חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים: טיפול המדינה במשבר הוא סכנה לדמוקרטיה

נושאים איכות השלטון, דעות ב 2.08.11 3:00

המשך ההפרטות כאילו אין מחאה, פערי השכר במשטרה והסתת האש לעבר הטייקונים, עלולים להביא להחלשה ולערעור של המשטר הדמוקרטי בישראל

מאת: מנחם לוריא 

הקדמה:

 אתמול בבוקר,בראיון לגלי צה"ל הגדיר אלי הורביץ את המחאה החברתית שמתקיימת בישראל בצורה יפה ומדויקת. לדבריו,מדינת ישראל הוקמה על תשתית רעיונית ששואבת מקורותיה מהסוציאל דמוקרטיה ומהתרבות היהודית. ממשלות ישראל התיחסו,בעבר, בצורות שונות לס"ד שבתשתית התרבות הישראלית אולם בשנים האחרונות ממשלות ישראל זנחו את הדאגה לאזרחים וכך הגענו למחאה הזו.

אני רוצה,דווקא, להתייחס לשוליים של המחאה הזו בהיבט הדמוקראטי. במחאה הזו,לטעמי, היא אבן בוחן למהותה של מדינת ישראל כחברה דמוקראטית שדואגת לחלש,לעני,לגר ולבא בשעריה.

המשטרה:

בתום ההפגנות של השבוע הראשון למחאה שהיו אלימות מצד המשטרה והמפגינים, נפגשו יושבי המאהל בתל-אביב התנצלו בפני השוטרים ו"הזכירו" להם שהם בעצם באותה קבוצת גיל ומעמד שנפגע ישירות מאותן מצוקות שעליהם מדבר המאבק. כפי שראינו השבוע כל ההפגנות עברו בסדר מופתי והמשטרה לא נאלצה להתערב. אתמול,בחיפה, הצטרפו להפגנה נשות השוטרים – ארגון עצמאי שמנסה ליצג את השוטרים מאחר וההתארגנות המקצועית אסורה עליהם על פי חוק.

חובות הטייקונים:

חברת ההשקעות טאו של אילן בן-דוב פתחה בהליך "תספורת" שבו מבקש הבעלים להגיע להסדר חדש עם מחזיקי האג"ח של טאו ולקצץ בערכן של איגרות החוב ולהעמיד לרשות המחזיקים בהם בטוחות חדשות,כל זה כי החברה נקלעה לקשיים תזרימיים.

יצחק תשובה רכש בשבועות האחרונים את מניות חברת דלק אנרגיה על מנת להפכה לחברה פרטית ולהוציאה מהמסחר בבורסה לניירות ערך. את הכרכישה ביצע מכספו הפרטי. הפיכת החברה לפרטית פירושו כמה דברים:

  1. חברה פרטית איננה מחוייבת בשקיפות הנדרשת לגבי הכנסותיה הוצאותיה ומצבה הפיננסי.
  2. כחברה פרטית ניטלת מהציבור ומקרונת הפנסיה שלו אפשרות להשקעה בשדות הגז השקעה שהסבירות שתנפיק הכנסות נאות לבעלי המניות, גבוהה.
  3. בהתאם להמלצות ועדת ששינסקי דלק אנרגיה אמורה לשלם תמלוגים רק לאחר שתחזיר את ההשקעה שביצעה בכריית הגז בשדות הגז תמר לוויתן ואלה שעוד ימצאו. כחברה פרטית נטל תשובה מהציבור את האפשרות לפקח על הכנסות החברה ועל נקודת הזמן שבה איזנה החברה את הוצאותיה  עם הכנסות ההפקה וצריכה להתחיל לשלם תמלוגים לאוצר המדינה.

באותה נשימה מבקש יצחק תשובה להגיע להסדר חובות עם מחזיקי האג"ח של חברה אחרת בבעלותו דלק נדל"ן אשר נקלעה,בניהולו, למשבר פיננסי חמור.

וההפרטות נמשכות:

ביום חמישי חתמה חברת דליה אנרגיות וכוח על הסכם עם חברה זרה שתקים תחנת כוח פרטית בהספק של 835 מגה-ואט בדרומה של הארץ.

דיון:

מדינת ישראל איננה מצרים. החברה הישראלית שונה בהרכבה בתרבות שלה ובהכנסה שלה מזו במצרים ולא סביר שנראה במאבק הזה טנקים שעולים על הכנסת. ובכל זאת האם במהלך הזה ישנה סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולמרקם העדין של יחסי הכוחות בחברה הישראלית. לדידי התשובה היא כן ומשלושת הדוגמאות שהבאתי מעלה אנסה להוכיח טיעוני.

