חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תרבות הויכוח – או "מרכסיסטיים הזויים"

נושאים דעות, על עצמנו ב 20.07.11 6:06

מנחם לוריא, יועץ לניהול מערכות מידע, מתריע בפנינו, כי בניגוד למטרות האתר, הוא נתפס אצל חלק מהציבור כאתר שמאל כשהמילה שמאל היא מילת גנאי. אם לא נשמור על תרבות השיח והפלורליזם המחשבתי, האתר לא יצליח להשיג את מטרותיו ויהפוך לכלי ניגוח פוליטי אלים וסר טעם

הקדמה:

כל מי שכותב בעבודה שחורה שומה עליו שקרא או עיין במטרות האתר  וקיבל אותם על עצמו.

אנחנו יודעים שמעצבי דעת קהל פוקדים את האתר, קוראים את המאמרים הראשיים ולא מתעכבים על התגובות למאמרים. אנחנו, גם, יודעים שיש לא מעט מאמרים שהתגובות אליהם תפחו וגדלו ומכילות שיח ושיג בטווח רחב מאוד של דברים.

הפוסט הזה לא היה נכתב אלמלא קרו שני דברים. הראשון: התחוור לי שישנם אנשים שרואים באתר עבודה שחורה אתר המזוהה עם השמאל הקיצוני, הנתפס כשמאל הזוי וכקבוצה שולית שספק אם אי פעם תצליח להגיע לזרם המרכזי של השיח הישראלי ותוכל להשפיע עליו, ובאותה נשימה אותו שמאל שבעוד יומיים תעלה הצעת חוק בכנסת שמטרתה לחקור את מקורות המידע שלו. הדבר השני: מאמר של רפי לאופרט  שהתגובות אליו הידרדרו במהרה לשיח בסיגנון הכנסת ושלילת דעתו של האחר.

תרבות השיח – הדיבייט:

בתקופת הראנסאנס, ועם השתרשות הדמוקרטיה באנגליה, החברה האנגלית הרגישה צורך להסדיר בכללים את תרבות השיח. באוניברסיטאות קיימברידג' ואוקספורט, כנראה במקביל, הוכנסו קורסים שבהם אנשים נדרשו להתחלק לשתי קבוצות בנות 4 אנשים בכל קבוצה. הקבוצה הראשונה הציגה נושא לדיון, חברי הקבוצה, איש, איש בתורו, עלו לבמה והציגו את התכנים התיאוריות והמעשה הכרוכים בנושא הדיון. הקבוצה השנייה עשתה את אותו הדבר אולם הציגה דיעה שונה, אופיזוציונרית, לדעת הקבוצה הראשונה. שופטים, שישבו בקהל, בחרו את הקבוצה המנצחת, קרי זו שהציגה את התיזה שלה בצורה המשכנעת ביותר.

עם התפשטות התרבות האנגלית בעולם, גם מוסד הדיבייט התפשט ובמדינות שלהן השפעה בריטית (מארה"ב ועד לאוסטרליה ועוד) הפך לחלק בלתי נפרד מתרבות השיח.

תחרויות דיבייט מתקיימות בכל העולם המערבי בכל שנה ואפילו ישנה אליפות עולם בדיבייט המתקיימת אחת לשנה במדינות שונות. באניברסיטאות של אנגליה, ארה"ב, אוסטרליה ורבות אחרות, לרבות חלק מהאינברסיטאות בישראל, תחרויות הדיבייט מוכרות כקורס ומזכות בניקוד אקדמי כמו גם בכבוד לא קטן.

במערכת החינוך העל יסודית של אנגליה וארה"ב מתקיימים קורסים בדיבייט וכן תחרות שנתית. בארה"ב בתחרות השנתית מבוצעת מול חבר שופטים הממונה על ידי הנשיא המכהן (אובמה דהיום) וזוכי הפרס מקבלים מלגת לימודים לתואר ראשון מהנשיא לכל אוניברסיטה שרק יחפצו ובתנאי שהיא נמצאת בארה"ב עצמה. באנגליה, כל שנה, נערכת תרחרות דיבייט בין קבוצה מקימברייג' וקבוצה באוקספורד ומי שמשתתף בה זוכה לכבוד רב ואפילו פתיחת דלתות בחברה האנגלית משום שהזוכה בתחרות נחשב לאיש מעלה.

