חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רק שלא יארגנו לנו מלחמה עכשיו

נושאים מדיני-בטחוני, פוליטישוק ב 7.08.11 6:07

אם הממשלה תיזום מהלך צבאי במטרה להשתיק את המחאה החברתית, היא תגרום לדה לגיטימציה שלה בקרב הציבור

מאת: דני זמיר

למרות הספינים והניסיונות הממשלתיים לפגוע בשרידותה והתפתחותה של המחאה המהפכנית, למרות רבגוניותם של המוחים, היעדר מנהיגות מוסכמת והיעדר דרישות מוסכמות ומנגנון לגיבוש הסכמות כאלו בקרב המוחים- המחאה המהפכנית הולכת וצוברת עוצמה, הולכת מתרחבת ומוכיחה כי היא סינרגטית  במהותה: היא חזקה מסך מרכיביה.

מוקדם עדיין לסכם את הסיבה להתפרצות האדירה הזו. נדמה לי שתיאוריית הכאוס כמטאפורה תרבותית חברתית וארגונית[1] היא התיאוריה המוצלחת ביותר לבאר אירועים חברתיים משני מציאות היסטורית גם אם לא תמיד היא יודעת לצפות אותם במדויק. לפי התיאוריה הזו מהפכה חברתית רחבה פורצת כאשר מסה קריטית שנצטברה של אירועים, מעשים, תסכולים וכעסים מגיעה לנקודת רתיחה שבה ההמונים שאינם יכולים עוד לשאת את הסדר הקיים ויוצאים למאבק אזרחי נרחב  כדי לשנותו. וכך אירוע מינורי יחסית, (רוזה פארקס המסרבת לקום מהמושב בחלק של "הלבנים" באוטובוס באלבאמה, תאונת דרכים בצומת אשדוד בחנוכה 87 שבה נהרגים שבעה פועלים תושבי עזה, עשרות אוהלים שמקימים חבורת צפונבונים בשדרות רוטשילד בקיץ 2011) מהווה את "החור הקטן" בסכר האדישות הפחד והייאוש האזרחי שדרכו מתפרץ בעוצמה בלתי מוכרת ולא צפויה צונאמי אדיר מישברים מרסק את הסכר מטביע את המציאות המוכרת ויוצר מציאות חדשה.

שרי הממשלה הזאת, ובראשם נתניהו, מודאגים ומבולבלים לחלוטין לנוכח מה שהם רואים ושומעים, בעיקר משום שהם מבינים שמדובר בטענות ומחאות צודקות כנגד שיטה מעוולת מוסרית שהם ממוביליה ומהנהנים הראשיים ממנה. המפוכחים שביניהם כבר מבינים כי דווקא היותה של המחאה המהפכנית מגוונת משתתפים ונרחבת, ובד בבד נטולת מרכז ארגוני ומנהיגותי יחיד, משמעותו היעדר סיכוי ממשי לשככה בכמה פתפותי ביצים מבית היוצר של נתניהו את שטייניץ.

מכל מקום, המחאה והלחץ הציבורי המתעצמים דוחקים מיום ליום את שרי הממשלה ורביעיית נתניהו-ברק- ליברמן- ישי בראשה, לקריאה מושכלת של תמונת המציאות שטרם סיגלו לעצמם: רק החלפת כיוון התנועה הכלכלי-חברתי (כיוון המהווה חלק בלתי נפרד ממהותו זהותו אישיותו ומקור עושרו של נתניהו) תמנע את סיום דרכם הפוליטית בטווח זמן לא ארוך, אלא אם יצליחו בשבועות הקרובים להביא לשינוי השיח והעניין הציבורי שינוי שמשמעותו אחת: חיסול תנועת המחאה המהפכנית.
.
וכאן הסיפור שלהם מתחיל להיות הבעיה שלנו.

בהנחה שנתניהו ושותפיו יודעים או יגיעו בקרוב מאד למסקנה שאין בכוחם להטות את השיח הציבורי באמצעים רטוריים ויחצ"ניים, ושספק אם קיימת דרך אפשרית להפסיק את המחאה המהפכנית מבלי לנטוש את דתם הליברטריאנית, לא נותר להם אלא לאחוז בעדינות ובנחישות ב"טריק" הישן והלא חביב:-  לשלח את צה"ל באויב המבקש לכלותנו, ולגייס אותנו למילואים לטובת המהלך הזה. לא מדובר בהכרח בצעד מודע ומכוון: מדובר בהתגברות של הנטייה להיסחף לייזום פעילות צבאית רחבת היקף כלפי חוץ, שתחסל אגב כך גם את "כאב הראש" שמייצרת להם מבפנים תנועת המחאה המהפכנית.

