חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

השר"פ החינוכי או ההזניה של המושג "ציבורי"

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 17.07.11 6:06

חוק החינוך הציבורי הוא ניגודו של חוק חינוך ממלכתי. על ידי טשטוש בין "ציבורי" לבין "ממלכתי" מכשירה עמותת "הכל חינוך" את רעיון השר"פ החינוכי, ומתכוונת למסד אותו באמצעות חוק חינוך ציבורי

מאת: דליה בלומנפלד

הצ"ח החינוך הציבורי תמנע פערים חברתיים

החינוך הממלכתי במובן הישראלי הישן אינו מצליח עוד למלא את יעודו, ואינו קיים בשום מדינה דמוקרטית בעולם. הצה"ח לוקחת בחשבון את הצרכים, השאיפות, וההשקפות של רוב אזרחי המדינה, ובעיקר מבקשת למנוע, ככל האפשר פערים חברתיים ע"י מימון שוויוני, דבר זה אפשרי רק באמצעות חקיקה ראשית מאת: דן גבתון

לקריאה נוספת

עמותת "הכול חינוך" יזמה בכנסת שדולה בשם "שדולת אחריות המדינה לחינוך" , שנועדה לקדם את חקיקת חוק החינוך הציבורי, האמור להחליף את חוק החינוך הממלכתי. למראית עין, נועד "חוק החינוך הציבורי" להיאבק בהפרטת החינוך, למעשה הוא מכשיר אותה על ידי אימוץ הגיון השר"פ: המדינה תממן חינוך לכולם, אך לא  תמנע מהורים בעלי יכולת להתבדל בחינוך פרטי. החינוך הפרטי ינצל את התשתיות והמימון הממלכתיים, ובאמצעות תוספת זניחה יבטיחו בעלי האמצעים לילדיהם חינוך משופר ובעיקר- מתבדל. כך תיפתר הבעיה של "חברותא" ושאר מיזמי החינוך המופרטים, שיהפכו מעתה ל"ציבוריים", ימומנו על ידי המדינה, ויוזילו את מחיר ההתבדלות. על פי "הכול חינוך" "ציבורי" משמעו "מופרט". ב-1984 של אורוול לא היו עושים זאת טוב יותר.

יוזמת "חוק החינוך הציבורי" היא דו"ח דוברת בתחפושת. היא מנסה לטשטש את אותם יסודות בדו"ח שעוררו ביקורת ציבורית רבה, אך נשארת נאמנה למה שהיה מלכתחילה עיקרו של הדו"ח דוברת: הכשרת ההתבדלות על בסיס כלכלי.

האירועים המסבירים את היוזמה לחוק חינוך ציבורי מתחילים בתקופתה של לימור לבנת כשרת חינוך, כשמינתה את שלמה דוברת לעמוד בראש ועדת דוברת. רונית תירוש, מנכ"לית המשרד וויקטור לביא הציגו ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה"  נייר עמדה, שהוא אימוץ של טיוטא שנכתבה על-ידי דב לאוטמן במסגרת עמותת ח"י (חינוך ישראלי) .  נייר עמדה זה הציע לפרק את מערכת החינוך הישראלית הנוכחית, ובמקומה להקים מינהלים אזוריים בשליטת הרשויות המקומיות.

דב לאוטמן שהיה בזמנו ממובילי עמותת חינוך ישראלי (ח"י), והוא זה העומד בראש הדרישה לחינוך ציבורי, הציג בהיותו בח"י את מטרותיה: לדבריו, מאז הקמת המדינה, המדינה התפתחה והערכים השתנו. כיום אין צורך כבר בערכים קולקטיביסטיים הנחוצים לגיבוש החברה וקידומה. החברה כבר קיימת, המדינה התפתחה, ושינתה פניה. בחברה הישראלית שהוא רואה לנגד עיניו יש קהילות שונות ומגוון של תרבויות. תפקידו של החינוך הוא להביא לביטוי את מגוון התרבויות של הקהילות השונות. (עמ 212 בדו"ח דוברת) ובכל קהילה על היחיד לדאוג לעצמו. הערכים החדשים הם ערכים אינדיבידואליסטים. על כל פרט בחברה לדאוג לקידומו האישי ולהצלחתו. גישה זו מבטאת את הבסיס הערכי לחוק חינוך ציבורי שלאוטמן באמצעות "הכול חינוך" מעוניין לקדם.

