חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המלחמה בריכוזיות ומצעד הסיסמאות הקפיטליסטי

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 11.07.11 3:42

בדיון הציבורי על עליות המחירים מככבת הסיסמה על ריכוזיות היתר של המשק הישראלי. לפני שאנו נסחפים בטרנד "די לריכוזיות", יש לבדוק אם אין כאן עוד סיסמת-סרק המשמשת מסך עשן להעמקת המדיניות הקפיטליסטית

מאת: עמית הרפז, חבר המועצה המקומית ראש פינה

לסמא בסיסמאות

העולם הכלכלי כמו עולם הספורט מלא בסיסמאות קליטות, קלישאות שקריות, נבואות מופרכות,  וכוכבים לרגע.

לכבוד מלחמת הקוטג' הגיע השימוש בסיסמה 'המשק הישראלי מאוד ריכוזי' לשיאים חדשים.

הסיסמה 'תחרות מורידה מחירים' ניסתה להשיג אבל הגיעה רק למקום שני.

המשק הישראלי הוא משק קטן ובכל תחום ישנם מעט תאגידים ששולטים בו, אותו המצב היה גם לפני שנים אבל אז המחירים כאן היו מהנמוכים בעולם. המשק השבדי גם הוא משק קטן וריכוזי, גם שם ישנן מעט רשתות שיווק ומעט יצרנים. בגרמניה המשק ריכוזי למרות שהוא עצום ובשתיהן הריכוזיות לא גרמה למחירים גבוהים. אם בודקים את המחירים בלי לתת לסיסמאות לסמא את העיניים, מגלים שהסיבה למחירים הסבירים נובעת מפיקוח על המחירים וניהול של השוק.

הרי כולנו יודעים שבמציאות אין באמת שוק חופשי ואין תחרות, ישנם פשוט כמה תאגידי ענק שעושים הכל בכדי להרוויח. אם צריך אז כמו שקרה עכשיו עם הקוטג' ועוד מעט עם הטיטולים, כולם מעלים מחירים ביחד ומורידים מחירים ביחד. למה ששטראוס תוריד מחיר ותתחרה עם תנובה או טרה? הרבה יותר קל, רווחי  והגיוני למכור במחיר אחיד.

 ראש הממשלה שלנו מקדם סיסמאות ידוע, מקדם גם את 'הורדת מיסים מגדילה צמיחה' ואת 'הורדת מיסים מביאה השקעות חוץ'. מהסיסמאות האלו קל לראות כיצד הורדת המיסים על חברות עד כדי חצי מהמס המוטל על שכירים, ופטור ממס לחברת אייפקס קידם את קניית תנובה והעלה את מחיר הקוטג'. מקרה הקוטג' הוא רק אחד בשורה של השקעות זרות, מה שמאפיין את ההשקעות האלו הוא שאת הכסף שהחברות מרוויחות בישראל הן לוקחות איתן לחו"ל.

מצד שני צמיחה כלכלית פירושה סך כל הכסף/שווה כסף שעובר במחזור. כלומר העליה במחירי תוצרת החלב שבאה כתוצאה ממכירת תנובה והגדילה את ההוצאות של הציבור הגדילה גם את הצמיחה. גם העלייה במחירי הדלק, התחבורה הציבורית ומחירי המים הגדילה את הצמיחה. אתם בטוחים שזה סוג הצמיחה שאנחנו צריכים?

הקפיטליסטים אוהבים מאוד את הסיסמה 'בעלי ההון יוצרים מקומות עבודה', הצחיקו אותי. שרי אריסון פיטרה 900 עובדים מבנק הפועלים איך היא מייצרת מקומות עבודה?

האחים "שקשוקה" עופר  קנו בנזיד עדשים את כימיקלים לישראל, האם הוסיפו מקומות עבודה?

בעבר היו האחים "שקשוקה" עופר בעלי חברת ספנות קטנה והתפרנסו בעיקר מאוניות קזינו, עד שממשלת ישראל התחילה לחלק בחצי חינם את רכושנו ואז הם קיבלו ונהיו מיליארדרים. גם שרי אריסון ואבא שלה היו בעלי חברה לאוניות קזינו, כשמדינת ישראל נתנה להם את בנק הפועלים, נדל"ן, ועוד מיני נכסי ציבור, העיקר לעזור להם להתעשר ולהיות מיליארדרים.

בכלל בקזינו אנחנו באמת מהחזקים בעולם, שלדון אדלסון הבעלים של עיתון ישראל היום שמנסה לקדם את הלאומנות הישראלית עשה את הונו מהימורים. גם התומך של תנועות משיחיות הזויות כמו עטרת כוהנים ועיר דוד, אירווין מוסקוביץ'  התעשר מהימורים.

