אתר "עבודה שחורה" שמח לארח את הנשים הרצות לכנסת (ממפלגות שונות) בראיונות דוא"ל קצרים. הפעם: לאה פדידה, חברת מועצת העיר יקנעם
בחיים הפוליטיים אנשים ומפלגות נדרשים לבחור לעיתים בין עמידה על עקרונות במחיר של הדרה ממעגלי הכוח וספיגת ביקורת על טהרנות יתר, ובין יכולת השפעה במחיר של פשרה כואבת על העקרונות והאשמה בהתקרנפות. נסי למקם את עצמך על הרצף הזה, באמצעות סיפור אחד שמייצג את מי שאת, ולהסיק מכך על הדרך הראויה למפלגתך
כפוליטיקאים אנו נדרשים לאיתם לפרגמטיות והתפשרות מסוימת על מנת לקדם עשייה ומדיניות בה אנו מאמינים. אולם כל העת ישנם קווים אדומים שאסור לחצות או להתפשר עליהם. דוגמה אחת לכך היא ההחלטה של ועידת מפלגת העבודה להיכנס לקואליציה במרץ 2009. כחברת מפלגה ותיקה ומוכרת הייתי בין הקבוצה שהובילה את ההתנגדות לכניסה לממשלה. האמנתי אז שממשלה בראשות הליכוד מקדמת את עקרונותיה שלה בלבד וכי לא נצליח להיות שותפי אמת לדרך כל כך שונה ומנוגדת לזו של מפלגת העבודה. האמנתי שכניסה לממשלה משמעותה השתרכות מאחור וחוסר השפעה על הנעשה. לא היה לי ספק כי אין מקום בממשלה הזו לאג'נדה של מפלגת העבודה.
העמידה על עקרונותיי במקרה הזה לא באה ללא מחיר. בעקבות ההתנגדות הנחרצת שלי הופעל לחץ מצד תומכיו של אהוד ברק שלא לקיים בחירות לראשות אגף חברות במפלגה, ואכן הבחירות, בהן זכיתי ברוב גדול בתפקיד ראש אגף החברות, התקיימו רק לאחר עזיבתו של ברק והפיכתה של שלי יחימוביץ' ליושבת ראש המפלגה.
יש בישראל קבוצות גדולות שבאופן מסורתי כמעט אינן מצביעות למפלגות מהמרכז ושמאלה, למרות שאפשר למצוא אצלן תמיכה חזקה במדיניות כלכלית-חברתית הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה כגון מיסוי פרוגרסיבי והשקעה נרחבת בשירותים אזרחיים איכותיים. ספרי לנו על מקרה שבו ראית פוטנציאל לשינוי המגמה הזו ומהו הלקח הכללי שלמדת ממנו
כחברת מועצת העיר יקנעם מזה 13 שנים, אני נתקלת לא מעט באזרחים בפריפריה שמביעים עמדות כלכליות וחברתיות המזוהות עם מפלגת העבודה אך באותה עת ממשיכים להצביע למפלגות המקדמות אג'נדה הפוכה. אני מאמינה שהסיבה לדפוס ההצבעה הזה היא שהשמאל, ובפרט מפלגת העבודה, עדיין נתפסים בקרב קהלים מסוימים כאליטיסטיים ומרוחקים. השינוי בדפוס הצבעה זה וקירוב קבוצות אלה למפלגה יכול להיעשות בעזרת מנהיגים ברמה המקומית והמוניציפאלית. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא אצלנו ביוקנעם. כשראש העיר, שמעון אלפסי ואנוכי התחלנו את דרכנו במועצת העיר, מפלגת העבודה זכתה ל-10% הצבעה בלבד בבחירות הכלליות. עם השנים התקדמנו וכיום אחוז ההצבעה עומד על מעל ל-30%. הסיבה העיקרית לכך בעיני היא העבודה הטובה שאנו עושים כנציגי המפלגה בעיר. השקעה בנציגי השלטון המקומי היא המפתח, מכיוון שהם בעלי הקשר הקרוב ביותר והיומיומי עם הציבור. חשוב להצביע גם על נציגים שנבחרים לכנסת ו"שוכחים מאין באו" – נציגים מהצפון או הפריפריה שמעבירים את כובד פעילותם למרכז. התשובה הטובה ביותר היא להביא את הכנסת לפריפריה ולעיירת הפיתוח, בדיור כפי שאני מנסה לעשות ביוקנעם.
