חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מדדים לאיכות החינוך – בעקבות פרוייקט "סיטי" של דה-מרקר

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 1.09.08 6:04

לקראת תחילת שנת הלימודים, צוות חינוך נותן לכם הקוראים שיעורי בית – כיצד מודדים בצורה כמותית "חינוך איכותי" וכיצד משווים בין יישובים שונים בהקשר לאיכות החינוך ביישוב? ויש גם מטלת רשות

דיונים רבים בנושאי רפורמות בחינוך (כולל באתר זה) מסתובבים סביב הרצון של "נערי האוצר" לבחון את מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה מנקודת מבט כמותית, המתייחסת לחינוך במובנים של תשומות (כמה כסף משקיעים) ותשואות (מהו ההישג בסוף).

הד מעניין לגישה זו נמצא ב"מדד city" (באנגלית זה נשמע יותר טוב) של עיתון "The Marker" (כנ"ל), שנוצר ע"י מומחים שגייס העיתון על רקע הבחירות הצפויות ברשויות המקומיות, לצורך דירוג 15 הערים המובילות בישראל. הפרמטרים לדירוג הערים מפורטים כאן, ובתוכם נושא החינוך מקבל נתח משמעותי (15 אחוזים) בציון המשוקלל של כל עיר. מומחים לנושאי חינוך אינם מוזכרים בין היועצים בבניית המדד, שנערך "בשיתוף משרד רואי החשבון אופיר בוכניק ושות', המתמחה בניהול פיננסי ברשויות מקומיות. לצורך בנייתו שימש מודל … שפיתח חן רון, לשעבר סמנכ"ל ומנהל היחידה הכלכלית במרכז השלטון המקומי… [והתאמתו לפרויקט הנוכחי נעשתה בהתייעצות] עם מומחים רבים מהתחום: ראשי ערים לשעבר, כלכלנים ובכירים לשעבר ממשרד הפנים."

אז כיצד תדעו, על פי מומחי דה-מרקר, אם החינוך בעיר שלכם הוא איכותי? אלו הקריטריונים (בכתבה לא פורסם מה המשקל היחסי של כל קריטריון):

1. מדד להשקעה: שיעור הסבסוד בתחום החינוך ובתחום הרווחה (אחוז מהתקציב הכולל לתחומים אלה שמגיע מהעירייה, בנוסף על תקציב ממשרדי הממשלה ומתשלומי הורים)
2. מדד לתנאי הלמידה: מספר התלמידים הממוצע בכיתה
3. מדד להישגים: שיעור הזכאים לתעודות בגרות בקרב תלמידי י"ב
4. מדד נוסף להישגים: שיעורי נשירה נמוכים [נושר הוא תלמיד שלא סיים תיכון ואינו נכלל במדידת אחוז זכאים לבגרות. ללא התייחסות לנשירה, שיעור גבוה של זכאים לבגרות לא מייצג את כלל התלמידים, ואף עלול להיות תוצאה של מדיניות הנשרה מכוונת]

בנתונים המספריים של העיר חולון שהופיעו כאן ניתנו עוד שני מספרים, שכנראה לא שימשו במדד עצמו, משום שהם חסרי משמעות ללא חלוקה במס' התושבים – סך כל ההוצאה על חינוך ומספר בתי הספר.

הביקורת שלנו על מדד סיטי

כל מי שעסק בחינוך בימי חייו, ואפילו "רק" בתור הורה לילדים בגן ובבית הספר, יבין מיד שמשהו ממש לא בסדר בבחירת הקריטריונים הללו (שהם חשובים, ללא ספק) ובהתעלמות מקריטריונים אחרים.