לשוטרי משטרת ישראל אסור להתאגד ואסור להם לשבות על פי חוק. ב 1984 היה מו"מ בין המשטרה לאוצר בדרישה להצמיד את שכר השוטרים לשכר המשרתים בקבע. המשא ומתן נקלע למבוי סתום ונשות השוטרים החליטו להתאגד ולקחת לידן את המאבק. באמצע אותה שנה הדברים הגיעו לידי הפגנה אלימה (בחיפה) שבמהלכה נאלצו השוטרים לפנות בכוח את בנות זוגם השובתות. פיקוד המשטרה נזעק והוריד פקודה להפסיק לאלתר כל שת"פ עם ארגון נשות השוטרים ומנגד חזר לשולחן הדיונים עם האוצר. באותה שנה האוצר אישר הצמדה של שכר השוטרים לזה של משרתי הקבע (בצה"ל) הסכמה זו נגעה לשוטרים שאינם קצינים ולקצינים עד דרת רב פקד המקבילה לב סרן בצה"ל בשנת הכספים 1986 הוצמדו כל שוטרי ישראל לשכר אנשי הקבע בצה"ל.

משטרת ישראל,מאז, זוכה לייבוש הן בתקנים והן בכספים. במהלך התקופה היו ניסיונות להוציא את מערך ההדרכה של המשטרה למיקור חוץ (זה כרגע "תקוע" בבג"צ) וכן ניסיון,שעדיין על הפרק, לאפשר לשוטרים להתאגד על פי המודל של משטרת בריטניה.

בשנות ה -90 שינתה משטרת ישראל את סולמות השכר כאשר מדרגת רב-פקד (המקביל לרב סרן) אי אפשר להתקדם ללא תואר אקדמי. התוצאה הסופית היא פער עצום בשכר הקצינים לשכר שאר השוטרים שאינם קצינים. שוטר מתחיל מקבל שכר של 4200 ש"ח לחודש ברוטו. רב פקד בעל תואר ראשון (ובתנאי שהתואר מוכר בישראל) מקבל שכר של כ 15000 ש"ח נטו.

בעשור האחרון פיקוד המשטרה הבכיר,כמקבילו בצה"ל, דואג בעיקר להעביר את המשמרת שלו בשקט יחסי ואם יש רעש דואג,בעיקר, לדברים שיאמר בועדת החקירה ופחות ופחות דואג לרווחת השוטרים ומעמדם בחברה הישראלית. פיקוד משטרה הנשכב על הגדר לטובת אדוניו ומאבק ציבורי שמדבר אל ליבותיהם של השוטרים הנושאים בנטל שמירת הסדר הם מתכון בדוק לבעיות שעלולות להוביל לאנרכיה. משטרת ישראל איננה מושלמת אך היא מורכת מתושבי הארץ ובניה. צריך פיקוד שיודע להוביל מהלכים ולטפל במשברים ובבעיות המשמעת שהם יוצרים על מנת לאפשר למשטרה לעשות את עבודתה,מצד אחד, ולשוטרים,כאזרחים, להזדהות עם המאבק החברתי. פשוט זה לא וישנו כאן שדה מוקשים מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. אם פיקוד המשטרה לא יטול יוזמה ויטפל בפערי השכר בארגון הקרע יבוא. זה רק שאלה של זמן.למען הסר ספק נציין שלשוטר במשטרת ישראל אסור להפגין ואפילו להזדהות בפומבי עם מאבק חברתי גם כשפשט את מדיו ואיננו בתפקיד.  שוטר,על פי חוק, הוא שוטר כל עוד בינו לבין משטרת ישראל ישנם יחסי עובד מעביד והוא למעשה אזרח שזכות השביתה ניטלה ממנו בהסכמתו ועל פי דין.

