חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הכל חינוך, דו"ח דוברת וביה"ס חברותא – הכל קשור

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 14.07.11 0:35

בערב דיון בון ליר על החינוך הפרטי והחינוך הציבורי לאור פסק דין חברותא, נשאו דברים, בין שאר הדוברים, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, ורענן אביטל מייסד ומנכ"ל "חברותא". סיכום ופרשנות מאת דליה בלומנפלד

 דליה דורנר התייחסה בעיקרו של דבר לשני עניינים:

  • במערכת החינוך בישראל אין שוויון הזדמנויות
  • הרעש התקשורתי על "חברותא" הוא עניין אזוטרי.

מאחר שנושא "חברותא" עתיד להיות נידון בבית המשפט העליון, הודיעה דורנר, שהיא תתייחס לנושא רק באופן כללי.

דורנר סיפרה שהיא חברה ב"הכל חינוך", ושותפה בשדולה שהקימה "הכל חינוך" לחקיקת חוק אחריות המדינה לחינוך.

לדבריה, לפי חוקי המדינה היום, לכל ילד יש זכות לחינוך. עניין שוויון ההזדמנויות לחינוך הוא חובתה של המדינה. המדינה אחראית לחינוך. הבעיה היא שבפועל אין היום שוויון הזדמנויות. צריך לתת לכל ילד לממש את הפוטנציאל שלו.  ישראל היא מדינה שרוממות החינוך בפיה, אך היא אינה מממשת את שוויון ההזדמנויות בחינוך. החינוך מוטל על המדינה ועל הרשויות המקומיות. המצב היום הוא שרשויות מקומיות חזקות מתקצבות את החינוך כראוי, ורמת החינוך טובה. רשויות מקומיות חלשות, אין ידן משגת לתקצוב ראוי של מערכת החינוך ברשותן. הזכות לחינוך אינה מתממשת גם בחינוך הפרטי החרדי שאינו מלמד את תלמידיו. מערכת החינוך הציבורית הנוכחית היא חצי פרטית. יש מימון פרטי של הורים עבור פעילויות תרבות. אין בכך משום קיום עקרון שוויון ההזדמנויות.

מצב זה של חוסר שוויון ההזדמנויות בחינוך הביא אותה במסגרת "הכל חינוך" להשתתף ביוזמה לקידום הצעת חוק אחריות המדינה לחינוך הציבורי. ובניסוח  של דורנר: "המדינה אחראית לחינוך ואין היום שוויון הזדמנויות. לכן הגשנו ב"הכל חינוך" את הצעת החוק לאחריות המדינה על החינוך."

לדבריה, על תקציב החינוך להיות דיפרנציאלי. צריך לתת יותר מימון לרשויות חלשות.

לדברי דורנר,  לפי אותה הצעת חוק בשדולה של "הכל חינוך", שתומכים בה חברי כנסת רבים, חוץ מאלה שבמפלגות החרדיות, המדינה תפתח קרן לחרדים, שהיום אינם לומדים את לימודי הליבה. בעתיד, אם חרדי ירצה ללמוד, הוא ימומן מהקרן.

 רענן אביטל, מייסד ומנכ"ל חברותא התייחס למספר נושאים ובהם:

  • עניני המשפט
  • הפרוצדורה של קבלת תלמידים לבית הספר
  • החינוך הציבורי מול החינוך הפרטי (העצמאי בלשונו של אביטל).

ברשומה זו אתייחס רק אל הנושא העוסק בחינוך הציבורי  מול הפרטי. על המשפט התפרסמו שני מאמרים: יוסי דהאן "איזו מין חברותא", יוסי יונה ב"הארץ" "חברה  בע"מ".

אביטל מכנה את החינוך הפרטי חינוך עצמאי. לדבריו, השאיפה לעצמאות היא רצונם של בתי-ספר פרטיים. החינוך הפרטי רוצה עצמאות ממשרד החינוך, ולכן בחר אביטל בשימוש ב"חינוך עצמאי" במקום ב"חינוך פרטי". מאבק משרד החינוך הוא נגד זכות ההורים לבחור בחינוך לילדיהם. משרד החינוך רוצה לקבוע. האם משרד החינוך יקבע הכול, או שיש פלורליזם בחינוך?

אביטל מגייס את דו"ח דוברת להצדקת עמדתו, ומציין שדו"ח דוברת הציג תמונת מצב לפני 6 שנים. 4 שנים לפני הקמת חברותא:

  1. ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בפערים לימודיים ובפערים חברתיים.
  2. ההישגים נמוכים  שיעור המצטיינים נמוך ושיעור  החלשים גבוה. תמונת מצב זה מעלה שאלה לגבי איכות ההון האנושי המתפתח.
  3. מעמד המורה  נמוך, שכרו נמוך, רמת הדרישות מהפונים להוראה היא נמוכה.
  4. התרבות הארגונית של מערכת החינוך הציבורית תרמה להישגים הנמוכים של התלמידים.
  5. בעשור האחרון רבו בעיות סמים ואלימות בקרב תלמידים בבתי-הספר.
  6. הרקמה החברתית תרבותית מתפוררת. האתוס הלאומי מתפורר בגלל זרמים רבים בחינוך. בזמן האחרון נוצרו זרמים, כיתות פטור. בהיעדר מדיניות לאומית ברורה הולך ומתפורר החינוך הציבורי.

 אביטל מציין שהוא חלק בקבוצה של אנשים שאכפת להם, שהחליטו להקים בית ספר אחר, רציני, בית ספר שיעורר תלמידים לחשוב. את המודל שהם רוצים ליישם ממשו, רק אם תהיה להם עצמאות. (כלומר, אם יהיו פרטיים)

כפיפות למשרד החינוך תחייב אותם לזכויות המורים. הם רוצים להיות עצמאיים.

אביטל אמר שלמדינה שלוש אלטרנטיבות:

  • לקיים חינוך רשמי בלבד (כמו בקוריאה, בברה"מ. אביטל מצטט אמירה של סטאלין על החינוך) חינוך ציבורי הוא סכנה לדמוקרטיה. פרופ' ידידיה שטרן פוטר מועדת מקצוע האזרחות. מרמז על הפוטנציאל השלילי של המדינה בבלעדיות על החינוך.
  • חינוך פרטי בלבד, ללא מעורבות המדינה אינו מתאים למדינה מודרנית, למרות שכך החל החינוך. בבריטניה למשל, הוקם ביה"ס הפרטי "איטון". בישראל ב-1905 הוקמה גימנסיה  "הרצלייה", בית ספר פרטי (אישים מפורסמים למדו בו: משה שרת, דב הוז, אליהו גולומב). לחינוך הפרטי שמור מקום של כבוד בהיסטוריה. הוא מקדם אליטיזם חינוכי.
  • שילוב בין חינוך ציבורי לבין חינוך פרטי. זוהי האפשרות המועדפת.

 אביטל מבשר שהוא וחבריו הקימו את חברותא כדי ליצור שינוי.

אביטל ממשיך ומסתמך על דו"ח דוברת המציין שני חסמים בתחום החינוך:

פרקי הזמן הקצרים בהם מתפקדים שרי החינוך, תופעה המשפיעה על איכות התפקוד של משרד החינוך

מעורבות פוליטיקאים וארגוני מורים בחינוך

אלה חסמים שלא נפתרו.

תפקיד החינוך הפרטי (העצמאי) הוא להניע תהליכי שינוי, לגרום למערכת החינוך להתנער מאדישותה.

 בפרשנותו של אביטל לשוויון הזדמנויות של משרד החינוך הוא מביא את דימוי הדשא. משרד החינוך מטפח משטח דשא באותו גובה ובאותו צבע. אך יש צמחים שגדלים לגובה, וכל צמח זכאי לטיפול אחר כדי לממש את הפוטנציאל שלו. "אנו מזהים פוטנציאל של התלמיד ומנסים למצות את הפוטנציאל שלו", אמר.

 אנו לא רוצים לוותר על החינוך הציבורי. יצאנו בהקמת חברותא כדי לחולל שינוי במערכת החינוך. לא לפתור בעיות של תלמידים. בדו"ח דוברת כתוב שהחינוך הציבורי לא מפתח הון אנושי. ההון האנושי זקוק לסוג אחר של חינוך. מטרת חברותא היא לייצג מודל, סוג של מגדלור שבעקבותיו ייבנו עוד בתי ספר כאלה. ממערכת בינונית נעלה אותה. זה מה שקרה בכלכלה הישראלית בתחום ההיי טק. היזמות בהיי טק העלתה את רמת הכלכלה בישראל. מיזמים בהיי טק תבוא הבשורה, היזמות לא תבוא ממערכת החינוך

 ד"ר יוסי דהאן הגיב לדברי אביטל, בעניין הציטוט אודות סטאלין ואמר שבין סטאלין ו"חברותא" יש עוד כמה אפשרויות. הוא הוסיף ואמר, שלא נכון להציג את מערכת החינוך ככזאת שאינה מקיימת שוויון הזדמנויות וש"חברותא" היא פרח פרא המקיים שוויון הזדמנויות. עושר, הכנסה וכוח הם אלה קובעים את ההזדמנות החינוכית בחברותא.

