10,000 קולות של מתפקדי העבודה נפסלו מראש, עוד כ 22,000 קולות נחזים כלא כשרים, והכותרות צפויות. להלן מחשבות של אחד מאנשי הכסף הקטן והאמונה הגדולה
מאת: דני זמיר
הכותרות צפויות אבל מעצבנות.
כמה מעצבנות.
כמה צפויות.
מה יותר מעצבן אני שואל את עצמי: לדעת שמה שחששנו שיקרה הוא מה שקורה, או שמה שקורה הוא מה שקורה? ועצמי שותק באין תשובה טובה ממש.
והרי החדשות ועיקרן תחילה: 10,000 קולות של מתפקדי העבודה נפסלו מראש, עוד כ 22,000 קולות הנחזים כלא כשרים נבדקים. כ 25% מהמתפקדים הם מהמגזר הלא יהודי.
לא נמסר מניין רוב הנפסלים והלא כשרים, אך אופן איתורם (רישום חמולות/מתפקדים תחת מספר טלפון של פוקד אחד) מביא להנחה שרובם באים ממגזרים שלא מצטיינים בהצבעה לטובת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת, או במילים ברורות ערבים, חרדים ותושבי אזורי מגורים של אוכלוסיות מוחלשות – שאינם ערבים או חרדים.
מה פתאום? נזעקים הפעילים של המועמדים שכובעם בוער על ראשם.
הרבה פחות מועמדים לא כשרים יש בפועל מאשר המספרים האלו.
כמה זה הרבה פחות? 15,220 ?; 10,300 ? ; 5,708 ?
בתודעה שלי ובמציאות חיי אני חלק מקבוצת "אנשי הכסף קטן והאמונה הגדולה".
אנשים ממקומות יישוב, מקורות עיסוק, גיל ומוצא שונים ומגוונים. הרבה פעמים אני מסתכל על החבורה שלנו, ואומר: זר לו נדרש לא היה יכול למצוא ולו מכנה משותף אחד בנתונים שלנו. אבל במבט שני הוא היה מוצא אחד. מאפיין משותף שאם להודות הוא סוג של מוזרות בלתי מוסברת: מחויבות לרעיון גדול, לדרך אידאולוגית שמרגישה אמיתית, אוטנטית, שלנו.
למועמד (במקרה שלנו מועמדת) שאתה יודע ורואה כבר חמש שנים שפיו וליבו שווים, שאינו רואה בנו מכשירים לקידומו האישי, ושיש לו (במקרה שלנו , לה) אופק משולב עיוני ומעשי שהוא הכי מתקרב למה שכנראה כל אחד מאיתנו היה עושה לו היה שם בשדה הפוליטי הפרלמנטרי.
המוזרות מתבטאת בזה שלמרות שאי אפשר להוציא אותנו משיגרת עיסוקינו וחיינו בשביל עבודה רווחית אך נצלנית, ואין מספיק כסף בעולם כולו שיגרום לנו לוותר על "קפה בשטח" מתחת שמיים ענודי כוכבים של ארץ ישראל – לטובת קניון נוצץ או בית קפה מלוקק, אנחנו נשים הכל בהקפאה עמוקה: את המשפחה , המטלות, הצרות, הקשיים, החלומות האישיים, האהבות והמלחמות, ונלך עם המועמד שלנו (במקרה שלנו מועמדת) בדרך הזאת שמרגישה לנו, כבר כתבתי, אמת מארץ תצמח, גם אם שאר העולם מתפקע מצחוק מאיתנו ומהדרך שלנו.
אז אנחנו- האנשים האלו שאני אחד מהם- בעלי השבב המוזר הזה שתיארתי בהרחבה בפיסקה הקודמת, עוזבים הכל מאחור בדיוק כמו שתיארתי ובמשך שלושה חודשים באביב ושלהיי קיץ 2011 מקימים דוכנים, עוברים מבית לבית, מטלפנים, משקיעים עשרות שעות שאין לנו, על חשבון העבודה המשפחה והדברים היותר אישיים שלנו לטובת מישהו )במקרה שלנו מישהי) שאנחנו מאמינים בה, ברעיונותיה, בדרכה ובכך שמדינת ישראל שאנחנו רואים אותה מחוייבת לחזון ציוני-סולידרי-המוניסטי חייבת שבראש העבודה תעמוד מי שאנחנו מאמינים בה.