חלק גדול ממחזיקי האג"ח של חברת טאו ושל דלק נדל"ן הינן קרנות הפנסיה של הציבור הרחב. שמיטת החובות שמבקשים הטייקונים היא,בעצם, פגיעה בחיסכון העתידי של אזרחי המדינה. אחת מהרעות החולות של שמיטת החובות הזו (וישנם עוד כמה וכמה חברות נדל"ן ציבוריות שמבקשות שמיטת חובות או נקלעו לקשיי נזילות) היא הכסות שמוצאים להם בעלי הבית אחרי התאגדות החברות כפירמות בע"מ. זו השעה להשתמש בחוק החברות ולבצע הרמות מסך על מנת לגבות את החובות מבעלי הבית עוד בטרם ידרשו מהציבור לגלח את ראשו או להישאר קירח תרתי משמע. המגמה של ממשלת נתניהו להטיל את הרפש לפתחם של הטייקונים הינה מגמה שלילית ובזוייה. את אותם טייקונים שהממשלה הזו בפרט וקודמותיה בכלל, קידמו והעבירו לרשותם נכסים לאומיים בפרוטות – עכשיו ממשלת נתניהו מאשימה כאילו הם הכתובת לכך שמעמד הביניים  הגיע לפת לחם וצועק נמאס לי. זוהי התנהגות שלא רק שאיננה הוגנת בבסיסה היא לא נכונה. הממשלה עצמה זנחה,ומזמן, את אזרחיה ותוכנית החירום של נתניהו,כפי שהוצגה בשבוע שעבר, אינה אלא עוד פעם שליחת הציבור לשוק שיסתדר שם בעצמו. שליחת הכעס הציבורי אל אותם אנשים שהתעשרו בעידודה של הממשלה (הזו בפרט וממשלות ישראל בארבעת העשורים האחרונים בכלל) היא שוב הזנחת האזרחים שיסתדרו בעצמם וטומנת בחובה סכנה בעיקר בכך שאלימות עלולה להיות מופנית לאותם טייקונים אלימות שאין בה צורך ואין לה מקום. הטייקונים הם התוצאה לא הסיבה צריך לטפל בסיבה.

ובעוד הציבור הישראלי קורא לממשלה ליטול יוזמה לפקח ולטפח את המשק ואת האזרח ממשלת נתניהו מפריטה במחשכים את חברת החשמל – שלנו. אין לי אלא להרים גבות בתמיהה רבתי לעיתוי ולדרך ולשאול האם נתניהו ו 30 שריו בכלל נמצאים בארץ ובכלל קוראים עיתון וצופים בטלויזיה.

סיכום:

המשך ההפרטות מאחורי גבם של האזרחים,הזנחת מקבלי השכר הנמוך במשטרה והפניית האצבע המאשימה לטייקונים כל אלה טומנים בחובם סכנה מאוד גדולה לדמוקרטיה הישראלית. אם נצרף לזה את ההכרזה הצפויה של האו"מ על קבלת מדינת פלאסטין כחברה באו"מ והדרישה ההולכת וגוברת ממשלת נתניהו לפנות את כיסאותיה עלולים להביא את השלטון למצב של פיזור הממשלה והפיכתה לממשלת מעבר,או אז היא לא ממש עומדת בביקורת של הכנסת ולמעשה יכולה לפעול בצורה חד צדדית ולא דמוקראטית ומנגד, ארועי ספטמבר הצפויים שבעטיים יכולה הממשלה להכריז על מצב חירום ולהפעיל את חוקי החירום שבין השאר אוסרים על הפגנות ומחאות והרי לנו סכנה מאוד מוחשית לשלטון הדמוקרטי בישראל. המעורבות של מרכז הליכוד במאמבק החברתי כמו גם הצטרפות ההסתדרות למאבק מתחילים לתת למאבק הזה פן פוליטי,שלא היה בו עד כה, יחד עם שאר הדברים שציינתי הרי לכם שמן למדורת האין דמוקרטיה שעלולה ממשלת נתניהו להביא עלינו ולא בעתיד שכדי לנחשו צריך להיות נביא.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

5 תגובות

  1. ל רפי :

    לא סכנה לדמוקרטיה, לא נשיאים ולא רוח...

    אני כופר בהנחה שדי להשתמש בצרוף המילים "סכנה לדמוקרטיה" בכדי שבאמת תהיה נשקפת סכנה לדמוקרטיה. יש במאמר זה יותר מדי הנחות וסיסמאות מכדי שיצליח לבסס אתגר אינטלקטואלי אמיתי בסוגיה זו, ועל כמה מהן אעמוד בהמשך.
    המשך הפרטה – מדוע לא?
    פערי שכר במשטרה – רק במשטרה? לא בכל השרות הציבורי?
    הסטת אש לעבר הטייקונים – אין הסטת אש, אבל יש זיהוי כשלים. כאשר נחוצה ביקורת על זיהוי כשלים, מדוע צריך להמנע ממנה? מול טיקונים נוח יותר וקל יותר לנהל מאבק תחת מחאה ציבורית, ואם כך מדוע לא לנצל את המחאה הנוכחית לטובת הציבור?
    התנהלות בלתי תקינה של טייקונים, אינה פוסלת שבתנאים מתאימים תמשכנה הפרטות. אם הם עבריינים, צריך לטפל בהם כבעבריינים. אין סקטור במדינה שהוא חף מטעויות ואפילו משחיתות; כיום חלה קביעה זו גם על שופטים בבתי המשפט.
    הכותב עושה "דייסה" ממושג הדמוקרטיה ובכך מסכן אותה יותר מכל. דמוקרטיה אינה סופרמרקט מקרי וגחמתי של רעיונות מכל תחומי מדעי החברה והפילוסופיה. דמוקרטיה היא בראש וראשונה שיטת מימשל. מדינת רווחה, חברה שיוויונית, חברה של גמילות חסדים, סוציאליזם , מרכסיזם – כולם מושגים לגיטימיים אבל אינם דמוקרטיה; הם יכולים להתקיים במדינה שמשטרה דמוקרטי, בחלק מהמקרים רק בערבון מוגבל. אין שום יתרון בטישטוש ההבדלים בין המושגים, לבד מיצירת בלבול ואנרכיה.