את רוב מקומות העבודה במשק הישראלי יצרה המדינה, בעלי ההון ברוב המקרים פשוט נהנים מהיצירה של כולנו. כדאי להזכיר את כל בעלי ההון שהוציאו מישראל את הטקסטיל לירדן, מצרים, וסין, לעומת שלי יחימוביץ' שהעבירה חוק שמחייב את כוחות הביטחון לקנות טקסטיל תוצרת ישראל.

שותף לשעבר של אריסון בבנק הפועלים, נוחי דנקנר, שיעבד את הקרקעות שלנו בכדי לקחת הלוואה מסובסדת מבנק ממשלתי (שלנו) ובכסף הצטרף לרכישת בנק הפועלים. ממוכר מלח הפך למיליארדר בעזרתה של ממשלת ההפרטה.

בבדיקה שנערכה לאחרונה נמצא כי רוב ההשקעות של קופות הפנסיה וההלוואות של הבנקים נמצאות בידיים של חבורת טייקונים, יצחק תשובה, דנקנר, האחים עופר, אליעזר פישמן, לב לבייב ושרי אריסון הם לא הכי עשירים, הם רק הכי מקושרים.

דו"ח של בנק ישראל מראה כי שיעור ההחזקות של קבוצה הזאת במשק כפול מאשר בארה"ב.

חברת טבע גדולה מכול הטייקונים שהזכרתי ביחד, אבל לוקחת פחות אשראי מהם ובכירי האוצר לא מנסים לעבוד בה אחרי הפרישה משרות המדינה. כפי שהראה לנו הממונה על הבנקים שפרש לאחרונה כדאי לעבוד אצל החבורה ולא חלילה  בטבע או צ'ק פויינט.

מסתבר שהסיסמה 'בסקטור הפרטי משלמים כמה שהאדם שווה' נכונה. אם האדם יכול להביא קשרים בממשלה. אם הוא היה שותף למערכת הבקרה ויודע איך להתחמק ממנה. אם השאיר מאחוריו חברים שיירצו יום אחד לקבל שכר מינימום חודשי בכל שעה. ברור שאדם כזה שווה כל לירה אפילו אם מדובר במאות אלפי ₪ כל חודש. ברור גם שמנהל מהסוג הזה יהיה נאמן לטייקון, הוא יאשר בנאמנות עסקה בה הטייקון מרוויח והחברה מפסידה.

כי הסקטור הפרטי ברובו בכלל לא פרטי, רוב החברות הגדולות שהטייקונים עושים בהן מה שמתחשק להם הן בכלל חברות שרוב המניות שלהן בידי הציבור.

בסקטור הפרטי הזה אפשר למנות חברים וקרובים בלי טיפת כישרון לתפקידים בכירים, כי מה שבסקטור הממשלתי נחשב שחיתות כאן הוא הנורמה.

סיסמה לסיום 'הסקטור הפרטי יותר יעיל מהסקטור הציבורי', אם זה היה נכון נגיד בנק ישראל פישר, לא היה צריך לעצור את שרי אריסון ממינוי חבר שלה דני דנקנר, למנכ"ל בנק הפועלים.

לקריאה נוספת (באנגלית): מיתוסים שמרניים בכלכלה ובתחומים נוספים (נכתב לקורא אמריקאי).

נשמח אם כמה מקוראינו בעלי רקע בכלכלה יתנדבו לתרגם את החלקים הרלוונטיים לעברית ולהחליף את הדוגמאות האמריקאיות בדוגמאות מכלכלת ישראל. 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , ,

9 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    בעלי הון יוצרים עוני, ניוון, ופיגור. הם לא יוצרים מקומות עבודה הם מנצלים מקומות עבודה. על כל בעל הון שייצר פה משהו כמו סטף ורטהיימר יש את כל השאר שרק ממנפים קומבינות.

    זה לא משנה אם יש 18 משפחות או 50 משפחות או 200 משפחות, זאת פשוט אוליגרכיה, הקפיטליזם ברגרסיה מנסה להחזיר את כולנו לפיאודליזם של ימי הביניים.

  2. לקסי :

    סוגי קפיטליזם

    בעולם ידועים כמה סוגים של קפיטליזם.
    אזכיר שנים שרלוונטיים לתמצית הדיון הנפלאה שכתב עמית.