התמורה היחידה למאמץ הזה, מעבר להערכה ולתקווה שהוא יישא פרי וננצח, היא שותפות לתהליך דמוקרטי שהרגיש לנו נכון אמיתי ומנצח. שותפות להתלהבות מההצלחה שלנו לשכנע אנשים להצטרף לדרך המרתקת בגלל הדרך המוצעת, בגלל המועמדת שלנו בגלל שלראשונה אחרי הרבה שנים יש סיכוי לקידום ול"שיבה המנצחת" (כמו ששורר אלתרמן בשיריו), של הרעיון הסוציאל דמוקרטי הציוני- שנאמר: "שוב חוזר הניגון שזנחת לשווא"!
עכשיו, אומרים לנו החברים המסורים שלנו כשאנו זועמים על הזיופים האלו: תסתמו את הפה.
תסתמו את הפה יען כי כנראה באמת עיקר הקולות החשודים כלא כשרים בא מהמיגזרים שלא נוטים לעבודה ולא מצביעים עבודה.
ואם תגידו בקול רם שלרמאות אין צבע ריח ועדה, אתם גזענים מתנשאים ולא חלק מעמישראל ועמישמעאל האמיתיים כי אתם מדירים אותם מהאפשרות להיות חלק מהעבודה.
סליחה? אני מדיר מישהו?
אני קרעתי את התחת שלושה חודשים בלי תמורה, גם בחצור ובנצרת הערבית, כדי שאנשים שהעבודה היא לא הבית הטבעי שלהם ישתכנעו ויצטרפו לעבודה בכלל ולמועמדת שאני מאמין בה בפרט. הצלחתי היתה צנועה אבל אמיתית, הוגנת. מי שלא מוכן לשלם כמה עשרות שקלים ולחתום על טופס הצטרפות לא באמת רוצה להיות חלק מהמשחק הפוליטי.
הדרישה ממני לוותר ל"אחרים" הללו לא באה ממקום של הכלה אלא מקום של פטרנליזם מגעיל. ערבים, חרדים, אוכלוסיות מוחלשות, הם לא פחות חכמים ממני ולא מבינים פחות את הכללים ממני. ובדיוק כמוני הם חלק לגיטימי לחלוטין מהעבודה אם הם משחקים את המשחק ההוגן כמו שרבים מהמצטרפים החדשים משחקים.
גרוע מזה. מדובר בניצול ציני זול של אנשים שבז לכללים הכי בסיסיים של עקרונות היסוד ההומניסטי הרואה באדם אדם- יעד תכלית לעצמה: כי מה הרי עושים מי שפקדו אנשים בדרך הזו אם לא לנצל את חולשתם קשייהם וייאושם של אנשים שלא זכו להזדמנות ולחלק הוגן, כדי להשתמש בהם בצורה מניפולטיבית כוחנית וחסרת כל כבוד.
ובלי צביעות והתחסדות: אתם יודעים שאני צודק, ומי שאומר אחרת במקרה הזה הוא גזען פטרנליסט במקרה הטוב (אם הוא מאמין בדבריו) ואיש רע במקרה הגרוע (אם הוא לא מאמין לעצמו), במובן הכי עמוק של המילה הזו.
איך כותב בערב שבת הקודם בן דרור ימיני: מה אתם רוצים? מי שבאמת אשם בשיטה המושחתת הזו הם בכלל היהודים. סליחה הקיבוצניקים. אלא מה.
האמת שלא אכפת לי בכלל מה תומכי המועמדים השונים חושבים. מצדי שיקראו לי ולנו באיזה כינוי גנאי שירצו. אני שם קצוץ. מי שבילף שיחד וזייף – שילך הביתה בלי הבדל גזע מין עדה דת ומועמד.
אה כן.
ולפני שהגאון התורן קופייץ, אני תומך בשלי יחימוביץ (אם זה לא הובן ממה שכתבתי) וכל מה שאמרתי חל עליה גם כמובן.
איכשהו אני לא מצליח להיות מודאג מזה.
Tags: בחירות לראשות מפלגת העבודה, דמוקרטיה, דני זמיר, טוהר-בחירות, מפלגת-העבודה, מפקד, מפקד-ארגזים, מרכז-מפלגת-העבודה
אני ושב שאם העבודה רוצה להיות רלבנטית היא צריכה לחזור ולהיות מפלגה וחלק מהלחזור ולהיות מפלגה מעבר לסניפים וחברים שעוסקים בפעילות מפלגתית שוטפת יהיה לבטל את הפריימריז ולחזור לבחירות במוסדות נבחרים שמכילים חברים אמיתיים. המרכז הכי מושחת הוא הגון לעומת פריימריז. יש מדינות כמו קנדה שבהן השיטה של חברים שמתפקדים לחודשים ערב בחירות מוכרת ועובדת, שם אף אחד לא חושב שזו שחיתות.
