חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המצביע הכריזמטי כהזדמנות לשמאל הציוני

נושאים דעות, פוליטי ב 2.09.08 6:00

רוב המצביעים בארץ לא פועלים באופן רציונלי אך גם איבדו נאמנותם להצבעה מסורתית. גיבוש אידיאולוגי ומנהיגות כריזמטית הם תנאי יסוד לניצול המצב ע"י מפלגה סוציאל-דמוקרטית שתקום בשאיפה על חורבות מפלגת העבודה ומרצ

מאת: אורי יזהר


הבחירות שכנראה תתקיימנה במחצית הראשונה של 2009 משמשות זרז רציני להופעתן של רשימות חדשות אשר מקימיהם סבורים שאי האמון העמוק השורר בקרב הציבור כלפי המערכת הפוליטית יאפשר לרשימותיהם לזכות בקולות רבים ולהיכנס לכנסת.
העבר הקרוב מחזק סברה זו. הדוגמה הטרייה ביותר היא מפלגת הגמלאים שצצה כאילו משום מקום וזכתה בשבעה מנדטים מן ההפקר. ולפניה היו לא מעטות דומות לה: שינוי ז"ל, מפלגת המרכז ז"ל, התחייה ז"ל, צומת ז"ל, הדרך השלישית ז"ל, ד"ש ז"ל, ואולי עוד אחת או שתיים ששכחתי את שמותיהן. גם מפלגת הגמלאים צפויה ליהפך לז"ל בבחירות הבאות והיא כבר עשתה את הצעד הראשון בדרך לכך, בהתפצלה בגלל מאבקי אגו טיפשיים. סביר להניח שאף אחד כמעט לא יצטער יותר מדי על הקוריוז הזה.

לפי מיטב ידיעתי והכרתי, כל או רוב הרשימות החדשות שצצות עכשיו צפויות לא לעבור את אחוז החסימה (2.5%, שהם בין 70 ל-80 אלף קולות), ומי שבכל זאת יעבור צפוי קרוב לוודאי לגורלן של רשימות האינסטנט של העבר.

אז לפני שהולכים לבחירות על סמך תחושות בטן, כדאי קצת לעיין בנושא של התנהגות וסוגי המצביעים כדי לדעת מהם הכוחות המשפיעים על המצביעים בעומדם בקלפי, ואינני מתכוון לתעמולת הבחירות הנעשית על-ידי יחצ"נים ופרסומאים, שמשום מה קוראים להם 'אסטרטגים', בעוד שהם בקושי טקטיקנים ובעיקר גוזרי קופונים.

התיאוריה של הדמוקרטיה הליברלית גורסת כי כל מצביע מחליט למי להצביע לפי שיקול דעת רציונאלי: הוא בודק ובוחן את המפלגות וההנהגות ומחליט מיהם המתאימים ביותר להנהיג את המדינה, ו/או לענות על האינטרסים שלו. הסוציולוג גדי יציב (שהלך לעולמו לפני זמן לא רב) חולק בעבודת הדוקטורט שלו, בהסתמכו על מחקרים שנעשו בעולם, על התיאוריה הזאת, שהיא במידה רבה אידיאולוגיה של הדמוקרטיה הליברלית. הוא טוען שקיימים שלושה סוגי מצביעים: רציונאליים, מסורתיים וכריזמטיים.

המצביעים הרציונאליים אכן מתנהגים כפי שתואר לעיל, אבל הם מהווים בסך הכל כ-15% מכלל המצביעים.

את הרוב הגדול מרכיבים המצביעים משני הסוגים האחרים. המצביעים המסורתיים הם אלה הבוחרים במפלגה המייצגת ומסמלת את אורח החיים, המסורת והתרבות שלהם. ותוספת שלי: כל עוד המפלגה לא הכזיבה אותם באופן קשה ביותר. דוגמה ישראלית למצביעים מסורתיים הם מצביעי מפלגת העבודה ולפניה מפא"י מאז שנות החמישים. הם היו ברובם המכריע נאמנים למפלגה והסכימו לאמרה ש"מפלגה היא בית ובית לא עוזבים". וזאת למרות אכזבות רבות שנחלו ממנה מאז פרוץ פרשת לבון ואילך. מצביעים כריזמטיים הם אלה שמרגישים מאוימים, אם מבחינה חומרית ואם מבחינה תרבותית. אנשים שחשים מקופחים ומושפלים, שזהותם אינה מקובלת ומכובדת, וכד'. הם מצביעים עבור מפלגה שמדברת אליהם בסיסמאות שפונות אל הרגש, בדרך כלל באמצעות מנהיג כריזמטי. מצביעי הליכוד בתקופת מנחם בגין היו מצביעים כריזמטיים קלאסיים. תיזכרו בבחירות 1981 – עם דודו טופז והפליטה המפורסמת שלו, בגין בתגובתו בכיכר מלכי ישראל, ושמעון פרס בבית שמש – ותראו הדגמה מובהקת של הצבעה כריזמטית. מסורתיים וכריזמטיים גם יחד אינם מצביעים לפי השכל אלא לפי הרגש, כל סוג מצביעים ורגשותיו. שני הגושים הללו בישראל היו שנים רבות בערך באותו גודל.