    קפיטליזם יצרני: טבע, צ'קפוינט, ישקר, ועם "שלוחה" קואופרטיבית "תנובה" שלפני רייכמן ויוסף, הקואופרטיבים לתחבורה ועוד.
    קפיטליזם יצרני יודע גבולות. הוא נמנע מלטרוף את שותפי הפעילות שלו, העובדים מחד והלקוחות מאידך.

    קפיטליזם פיננסי: אייפק, לבייב, דנקנר 1, דנקנר2, אריסון, עופר…
    התאפשר עם שחרור הרסן של הסכמי ברטון-וודס באדיבותם של ה"ה ניקסון, שולץ ופרידמן.
    דימוי נכון לסוג זה הוא צמח הידוע בשם הרנוג השיטים. זהו טפיל המתיישב על עצי שיטה בנגב, חי מהסוכרים שהשיטה מייצרת, שותה את המים שהשיטה הפונדקאית מצליחה להוציא מהקרקע, פורח בפרחים אדומים יפים ומרשימים ובסופו של התהליך הורג את השיטה ומת בעצמו.
    נשיא המדינה – מקדם לא קטן של פיננסיירים אלה בעברו – טבע לו שם: קפיטליזם חזירי.

    ריכוזיות? הצחקתם אותי, זו בכלל לא השאלה. אבל על כך כתבו פה אחרים כשרוניים יותר ממני.

    ממשלה בהקשר הזה? מה זה? אין כזו.

  3. איתי :

    אני חושב שעלינו להימנע ממשפטים כמו "בעלי הון יוצרים עוני, ניוון, ופיגור. הם לא יוצרים מקומות עבודה הם מנצלים מקומות עבודה."

    לנהוג בהכללות זו יריה ברגל לסוציאל-דמוקרטיה, משום שהיא צובעת אותה בצבעים שדוחים לא מעט אנשים שהם שותפים פוטנציאליים.

    הנחת היסוד המובלעת בה היא שככל שיש לך יותר כסף אתה יותר מניאק (וככל שיש לך פחות כסף אתה יותר קדוש?).

    כמו שציין לקסי, גישה כזו אינה מבחינה בין בעלי הון שהם יצרנים ובין בעלי הון שהם טפילים.

    לדוגמה, 3 חבר'ה שמקימים סטארט אפ טכנולוגי מצליח והופכים למיליונרים הם בפירוש אנשים שמייצרים מקומות עבודה במשק. יש מרחק גדול ביניהם ובין מי שקנו בזול חברה ממשלתית ועשו עליה סיבוב, תוך שהם מורידים את העלויות לשכר באמצעות העסקה עקיפה, חיפוף בנושאי בטיחות וניצול הסביבה.

    אבל צריך לקחת את זה עוד צעד הלאה. המסר העולה מבין השורות מדבריו של לקסי הוא שמעסיקים שמייצרים מוצרים (תעשייה חקלאות) הם "אנשים טובים" ומי שלא מייצרים מוצרים הם "אנשים רעים".

    יש לי שתי בעיות עם המסר הסמוי הזה.

    ראשית,

    אנשים יכולים להיות יצרנים גדולים (או קטנים) ועדיין חולירות. לדוגמה, מושבניק שמעסיק תאילנדים בחקלאות בהעסקה מנצלת כעבדים נטולי זכויות שאותם הוא משכן בתוך מגרש גרוטאות. ההבדל בין זה ובין האחים עופר הוא רק בכמות העובדים הנפגעים לא ברמת המוסריות. בשל היעדר אכיפה, היקף העבירות על חוקי עבודה, חוקי בטיחות בעבודה ופגיעות באיכות הסביבה ובבריאות הציבור גבוה במיוחד דווקא אצל המעסיקים הקטנים, אלה שפחות חוששים מסופרפארם או משופרסל שתחקיר עיתונאי יגיע אליהם.

    שנית, לא כל בעל חברה בתחום הפיננסים (או השירותים – שזה לא ייצור חקלאי/תעשייתי) במגזר הפרטי הוא בהכרח עלוקה חסרת עכבות שתעשה הכל למען רווח.

    לדוגמה, לפני "עידן הטייקונים" היו כאן חברות ביטוח פרטיות, חלקן הוגנות יותר וחלקן הוגנות פחות.

    אני מעדיף שכל חברה תיבחן לגופה לפי היחס שלה לעובדיה ולצרכניה.

    בנוסף, ההתייחסות לעולם הפיננסים כאל עולם שכל העוסק בו כאילו כרת ברית עם השטן, גורמת לנתק בין הפעילים הסוציאליסטים לגווניהם ובין כלכלנים.