יש מדינות עם פריימריז פתוחים, פה זה לא עובד. אין לנו מסורת דמוקרטית ויש לו מנגנונים מסורתים ותרבות של עוני שאפשר לנצל בקלות.
דני, העבודה לא ממש רלבנטית לכלום ויהיה צורך בנס גדול בשביל שהיא תהיה, אין הפתעות לא במפקד ולא בעמדות המועמדים. אין בשורה גדולה, לא מעמיר פרץ ולא משלי יחימוביץ ובטח שלא מכל האחרים. אבל המצב הוא נתון והעבודה עדיין טומנת בחובה פוטנציאל להיות משהו אחר. בשביל כולנו, בעבודה ומשמאלה לה אני מקווה שאכן כך הוא הדבר.
"מגזרים שלא מצטיינים בהצבעה לטובת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת, או במילים ברורות ערבים, חרדים ותושבי אזורי מגורים של אוכלוסיות מוחלשות".
דני, המשפט הזה שלך הוא תמצית הכשלון ואובדן הדרך של מפלגת העבודה.
ודבר נוסף –
אני לא יודע אם אני מקרה מייצג, אבל גם אני קיבלתי התרעה שנגרעתי מספר הבוחרים בשל חברות במפלגה אחרת; חברות אותה ביטלתי כבר מזמן. כך שאני מניח שגם אחרים כמוני יתקנו את הבעיה ויהיו לחברים מן המניין.
ההתנפלות על מפלגת העבודה היא צביעות. אם היו מתקיימים היום פריימריז בליכוד, היו מגלים את אותן התופעות הפסולות. כנ"ל בקדימה.
ראויה מאוד ההתנהלות של המפלגה כנגד ההתפקדויות הלא כשרות. תמיד ידעה המפלגה לנהוג בהגינות, בדמוקרטיות ובאופן הטוב ביותר שיבטא קיומן של בחירות הוגנות ככל שאפשר, בניגוד למפלגות אחרות – הדמוקרטיה בקרב כלל חברי מפלגת העבודה היא דגל שהתנוסס בה בכל תקופה ובכל עת, לאורך כל השנים. המתקפה התקשורתית על המיפקד של המפלגה, הוא ניסיון לגמד את תקומתה מחדש ומשיכת מצביעים חדשים וותיקים. כנראה שמישהו שכבר שילם על חלקת הקבר של המפלגה הזאת, נבהל כשראה את האמון שהמפלגה מתחילה לצבור בקרב הציבור עם עזיבתם של ברק ושותפיו, וחזרת האנשים הטובים והאמיתיים שדרכה של המפלגה מושרשת בהם ללא עוררין.
ומסתבר שזה בא דווקא ממקום אחר. מילא אם היתה נלווית לזה קצת עצמאות מול עייני. שאם פקד פקד כידוע רק "באופן אידאולוגי".
ישנן דוגמאות שונות ומשונות שצצות עם בדיקת המפקד ובאף אחת מהן אין כדי להשליך על הכלל- גם למי שהתפקד אידיאולוגית עלולה להיות בעיה בטופס ואותה צריך לתקן ע"י התקשרות עם האדם. אבל יש טעויות ויש ניצול וחוסר הגינות. אם הצלחת להגיע לחרדי איש היי-טק שמזדהה עם דרכך הפוליטית ולכן התפקד- אשרך וכל הכבוד. אך אין בזה כדי להסביר עוד מתפקדים חרדים או ערבים שבמקרה שהצליחו להגיע אליהם באופן אישי (הם רשומים על אותו מספר פלאפון) גילו שאינם יודעים דבר וחצי דבר על התפקדותם למפלגה- לא אחדים ולא מאות, אלפים. וכאן כמו שאומר המשפט הידוע: "אם זה נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז כנראה שזה ברווז". ועוד נקודה שראוי להזכיר: כדי שהמפקד יהיה נקי כמה שניתן יש מי שדואג שיתקשרו למתפקדים עצמם ולא לפוקדיהם (הגיוני לא?) ולא, אלו לא עמיר ולא בוז'י. חשובה לי מפלגה סוציאל דמוקרטית כמו שחשובה לי פוליטיקה נקיה והוגנת.
"דני, המשפט הזה שלך הוא תמצית הכשלון ואובדן הדרך של מפלגת העבודה." כן כי לכל ידוע שמהאוכלוסיה החרדית תבוא הישוע של מפלגת העבודה
גילוי נאות: אני נציג שלי יחימוביץ בועדת הבחירות.
1. ה-22,000 אינם "שנויים במחלוקת" רובם המוחלט הם אנשים ששלחו הוראות קבע והבנקים טרם אישרו אותם.