    הפרטה "כסדין אדום";
    ובכן, הפרטה אינה סדין אדום. היא תהליך כלכלי שבא לשרת מספר מטרות וביניהן: להקטין את המעורבות התפעולית של הממשלה במשק, ליעל את הפעילות המשקית של חברות שהגיעו לפירקן והן אינן סודיות במיוחד או אסטרטגיות במיוחד. מטרה נוספת היא להעמיד חברות כלכליות על בסיס כלכלי ולמקסם את ההשקעות שנעשו בהן לטובת כלל המשק. להקטין את הנטל על תקציב המדינה, כאשר חוקי חברות ממשלתיות וחוקי המשק החופשי אינם עובדים עפ"י אותם כללי משחק, והמדינה אינה רוצה לסבסד או לבטח חברות ע"ח תקציב המדינה, מסביות מובנות.
    שכר השוטרים כמשל;
    אך טבעי הוא שלא כל העובדים בעיסוק מסויים יקבלו אותו שכר (מי שחושב אחרת חושב הזוי), ואין בכוונתי לנסות ולדון בסיבות לכך בתגובה זו (תקצר היריעה…). אפשר כמובן להשוות תנאי שכר של שוטרים לאלו של קצינים בדרגת רב פקד או ניצב, אבל אז מדוע שמישהו ירצה להיות קצין? בגלל הכבוד? ואם אכן כך, אזי נחוץ שץתהיה להם השכלה אקדמית, שאם לא כן זו אפליה, ושיהיה להם ותק של קצין בכיר, ושיהיה להם ידע משטרתי דומה ושיממלאו תפקיד דומה וישאו באחריות דומה, שהרי כל אלה נכללים בהגדרת עיסוק לצורך קביעת שכר, והדין צריך להיות שווה לכולם. ואם לא זה המצב, מה הבסיס להשוואה בין שכר שוטר מתחיל לקצין ותיק?! היכן מתקיימת השוואה כזו בצה"ל? בשורתי הביטחון? במשרדי הממשלה???
    השאלה אינה של זכות ההפגנה. בכל שרותי הביטחון והחירום אין זכות שביתה ובצדק. מדוע השוטרים אחרת. מותר למדינה להחליט ששוטר הוא העיסוק החיוני ביותר במדינת ישראל לעת הזו, ולבדל אותו מכל עיסוק אחר ולתגמל אותו בהתאם. אולם חייבים לבדל אותו בנימוקים ברורים מוגדרים היטב ומבוססים על ניתוח עיסוק ותנאי העבודה/שירות בו, אחרת לא יעמוד במבחן ההשוואה מול עיסוקים אחרים. כמו כן יש לנתק את ההסתדרות מדיון זה, משום ש"חוקי הכלים השלובים" שלה והאינטרסים הסקטוריאליים שלה מונעים כל דיפרנציאציה אמיתית בין סקטורי עובדים. זו אחת ממכשלות הניהול המרכזיות במשק הציבורי ואחת הסיבות המכריעות להליכה להפרטת חברות ממשלתיות ולמיקור חוץ של שירותים במסגרת השירות הציבורי.
    הטייקונים;
    הגודמא עם הטייקונים מוזרה עוד יותר מהדוגמה של השוטרים. הטייקונים מקבלים על עצמם מחוייבויות משפטיות ואחרות כחלק מרכישת הזכויות בנכסים בורסאיים או ציבוריים שהופרטו. אם אינם עומדים בהם, הם עבריינים ולעיתים אפילו פושעים, ועם כאלה צריכה המדינה למצות את הדין. מותר לציבור ואף חובתו לדרוש זאת מכל ממשלה.
    חברות נקלעות ונקלעו גם בעבר לקשיים, הן חברות פרטיות והן חברות ציבוריות וממשלתיות (ראה, למשל, מקרה תע"ש כיום). הדרך לחילוצן של חברות ממשלתיות, היתה הכנסת היד לכיס הציבורי ומשיכת מאות מיליוני שקלים ממנו לצורך זה, ולעיתים גם יותר. המדינה מעדיפה, ובצדק, להקטין את מחויבויותיה בעניין זה, ודרך חברות פרטיות בינלאומיות ורב לאומיות לחלק את הסיכונים עם גורמי ביטוח בינלאומיים חזקים. גישה נבונה, אם היא נעשית נכון ובזמן.
    השקעת קרנות הפנסיה של העובדים באג"חים של חברות כלכליות פרטיות, חייבת להעשות באחריות, על יסוד ידע והבנת השוק וגחמותיו ובתהליכים של ניהול יעיל ותקין. תמיד קיימת אפשרות שחברה – ציבורית או פרטית – תכשל, תפסיד מערכה או תתמוטט. אין בכל כל חדש, זו אינה הפתעה מרעישה ואין סיבה שניהול מקצועי תקין לא יקח זאת בחשבון. הגורמים המשקיעים חייבים לנהל סיכונים בשום שכל. העובדה שישנם סיכונים אינה סיבה לא להפריט.
    אלימות כלפי טיקונים היא עבירה פלילית ויש לטפל בה ככזו. אחריות הטיקונים מוגבלת, הדבר ידוע ומוכר ויש להערך מולו בהתאם. אפשר לדרוש מהממשלה שתבטח השקעות שעושות קרנות הפניה הציבוריות בניירות ערך ואג"חים, אבל חייבים להבטיח באותה הזדמנות שלביטוח כזה יהיה כיסוי (שגם אותו צישלם הציבור, דהיינו: עוד נטל על התקציב הציבורי) ושלא ישמש תמריץ שלילי לקרנות המשקיעות להתנהל בחוסר אחריות והרפתקנות. שאלת אחריותם האישית של מנהלים ודירקטוריונים בחברות גדולות לכשלים, הרפתקאות, רדיפת בצע, חוסר ידע וניהול רשלני, אף שעברה שינויים רבים בשנים האחרונות, עדיין אינה מניחה את הדעת, והיא שוות-ערך מבחינה לוגית לאחריותם של קברניטים מדיניים או צבאיים בכשלים בתחומי האחריןות הישירים שלהם. בשוק פיננסי מורכב, אין תחליף לשכל ישר, ידע מקצועי, הגינות ויכול ניהולית, ולכן מוכנים טייקונים רבים וגם גורמים ממשלתיים, לשלם סכומים כסף גדולים למנהלים טובים שיש בהם אמון.