ראשית, ברור כי גם מדד ההשקעה בחינוך (מס' 1) וגם מדדי ההישגים (3+4) אינם משקפים רק את איכות שירותי החינוך שנותנת העיר בשנים האחרונות אלא תלויים מאוד ברקע הסוציו-אקונומי של תושבי העיר ובהיסטוריה ארוכה של טיפוח או הזנחה של היישוב ע"י הממשלה. כהמחשה תיאורטית וללא קשר למציאות, בי"ס מוזנח וגרוע בצפון תל אביב יכול לקבל יותר תקציב נוסף מהעיריה ולהגיע להישגים טובים יותר בבגרויות מאשר בית ספר מטופח ומדהים בעכו.

שנית, מדד מספר התלמידים הממוצע בכיתה הוא מדד כמותי חשוב למדידת הפוטנציאל להוראה איכותית, אך מה עם מדדים נוספים? מי שחושב שהגודל קובע בוודאי יעדיף עיר עם בתי ספר קטנים (מעט כיתות בשכבה). אחרים אולי יעדיפו עיר ובה מגוון גדול של מגמות לימוד או בתי ספר ייחודיים, שיאפשרו לתלמידים לימודים איכותיים במדעי הטבע, מדעי הרוח והחברה או אומנויות כבר בתיכון ואפילו בבית הספר היסודי.

אך הדבר הכי גרוע במדד City לאיכות החינוך הוא מדידת ההישגים בפועל אך ורק ע"י תעודות בגרות ותעודות סיום תיכון. כידוע, ברמה הממלכתית גרמה גישת ההתמקדות בשיעור זכאות לבגרות ובמניעת נשירה להורדה מתמשכת של רמת בחינות הבגרות והגמשת הקריטריונים לסיום 12 שנות לימוד, תהליך שהיו שותפים לו שרי חינוך מימין ומשמאל, במהלכים פורמליים (ההגרלות של רובינשטיין ומועדי החורף של לבנת) וב"רוח מערכת" שאינה מופיעה בשום מסמך אך כל מורה (ומרצה באוניברסיטה) נוכח בתוצאותיה.

בבסיס הגישה הזו עומדת ההנחה המובלעת כי בית הספר האידיאלי הוא בסך הכל מכון הכשרה לבחינות הבגרות. להנחה זו שותפים לא רק מומחי דה-מרקר וחלק מאנשי משרד האוצר, אלא גם כמה פוליטיקאים וראשי רשויות. בבית הספר של דה-מרקר מורים נמרצים שוקדים עם תלמידיהם, בקבוצות קטנות ובהנחייה אישית כשצריך (איש לא יישאר מאחור!) במטרה אחת – תעודת בגרות, וכמה שיותר משובחת ונוצצת, בעוד התלמידים החלשים ביותר בכיתה מסתפקים בפרס ניחומים – תעודת סיום תיכון. לפי שיטה זו, הדבר הטוב ביותר שיכול לעשות ראש עיר (במידה ויינתנו לו הסמכויות לכך, אם ניקח לקיצוניות את הצעתו של השר מאיר שטרית ואת הצעת דו"ח דברת) הוא לסגור את כל בתי הספר ולהעביר את תקציבי החינוך על פי מכרז, לידיו של מכון הכשרה לבגרות ופסיכומטרי. שם הרי יודעים להביא הישגים הרבה יותר טובים מאשר ברוב בתי הספר, ובהרבה פחות זמן. בנוסף, שכר המורים לשעה, בעיה כאובה, הוא הרבה יותר גבוה, ועוד מקבלים בונוסים (בדומה לתוכנית "שכר על פי הישג" למורים, של רודי ג'וליאני ובעקבותיו גם ביבי נתניהו).
מה אנו מבקשים מכם, מורים והורים יקרים?

1. לחשוב על מדד כמותי חשוב אחד שבעזרתו ניתן למדוד את רמת החינוך ביישוב, ולא נזכר ברשימה שלמעלה.
2. לכתוב אותו כאן בטוקבק, לצורך פניה מרוכזת שלנו למערכת "דה מרקר" עם כל ההצעות שלכם.
3. ואם אתם רוצים, לערוך בצורת פנייה מכובדת (חובה אם אתם רוצים שיתייחסו אליכם בכבוד!) ולשלוח בדוא"ל לעורך הראשי גיא רולניק.

