חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים: הטייקונים הם לא הבעיה, הממשלה היא הבעיה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 9.08.11 6:00

יפעת סולל, עו"ד המתמחה בזכויות חברתיות ובמשפט ציבורי, מזכירה לנו שאין מה לבוא אל הטייקונים בדרישות – אלא אל הממשלה, המאפשרת להם לעשות כרצונם בכלכלה הישראלית

לא צריך למחות נגד הטייקונים. רק להיות קצת פחות בעדם. מדינת ישראל נוקטת מזה שלושה עשורים במדיניות כלכלית שמעדיפה באופן קיצוני בעלי הון מתוך תפיסה מוטעית שהצמיחה שלהם תחלחל למטה – למעמד הבינוני ולשכבות החלשות. נגיד בנק ישראל הוא אחד ממומחי הכלכלה האחרונים, שעדין מאמינים בזה. ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, אמר כבר לפני עשור, שהשיטה נכשלה בכל מקום בו היא נוסתה. רק אזרחי ישראל ממשיכים להיות עכברי מעבדה שמשתתפים בעל כורחם בניסוי מיותר, שתוצאותיו ידועות מראש וכל מטרתו להכניס כסף לשכבה דקה של נסיינים ואינטרסנטים.

 איך נולד טייקון?

כמו תינוק. בעצם, כתינוק – ברוב המקרים הטייקונים נולדים כאלה. בהעדר מס ירושה, מדינת ישראל משמרת פערים כלכליים. העדרו של מס ירושה הוא מרכיב מרכזי להגדלת הפערים החברתיים, הגברת כוחו של המאיון העליון וקיבוע יכולתו לצבור יותר ויותר מסך ההון הציבורי.

עד 1981 היה בישראל מס ירושה, הוא בוטל כחלק ממדיניות העדפת בעלי ההון ומעולם לא חודש, למרות המלצות של ועדות מכובדות להשיבו.

 העדפת הטייקונים – "פרי גליל" כמשל

לפני כשנתיים עמד מפעל "פרי גליל" בפני סכנת סגירה. המפעל עצמו לא הפסיד. הפסידו כסף בעלי המפעל, אשר השקיעו את רווחיו הצנועים בהשקעות ספקולטיביות והפסידו. 140 עובדים, המשתכרים שכר מינימום עמדו בפני חשש לפיטורים. מיד התייצבו לצידם ראשי המשק: נציגי התמ"ת, ההסתדרות ואפילו האוצר, חיפשו מישהו שיציל את המפעל. מאחר שגם אנשי האוצר, גם התמ"ת וגם ההסתדרות החדשה נטועים עמוק בשיטה הקפיטליסטית, הם כמובן חיפשו בעל הון, שיסכים לקנות את המפעל. אבל זהו ניסוח מטעה. הם חיפשו בעל הון, שיסכים לקבל הלוואות עתק מהבנקים, בתנאים מצויינים, כדי להמשיך ולהפעיל עסק מרויח ולעשות ברווחיו את אשר יחפוץ. היום שוב עומד "פרי גליל" בפני חשש לפיטורים של 130 עובדים – בעל ההון שרכש את המפעל, החליט שהוא לא מרוויח מספיק ולכן הוסיף קווי יצור, העביר חלק מהם מחצור למקומות אחרים – והעלויות, כמו תמיד, על גב העובדים.

ניתן היה להציל את "פרי גליל" גם בלי עזרת הטייקונים. אפשר היה לאפשר לעובדים לרכוש את המפעל, כפי שקרה בשנים האחרונות לאלפי מפעלים בעולם המערבי. העובדים רצו – אבל בעוד שהבנקים מוכנים לתת הלוואות ענק לבעלי הון, שכל עניינם למקסם רווחים, אין שום סיכוי שבנק בישראל 2011 יתן הלוואה כזו לעובדים. זאת למרות, שמבחינה כלכלית, הלוואה לשם הפיכת מפעל לקואופרטיב היא בטוחה פי כמה – מפעלים קואופרטיביים הם יציבים יותר ממפעלים בבעלות הון.