2. רכישת זכות השפעה במפלגה על מנת לתומך במועמד או בעניין מסויים היא עניין לגטימי.
לק. ושאר תומכי הרס הדמוקרטיה
ועדות מסננות, ועדות מסדרות ומרכזי מפלגה – זה שחיתות מוחלטת, מי שקורא לחזור לזה פשוט לא מבין דבר וחצי דבר. אני מתבייש שיש עוד אנשים מ"שלנו" שעדיין מדברים איתי על הצעות מבזות ולא דמוקרטיות כשיטה.
3. טוב שעשו בחירות, טוב שבדקו וטוב שמי שלא צריך להיפסל יחזור, זה עניין טריוויאלי ובכלל לא סיבה למסיבה, צריך לפעול על פי החוק והכל יהיה לטובה.
דקל
כמה זמן לוקח לבנק לאשר הוראת קבע? יום יומיים שבוע? אם חודש/שלושה חודשים לא אישרו בבנק הוראת קבע זה אשקרה מריח רמאות. (בטח כשמדובר ב22000 מקרים).
בהארץ כתבו כרגע שפרץ מבקש להצטרף כמשיב לעתירה של שלי ומצנע נגד אישור מועמדים שהתברר כי יש להם חברות כפולה.
ומה הנימוק של עמיר? לקרוא ולבכות. איזה ייאוש ראבאק.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1235064.html
"עמיר פרץ מגנה בחריפות את עתירתם של מצנע ויחימוביץ שמנסה להפוך את מפלגת העבודה למועדון חברים סגור, שטורק את הדלת על אפן של אוכלוסיות חדשות, שהן התקווה של מפלגת העבודה. יש גבול לשיקולים פוליטיים. מועמדים בעבודה עומדים כמכשול מול האוכלוסיות שהן הפוטנציאל הטבעי של העבודה בדרך לשינוי דרמטי במפה הפוליטית. בגלל אינטרסים קטנים המועמדים האחרים נוהגים בליכודניקים המצטרפים לעבודה איום, אני רואה בהם תקווה".
הבנת את זה דקל? "מועמדים בעבודה עומדים כמכשול עאלק" זה לא פוליטיקה זה סתם תחמנות ליגה ז.
פירוש: דרישה להוגנות ושמירה על כללי המשחק זה לפי עמיר "אינטרסים קטנים".
דרישה לקיים את החוקים זה לפי עמיר "רצון למועדון סגור".
ג'ורג' אורוול אתה בסביבה?
טוב זה הקיבוצניקים ועיני אשמים. ברור.
נניח שאני חבר ליכוד. או קדימה, או ישראל-ביתנו, או מרצ, או ש"ס. בינואר שמחתי שאהוד ברק עזב את מפלגת העבודה. בפברואר התחיל קמפיין שקורא להתפקד למפלגת העבודה והתחלתי לחשוב אולי יש משהו. ביוני הגיע בחור (או אולי בחורה) ושכנע אותי להתפקד ולתמוך בפרץ. או ביחימוביץ', או בבוז'י, או במצנע או במרגלית. השתכנעתי. שלחתי טופס ביטול חברות במפלגה הקודמת שלי וטופס התפקדות למפלגת העבודה. אבל מה? המפלגה ההיא לא הקימה מטה התפקדות. שם הכל זז לאט, ולא הסירו את שמי. האם אני פסול מלהצביע במפלגת העבודה רק כי במפלגה אחרת לא טרחו להסיר את שמי? האם אתה לא רואה בכך "מועדון סגור"? האם אין בכך טריקת דלת בפני מצטרפים חדשים?
אבל אל תתפלא,
בהתאם לפתגם הבדואי העתיק מי שיישן עם כלבים שלא ייתפלא שהוא קם בבוקר עם עקיצות של פרעושים וקרציות.
לצערי אני לא תומך בשלי יחימוביץ בגלל הסתייגותה מהעיסוק בסכסוך הערבי יהודי.
אני מעריך מאד אתכם אנשי הכסף הקטן והאמונה הגדולה.
להתראות, ארז
דני, אספר לך סיפור אישי.
הפעם הראשונה שהתפקדתי בחיי היתה למרצ, ע"ר הפריימריס בין ביילין לרן כהן, אתה יכול לנחש לטובת מי התפקדתי (בלי שום פוקדים או משהו).