תורת "המלחמה הצודקת"[2] אומרת בין השאר, באופן פשטני,  שתמיד יש למדינה (ולעם) אלטרנטיבה לבחירה בין הדרכים שהוא מחליט לנקוט בהן.
נקיטה בצעד צבאי מסוים בעיתוי מסוים היא בחירה מבין חלופות היא לא צעד של "אין ברירה".[3]
ההיסטוריה שלנו מוכיחה זאת היטב: מלחמת סיני (56), ולבנון הראשונה (82) היו ללא ספק מלחמות שהנהגתה הפוליטית של ישראל בחרה בהן משיקולים שונים ולא כתגובה לאירוע
ספציפי וגם מלחמת לבנון השנייה לא פרצה בתגובה לחטיפת שני חיילי מילואים מסיור צבאי בגבול הצפון. מבלי להתייחס להצדקת או לשלילת הנימוקים שהביאו לכל אחת מההחלטות לפתוח בלחימה במהלך שנות קיומה של ישראל, ברור שלא  האירוע ספציפי שהביא ללחימה עמד בבסיס היציאה אליה, אלא החלטה הנובעת משיקולים מדיניים וצבאיים מערכתיים[4] וככל הנראה  גם פנימיים: השאלה אם הבחירה והעיתוי של הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ערב בחירות 81 או מבצע "ענבי זעם" בקיץ 96 לא נבעו גם או בעיקר משיקולי ערב הבחירות שבפתח, טרם הוכרעה….[5]

ואכן, מבחינת הדיון הציבורי הפנימי בישראל, כלל יסודי וידוע הוא ש"כשהתותחים רועמים המחאה החברתית שותקת". לכן מצב של לוחמה צבאית שבו אנחנו, ילדינו וחלקים נרחבים מהעורף הישראלי עומדים תחת סיכון הוא מתכון בדוק ומוצלח לכאורה להשתקת מחאה מכל סוג וקל וחומר מחאה חברתית.

לא נותר אלא להבין, למרבה הצער, שמבחינתו של בנימין נתניהו ורצונו בריסוק המחאה המהפכנית, מבלי לחרוג מהשקפת עולמו הכלכלית חברתית, שבעיניו היא תנאי הישרדותי למדינת ישראל, סיטואציה של מלחמה בעת הזו היא סיטואציית WIN-WIN חד משמעית:- הימין והפריפריה לעולם לא יתקוממו וימחו נגד ממשלה בשעת קרב, האזרח הישראלי היהודי יתאחד עם שכנו כי כולנו מאוחדים כשהטילים מתפוצצים, הערבים והחרדים יודרו שוב למקום לא רלבנטי "כראוי" למי שאינו נוטל חלק במאמץ הקרבי הלאומי, והעניין הציבורי במחאה ובצדק חברתי ידעך: מש"ל.

ועילה למהלך מלחמתי יכולה הרי להיות תמיד. פגיעת גרדאד/קאסם בישראלים, פיגוע רב נפגעים באחת מערי ישראל, פיגועי נגד נציגות ישראלית רשמית בחו"ל, הכרזת המדינה הפלסטינית בספטמבר ונגזרות אפשריות של המהלך. בקיצור סיבות ללכת מכות היו חסרות כאן אי פעם?

אז יש הרבה מקום לדאגה ולחשש. אין לממשלת נתניהו-ברק-ליברמן- ישי כל דרך מעשית מהותית וברת סיכוי אחרת לשרוד ולהתגבר על המחאה המהפכנית מבלי לחולל שינוי יסודי בחלוקת העושר בחברה הישראלית, אלא על ידי ייזום או "הגררות" למהלך צבאי נרחב מצד ישראל.
ולכן, אנחנו נדרשים לפקוח שבע עיניים על הפוליטיקאים ,על הגנרלים ועל הממונים על בטחון ישראל ולוודא שהלחץ המתגבר של המחאה המהפכנית לא ידחוף אותם לרעיונות ומוטיבציה מיותרים ומסוכנים בשדה הקרב.