החלוקה הזאת אינה נצחית והפרופורציות השתנו. עם הזמן היו חלק ממצביעי הליכוד למצביעים מסורתיים ומצביעי העבודה למצביעים כריזמטיים. אלא ששתי המפלגות הכזיבו את בוחריהן. הליכוד שאחרי בגין ויצחק שמיר לא הציג מסורת חיובית שמעוררת גאווה אצל ציבור תומכי המפלגה. ביבי נתניהו ומעלליו ותופעת מרכז הליכוד לא היו דברים שיש להתגאות בהם. מצד שני, מפלגת העבודה, שייצגה בעיקר את המעמד הבינוני האשכנזי שחש מאוים ומושפל ("לקחו לי את המדינה") לא הצליחה להציב בראשה אחרי יצחק רבין מנהיג כריזמטי של ממש ואף לא יצרה מקבץ סיסמאות שימשוך אליו את לב רוב הציבור.

אהוד ברק כראש ממשלה, כולנו יודעים, היה בלון שלאט לאט יצא ממנו כל האוויר. ניפחו אותו עכשיו בפעם השנייה, אבל האוויר ממשיך לצאת ממנו. וכך נוצר המצב שרוב המצביעים בישראל (למעט יהדות התורה, ש"ס, הימין הקיצוני, השמאל הקיצוני והערבים, שהם כשליש מהכנסת) הם ברובם מצביעים ניידים ובפועל מצביעים כריזמטיים שמחפשים מנהיג ומפלגה.

יש עדיין מצביעים מסורתיים למפלגת העבודה, אבל הם הולכים ומתמעטים, הן מסיבות ביולוגיות והן מחמת הביצועים העלובים שהמפלגה הזו מפגינה בכל שדה כמעט. ההגדרה המתאימה ביותר למפלגת העבודה של היום היא 'מפלגת שאריות'. מרצ אינה במצב טוב יותר. זו מפלגה סטגנטית, "צפונית"-אליטיסטית, שהדימוי שלה והאידיאולוגיה שלה אינם מהווים כוח משיכה לציבור רחב. השמאל הציוני כולו נמצא בתהליך של שקיעה.

מצב זה של שפע מצביעים לא מוגדרים מושך כמובן כל מיני אישים וקבוצות להופיע עם רשימות משלהם בתקווה לקושש מספר מנדטים. אלא שהקמת מפלגות בוסר אינה הפתרון לבעיות הקשות של ישראל ולא הן תבראנה את המערכת הפוליטית. בהנחה שממפלגת העבודה ומרצ אין מה לצפות יותר, המאמץ העיקרי צריך להיות מופנה לעבר בנייה הדרגתית ויסודית של כוח פוליטי חדש של השמאל הציוני הסוציאל דמוקרטי. הבסיס הרעיוני של שמאל זה חייב להיות שלילה נחרצת של המודל התאצ'ריסטי ואימוץ המודל הסקנדינבי, עם ההתאמות הדרושות לתנאים הישראליים, חיוב ברור של פתרון מדיני באמצעות שתי מדינות לשני העמים ומאבק על הדמוקרטיה ושכלולה על בסיס שוויון בחובות וזכויות לכל אזרחי ישראל. הצירוף של תאצ'ריזם, לאומנות ודת – שהקואליציה הצפויה של נתניהו, אביגדור ליברמן, אורי אריאל והחרדים למיניהם היא הביטוי הפוליטי שלו – הוא צירוף ממאיר המסוכן לעתידה של המדינה. את המסר הזה יש להעלות למרכזו של השיח הציבורי הנשלט היום על-ידי התאצ'ריסטים (פקידי האוצר והשטרסלרים למיניהם) בתחום הכלכלי, לגבש הבנה נרחבת שההתנחלויות הן אסון למדינה ולהעלות מחדש את הבעיה של הטפילות של המגזר החרדי, הן בתחום השירות הצבאי והן בתחום ההתפרנסות. נכון שזה נראה כמו מלחמה נגד כל העולם, אבל בדיוק מלחמה אידיאולוגית כזו היא הכרחית לגיבושו האידיאולוגי והפוליטי של השמאל הציוני הס"ד. הגמוניה אידיאולוגית היא תנאי הכרחי להישג פוליטי בר-קיימא. כל עוד אין הנהגה כריזמטית שתעלה את המסר הזה בעוצמה אל מרכזו של השיח הציבורי, אין תקומה לשמאל.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , ,

3 תגובות

  1. אורי :

    "דוגמה ישראלית למצביעים מסורתיים הם מצביעי מפלגת העבודה ולפניה מפא”י מאז שנות החמישים. הם היו ברובם המכריע נאמנים למפלגה והסכימו לאמרה ש”מפלגה היא בית ובית לא עוזבים”. וזאת למרות אכזבות רבות שנחלו ממנה מאז פרוץ פרשת לבון ואילך."

    לא ידעתי מהי 'פרשת לבון' אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי אתר מעניין-למי שמעונין:
    http://www.pinhas-lavon.com

  2. תומר רזניק :

    כיצד מתיישבת האמירה שהפתרון לבעיה של השמאל אינו עוד מפלגת בוסר עם האמירה שיש להקים כוח סוציאל-דמוקרטי חדש?

  3. תומר רזניק :

    כמו כן, דומני שעשית לעצמך חיים קלים בעניין ההגמוניה, ופטרת את העניין המורכב הזה במשפט, במקום להעניק לו התייחסות רצינית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.