לצערי הרב, בעוד שפרטי כרטיס האשראי שלי נקלטו ואת הכסף הורידו, הם טענו שהכללתי במפקד איחרה את המועד הקובע ולכן אין לי זכות בחירה. אני חשבתי שהם טועים ואולי אפילו מתחמנים לטובת מועמד מסוים, אבל לא היה לי כוח להילחם. לאחר כשנה שבה התאכזבתי מתוצאות הבחירות ומהתנהלות מרצ-יחד בראשות ביילין ביטלתי את הוראת הקבע וחשבתי שבכך נגמר הסיפור.
בנובמבר 2005 התפקדתי לעבודה רגע לאחר נצחונו המפתיע של עמיר פרץ, שממש ריגש אותי. ההתפקדות לא נקלטה, בטענה שיש התפקדות כפולה.
פניתי לאיתן כבל, אז מזכל המפלגה והוא הסביר לי בדיוק מה עלי לעשות (= בירוקרטיה מול היועצת המשפטית של מרצ ואפילו מנכל המפלגה).
אין פלא שהרבה מתפקדים שעוברים מפלגות (דבר לגיטימי לחלוטין) לא צולחים את המסלול הזה, בתום לב.
השינוי הנדרש בחוק הוא פשוט:
1. בכל התפקדות (לא רק ב"ימי מפקד" סוערים) תתבצע הצלבה אצל רשם המפלגות עם נתוני כל המפלגות האחרות שיש בהן משמעות לחברות. רשם המפלגות יחזיק עותק עדכני של פנקס הבוחרים של כל מפלגה.
2. בכל מקרה של אדם שהוא כבר חבר במפלגה אחרת, *** ההתפקדות האחרונה קובעת ***. המתפקד יקבל הודעה שהוא נגרע מחברות במפלגה הקודמת, ותתאפשר לו זכות החרטה.
כדי למנוע "נדידת עמים" בין המפלגות בכל פעם שיש פריימריס (תופעה שההצעה שלי בפירוש מקלה עליה), על המפלגות המקיימות פריימריס להסכים ביניהן על תקופת אכשרה של שנה וחצי לפחות שרק אחריה תהיה למתפקד/ת זכות בחירה.
צעדים פשוטים אלה יכולים לצמצם את הסטיגמה השלילית (על גבול השחיתות) שיש לחברות במפלגות, דבר שמונע מרבים להתפקד.
ירון: המקרה שאתה מדבר מוסכם, אלא שזאת המצאה של מדע בדיוני – מי ששלח טופס סיטול נמחק ויש על כך הוכחות.
איתי: גם אם נניח שאתה צודק (ואני חולק עליך) החוק בישראל קובע אחריות אישית על מתפקד לבטל התפקדותו ולוודא מחיקתו טרם התפקדות למפלגה אחרת ואוסר בתכלית האיסור על מפלגה לרשום מתפקד שמופיע בספר הבוחרים של מפלגה אחרת.
החוק מאוד פשוט.
ודני-זכותו של פרץ לומר מה שהוא רוצה וזכותו להשתתף בדיון וזכותו לטעון והכל בסדר, למה מתרגשים מכל פיפס שמישהו אומר? בסוף תהיה החלטה למחוק את הכפולים פשוט כי אין אפשרות אחרת
אין כאן שום מדע בדיוני. הסיפור שכתבתי הוא הסיפור שלי.
דקל,
אני לא טוען שהטיפול של העבודה בי או במתפקדים כפולים אחרים הוא מנוגד לחוק. אני טוען שהחוק דורש מהאזרח משהו שרוב האנשים לא יעמדו בו. אם אתה רוצה מפלגה סטייל שינוי שיש בה חברים מעטים ורבים מהם עורכי דין, רואי חשבון וכו' – סבבה.
אם אתה רוצה מפלגות שיכללו בהם עשרות ומאות אלפי חברים, מכל שכבות העם וללא חסמים של השכלה ומקצוע, צריך לשנות את החוק.
פישוט הליכים (לצד הוזלת העלות) הוא צעד אלמנטרי אם אתה רוצה שכמה שיותר אנשים יהיו מעורבים בתהליך.
שים לב שמה שהשתנה הוא לא אחריות המתפקד אלא מצב ברירת המחדל. אם פלוני התפקד לליכוד ואח"כ לעבודה ולפי הצעתי נגרע אוטומטית מהליכוד, אז ביום שהוא יבדוק את חברותו בליכוד ויגלה שאינו חבר, הוא לא יוכל לרוץ להתבכיין כי זו אחריותו שהוא רשום כחבר במפלגה אחרת.
השגת דבר במרמה זו לא עבירה פלילית ?
"אונס הדמוקרטיה" זה לא בדיוק מה שמבדיל רצח ראש ממשחה מ"סתם רצח רגיל" ?