נציין כי כללי תחרות הדיבייט השתנו עם הזמן ובמדינות שונות נהוגים כללים שונים אם כי העיקרון המטרות ודרכי הביצוע נשמרים.

הדיבייט בישראל:

בישראל אומץ הפורמט האנגלי של הדייבט ברם, בתוכניות הלימודים הרשימיות של מדינת ישראל, למיטב ידעתי, מעולם לה היו שיעורים שמטרתם להבין להטמיע וליישם את הדיבייט. לא במערכת החינוך היסודית והעל יסודית. כאמור, במספר אוניברסיטאות בארץ ישנם חוגים שבהם ישנם קורסי לתואר שבהם נערכת תחרות דיבייט וכן ישנה אליפות ישראל בדיבייט המתקיימת בשיטת הליגה בעברית ובאנגלית. אולם, מקומו של הדייביט בתרבות השיח הציבורי נפקד. בחינוך העל יסודי בישראל ניתן לקבל קורסי העשרה פרטיים בדיבייט הניתנים על ידי עמותת שיג ושיח, כלומר: מדובר בשירות מופרט שנקנה בכספם של ההורים ואיננו חלק מתוכנית הלימודים.

דיבייט, תרבות הויכוח ורשת האינטרנט:

רשת האינטרנט, ובעיקר פלטפורמת הבלוגים, מזמנת הזדמנות לכל אדם, דעתן או סתם פטפטן, להביע את דעתו ולקיים שיג ושיח עם אנשים אחרים. ממש כשם שאנחנו עושים בעבודה שחורה. אין מדובר בעניין של מה בכך. טכנולוגית האינטרנט והבלוגים פתחה והרחיבה את השיח הציבורי מעבר לכותלי בית המחוקקים והעיתונות הכתובה והמשודרת. אם לפני כשני עשורים השיח הציבורי היה נחלתם של מעטים שבעיקר היו מעצבי דעת קהל, פוליטיקאים או עיתונאים, הרי שהיום האפשרות להביע דיעה, להתווכח עליה פתוח לכל מי שרק רוצה ובתנאי שיש לו מחשב וחיבור לאינטרנט.

גם פורמט הדיבייט הועבר לאינטרנט וישנה טכנולגיה ש"מתיישבת" לתוך פורמט הבלוג ומאפשרת קיום דיבייט בפורמט האמרקאי שלו.

כאן המקום להאיר שפורמט הבלוג איננו פורמט של כתבה ותגובות קצרות שמקובל לכנותן טוקבק אלא יותר דין ודברים, או אם תרצו דו שיח, בין כותב המאמר הראשי לאלה שמגיבים אליו. יש להפריד בין תרבות התגובה למאמר בפורמט של הבלוג לתרבות הטוקבק שמקורה בעיתונות המקוונת ובפלטפורמה הטכנולוגית שנושאת אותה.

אדם מהאקדמיה הישראלית פירסם, בעתונות המקוונת, סידרה של מאמרים ובה עמד על דרכי היישום של הדמוקרטיה במדינות שונות בעולם. חשבתי שיהייה זה ראוי להביא את דבריו, כאן בעבודה שחורה, באמצעות ראיון. באמצעות המייל פניתי לכותב הצגתי את עצמי ובקשתי שיתראין אצלי לעבודה שחורה. התשובה לא איחרה לבוא ובה ציין, בן שיחי, שהוא ישקול את נושא הראיון משום שאיננו מזדהה עם האתר משום שלהבנתו האתר מזוהה עם השמאל המרכסיסטי שהתיאוריות שלו לא רק שאינן מאוששות אקדמית אלא גם אינן מקובלות ככלל ובשיח הישראלי בפרט.

בעודי מעמיד את האיש על טעותו, באמצעות חליפת מיילים, פורסם המאמר של רפי לאופרט ובתגובות, למחשך עיני, השלתחו באיש עד כדי כינויו בכינוי הגנאי: ”פאסיסט".

