חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

די להתנפלות על דה-מרקר

נושאים דעות, פוליטי ב 20.07.11 6:03

אם השמאל הסוציאליסטי מעוניין להשפיע על השיח בעיתונות הכלכלית, עדיף לפרגן לה על כל צעד של הליכה שמאלה, במקום להתגולל על כל חטאיה בעבר ובהווה

מאת: איתי אשר

הדה-מארקר יוצרים תודעה כוזבת

לכהני הדת של המאה ה-21, סמי פרץ, גיא רולניק, מירב ארלוזורוב, נחמיה שטרסלר, איתן אבריאל ועמיתיהם מעל דפי הדהמארקר, המציאות לא משנה דבר, אותם אנשים שכתבו בשבח הבורסה ושוק ההון עד פרוץ המשבר האחרון, ממשיכים להוליך את הציבור שולל גם במשבר הנדל"ן מאת: ק. טוכולסקי

לקריאה נוספת


כדי להסביר את עמדתי אתחיל מסיפור על בניין אחד שלא היה ולא נברא בקריית יובל שבירושלים. בבניין מתגוררים ארבעה חילונים, סרוג אחד וחרדי אחד. אחד החילונים הוא גם מאלה שמכורים לנקניק חזיר, ומפגינים קבוע בעד מכירת חמץ בפסח ונגד התחרדות השכונה. גם החרדי וגם הסרוג היו רוצים לראות את כל הדיירים חוזרים בתשובה ושומרים תרי"ג מצוות. ההבדל בין הסרוג לחרדי הוא שרק הראשון שמח מכל מצווה שמקיימים החילונים, ומנסה לקרבם לאמונה ולפרקטיקה בדרכי נועם ומתוך נכונות כנה ואמיתית לקבל אותם כאחרים, כמי שלעולם לא יחזרו בתשובה. החרדי לעומתו זועם יומם ולילה על התנהלותו של החילוני ופריצותו, עוסק באובססיביות במלחמה מולו ורואה בו אשם עיקרי בכך שהגאולה טרם באה. אבל כפי שיודע כל מיסיונר טירון, חיתולים מלאי צואה שנזרקים על המכונית הנוסעת בשבת עוד לא החזירו בתשובה אף אחד. בסופו של יום, הדייר החרדי בסיפור הזה נותר חמוץ ומתוסכל, שנוא ומבודד מיכולת השפעה על הדיירים האחרים, בעוד לדייר הסרוג יש לפחות כמה רגעים של סיפוק מכך שהותיר אחריו עולם מעט טוב יותר.

הסוציאליסט בסביבה הקפיטליסטית של ישראל 2011 נמצא באותה סיטואציה כמו הדתיים בשכונה החילונית. הוא חלק ממיעוט הבטוח באמונתו ומבקש להפוך לרוב. גם הגישה המרקסיסטית וגם הגישה הניאו-ליברלית הן יותר קרובות לאמונה דתית מאשר לאסכולה מדעית ודווקא בשל כך אין מה להתאכזב מכך ששטרסלר, רולניק וארלוזורוב לא ממירים את דתם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. זו ציפיה ממש לא ריאלית שמתעלמת ממאפיינים בסיסיים של נפש האדם כגון מחקריו של ליאון פסטינגר על דיסוננס קוגניטיבי. קל וחומר שאין לצפות מאנשי "דה מרקר" להפוך לסוציאליסטים בן לילה לאור העובדה שתהליכי חזרה בתשובה כאלה לא התרחשו בעולם אחרי 2008.