בהתייחסו אל דימוי אחידות הדשא, המצייר את משרד החינוך כמייצר תוצרים מתובנתים, הסביר ד"ר דהאן את עניין  המתח בין שוויון הזדמנויות לפלורליזם. ואמר שלמתח זה אין  שום קשר לאחידות הדשא. תחת שוויון הזדמנויות אפשר להביא למיצוי הפוטנציאל של התלמיד. מימוש עקרון שוויון הזדמנויות אינו יוצר אחידות של דשא. זוהי תפיסה פשטנית. בהפרת עקרון שוויון ההזדמנויות יוצרים קשר בין הזדמנויות כלכליות ותרבותיות לבין הזדמנויות חינוכיות.(כלומר, בוחרים תלמידים מרקע תרבותי חזק או רקע כלכלי חזק, נותנים לתלמידים כאלה הזדמנות חינוכית, ומונעים אותה מתלמידים שאינם מרקע כזה, ומפרים בכך את עקרון שוויון ההזדמנויות).

ד"ר דהאן הזכיר כי מצוינות היא לא רק תכונה של היחיד, אלא גם של בתי ספר. בבתי ספר כאלה, מטפחים תחרותיות. אבל אולי  רצוי שלתלמיד יהיו חוויות אחרות מבית-הספר, סולידריות למשל.

 ד"ר דהאן התייחס גם להעמדת "חברותא" כמגדלור. הוא אמר שמגדלור תמיד יצליח, אך לא בטוח שבתי הספר שיקומו ברוח זו יצליחו גם. דהאן בטוח שחברותא הוא בית ספר טוב. אך לגבי עקרון שוויון ההזדמנויות חברותא לא יכול להיות מגדלור.

 ד"ר דהאן סיכם את גישתו בעניין חברותא: "בשיטת עוד דונם ועוד בית ספר מכרסמים בתי המשפט במערכת החינוך הציבורית ובאופן אנטי-דמוקרטי, מעל ראשיהם של המחוקקים וקובעי המדיניות, מעניקים רישיונות ולגיטימציה להקמתו של מגזר חינוכי פרטי במימון המדינה, כשהם נשענים על טיעונים מוסריים מופרכים וקביעות סוציולוגיות חסרות שחר."

 ומה אני למדתי מהדיון הזה:

  • שבית-ספר "חברותא" הוא מימוש של בית הספר שצייר דו"ח דוברת בעיני רוחו.
  • שאביטל אינו יחיד, אלא חבר בקבוצה, שהקימה את "חברותא"
  • "חברותא" הוא המודל של השתלטות העסקים על בתי ספר
  • "חברותא" הוא ה"מגדלור", שלאורו יקומו ויפרחו עוד בתי ספר פרטיים במימון ציבורי עם שכר לימוד גבוה

 כן כן. ולא צריך אנשי חינוך. יש אנשי היי טק שיפעלו בחינוך והם אלה שיביאו לשיפורה.

ולאוטמן הקים את "הכל חינוך" כדי "להציל את החינוך".

ובזה הוא לא סיים. יש לו עוד תוכניות ל"הצלת החינוך":

  • לחוקק חוק חינוך
  • להנהיג תקצוב פר תלמיד (לא סלי טיפוח ולא סלים בכלל)
  • לפעול בתחום רישוי בתי הספר כדי לעשות עסקים גם מזה.

"חברותא" היא עוד צעד בתכנית הגדולה של "הכול חינוך", ואחרי הצעד הזה יהיו עוד צעדים.

ומערכת החינוך תלך ו"תפרח".

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , ,

35 תגובות

  1. גליה :

    דליה תודה על הדיווח.
    את הקונספירציה לא הבנתי.
    אבל אם דליה דורנר גם לא הבינה, אז אני בחברה טובה 🙂

  2. דליה :

    גליה
    איפה את רואה קונספירציה?
    שום דבר לא קונספירטיבי. הכל חשוף על השולחן.
    ודליה דורנר היא מומחית במשפטים. לא בחינוך.

  3. איתי :

    ה"קונספירציה" היא שלדעתך

    א. תחת הכותרת של הצלת החינוך הציבורי "הכל חינוך" עושים משהו שיגרום בעצם להאצת תהליכי הפרטה בחינוך.
    ב. יתרה מכך – מה שמוצג כמפעל לאומי נועד בעצם לשרת אינטרס של בעלי הון לייצר רווחים מתעשיית חינוך פרטית.

    זה מזכיר קצת את המקרה שבו הקמפיין של הר"י שכותרתו "הצלת הרפואה הציבורית" כלל בתוכו רכיב משמעותי מאוד של הכנסת שר"פ לבתי"ח ממשלתיים, כלומר העמקת ההפרטה של הבריאות.

    לכן כל כך מעניינת העובדה שדליה דורנר, אישה חריפה וביקורתית, בעלת עמדות הנוטות לסוציאליזם (בניגוד מובהק לרבים מהקולגות שלה בביהמ"ש העליון) היא חברה בהכל חינוך.

    אפשרות אחת – ההסוואה בלבלה גם אותה.
    אפשרות שנייה – זו לא באמת תנועה לקידום הפרטה, נהפוך הוא.
    אפשרות שלישית – יש שם גם חובבי הפרטה וגם מתנגדי הפרטה והם מנסים למצוא מכנה משותף.

  4. דליה :

    איתי
    כמו שכתבתי לגליה, אין פה שום קונספירציה.

    אתה כותב: "תחת הכותרת של הצלת החינוך הציבורי "הכל חינוך" עושים משהו שיגרום בעצם להאצת תהליכי הפרטה בחינוך."
    מה שאני אומרת הוא ש"הכול חינוך" שעומדת מאחורי דו"ח דוברת הציגה מבין אחת ממטרותיה את השינוי המבני של משרד החינוך. להפוך אותו ממשרד גדול וריכוזי השולט בנעשה בבתי הספר, למשרד מטה קטן ומבוזר.
    הפרק: "ארגון מחדש של מערכת החינוך" בדו"ח דוברת מפרט זאת.

    מטרה זו מומשה, ומשרד החינוך הפך לכזה. בוצע שינוי מבנה ארגוני. פוטרו עובדים רבים. פונקציות רבות עברו למיקור חוץ באמצעות מכרזים. במקום מינהלי חינוך, חוזק כוחם של המחוזות במשרד החינוך.

    הקמת "חברותא" משקפת את השלב הבא בתכנית. לאחר "שחרור" בתי הספר בשטח מ"עול" משרד החינוך, השטח פנוי לפעילות של גופים ופרטים להקמת בתי ספר ולהפעלתם ברוח ערכי דו"ח דוברת.

    בית הספר "חברותא" מהווה מודל לדמות בית הספר הרצוי לפי דו"ח דוברת. בדיון בון-ליר מנכ"ל חברותא הקריא את מצב החינוך מתוך הדו"ח. ולא סתם. הוא רצה להראות שבית הספר שהוא הקים, משקף את הערכים המוצגים בדו"ח דוברת.
    השטח פתוח ליוזמות של חברות, רשתות, עמותות, פרטים להקים בתי ספר ברוח מודל "חברותא".

  5. דקל-דוד עוזר :

    ניאו-ליברליזם, פלורליזם ועל ההבדל בין פרטי לציבורי

    קודם על תודה על הכתבה, ועכשיו לתגובית:

    1. אין מדינה. יש קהילות, יש בחירות, יש נציגי ציבור.

    2. החינוך הוא חובה הורית, אחרי שהוא חובה הורית הוא חובה קהילתית (לפקח על קיום הורות טובה לילדים)

    3. אין פרטי/ציבורי – יש חלוקה של סיכונים סיכויים – נתחיל בנושא המשאבים: היום נותנים X כסף למתפתחי מערכים, Y לכל מורה וZ למנהלים. איפה הכסף שצריך התלמיד לקבל? אולי גם לו מגיע?

    4. הטיעון נגד בתי הספר הפרטיים (זה הורס את המערכת הציבורית) חלש מאוד נוכח ההסכמה (שאני לא יודע אם היא נכונה) שמדיניות ערבוב האכלוסיות במערכת החינוך נכשלה (שוב, אני לא יודע למה חושבים ככה, המבחן הוא בגיל 30 לא בגיל 15 ולא עשו לזה בחינה מעמיקה).

    5. נציגי הציבור יכולים לקבוע תנאי קבלה לבתי ספר פרטיים (נניח על בסיס גיאוגרפי), וכללים לאי-הפקת רווחים ומתן דיבדנדים, וכללי שכר בבתי ספר פרטיים, וכללים לגבי מי רשאי לתפקד כמורה בבתי ספר פרטיים – לומר שהיא צריכה לקחת בעלות על "הזכות" להקים בתי ספר (זכות שהיא חובה הורית)?

    6. יש לי הרגשה שגם הכל חינוך (אני מסייג דברי בהמשך) לא קולטים את האפשרויות הגלומות בריבוי המסכים, משחקי המחשב ורשת האינטרנט, אבל הם לפחות מנסים לבנות מודל חדש.

    הנה הצעה לצדקנים: לבקש שהקמה של בית ספר פרטי תתאפשר אבל רק בערים כמו שדרות והקבלה לבית הספר תהיה על פי אזורי רישום עם אפשרות ל"טיוב" (כלומר לקבל בכסף) של 10-15% מהתלמידים.
    נראה מה הכל חינוך יאמרן אז

  6. איתי :

    ראשית,

    אם אינני טועה, חברותא ממש אינה המודל *היחיד* הרצוי בעיני דברת.