לא מגיע לנו, ולא מגיע לאף ישראלי אחר (גם אם לא הצטרף אלינו למחאה) להסתכן/להיפגע, וחלילה למות, כתוצאה מפעילות צבאית מיותרת, שכל הולדתה בכישלון ראש הממשלה ושריו להיענות למחאה האזרחית הבלתי מתפשרת, שתכליתה שינוי הסדר החברתי הקיים והכנסת הגיון מחודש ביחסים שבין המדינה לאזרחיה. מהלך צבאי כלפי חוץ שייפתח ייוזם או שניגרר אליו, כתוצאה ממדיניות ממשלתית שעילתה האמיתית השתקת המחאה המהפכנית מבפנים, יסמן את קץ הלגיטימיות הדמוקרטית החוקתית והמוסרית של ממשלה כזו.

________________

[1] בריגס, פיט/ "חכמת הכאוס" תרגום- יעל דרורי, הוצאת עם עובד/ 1999

[2] מייקל וולצר/ "מלחמות צודקות ולא צודקות", תרגום יורם ברונובסקי, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 1983;
פרופ' דני סטטמן/ "מוסר צבא ומלחמה- היבטים פילוסופיים של אתיקה צבאית" (מתוך הקובץ "צבא ואתיקה"
בעריכת אביהו רונן, 1996)

[3] מנוגד לאתוס שאומץ על ידי רבים במדינת ישראל, אך יש לזכור כי לאל הנחת עבודה זו בדבר האלטרנטיבה אין נימוק מוסרי ראוי מול גישת "אין ברירה" של מפגעים מתאבדים למשל. לכן "יש ברירה". ראה בהרחבה בספרו של מוטי גולני/ "מלחמות לא קורות מעצמן : על זיכרון, כוח ובחירה"  הוצאת מודן, (2002 ).

[4] מלחמת 56 כחלק מתכנית משותפת עם צרפת ואנגליה משיקולים שאינם דווקא כורח צבאי (ראה למשל http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1065533.html)., וכן מלחמת 82 שנועדה לכונן סדר חדש בלבנון ולחסל את תשתית אשף בדרום לבנון וכן הלאה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

17 תגובות

  1. אהרן לוינשטיין :

    מלחמה אינה ברירת מחדל

    טועה ומטעה הכותב המלומד דני זמיר

    שום ממשלה בישראל ( כולל בן גוריון ב 1956 ) לא יצאה למלחמה כי המצב הכלכלי חברתי היה לא נח לשלטון

    הסיבה המרכזית לפתיחה במלחמה היתה והינה מחשבה ( נכונה או מוטעית) כי לעם היושב בציון יש לחץ קיומי ( פעולות פידאין, קטיושות, קאסאמים), ולא האם ביבי אוהב מחאה חברתית

    ניתן לא להסכים עם יציאה למלחמה אבל מכאן ועד "הוכחה בעליל" כי המניע הוא פארנויה מפני אובדן השלטון – המרחק רב ואינו עולה בקנה אחד עם עובדות מחקריות ( ראה פרסומים של סטודנטים באוניברסיטאות ומכוני מחקר אסטרטגיים בארץ ובחו"ל)

  2. איתי :

    אחת הפעמים היחידות שהסכמתי עם שטרסלר:

    מאמר שנכתב בזמן עופרת יצוקה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1051156.html

  3. חסן חמוד :

    לדני זמיר
    החשש הוא ריאלי, ציינתי זאת (באותה רוח) באחת מתגובותיי לפני כעשרה ימים.