סיכום:

בניגוד למטרות האתר, האתר נתפס אצל חלק מהציבור כאתר שמאל כשהמילה שמאל היא מילת גנאי. חלק מהפוקדים את האתר מנצלים אותו לצרכיהם האלקטוראליים ובאופן חד צדדי ואינם רואים באתר אמצעי לקידום השיח הפוליטי בישראל אלא רק כלי שרת בידיהם.

אם לא נשמור על תרבות השיח, הפלורליזם המחשבתי היכולת להביע דיעה אחרת ולקבל דיעה אחרת, האתר לא יצליח להשיג את מטרותיו ויהפוך לכלי ניגוח פוליטי אלים וסר טעם בידי אנשי אקדמיה ובמסדרונות השילטון. אני חושב שכל מי שכותב באתר וכל מי שמגיב בו צריך לקחת על עצמו, מרצון, את האחריות לנהל שיג ושיח הקרוב יותר לפורמט הדיבייט והרחוק יותר מהשיח הפוליטי האלים השולל את האחר ומדביק מדבקות סטיגמה כנהוג במקומותינו.

שלכם בברכת ויכוח נעים ופורה.

מנחם.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

10 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מנחם אני לא יודע מה אתה רוצה, אני לדוגמא נתפס ובצדק כאחד הסמנים השמאליים של האתר, חלק ניכר ממה שאני כותב שכן מזוהה כשמאל דרך אגב, מותקף באתר זה ומבוקר ובחלק לא קטן מהמקרים בידי כותבים ועורכים של האתר. ראה רק היום את המאמר של איתי אשר. יש כאן ביקורת על השמאל ועל דעותיו לטעמי אפילו באופן שקצת פוגם במטרות האתר.

    אני גם חושב שהפחד מזיהוי כשמאל הוא פחד מסוכן ומעקר שמבטיח בעיקר את המשך שלטון ההון בישראל. חלאס, מעצבי דעת הקהל שקוראים את האתר מבינים מה הם קוראים וגם הקוראים הפשוטים. באתר הזה כתבו על המשבר של 2008 לפני שהוא פרץ, על משבר הנדל"ן או מחירי המזון הרבה לפני מאבק הקוטג' או מאהל רוטשילד וכן הלאה וכן הלאה.

    אל איזו תרבות דיבייט אתה מדבר על זו של ויינט או על זו של אתר דה-מאראקר שם הטוקבקים הרבה יותר אלימים? אנחנו בישראל והדיון בעבודה שחורה הוא מהמתורבתים ברשת.

    לעניין הזיהוי, האתר הזה אינו מרקסיסטי, יש בו כמוני כותבים מרקסיסטיים ואם תשאל אנשים אחרים שמגדירים עצמם מרקסיסטיים הם יגידו לך שאני לא ממש מרקסיסט. אבל זה לא העיקר, העיקר הוא שהיום כל ס"ד ורדרד שחבר בסיעת העצמאות מסיתים נגדו כמרקסיסט, זה יבוא של השיטה האמריקנית שם כל ליבראל מקוטלג בידי הימין כקומוניסט. אז זה הזמן לאתגר את השיח, בעיקר בגלל שרוב האנשים לא מבינים מה זה מרקסיסט. לדבר בגאווה על סוציאליזם/ס"ד ולא לפחד.

    מה שאתה דורש ממני וכנראה מאוד חלק מהכותבים והמטקבקים באתר זה שנוותר על הזהות שלנו, לפחות ברמת השיח, לטובת האפשרות של אולי יותר אנשים מהימין. זה לא רעיון רע אם הייתי מאמין שנצליח באמצעותו להשפיע על השיח אבל אני סבור שהיום אפשר לגייס יותר קולות צפים באמצעות התבדלות מהמיינסטרים החברתי-כלכלי בישראל משום שהציבור מבין את גודל הכישלון של המדיניות המיין-סטרימית ומחפש אלטרנטיבות.

    וזה התפקיד של עבודה שחורה כפי שאני רואה אותו, להציע אלטרנטיבה, להצביע על כשלי השיטה, להתריע מפני מנגנוני השליטה הסמי דתיים של שלטון ההון, להצביע על אפשרויות אחרות. להערכתי כך נוכל להשיג יותר.

