק ללא מלחמה, בבקשה) רק מתחילה להיכתב.

2. הדמוקרטיה עולה לבמה- כולנו נהנים לצטט את האימרה בדבר הדמוקרטיה כשיטה הפחות גרועה משיטות הממשל. במהלך השנים האחרונות נוצר פער בלתי נסבל בין האינטראקטיביות והמהירות של רשתות חברתיות ו'דמוקרטיזציה' של תכנים תקשורתיים, נוסח הריאליטי, ובין הפוליטיקה הישנה, המקבלת מנדט פורמאלי בבחירות, מנהלת משחק קואליציוני, הרחוק מעיסוקי היומיום של אזרחיה, ומחזירה את המנדט, לטובת בחירות פורמאליות נוספות, כעבור שנים. הדרישה שעלתה מהמאהלים לפוליטיקאים, להגיע, להקשיב ולשוחח כאחד האדם,  כמו גם הדרישה למו"מ שקוף, אינן גימיק, אלא קריאה לסדר יום פוליטי חדש בו יש לאזרח הזכות והחובה להשפיע על חייו הציבוריים באופן שוטף ולא רק בתקופת בחירות. לכן עוד ועדה שבמקרה הטוב תזמין אזרחים "לבוא אליה", לא רלבנטית לסדר היום החדש.

3. שבירת הטאבו הכלכלי- כפי שהמהפכה הפמיניסטית מצאה את הדלק שלה בתובנה 'האישי הוא הפוליטי' ששחרר אינספור נשים מדוכאות ומוטרדות מרגשות האשם והחשיבה על עצמן, כפרטים, כלא מתאימות, כך גם ההתקוממות החברתית, משחררת את הישראלים לשוחח על המינוס, החיים בהלוואה, סל הקניות  המתנפח וחוסר היכולת לספק צרכים בסיסיים לעצמם ולילדיהם. התובנה החדשה היא ששום 'אלון גל' לא יבוא ושלרוב, החנק הכלכלי שלנו איננו תוצאה של סטייה חברתית או חוסר התנהלות נאותה ברמה האישית. הנגזרת היא, שדיבור על הצורך שלנו בחינוך, בריאות, דיור, מזון ותחבורה במחיר סביר, הוא צורך חברתי, הנוגע לחלקנו בעוגה, ולכן פוליטי.

4. זכותנו לחלופה- בהתקוממות העכשווית למדנו כי כשמדובר בכלכלה, אין 'מומחים', אלא אידיאולוגים. היכולת שלנו להיות שותפים לתפיסה שתנחה את חיינו הכלכליים, אם היפר- קפיטליזם, המעודד ריכוזיות הון, הפרטת משאבי טבע ושירותים ציבוריים וחנק מדינת הרווחה, או שיטה חברתית- דמוקרטית, השמה את האדם והקהילה במרכז ובונה כלכלה אשר תענה לצרכינו ותספק לנו קיום בסיסי בכבוד. ה'עם' המושתק קיבל קול ברור ורצוי שלא יפסיק להשתמש בו.

5. סולידריות עכשיו- אחת התגליות המכוננות של ההתקוממות, היא שישנן נקודות רבות של  חיבור והסכמה בינינו, בין אם נקרא לעצמנו "עם" או "מעמד ביניים" או "הבלתי מחוברים", שיכולות להוות בסיס לפעולה משותפת. הפירוד והשיברור הוא לא מקרי ומקבל רוח גבית מהנהנים ממנו ומהשיטה הכלכלית שבה חוסר סולידריות ו'אדם לאדם זאב', בדרך ל'מליון', היא מרכיב בסיסי.

6. כוח ההשתתפות- לצד כוחה של השותפות, למדו מאות אלפי ישראלים בחודש האחרון את כוח ההשתתפות. באירוע רב משתתפים בשדרות, בערב תשעה באב האחרון, התוודתה מחנכת שדרותית מבוגרת שעד לפני חודש לא האמינה ביכולת האזרחים להשפיע וכעת, מאבק הקוטג' (המאבק שרבים מאיתנו נוטים לזלזל בו ומזכירים, בצדק, את "עוקץ" העלאת מחירי מוצרי החלב, לצד הוזלתו) וההתקוממות החברתית, מפיחים בה רוח אופטימיות. המדיום החדש, בו מאות אלפי ישראלים יהיו מעורבים באקטיביזם חברתי ורבים מתוכם גם יכנסו למשחק הפוליטי, יתפקדו למפלגות ויטביעו את "מפקדי הארגזים" ו"קבלני הקולות", הוא אחד הדברים המעוררים חלחלה בגוו כל נאמני הפוליטיקה הישנה.

כוחה של ההתקוממות, במעבר ממחאה, למאבק ובביסוס ומיסוד הישגים, לא יהיה בעוד כמה מליארדי שקלים, שיוסטו לטובת שירותים חברתיים (ושיוסטו, אינשאללה), אלא בהשפעה על המדיום הפוליטי הישראלי, לשנים ארוכות, במעבר לדמוקרטיה מתחדשת, דמוקרטיה 3.0.

הכותב הוא מנהל תכניות בארגון "שתיל"

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. עמית-ה :

    מעולה

  2. דקל-דוד עוזר :

    הרבה אופטימיות
    פחות אמת

  3. מיכאל קורדובה :

    הכותב הוא חבר הנהגת מפלגת התנועה הירוקה

    חייב לציין

  4. רוני :

    מסכימה בעיקר עם סעיף 4

    "אנשי הממסד" מתיימרים לטעון (בשפה יפה, אך המסר ברור) "הציבור מטומטם" – דרישותיו לא רלוונטיות, לא מציאותיות, לא ניתנות להיתכנות. אבל לתחשותנו, הוא מוסיף גם מתחת לשפם את המשך המשפט "ולכן הציבור משלם". נראה שבממסד מחזיקים באינטרסים מאד ברורים ומוגדרים ומתקשים (או לא רוצים) לראות קצת מעבר או לחשוב מחוץ לקופסה. רוב הציבור מבין שאין בקופת המדינה מספיק כסף להכל – אבל כשנראה שאין קשר בין חלוקת המשאבים הקיימת לסדרי העדיפויות של רוב הציבור, זה כואב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.