מן הדיון הערכי גוזר לאוטמן את המבנה המוסדי של מערכת החינוך. נחוצה רפורמה המשקפת את ערכי-ההווה. ערכי-העבר קשורים להווייה תרבותית וחברתית קולקטיביסטית, שהעלתה על נס את מדינת-הלאום ואת הסולידריות החברתית. המבנה הארגוני המותאם לערכים אלה הוא מבנה ריכוזי מוטה שליטה מרכזית. משרד החינוך החזיק בידיו את כל הסמכויות: תכנון, ביצוע ופיקוח.

ערכי-ההווה קשורים לגלובליזציה, השוחקת את הזהות הייחודית של תרבויות, מחלישה את מוסדות המדינה המודרנית, ומפתחת ישויות על-מדינתיות. אצל הפרט מתגלות מגמות של אינדיבידואליזם וניכור, וגובר אצלו הרצון למימוש עצמי על חשבון האתוסים הקולקטיביסטיים.

בהתאמה לעידן הגלובלי הוצע מבנה ארגוני ביזורי במקום המבנה הריכוזי הקיים, שלפיו משרד חינוך, הכפוף לממשלה, חלש על התכנון ועל הביצוע בשטח.

המבנה הארגוני הביזורי שהוצע אמור לכלול שלושה דרגים ניהוליים: משרד החינוך, מינהלי חינוך אזוריים ומוסדות חינוך. מעל למשרד החינוך תקום מועצה לאומית לחינוך, שתגדיר את תפקידי משרד החינוך. משרד החינוך, לפי הצעה זו, יהיה כפוף למועצה הלאומית לחינוך ולא לממשלה. כמו כן, הוצע לעגן את הרפורמה בחקיקה: חוק להגדרת החינוך הציבורי, מטרותיו ומבנהו הארגוני.

חוק החינוך הממלכתי חוקק בשנת 1953 ומני אז עד היום הוכנסו בו מספר תיקונים. לעמותת "הכול חינוך" אינטרס  להחליף אותו ב"חוק חינוך ציבורי". הבנה זו מאירה באור אירוני את השם שבחרה עמותת "הכול חינוך": "חוק אחריות המדינה לחינוך". כאילו בעבר המדינה לא הייתה אחראית לחינוך, ו"הכול חינוך" תדאג שהמדינה תיקח על עצמה אחריות לחינוך. אחריות המדינה לחינוך קיימת ועוד איך קיימת בחינוך הממלכתי מאז הקמת המדינה.

באתר האינטרנט של "הכול חינוך" כתוב(בקישור תחת הכותרת "מידע כללי"): "חינוך ציבורי הוא המכשיר המרכזי של המדינה להנחלת ערכיה המרכזים של המדינה לכלל אזרחיה. חינוך ציבורי איכותי הוא כלי מרכזי ליצירת אתוס לאומי ושפה תרבותית משותפת ומכילה לכלל אזרחי ישראל". האתוס הלאומי החדש של "הכול חינוך" הוא אינדיבידואליזם, קידום אישי, הצלחה אישית, צבירת עושר אישי. אין חברה אחת מגובשת. יש קהילות שונות ותרבויות שונות. השימוש במושג "לאומי" גם הוא אירוני. אין הכוונה לגיבוש של אינדיבידואלים לקבוצה בעלת ערכים משותפים, אלא להיפך, לאפשר במסגרת של מדינה, פעילות של יחידים וקבוצות, כשהמשותף ביניהם הוא מינימאלי ביותר.