    במקום שיהיה שיתוף פעולה מתמיד ועמוק עם רובינשטיין ספיבק, בן בסט, וכו' שיתופי הפעולה הללו הם נקודתיים ונדירים, והסוציאליסטים מתנחמים בעיון חוזר ונשנה בכתבים של כלכלנית שהיא כנראה מעולה אבל ז"ל – אסתר אלכסנדר. לדעתי, התנהלות כזו מחלישה את הסוציאל-דמוקרטיה בישראל.

  4. מנחם לוריא :

    מעתיק ומדביק תגובה שלי במאמר אחר באותו נושא כאן בעבודה שחורה

    להלן:

    תראו,אני חושב שבישראל התפתח ניאו ליברליזם מקומי שקצת (או הרבה) מנותק מהתאוריה הניאו ליבראלית המיושמת בלא מעט ממדינות המערב.

    יש במשילות הישראלית בעיה מבנית חמורה. בגלל הרבה סיבות וגם שיטת הבחירות, מי שהופך לראש ממשלה עסוק בעיקר בהשרדות ובמקח וממכר עם הקוהליציה שלו. זה הוליד פטנט ישראלי יחודי שנקרא תקציב דו שנתי וזה הוליד הזנחה של אזרחי המדינה והתפשטות המדינה מהאחריות שלה לאזרחה.

    יובל שטייניץ הגדיר את הדברים בצורה ברורה ופשוטה. בראיון למהדורת הערב של גלי צהל,לפני כשבועיים, הוא אמר (במלל חופשי) הינה האזרחים וספקיות החלב הסתדרו ביניהם והממשלה לא נדרשה להתערב.

    הבעיה בישראל היא הדרך שהדברים נעשים ולא התיאוריה ונכונותה או אי נכונותה. הבעיה שלוקחים מונחים מדעיים ועושים בהם שימוש למטרה פוליטית ולא למטרת משילות דבריו של שטייניץ מגלמים את הכל ואת האמת במערומיה.

    אני חושב שמאז 1996 (ממשלתו הראשונה של ביבי) התפתח בארץ ענף מקומי של הניאו ליברליזם שנובע מאילוצים פוליטיים בתחום המשילות ולא מניתוח או יישום לא נכון או כושל של תיאוריה כלכלית חברתית.

    אם ניקח את האמירה של שטייניץ,בתמציתם, ונלביש אותם על הדיון כאן יהיה יותר קל לקרוא לילד בשמו היינו (להצעתי) ניאו ליברליזם ביביסטי ולא כמילת גנאי או כאמירה צינית אלה כתיאור מצב מציאותי. זה יקל למצוא מזור גם לבעיית הריכוזיות, שאם נילך לשיטתו של שטייניץ (ולא ממקום של זלזלול כלל ועיקר) הרי שהרכוזיות בשק הישראלי צריכה להיות מטופלת במישור הפוליטי ממדעי המשילות ומנהל המדינה ולא בכלים של מדעי ככלכלה והתיאוריות הכלכליות.

    אם אינני טועה גם סטנלי פישר איננו ס"ד אבל הוא מתבטא,ולא מעט, על כשלים מבניים במשק שהמשילות הישראלית מיצרת. מאחר ובמשמרת שלו יושב בראשות הממשלה ביבי,הוא מכוון אליו אבל הדברים נכונים גם בכלליותם.

    כל זה בתוספת לדבריו של אמנון במאמר הראשי ולתגובות של עמית-ה מעלי.

    מנחם.

  5. איציק יאפ :

    רגע רגע, עוד לינק אחד:
    "קללת הריכוזיות והקוטג'" בישראל היום.
    מאת דניאל דורון.

    http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2011%2F07%2F11&pageno=29&entity=Ar02901&view=entity

  6. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שאנחנו צריכים להמנע ממשפטים פטרנליסטים בסגנון אנחנו צריכים להמנע מ….
    איתי כשאני כותב מאמר/פוסט אין לי בעיה עם ביקורת מסוג זה, אבל בחייאת קוראים בעיקר נרתעים מלהכנס למדורת השבט שלנו שכוללת את הכותבים הקבועים שמעירים אחד לשני בסגנון הזה. טוקבק הוא חלק מהדיון הפתוח ואתה בהחלט מוזמן לחסוך ממני הערות בסגנון זה. במיוחד לאור העובדה שאנחנו כס"ד לא קיימים, יש כמה פלגים של ס"ד שלא מסוגלים להתכנס למחנה אחד שלא לדבר על שיתופי פעולה עם אחרים.

  7. איתי :

    ק,

    לעתים קרובות אמרתי כאן משהו בתגובות ואחרים (כולל אתה) העירו לי שאמירות כאלה משרתות את היריב, כפי שאמרתי לך הפעם.

