סיכום מבעס לשבוע שחלף
מאת: ק. טוכולסקי
לא משנה היכן תבקרו השבוע בין הירדן והים, תוכלו למצוא אטימות ניכור והתפוררות. מדינת ישראל ושטחי הכיבוש שהיא מחזיקה, ממשיכים להנפיק לנו דרמות שאיש אינו עוסק בהן, כי אנחנו צרכני ספינים. כמו שנרקומנים זקוקים למנה שלהם באיכות טובה יותר ובהפרשים קצרים יותר גם אנחנו זקוקים לספינים שלנוף מופרכים יותר וצעקניים יותר. אפשר לומר שעל ישראל עבר שבוע איום, אפשר לומר שבישראל כמו במערב אין כל חדש וגם השבוע האחרון היה שבוע רגיל. לרוב מה שקרה השבוע לא נמצא ביטוי בתקשורת ולא במרכז הדיון הציבורי שלנו.
נתחיל במפרץ מכסיקו שלנו, לא רחוק במיוחד ממה שיום אחד יהיה הצ'רנוביל שלנו. מיליון ליטר דלק סילוני זלגו השבוע מצינור של דלק באמצע שמורת טבע בדרום. דיברו על זה קצת בראשון, חזרו אל זה קצת בחמישי. למי שזוכר את הדיווחים בתקשורת על אסונות טבע בעולם קשה אולי להבין איך האסון האקולוגי הגדול בתולדות מדינת ישראל זוכה לסיקור כה מאופק. הסיבה היא עצובה, אסונות טבע של אחרים הם אמצעי הסחת דעת מצוין מהמציאות המקומית. כשזה קורה אצלנו זה לא באמת חשוב. אנחנו רצינו שאובמה יתפטר בגלל מפרץ מכסיקו, אנחנו רצינו שברית המועצות תיפול בגלל צ'רנוביל, אנחנו בוהים בתמונות מיפן בהתרגשות פורנוגראפית, אנחנו לא באמת רוצים שמישהו ישאל למה צריך את קאצ"א או למה יש צינור דלק באמצע שמורת טבע, או מיכל אמוניה בלב אזור תעשייה בלב אזור מיושב.
הסכם נחתם בין הקבלנים והאוצר, הסכם שמאפשר לייבא עוד פועלים סינים לעבודה בענף הבניין. פועל סיני משלם 20,000$ בעבור הזכות לעבוד בישראל. הממשלה מאפשרת לייבא את הפועלים למרות שבניגוד לשורה של החלטות ממשלה מ-2005 והלאה ישראל עוד לא חתמה על הסכם בילטראלי להבאת עובדים (למעט הסכם מתחילת השנה שעוד לא מופעל עם תאילנד לגבי פועלים חקלאיים). לכן יוכלו להמשיך לייבא עבדים. בשנה האחרונה ירד מספר הזרים בישראל ב-3,000 ולעומת זאת 32,000 ישראלים נוספו לענף. דמיינו מה יקרה עכשיו.
באוניברסיטת באר שבע סגרו את המכינה רק בשביל לא לשלם כמו שצריך למרצים הזוטרים. בחיפה ובסלעית שובתים פועלים קשי יום במאבק על זכויות בסיסיות. את משרדי הממשלה ממשיכים לנקות לא עובדי מדינה בעלי זכויות אלא עבדי קבלן. מחירי הדירות המשיכו לטפס וקבלנים המשיכו לשבת על אדמות שהם זכו בהן במכרז בלי לבנות כי הם מרוויחים יותר מסחר בהם גם השבוע. בדרום הר חברון ובבקעת הירדן המשיכו המדינה והצבא לשרת את המתנחלים על חשבון תושבי האוכלוסייה המקומית/ילידית/נכבשת/נרצעת/מיושבת ולאף אחד לא היה אכפת מכל זה. כי ממשלת ישראל טוותה לנו את ספין המשט/מטס, למי באמת אכפת מתערובת של פעילים עלאק רדיקלים וסתם אנטישמים שבזמן שמדינותיהם שלהם משרתות פשעים לא פחות קשים מאלו של ישראל מעדיפים להפליג לפה? למי באמת היה אכפת אם המשט הזה היה מגיע לעזה. מה כבר יכולה להיות ההפרעה המרבית של כמה מאות אקטיביסטים שמשתלטים על כמה מעברים בשדה תעופה? הממשלה ורוב העיתונות השתתפו השבוע בספין הזה בזמן שכולנו המשכנו לסבול מהיום יום. גורמי רווחה מדווחים שתופעת זנות הקיץ של בני נוער במוקדי קיץ כמו אילת נמשכת באין מפריע, אבל שר רווחה במשרה מלאה אין ומחלקות הרווחה קורסות ויש משט/מטס/כל ספין קיץ אחר.
לא משנה היכן תבקרו השבוע בין הירדן והים, במחוזות הכיבוש הנתעב בשטחים או במוקדי האבטלה בדרום, בבתי החולים הכורעים תחת הנטל או ברחובות בהם בני נוער מנותקים מדרדרים לאיטם אל תת התרבות של דרי הרחוב והנרקומנים, בשדות שעבדים זרים מעבדים או במפעלים שעובדיהם מרוויחים מינימום, מנכליהם נוסעים ברכבי פאר ובעליהם גורפים את ממונם וסוחטים את לשדם, בשמורות טבע שאינטרסים נדל"נים או זיהום סביבתי נוגסים בהם או בשכונות המעמד הבינוני הכורע עוד קצת תחת הנטל בדרך להתרסקות, בין בועות הנדל"ן, המזון, והפנסיה לעושק עבדי הקבלן, גם בשבוע הרגיל והנורמטיבי הזה, עדוי הספינים, המשכנו בדרך למטה. בפערים שהולכים ומתרחבים, בכיבוש שהולך ומעמיק, בסביבה קצת יותר מזוהמת, אבל למי היה זמן לשים לב, הינו צריכים להתעדכן בסיקור של בלימת המטס/התקדמותה של איראן אל הגרעין/אסונות טבע של אחרים או כל ספין אחר או שקר כלשהו.
Tags: אוניברסיטת-בן-גוריון, המכינות הקדם אקדמיות, המשט-לעזה, העסקה לא ישירה, זיהום, חיפה כימיקלים דרום, מחירי-המזון, מחצבת-סלעית, מתנחלים, ספין, עובדי-קבלן, עובדים-זרים, קבלנים, שוק הנדלן
תודה.
אני לא מוצא את הקישור כרגע אכתוב מזכרוני.
לפני כשבועיים (או משהו כזה זה היה בעיצומה של מחאת הקוטג') אחד הכתבים של Ynet כתב שפנו אליו מסכנות רויטרס ושאלו אותו לפשר ההתעסקות בקוטג' (תזכור שבעולם המערבי קוטג' הוא מוצר נישה) בעוד שבעוד חודשיים עומדת להתחולל באו"מ החלטה שהיא מאוד גורלית עבור הישראלים (הכוונה לפנייה של אבו מאזן לאו"מ להכיר במידנה פלסתינאית). הכתב ענה לרויטרס שבישראל חודשיים זה כמו נצח ועד אז יקרו עוד הרבה דברים – במילים אחרות: כשנגיע לגשר הזה נחצה אותו.
….
צא ולמד: אין בישראל שיח ציבורי ובוודאי שלא כזה שמעיז להרטיט את כסאותיהם של 30 שרי הממשלה.
מנחם.