חוק החינוך הציבורי יאפשר ליחידים ולקבוצות לקבל מימון תקציב מדינה בסיסי, בעלי היכולת ישלימו בתקציבים  נוספים, וכך יתאפשר חינוך איכותי, שיקדם את בעלי היכולת, וישאיר מאחור את החלשים. ושום "תקצוב דיפרנציאלי", שהוא תוספת לפריפריה ולחלשים, לא יצמצם את הפער בין בעלי היכולת לבין האחרים.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

12 תגובות

  1. דליה :

    דן גבתון, שהוא חבר ב"הכול חינוך" כתב מאמר תגובה.
    הבעיה בתגובה היא שאינה מתייחסת לשאלה העיקרית: האם הצעת החוק תאפשר שר"פ חינוכי, משמע מימון פרטי של חינוך או לא?
    ואולי כן, בעקיפין מודה גבתון: " שיש דברים שהמערכת הפרטית מצליחה לעשות טוב יותר…", וכך הוא חושף את הנחת היסוד של חוק החינוך הציבורי.
    גיבתון מעיד על עצמו שהוא מומחה לרפורמות החינוכיות בבריטניה ובארה"ב, הוא רק שוכח לספר לנו על מגמתן הניאו-ליברלית, שאותה אמצה תנועת "הכל חינוך".
    גבתון גם מצליח לבלבל בין הדברים שאני מביאה מפיו של דב לאוטמן, לבין הניתוחים שלי, בלבול המקנה לפוסט שלו אופי מביך, בלשון המעטה.
    גבתון מקפיד למחזר טיעונים שהתיישנו. כך הוא כותב "דליה בלומנפלד יוצרת עולם דמיוני, שבו בעלי כח משליטים את השקפתם ומהנדסים את החברה…". לו היה מציץ בדה-מארקר הוא היה מגלה כי התיאור שהצגתי בשאלת השפעתם בעלי ההון על החברה הוא די מינימליסטי ביחס לגישה הרווחת בעיתונות הכלכלית העוסקת בשאלת הריכוזיות.
    אם כבר להיות ניאו ליבראל, כדאי לגיבתון להיות ניאו ליבראל מעודכן.
    צריך מעט מאוד מלים לענות על השאלה, האם אתה בעד שר"פ חינוכי, צריך הרבה מלים כדי להתחמק מהשאלה.

  2. דן גבתון :

    דליה בחייאת, את רוצה לסבך אותי?
    לא דן גבתון טוען אלא סטיוון בול, המוביל של הזרם הניאו-מרקסיסטי בסוציולוגיה של החינוך בבריטניה ובעולם, והמבקר הראשי של הפרטת החינוך, ושל ההשפעה הניאו ליברלית עליו. אז עצבים בבקשה להוציא עליו 😉 תקראי קצת, תאמיני לי שווה:
    Ball, S.J. (2007). Education Plc.: Understanding private sector participation in public sector education. London: Routledge.

  3. דן גבתון :

    דליה לא שאני חיב תשובה, אבל עניתי כבר אחרי המאמר שלי אז הנה גם כאן. התשובה: לא תאפשר. את טועה. החינוך הממלכתי הוא שמאפשר זאת, והאזרחים רוצים את זה. אני לא מבין איך זה בכלל קשור לריכוזיות. האם היכולת להשפיע על כסף תאפשר לבעלי הון לחדור למוחם של אזרחים ולהשפיע על תודעתם לגבי בחירת בתי"ס? ברור שאין שום קשר. תודעה כוזבת היא דבר שאין לו סימוכין אמפיריים, לא אז וודאי לא היום, וגם יש בו משהו מאד מתנשא כי אם לאזרח המצוי יש תודעה כזו, מדוע אין לך? או לי? הבעייה היא שפשוט לסחורה שלך אין תומכים בקרב הרוב המכריע מאלה ששולחים את ילדיהם למערכת החינוך. מותג, אבל בלי מוצר.
    הכל חינוך אינה ניאו ליברלית, וגם אני לא. אני מקדיש את חיי למלחמה בניאו ליברליזם, פרנסה לא רעה אגב, קראי את מה שאני כותב וחוקר. אבל מה זה חשוב הרי זו שאלה של אמונה, ולא של עובדה, ואני בעד חופש דת.
    מצד שני, אם את צודקת, לא מגניב שהמיסים שלך מממנים את הניאו ליברליזם שאת מייחסת לי, במחקרי סיטה? 😉
    בקיצור lighten up.