אבל מה שכן מתרחש בעולם כולו וגם ב"דה מרקר" מאז 2008 הוא בפירוש הליכה מובהקת שמאלה, תוך חזרת התיאוריה הקיינסיאנית לתמונה, בעזרת דוברים בולטים שאינם סוציאליסטים כמו קרוגמן ושטיגליץ. כחלק מאותה המגמה, כוהן השוק החופשי שטרסלר קורא להעלאת שכר מינימום בחוק וזה ממש לא שוק חופשי של היצע וביקוש אלא התערבות גסה של המחוקק, שאנו כמובן בעדה. גיא רולניק קורא לעצור את רכבת ההפרטה כי היא יוצרת אוליגרכיה מסוכנת. מירב ארלוזורוב מדברת על העיוות במערכת המס בישראל שמיטיב עם העשירים ודופק את המעמד הבינוני, ותוהה אם בונוסים למורים מצטיינים בכלל יעבדו. סמי פרץ חושף את הדרך שבה האוליגרכים פועלים להגדיל את רווחיהם על חשבון כולנו. העיתונות הכלכלית כולה השמיעה קול כמעט אחיד בעד העלאת המס על רווחים מהפקת גז טבעי. באנלוגיה לעימות בין ימין ושמאל מדיני, זה משול לפעם הראשונה שבה אריאל שרון דיבר על סיום הכיבוש כיעד וליום שבו נתניהו אימץ את סיסמת חד"ש הקלאסית – שתי מדינות לשני עמים, ועוד עשה זאת באוניברסיטה שבה למד יגאל עמיר.

על כן, עלינו לברך על כל מאמר שכזה בדה-מרקר (או בגלובס, או בכלכליסט), לראות בו סימן לחלחול המסר שאנו מפמפמים במשך שנים, ולהושיט יד ל"תינוקות שנשבו" (בייחוד הכותבים הצעירים שעמדתם עדיין מתגבשת). מאמרים כגון ההתקפה האחרונה של ק. טוכולסקי על דה-מרקר רק מחדדים את התהום של "אנחנו הצודקים והם הטועים", או גרוע יותר "אנחנו משרתי העם, הם משרתי ההון". כמו תמיד, צודק הוא לא בהכרח חכם, כי טקסט שכזה גורם לעיתונאים המותקפים שקוראים אותו להיכנס לתוך השיריון, להתאחד מאחורי האדמו"ר שטרסלר ולהתייחס בעוינות או להתעלם מכל טיעון שיוצא מפה סוציאליסטי. בכך הסוציאליסט מסרס במו ידיו את יכולת ההשפעה שלו על השיח הציבורי ותוקע את עצמו בעמדת "החמוץ הנצחי", ממש כאותו חרדי מהסיפור שלמעלה.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , ,

8 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    המאמר הזה מוכיח שיש בעבודה שחורה בדיוק מה שמאמר הכותרת טוען שאין פה, ויכוח חי ומגוון דעות ועל כך יש לברך.

    כבר ברמת המטפורה יש בעיות: מניסיוני עם חרדים ודתיים-לאומיים בזמן שהחרדי שאני עובד אתו שמח על כל מצווה שאני עושה, רוב הדתיים-לאומיים שאני מכיר לא מוצאים בכך שאני ואשתי מקפידים לדוגמא לא לאכול חמץ בפסח שום נחמה. החרדי בטוח שזה סימן לפעמי משיח, הדתיים חושבים שזה חסר משמעות בלי קיום שאר המצוות.

    בהתייחס לטענה העיקרית של המאמר, מאז שיש סוציאליזם, יש גורמי ימין שמבינים שללא אימוץ חלקים מהרטוריקה של השמאל הם לעולם לא יצליחו להיות רלבנטיים לציבור כי הציבור לא מטומטם וגם אם רוב הזמן האליטות ומנגנוני השליטה מסיתים בהצלחה נגד השמאל פה ושם הציבור יכול לגלות עניין במה שלשמאל יש להציע. התופעות האלו מתחילות במפלגות הנוצריות-סוציאליות השמרניות בגרמניה ואוסטריה, וממשיכות בתופעות כמו הנציונל-סוציאליסטים והנוצרים סוציאליים או הנוצרים דמוקרטים, במהלך המאה ה-20 ועד ימינו, מגדילה לעשות מפלגת הימין מרכז של פורטוגל המתקראת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. מפלגות אלו אימצו רטוריקה שמאלנית ולפחות אחת מהן הנוצרית דמוקרטית בגרמניה אפילו קבעה במפורש בראשית דרכה במצעה (תוכנית אהלנר 1947) שהקפיטליזם לא מתאים למדינה. בין הרטוריקה והמציאות לא היה קשר.

