חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מאבק בריכוזיות – איך עושים את זה כמו שצריך?

נושאים דעות, התמונה הגדולה ב 10.07.11 3:02

אמנון פורטוגלי מ"פורום פעולה אזרחית" עונה לקושיותינו

פורום פעולה אזרחית והתנועה לאיכות השלטון במאבק נגד הריכוזיות

הודעה לעיתונות של הרב מיכאל מלכיאור:

לקריאה נוספת

המאבק בריכוזיות הוא היום "טרנד" לוהט, בייחוד לאחר "מחאת הקוטג'", והוא מהווה גם חלק מסדר היום של פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטיים. עוד הרבה לפני שזה היה באופנה, גם בנימין נתניהו עסק בכך, לא רק בדיבורים אלא במעשים. מה שמעורר כמה שאלות:

  • האם יש בכלל דרך בת קיימא לכפות על שוק קטן כמו ישראל מספר גדול של שחקנים?
  • מה ההבדל בין מאבק בריכוזיות נוסח נתניהו ובין מאבק בריכוזיות ברוח סוציאל-דמוקרטית?
  • האם "שבירת הריכוזיות" ו"הגברת התחרות" לא עלולות להביא, לצד הוזלת המחיר לצרכן, גם לחיזוק המאפיינים השליליים של "השוק החופשי" – רמיסת זכויות עובדים, העסקה עקיפה וכו'?
  • האם בניסיון להחליש את "משפחות ההון" לא נפתח את השער לתאגידי ענק זרים, שהאחים עופר ונוחי דנקנר הם כמלאכים עדינים לעומתם? ואולי נתניהו "הלוחם בטייקונים" פועל בעצם לטובת תאגידים אמריקאיים?

הנה תשובתו של אמנון פורטוגלי, איש "פורום פעולה אזרחית":

פתרון פשטני וכוללני לבעיות הכלכליות של המשק לא יעבוד.  'פתרונות בית הספר' המוצעים לבעיית הריכוזיות לא יהיו אפקטיביים מכיוון שהתפיסה הכלכלית העומדת אחרי פתרונות אלו שגויה במהותה. ואכן, כלכלנים חשובים מחפשים עכשיו תיאוריה כלכלית עדכנית שתאתגר את הפונדמנטליזם של השוק החופשי ממעורבות ממשלתית, ותהייה תואמת יותר למצב האמיתי במשק.

 קודם כל אבהיר על מה מדברים, ואח"כ אנסה להצביע על שתי נקודות שיבהירו דברים אלו מנקודת מוצא, מזווית ראיה אחרת.

 מבחינתי ריכוזיות ענפית, בענפי משק מוגדרים, לדוגמה בתחום התעשייה הביטחונית, במשקאות קלים, ובתחומים אחרים, הינה תוצאה של התפתחות כלכלית רגילה, והיא צפויה בכל ענף בו יש יתרון לגודל לתאגיד. במקרה זה, הוספת מתחרה נוסף לענף לא תעזור.  לריכוזיות כזו יכולים להיות יתרונות מבחינת מחירים נמוכים לצרכן, מבחינת יכולת פיתוח מוצרים ושירותים חדשים, ומחינת יכולת תחרות בשווקים הגלובליים. כמובן שיכולים להיות גם חסרונות מבחינת מחירים גבוהים לצרכן, עושק העובדים, וכו'. הבחירה תלויה בהנהלה וברגולציה וברובד עמוק יותר, בתרבות השלטת בחברה (Society).

בריכוזיות ענפית כזו , במידה והיא פועלת לרעה, כזו קל יחסית לטפל דרך פרוק התאגיד לגורמים – לתאגידים קטנים יותר, רגולציה תקיפה של הממונה על הגבלים עסקיים, פעילות של הרשות להגנת הצרכן, פיקוח על מחירים וכו'