 מדיניות מיסים מצ'פרת

אחד המרכיבים המרכזיים במדיניות הכלכלית של נתניהו, הוא הורדת מיסים. לא כל המיסים, כמובן – רק המיסים הישירים, מס הכנסה ומס חברות. אולם תוכנית הפחתת המיסים המתוכננת אינה מתיחסת כלל למי שמשתכר עד 7,700 ש"ח, היא נותנת 50 ש"ח למי שמשתכר עד 13,000 ש"ח ואילו למי שמשתכר מעל 35,000 ש"ח בחודש – היא מפחיתה את מס ההכנסה בלפחות- 1,200 ש"ח בכל חודש!

במקביל, מופחת את מס החברות. מס החברות הוא מכשיר רגרסיבי, שכן הוא קובע מס זהה על חברה שרווחיה 20,000 ש"ח בשנה, או 20 מליון.

על כל אלה יש להוסיף את המס על רווחי הון, שעומד על 20% בלבד – מהנמוכים בעולם (למעט ארה"ב).

 חרדת הנטישה של ממשלות ישראל

ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים, הפחידו שוב ושוב את הציבור, שאם לא יתנו לעשירים יותר, הם יקומו ויעזבו. איזה פחד! צריך לזכור, שהצמיחה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, היתה בשנות ה- 60, שנים בהן לא טייקונים קידמו את המדינה, אלא מדיניות של השקעות ממשלתיות ושל פיתוח אזרחי רחב היקף. פערי השכר באותן השנים היו הנמוכים ביותר בעולם החופשי!

זה גם לא שיש להם לאן ללכת. בניגוד למה שמנסים למכור לציבור, ברוב מדינות העולם, אין מתנות חינם לבעלי הון ותתפלאו אולי לשמוע, אבל אין מי שמחכה גם להם בלונדון, או בניו-יורק ואם היה מי שחיכה בהודו ובסין – כבר נמצאה הדרך אליו מזמן.

בינתיים, מי שנוטש, הם מי שבאמת יוצרים את המדינה – אנשי אקדמיה צעירים, שאין לאוניברסיטאות תקנים לקלוט אותם, בעלי מקצועות חופשיים, שלא מצליחים עם משכורות מעל השכר הממוצע במשק, לקנות דירה או לממן ראוי ורבים, שיש להם אפשרות לקבל שירותי בריאות ורווחה במדינות אחרות ובוחרים שלא להמשיך לחיות בעוני בישראל.

 זו לא אשמת הטייקונים. זו אשמת המדיניות.

הטייקונים הם הסמל לדברים הרעים שקרו לחברה הישראלית, אבל הם, לשיטתם, צודקים לגמרי – נתנו להם והם לקחו. אין מה לבוא אליהם בטענות. הגיע הזמן שנעזוב אותם לנפשם. נפסיק לכתוב עליהם במדורי הרכילות, נפסיק לפחד שיעזבו, אבל בעיקר – נבחר בשלטון שיפסיק לתת להם את מה ששייך לכולנו.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , , , , ,

10 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אי אפשר להתעלם מחלקם של בעלי ההון ביצירת המדיניות ומהשפעתם באמצעות התקשורת וכספם על הפוליטיקה ודעת הקהל. הטייקונים בערוץ 2 מגדלים היום את יאיר לפיד לדוגמא כפוליטיקאי המחמד שלהם.
    יפעת צודקת אבל השאלה היא האם בשלב הזה של המאבק נכון להיות צודק או נכון לבנות בסבלנות את התודעה הנרקמת מההוויה.
    להערכתי עמיתתי המלומדה הד"ר עו"ד סולל ממהרת להניף אצבע צדקנית בשלב מוקדם מדי, וחבל. עכשיו הזמן לדבר על הטייקונים וההשפעה שלהם על השלטון ובקרוב כבר אפשר יהיה לדבר על הצורך בהחלפת השלטון. לפעמים עדיף להתאפק קצת, תודעה לא נבנת ברגע, לא כל מה שברור לקאדריסטית מנוסה כמו יפעת סולל ברור כל כך להמונים. משבוע לשבוע המחאה נהיית ממוקדת יותר, כועסת יותר תמימה פחות ובמובן הטוב של המילה.