    לפעמים קיבלתי את הביקורת ולפעמים לא, אך מעולם לא טענתי שזו ביקורת פטרנליסטית, שהיא פוגעת באחדות השורות או שהיא מבריחה קוראים ולכן מוטב לה שלא תיאמר.

    הנה דוגמה: אתה טוען לקשר סיבתי בין ריבוי טוקבקים-של-קבועים ובין מיעוט קוראים.

    נכון שאחוז גדול למדי מן התגובות פה נכתב ע"י קבוצה קטנה של מגיבים (לא כולם כותבי רשומות!) שמדברים זה עם זה, אך זה גם המצב באתרים רבי תפוצה כמו "הארץ".

    אפשר לדבר הרבה שעות על הגורמים לכך שאין לאתר הזה מאות אלפי קוראים ביום אלא מאית מזה (דרך אגב, אלה שכן קוראים פה כלל אינם מדורת שבט כמו שנדמה מן הטוקבקים).

    לדעתי, הטוקבקים משפיעים רק בצורה שולית על מספר הקוראים, מהסיבה הפשוטה שרוב הקוראים כלל לא מגיעים עד לקריאת התגובות.

    אם יש השפעה שלילית לטוקבקים, אני מאמין שרוב הנזק נגרם מתגובות המכילות מתקפות אישיות ומלים בוטות כנגד אלו שמביעים דעות שאינן בקונצנזוס כאן (למשל – בעד אופק חדש, נגד מדינה פלסטינית, בעד השמאל הלאומי או קדימה) ולא ממחלוקת עניינית (ובלתי נגמרת) בינינו על איחוד השמאל או על הבניית מסרים אפקטיבית.

  8. ק. טוכולסקי :

    אני לא טוען לקשר בין ריבוי טוקבקים למיעוט קוראים, אני טוען לקשר בין שיח פנימי מאוד בטוקבקים למיעוט טוקבקים. אתה רוצה לזרוקהערות מסוג זה, תרגיש חופשי, גם ככה בקושי מגיבים והחשק שלי לפחות הולך ופוחת.

  9. איתי :

    התחושה הלא בדוקה שלי היא ש

    א. לאורך השנים יש כאן דווקא עלייה גדולה בכמות הטוקבקים ביום, בניגוד לרושם שלך (אם יש לך זמן אפשר לבדוק זאת ולהכריע).

    החודש האחרון אינו דוגמה לכלום בגלל התקלה הטכנית (נפילות חוזרות ונשנות) שגורמת לתגובות רבות לא להתפרסם ולקוראים רבים להימנע מתגובה.

    שים לב שאם עושים בדיקה אמפירית חובה לבדוק כרפרנס אם אין ירידה בכמות הטוקבקים במקומות אחרים בבלוגוספירה הפוליטית (לדוגמה – העוקץ, שוקי גלילי, נדב פרץ, תמי זנדברג, שושי פולטין). ירידה בטוקבקים צפויה לחלוטין כאשר אנשים נוטשים את הבלוגים ועוברים לנהל דיונים פוליטיים (או לא פוליטיים) סוערים בפייסבוק. ירידת הבלוגים במקביל לעליית הפייסבוק היא תופעה כלל עולמית מוכרת ומתרחשת גם בישראל. מי שקורא רק בלוג אחד או כמה לא יכול לראות את זה.

    ב. שריבוי טוקבקים אינו בהכרח יעד רצוי לאתר. היעד המספרי הרצוי הוא הגדלת מספר הקוראים, ואת זה ניתן לעשות בעזרת שיפור המוצר (יותר תכנים מעניינים ביותר נושאים), שיפור המראה ושיפור השיווק.

    ריבוי טוקבקים לא מגדיל את מספר הקוראים, הוא מגדיל את מספר הצפיות החוזרות בעמוד אצל קבוצה קטנה מאוד של "פריקים".

    אילו זה היה תלוי בי, היתה ננקטת מדיניות שדווקא מצמצמת את מספר הטוקבקים (ר' דוגמה קיצונית בבלוג של חנן כהן מיסו"ד) וממריצה את כל מי שיש לו מה לומר לכתוב פוסט.

    דוגמאות אפשריות הן עיכוב כל תגובה עד לאישור של העורך/ת, דרישה שהתגובה תתייחס רק לפוסט או גם לפוסט ולא רק לדבריו של מגיב אחר. כמו כן אני חושב שפוסטים בנושאים מפלגתיים (שיכולים בקלות להגיע ל-50 טוקבקים לפוסט) עדיף לסגור לגמרי לתגובות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.