חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מעורבות חברתית של נוער וצעירים – איפה היא מתחבאת?

נושאים דעות, פוליטי ב 12.07.11 1:10

רגע לפני גיוס, אלה אלטמן, הצעירה מבין פעילי "עבודה שחורה", פונה להרהר בהיעדרם של בני הנוער מהכתיבה כאן, ובהתרחקות של רבים מהם מאקטיביזם בכלל  

ההתלבטות שלי, בתור כותבת שהיא גם אישה (מיעוט בעבודה שחורה) וגם צעירונת בהשוואה לשאר (18 וחצי)- על מה ועל מי לדבר? על האנשים שמגיעים לכתוב כאן- תחת זה לנסות להרחיב את ההגדרה , ולהגיע לכותבים פוטנציאליים נוספים, או על האנשים שלא באים לכתוב כאן. הנוער לא כותב כאן, מעבר לכל ספק.

אולי בגלל שהנוער לא כותב? לא נראה לי. הנוער של היום חשוף להרבה מדיה כתובה, בניגוד לאחינו הנוצרים מימי הביניים שלא ידעו קרוא וכתוב, למעט אנשי הדת. כל בן אדם כותב, בר דעה, אמור להיות מסוגל ונכון להביע את דעותיו בגלוי למען קידום האג'נדה שלו. אצל בני נוער זה אמור להיות ניכר אף יותר- אותו שטנץ של "אני יודע הכל" אמור לשחק תפקיד גם פה.

לדבר על כל הנוער הישראלי זה קצת קשה, אבל בסביבה שלי אני יכולה להצביע (כן כן , גם על עצמי) על תופעה מעניינת- אנחנו דור שהוזן על ידי המדיות הגדולות מאז שאנחנו מסוגלים לראות ולשמוע. אנחנו חלק מתרבות שלמה של לוגואים ענקיים, עיקרם נולדו בארה"ב, תרבות של יותר מדי תוכן בטלוויזיה מאז שאנחנו ילדים- השאלה היא לא אם אתה רואה טלוויזיה, אלא מה אתה רואה. ככה מוצאים בעלי תחומי עניין משותפים.

אני צוחקת, אבל העניין הוא שאפילו בין חבריי הקוראים, ספרים הפכו גם הם לבני חסות של החברות הגדולות ובחנויות הספרים הנגישות ניתן למצוא כמעט ורק רבי מכר, הייתי אומרת שגם זה בחסות התרבות האמריקאית שפרשה עלינו את כנפיה המגוננות, אבל יש עכשיו אופנה של סופרים ממקומות אקזוטיים כמו אפגניסטן, יפן, סין. מיותר לציין שגם הסופרים האלה מוחתמים בחברות ענק, אחרת הם לא היו מגיעים לסטימצקי.

הדור הזה מקבל הכל בזמינות גבוהה חוץ מאותם ערכים והתבוננות שאמורים להיות מקור לרצון הזה להיות פעיל חברתי באופן כלשהו. על מערכת החינוך במשחק הזה יהיה לי קצת קשה לדבר, כי חינוך לאזרחות בשנותיי בתיכון קיבלנו בצורת "מורשת יהודית", "מדינה יהודית ודמוקרטית". אצלי זה עורר התקוממות, ואצל חבריי לכיתה התקוממות נגדי.

כל הדיבורים שלי על מדינת כלל אזרחיה, והעובדה שמיקמתי זכויות אדם לפני בטחון המדינה לפעמים, הצעתי לקצץ בתקציב הבטחון לטובת תקציבי רווחה ובריאות בריאים יותר, אפילו בתיכון בתל אביב, הובילו לכך שפוסלים את מה שאני אומרת כל פעם שאני רק פותחת את הפה. קצת מזכיר את השמאל, לא?

שמעתי מההורים שלי שפעם היה פה מאוזן מבחינת השמאל והימין. החדשות הרעות הן שנכון להיום, התקשורת מבהירה מה ייעשה למי שידבר בגנות הכיבוש או בעד זכויות אדם יותר מדי. בדיוק פתחתי את הבוקר בכתבה על לימור לבנת ומינויים פוליטיים בתחום הארכיאולוגיה. רוב הנוער צופה בטלוויזיה, והחדשות שמשודרות שם לא מותירות ספק אשר להזדהות עם מי מהצדדים בכל סיטואציה שפוקדת את המדינה. הצגת הדברים מותירה צד לשפויים, ודוחקת הצידה כל מיני "עוכרי ישראל" שמעיזים לבקר את התנהלות משרד החוץ לאחרונה, או תגובת ישראל ל"מטס המחאה".

