מחאת האוהלים – קולה של מורה מופרטת

נאום שנשאה לילי בן עמי, מורה מירושלים, בעצרת מאבק האוהלים מול בית רה"מ במוצאי-שבת

ההפרטה מתפשטת בארץ כמו סרטן חברתי.

שמי לילי בן עמי ואני בת 32. אני מורה בתיכון ממלכתי בירושלים, מחנכת ורכזת. בעלת תואר שני אותו סיימתי בהצטיינות. אני בעלת תעודת הוראה ורשיון הוראה.
במקום להיות מועסקת ע"י משרד החינוך – אני מועסקת ע"י גוף מתווך בשם רנה קסין, בתנאים של חברת כוח אדם.
כבר 4 שנים אני מובילה מאבק שקורא לעיריית ירושלים לקחת אחריות ולהעסיק אותי ישירות.

מדי חודש אני נותנת הלוואה למעסיק שלי לכיסוי חובותיו, על חשבון הפנסיה שלי. על חשבון קרן ההשתלמות. פיטורין מדי שנה, כדי לא לתת קביעות.
כמוני יש עשרות אלפי מורות בכל הארץ. מורות קרן קרב שמלמדות מקצועות העשרה, מורות היל"ה שמלמדות נוער נושר. מחנכות, רכזות ומורות כמוני.
אנחנו מלמדות את הילדות והילדים שלכן/ם. אנחנו מורות מופרטות. החינוך הציבורי בהליך הפרטה מואץ. עכשיו הודיע שר החינוך על פתיחת מכרז לחברות כוח-אדם למורות ממלאות-מקום.

הגיל הממוצע בחדרי מורות הוא 55.
למעלה מ50% מהמורות הצעירות עוזבות את המקצוע ב-5 השנים הראשונות. למה?

מקצוע ההוראה צריך להיות המקצוע הכי מבוקש, שמגיעה אליו האוכלוסיה הכי איכותית.
למעננו. למען הילדים שלנו. למען ההווה והעתיד של המדינה שלנו!
המאבק על החינוך זהו לא מאבק של מורות, זה מאבק של כולנו. הורים, ילדים, אזרחים ומורות- כולנו באותו המתרס.

אני אמא לשניים ואני חרדה מהיום שבו הם יכנסו למערכת החינוך הגוססת הזו. כאמא זה אכפת לי. כאזרחית זה אכפת לי.
מחאת ההורים היא מחאה מוצדקת מאין כמוה. חינוך חינם גם לפעוטות זה לא מותרות.

סיימתי תוכנית מצויינות בהוראה. אני רואה את החברות והחברים שלי לספסל הלימודים אחת אחד בורחים מהמקצוע. כל מורה כזו שעוזבת- זה הפסד אדיר של כולנו.

מערכת החינוך זה לא כביש שש. התלמידים והמורות זה לא מוצר. החינוך צריך להיות שייך למדינה.

ביבי תתעורר וקח אחריות על העם. על מעמד הביניים. על החינוך.
המורות עושות עבודת קודש בכיתות – אבל יש גבול.
אתה מוביל אותנו לתהום של חינוך טוב לעשירים בלבד.
רפואה טובה לעשירים בלבד.
במסלול הזה הגענו למצב שגם קורת גג זה לעשירים בלבד.

בעלי ההון ובעלי השלטון מצאו שיטה- להפריט להפריט ולהפריט
על חשבון הגב שלנו.
מעמד הביניים – שכבה עבה של נשים וגברים, שרכשו השכלה, עושים צבא ומילואים, מתפרנסים ומשלמים מיסים.
עוד טייקון רוצה לנגוס בעוגה הזו
ועוד שר בממשלה מבסוט שירדו לו עשרות אלפי עובדים מהראש.

מה קורה למדינה שלנו? החינוך צריך להיות ציבורי!
הרפואה צריכה להיות ציבורית!
בתי הסוהר צריכים להיות ציבוריים!

הגב של הגמל נשבר מזמן. שנים אנו צועקות. מורות שובתות עוד מהימים שכולנו למדנו בביה"ס.
מה השתנה היום?
המנהיגות הצעירה שקמה כאן ולא נחה.
הרשתות החברתיות שמעצימות את המאבק.

אני קוראת לכולם- התחברו למאבק. השארו יחד. מאוחדים. השארו ברחובות. באוהלים. אל תחזרו למזגנים. אסור שהמחאה הזו תסתיים במפח נפש כמו מחאת העו"ס ומחאת המורות.

המאבק הזה הוא של כולנו. יש סקטורים שלמים שחוקים ומנוצלים.
תסתכלו בעיניים של הקופאית בסופר. של האחות שרוחצת קשישים. של העו"ס שמתמודדת עם כמות תיקים בלתי אפשרית. גננות. מטפלות. בלניות. מזכירות. תתאגדו. זה המומנטום להגיד די! ולא להשבר!

מאד מפתה וקל לחזור למזגן בסלון ולהמשיך לקטר על מחירי הדלק והמטרנה.
על כל מאה אלף שמקטרים מול הטלויזיה בסלון – יש טייקון אחד שמחייך מאוזן לאוזן.

היום יש 5000 פקחים של מס הכנסה לעומת 90 פקחים של חוקי עבודה!
זה אומר הרבה על סדר העדיפויות של הממשלה שלנו.
לחלוב עוד ועוד את הגמל והנאקה עם הדבשת השבורה.
שכר נמוך ומחייה יקרה.

חיסול שיטתי של הבטחון התעסוקתי.
חיסול שיטתי של הזכויות הסוציאליות
זכויות שמעמד הפועלות/ים הקיזו דם בעבורן.
כי לבעלי ההון ולבעלי השלטון יש בהחלט בטחון תעסוקתי אי שם במגדלי אקירוב.

ביבי רד למטה.
בלי נתינים אין מלך.
לא מספיק לחוקק חוקים. יש לאכוף אותם.
יש להקצות משאבים.
לקחת אחריות ולא להסיר אחריות באמצעות ההפרטה.

ביבי, אני היא שנמצאת יום יום שעות עם הילדים שלך.
המדינה צריכה להעסיק אותי ולא גופים מתווכים!

ביום שני אלפי נשים וגברים מכל הארץ עולים לכנסת.
ירושלמים- תגררו את כולם מהבתים. נרעיד את קירות המשרדים.

אלו ימים היסטוריים. השאלה היא איך יזכרו אותם:
כעוד מחאה?
או כמ-ה-פ-כ-ה ששינתה את פני החברה הישראלית?