    אגב, גם ממשלה עשויה לפשוט את הרגל ויש לנו מספר דוגמאות כאלה כיום באירופה וגם ביבשות אחרות. וכאשר ממשלה פושטת רגל, מי משלם את זכויותיו של האזרח הקטן?!
    חברת החשמל;
    חברת החשמל אינה מופרטת ב"מחשכים" (אגב, מדוע חייבים לקר בדיון שאמור להיות רציונלי ומנומק, ומדוע נחוץ לעשות מכל "זבוב" "פיל מאיים"? לא די בהצגת הסוגיה לגופו של עניין?). הפרטת חברת חשמל נמצאת על סדר היום של משרד האוצר לפחות עשור. לא השתנה ככל שידוע לי דבר השיקולים הבסיסייים שהניעו את ממשלות העבר לשקול זאת בחיוב. מדוע צריך להמנע מכך כיום, רק משום שכמה אלפי מפגינים יצאו לרחוב? נושא זה אינו נמצא בקונצנזוס בין מפגיני המחאה. הם יצאו כדי לפעול להיטיב את מצבם הכלכלי לא כדי לנהל את המדינה במקום הממשלה הנבחרת; לכך אין להם מנדט.
    יתכן שלא רצוי להפריט לעת הזאת את ח"ח, בניגוד למחשבה קודמת, יתכן שיש כיום סיבות לחזור ולשקול את המהלך לגופו של עניין, לא לגופה של אידיאולוגיה – שיקולים של ביטחון לאומי, של איסטרטגיה רבתי או כ"ב. אם אלה פני הדברים, צריך לומר אותם בפה מלא ובפומבי ולא לעסוק בדלת האחרוית בעקרון ש"אסור להפריט ויהי מה"; לעקרון הזה אין לדעתי תמיכה ציבורית רחבה.
    מאידך, שאלה ששייכת למחאה הנוכחית אך כלל לא נדונה במאמר זה, היא אם מפריטים חברה ממשלתית/ ציבורית, איז חלק מהתקבולים צריך לחזור לאוצר ואיזה חלק צריך להגיע לציבור כתרומה "לסגירת פערים" בחלוקת העושר הלאומי, וכיצד לעשות זאת. אילו זו היתה מהות הדיון, הייתי מבין ומסכים שיש לדבר על כך. אבל שליליה מוחלטת של הפרטת חברות ממשלתיות וציבוריות – מדוע? לאיזו תכלית? במקרה של ח"ח מדובר בחברה מונופוליסטית, בלתי נשלטת, שעושנה במשק כמעט כבתוך שלה, ששכר עובדיה גבוה בהרבה אפילו משכר קציני המשטרה הנ"ל ויעילותה נמוכה מהממוצע המקובל בחברות דומות במדינות ה- OECD; מדוע להמשיך ולהעניק לה חסינות ממלכתית עד אינסוף? האם בכדי לאפשר לה ולעייני לנהל את המדינה ?!
    חוקי חירום;
    חוקי חירום נועדו לשעת חירום, ולא במקרה. אם התקבלו על ידי הגופים המוסמכים במדינה, הם דמוקרטים לאילא ולאילא, ואינם מסכנים דבר. רק התמשכותם באופן שרירותי מעבר לתקופת החירום, מעוררת ספקות לגבי כוונות הממשלה, אבל גם לכך יש ביקורת שיפוטית. למאבק הציבורי הנוכחי שי צידוק מוסרי רק אם הוא עוסק בהצגת הבעיות והקשיים של הציבור או של רוב הציבור, ולוחץ לפתרונם, אבל לא אם הוא מנסה לחקות את "כיכר תחריר" במצרים ולהחליף באותה הנזדמנות ממשלה דמוקרטית נבחרת דרך הרחוב – זו סכנה אמיתית לדמוקרטיה!! אם יגלוש המאבק לשם יאבד את יתרונו המוסרי שהוא הנכס הציבורי העיקרי שלו, ויהפוך לעוד מאבק רחוב פוליטי על חלוקת עמדות כוח ומשאבים ציבוריים, וזה כבר משחק בכללים אחרים.
    לסכום:
    המדינה יכולה לטפל בבעיות טוב יותר או טוב פחות, וצריך לקוות, לנוכח המחאה הציבורית האותנטית, שתשכיל לטפל בהן היטב. בה בעת ברור שלא כל הבעיות תפתרנה בטווח הקצר, אבל אפשר יהיה לראות הישג בהערכות רצינית ושיטתית להציע פתרונות בשתי רמות זמן: בטווח הקצר – כל מה שניתן להקל באמצעותו על הציבור מבלי ל"התפרע" כלכלית, ויש לא מעט אפשרויות וכן גיבוש מהלכים לטווח הבינוני והארוך והפעלתם במסגרת תקציבים ולו"ז מוגדרים. בטווח הבינוני והארוך – מימוש התכנונים, אספקת הפתרונות ותכנון לטווח ארוך למניעת השנות הקשיים.
    הסכנה הסכנה האמיתי אינה לדמוקרטיה אלא למדינה. היא נשקפת מחוסר מעש מצד הממשלה שיוביל להגברת התסכול, המרירות, האנרכיה והאפטיה מצד אחד, ולנסיונות של חמומי מוח או שטופי זימה פוליטית, לנהל את המדינה הדמוקרטית דרך התפרעויות רחוב. זהו מרשם ברור לפרימת הלכידות החברתית ובחוסר לכידות חברתית טמונה סכנה למדינה. אין ספק שהממשלה מבינה את המצב, גם אם אינה מקבלת כל תביעה של יוזמי המחאה. המצב צפוי להשתפר גם אם הטיפול לא יהיה לאילא ולאילא, ומה שניתן היה לסבול דור שלם, אפשר לסבול עוד שנתיים.
    אין בישראל סכנה אמיתית לדמוקרטיה, משום שלכל היותר בעוד שנתיים בקרוב תתקיימנה בחירות, ובהן יוכל העם לומר את דברו בקול ברור.