כל זאת מנקודת המבט שלי בתור מי שהייתה עד לא מזמן חלק ממסגרת לנוער בחסות משרד החינוך. אין הומניזם. אין יש הרבה הערכה לתרבות האמריקאית, וצרכנות כפייתית שמתבטאת בכל תחומי החיים.

לא התכוונתי לפסול את התרבות האמריקאית- רק את העובדה שהצירוף של צפייה ביותר מדי סדרות אמריקאיות, וצרכנות מודל אמריקה, מובילה, לדעתי, להתנוונות מבחינה חברתית, כי הכל נראה שם כל כך בסדר אם לא מקבלים את הקונטרסט על התרבות הזאת מבמאי הדוקו מייקל מור, למשל.

לא מאשימה אף אחד, מדווחת מהשטח על הסיבה שבגינה לא מסתובבים פה בני נוער צמאים לשינוי. יכול להיות שהתופעה מאפיינת גם אזרחים בוגרים יותר, אשמח לשמוע על זה מכם הקוראים.

במקרה שלי, מוזיקה היא הפלטפורמה הביתית שלי לתצפת על הכל, ויש לי יותר מדי חומר לפסקה אחת כאן. סקירה מעמיקה תגיע בהמשך, בשבוע וקצת שנותר לי עד לגיוס.

(במהלך הכתיבה קמתי 3 פעמים להחליף ולהפוך תקליטים בפטיפון, אני גם מגלגלת את הסיגריות שלי בעצמי, אז יש סבירות די גבוהה שהבעיה היא בי, ההתעקשות להתנגד לפשטות של שיתוף הפעולה עם המודרניזציה ותרבות הצריכה המקובלת)

מערכת עבודה שחורה מאחלת לאלה גיוס קל ושירות צבאי מוצלח, ומבהירה כי היא אינה ממליצה לבני נוער על עישון סיגריות (מכל סוג שהוא). 

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , ,

4 תגובות

  1. עמית-ה :

    אני מצטרף לברכות, בנוגע לעישון אני רק יכול לומר שלהפסיק היה הדבר הכי קשה שעשיתי בעצמי לעצמי, יותר קל לא להתחיל.

  2. איציק יאפ :

    וואי אלה, את כותבת נהדר.

    אני שייך לדור "הילדים של שנות ה80" זה סוג של מנטליות, שאין לילדי שנות ה70 או ה90.
    הרבה הרבה הרבה מאוד ממי שאני פוגש מהדור שלי מתייחס לעצמו (כן גם אני) בתור הדור השפוי האחרון לפני "השינוי".

    ו"השינוי" הזה, שאף אחד לא באמת יודע לשים עליו את הדעת (חוץ ממשוגעים כמוני שמחוברים לכל מיני אתרי דעות, וגם לזה יש את החסרונות שלו) הוא בדיוק השינוי שאת מדברת עליו.

    אנחנו עוד היינו ילדים בלי טכנולוגיה (את קולטת מה זה?) את מחליפה צד בתקליט, שזה אחלה רטרו, לי היה מכשיר פטיפון חשמלי ישן שלא ידעתי מה לעשות איתו. מוזיקה שמעתי בטייפ וטלפון היה אחד בבית, עם חוט שכשלחצת על כפתור הוא היה משמיע צלילי חריקה עד שהמרכזיה קלטה את המספר.

    שניה וחצי אחרי שהתבגרנו, הכל הפך לאמריקה. גדול, ממוסחר, צבעוני וחסר משמעות.

    "אוי הם התמסחרו" זו הייתה השורה השולטת. "הMTV התמסחרו". "ערוץ 2 התמסחרו" (איזו תמימות, אה?). כל מיני מוצרים בסופר "התמסחרו".
    ז"א איבדו את המשמעות שלהם והפכו לכלי שיווקי. אבל מי ידע את זה אז? אז עוד הייתי תמים. (וואי בגיל 18 הייתי פי אלף יותר נאיבי ממה שאת עכשיו)

    בשנים האחרונות זה כבר לא ככה. אנשים שכחו איפה הם גדלו, הכל הפך לנוסטלגיה, הכל נצבע בצבעים ממוסחרים, הודבקה על הכל מדבקת ה"שחור לבן ו-וינטייג'" ושכחו איפה גדלו.