בניתוח תוצאות הבחירות בעשורים האחרונים אפשר לטעון כי שיטת הפריימריס החלישה את המפלגות הגדולות וחיזקה את המפלגות שבהן אין דמוקרטיה פנימית, בשל יצירת תחרות פנימית בין חברי הכנסת במפלגה בה מתקיימים פריימריס ופגיעה בלכידות ובסמכות ההנהגה. כמו כן, מדובר רבות על היתרון למועמדים בעלי הון עצמי גדול, או בעלי יכולת לגייס תרומות בהיקף נרחב. מהו הפתרון שלך לסוגיה זו?
שיטת הפריימריז, על אף שאינה מושלמת, היא עדיין כלי דמוקרטי חשוב המאפשר לחברי המפלגה להיות מעורבים בנעשה בה ולבחור במועמדים המייצגים אותם ברמה הבסיסית והמהותית ביותר. "מזעור הנזק" הנובע מחוסר שוויון במשאבים בין המועמדים השונים יכול להיעשות על ידי הענקת כלים שווים לכל המועמדים. כוונתי כאן היא הענקת פלטפורמה שווה על ידי המפלגה, כזו שכוללת במות מרכזיות לכל מועמד, הזדמנויות בתקשורת, פרסום וכדומה.
מבין כל הנושאים הקשורים למדינת הרווחה, איזה הולך להיות ה"בייבי" שלך בכנסת הקרובה, ואיך עסקת בו עד היום כפעילה חברתית ופוליטית?
ה"בייבי" שלי בכנסת הקרובה יהיה העיסוק במתן הזדמנויות אמתיות לחינוך הולם. זה מתחיל בכך שיש להתאים את מערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית לשעות העבודה של המשפחה, על מנת שאף אחד מבני הזוג לא יצטרך לוותר על עבודתו. זה ממשיך בכך שיש לספק הזדמנויות שוות לחינוך לכל, ללא תלות במיקום גיאוגרפי. לתפיסתי החינוך הוא הבסיס לבניית חברה יצרנית וערכית, והוא שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של הממשלה.
במסגרת כהונתי כחברת מועצת העיר ביוקנעם פעלתי רבות על מנת שלתושבי העיר והאזור כולו תהיה גישה לכלים הנדרשים ולחינוך בסיסי ואקדמי: הקמתי את סניף האוניברסיטה הפתוחה ביוקנעם, הקמתי את היחידה לקידומן והעצמתן של נשים ביוקנעם והעמקים, הקמתי מרכז העצמה לנשות עסקים, שימשתי כיושבת ראש רשת המרכזים הקהילתיים ועוד.
מהי הצעת החוק הראשונה שתניחי על שולחן הכנסת, זו שאת מגלגלת בראש וחולמת עליה כבר שנים?
הצעת החוק הראשונה שארצה להניח על שולחן הכנסת היא בנושא עליו אני עובדת כבר שנים כחברת מועצת עיר, והיא עוסקת במחיר אחיד למעונות יום והארכת שעותיהם. אני מייחסת משמעות רבה לנושא, מכיוון שהמשמעות היא הענקת החופש הדרוש להורים על מנת ששניהם יוכלו לצאת לעבוד, מבלי שאחד מבני הזוג יצטרך לוותר על שאיפותיו המקצועיות. מדובר על חוק שיקדם שוויון בין נשים וגברים, חיי משפחה טובים יותר גם לזוגות צעירים ופחות מבוססים, יכולת להגשמה עצמית של כל אדם, וכן בחוק יצרני שיתרום למדינה על ידי הוצאת אנשים רבים יותר למעגל העבודה.
חוק נוסף עליו אני חולמת מזה שנים הוא תיקון לחוק העיריות. חוק העיריות הוא חוק מנדטורי ומיושן שלא מעניק את הכלים המתאימים לשלטון המקומי, על מנת שזה יעניק שירותים מיטביים לתושבים. המטרה תהיה לבסס את מעמד הרשויות המקומיות על ידי ניתוק השיקולים הפוליטיים מחלוקת התקציבים בתוך הרשויות המקומיות ויצירת חלוקה צודקת יותר של תקציבי המדינה.
לקריאת ראיונות עם מתמודדות נוספות:
מועמדות בפריימריס (מכל מפלגה) המעוניינות להתראיין ל"עבודה שחורה" מוזמנות לפנות אלינו בדוא"ל ל- blacklabor@gmail.com
Tags: חוק-העיריות, יקנעם, לאה-פדידה, מעונות-יום, מפלגת-העבודה, פריימריס, שוויון מגדרי, שלי-יחימוביץ, שמעון אלפסי, תעסוקת נשים
פדידה מטעה. מפלגת העבודה לא מקבלת בבחירות הכלליות ביוקנעם 30%. זו הטעיה על מנת להראות כמה היא מושכת ומביאה קולות מהפריפריה.
[…] לאה פדידה (עבודה) […]