  4. דן גבתון :

    בסוף צ"ל מחקרי באוניברסיטה. משום מה נשמט, סליחה.

  5. איציק יאפ :

    האם היכולת להשפיע על כסף תאפשר לבעלי הון לחדור למוחם של אזרחים ולהשפיע על תודעתם לגבי בחירת בתי"ס?

    התשובה היא "כן".
    קוראים לזה פרסומות ושיווק.
    וכן, תודעה כוזבת לא הוכחה בערך כמו שעוד לא הוכח שטלפונים סלולרים גורמים נזק, או שבעבר ניסו לשכנע שלא הוכח שסיגריות לא מזיקות לבריאות.

  6. נעמי ט - לפרופ' גבתון :

    לכבוד פרופ' גבתון
    שלום,

    אודה לך אם תוכל להניח בפנינו את הסעיף המפורט בהצעת החוק שקובע במפורש שלא יאושר מימון פרטי של ביה"ס (באמצעות הורים או אחר).
    בהעדר סעיף שכזה דליה בלומנטל אכן צודקת.

    בתודה מראש.

  7. נעמי ט - לפרופ' גבתון :

    הכוונה כמובן לדליה בלומנפלד

  8. עודד גלעד :

    מחאה קטנה

    מאמר מצויין. רק צרם לי האופן בו משתמשת הכותבת במושג "גלובליזציה", כשהיא למעשה מקבלת את הניכוס הקפיטליסטי של המושג הזה. יצירתה של חברה עולמית, על-לאומית, אכן מהווה אסון רק כל עוד היא "חופשית" במובן השוקי וההוני הצר של המילה. צריך לזכור שעולם אחר הוא אפשרי – עולם סוציאל-דמוקרטי שבו יפעלו אלו לצד אלו גם מוסדות שוק עולמי (תאגידים) וגם מוסדות ממשלתיים עולמיים, שיתנו ייצוג לרצונות ולאינטרסים של כלל בני האדם, ויפעילו מכאניזמים גלובליים של צדק (מיסוי פדרלי, שיטור פדרלי, בתי משפט פדרליים וכד')

  9. משתמש אנונימי :

    הנה הסעיף המבוקש, בהיפוך.
    מקורות המימון בהצעת החוק הם ארבעה:

    פרק ו': מימון ותקצוב

    מקורות המימון 21. (א) מקורות המימון של סל החינוך לתלמיד לפי חוק זה יהיו מתקציב משרד החינוך.
    (ג) מימון סל החינוך לתלמיד לפי חוק זה יהיה מוטל על הרשויות המקומיות ועל המדינה; השר, בהתייעצות עם שר הפנים, ועם הוועדה יקבע, בצו שיפורסם ברשומות, לגבי כל שנת לימודים ולגבי כל רשות מקומית, את שיעור ההשתתפות של המדינה ושל הרשות המקומית בדבר מימון סל החינוך לתלמיד.

    מימון נוסף של מוסד חינוך
    23. מוסד חינוך יהיה רשאי לקבל מימון נוסף לפעילותו, מלבד דמי הסל המשולמים לפי פרק זה, מתרומות, תשלומי הורים וכספי רשויות מקומיות בסכומים, תנאים ומגבלות שיקבע השר, באישור הוועדה.

  10. משתמש אנונימי :

    http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3507.rtf

  11. איתן כבל, החוק שיזמת מתיר השקעות פרטיות בחינוך :

    […] "עבודה שחורה": "הכל חינוך"  זה לא מדינת רווחה השר"פ החינוכי או ההזניה של המושג "ציבורי" כיצד לחזק את החינוך הציבורי? השוואה בין שני מודלים נערך […]

  12. עבודה שחורה » "הכל חינוך" – האם מפלגות מרכז- שמאל תומכות ב"חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי" שיזמה העמותה? :

    […] לאחיזת העיניים. הצעת חוק חינוך "הכל חינוך", השדולה לקידום החוק, […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.