    דברת רוצה שחלק מבתי הספר יהיו בבעלות המדינה/רשויות מקומיות וחלק יהיו בבעלות פרטית (עמותה שיכולה להיות רשת או חברה בע"מ שיכולה להיות רשת). מודלים כאלה קיימים גם באמריקה הקפיטליסטית וגם בשבדיה הסוציאל-דמוקרטית.

    העיקרון של הכל חינוך אומר אלו ואלו יקבלו מימון זהה מהמדינה אבל רק בתנאי שיעמדו בקריטריונים מסוימים כמו תוכנית ליבה ואיסור סלקציה. הכל חינוך קוראת לכך "חינוך ציבורי", כי המדינה נותנת כסף ובתנאי שיעמדו בכללים שהיא קבעה.

    הצגת העניין כאילו לפי באידיאל של דברת/הכל חינוך המדינה הופכת להיות מספק שירות לרגולטור בלבד היא למיטב הבנתי הגזמה. ממה שאני מבין האידיאל שלהם הוא של מערכות ממלכתיות ופרטיות המתקיימות במקביל [פרטיות במובן הרחב – כולל עמותות, רשת אורט, עמל וכו ולא רק חברותא שהיא בבעלות חברה בע"מ].

    כמובן שאפשר להתווכח אם זה טוב או רע ביחס למצב הקיים כיום שגם בו מערכות ממלכתיות ופרטיות מתקיימות במקביל ואחוז בתי הספר הממלכתיים (מתוך מגזר הציוני והערבי בלבד, ללא קשר לאחוז תלמידים בחינוך חרדי) הולך וקטן.

    קונספירציה

    אם אינני טועה הסיבה שגליה השתמשה במונח קונספירציה היא בדיוק הבלבול המכוון שאת עומדת עליו כאן בין חינוך ממלכתי וחינוך ציבורי. במובן הזה בפירוש לא הכל על השולחן. הדברים הללו ברורים לך ולי ולגליה ולעוד שניים וחצי אנשים.

    המשמעות – הרבה אנשים שחפצים בחינוך ממלכתי חזק ונגעלים מיוזמות מסוג חברותא עשויים לתמוך ואף להיות חברים בהכל חינוך ובכך לתת לה חותמת של יוקרה וקונצנזוס.

    אם זה נכון שהכל חינוך זו תנועה להפרטת החינוך ואם נניח שדליה דורנר היא בתפיסתה הסוציאל-דמוקרטית היא מתנגדת חריפה להפרטת החינוך, אז בהחלט יש פה קונספירציה, או נכון יותר הונאה, ודליה דורנר בלעה את הפיתיון. זה בדיוק כמו "מפלגת צדק חברתי" של אוליגרך או קמפיין "חיים לים המלח" של האחים עופר.

  7. רביב נאוה :

    ההצעה שלך לא ברורה, איתי. אם לבתי הספר אסור לקבל מימון מכל מקור פרט למדינה, אז הם בעצם מולאמים.

    לגבי ה"קונספירציה" – אם אני מנסה להיות "חייזר אובייקטיבי" שלא יודע ש"הכל חינוך" הוא כנופייה של בעלי-הון אכזריים כמו לאוטמן ושדוברת הגדול והנורא הוא שליחם עלי-אדמות אז אני לא מוצא – לא בדברים שנאמרו בכנס, ולא בהצעת החוק שדורנר מזכירה (שלא קראתי, אני מודה) ראיות לכך שיש כאן מזימה להפרטת החינוך וחזקה על דורנר שהיא לא בלעה שום פיתיון.

    יש ויכוח לגיטימי האם ביזור הוא הדרך להבטיח את השארת החינוך באחריות המדינה (גישת לפיד, תמיר, הכל חינוך ועוד הרבה). ביזור עדיין אינו הפרטה. הוא עלול להיות שלב בדרך להפרטה (בגלל חולשתן של הרשויות המקומיות והמגמה הכללית של הפרטת שירותים ציבוריים שבאחריות הרשויות) ולכן אני מתנגד לו אבל זה לא אומר שכל מי שתומך בו הוא בעל אינטרסים עסקיים שרוצה לעשות עוד כמה ג'ובות.

  8. איציק יאפ :

    זה הורס אותי כמה פילפולים, דיונים, ויכוחים, רפורמות, ועדות, החלטות וקבילות יש סביב הנושא של "איך להציל את החינוך בישראל" ואף לא אחד חושב על הפתרון הפשוט של… לתקצב אותו במידה ראויה?!

    משרד החינוך, ברמה העקרונית, שם לו למטרה להוציא "כל תלמיד ממערכת החינוך, כשהוא מוכן ויש לו את ארגז הכלים הדרוש להיות ישות עצמאית בעולם ולהגיע למיצוי אישי" וגם
    "לכל רשות, ולכל בית ספר יש עצמאות אקדמאית, ובלבד שיעמוד בדרישות של משרד החינוך" (ציטוטים לא מדוייקים מהזיכרון, אבל הם קיימים שם בין כל המסמכים)

    כל הדיונים והרפורמות זה… סליחה… בולשיט ענק.

    תקציב נכון, ואפשרויות בקרה על מורים ומנהלים (ז"א משרד מבקר החינוך, כמו שיש מבקר המדינה) ו-הופ נפתרו כל הבעיות ומערכת החינוך צועדת בחזרה בדרכה להיות שוב מודל לחיקוי בעולם.

    אבל פאק, מי רוצה דבר כזה?!

  9. דליה :

    מנכ"ל חברותא השיב לשאלת המיקום ודרכי הקבלה לחברותא דברים אלה:הוא חיפש מקומות שונים למקם בהם את בית הספר. בראש העין, ראש מינהל החינוך לא הסכים להקמת בית ספר בתחומו. בנווה הדסה בתל יצחק, היו גורמים שלא הסכימו להקמת בית ספר במקום זה. ראש מועצת עמק חפר הסכים להקמת בית הספר בתחומו.
    הקריטריונים לקבלת תלמידים לחברותא: מוטיבציה ללמידה, הישגים לימודיים (על רקע בית הספר הקודם ובאופן יחסי), מצוינות חברתית שנבדקת בראיון עם התלמיד על עיסוקיו בזמנו הפנוי. כמו כן מביאים תלמידים ליום שלם ובודקים אינטראקציה חברתית והתמודדות מול דילמות מוסריות.
    אם לתלמיד אין כסף, מקבלים אותו. השנה היו 80 תלמידים בבית-הספר.

  10. דליה :

    לא קונספירציה

    גליה ואיתי
    לאחר הפירוט של איתי,
    המילה "קונספירציה" אינה מתאימה להקשר זה.
    יש ניסיון להאחזת עיניים. יש לי בעיה בסיסית עם עניין של יושר, יושר אינטלקטואלי בהקשר זה.

  11. איתי :

    רביב,

    מחקתי את מה שכתבתי בעניין מימון כי אני צריך לחשוב על זה עוד קצת, אבל מה שאתה אומר שתקצוב ממשלתי שווה הלאמה אינו נכון. אם האשפוז הסיעודי (מאמר של עדית לב) מבוצע ע"י חברות פרטיות ועמותות, שהמדינה נותנת להם רשיון במכרז ומתקצבת את פעילותן – זה עדיין שירות פרטי/מופרט [מופרט = המוסד הסיעודי היה בבעלות ממשלתית/עירייה ומכרו אותו לגורם לא ממשלתי], ולא משנה אם יש למפעיל הכנסות נוספות או לא.

    דוגמה נוספת – ייצור ערכות מגן. המפעל הוא פרטי, האזרחים מקבלים אותן חינם. זה לא שירות מולאם, בין אם המפעל מוכר גם לייצוא או לא. אותו דבר מפעל טקסטיל ישראלי שכל תוצרתו הולכת לצה"ל וכל הכנסותיו באות מתקציב המדינה. גם הוא אינו מפעל מולאם אלא חלק מהמגזר הפרטי.

    דבר נוסף, צריך להבדיל בין ביזור לרשויות מקומיות (מוניציפליזציה), מיקור חוץ של עבודת מטה משרד החינוך (למשל עבודת מדען ראשי), ובין הנושא של בתי"ס ממלכתיים ופרטיים, כי אלו 3 דברים שונים לחלוטין. גם בעידן טרום-ההפרטה הבעלות על תיכונים היתה מבוזרת (עיריות) אבל הפדגוגיה היתה מולאמת (תוכניות לימודים, פיקוח, מדידה והערכה).

    בעידן של ימינו יותר ויותר מורים לא מקבלים תלוש מהמדינה/עירייה אלא מעמותה/חברה בע"מ, במקרים רבים עם פגיעה בזכויות ובבטחון תעסוקתי.

    דליה צודקת לגמרי שמוניציפליזציה יוצרת תנאים שמקלים על הפרטה. היום אם מישהו רוצה לפתוח בי"ס פרטי ייחודי הוא צריך להילחם במשרד החינוך, ומבחינת רבים מפקידי המשרד כל בי"ס כזה הוא יריקה בפרצוף – ראו, נכשלתם.
    לעומת זאת לשכנע את ראש עיריית ירוחם או רמת השרון לפתוח בי"ס "מצויינות" בבעלות עמותה זה הרבה יותר קל.