    גם בישראל שלנו לא חסרים "חברתיים" אותם חברי כנסת שנבחרים במפלגות ימניות למהדרין והרטוריקה שלהם מלאה אהדה למצוקת העניים והחלשים, בפועל הם משרתים מדיניות אחרת לגמרי. כך גם הדה-מארקר, היום הדה-מארקר יוצא נגד הריכוזיות והוא עושה זאת ממניעים אידאולוגיים ואפילו מרקסיסטיים טהורים (מבחינה מדעית ולא אמונית), בתקופה ששלטון ההון כל כך לא יציב בשל התמרמרות ציבורית זה הזמן להרחיב את בסיס שלטון ההון. להפוך את ההון בישראל ממקבץ ספורדי של משפחות שאבחת זעם מהפכנית יכולה לסלק בקלות למעמד רחב יותר. הדה-מארקר לא פנה שמאלה הוא מחפש בקרב הקהל הפגוע של קוראיו במעמד הבינוני סימפטיה שמאחוריה ומאחורי הרטוריקה ה"לכאורה פחות ימנית" שלו כיום מסתתרת אותה האמונה בכוחות השוק החופשי במקום תכנון, בתחרותיות במקום פיקוח, הדה-מארקר ממשיך לחתור להפרדה בין הנפגעים שכן הוא ממשיך לפנות למי שעובד ומשלם מסים ולהסית כנגד האחרים. העיתון ממשיך להפיץ כזבים כלכליים וממשיך לתת את חלקו ליצירת בועות. לפני חצי שנה התפרסם בדה-מארקר מוסף נדל"ן שתיאר את המקומות הטובים להשקיע בהם ולהשיג תשואה נאה, היום הם שואלים למה דירות כל כך יקרות.

    אני מקבל חלק מהביקורת במאמר שבעצם מופנית בעיקר אלי, יכול להיות שהטוקבקיסט הראשון כבר צדק והייתי צריך להיות עדין יותר ומרקסיסט פחות. אבל את הביקורת של מאמר זה אינני מקבל באותה צורה שמאמר זה אינו מקבל את שלי. אינני רואה במה שקורה בדה-מארקר חזרה בתשובה אלא מס שפתיים לזעם הציבורי. העיתון ממשיך להסית נגד עבודה מאורגנת, ממשיך לתמוך ברוב ההפרטות במדינת ישראל (חברת חשמל, נמלים ועוד), ממשיך להאמין ששוק חופשי הוא המענה לכל ושהפנסיות והחסכונות שלנו צריכים להמשיך להיסחר בבורסה. העיתון ממשיך להאמין בקיצוץ בסובסידיות ולהסית כנגד חקלאים ועובדי מדינה. העיתון ממשיך להטיף לפילנתרופיה כתחליף למסים הוגנים וכן הלאה וכן הלאה. אני מסכים גם שמי שלא המירו את דעתם ב-2008 לא יעשו זאת עכשיו לכן אני גם לא קונה את הטענה שמשהו בעיתון השתנה. שום דבר לא השתנה, אותם אנשים ואותם דעות ממשיכים לתמוך באותה המדיניות. בזמן שלכל בר דעת ברור שהמדיניות הכלכלית של נתניהו ב-2003 הייתה אסון שאת תוצאותיו האמיתיות אנחנו רק מתחילים לראות בדה-מארקר מאוכזבים מנתניהו שלא חוזר לעשות רפורמות. בדה-מארקר מבינים שהרטוריקה הרגילה שלהם לא תביא להם היום קוראים ואוהדים לכן הם מאמצים חלק מהרטוריקה הזועמת של הרחוב, בקו התחתון הם ממשיכים באותה תפיסה בלי שום שינוי מהותי.