מה הסלחנות הזאת,-
מי שהשיג קולות במרמה ובזיוף ובסחיטה באיומים "שיילך הביתה" ?
סליחה.
אני לא קולט.
שיילך חד משמעית להרבה מאד עשרות שנים בכלא !!!
אוי לנו אם נקבל שזה "חלק מהמשחק הדמוקרטי".
זה פשע.
זה הפשע החמור ביותר נגד החברה.
ואוי לנו אם לא בדיוק,- ובמלא מובן המילה,- אם לא בדיוק כך נתייחס אליו.
.
דני
כמו שכתבתי לשלי יחימוביץ' ויהי מחננו טהור מעבר למידה מונע פוריות.
במציאות אין אנשים ישרים 100% ועקומים 100% איפה הגבול ומה המידה שלך רק אתה יכול לקבוע.
אני מעריך ואין לי שום תימוכין שבמפקד הזה נעשו דברים לא מוסריים, השאלה היא שאלת המידה.
ורק שאלה: בועדת הכלכלה הולכים לדון בחוק הוד"לים חוק שאם יתקבל יחזק מאוד את בעלי ההון והכוח.
בועדה יש חברים ממפלגת העבודה, מה עדיף שיעסקו בחוק או במפקד?
כן אתה צודק, ברור שצריך מידה. אבל גם צריך לשים גבולות ברורים.
ובנתיים עברה שיירת ההפרטה של הקרקעות והתכנון צעד נוסף ונוכחותנו בועדה הייתה חלשה.
כמה צביעות יש, לא כל דבר שקשור במועמד אחר צריך לסלף ולהשמיץ, שלי לעיתים עושה דברים מצוינים וכך גם בוז'י ואין לי בעיה להגיד את זה ובכל זאת לעמוד בראש מטה הצעירים של עמיר פרץ.
להגיד "עוד כ 22,000 קולות הנחזים כלא כשרים" זה לא יותר משקר עלוב, כל ה22,000 הם אנשים שעוד לא התקבלה לגבי ההו"ק שלהם תשובה מהבנק או (וזה חלק קטן מהם) לא היה להם כיסוי בבנק, הם כשרים למהדרין (!!!) מה לעשות שהבנקים לא מתחשבים במפקד של מפלגת העבודה ולא שמו את הטפסי חיוב על חמישים שקלים בראש סדר העדיפויות שלהם, רובם ככולם יהיו חברי מפלגה.
שאר ה10,000 נפסלו ברובם על פרטים טכניים לכל אחד מהמועמדים היו פסולים, לעמיר היה הכי הרבה כי הוא פקד הכי הרבה, זה טבעי האחוזים דומים אצל כולם, הסיבות הם לא הוכחה קרבה משפחתית (במקרים מסויימים אנשים התפקדו ושילמו על עצמם וכתוב לא הוכחה קרבה משפחתית) ב90% מהמקרים אנשים פשוט שכחו לסמן את הקרבה המשפחתית למשלם, יש מקרים שבהם באופן מוצדק נפסלו אנשים אבל זה היה בתום לב כמו מקרה בו האדם פקד את אשת בנו והיה משוכנע לגמרי שזה נחשב קרבה ראשונה, אין ספק שדינו של הטופס היה להיפסל, רק שבעיה היא שהחליטו לבטל את כל האשכול עד ערעור וזו שגיאה חמורה.
יש מקרים נוספים כמו חסרה חתימה ספרה בת.ז לא קריאה (או בפרטי כ.א) וכן הלאה, המשותף ל90 % מהמקרים שהם כשלים טכניים נטו…
החלק האחרון הוא באמת ההתפקדות ה"כפולה" עכשיו מה הזוי, גשו לבעלי התפקידים הותיקים במפלגה, תגלו שמעולם לא פנו למפלגה ממפלגות אחרות על מנת לבחון האם חבר במפלגה שלנו הוא גם חבר במפלגתם, פקודי המפלגה, נסו להתפקד עכשיו לליכוד, מרץ, קדימה, תראו איך קולטים אתכם בשמחה, אף אחד לא ישאל אתכם אם אתם חברים במפלגה אחרת, אז אצלנו בודקים וזה מעולה, ונגיש את טפסי הביטול + ביטול חברות במפלגה אחרת ואז הם יהיו חברי מפלגה, אבל איזה סיבה הגיונית יש לפסול אותם לחלוטין? אין לזה שום סיבה שעושה שירות למפלגה ולא שירות לאינטרסים פוליטיים צרים המקרה שירון מתאר הוא אמת לאמיתה, אני עד לו וראיתי את החומר, אפילו את שלמה בוחבוט כרגע פסלו כי לפני שלוש שנים הוא היה פקוד לקדימה ועזב בטריקת דלת, אני מכיר דמויות נוספות שהיו בהלם לגלות כי שמם מופיע בפנקס בוחרים של מפלגה אחרת אחרי עשרות שנים בהם הם חברים במפלגת העבודה, חלק מהם שמות מאוד ידועים.