  2. דני זמיר :

    אל תשאל מה אומרים בעיימק

    רצון לתרבות ויכוח מסויימת, או חתירה ליכולת הכלה מנומסת גם של דיעות מרגיזות נטולי קשר לחשש שיזהו פלוני כ"שמאל קיצוני".
    השימוש ב"שמאל קיצוני" כמנטרה מסרסת ומשתקת תצלח כל עוד נתייחס אליה.
    ז"א: אני חושב שהרצון לקיום תרבות מסויימת של דיון חשובה, אבל אין לה כל קשר למה שמי שמדביק תגיות אומר ויגיד גם בעתיד בהיעדר נימוקים טובים יותר לגופם של הדברים.

  3. ל רפי :

    מנחם צודק!

    תרבות דיבור, ופתיחות הן יסוד להדברות קונסטרוקטיבית, שהחלופה לה היא אלימות מילולית ואחרת. אני קורא את האתר כבר זמן לא מועט, וגם בעיני הוא נתפס כדומיין שמאלני ולעיתים אפילו קיצוני.
    אין לי בעיה להתמודד עם הגדרה כלשהי או לנהל דיון ללא כל הגדרות מוקדמות. השימוש בשמאל קיצוני או אנרכיסטי, הוא לדעתי תוצאה של שימוש בביטויים כימין סהרורוי, הזוי או פשיסטי.
    כבר עמדתי בדברים קודמים שכתבתי שלכל פעולה יש תגובה, גם אם היא מאחרת לבוא (סתם פיסיקה ישנה של ניוטון שגלשה לתחומים נוספים). "החכמה" היא לא "להתחיל", כפי שאומרים ילדים. בסופו של דבר, כל מה שלגיטמי בשיח הציבורי או בהתנהגות הציבורית לקבוצה אחת בדמוקרטיה אמיתית, לגיטימי גם לקבוצות המתנגדות לה, למעט היכולת של מיעוט לקבל החלטות כאילו הוא רוב… וההמשך ברור.
    אני סבור שמעצבי דעת קהל שאינם קוראים את התגובות, מאבדים תכנים חשובים, משום שהתגובות לעיתים עשירות יותר מהמאמרים שהולידו אותן.
    אני מקווה שהמסר יקלט וישפיע, לטובת כל מי שמשייט להנאתו (?) באתר זה.

  4. חסן חמוד :

    הטעם הישראלי

    שי חן כתב בידיעות אחרונות מאמר על מחקר תחת השאלה : האם לישראלי יש טעם באוכל ? אני מצטט : " חשוב לו לישראלי שכל טעם יהיה מתאים להגדרה שלו , אם מוכרים לו מוצר בטעם לימון , הוא רוצה להרגיש את הלימון . כשהוא קונה יוגורט בטעם תות ובננה , הוא רוצה לחוש גם את טעם התות וגם את טעם הבננה ."
    זה גם נכון בשיח הפוליטי , כששונאים רוצים לחוש את טעם השנאה וכשאוהבים רוצים לחוש את טעם האהבה . כשדעתי מנוגדת לימין הקיצוני אומרים שאני מחבל או חמאסני"ק כמו שקהל בית"ר קורא לסלים טועמה מחבל , אפילו אם איננו משחק .
    בישראל כמו בישראל לא היתה תרבות דיבור ולא תהיה לעולם .מי שדוגל בתרבות הדיבור לא יגיע לשום כותרת במדינה הזו .

  5. איציק יאפ :

    "איננו מזדהה עם האתר משום שלהבנתו האתר מזוהה עם השמאל המרכסיסטי שהתיאוריות שלו לא רק שאינן מאוששות אקדמית אלא גם אינן מקובלות ככלל ובשיח הישראלי בפרט."

    מצד אחד, אם מישהו חושב ככה, אין בכלל מה לדבר איתו.
    הוא כבר תייג את האתר הזה, ויחד עם האתר גם כל מי שחקר או בדק או אמר מילה על התאוריות של מרכס, ומבחינתו הם לא לגיטימים.

    אז… טוב. דיבייט או לא דיבייט, הוא בעצמו לא מוכן לתרבות דיון אמיתית.

    בקשר לשאר הדברים במאמר אני פחות או יותר מסכים איתם.

