חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים – אל תצפו למהפכה

נושאים דעות ב 31.07.11 4:36

השימוש במושגים כמו "מהפכה" הוא מסווה להתרחקות מפוליטיקה, ריקנות רעיונית והעדר הצעות ממשיות לפתרון

מאת: גלעד זליבנסקי

1.הפיכה, הריסה, החרבה: "כמהפכת סדום ועמורה" (דברים כט כב). 2.רבולוציה, הפיכה-בכח של משטר-המדינה, ביטולה של צורת השלטון הקיימת לשם הקמת שלטון חדש: המהפכה הצרפתית הגדולה (1789). 3.שינוי הפוך ופתאומי במצב או במקצוע מסויים: תורת היחסות של אינשטין חוללה מהפכה במדע-הפיזיקה. 4.(דיבורית) מצב של אי-סדרים, אנדרולמוסיה (גם בהפרזה): עוברים דירה מהפכה בבית.

 (מהפכה, מילון אבן שושן)   

 

הערך והמשמעות של המהפכה תלויים באופן שבו היא מתבצעת. בדיוק כמו כל מילה אחרת, או כותרת שאמורה לגרום לנו להתחדש ולשנות את העתיד. אבל השאלה אם קרה  באותו יום אקטואלי משהו חדש, היא כבר מזמן לא חלק מערוצי החדשות. נראה שהנאות החיים החדשות יוצרות סוג חדש של מתירנות מתוקשרת שמשכפלת ומפזרת את אוצר המילים עד עד שכבר כמעט שאין להן תוכן. מספיק לצורך הענין לייצר בבתי החרושת של תקשורת מאות מיליונים של שימושים לא נכונים או "חדשים" במילים כמו "חברתי", "קיצוני", "מהפכה", כדי להפוך את המטבע הרשמי של הרשמי למטבע המזוייף. זה מקביל לתרחיש דמיוני, שבו השוק שלנו יוצף בהמוני מטבעות של שקלים מזוייפים, כשהרוב המוחלט של הציבור ישתמש בהם במקום במטבעות אמיתיים, בלי לבדוק, כך שמהר מאוד, השקלים המזוייפים יהיו המקובלים והאמיתיים ייחשבו כנראה למזוייפים, או אולי יהיה להם ערך אצל אספני מטבעות אם הם יהפכו לנדירים.

התקשורת והצרכנים באופן טבעי לא סובלים בגלל שינויי מילים ופירושים שנתפסים כבלתי מזיקים, ולמעשה, כחסרי חשיבות בתור כלים שקל ונוח לייצר, לשבור ולהחליף ללא הגבלה. אבל לרוע המזל, רוב האוכלוסייה וגם האנשים ששולטים בצינורות הגדולים, לא מודעים לעובדה שהזנחה של הבבואות של המילים שלנו, היא גם ליקוי עכור של המחשבה, הראייה, הדיבור, ובסופו של דבר, גם של החברה ושל המאבקים הפנימיים שקמים ונרדמים בתוכה.

בהתחלה המילה "מהפכה" תיארה את המהפכות הגדולות של המדינות המודרניות רבות העוצמה בין סוף המאה ה-18 לאמצע המאה ה-20: צרפת, רוסיה, סין וכו'. אפילו גרמניה ואיטליה ויפן לא נחשבו למהפכניות בהשוואה לדוגמאות המובהקות. בהמשך דיברו גם על הציונות כעל מהפכה לא אלימה, בדומה ל"מהפכות לבנות" במדינות אחרות. אבל מאז סוף המלחמה הקרה, היה משעמם בכדור הארץ, אז החליטו להעניק מתוך אמפתיה לכמה התקוממויות שלא הובילו לשינוי במשטר את התואר הפוליטי היוקרתי של העולם המערבי. הכוונה היא כאן, כמובן ל"מהפכות"-מהומות שפרצו במצריים ובעוד כמה שכנות וארצות ערב.

אולי זאת מין הבחנה מתקנת שמיועדת להקל על הדרישות הפוליטיות של מדינות מתפתחות, בדומה למדיניות של קבלת סטודנטים ללימודים על בסיס של שיקולים חומריים, אתניים, סוציאליים וכו'.