    לאהרון לוינשטיין

    הצירוף: נתניהו, ברק, ליברמן, ישי הוא צירוף מדאיג ומפחיד. כל אחד מהארבעה מחפש מוצא למצוקתו הפוליטית הפנים ישראלית. לארבעתם יש מצוקות המאיימות על עתידם הפוליטי. רק מלחמה תוציא אותם משם.צריכים לקום עוד אנשים כמו דני זמיר ויתריעו מפני מלחמה לא מחוייבת המציאות, שלא רק תעלה לעם בדם יקר, אלא גם תעלה לכלכלת המדינה ביוקר, וטובה שעה אחת קודם.היו דברים מעולם, ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון היוותה עילה למלחמת לבנון הראשונה, שעד היום עוד לא נגמרה. זאת רק אחת הדוגמאות המצדיקות את חששותיו של מר דני זמיר.
    טובה שעה אחת קודם

  4. יונתן כ. :

    אני לא מאמין שביבי יוציא אותנו למלחמה כדי להסות את המחאה,עם כל הציניות הפוליטית והאמונה הנאו ליברלית מלחמה זה דבר נורא ורה"מ הוא אח שכול.

    לדעתי זה חשד לא מבוסס.

  5. שושי :

    דרושה רשימה של המרוויחים כלכלית ממלחמה

    אני לא מרגישה שנתניהו סופר את העם ממטר. דרושה רשימה של מי שהוא כן סופר.
    להזכירכם, מלחמת העולם השניה הביאה לצמיחה עצומה בגרמניה וביפן. אז אולי מלחמה היא חלק מאמונה כלכלית מסויימת.

  6. איתי :

    חסן,

    מצד שני צריך להיות הוגנים:

    בממשלת "שמאל" של קדימה-עבודה היו לנו שתי מלחמות מיותרות בשלוש שנים, באחת מהן שר הביטחון היה סוציאלדמוקרט.

    בממשלתם של ביבי וליברמן טפו טפו זה עוד לא קרה.

    אולי זה דווקא משום שהשמאל חייב להוכיח שהוא "גבר גבר" שלא מבליג והימין חייב להוכיח שהוא מסוגל להתאפק.

    עניין הגבריות והזקפה הלאומית עלול להיות רלוונטי מאוד אם ציפי תחליף את ביבי.

    דווקא מבחינת סכנות של מלחמה אני (שהולך כנראה להצביע חד"ש) רגוע יותר כשביבי בשלטון.

  7. מנחם לוריא :

    דני זמיר

    אני מסכים עם החשש שהמחאה החברתית בצירוף של רביעיית ההנהגה עלולים להביא לתוצאה לא רצויה של מלחמה ובין השאר בשביל "הלכידות החברתית" וכדי לצלוח את המשבר הזה.

    ובכל זאת המציאות היום קצת שונה. גם בעבר היו מחאות חברתיות כשהתותחים רעמו רק שהן היו בשוליים ומחוץ לקונצנזוס אני לא חושב שמהלך כזה עכשיו יהיה מחוץ לקונצנזוס ושיעבור בשקט ושלווה – נפל דבר בישראל וכבר אי אפשר לעצור אותו.

    שתי הערות חשובות:

    1. מבני שיחי הפלסתינאים אני מגלה שתי עובדות מענינות: הם מתלבטים האם "על הדרך" להעמיד את החברה הישראלית וההנהגה הישראלית במבחן וללכת בסוף ספטמבר לאו"מ או להמתין עם זה ולתת להליך שקורה פה להסתיים בתקווה שגל המאחאה הזה ישנה את פני התמונה. בנוסף הם שואבים כוח מהמאבק הלא אלים ויש קולות שקוראים לעשות את אותו הדבר לרשות עוד לפני ההכרזה באו"מ….

    2. ישנה החמרה במצב הבטחוני בדרום הארץ ולנוכח מה שקורה בת"א צריך לשם לב טוב טוב לעובדה שלחץ ציבורי גרם לצבא להפסיק לשחק עם כיפת ברזל ולשלוח (לצערי רק סוללה אחת) דרומה לעבודה אמיתי ולא לניסויים הזויים. במילים אחרות הציבור הישראלי מאוד רגיש ומאוד מבין את הכוח שיש לו ואני חושב שמי שישב על הגדר ויחכה לסיבה כלשהי על מנת לגייס מילואים (והיו על כך לא מעט פירסומים מועדת חוץ ובטחון כשישבה על המדוכה בשבוע שעבר) שיזהר כי הציבור הישראלי ביקורתי מאוד ולא חושש להביע את הביקורת. ראינו את זה בשבוע החולף שלחץ ציבורי "הוריד דרומה" סוללת כיפת ברזל (לחץ ציבורי לא באמת מלוי תפקידו של הצבא בצבא ההגנה לישראל) וראינו את יו"ר ועדת החוץ והביטחון מדבר על גיוס מילואים עובר ל 20 בספטמבר על מנת להתכונן להכרזה באו"מ כך שהרעיון שלך לא ממש הזוי ויש לו רגליים נטועות חזק במציאות.