    נ"ב – מנית את לפיד ותמיר באותה נשימה והאמת היא שהם התכתשו בדיוק על זה – הוא הציע מוניציפליזציה והחלשת משרד החינוך והיא התנגדה.

  12. רביב נאוה :

    כאן אתה צודק לגמרי, אבל זה בדיוק הראציונל של הפרטה לעמותות. הרעיון בעמותות הוא שמעבר לתקצוב הממשלתי הבסיסי העמותה יכולה גם לקבל תרומות וכך לשפר את השירות (ובהמשך, ע"פ גישת הייבוש של האוצר, לתת תירוץ להפחית את התקצוב – אבל זה כבר עניין אחר). ברגע שאסרת את זה, באמת אין שום הצדקה להפעלה ע"י עמותות (חוץ ממניעת עבודה מאורגנת).

    כמו שכבר נכתב כאן המבנה של "בעלויות" היום הוא בעצם מה שאתה מדבר עליו. לאשתי ולי יש ביחד 20 שנות הוראה ואין לנו בבית תלוש אחד של משרד החינוך (חוץ מבדיקת בחינות בגרות – מהשנה הבאה גם זה יופרט, נדמה לי).

    חברותא, כמו שאומר המנהל שלו בעצמו, הוא סוג של "מגדלור" שמאיר את מגמות ההפרטה בחינוך, אבל לא הוא הבעיה. הבעיה מתחילה באנקורי, תיכון ת"א וכל אותם בתי"ס שהם גם חברות למטרות רווח, גם מעסיקים מורים ללא זכויות וגם קולטים תלמידים שבניגוד לתלמידי "חברותא", לא תמיד יש להם אופציה אחרת בחינוך הממלכתי.

  13. גליה :

    דליה,
    דליה דורנר ישבה בערכאות משפטיות שדנו בסוגיות חינוכיות, חוק השילוב למשל, לכן אי אפשר לפתור בזלזול את נוכחותה ועמדותיה המקצועיות בכנס. ככלל הדיון צריך להתייחס למהות ולא למי "מומחה ומבין בחינוך" ומי לא (לפי דעתך)

    איתי,
    לרשויות מקומיות גדולות יש אינטרס זהה למדינה. הם לא צריכים סגרגציה בעיר שלהם, לכן כפי שכתבה דליה בתגובה 9, לחברותא לא היה קל למצוא עיר מקלט.
    הנה מקרה אחר:
    http://www.local.co.il/raanana/82705/article.htm

  14. איתי :

    איציק,

    אם רק תכפיל את שכר המורה בבי"ס ממלכתי ברמת אביב ג' ואת שכר המורה בבי"ס ממלכתי דתי בנתיבות, זה לא יצמצם פערים בין מזרחים לאשכנזים. למשל, כי ההורים האשכנזים מרמת אביב יתנו עוד כסף ובית הספר שלהם ייתן חינוך יותר איכותי.

    כסף (והרבה) הוא תנאי הכרחי אך בלתי מספיק. רק לשפוך תקציב לא יעזור, כי עדיין נותרים עיוותים מבניים. עוד לפני "עידן הרפורמות" היו פה פערים אדירים בין מזרחים לאשכנזים, בין ערבים ליהודים, והתקיימה מערכת פרטית חרדית עם הרבה בעיות (גזענות למשל) במימון המדינה.

    ועדת דברת אמרה – גם בלי תוספת כסף (זה הוגדר לה במנדט), אפשר לעשות מהפיכה ברפורמה מבנית. חלק מהדברים שהציעה חיוביים (שעות פרטניות, כמו שארגון המורים עצמו הציע) חלק איומים ונוראים.

    האוצר אומר – רוצים עוד כסף? תנו רפורמה בדרך שלנו (= דרך דברת). ואכן ברגע שארז ווסרמן חותמים על רפורמות בעלות לא מעט מאפיינים ניאו"ל כמו חוזים אישיים ובונוסים למורים – ברזי התקציב נפתחים.

    הס"ד צריכים לומר – כן, צריך גם יותר כסף אבל גם צריך רפורמה אחרת. כל עוד תקועים בהתנגדות לרפורמה בלי להציע חלופה לא משכנעים את הציבור הרחב, הרי הבעיות שדברת מדבר עליהן (אביטל מצטט למעלה בששה סעיפים) הן מציאות ולא ספין והן היו קיימות גם לפני הרפורמות.

    דליה,

    אני חושב שההבדל בין הונאה לקונספירציה (שניהם מונחים חמורים מאוד) טמון בשאלה אם מקימי הכל חינוך מתכוונים לעשות כסף מהרפורמות שהם מקדמים.

    קונספירציה הייתי קורא לקמפיין שמדבר על כמה יכולות המודיעין של צה"ל גרועות וחייבים רפורמה, ובעצם מנסה להעביר עוד ועוד נתחים לידי תאגידים פרטיים (בדומה למה שקורה באמריקה) שהם העומדים מאחורי הקמפיין.

    אני לא חושב שדב לאוטמן מעוניין לעשות כסף מבית חרושת לייצור תלמידי אליטה, במקום בית חרושת לגרביים (כמו שיש לו).

    קשה לי להאמין שמוסד כזה יכול לצאת בסוף שנה עם רווח גדול (ההוצאות גדולות מאוד, וככל שיעלו את שכר הלימוד הביקוש יקטן). זה לא מקרי שהטייקונים שלנו לא משקיעים בשירותים מופרטים כמו פתיחת רשת מוסדות אשפוז סיעודיים או ברשת מרפאות עיניים פרטית, אלא הולכים למחוזות אחרים שיש בהם % תשואה גדול יותר על ההשקעה – סלולר, גאז, פיננסים.

    כמובן, גם אם זו "רק הונאה" זה גרוע מאוד. מה שאת טוענת בעצם הוא שלאוטמן ודברת מרמים את הציבור ובייחוד רימו את דליה דורנר. דבר שאפשר לעשות הוא להעביר לדורנר 3-4 שאלות שאינן מתייחסות לחברותא, אבל כן מעמתות אותה עם המשמעות של הצעת הכל חינוך ושואלות אם זה לרוחה.

    רביב,
    ההצדקה לקיום עמותות במצב שבו לביה"ס של העמותה ולביה"ס של המדינה יש אותו תקציב (לתלמיד) ושכר המורים בעמותה מוצמד לשכר המורים הממלכתי (כפי שנדרש בצדק לגבי עו"סים) היא הצדקה פדגוגית.
    בי"ס של עמותה יהיה בהכרח כפוף פחות לחסמים בירוקרטיים של משרד החינוך ויסבול פחות מהנחתות של המשרד בסגנון "ללמד את מיקום הקו הירוק" או "לשיר כל שבוע את ההמנון".

    לדוגמה, בבי"ס מוכר בלתי רשמי במגזר הערבי בבעלות עמותה מלמדים על הנכבה, וזה לא היה עובר בבי"ס ממלכתי. אני מניח ששם לא יצטרכו לשיר את התקווה פעם בשבוע.

    לפי "הכל חינוך" (http://www.hakoled.org.il/?p=829) אם ביה"ס הזה מלמד תוכנית ליבה ועומד בקריטריונים מסוימים שהמדינה קובעת (ובוודאי לא יוכלו להיות "ציוניים") אז הוא מקבל 100% מימון מהמדינה. כלומר – מעבר לתוכנית הליבה בי"ס אחד יוכל ללמד תלמוד והשני נכבה, בבי"ס דתי אחד יתפללו בנים ובנות ביחד ובאחר יכריחו את כל הבנים לגדל פאות. זהו מגוון שהיום בלתי אפשרי לקיים אותו במערכת הממסדית ולכן ארגונים והורים דוחפים החוצה מהמערכת.

    משתמע שיש פה, בנפרד מהדיון הפרטה-הלאמה גם דיון על פלורליזם ורב תרבותיות וגם דיון על שיתוף הציבור. החינוך בישראל בעידן טרום ההפרטה היה בגדול חינוך של כור היתוך, פרט למובלעות ששמרו על אוטונומיה. היום אנחנו לא בשנות החמישים ואי אפשר וגם ממש לא רצוי לחזור למודל הזה.

    אפשר להתווכח עד כמה עידן מפאי היה באמת סוציאליסטי, אבל מה שבטוח – זו לא היתה דמוקרטיה ליברלית. דעתם של האזרחים לא ממש נחשבה, עוד יותר אם הם היו מזרחיים, ועוד יותר אם הם היו ערבים. ומצד שני, בעידן ההפרטה יש אולי יותר חופש בחירה ומשקל לדעת ההורים, אבל יש מחלות חמורות אחרות כמו הגדלת ההוצאה הפרטית ובית חרושת לציונים.

    צריך לחשוב על מודל שבו החינוך הוא מצד אחד יותר מולאם בהשוואה להיום ומצד שני יותר מאפשר פלורליזם ויוזמות מקומיות.