  6. אמנון פורטוגלי :

    אני מסכים עם מנחם לוריא על הצורך לשמור על תרבות השיח, הפלורליזם המחשבתי, ועל היכולת להביע ולקבל דעה אחרת. אסור שהאתר יהפוך לאלים, המדביק סטיגמות וחוסר טעם כפי שנמצא בכמה מהתגובות למאמרו של לאופרט. עם זאת אי אפשר שלא לציין שלאופרט עצמו מצטיין בשיח כזה כלפי המגיבים. כך אנו מוצאים פרופיל פסיאודו פסיכולוגי על טוכולסקי: מורה מתוסכל, לוקה בפרנויה, וגרוע מזה, הטלת בוץ על אלו שמחוץ לאתר. על צבי בראל: האיש נגוע בשנאה פתולוגית למתיישבים, ועל יו"ר הכנסת ראובן ריבלין: השקפת העולם הרוויזיוניסטית האישית שלו שהתבלבלה עליו, או שזו השתקפות כסא נשיא במדינה ממושבו כיו"ר הכנסת, מיטיב לומר דבר והיפוכו.

  7. עמית-ה :

    גם אני רואה את הדברים כמו מנחם ושמח שהדיונים ברשת מאפשרים זמן צינון ועריכה.
    נכון שלא כולם משתמשים באפשרות הזאת אבל עצם העובדה שאי אפשר להכנס לדברים של בר פלוגתא כבר משפרת את הדיונים ברשת.

  8. דורון גרינשטיין :

    מנחם שלום,

    לדעתי אתה מפספס פה משהו עיקרי: תרבות השיח, שאתה מחזיק על פדיסטל כל כך גבוה, אפיינה את חוגי האצולה הגבוהה הבריטית בלבד. מה בין פרולטר מברמינגהם לאנשי הסיטי הלונדוני? אמנם הדיונים שלהם התנהלו בכבוד הדדי ובגינונים תרבותיים, אך היה זה שיח מנותק לעילא: בעולם בו רק האריסטוקרטיה איישה את המשרות הפולטיות, הטרמינולוגיה, הסגנון והתכנים שאפיינו את הדיבייט בקמברידג', אוקספורד ואטון, היו בגדר מדרגה אינטלקטואלית הכרחית להשתלבות בבית הלורדים. מיותר לציין שתרבות שיח שכזו אינה תואמת את הנוף התרבותי הקיים בחברת המונים/מהגרים/רב-תרבותית כחברתנו, שאין לה היסטוריה אריסטוקרטית ואף לא מסורת שכזו.

    במאבק על דעת קהל, אסור לעבודה שחורה להצטייר כמפלגת קדימה וירטואלית, כזו שמחד לא מציגה משנה סדורה, לפחות לא באופן רישמי, ומאידך עוסקת כל העת בשיווק אגרסיבי של "אנחנו מפלגת מרכז שקולה ואחראית".

    דווקא השיח המקומי פותח לקורא צוהר אשר סגור בפניו באתרי העיתונים הגדולים: מנוהל רב שיח בו משתתף, כמעט תמיד, גם כותב המאמר, זאת בניגוד למדיומים אחרים בהם הטוקבקיסט פונה לכותב אך לעולם לא נענה. אז אולי זה לא תמיד תרבותי, אך יש בהתנהלות זו פן דמוקרטי, פתוח ולא מתנשא.

  9. כהן שמואל יפו :

    תרבות הויכוח ירוד מאד אחרים קוראים לזה תרבות פוליטית

    ויותר גרוע יש כאלה שמרימים – ידיים – כאילו לא ניתן לשנות תרבות פוליטית- כל זה לא נכון- האנגלים והאמריקאים לא פחות אלימים מהישראלים- אבל שם יש מערכת פוליטת שמצליחה להגיע למחנה משותף וקונסנסוס רחב ןלא כמו בישראל ששיטת הבחירות מעודדת את הקיצונים- למרות שרב הישראלים במרכז.

  10. עבודה שחורה » קווי היסוד של הממשלה ה-33: עדנן מגיב לפוטוגלי :

    […] כתב כל הסיבות לתרבות הויכוח של "ראשים מדברים" פה.  אין צורך להאריך, כאן אני מצטרף לדברים […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.