התפנית המתקדמת ביותר חלה לאחרונה בנווה המדבר החדיש הזה של המזרח התיכון: במיקרו היסטוריה של צריכת מוצרי החלב הישראליים התארגן חרם צרכנים יחיד ממינו ומתוקשר וקצר טווח שהונהג על ידי לוחמים חברתיים שאינם בעלי זקנים וחובשי כיפות ולבושים בבגדים ארוכים. במגזר החרדי, חרם צרכנים ממושמע הוא מהלך שגרתי ושכיח. ובאותו אופן, חרם צרכנים גדול הרבה יותר אינו נחשב ל"מהפכה" בארה"ב, באירופה או בקהילות ערביות, מוסלמיות ויהודיות ברחבי העולם.

אבל בעולם הקטן שלנו, חרם צרכנים חילוני על קוטג' היה מספיק חשוב בשביל להפוך לדגל הראשון של מהפכה חברתית… שלמעשה אפשר בכל ההמשך מעין הארכת זמן ותמרון כמעט ללא תמורות חדשות של אותו חרם צרכנים שהסתיים בהעלאה חרישית של רוב מוצרי החלב… זה כאילו שכוחות המהפכה מתרוצצים סביב מוצרים שונים ורחוקים באותו מרכז קניות… ומתוך שיקולים של תועלת לרגל מה שנראה כמו סיכוי להתעשרות מהירה, העיניים קופצות מהגבינה עם הבית במקרר של הסופרמרקט, לעסקי הנדל"ן ובדרך גם למשפחתונים לילדים ולעגלות לתינוק וכל דבר "בר השגה" שאפשר לתפוס במשך שבוע וכמה ימי עבודה או עד גמר המלאי.

העובדה שמחאת האוהלים הזאת, שהמשיכה לרוץ עם הדגל של הקוטג', מעולם לא הציגה התייחסות או עמדה כלפי הנושא שלה, ולמעשה גייסה את כל התומכים שלה ללא פשר או מכנה משותף כלשהו חוץ מאינטרס כלכלי, משרטטת בבירור את תווי הפנים הייחודיים של המחאה החדשה.

השרטוט הזה מציג בעיקר חוסר תווים, פשטות ריקנית ובעיקר ציפייה מהמתבונן למצוא ממרחק קרוב יותר כמה תווי פנים עמוקים יותר, שלמעשה לא קיימים בכלל. ורק מסתתרים מאחורי אמצעי תקשורת, משקפי שמש ואינטרסים זולים שנמצאים במידה שווה בכל הכיסים, ללא אפליה בין גזעים, מדינות, מקומות עבודה, גנבים ושוטרים.

"סוף המהפכה נראה ידוע מראש" שוטר ומפגינים בת"א, אמש. צילום: גליה מור

זוהי הנוסחא של המכנה המשותף הנמוך ביותר. וזוהי למראית עין העוצמה "החברתית" שלו- אפשר לכאורה לגייס את כל הקולות של החברה. או לפחות את האוכלוסייה החילונית הגדולה של "מעמד הביניים" מכל קצוות הקשת הפוליטית. כי אם אין למחאה שום מניע חוץ מלתת לכולם קופונים על סך 60 מיליארד שקל לקניית דירה או להורדת שכר הדירה, לא יהיה שום נושא פוליטי שחברת האוהלים עשויה להעלאות לדיון שעלול להביא לחילוקי דעות ולהתפלגויות שנובעות מגיבוש של דעות שעוסקות בתוכן של המחאה ולא רק בקליפות ובפסולת שהיא מייצרת ומוכרת בעזרת התקשורת, נגד הממשלה, ולטובת האופוזיציה.