קל מאוד להגיד ש"חינוך אי אפשר למדוד במספרים" – אך זו לא הדרך לדבר עם פקידי האוצר, עם אנשי עסקים הדוחפים את הגרסה שלהם לרפורמה בחינוך כמו ניר ברקת, שלמה דברת ודב לאוטמן, וכמובן – עם חברי הכנסת.
פשוט צריך להיכנס לראש שלהם, ולהפציץ במספרים אחרים. אם לכם אין היכולת לאסוף נתונים ולעבדם – דירשו אותם מהתקשורת, וביחוד מזו שמיועדת "לאנשים חושבים"…        

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

16 תגובות

  1. איתי :

    לפי רוח המדד של סיטי אם ידוע לכם שבמשפחת כהן יש ילד אחד, משקיעים 1000 שח בחודש בחינוך שלו והוא מקבל בגרות עם ציון 10.5 אז איכות החינוך במשפחה גבוהה בהכרח מבמשפחת לוי שבה יש 3 ילדים, משקיעים בחינוך שלהם 900 שח בחודש וציון הבגרות הממוצע הוא 9.5.

    לא צריך לצטט מקרים קיצוניים כמו רוצחי דרק רוט ילדי השמנת מהרצליה כדי להבין שחינוך טוב לא תלוי רק בכסף ובמרחב ולא מתמצה רק בהישג בבגרות.

    כן, קיים מתאם שלילי בין מספר ילדים ובין הישגים בלימודים
    אבל המתאם אינו מלא ואפילו אינו חזק במיוחד

  2. נדב פרץ :

    מצטער להרוס את החגיגה, אבל לדעתי אין שום אפשרות לבצע מדידה מהסוג שמוצע כאן.
    יש דברים שאי אפשר למדוד מספרית. בתחום מדעי החברה, זה אפילו רוב הדברים. לא משנה איזה מדד תמציאו, הוא יסבול מבעיות. הפתרון היחיד הוא מדידה איכותנית של ביצועי בתי ספר.
    אפשר לאבחן בתי ספר בשיטות איכותניות. אפשר למדוד את ההצלחה שלהם, גם לאורך זמן, ולגלות שיפור או נסיגה. הבעיה היא שאי אפשר לעשות פרוייקטים של 'חמש הערים עם החינוך הטוב בארץ'.

  3. איתי :

    מסכים שאי אפשר לדרג את "5 הערים עם החינוך הטוב בארץ" בדיוק כפי שאי אפשר לקבוע מהי מחלקת היולדות הטובה ביותר, מי המסעדה הכי טובה וכו' – בראש ובראשונה כי כל אדם נותן משקל שונה לקריטריונים אחרים.

    מסכים גם שיש דברים שעדיף למדוד בשיטות איכותניות

    אבל בהחלט יש דברים שניתן למדוד בשיטות כמותיות ולא נמדדו כאן.

    ההבדל הגדול בין פרויקט "השווארמה הכי טובה" (אתר וינט) או "החומוס הכי טוב" (בלוג החומוס) ובין מה שעשה דה-מרקר הוא שגישת דה-מרקר מושפעת מ-ומשפיעה על אופן קבלת החלטות בממשלה בנושא חינוך וזה בעיני חמור מאוד, גם אם אתה ואני לא מסכימים על הפרטים.

  4. דליה :

    מדד אחד חשוב הוא נתוני ההשכלה של המורים. ככל שהמורים משכילים יותר ובעלי תעודות המעידות על כך, סביר להניח שתלמידיהם ייהנו מרמה גבוהה יותר של הוראה.
    האם זה מדד כמותי או איכותי?