  15. דליה :

    איתי
    לא השתמשתי במילה "קונספירציה" ולא השתמשתי במילה "הונאה". אני חושבת שכיוון הפעולה שאתה מציע אינו הכיוון הראוי. הגישה שלאוטמן מרמה, ונבדוק את העניין עם דורנר אינה גישה ראויה. יש בה מין של סכסכנות אישית שאינה מקובלת עלי. הפוסט הבא שלי, שיפורסם ביום ראשון, מבהיר את הדברים.
    עניין נוסף. אני לא מבינה למה מוכנס לדיון מושג ה"הלאמה". בשנים האחרונות ביזרו את החינוך. מממשים את דו"ח דוברת ככתבו וכלשונו. אז מה פתאום הלאמה? זה לא מתאים לדיון. אם כבר, צריך לדבר על ריכוזיות וביזוריות.

  16. איתי :

    הטענה שלך היא שתחת הכותרת שנראית מאוד יפה "חיזוק החינוך הציבורי" בעצם מחלישים את החינוך הממלכתי ומפריטים את החינוך בצורה זוחלת.

    בעצם הופכים את המדינה ממעסיק לרגולטור של מעסיקים שהם מהמגזר הפרטי (בהגדרה הרחבה כלומר כולל עמותות).

    זה בהחלט נראה סוג של הונאה, לא במובן הפלילי אלא במובן האורווליאני של מונח שמובנו המילולי הפוך למשמעותו האמיתית.

    זה נטען כבר כאן ולא רק על ידך.

    http://www.blacklabor.org/?p=7777

    http://www.blacklabor.org/?p=9944

    http://www.blacklabor.org/?p=3179

    http://www.blacklabor.org/?p=2664

    http://www.blacklabor.org/?p=2425

    במצב הזה יש שתי אפשרויות לגבי דליה דורנר כפעילת הכל חינוך – או שהיא בעד הפרטת החינוך וסתם טעינו לראות בה יקירת הסוציאל-דמוקרטיה, או שהיא לא יודעת שהיא תומכת ביוזמה שמפריטה את החינוך. בתור מי שניסה לקדם את הרצת דליה דורנר לנשיאות המדינה מאוד מעניין אותי לדעת מה דעתה על הפרטת החינוך.

    מהטענה שסיסמת "חיזוק החינוך הציבורי" היא בעצם כסות להפרטת החינוך נובע שהויכוח המרכזי שלך עם לאוטמן הוא לא על הציר של ריכוז ביזור אלא על הציר של הפרטה-הלאמה. הוא רוצה הפרטה, את רוצה הלאמה.

    לדוגמה, את ואני היינו רוצים שכל המורים המועסקים ע"י עמותת רנה קסין יועסקו ישירות ע"י המדינה (העירייה, כי אלו תיכונים). זהו צעד ברור של הלאמה. לאוטמן לעומת זאת היה רוצה למסד העסקה ע"י עמותות, כדי לעקוף את הכוח של ארגוני מורים, אבל לקבוע קריטריונים לרישוי ותקצוב בתי"ס של עמותות (היום יש כאוס).

    ביזור וריכוז זה מימד אחר.

    בפינלנד מערכת החינוך מולאמת (בגדול) אבל מבוזרת. בשבדיה המורים מועסקים ע"י בעלויות (לרוב רשות מקומית, כ-10% פרטי) ולא ע"י המדינה. היתה רפורמה של מוניציפליזציה בשבדיה (הס"ד הנהיגו אותה!), היא נכשלה ובוטלה.

    ועם זאת המימדים לא לגמרי בלתי תלויים. במצב החברתי של היום, ככל שיעשו יותר ביזור לרשויות המקומיות תהיה יותר הפרטה. הציבור לא מאמין ביכולת של משרד החינוך לנהל (ושום דבר שמשרד החינוך עשה לאחרונה מלבנת דרך תמיר ועד סער לא ממש גרם לאנשים לשנות את דעתם). המשמעות: ככל שישחררו יותר חבל, אז יותר סוסים יברחו מן האורווה.

    אנחנו רוצים להחזיר אחורה (לא רק לבלום) את רכבת ההפרטה. זו הלאמה. אנחנו רוצים להחזיר אחורה את רכבת המוניציפליזציה, כי אנחנו חוששים שזה יוביל לעוד הפרטה וכי אנו יודעים מהנסיון השבדי שזה מרחיב פערים ולא מקדם את המערכת. לשם כך עלינו לפתח מודל חלופי לזה שמציעה הכל חינוך.

    המודל הזה צריך להיות מצד אחד ריאלי (להציע להלאים את מעיין החינוך התורני ואת רשת בית יעקב החרדית אשכנזית זה לא ממש ריאלי) ומצד שני משכנע. כדי לשכנע צריך להיות ערים לכך ש
    (א) המודל שהיה בעידן כור ההיתוך-טרום ההפרטה היה בעייתי מאוד.
    (ב) המודל הזה ממש אינו מתאים לתרבות הקיימת כיום של ריבוי זהויות ואינדיבידואליזם.
    (ג) המצב הקיים כיום בשטח גם הוא מלא בעיות, והולך ומדרדר. לכן גם אם המאבק בהכל חינוך יצליח זה לבד לא מספיק כדי לקדם את החינוך הממלכתי.

  17. דורון גרינשטיין :

    אני מאד מסכים אם הדברים של רביב, בעיקר בעניין בתי הספר הפרטיים למחצה – הם הוכחו ככישלון חרוץ – לא רק ששכה"ל שלהם גבוה מאד, גם שכר המורים מגוחך, ללא תנאים סוציאלים, ומלבד זאת, הכיתות צפופות להחריד.

    איתי, הפתרון לבעיית ריבוי הזהויות והאינדיווידואליזם הוא מורכב. אך כדי להתחיל לטפל בקושי הזה, כמובן שיש לצמצם באופן דרסטי את מספר התלמידים בכיתה ולנתק לחלוטין את המעורבות הפוליטית בקביעת התכנים הלימודיים. אולם באופן עקרוני, העיסוק בנושא הוא מבני במהותו, וחייב להיות מופרד משאלת ההלאמה/הפרטה. ואם בחברותא עסקינן, הם הרי מציגים את החינוך ההומוניסטי והפלורליסטי שלהם כפועל יוצא של ההפרטה המבורכת. ובעניין המבנה, אני מאמין שהפתרון יהיה בהלאמה מוחלטת של כל מוסדות החינוך.

  18. גליה :

    לדורון

    דורון, לא ניתן לנתק חינוך מפוליטיקה. כי הרי כל המעשה החינוכי הוא פוליטי (ערכי). תנך, היסטוריה, ספרות ואפילו ניסוח שאלות כמותיות בחשבון. כדוגמת תגובתך לפרשת פנחס 🙂
    http://www.blacklabor.org/?p=35169

  19. איתי :

    דורון,

    הטענה שבתיה"ס הפרטיים למחצה "הוכחו ככישלון חרוץ" נשמעת לי רצינית כמו הטענה שהשמיע פה מישהו ש"המדע כבר הוכיח חד משמעית שהסוציאליזם צדק". כדי להגיד אם הם כישלון או הצלחה אנחנו צריכים להגדיר אופרציונלית מהי הצלחה.

    אפשרות אחת היא להגיד שבי"ס הוא מוצלח אם יש לו ביקוש, ולכן דווקא העובדה שהכיתות עולות על גדותיהן ו/או שיש סלקציה אכזרית ורשימות המתנה ארוכות היא עדות להצלחה. אפשר לזלזל בקריטריון הרייטינג, ולהגיד שהבחירה נעשית משיקולים לא נכונים, אבל במציאות שבה יש חופש בחירה (בדיוק כפי שאנשים חופשיים לבחור באיזו מסעדה יאכלו) זהו קריטריון חשוב, כי בי"ס ללא תלמידים ייסגר, בין אם הוא ממלכתי או פרטי, ובי"ס עם תלמידים ישגשג.

    אפשרות אחרת להגיד אם בי"ס הוא מוצלח או לא היא עפ"י "התוצרת" שלו ולזה יש מדדים מוכרים מאוד כמו זכאות לבגרות, ממוצעי בגרות, אחוזי נשירה, מיצ"ב וכו' וגם פרמטרים הרבה יותר מסובכים למדידה אבל אולי חשובים יותר כמו המשך הישגים אקדמיים או השפעת ביה"ס על אישיות התלמיד ותפקודו כאזרח בחברה.

    בסיטואציה שבה ביה"ס הלא-ממשלתי (פרטי/עמותה) הוא בי"ס שעושה סלקציה, סביר מאוד שביה"ס הסלקטיבי כגון ביה"ס לטבע בת"א או מדעים ואמנויות או פלך בירושלים ייצא מוצלח יותר במדדים אלה, ואז איך תסביר לאדם הסביר את טענתך ש"הוא נכשל"?

    מטבע הדברים, השמועה (שיש בה הרבה אמת) שמבי"ס X יוצאים רופאים ומבי"ס Y יוצאים רמטכ"לים יוצרת תור עצום של מועמדים (כולל מועמדים להוראה!) והתופעה מזינה את עצמה.

    במצב כזה, גובה התשלום שכר המורים והתנאים הסוציאליים שלהם אינם פרמטרים רלוונטיים למדידת הצלחה, כי זה לא מה שנחשב מנקודת המבט של הציבור הרחב.

    איך פותרים את הבעיה?