  2. ליפעת :

    אשמת הטייקונים

    אם הכנסת תעביר חוק שיאפשר לכל האנשים ששמם יפעת לנצל עד זוב דם ופת לחם אנשים אחרים אני בטוח שאת לא תשתמשי בכח שנתן לך החוק למטרה הזו.
    לטייקונים יש אחריות אישית מלאה למעשיהם, גם אם מישהו נתן להם את הכח באופן שהוא חסר אחריות וספק חחקוי בפני עצמו.
    "החוק" או "מדיניות הממשלה" אינם צידוק ורף מוסרי, הם בבמקרה הטוב תחתית כזו.
    טיקיוניםש בחסות הכח שניתן להם עשקו שדדו ובזזו, אשמים באבוהה. ט באב שמח לכולנו.

  3. עפרי רביב :

    אפשר סימוכין לטענה על יציבות קואופרטיבים?

    "מבחינה כלכלית, הלוואה לשם הפיכת מפעל לקואופרטיב היא בטוחה פי כמה – מפעלים קואופרטיביים הם יציבים יותר ממפעלים בבעלות הון"

  4. אחד שעבר :

    מי צינזר את הערך על אופיר אקוניס בויקיפדיה?

    כדאי לקרוא בעיון
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A8_%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1

  5. אמיר :

    "זו לא טעות זו מדיניות". יפעת צודקת במאה אחוז. טענות לטייקונים הם לא צודקות ולא חכמות. התקפות אישיות על טייקונים ירחיקו מהמחאה ובצדק חלק גדול מהציבור. יש מקום לטענות ספציפיות כמו ביקורת על הקמפיין הבזוי של מפעלי ים המלח. אבל להאשים טייקון בכך שהוא טייקון לא יקדם אותנו לשום מקום. הכתובת היא הממשלה.

  6. דקל-דוד עוזר :

    הטייקונים אינם "רק עשירים" אלא גם מממנים פוליטיקאים באמצעים חוקיים ובלתי חוקיים ומסדרים ג'וב חלומי למי שהתנהג אליהם יפה, זאת במקביל להפעלת לוביסטים, מימון מחלקות כלכלה על מנת להשפיע על חינוך בני האדם בישראל ועוד כל מיני דברים שנועדו להשפיע על המציאות החוקית בישראל.

    נכון, השיטה היא שמאפשרת להם לבזוז, אבל זה לא מוריד לחלוטין את הליקוי מאורות המוסרי שלהם

  7. איתן :

    קשרי הון שלטון - שני הצדדים אשמים

    איך שאני רואה את זה יש לנו 3 בעיות עיקריות:
    1. הפרטה בלתי מנוהלת של משאבים מוגבלים של הציבור;
    2. ריכוזיות מסוכנת בשוק;
    3. חוסר מעש של הציבור וציפייה לפתרונות קסם מלמעלה

    1. הממשלה (ולא רק זו של ביבי, גם של אולמרט, ברק, שרון, פרס ואפילו רבין [כן, כן, אפילו הם לא היו חסינים]) מפריטה משאבים מוגבלים של הציבור באופן כושל – תפירת מכרזים, חוסר מעקב ופיקוח על הזוכים במכרזים, מסירה של משאבים מתחת לערכם, שוחד ומה לא. צריך לטפל נקודתית בכל הענפים שמבוססים על משאבים מוגבלים, ולהחזיר את הסוסים לאורווה: מינרלים בים המלח, הגז בים התיכון, תדרי התקשורת הסלולרית. אחרי שנלמד לעשות את זה, אפשר גם לדבר על הפרטה של חברת החשמל ורשות הנמלים, באופן שהחברות הפרטיות תתחרינה על הצרכן, והמחירים ירדו (כפי שקרה בשוק התקשורת הבינ"ל, כשזו נפתחה לתחרות)