  2. חסן חמוד :

    קראתי את המאמר פעמיים והגעתי לשני דברים: או שיש לי בעיה בהבנת הנקרא, או הנקרא בילתי ניתן להבנה.
    איך הטיפול במחאה דמוקרטית למהדרין, מסכן את המשטר הדמוקרטי?!
    לדעתי, הסכנה האמיתית מהמטפל עצמו, ביבי, אומן מדיניות ההפחדה.
    הפסיק את השיחות עם הפלסטינים בטענה שקודם יעשו סדר בביתם(פתח-חמאס), לאחר שעשו סדר בביתם, הוא אמר או אני או חמאס.גם הוא הצליח בגדול להפחיד את העם ממה שעלול/עשוי לקרות בסיפטמבר. כאילו בספטמבר תיוולד מעצמה צבאית ותמחץ את ישראל ותהיה כלא היתה. הוא הסכים למדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל ובאותו זמן הוא לא רוצה שיקראו לה מדינה באו"ם.
    הסכנה האמיתית היא, שהמטפל יברח מהמחאה הגואה בארץ ויברח מתהליך השלום השנוא עליו דרך אילתור עילה למלחמה בעזה או בלבנון ובשם ההתפתחות הביטחונית שנחתה עלינו כרעם ביום בהיר נשב בשקט ולאפשר למטפל לטפל קודם בבטחוננו.