    במצב האידיאלי הלאמה מוחלטת, גם של מוסדות שהיו קיימים מלפני קום המדינה (התיכון שליד האוניברסיטה) וגם של תופעות חדשות יותר. הבעיה היא שזה לא יקרה עד שתהיה פה מפלגה סוציאליסטית עם 61 מנדטים, ולכן השאלה מה כן ניתן לעשות.

    הצעדים הנ"ל אינם הלאמה, אבל גם להעביר אותם יהיה קשה מאוד –

    1. להוסיף לקריטריונים של "הכל חינוך" לקבלת מימון מדינה עוד קריטריונים.

    למשל, איסור סלקציה משום סוג שהוא (שיקבלו תלמידים בהגרלה), הצמדת שכר ותנאים סוציאליים של המורים עובדי עמותה למורים עובדי מדינה, עמידה בתקנים של מס' תלמידים בכיתה.

    2. להוסיף למגבלות שמציעה "הכל חינוך" איסור מוחלט על גביית תשלומים מההורים נוסף על הסכום שמותר במערכת הממלכתית, ואיסור או הגבלה משמעותית על קבלת תרומות מעמותות/חברות וכו'.

    אם תחת התנאים האלה בי"ס דמוקרטי/סביבתי/תל"י וכו' מצליח להתקיים, לשגשג ולאתגר את המערכת הממלכתית המאובנת – זה כבר סימן שיש בו משהו.

  20. דורון גרינשטיין :

    [email protected]

    אהלן גליה,

    אני מסכים שלא ניתן לנתק פוליטיקה מחינוך באופן כללי, אולם בכל הקשור לבחירת תכנים פדגוגיים, חייב להיות מצבור ידע בסיסי (לכל הפחות במקצועות החובה) אשר יהיה חף ממניפולציות ומנטיות פוליטיות (ר.ל לימודי ליבה). לגבי תגובתי על פרשת השבוע – מדובר בפרשנות חופשית ברוח פוסט מודרנית, בטח לא בניסיון לקלוע לכוונת מחברי האפוס המקראי. זו לחלוטין לא סמנטיקה: הפרשנות היא לעולם פוליטית, אולם מושא ההתייחסות קיים באופן ממשי במנותק מפרשנות כזו או אחרת. אם יצומצם מספר התלמידים בכיתות ויוקל הלחץ האנטי-חינוכי של בחינות הבגרות, ניתן יהיה להרחיב את היריעה בכל הקשור למתח השורר בין פוליטי/מדעי, אובייקטיבי/סובייקטיבי ולתרום ללמידה המשמעותית, לצערנו, כל העוסקים במלאכה יודעים עד כמה אנו רחוקים מכך.

    איתי,

    מונח על שולחני ספר של פרופ' איכילוב מאוניברסיטת תל אביב הדן בעניין ההפרטה בחינוך. מן המחקר עולה שעדיין אין נתונים כמותיים חד משמעיים בנוגע להיקף ההפרטה, ומתוך כך, לבטח שלא ניתן לעמוד הצלחת המגמה הניאו"ל או על כשלונה. התייחסותי לכישלון הייתה על סמך ניסיוני האישי בלבד והיה ראוי לסייג את הדברים. בכל אופן, אני חושב שצריך לעשות חלוקה ברורה של מגמות ההפרטה:

    א)בתי ספר פרטיים שפועלים במתוכנת של "בתי חרושת לציונים" (אנקורי, לחמן, טומשין וכו')
    ב)עמותות/גופים פרטיים המציגים חזון אחר או ספציאליזציה (אנתרופוסופיים, דמוקרטים, אומנותיים וכו')
    ג)עמותות וגופים פרטיים המשתלבים במערך הממלכתי ומהווים, הלכה למעשה, חברת כ"א למורים, ללא כל זיקה לפדגוגיה ("גוונים", י.א דעת ועוד).

    כעת, אתה מנסה לבחון הצלחה/כשלון במונחים של ביקוש. למרות שאני מתנגד לקריטריון הזה, שהרי (כפי שגם אתה טענת בהמשך) אי אפשר להעריך באופן תקף (למרות שאולי כן ניתן לערוך מחקר מהימן בנושא), הואיל וההצלחה החינוכית אינה יכולה לבוא לידי ביטוי בטווח הקצר. מה גם שרמת הסלקציה, לצד השיווק האגרסיבי בו נוקטים תיכונים, ישקפו רמת ביקוש מעוותת, שאין בה כדי לנבא הצלחה/כישלון. אבל בוא נבחן בכ"ז. לגבי בתי הספר הפרטיים מסעיף א', ברור לגמרי שהם מהווים שואב אבק לאותם תלמידים שנפלטו מן המערכת בסוף חטיבת הביניים, כפועל יוצא של הסלקציה. עובדה זו מספקת לתיכונים הללו ביקוש קשיח, שהרי כמות הנפלטים מידי שנה מתמידה ואף גדלה (ובעניין זה, מדד הנשירה החשוב הוא זה של סוף כיתה ט'). האם הביקוש הגבוה של בתי ספר הקולטים את הנפלטים מלמד משהו על איכותם הפדגוגית ותוצריהם? ודאי שלא. בתי הספר מן הזן השני, ה"מתמחים", מכוונים אפריורית לפלח מאד מסוים. ולראיה – כמה בתי ספר לאומנות נפתחו לאחרונה בירוחם, דימונה, עפולה, מגדל העמק? אנתרופוסופיים? דמוקרטיים? ברור לחלוטין שהתופעה הזו מכוונת לפלח אליטיסטי, מרובד סוציו אקונומי ידוע מראש, המבקש להעניק לילדיו חינוך טוב יותר מזה המוענק בכיתות הצפופות של החינוך הממלכתי הארכאי והנחות (כך לשיטתם). האם גם כאן הביקוש הגבוה יעיד על הצלחה? בדיוק להפך. הוא סימן לכישלון שלנו כחברה, שהרי הוא אחד הסממנים הבולטים לניכור הגובר ולהתרחבות הפערים הכלכליים.

    לגבי הסלקציה. בית ספר אשר עורך סלקציה ומציג הצלחות, נכשל אפריורית. לו הייתי יכול לערוך סלקציה בכיתתי, סביר להניח שהייתי שומר על ממוצע של 95+, זה הרי אבסורד. את הרציונל הפשוט הזה ניתן להבין באמצעות הדוגמא המוכרת הבאה: חלק מהעמותות/גופים פרטיים, שהזכרתי בסעיף ג' לעיל, משתלבים בהוראה בבתי ספר ממלכתיים בכיתות מצומצמות של בין 5 ל-10 תלמידים. הם מפעילים מכבש "מרתונים" לבגרות בלבד, כאשר מראש הם לא מתכוונים להתעסק עם פדגוגיה והוראה משמעותית – אם זו איננה באה לידי ביטוי מובהק בבחינת הבגרות. באופן לא מפתיע, אותם גופים זוכים להערכה בגין הצלחות יחסיות במבחני הבגרות. בכך הם מקבלים מנדט חוזר לפעולה והצדקה לעצם לקיומם. במילים אחרות, השוואה בין בתי ספר ניתן לערוך **רק** כשכל הפרמטרים המהותיים שווים: הוצאה פר תלמיד, מספר תלמידים בכיתות, מגוון מקצועות הבחירה, איכות המורים וכן הלאה.

    לגבי אופן ההתמודדות שאתה מציע עם החזון של "הכל חינוך" – בדיוק כפי שאין סיכוי שהלאמה מוחלטת תתקיים, שכן היא נוגדת לחלוטין את תפיסת הניאו"ל, כך גם הצעתך שלך תיפול: עיבוי הרגולציה, העדר תזרים מזומנים חיצוני, והעדר עידוד הקשר עם גורמים עסקיים, לא יאפשר לאותם גופים להביא את ה X FACTOR שלהם, ובכך למעשה יהפוך אותם לעוד מוסד אפרורי – ללא "יזמות" ללא "חינוך למנהיגות" ללא שיעורי העשרה בשעות אחר הצהריים וללא כיתות מרווחות. למעשה, המגבלות שאתה מציע, חותרות באופן ברור תחת הנחות היסוד של חסידי החינוך הפרטי.
    לכן אין באמת ברירה אחרת אלא להיאבק בתופעה הכללית, שאם לא כן, דומני שאנחנו יורים לעצמנו ברגל: במקום להיאבק על איכותו של החינוך הממלכתי והעצמתו, נמצא את עצמנו שוב ושוב מנסים לסתום עם האצבע את הסכר המתפרץ.

  21. איתי :

    דורון, אני חושב שאתה מבלבל בין כישלון/הצלחה בעיני אדם שיש לו דעה שלילית מאוד על חינוך פרטי ובין כישלון/הצלחה בעיני "האדם הסביר מהרחוב".

    הדוגמה המובהקת ביותר היא טענתך "בית ספר אשר עורך סלקציה ומציג הצלחות, נכשל אפריורית."