הסוף של ה"מהפכה" נראה ידוע מראש. וזה רק ענין של זמן עד שיתברר שבלי תוכנית ובלי מחקר סביר ולפחות דרישה של פתרון אפשרי וגלוי, אי אפשר לשנות את המערכת של המדינה, כי אחרי הכל, התפקוד תלוי באנשים, ובלי רעיונות חדשים, המערכת תישאר אדישה או חסרת אונים לנוכח הבעיה הקיימת, וגם זה, רק אם אנחנו מאנישים את המערכת הכלכלית כדי לייחס לה אדישות או חוסר אונים אנושי. פילוסופים פוסט מודרניים כגון בודריאר וליוטר כבר הבחינו לפני כמה עשורים, שהמנגנון של המדינה בת זמננו חזק ויציב הרבה יותר ממה שנדמה לרוב האזרחים- כאשר ארועים כמו "מחאות" או "מהפכות" בתקופה המאוחרת כבר לא יכולים ליצור שינוי מהותי בסדר הפוליטי והכלכלי… זה היה אפשרי במאות הקודמות, אבל היום כבר מאוחר מדי ואין אלטרנטיבות שיכולות להתחרות במדינה המערבית ובכלכלה העולמית. אפשר לפעול בתוך המדינה, בדומה לארגוני השמאל שמשתמשים במחאת האוהלים בהתאם לשיטה הפוליטית המקובלת. אבל לנסות להתערב בעבודה של הממשלה מבחוץ, מתוך בועת אוהלים, ובלי תוכן, זאת בדיחה א-פוליטית. הממשלה תתגבר על הבעיה הזאת תוך זמן מסויים, כמו שהיא התגברה על השריפה על הכרמל. זה לא מאיים על הפוליטיקה. אבל זה הורס את החוש הביקורתי שלנו כאזרחים ובסך הכל זה מוכר את מעט ההבנה הפוליטית שלמדנו בחינם באזרחות תמורות מניות שאין להן שום ערך כלכלי או פוליטי.

 הכותב הוא  יועץ פילוסופי, בעל תואר שני בפילוסופיה ובוגר מכון פילוהרמוני לפילוסופיה יישומית.  http://www.phronesis.co.il/

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

9 תגובות

  1. דליה :

    האם המאמר הזה בא לרפות את הידיים?
    האם המחאה היא חסרת תווים והיא פשטות ריקנית?
    האם הסוף ידוע מראש? כשלון?
    כותב המאמר מוזמן להסביר את עצמו כי מאמרו בלתי ברור. האם הוא עוסק במשמעויות מלים? או בתכנים של אירועים? מה המסר של המאמר?

  2. גלעד זליבנסקי :

    לדליה

    שלום דליה,

    אני אתייחס לסימני השאלה לפי הסדר:

    1.המאמר מתנגד למחאה באופן שבו היא מתבצעת, אבל לא למחאה באופן כללי, או לביקורת על מדיניות הממשלה הכלכלית-חברתית וכו', אלא שלגופו של ענין, המאמר שולל את הצורה שבה המחאה בגלל מחירי הדיור וכו' מתנהלת כרגע.

    2.המחאה חסרת תווים ופשטנית, מפני שאין לה שום תוכן חוץ מתלונה על גובה מחירי הדירות, שכר הדירה וכו'. באופן רשמי, המארגנים והמוחים בשטח ממשיכים לציין שאין להם דרישות קונקרטיות, אין להם תוכנית, אין להם מומחים או מנהיגים שיכולים לפתור את הבעיה, אין להם פתרונות או דרישות מהממשלה וכו'. ולכן כתבתי במאמר שאין להם "תווים", בניגוד לתנועות ומפלגות שיש להם מההתחלה את כל הדברים האלה שעליהם הם נאבקים…

    3.הסוף לא ידוע מראש. אולי במקרה יקרה משהו טוב… שהממשלה תעשה בעקבות הלחץ. אולי ביבי יקדם תוכניות שהאופוזיציה הפריעה לו לקדם עד עכשיו… כשעכשיו הוא ינצל את הלחץ כדי להעביר החלטות שנתקעו בשנתיים האחרונות. לא בטוח שזה יהיה טוב לציבור. או שזה מה שהמוחים מנסים לעשות… אבל אולי זה יגמר טוב. ויכולים גם לקרות דברים אחרים… לטוב ולרע. כולל בחירות כלליות. אבל בכל מקרה, הפוליטיקאים נשארים בעלי הכוח.

    4.המאמר עוסק בהבנה של ארועים מעשיים, דרך שימוש ומילים ויישום של חשיבה פוליטית רציונלית. המחאה מוצגת כצורה אי רציונלית של נסיון לחולל שינוי פוליטי או חברתי. אבל טענתי שבצורה שבה זה נעשה, אי אפשר להשיג הישגים חברתיים. ובעצם, זאת מחאה שמשחקת לידיים של הפוליטיקאים שלהם יש כלים ופתרונות, אבל למוחים אין כלום חוץ מלחץ שבעצם לא מכוון לשום דבר מעשי (ובגלל זה פוליטיקאים שונים יכולים למשוך אותו אליהם ולכוון אותו לפי האינטרסים שלהם).