  3. מנחם לוריא :

    ל- ל.רפי וחסן חמוד.

    רפי, תודה על התגובה הארוכה והמפורטת. אני אתחיל מהסוף. דמוקרטיה איננה רק בחירות, גם בברית המועצות היו בחירות ודמוקרטיה לא.

    כל הדוגמאות שנתתי במאמר היו כדי להצביע על אותם נקודות פגיעות ובעיתיות בחברה הישראלית שהמאבק הזה,מצד אחד, מאיר אותן ומצד שני מעלה צורך לתת להן את הדעת אחרת הדברים ידרדרו לאלימות. ובאלימות החזק מנצח ולא הצודק.

    אין לי שום בעיה עם הניאו ליברליזם אני פשוט לא מסכים איתו ואני מביע זאת כאן ובקלפי. יש לי בעיה עם המנדט של ממשלת נתניהו במיוחד זו ובמיוחד שלו כי המחאה הציבורית (והיא מאוד רב גונית ולא מאורגנת) נוגעת בדיוק בשורש הבעיה קרי: ממשלת ישראל הזו ולדורותיה בעשורים האחרונים, מקדשת את הזנחת האזרח והטיפול בו וזה לא חלק מהניאו ליברליזם זה פטנט ישראלי.

    כאשר ישנה מחאה ציבורית כל כך משמעותית עוצרים ומטפלים במשבר ויש רק שתי אפשרויות:

    1. להציע פיתרון שיהיה מקובל על כולם וגם,ולשם שינוי, לבצע אותו.

    2. ללכת לבחירות.

    אתמול כנסת ישראל בדיוק הראתה את הסכנה המהותית לדמוקרטיה פה כאשר קיימה דיון קצר (ודל משתתפים עד לרגע ההצבעה שגם בה רוב חברי הכנסת לא נכחו) ובסוף קבעה שזו מחאה פוליטית ומחאה פוליטית תחכה עד שתחזור הכנסת ממנוחת הקיץ שלה.

    לגבי הטייקונים: השתתפותם במימון הקופה הציבורית נמוכה מאוד,הן כתוצאה ממדיניות המיסים של הממשלה והן כתוצאה ממה שנכנס לקטגוריה של תיכנון מס. כמעט כל השירותים שמדינה אמורה לתת לתושביה הופרטו וניתנו למעט מאוד אנשים שמנהלים את זה באופן רשלני וחוזרים לאותו ציבור שאותו הם אמורים לשרת ומבקשים ממנו שוב לשלם. אם זה טוב לך לבריאות לי זה לא טוב וחייב להשתנות ועל זה בדיוק השיח ברחוב ולכן הובאו הדוגמאות.

    ממשלת ישראל טיפלה בהפרטת חברת החשמל רק פעם אחת ב 1996 בחוק החשמל מאז לא עשתה מאומה. מי שמטפל בהפרטת החברה זה דירקטוריון חברת החשמל וכתבתי על כך ארוכות וממושכות כאן בע"ש. הממשלה מייבשת את חברת החשמל ובעלי ההון נכנסו למרווח שנוצר ועשו לביתם כמו במקרה של תחנת הכוח שהזכרתי. שוב פעם אם זה טוב לך לבריאות לטעמי זו הזנחה פושעת של משאב לאומי יקר ערך והתנהלות חובבנית ושוב בליבו של השיח ברחוב וכשמתקיים שיח ברחוב עוצרים הכל בודקים ומחליטים ולא יוצאים לחופשה כאילו לא קרה כלום רק כמה זבי חוטם ומעשני נרגילות הביעו איזו דיעה ביזרארית וממשיכים להפריט באמצעות "כוחות השוק"…