  5. איתי :

    בוודאי שזה מדד כמותי ומאוד חשוב

    ומצד שני איך מודדים מורים נהדרים שאין להם תואר, ומורים שהתעודה זה כל מה שיש להם?

    יש לציין שאופק חדש שואפת לכך שלכל המורים יהיה תואר אקדמי, וגם על זה היו כאן ביקורות קשות על יולי תמיר

    http://www.blacklabor.org/?p=3200

  6. דליה :

    המדד הוא כמותי אם המורה משכיל ויש לו תעודה. אם הוא משכיל ואין לו תעודה, המדד הופך איכותי. ראה חברי קיבוץ שלמדו, אך לא הקפידו בקיבוץ על תעודות.

  7. ד :

    רפורמת אופק חדש נכנסת לכ-800 בתי-ספר. ככל שיהיו יותר מורים בדרגות גבוהות בסולם הדרגות של המורים, המשמעות היא שיהיו יותר מורים מנוסים וטובים בבתי-הספר האלה. אבל דווקא את הדרגות הגבוהות הגבילו בכמות המורים. אם רוצים חינוך ברמה גבוהה, צריך יותר מורים בדרגות גבוהות. המשמעות היא יותר כסף למשכורות מורים.
    משכורות גבוהות למורים זה מדד כמותי משמעותי?

  8. מודי_תאני :

    קח את בוגרי מערכת החינוך באותה עיר, עשר שנים אחרי, ושאל:

    מה המשכורת שלהם?
    האם הם מאושרים?
    האם הם זוכרים את תקופת בית הספר כתקופה טובה?
    האם השלימו בגרויות אחרי הלימודים?
    האם הלכו לטיפול פסיכולוגי כדי לצמצם את נזקי טראומות התיכון?
    האם הם משתמשים באיזשהו דבר שלמדו בבית הספר?
    האם הם זוכרים משהו ממה שלמדו?

    והכי טוב: לבחון בני 25 בבחינות בגרות סטנדרטיות, ולראות כמה יעברו. אם הרוב נכשלים, מערכת החינוך לא שווה כלום בעיני.

  9. מודי_תאני :

    וגם כמה מהם יושבים בכלא וכמה נרצחו.

  10. שלוי :

    קשה לקבל תמונה אמינה על מצבה האמיתי של מערכת החינוך.
    לנוכח "תעשיית המורים הפרטייים" הפורחת ומשגשגת, קשה לזקוף את הצלחתם של תלמידים רבים לזכות מוסד כלשהו בו למדו.

  11. איתי :

    פינג!

    הנה מדד כמותי –
    א. כמה ש"ח משלמים בחודש הורים על שיעורים פרטיים.
    ב. כמה ש"ח משקיעים לחודש פר תלמיד עמותות/מתנסים על תגבורים מלבד בית ספר
    מן הסתם א' גבוה ביישובים מבוססים וב' גבוה ביישובים חלשים – אך סכום שניהם ביחד
    הוא הדבר המעניין – יכול להעיד על חוזק המערכת הממלכתית + עירונית

    בבריאות נהוג למדוד משקל יחסי להוצאה פרטית לעומת ציבורית – אותו דבר ראוי לעשות גם כאן, בתוספת של המגזר השלישי.

    ברור שיש מתאם בין כסף לבריאות ובין כסף להישגים בלימודים, אבל בהחלט חשוב להבחין כמה מהכסף הזה מגיע מתקציב המדינה וכמה מכיסנו כהורים, או מכיסיהם של תורמים

    הרחבה – לא רק לתגבור בלימודים, אלא גם לתשתיות – האם המזגן בכיתה או המעבר מלימודים בקרוואן לכיתה בנויה בא בזכות משרד החינוך, העיריה, נוצרים משיחיים מאמריקה, גאידמק-דנקנר או שמא ההורים.