    מנחם.

  8. חסן חמוד :

    חסן

    אתי
    קודם כל תודה רבה! הרגעת אותי.
    אני חושש מברק יותר מביבי. לברק אין מה להפסיד. מבצע מבריק(ראשו של חסן נסראללה למשל)יכול להשאיר את ברק בנוף הפוליטי. אם נתניהו מהסס, זה מקל את עבודת השכנוע של ברק.
    בכל זאת אני מקווה שהזאב לא יבוא.

  9. תרגיעו :

    בשיחה תקף ליברמן את הנהגת הרשות בטענה שבמקביל לפעילותם המדינית מסביב לעולם, פועלים הפלסטינים להצתתו של גל אלימות עקוב מדם. "הרשות הפלסטינית מתכננת אלימות ושפיכות דמים שטרם נראו כמותם", הבהיר ליברמן. "ככל שהם מדברים יותר על כך שהם רוצים לפעול במישור המדיני, אני רואה יותר ויותר הכנות לאלימות ושפיכות דמים".
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=820467

    וגם בתי הקפה מלאים…..

  10. מנחם לוריא :

    נרגעתי...

    …את הדרך לבית הקפה שבו אני עכשיו עשיתי באוטובוס של חברת התחבורה הציבורית. נסענו בנתצי"ם ללא הפרעה ואיפה שאין נת"צ מערכת ההתראה שמותקנת באוטובוס גרמה לרמזורים להחליף אורם לירוק ולא עצרנו אלא בתחנות ההורדה של הקו (למה לקח 5 שנים לשים את הדבר הנפלא הזה?). כשירדתי מהאוטובוס סרתי למשרדי הרכבת וטענתי את הרב קו שלי ב 25 נסיעות משולבות (אוטובוס רכבת ושוב אוטובוס) שכן רכבת ישראל זמינה, מגיעה בזמן ומאוד מאוד בטוחה.

    כשהגישה לי המלצרית את כוס הקפה נתתי לה שטר של 50 שקלים ובקשתי שתשמור את העודף אבל היא אמרה לי שהימים שבה היא חיה על נדבנות ליבם של שותי הקפה עברו בעל הבית משלם שכר הוגן הטיפים הם שאריות לנימוס הישראלי. אמרתי לה שעדיין תשמור את העודף גם למען ימים עברו וגם בגלל הנוף הנשקף מחולצתה. היא הלכה מפה מחוייכת.

    קרובת משפחה שלי הגיעה לנתב"ג עם בחירת ליבה (בחירת ליבה לא בחיר ליבה) ומיד חתמה על טופס הנאמנות ושתיהן קיבלו ת.ז ביומטריות כשבסעיף הלאום כתוב יהודית ובסעיף מצב משפחתי כתוב נשואה. גם התינוק שלהן קיבל תעודת זהוי ומעמד של תושב חוזר.

    מחר אני אקנה מכונית שמעתי מדובר ראש הממשלה שהנסיעה באיילון היא חלקה וללא עצירות וגם – בצידי הנתיב ישנן היכלות פאר שכל שעלי לעשות הוא לזרוק אבן ובחצר שהאבן תיפול לרכוש שם דירה לילדים שלי שכשיסימו את האונבירסיטה יוכלו לגור שם על מנת להתחיל את דרכם כעובדים יצרנים במשק שלנו.

    תשדורת מהחלל החיצון,שהגיעה זה עתה, מספרת על זה שבשבוע הבא חונך חולדאי את כיכר מלכי ישראל (סליחה כיכר רבין) ומבקשים מההמון החוגג להשאיר שביל שבו יעבור ליברמן, בידיו מושכות המחוברות לחמור הלבן עליו יושב האידיוט שכותב את המילים האלה.
    (במקור זה היה המשיח אבל הרבנות הראשית סירבה ולמה שלא נענה לסירוב…)

    אפשר להתעורר מהחלום?

    מנחם.