    אם תיקח אדם סביר מהרחוב ותראה לו שבבי"ס חברותא ממוצע הבגרויות ואחוז הזכאות גבוה משמעותית מהממוצע בבתי ספר קרובים גיאוגרפית או אפילו מהממוצע באוכלוסיה הכללית, הוא יגיד לך "וואו, איזה בי"ס מוצלח, איפה נרשמים". רוב הציבור (כולל מקבלי החלטות) לא יודע לזהות מקורות של סטטיסטיקות מוטות, למשל בפרסומת ל"תוכנית פסיכומטרי 700+" או בפרסומת לגמילה מעישון/הורדת משקל.

    אתה צודק שהמאבק לאסור מימון חיצוני ולמנוע סלקציה עשוי להיות קשה כמעט כמו מאבק על הלאמה, אבל אני חושב שהוא אפקטיבי יותר מבחינת דיון ציבורי.

    ראשית, הוא מאפשר ללבן סוגיות עם אנשי הכל חינוך – האם אתם בעד מגבלה X על בתי"ס לא ממלכתיים או לא, ולמה.

    שנית, הוא מציג את הסוציאל-דמוקרטיה לא בתור גישה שמרנית אנאכרוניסטית שמתאימה לימי הקמת המדינה ומנותקת משינויים תרבותיים, אלא כגישה גמישה שמסוגלת להכיל שינויים, ובלבד שאלו אינם שינויים שמצמיחים פערים.

  22. שאול :

    איש מעניין. שווה לקרוא.

    http://www.theatlantic.com/magazine/archive/2011/07/the-world-8217-s-schoolmaster/8532/

  23. דורון גרינשטיין :

    איתי,

    אני כנראה נכשל בהבנת הלוגיקה העומדת בבסיס דבריך: אם אינך מאפשר מימון חיצוני לבתי ספר הפרטיים הללו – הורים, בעלי הון, תורמים מחו"ל (ע"ע פרוייקט רש"י המציגה פסבדו-הצלחות תחת כל עץ רענן) וכן הלאה, מהו התוקף האתי לפעולתם?

    או שמא אתה מציע לבשר לעם היושב בציון שהסוציאל דמוקרט הפרוטוטיפי לא מתנגד לחינוך פרטי, בזמן שהוא בפועל שולל את התנאים הבסיסיים לקיומו. כל חוטב עצים ושואב מים מבין כי בית ספר פרטי מצריך משאבים רבים יותר, והוא PROFIT-ORIENTED BY DEFINITION אפילו מבלי להכיר את סמית' וקיינס. למה הדבר דומה? למצב בו אני ואתה נחליט לפתוח מחלבה וננסה להתחרות בתנובה, שטראוס ושאר עושקי פרולטרים. מיותר לציין שגם אם נמכור את כל מניותינו בע"ש ונשקיע את מלוא מרצנו בעניין, צפוי לנו כישלון עסקי צורב.

    "שואבי האבק" שהזכרתי בתגובה הקודמת, שהם לכאורה נושאי תפקיד ממשי במערכת (קליטת הנוער הנפלט), גם הם אינם פועלים בתנאי תחרות שווה: הם גובים שכ"ל שערורייתי, מציעים תנאים פיזיים דומים למדיי לזה של משרד החינוך, ובעיקר – משלמים שכר מביש למוריהם. האבסורד הוא, שהחבר'ה האלה לא רק שואבים את נפלטי המערכת (ר.ל גוזלים את תפקידה המוסרי של המערכת הממלכתית ובכך חושפת את ערוותה ברבים), הם גם חולבים את כיס ההורים חזור וחלוב, ואם לא די בכך – רוכבים גם על הקופה הציבורית. אני בספק אם מישהו משלה את עצמו וטוען כי הווקטור המנחה את פעולתם אינו רווח עירום.

    באידייש אומרים "לא כסף – לא סחורה" במקרה זה מדובר ב"הרבה כסף – וסחורה בינונית ומטה".

  24. איתי :

    דורון, אני לא מדבר איתך על הצעה תיאורטית הזויה אלא על מודל שנהוג/היה נהוג במשך שנים בשבדיה.

    א. תשאל – איך זה יכול להיות שחברה בע"מ תחזיק בית ספר בשבדיה, כשכל המימון לתפעולו מגיע מהמדינה/רשות מקומית? עובדה שזה עבד, ובלי להרוויח על חשבון פגיעה בתנאים של המורים (להבנתי גם המורים בפרטיים מאוגדים). אולי ההבדל הוא בין התרבות הישראלית של "לעשות מכה" (ע"ע בן דב ופרטנר, סטארט אפים ומסעדות) ובין התרבות השבדית שמקדשת צניעות, גם אצל המעסיק.

    ב. האם בהכרח כל היכולת של בי"ס פרטי לתת מוצר איכותי נובעת ממימון עודף? לא בהכרח. ראשית, הקפיטליסט יטען שבמערכת הציבורית המגושמת יש חוסר יעילות וכולנו מכירים מקרים שבהם יש גם אמת בטענה הזו (צהל למשל, ומילואים בפרט…). אם היזם מצליח לנהל את התקציב האחיד בצורה יעילה (ולא במובן האורווליאני של המילה) – יהיה לו קצת רווח.

    ב. העובדה שיש ניהול פרטי ומידה מסוימת של אוטונומיה בתוכנית הלימודים מאפשרת לביה"ס הפרטי לתת שירות שיש לו יתרונות על פני "המוצר האחיד" (יחסית) שנותנת הממשלה, תוך חיסכון בסעיפים אחרים, או תוך שימוש ברווחים שנותרו לו בניכוי ההוצאות.

    כמובן שמודל כזה יכול לעבוד רק אם הסל הממשלתי האחיד (פר תלמיד) הוא נדיב ולא מיובש כבארצנו.

  25. דורון גרינשטיין :

    איתי,

    עם הסיפא שלך ודאי שאני מסכים, לדאבוננו דו"ח דברת ביקש לחולל שינויים מבניים רק במסגרת התקציב הקיים ומבלי להגדילו.

    צריך להיזהר עם הטרמינולוגיה, "קפיטליסט", במובן הווברי, אינו ניאוליברל במובן הפרידמני – התכנים שונים בתכלית.

    אבל לעצם העניין – אם אני מבין נכון את ההפרטה השבדית, אזי חל איסור על עשיית רווחים שאינם מושקעים בשנית בשיפור המערכת. וככלל, אני כבר לא כל כך בטוח שהמודל השבדי אמור להיות מושא הערצה הס"ד, לאור הלחצים הכבדים בו הוא נתון מאז הצטרפותו לאיחוד בשנות התשעים (זאת למרות שעדייןמצבם טוב משלנו באופן מובהק).
    http://www.lilith-ezine.com/articles/politics/Privatizing-Swedens-Education.html

  26. איתי :

    דורון,

    ככה זה עובד בשבדיה לפחות עפי ויקיפדיה:

    Prior to the 1990s, there were only a handful of independent schools, mostly tuition-funded boarding schools. In 1992 the government introduced a system of school vouchers where schools without the municipality as principal, could receive government funding for each student. The schools cannot charge the students extra fees, nor they can discriminate or require admission examinations. These "free schools" (similar to charter schools in the United States or academies in the United Kingdom) most often have an alternate pedagogy (for example Montessori), foreign/international, religious (for example Catholic or Muslim) or special needs (for example hearing-impaired) profile.

    There are also several secondary schools with an elite sports profile, called idrottsgymnasium. There are about 900 free schools in Sweden.[23] Two large chains of free schools are Internationella Engelska Skolan and Kunskapsskolan (“Knowledge Schools”), which is the biggest school chain.

    Anyone can start an independent for-profit school in Sweden. Free schools are funded with public money from the local kommun (municipality). Independent schools and public schools alike receive money from the kommun for every pupil they have enrolled. Economic differences throughout Sweden directly affect how much money each kommun can provide per pupil, by as much as 50000 SEK (7150USD, 4375GPB).[24] As of 2008, more than 10% of Swedish pupils were enrolled in independent schools.[22]

    http://en.wikipedia.org/wiki/Education_in_Sweden#Free_schools_in_Sweden

    חשוב לציין כי הרפורמה הזו בוצעה ע"י ממשלה סוציאל-דמוקרטית, לא ע"י ממשלת ימין.

    עכשיו נשאל כמה שאלות פשוטות על המודל הזה:

    * האם זה האידיאל הסוציאליסטי?

    ברור שלא, זוהי פשרה בין הדרישה מלמטה לבתי ספר ייחודיים "אחרים" (דרישה שקיימת גם בארץ ובכל העולם כחלק מתרבות ליברלית פלורליסטית) ובין הנחישות של הממשלה השבדית למנוע מבתי הספר היחודיים להפוך למנגנון הרחבת פערים.

    * האם זה עדיף על מה שקורה עם בתי"ס לא של הממשלה/עירייה בארץ כיום? בוודאי שכן (אצלנו – תשלומי הורים + סלקציה + תנאים בעייתיים לעובדים)

    * האם זה עדיף על הצעת הכל חינוך? בוודאי שכן, כי הכל חינוך לא אומרים שאסור לגבות תשלומי הורים לקבל תרומות וכו', או שאסור לעשות סלקציה לפי רקע של התלמיד (פרט לסלקציה גזענית). לכן הצעתם אינה נלחמת בהרחבת פערים.