    2. הריכוזיות בענפי הבנקאות, ביטוח, תקשורת, קמעונאות, דלק, נדל"ן – אי אפשר להאשים בזה לא את הטייקונים ולא את הממשלה – לייתרון לגודל יש משמעות כלכלית. חברה גדולה יכולה להציע מחירים נמוכים יותר, ולהיות תחרותית יותר – על פניו, ייתרון לצרכן. הבעיה היא שאין מספיק חברות כאלה, ולכן יש אוליגופולים. הממשלה צריכה להתמקד בענפים עם מעט שחקנים, ולעודד כניסה של שחקנים חדשים לשוק. אפשר לעשות את זה על ידי מיסוי פרוגרסיבי, ועל ידי הקלות מס לעסקים קטנים. אבל במקום לעשות את זה, יש לנו ממשלה של מושחתים, שמקימים רפורמה בענף הביצים, כדי שאמא שלהם ואחיהם יזכו במאות אלפי שקלים, ועל הדרך, שוק הביצים יעבור מ-3100 יצרנים בארץ ל-5. כמובן שתנובה תהיה הגדולה שבהם.

    3. הנקודה הכואבת ביותר. מצד אחד, הציבור רוצה שירותי רווחה, הוא רוצה שהממשלה תדאג לו לחינוך חינם, עוד רופאים, שתלאים את החברות המושחתות, תדאג לתחבורה ציבורית, ומה לא. מצד שני, הציבור מתלונן על מחירי המונופול של חברת החשמל, על ועדי עובדים חזקים, על שחיתות בכל דרגי הממשל. וחוץ מאשר להתלונן שחם לו מדי וקר לו מדי בו זמנית, הוא לא עושה כלום. רוב ענפי השוק לא מפוקחים עד מוות על ידי הממשלה, ויזמים קטנים יכולים להכנס אליהם בקלות. קחו את רמי לוי לדוגמא – הוא התחיל מכלום, ועכשיו הוא נותן פייט אמיתי לדואופול של שופרסל והריבוע הכחול. ועוד רגע גם לענף הסלולר. אנשים רוצים תחבורה ציבורית בשבת – שיקימו חברת אוטובוסים! נכון, זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות, אבל לא צריך שכל אחד יעשה את זה! וגם לא צריך שהממשלה תבוא ותגיד "היי, איציק, לך תפתח חברת אוטובוסים!". הציבור רוצה פעוטונים זולים לילדים צעירים? למה שלא יתאגדו 10 משפחות (~18 הורים), אחד מהם יעזוב את העבודה, וידאג לילדים שלו ושל השכנים? תמורת 1000 ש"ח בחודש למשפחה, ההורה מקבל 9000 ש"ח, חוסך לעצמו את ההוצאה הזו, ומבלה את כל היום עם הילדה שלו. זה עובד במגזר החרדי, אין סיבה שזה לא יעבוד גם במגזר החילוני. אפשר גם לוותר על התשלום, ולספק להורה את כל צרכיו. זה יצא זול עוד יותר. פשוט מדובר בסחר בטובין, במקום בשקלין. ישיר יותר, בריא יותר לילד, וחוסך פערי תיווך.

    אני חושב שאלה שלוש נקודות חשובות ומאד נפרדות אחת מהשניה. אפשר להתחיל לעבוד על כל אחת מהן, מבלי לחכות לאחרות. אני באופן אישי כבר התחלתי לבדוק את האפשרות של הקמת חברה וחדירה לשוק. אומרים גם שלהיות קבלן בניין זה מאד רווחי. אולי אתחיל שם.