  3. דליה :

    גלעד
    תודה על ההסבר.
    ועוד שאלה קטנה: האם אתה מסתובב בשטחי המחאה, בסביבות האוהלים, ומדבר עם אנשים?

  4. דקל-דוד עוזר :

    אני עושה מהלך, אם יצליח זו תהיה מהפיכה מהגדולות שהתרחשו בישראל.
    וגם אם לא יצליח – זו עדיין מחאה שמהדהדת חזק חזק חזק ואומרת בקול ברור: לא יודעים מי מה ומו – ולא תפקידנו לדעת – תפקידכם לדעת ותדאגו שמה שאתם עושים יפעל.
    זו אמירה ברורה וחשובה שכותב המאמר כנראה לא מבין אותה לעומק

  5. דני זמיר :

    מחאה ומהפיכה

    גלעד שלום נדמה לי שאתה מערבב מושגית בין שני משיורים שונים. השאלה כאן היא הסטורית ולא פילוסופית לכן מילון אבן שושן לא רלבנטי.
    מהפיכות טיבן שהן פורצות בעיקר בגין תחושת אי צדק ואי הוגנות, וגם בגלל חוסר אמון במשטר קיים כמאפשר ביטוי של התחושות האלו.
    לכן הציפייה ל"המהפכה" מוגדרת ביעדיה נובעת מערבוב מין שאינו במינו.
    הגדרת היעד של המכפה להשיג משהו קונקרטי מבהירה לדעתי את טעותך. מה שמושג, וזהו האלמנט המהפכני, הוא שינוי רדיקלי בתפיסה של רבבות שיראלים צעירים שהם מסוגלים להשפיע על סדר היום. לכן השאלה מה יקרה מבחינת סל הנקיות המהפכני עדו חדוש היא פשוט לא השאלה הנכונה.

  6. גלעד זליבנסקי :

    לדליה ולדני זמיר

    לדליה- הסתובבתי כמה פעמים באוהלים שקמו בחיפה עוד מהיום הראשון. בעקבות שיחות שלי עם הפעילים בשטח, החלטתי לכתוב את המאמר… כי הרגשתי שההתנהגות הזאת פוגעת בעומק של מערכת העצבים הפוליטית והחברתית… לפעמים סוג כזה של מה שאני תופס כהתנוונות מחשבתית זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לחברה מתוקנת. ולדעתי זה מחליש את העם בפועל הרבה יותר מכל הגזלנים האינטרסנטים. כי הגזלנים רק זוללים כסף מפעם לפעם. אבל עיוות ואיבוד לדעת של התרבות הפוליטית וההבנה של כללי המשחק, זה שקול לקריסה (או התחלה של קריסה) של המערכת החיסונית. ובלי שמרגישים…

    לדני זמיר- לצערי אתה מאוד טועה מבחינה היסטורית. וכל האינטלקטואלים שדיברו על המחאה מסכימים אתי – שום מהפכה או תהליך היסטורי חשוב לא התבסס על "תחושות" לא מאורגנות – אלא אך ורק על ארגון יסודי שכולל תאוריה מעשית, חתירה ליעדים מוגדרים וגם אידאולוגיה או מערכת ערכים מוגברת – תסתכל על כל המהפכות – מצרפת ועד סין. תסתכל על כל האימפריות, הממלכות והמאבקים אי פעם מיוון העתיקה ועד היום. כולם עשו עבודה יסודית ואפילו מרקס ורוסו יצרו שיטות פילוסופיות שלמות שהובילו לשינויים ויושמו על ידי קבוצות מגובשות, מאורגנות וממוקדות במטרות ובאמצעים רציונליים.

    בלי ארגון טוב או סביר, היינו נשארים בימי הביניים, או בעולם העתיק שלפני יוון ורומא. לתחושות ולרגשות אין שום ערך בלי שמארגנים אותם בצורה טובה. וזאת כל ההיסטוריה המערבית על רגל אחת.

    זה דבר שכל היסטוריון או מלומד יודע היטב. וזה שעכשיו אנשים לא מאמינים לזה, זה סימן מסוכן. זאת מין חזרה מנטלית לתקופות חשוכות או פרימיטיביות.