    "הלאמת המימון" תוך אופציה ל"הפרטת הפדגוגיה" (המודל השבדי) היא אמנם פחות סוציאליסטית מ"הלאמת הבעלות" אבל לדעתי יש לה יותר סיכוי להתקבל בציבור הישראלי, שכבר מזמן לא מתחבר לתרבות המונוליתית של שנות החמישים והששים והאמון שלו במשרד החינוך הוא בקרשים (ובצדק).

    כקהל יעד לשכנוע, תחשוב קודם כל על מאות אלפי ההורים שהילדים שלהם לומדים היום בבי"ס בבעלות עמותה/חברה והם מרוצים מזה (הרי הם נטשו מרצונם את ביה"ס בבעלות המדינה/עירייה ומשלמים לא מעט כסף עבור האופציה הלא ממשלתית).

    לדוגמה ביה"ס פלך בירושלים

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%9A_%28%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%29

    במודל של "הלאמת הבעלות" אתה אומר להורים: כשאני אהיה בשלטון, ביה"ס שלכם יהיה כפוף למערכת הממלכתית-דתית השמרנית, השוביניסטית (והלא סובלנית לרפורמים/קונסרביטיבים/"חידתיים") שברחתם ממנה.

    במודל של "הלאמת המימון" אתה אומר להם: כשאני אהיה בשלטון, חסל סדר תשלומי הורים לבית הספר (באותיות הקטנות יהיה כתוב שבתור ס"ד אתה עשוי לגבות מחלקם מס הכנסה גבוה יותר, מס חברות גבוה יותר או מס רווחי הון גבוה יותר…) אבל האוטונומיה ליצור בי"ס אחר (במקרה של פלך דתי פמיניסטי) תיוותר ברשות העמותה שמנהלת את בית הספר.

    נכון, זו פשרה, אבל זו פשרה שמונעת הרחבת פערים ומתחשבת בשינויים התרבותיים, בדיוק ברוח שבדיה. בעיני עדיפה פשרה סקנדינבית על ניסיון לשווק מודל סוציאליסטי מלא, שאפילו בימי בן גוריון לא הונהג כאן, וכיום בוודאי יש רק מעטים שיהיו
    מעוניינים בו.

    זו דעתי גם בהקשרים אחרים מעבר לחינוך – הרבה יותר הגיוני לדחוף את המודלים הסקנדינביים לשיח הפוליטי כחלופה טובה למודלים הניאוליברליים, מאשר להציע חזרה אל "מודל מפאי" שהוא גם אנאכרוניסטי וגם מרתיע אזרחים רבים (בדגש על יוצאי חבה"מ ונפגעי מפאי – ערבים ומזרחים). דוגמה לכך היה אפשר למצוא במאבק על נושא הגז הטבעי. לפי "מודל מפאי" היה צריך לדרוש הלאמה של שדות הגז, לפי המודל הסקנדינבי – מיסוי גבוה מאוד על הרווח.

  27. ביה"ס "חברותא", דליה דורנר, רחל ליאל, UNESCO והסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי – קשרים « mall Talk$ :

    […] "הכל חינוך" לחקיקת חוק אחריות המדינה לחינוך"http://www.blacklabor.org/?p=35131 *ד"ש חמה לסטלין גרינברג שלאט לאט אבל מהר תכנית […]

  28. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שי פירון תומך במימון משרד החינוך לחברותא http://www.themarker.com/opinion/2.366/1.1735708

  29. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    למגיב שלפני-
    נדמה לי שיש כאן בלבול בין הנאמר לבין המקור.

    ובהזדמנות זו רפרפתי שוב בדיון שהתפתח כאן.
    נדמה לי שאף אחד לא מתייחס למה שכתוב במפורש בהצעת החוק של הכל חינוך – דהיינו פתיחת בתי הספר כולם להכנסה מתרומות.
    זהו הפתח הכי בטוח להפרטה. המדינה תקבע סל מצומצם ללימודי ליבה ומכאן והלאה לאלוהי הכסף פתרונים

    סעיף 23 בהצעת החוק

    מימון נוסף של מוסד חינוך 23. מוסד חינוך יהיה רשאי לקבל מימון נוסף לפעילותו, מלבד דמי הסל המשולמים לפי פרק זה, מתרומות, תשלומי הורים וכספי רשויות מקומיות בסכומים, תנאים ומגבלות שיקבע השר, באישור הוועדה.
    http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/3507.rtf

  30. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    ואם כבר, אז בקיצור.

    1. במקור -חוק חינוך חובה חינם חל על 8 שנות לימוד בבתי-ספר בבעלות המדינה (שהלאימה! בעקבות החוק את הרשתות שהיו קיימות עד קום המדינה ומספר שנים לאחר מכן).

    2. הריפורמה של חטיבות הביניים זכתה לדיון ציבורי רחב במה שנוגע למשמעותה החינוכית/סוציולוגית ולמעט דיון ציבורי במשמעות התקציבית. הרפורמה הנ"ל חזרה והפריטה למעשה רבע מהחינוך היסודי, או הפקיעה אותו מידי המדינה – לידי הרשויות המקומיות (חזקות או חלשות) ולידיים של הרשתות העצמאיות שפעלו תמיד בתיכונים.

    3. בהמשך הורחב בהדרגה חוק חינוך חובה עד ל-12 שנות לימוד ושונה בהתאם התקצוב וחלוקתו בין הבעלויות השונות. התקצוב הזה איננו שקוף, בין השאר בגלל נושא הפיתוח של בתי-הספר. המדינה נשארה הבעלים של שלושה רבעים מהחינוך היסודי המקורי.

    4. לכאורה נועדה הצעת החוק של הכל חינוך לעשות סדר בערבוביה הזאת.
    רק לכאורה.
    ההצעה איננה מציעה שינויים במבנה הבעלויות,
    נהפוך הוא,
    מתוך ההצעה הזאת עולה בבירור הכוונה להשלים ביסודיים את מהלך ההפקעה/הפרטה של הבעלות מידי המדינה ולהוציא מידי המדינה את כל הבעלות על מערכת החינוך.

    5. על פי זה המדינה גם תהיה אחראית לתקצוב חלקי של תכנית הלימודים, בשונה מהמצב היום שבו המדינה אחראית על התקצוב המלא לפחות ביסודי.

    האם דליה דורנר ערה לכך או לא? זה לא יכול להיות נייר הלקמוס של הדיון.

  31. גליה :

    משתמש אנונימי 28 – האם קראת את הכתבה לה נתת קישור ?!
    לאנונימי(ת) 29-30. אכן הצ"ח הכל חינוך מעוניינת להסדיר את המצב הקיים. למה ? כי כל עוד חבורת 'הכל חינוך' היו מחוץ לממשלה ההון נתן להם כח. עכשיו הם שולטים בהון ובשלטון ויש להם שני כלים להתמודד עם החרדים (השנואים עליהם)- הכסף והחוק. לכן יתכן שניסוח החוק ישתנה ? נחייה ונראה, יהיה מעניין.

  32. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    גליה
    נחייה ונראה?

    אם נשב ונצפה כמו בסרט – אכן נחיה ונראה. יותר מדי פעמים ישבנו וראינו איך מוציאים סוסים מחוץ לאורווה.
    אין שום סיבה להניח שיהיה שינוי בהצ"ח לטובת מערכת חינוך ממלכתי שמכוונת לשוויון.

    כל האינדיקציות מראות לאן מכוונים האנשים האלה והישיבה בממשלה רק מאפשרת להם לבצע. לא לחנם הם נעמדו על רגליהם האחוריות כדי לקבל את משה"ח. יש עתיד צריכה את לפיד באוצר כמו שהיא צריכה טחורים. אבל שי פירון יועד מלכתחילה למשה"ח, ובשביל זה הסכימה יש עתיד ל"וותר על החוץ" ולקבל את האוצר.

  33. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    על-פי הצעת החוק שפירון לא נכנס למשה"ח כדי לוותר עליה, אני עוד אזכה אולי לעוד ביקור בבי"ס מהסרטים, כמו הפנימיה הקוויקרית אי שם במרחבי פנסליבניה שבה ביקרתי בשנת 1981.
    עתודות העיליתה של ארה"ב מוכשרות שם בתנאים שאולי עם תעבור הצ"ח נוכל לחזות בהם בקטן גם בארצנו הקטנטונת.

    לפי הצ"ח של הכל חינוך יעבור החינוך לפעול לפי שיטת מימון הנצרך ולא מימון המצרך.
    אנחנו נראה פה בתי"ס שמכשירים את העיליתות לעתיד ולא הם לא יזדקקו למימון ישיר של המדינה. הזאטוט שילמד שם יזכה את הוריו בניכויים ממס הכנסה.

    זהו כל הסיפור. ולכן פירון מתנגד למימון חברותא ע"י המדינה.

  34. עבודה שחורה » כשר חינוך יתאפשר לשי פירון לקדם את "הצעת חוק אחריות המדינה לחינוך" – המשך הפרטת החינוך :

    […] משתמש אנונמי על החמום בסולר 🙂 על הכל חינוך, דו"ח דוברת וביה"ס חברותא – הכל קשור […]

  35. עבודה שחורה » "חברותא" נסגר: "שר החינוך סימן אותו כמטרה" :

    […] שחורה "חברותא" והבגרויות – של מי הכישלון? 07.12.12 הכל חינוך, דו"ח דוברת וביה"ס חברותא – הכל קשור […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.