 הריכוזיות הבעייתית היא הריכוזיות הרב-ענפית, [מכונה גם "תמנוניות" – ע"ש] המתפרסת על ענפים שונים במשק הישראלי. זו ריכוזיות המביאה לשליטה של בעלים ספורים ("עשרים המשפחות") על חלק ניכר מתחומי הכלכלה. עשרים המשפחות מחזיקות בקרוב ל-40% מהחברות הציבוריות בישראל, שיעור גבוה במיוחד יחסית למשקים מערביים ובנוסף, 40% מהחברות הפיננסיות במשק מסונפות לחברות הגדולות הבנויות כפירמידות.  ריכוזיות זו, שהתפתחה בשנים האחרונות, מאופיינת בשליטה רב-זרועית, תמנונית, בענפי משק שונים בייצור, במסחר, בפיננסים, בתקשורת, באנרגיה, ואחרים, ומקנה לבעליה כוח כלכלי ופוליטי רב. כוח זה נוגד דמוקרטיה, הן בהתגלמותה הכלכלית במניעת תחרות,  הן בהתגלמותה השלטונית בכנסת ובממשלה, בהשפעה על חקיקה התואמת את האינטרסים של הבעלים.

מאפיין נוסף של הריכוזיות הרב-ענפית הוא מבנה הפירמידה המאפשר לבעל הון קטן יחסית,  לשלוט באימפריה עסקית גדולה על ידי אחזקת שליטה בשרשרת של חברות.  בראש הפירמידה יש תאגיד בבעלות מלאה, או כמעט מלאה, של בעל השליטה, ה'טייקון'.  תאגיד זה שולט (מעל 51%) בחברת בת, לה יש השקעות ושליטה בתאגידים נוספים אחרים, וכן הלאה. כתוצאה מכך ה'טייקון' שולט בכל התאגידים בפירמידה למרות השקעותיו הנמוכות בתאגידים הנמצאים בבסיס הפירמידה, בהם רוב ההשקעות הן של הציבור.  למרות זאת, מכוח שרשור השליטה שלו והתחיקה הקיימת, בעל השליטה ימנה בכל התאגידים את המנהלים, ואת כל הדירקטורים כולל הדירקטורים מטעם הציבור.

מבנה הפירמידה בעייתי וכפי שאומר פרופ' אמיר ברנע, מומחה לתחום המימון, האינטרס ההוני של בעל השליטה בחברה שנמצאת בתחתית הפירמידה קטן מאוד, אבל יש לו שליטה גדולה בה. במצב כזה, ההחלטה על משיכת דיווידנדים והעיתוי שבו עושים זאת לא נובעים תמיד מטובת החברה.

תוצאה נוספת של מבנה הפירמידה היא שכל כסף המועבר במעלה הפירמידה, מגדיל את חלקו של בעל השליטה ברווחים על חשבון רוב המשקיעים מהציבור.  הטכניקות להעברות כספים אלו הן רבות, תשלומי דיבידנדים, דמי ניהול, עמלות, רכישות מבעלי עניין, עסקות ושותפויות בעסקים, תשלומים לדירקטורים ליועצים מקצועיים, ולמומחים, שכל כולן מכוונות לשפר ולהגדיל את חלקו של בעל השליטה ברווחים.

אחת התוצאות של מבנה הפירמידה והריכוזיות רב-הענפית, היא שמספר קטן של אנשי עסקים גדולים הם בעלי עניין בעשרות חברות במשק הישראלי, כולל המוסדות הפיננסיים. עשרים המשפחות מקבלות את הרוב המכריע, כ-80%, מהאשראי במשק ולמעשה המערכת הפיננסית הפכה 'שבויה' שלהם ואינה משרתת את החברה כולה.  אלמנט מעניין נוסף היא הפעילות המשותפת שלהם במסגרת הגוף בעל השם היומרני 'פורום ראשי המשק'.  דיון מעולה על "קבוצות עסקים בישראל" ראו בדוח שכתבו עמי צדיק ותמיר אגמון ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, מלפני שנה.

בריכוזיות רב-ענפית כזו , קשה מאוד לטפל עקב כוחם הכלכלי הפוליטי והתקשורתי של בעליה.

לפני שאציין מה אפשר לעשות כדי לטפל בבעיות הכלכליות חברתיות בכלל ובבעיית הריכוזיות הרב-ענפית, חשובות כמה מילים על הרקע לבעיות אלו.

לדעתי יש דילמה בסיסית בתפיסה הכלכלית הקיימת: התפיסה של כלכלה כמדע מדויק, שיש לו חוקים כלכליים אוניברסלים, מונוליתיים, המגיעים עד רמת הפרטים.  למעשה הכלכלה הינה חלק ממדעי החברה, מטפלת בהתנהגות בני אדם וזו משתנית עם הזמן שלא לדבר על השונות בין בני האדם כפרטים וכחברות  Societies.