  8. כהן שמואל יפו :

    הבעיה שיטת הבחירות שמחלישה את המערכת הדמוקרטית

    ללא שינוי שיטת הבחירות לכנסת ואיחוד הגושים העיקריים ל 5-7 מפלגות. כל קבוצות הלחץ מתחזקות – בנקים טייקונים חברות נדל"ן קבלני קולות משפחות פשע ועוד… ואה שכחתי גם התקשורת שיטת הבחירות היחסית מפלגת ומפצלת. הפתרון ידוע מחצית הכנסת בבחירות אזוריות וכך יש קשר ישיר בין הבוחר לנבחר ויצוג יותר הולם של הציבור בכנסת ויותר מתון.

  9. אלי סתוי :

    ליפעת, קחי לדוגמה את השתלטות נוחי דנקנר טייקון העל על ענף המזון בישראל, מה שהיה חסר לו להשלמת המהלך היה רכישת רשת הקלאבמרקט שנגסה כ15% ננפח המכירות והיוותה עד לקריסתה כביכול הרשת התחרותית הגדולה מול הדאופול שבשליטתו יחד עם הריבוע הכחול של דודי וייסמן שותפו הטייקון, הרגולטור שומר הסף במקרה הזה הממונה דרור שטרום , היה חייב להתאמץ יותר לכל הדעות למען המשך הבטחת תחרות אמיתית בענף,וכמי שמוגדר רגולטור שומר הסף לתועלת הציבור בישראל. האם לדעתך יפעת גבירתי יפת הנפש ,נוחי דנקנר ממש לא היה מעורב בהחלטה של שטרום לאפשר חוקית לדנקנר להגיע ל40% שליטה על ענף המזון והכל ממש נעשה בתום לב חוקי וטהור.

  10. אלי סתוי :

    עוד דוגמה אקטואלית קלאסית לכך שהטייקונים הם : "צדיקים גמורים "שמלאכתם הבזויה נעשית בזהירות ובחוקיות ותמיד בידי האחרים, אני עבדכם הנרצע המכהן זה 7 שנים רעות במיוחד כיו"ר פורום מזון ומכולת המייצג את כל העסקים הקטנים והבינוניים בענף המזון ,פניתי ברוב כבוד למשרד התמ"ת ויחד עם כלכלני המשרד בנינו תוכנית רפורמה מדהימה ,שבה ספקי הענף בכללותם ישתפו פעולה לוגיסטית ליצירת מודל של שרשרת אספקה יעילה וחסכונית ,מודל המתנהל בבריטניה ובעוד מדינות בהצלחה יתרה , כאשר המטרה היא לאפשר לאותם העסקים הקטנים והבינוניים להתחמש מחדש, בכלים מתאימים יותר להשג ה מחדש של כושר יכולת התחרות שנגזלה מהם בחסות קרטל המזון שנוצר בינתיים בין הטייקונים השונים בענף.
    בכל מדינה מתוקנת גם הרשויות וגם ספקי הענף, היו יוצאים מגדרם בכדי להיות שותפים פעילים להצלחת המיזם האדיר בעוצמת תוצאותיו הצפויות לתועלת הציבור , אך כאן בעמק הבכא שנקראת עדיין מדינת ישראל ,את מלאכתו של "הצדיק הקורץ" נוחי דנקנר יעשו בשלמות ראויה להערכה ,וימנעו בכל כוחם את ההיתכנות שלא לומר ביצוע המיזם ,לפתרון מערכתי של מחדל כשל השוק שנגרם כזכור לכם, ביוזמתו של הצדיק הקורץ דנקנר ובחסות הלוביסטים והרגולטורים הרופסים "שחוקית" אפשרו לו לדנקנר את תהליך ההשתלטות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.