    יותר מכך, הימין הכלכלי מתחרה איתנו היום על דעת הקהל, כי אנשים צמאים לרעיונות אחרים. אני לא מפחד מהתיוג שמאל כי כל דקה שעוברת עוולה אחרת של הימין נחשפת. אנחנו לא צריכים לחבק את הדה-מארקר ולא צריכים לשמוח על כל סטייה לכאורה שלהם שמאלה. אנחנו צריכים להציג אלטרנטיבה. אנשי שמאל קוראים הארץ ודה-מארקר וחושבים שזה עיתון רציני. צר לי לאחרונה הראנו באותות ובמופתים ובמאמרים שהתפרסמו כאן בעבר שבזמן שבדה-מארקר חגגו את הצלחות השוק החופשי ידענו להצביע על כשלי העתיד לבוא וצדקנו. את זה אנחנו צריכים לפרסם ולהבליט בכדי שהקורא שמחפש הבנה בכלכלה יוכל להגיד לעצמו, וואלה הם צדקו היכן שהדה-מארקר טעה.

    ובחזרה לנקודת המוצא של תגובה זו, אני בהחלט מברך על הדיון הפתוח בנושא ועל הביקורת שעמיתי המלומד הביע על מה שכתבתי. באתר זה התפרסמו לאחרונה בגלל מגמה של פתיחות לרעיונות זרים שאני האמת לא כל כך מבין, כמה מאמרי זיבורית לא חברתיים, לא ס"ד שלא יתרמו לאתר אפילו לא קורא אחד. ביקורת כמו זו של איתי אשר במאמר זה, היא בדיוק הביקורת שכן צריכה להיות כאן, ביקורת מתוך המחנה, ביקורת נוקבת ובונה, וביקורת שגם אם אינני מסכים עם רובה אני נהנה לקרוא ומבין מהיכן היא באה ושהיא משרתת את אותה מטרה שאני משרת.

  2. עמית-ה :

    איתי
    מרקסיסזם היא קודם כל שיטת ניתוח חברתית לא אמונה.
    אין ספק שישנם מאמינים סוציאליסטים אבל הם בדיוק כמו אוכלי קטניות שהם גם חרדים.
    לא צריך אמונה בשביל לחשוב שהחברה האנושית היא המטרה העיקרית.
    אני לא רואה את סימני ההשתנות בדה מרקר אבל אני מקווה מאוד שאתה צודק.
    כבר מזמן ראינו שאם מאמינים במשהוא לאורך זמן הוא מתגשם, כמו במקרה המשיח.

  3. איתמר כהן :

    א. צריך להבדיל בין כתבים שונים. שטרסלר, למשל, הוא דוגמטי להחריד, וגם כותב לעתים קרובות חצאי אמיתויות וטעויות עובדתיות. הוא גם אף פעם לא עונה למיילים. כשהתקשרתי אליו לבקש תגובה למאמר שבו הוא כתב, הוא לא ענה לעניין – ואף חזר על אותה טעות במאמר הבא שכתב.
    מאידך, כותבים אחרים, ובמיוחד העורך גיא רולניק, פתוחים הרבה יותר לביקורת, ולטעמי אכן ניכר שינוי משמעותי בדעותיהם, ולכיוון הרצוי בעינינו.
    מה שחשוב הוא – בכל מקרה לא לכתוב סתם מאמרים שתוקפים את 'דה מארקר', אלא לנסות אחת משתי הדרכים: א. לכתוב מיילים אישיים לעיתונאים, כאשר נראה שיש סיכוי שדעותיהם ישתנו; ב. לכתוב להם מעין "מכתב פומבי", שמקשה עליהם, ולקרוא להם להגיב.
    בכל מקרה, חייבים לשמור תמיד על סגנון ענייני ומכובד. בעיני, לטעון ש'דה מארקר' נלחמים בריכוזיות רק כדי "להפוך את ההון למעמד רחב יותר", כפי שכתב ידידי טוכולסקי בתגובה, זה לא רציני, ומזכיר יותר תאוריות קונספירציה. ל'דה מארקר' יש אידיאולוגיה. עצם זה שיש להם אידיאולוגיה – גם אם היא לעתים שונה משלנו – זה עדיף בעיני על עיתונים אחרים, שאין להם שום אידיאולוגיה, פרט לרצון למכור יותר עיתונים, או לשרת את האינטרסים הכלכליים של בעלי ההון, שהם גם בעלי העיתון.
    ב'דה מארקר' גם מתפרסם מגוון רחב של דעות, כולל של כותבים סביבתיים וס"ד, כמו פורטוגלי, אופירה איילון, סיטבון ועוד (אף כי, כמובן, אלה לא מקודמים למקומות בולטים מספיק באתר).
    ג"נ – בתקופה שהייתי כותב קצת יותר פעיל, רשימות בבלוגי ב'קפה דה מארקר' – כולל כאלה שביקרו את הקו של 'דה מארקר' – קודמו לעתים ע"י העורכים שם באופן משמעותי.