  12. שושי פולטין :

    כמה הערות:
    לדליה – השכלת המורים היא מדד חשוב, יחד עם זאת ראיתי כבר מורים משכילים מאוד אולם לא מצליחים "להחזיק" כיתה.
    לאיתי – בהארץ דהמרקר הוסיפו מדד של שביעות הרצון ממערכת החינוך והמדד הכספי כלל השקעה של ההעירייה וההורים – ראה כתבה :
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1017025&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

  13. איתי :

    שושי, לגבי השכלה אני מסכים מאוד.

    לגבי השקעת כסף ע"י הורים – אם תחשבי על זה מבחינת דה-מרקר כל שקל נוסף שנותנים ההורים מעלה את המדד – שהרי מודדים תשומות. מבחינתי כהורה – כל שקל נוסף שאני מוציא מהכיס אומר עוד התנערות של המדינה והרשות, שהרי במצב אידיאלי לא הייתי צריך להוציא אף שקל מהכיס.
    לכן מה שחשוב הוא לא רק הגודל הכולל של העוגה אלא כיצד היא מתחלקת.

    ביקורת יותר מקצועית משלי על מדד דה מרקר באתר ביקורת העיתונות העין השביעית – שוקי טאוסיג

    http://www.the7eye.org.il/PaperReview/Pages/010908_PRESS_REVIEW_Dichter_fired_Bar_lev.aspx?RetUrl=/PAPERREVIEW/Pages/skirat_itonut_lobby.aspx

    הפעם בדק העיתון "איפה הכי כדאי לגדל ילדים" (מבחינת איכות מוסדות החינוך). התשובה היא: "הכי טוב ללמוד בערים העשירות". רעננה, רמת-גן וכפר-סבא אוחזות בשלושת המקומות הראשונים על-פי מדד "דה-מרקר", מתוך 15 שנבדקו. במקום האחרון: ירושלים. ויש עוד גילוי: "הפערים שמתגלים בהישגי התלמידים בולטים מאוד – בייחוד כשמתרחקים מהשרון למרכז ומתקרבים לפריפריה, שבה האוכלוסייה חלשה יותר מבחינה חברתית-כלכלית ולרשויות המקומיות אפשרויות מצומצמות יותר להשקעה בחינוך".

    מה בודק המדד? שיעור הזכאים לתעודת בגרות, שיעורי הנשירה מבתי-הספר, צפיפות בכיתות וגובה ההשקעה הכספית של העירייה בחינוך. המדד אינו מתייחס לחתך החברתי והכלכלי השונה של אוכלוסיות תלמידים ערביות או חרדיות (למשל), להבדלים האיכותיים במערכת החינוך כפי שהם מתבטאים בבתי-ספר מיוחדים (בתי-ספר לאמנויות, בתי-ספר דמוקרטיים ועוד), או להישגים וערכים חינוכיים מעבר להצלחה בבחינות הבגרות. בקיצור, המדד של "דה-מרקר" מודד בעיקר היכן מושקע הכי הרבה כסף במוסדות החינוך. התשובה "הכי טוב ללמוד בערים העשירות" מונחת כבר בעצם השאלה.

  14. ירושלמי :

    אני אבחר דן בירון. הוא נראה לי האופציה השפויה ביותר מבין המועמדים

  15. אחד :

    הבדיקה של דה מרקר היא חשובה מאוד. היא לא בוחנת רק השגים (בגרות) אלא גם שמירת המערכת על התלמידים (נשירה) וגם את סדרי העדיפויות של הרשות (תקציב). שאר הדברים הם לא דברים שהנתונים עליהם מבוקרים ומפוקחים וכל רשות יכולה לספר איזה סיפורים שהיא רוצה ולהמציא המצאות שונות ומשונות

  16. תוספת שכר על פי הישג למורים – כן, אבל בתנאי … :

    […] חברת עבודה שחורה שושי פולטין על הבעייתיות במדידת תשומות ותפוקות בחינוך. […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.