  11. חסן חמוד :

    הוא מצמץ ראשון, הרגיש שהאדמה נשמטת מתחת רגליו.
    הוא מ-פ-ח-ד הוא מ-פ-ח-ד הוא מ-פ-ח-ד…
    חצי מילון המפגינים שייצאו לרחובות במוצאי השבת הקרובה יספיקו למוטט אותו ואת ממשלת הטייקונים.
    המתכון המצרי עובד, אסור להיקלע לשאננות. ההתמדה היא גורם מכריע במאבקים מן הסוג הזה.

  12. מנחם לוריא :

    לחסן (תגובה 11)

    "ההתמדה היא גורם מכריע במאבקים מן הסוג הזה." מסכים.

    "המתכון המצרי עובד," נכון רק במצרים ובטוניס לא פה. פה אורך רוח התמדה וסולדריות יביאו את התוצאה והיו דברים מעולם.

    מנחם

  13. דקל-דוד עוזר :

    נראה לי שכל העולם הערבי מסתכל על ישראל בקנאות בימים אלו.
    מבחינת אחוזים יותר אנשים ברחוב מאשר במצרים, מבחינת רצח אזרחים המספר ה-ר-ב-ה יותר קטן

  14. מנחם לוריא :

    לדקל-דוד עוזר

    ראיתי בעיתונות המקוונת שבלונדון היו היום הפגנות "נמאס לנו" אבל הן היו אלימות שזה פשוט מפחיד. אשרינו וטוב לנו ואולי שוב פעם אנחנו אור לגויים 🙂 (ולא בציניות בכלל).

    "מבחינת אחוזים יותר אנשים ברחוב מאשר במצרים, מבחינת רצח אזרחים המספר ה-ר-ב-ה יותר קטן" אתה מתכוון לאבוטבול? נדמה לי שזה הרצח היחידי בזמן הזה והוא לא קשור למחאה הזו … 🙂

    מנחם.

  15. חסן חמוד :

    לדקל דוד עוזר
    נכון, מה שקורה בימים אלה בישראל ראוי לכל הערכה בקנה מידה עולמי.
    העולם הערבי, בשונה מן העם בישראל, עכשיו הוא נלחם על חירותו, ממש מלחמת שיחרור, ולא במאבק על יוקר מחייתו ואיכות חייו, כמו שקורה בימים אלה בישראל. ההשוואה במקרה זה איננה הוגנת.
    מנחם לוריא
    דקל דוד עוזר התכוון לרציחת מפגינים בכלל בישראל על ידי כוחות הביטחון, ולאו דווקא בימים אלה. הוא צודק, נרצחו יותר מעשרים מפגינים בישראל ובמקרה כולם ערבים.

  16. הגר שקד :

    כמי שמסתובבת בשבועות האחרונים לא מעט בשדרות רוטשילד, אני חייבת לומר שאם הנהגת המדינה תעז לפתוח במלחמה/מבצע צבאי, היא עלולה למצוא עצמה במאבק נוסף מבית (שעלול להיות סוער ואלים יותר מזה הנוכחי), שיכלול מילואימניקים והורים לחיילי סדיר.

    כולי תקווה שביבי, ליברמן, ברק ושות' הפנימו בשבועות הללו ולו מעט ממה שמתחולל סביבם, ומבינים שצבא ישראל מייצג בדיוק את אותן שכבות בציבור שאיבדו לחלוטין את האמון בנבחריו ובמלחמותיו.

  17. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    אז ארגנו. העיתוי – יש יאמרו, מושלם. ההישגים? עוד נראה בקלפי.
    היום התפטר שר הביטחון.
    החמאס נפלו על כך מיד כמוצאי שלל רב. הנה בשבילם עוד הוכחה לעמידותם העקשנית מול ישראל.
    (כן, יש מן נוהג כזה במקומות מסוימים בעולם ששר מתפטר בעקבות כשלון, מחיאות הכפיים של החמאס לא נופלות על אוזניים ערלות).
    ברק היה גם שר הביטחון של עופרת יצוקה שגרה את גולדסטון, שגרר התנהלות אחרת של מבצע עמוד ענן (מאיפה לעזאזל השמות האלה?).

    בזמן שנשאר עד הבחירות, מעניין מה יקרה ל"דה-לגיטימציה של הציבור"

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.