השורה התחתונה היא ברורה, עמיר פרץ הצליח לבצע מפקד ענק אידיאולוגי ערכי של שותפים לדרך שמאמינים שמפלגת העבודה צריכה לחזור לדבר על ערכים, על שוויון, על דאגה לחלש לעני ולקשיש, שמפלגת העבודה צריכה לקדם מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית, הזרם הזה עתיד להיות הזרם המוביל במפלגת העבודה ואנחנו צריכים לשמוח על כך.
איתי
כל מי שהוא מתפקד כפול יכול להיות חבר מפלגת העבודה, אף אחד לא מדיר ולא כלום.
מי שבאמת רוצה "להתפקד" לא מחכה לדקה ה-90 ואז אם לא נותנים לו זכות הצבעה דווקא באותה שניה שהוא נכנס עוזב.
ולגבי העתירה שהוגשה בנושא הכפולים: היא עסקה בטופס שהטעה את המתפקדים לחשוב ש"אופס טעיתי" זאת סיבה להיכלל בספר הבוחרים.
העתירה נועדה לסייע למתפקדים כפולים שיוכיחו שביטלו את חברותם, כמו שירון טוען, להיכלל בספר הבוחרים מבלי שיוטעו לחשוב שמספיק לכתוב "אופס טעיתי".
דקל, אתם כל הזמן טוענים שיש אנשים שפוקדים אותם ללא ידיעתם (אני אף פעם לא מבין איך מביאים לקלפי מישהו שהתפקד ללא ידיעתו) אבל תחשוב שיש באמת אנשים ברשומים בספרים של מפלגות אחרות שאין להם מושג מכך, שלמה בוחבוט עוד התפקד וביקש לעזוב, אני מכיר מישהי בת 70 שחברת מפלגה עוד מתקופת מפא"י אישה מאוד ערכית שגילתה השבוע במכתב שהגיע אליה שהיא חברה גם בליכוד, זה אפילו לא אופס טעיתי, וכן, אנחנו רוצים להעביר כל מי שרוצה לעבור אלינו במסלול החוקי הכי מהיר שיש, ואם אפשר לעשות את זה באמצעות טופס פשוט שנשלח אליהם אז זו שיטה מצויינת.
מעניין שלאף אחד מאנשי שלי לא אכפת שאנשים למשל התפקדו באינטרנט, לא חתמו, לא מילאו שום טופס ואפילו לא הצהירו שהם יושבים מאחורי המחשב, טאורתית זו הדרך הכי מצויינת לפקוד מפקד מושחת ושיקרי, אבל בגלל שרוב המתפקדים באופן הזה הם של שלי ומצנע אז אף אחד לא אומר דבר. אותו עניין לגבי הקיבוצים, אפשר לפקוד 500 איש בהמחאה אחת בקיבוצים שבהם כבר מזמן לכל אחד יש חשבון בנק משלו, אבל שלי ומצנע נהנים מזה אז זה כשר נקי ותבוני….
חיכיתי שתאשים את הקיבוצניקים במשהו. הם תמיד אשמים בהכל בסוף. אחלה בשורה.ב חברתית.
רועי
אני פקדתי אנשים דרך הרשת כי היה להם קשה להסתדר עם הטכנולוגיה.
חלקם אמרו לי במי הם תומכים, לא כולם תומכים בשלי יחימוביץ' או מצנע.
אבל הנקודה הכי חשובה היא להבין את נושא הטוהר והאבולוציה –
לאורך אלפי דורות הטהורים מתו בתולים וכך המטען הגנטי שלהם עבר לתולעים.
לכן בעולמנו זה, מי שהוא רק 60% טהור = מספיק, ומי ש-90% = טוב מאוד, ומציין תיקח רק אלוהים.
דני- אני יודע הקיבוצים זה וטו, הם בנו את המדינה אסור להעביר עליהם ביקורת וזה חוצפה, ובטח לא לעשות גזרה שווה בניהם לבין משפחת חרדים מנתיבות, אבל רק רגע, איך זה שבקיבוצים שלא מוגדרים כשיתופיים ולא יכולים יותר להתפקד בהמחאה אחת יש ירידה של מאות ואלפי אחוזים במספר המתפקדים (ראיתי קיבוץ שירד ככה מ360 ל7 מתפקדים).