    רק המבוגרים יותר שאני שומע עוד מדברים על "הקידמה" ומה היא הביאה לנו.

    אלה, מסתבר שלא רק את עברת במערכת חינוך שחינכה את הדור שלך לזה – כולנו עברנו את זה. אוכלוסיית מדינת ישראל כולה חונכה לתרבות האמריקאית.

    ההבדל הוא שבעוד המבוגרים מקובעים על דעות וכבר עייפים מלנסות, הדור הצעיר שלך (וגם שלי שעוד יודע איך זה "לחיות אחרת") הוא זה שעוד יש לו חשיבה ביקורתית וניצוץ והמון דלק במנועים.

    דרך אגב, אלה, אני לא רוצה לבעס אותך. לא רק שלא הכל שחור, עם כל הביקורת, המוצדקת יש לומר, הדור שלך חי וגדל ב"עתיד". אתם זוכים לנוחות שאין שניה לה. אין ספק שמבחינה טכנית היום החיים הרבה יותר נוחים, קלים ופשוטים ממה שהיה אז (וכמובן לפני כן). אתם חשופים להרבה יותר ידע ומידע, המוח שלכם הרבה יותר חריף ומהיר והתודעה שלכם קיימת במקומות שאנשים מהדור שלנו לא חלמו. הרבה מאוד מהביקורת, הגועל והעצבים שיש על צורת החיים ה"אמריקאית" באה ממקום של ידע ושל תסכול, כי אתם פשוט רוצים יותר טוב. זה מצויין! יהיה יותר טוב.

    טוקולסקי אולי יתקן אותי, אבל בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה האנושות התחלקה בערך ככה: 10 אחוז ששאפו לשליטה מוחלטת, 10 אחוז שהתנגדו להם ו80 אחוז שפשוט הלכו עם הזרם. וככה גם כל התהליכים הגדולים ביותר התרחשו, כולל עליית הנצרות, נפילת הנצרות ואפילו בכלל המהפיכה הצרפתית שהביאה את רעיון ההומניזם (אם כבר הזכרת את זה). הכל הולך ככה ומתבשל לאט.

    בכל מקרה, בהצלחה בגיוס!
    תיהני כמה שיותר משירותך הצבאי. תתמודדי בקלות עם מפקדים שמתנשאים מעלייך, תדעי שזה רק משחק והם יותר חסרי ביטחון ממך ותמצי מזה את המקסימום.
    בהצלחה!

  3. אלה אלטמן :

    איציק,
    אני מרגישה שאני מכירה את כל מה שאתה כותב עליו (למרות שלא בהכרח הייתי שם), נראה לי שמהמקום של ההרגשה בקשר למאורעות.

    מה שכן, התכוונתי להגיד לך שהנוער אדיש והחריפות התודעתית היא לא ממש נחלת הדור, אבל חלוקת האחוזים בסוף מסבירה זאת. בדיוק חשבתי על זה שאשתחרר ב2014, וזה נראה לי מספר ביזארי משהו.

    וממש לא הצלחת לבעס אותי, להיפך! אני צופה שאפילו עם מה שנראה כמו התנוונות, הנגישות של המדיות לכלל הציבור והיכולת להתבטא עוד יגידו את המילה האחרונה (ע"ע אביב העמים הערבי, אם אני לא טועה וזאת לא הייתה מהפכה ממומנת 🙂 )

  4. אבשלום בן צבי :

    בשם ברל כצנלסון:
    "איני מדבר על הטיפוס הגרוע ביותר, כשם שאיני מדבר על הטיפוס המעולה והיוצא מן הכלל. אני מדבר על המתלמד [התלמיד] הבינוני. זהו שמביא לידי מחשבות נוגות. אין קשר חי עם הספר העברי. אין זיקה רצינית לעבודת הבנין בארץ. יש התכוננות לבחינות, אבל אין התכוננות לצרכי הארץ ולדרישותיה. מכל ערכי הרוח ששוקעו ושנוצרו בישוב הוא יודע מעט מאוד. בולטת דלות-הרוח, מעשיות ופיכחות עלובה, ושיגרה פטריוטית-פראזיאולוגית שאיננה מחייבת לשום מצוות של ממש."
    הדברים נכתבו/נאמרו מן הסתם בסביבות שנות ה 30.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.