    לגבי המשטרה: אם לא הבנתה אותי,וגם אתה חסן, יש לי בעיה רצינית מאוד ואנסה לתקנה: אני לא מאחל לאף אחד מכם לשבת אי פעם באוטובוס שמוביל את השוטרים מבית הספר לשוטרים לכיכר הבימה, כשבדרך,ברדיו, שומעים דיעות ושיח על טענות המפגינים וכולם כאחד – מהשוטר הפשוט למפקד העליון – מרגישים שהם חשים את המצוקה היום יומית על בשרם. שעוד מעט יצטרכו בשם המדינה ששלחה אותם לשם לפנות אנשים שבעצם הם מאוד מסכימים עם המצוקות שהם מעלים ומבקשים לתקן. מכאן לאלימות קשה הדרך מאוד קצרה. הדינמיקה של הדברים היא פשוטה. ההמון מלבה את עצמו והאלימות צידו מלבה את עצמה. השוטרים שנקרעים בין תחושות התסכול וההסכמה עם המאבק הפרטי שלהם לבין השליחות שלהם – גם הם מלבים את עצמם והאלימות שלהם רוויה בתיסכול אישי. השיח הציבורי מדביק למפגינים תגיות פוליטיות ומלל מזלזל בסיגנון וודסטוק למעשני נרגילות והינה לכם דינאמיקה של אלימות שאיפה תתחיל כולם יודעים איפה תסתיים איש אינו יודע. והקשר של זה לשכר (של השוטרים וגם הקצינים שהם לא ממש טייקוני הארץ) הוא קשר ישיר משום שאותם שוטרים גם יודעים על מאמצי ההפרטה וההזנחה שמופנים כלפיהם – ממערך ההדרכה ועד למשטרות העירוניות ועוד הרבה באמצע. האנשים אותם יצטרכו לפנות ואולי בכוח מדברים ונוגעים בקצות העצבים שלהם עצמם. מתפתח כאן דיסונאנס מאוד חזק בין הנאמנות לתפקיד לבין הנאמנות לתחושות האישיות ומניסיון אמפירי זה מוביל מהר מאוד לאלימות קשה משני הצדדים, כשלא פעם -אגב- דווקא המשטרה מציתה את האש.

    חסן, הסברת את הדברים בפיסקאות באחרונות של התגובה שלך. כמו שאמרתי קודם כשישנה בעיה עוצרים ומטפלים בה ולא מדביקים אליה תגיות פוליטיות ולא מנפנפים אותה בטענה של וודסטוק למעשני נרגילות בחסות עירית תל אביב יפו שיגמר בעיתוי מופלא יחד עם סיום חופשת הקיץ של כנסת ישראל.

    שאר הדברים ,נסיתי לפחות, להבהיר במעלה התגובה שלי.

    מנחם

  4. מנחם לוריא :

    ...ועוד משהו

    זה לא ניאו ליברליזם או ס"ד זו מציאות: אני רוצה שהרופא בבית החולים, המורה בבית הספר, העובד הסוציאלי, הפועל הפשוט בתאגיד הממשלתי והשוטר ישתכרו שכר הוגן. שכר הוגן שמפצה אותם על העובדה שם למדו הוכשרו והחליטו לעבוד בשירות הציבורי על מנת לספקו לאזרחי המדינה. שכר הוגן שיאפשר להם לשלם שכר דירה או משכנתא, שכר הוגן שיאפשר להם לחסוך לפנסייה מבלי לחששוש שאיזה טייקון ניהל את כספם ברשלנות ואין להם פנסייה ברת קיימא, שכר הוגן שיוכלו ממנו לחסוך לטווח קצר ומהחיסכון לקחת את המשפחה לסופ"ש באילת ולא בחו"ל ושכר הוגן שיאפשר להם לקנות את סל המצרכים הנדרש מהתינוק וטיטוליו ועד לבוגר ומזונו. זה לא קורה וזה חייב להשתנות.

    מנחם.

  5. מנחם לוריא :

    ובהקשר לדברים שכתבתי על חח"י

    הינה כאן –> http://mevucha.wordpress.com/2011/08/01/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%93%D7%A2-%D7%9E%D7%94-%D7%AA%D7%A9%D7%99%D7%91-%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A8/ שוב פעם אותו הפטנט.

    מנחם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.