ועמית, אני יודע שיש לא מעט אנשי עמיר שהתפקדו באינטרנט, אבל לא מדברים על זה כי מחר יגישו גם נגדם עתירה.
הקיבוצים אשמים בהכל, החרדים מנתיבות זאת הבשורה הבאה של מפלגת העבודה, ואנשי פרץ רועדים מפחד מהבריונים של שלי.
נקסט.
1. אתם לא רוצים להכניס חברים, סליחה על הביטוי, אבל מעניין לכם את האחוריים מי יהיה חבר במפלגת העבודה. מה שחשוב לכם הוא להכשיר את המתפקדים כדי לקבל זכות הצבעה.
אני לא אומר את זה כביקורת, זה לגטימי, אבל חשוב להבין את ההבדל ואת האבסורד בטיעון שלכם, הרי אף אחד לא "מונע מאנשים להיות חברי מפלגת העבודה".
2. מי שמתפקד כפול הוא מתפקד כפול וזה לא משנה אם הוא התפקד באינטרנט או לא יודע במה.
אבל יותר חשוב: מי ששלח לליכוד או לקדימה מכתב עזיבה לפני מועד סגירת ספרי המפקד – נגרע.
זו האמת הפשוטה.
יתר על כן: מאחר וספרי המפקד הם חובה על פי חוק ורשומה מוסדית על פי חוק הגנת הפרטיות, יש בכל מפלגה אחראי המפוקח על פי החוק (בעבודה קוראים לו "אחראי מפקד") ומחובתו על פי הדין למחוק חברים.
אגב, גם מפלגת העבודה לא מוחקת חברים שלא מבקשים להימחק (ס' 97 לחוקה אם אני לא טועה) וזאת על מנת שלא לבטל לאדם רצף חברות ולמנוע ממנו זכות הצבעה, אז ההאשמה הזאת כשהיא יוצאת כלפי מפלגות אחרות היא בגדר "הפוסל במומו פוסל".
3. עמדתי היא שאם מישהו רשום במפלגה אחרת בלי שמעולם התפקד אליה, שיגיש תלונה במשטרה על רישום כוזב במסמכי תאגיד ויקבל זכות הצבעה.
4. לגבי הקיבוצים הכל הוחלט במסגרת החלטות המפלגה הרבה לפני שעוד ידעו את תוצאות המפקד.
עתרתם בנושא למוסד לבירור עתירות כדי להוציא את חברי הקיבוצים שהתפקדו – וניצחתם חלקית (הוצאת חלק מהמתפקדים אני לא יודע בדיוק כמה).
במילים אחרות: "חסמתם את הכניסה למפלגה" – וטוב שעשיתם כן, כי יש כללי מפקד, ויש חוק, ויש לפעול על פי הכללים והחוק, יש לכם את מלוא הגיבוי בעניין זה.
לבסוף חשוב לציין שוב: העתירה שהגשנו לא עסקה בלהכשיר מתפקדים כפולים או לא, אלא במילוי הנחיות ועדת הבחירות ובטופס חסר אחריות שהטעה את המתפקדים וגרם להם להיפסל.
אם הייתם מבינים את המציאות כפי שהיא ולא פועלים על פי גחמות הייתם מבינים שהעמדה שלנו הייתה האינטרס שלכם, ומי שפעל לסייע למתפקדים לחזור לספר הבוחרים היו שלי ומצנע. אתם הייתם בעד הכשלתם.
אם תרצה הסבר אבהיר לך מחר
המטרה אצל עמיר מקדשת את החרדים. חוץ מזה תקרא את הנימוקים של שינדלר זה הרי בדיוק מה שכתבתי ומה שאתה מחדד: העבודה וחברות בעבודה לא ממש מעניינת את אנשי פרץ, שיודעים שאין להם בהסיס תמיכה רחב מהותי בעבודה ומחוצה לה.
שנאמר: לא אג'נדה ולא חזון- העיקר הנצחון.
ושלא נתבלבל: אם עמיר מפסיד הוא בחיים לא נשאר בעבודה, ואיתו כל "החבריפ החדשים" מלקיה ונתיבות שהיו סוציאל דמוקרטים נלהבים ופשוט לא שמנו לב.
דני אני חושב שאתה טועה ומדבר בלהט הרגע.
לדעתי צריך להתמקד בנושא ולא באדם, וצריך להתגבר על התאווה האנושית להתחרות.
היום אנחנו מתקבצים לקבוצות מתחרות ששהבדלים בינהן קטנים ושוכחים כמה מכעיסה אותנו המחשבה הניאו-ליברלית שהכל צריך להקבע בתחרות.