  7. דני זמיר :

    גלעד אתה בהחלט טועה

    אתה מתייחס למהפכות ששינו את בסיס ההסכמה השלטוני (הנורמה הבסיסית בלשונו של קלזן לפי התיאוריה הפוזיטיביסטית). מהפכה שנועדה לשנות את השיח הציבורי ושמאפיינת בעיקר את הדמוקרטיות במחצית השנייה של המאה העשרים לא היתה מאורגנת וממוקדת ביעדיה יותר מדי אף פעם והצלחתה נמדדה בהשפעה על תכני השיח הציבורי ואופני הפעולה של השלטון כולל הפוליטיקאים הנבחרים בלי להחליף את צורת המשטר. לכן אתה פשוט טועה בביקורת שלך ובלקחים ההסטוריים שאתה מעלה כאן.
    עוצמתה של המחאה המהפכנית הזו היא באי ארגונה ובתחושה של כל אדם שרוצה להצטרף אליה כי יש לו מקום, ושאין מנהיגות שקובעת לו מה לעשות, ומשום כך לא היה לעיני או כל איש ארגון מסוגו כל סיכוי מראש.
    אין קשר בין חשיבה רציונלית ומארגנת של רעיונות לבין ניתוח סוציולוגי של המציאות ושל המחאות מהפכניות בחמישים השנים האחרונות בדמוקרטיות המערביות והתשובה שלך רק מחזקת את הטענה שלי שאתה מבלבל מושגית בין מישורים שונים. ימי הביניים? רומא? מדריד 2011 ופריז 68 הן הדוגמאות הרלבנטיות.
    ולבסוף, גם אם יש מנהיגות שמתחילה מחאה או יש לה כוונות, לא תיתכן מחאה מוצלחת בדמוקרטיה ללא מצע גידול של תחושת אי הוגנות ואי צדק.

  8. גלעד זליבנסקי :

    לדני זמיר

    יש לנו כאן הנחות יסוד מאוד שונות… אבל לצורך הענין, אני מביא את העמדה של ז'ן בודריאר שגם הזכרתי אותו במאמר: בעשורים האחרונים לא היו מהפכות! בודריאר עוסק בהרחבה בשביתות הסטודנטים של מאי 1968 ומביא אותן בתור ראיה לכך שחלפו הזמנים של המהפכות וההפיכות המודרניות. כל ההפגנות והשביתות ההמוניות (והמאורגנות מאוד, בהשוואה למקרה שלנו) הסתיימו בבחירות שבהן הממשלה התחזקה וקבלה יותר קולות! בודריאר מראה שזאת הוכחה שהמחאה איבדה את הקשר שלה לפוליטיקה, ושאין קשר בין השתיים מבחינה מעשית. מחאות מהסוג הזה הן מה שהוא מכנה "סימולקרום". ובדרך כלל האשליות האלה משרתות את הממשלה המכהנת, או בכל מקרה, את השיטה הנוקשה שאותה הממשל מייצג. מדריד 2011? זה לא זילות של המונח ההיסטורי-פוליטי "מהפכה"?

    בלבול המושגים האלה, כשברור שאין הישגים פוליטיים אמיתיים, הוא תוצאה של השפעה רבה מדי של התקשורת ושל מראית העין על התודעה הציבורית… זאת התפוררות של התחום הפוליטי יחד עם צעדי הריקוד הבסיסיים של מאבקים אמיתיים.

    ולסיום- אתה צודק שמובילי מחאה\מאבק זקוקים בדרך כלל לתרעומת של אנשים שתומכים בהם. אבל שוב, זה לא התנאי המספיק היחיד בשביל להגיע לתוצאות.

  9. דני זמיר :

    אכן

    טוב סוף סוף אני מסכים איתך… שללא ארגון אי אפשר להגיע לתוצאה, אבל שללא דלק של תחושת אי הוגנות אין מחאה מהפכנית שהיא השמוג המתאים לתיאור מה שקורה עכשיו ושמתאים גם לתיאור שלך.
    אני טוען שהצלחת המהלך המתקיים כרגע יתבטא בכך שתעלה ממשלה ס"ד.בבחירות הקרובות ותשתנה חלוקת הכוחות והכיוונים בנושאים הקשורים בחלוקת העושר וההון בחברה הישראלית ובחיזוק העבודה המאורגנת והמאוגדת. וזאת בהחלט מהפיכה. המציאות תוכיח אם המחאה המהפכניץת היהת שחר של יום חדש או כמו שאתה צופה, שער כניסה למציאות גרועה יותר

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.