  4. פעמי משיח? לעמית :

    http://www.themarker.com/news/tent-protest/1.673877

  5. פעמי משיח? לעמית :

    http://www.themarker.com/news/1.674373#haaretz

    קריאה להעלות מס חברות ומס רווחי הון

    השוויון הופך ליעד ולא רק "הצמיחה"

  6. עמית-ה :

    ובסדר יום דיברה מירב ארלוזרוב על מאמר שלה מהיום ונשמעה כמו נכדה של ליברל לא של סוציאליסט.

  7. איתי :

    עמית, גם אני שמעתי את אותו הראיון.

    אם אתה שומע את מירב ארלוזורוב בתור מרקסיסט, ברור שהיא נשמעת לך כאיש ימין.

    למשל אתה שם לב לכך שלדבריה חצי מהציבור לא משלם מיסים (מה שאינו נכון, בגלל המיסים העקיפים הגבוהים, שדופקים את העניים – ר' כתבה של מ. ארלוזורוב עצמה מלפני חודש!).

    אם אתה שומע את מירב ארלוזורוב בלי להשוות אותה לסטנדרט שמאל רדיקלי, ופשוט משווה את מה שהיא אומרת היום למה שהיא אמרה בעבר, אתה פשוט נדהם.

    היום היא דיברה בזעם על כך שהמאיון העליון משלם הרבה פחות מס מהחלק הגבוה של המעמד הבינוני. עד לפני שנתיים-שלוש היא היתה מסבירה לך שההטבות לעשירים יעודדו צמיחה ושכולנו נרוויח ממנה.

    היום היא דיברה על כך שאסור להמשיך במתווה ההפחתה של מס ההכנסה ומס החברות כי זה ישאיר ממשלה רזה מדי, ובשביל לחולל שינוי חברתי צריך הרבה כסף. עד לפני שנתיים שלוש היא היתה מהדוברים הבולטים של תיאוריית "האיש השמן והאיש הרזה" שאת פירותיה הבאושים אנו רואים כעת.

    אז נכון, היא לא קמה ואמרה "אחרי המשבר העולמי ובייחוד היום אני מבינה שטעיתי והטעיתי את הציבור, תלו אותי בכיכר העיר", אבל זה לא העניין. העניין הוא שמחודש לחודש, ובשבוע האחרון ממש מיום ליום, אפשר לראות אצלה דעות שבעבר הושמעו בעיקר במקומות כמו העוקץ עבודה שחורה או אתר יסו"ד.

    מכיוון שלארלוזורוב יש בכל זאת הרבה יותר השפעה על הציבור הרחב ועל הפוליטיקאים מלאיתנו, יש לראות בכך ברכה.

    הראיון הזה הוא רק דוגמה, ותוכל ללכת לשלל כתבות של ארלוזורוב רולניק וכו' מהחודשים האחרונים ולהשוות אותם לטקסטים שנכתבו לפני 2008 ולגלות שיש עלייה דרמטית במס' ההיגדים התואמים או תואמים חלקית גישה קיינסיאנית או אפילו סוציאל-דמוקרטית, וירידה קצת פחות דרמטית במספר ההיגדים התואמים גישה ניאוליברלית.

    הדברים האלה לא קשורים רק למחאות חברתיות אצלנו אלא לזעזוע בעיתונות הכלכלית העולמית בעקבות המשבר העולמי.

  8. עמית-ה :

    אתה צודק וכשהקשבתי לה היום אצל קרן נויבך הייתי ממש מופתע (לטובה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.