"אנחנו חייבים לתפוס את העובדה כי 'חוקים' כלכליים אינם מיוצרים על ידי הטבע, הם נעשים על ידי בני האדם." (פרנקלין רוזוולט).

תפקידה של הכלכלה לשרת את האזרחים, והחברהSociety  צריכה מערכת כלכלית שמשרתת את כלל האזרחים. במקום זה קבלנו תאוריה כלכלית המנותקת מהחברה האנושית הריאלית, מלמדים אותנו תיאולוגיה כלכלית, תפיסה נורמטיבית המתיימרת לטעון איך השוק צריך להתנהג, בעוד שאנו צריכים תפיסה כלכלית פוזיטיבית המסבירה את התנהגות השוק כפי שהיא באמת.

המינוח "כשל שוק" מדגים ומסביר דברים אלו.  כשל שוק הוא מונח בכלכלה המתאר מצב בו השוק פועל לא לפי התיאוריה הכלכלית. לדוגמה היווצרותם של מונופולים או קרטלים בשוק חופשי, או מצב בו הקצאת המשאבים או אספקת המוצרים והשירותים בשוק אינה מבוצעת באופן מיטבי ויעיל.  חשוב לשים לב לפריימינג של התופעה – "כשל שוק": הבעיה אינה בתיאוריה הכלכלית שאינה מצליחה בתיאור התנהגות השוק, אלא מעברת לשוק עצמו שאינו מתנהג בהתאם לתיאוריה, ה'שוק' הוא האשם.

בנושא בו אנו מדברים, הריכוזיות, אציין שתי נקודות:

לא כל התאגידים נולדו שווים, ולכן אין פתרונות פשוטים הטובים לכולם.

הגודל כן קובע, ויש תאגידים הגדולים מדי מכדי שירשו להם לקרוס.

בנק שונה לחלוטין מתאגיד תעשייתי, תאגיד רכבות נוסעים שונה לחלוטין מתאגיד מוניות, תאגיד לייצור ולשיווק מזון טרי שונה במהותו מתאגיד לייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים. חברת היי-טק אינטרנטית שונה מסופרמרקט,

בנק שונה לחלוטין מתאגידים אחרים. לבנק יש למעשה רישיון ליצור (להדפיס) כסף ע"י האפשרות לתת קרדיט או הלוואה ללווה. הלוואה כזו, שניתנת כיום ע"י רישום אלקטרוני פשוט, היא לכל דבר ועניין כסף מזומן שנתן להשתמש בו לרכישת נכסים ריאליים.  ראה רכישת תאגיד פרטנר ע"י בן-דב שמומנה רובה ככולה בהלוואה בנקאית.  כתוצאה מיכולת זוליצור כסף, לקריסת בנק יש משמעות הרבה יותר חמורה מאשר לקריסת תאגיד רגיל. לכן יש מפקח על הבנקים.

רכבות נוסעים דורשת השקעות עתק ולוחות זמנים קשיחים לעומת תחבורה במוניות. אבל חשוב מזה, למדינה יש אינטרס אסטרטגי בשימור של רשת רכבות נוסעים פעילה. היא לא יכולה ולא תיתן למערך הרכבות לקרוס.  קריסת חברת מוניות או פשיטת רגל של בעל מונית, עם כל הקושי והצער, אינה דומה.

תאגידים הפועלים במסגרת מונופול טבעי כמו 'תנובה' שונים לחלוטין מתאגידים הפועלים בשווקים תחרותיים עם חוסר ודאות רב ביחס לביקוש למוצריהם. השונות בביקוש למזון הרלבנטית לחברה לייצור ולשיווק מזון שונה במהותה מזו בחברה לייצור מוצרי צריכה אלקטרוניים, הראשונה פועלת בסיכון נמוך לאין שיעור, בשולי רווח נמוכים יותר ובמחזור מלאי מהיר מאשר השנייה.

כפי שכותבת תמר בן-יוסף, "משמכירים בעובדה שיצירת תחרות משוכללת ברוב תחומי הכלכלה בישראל היא חלום באספמיה, נותר רק ערוץ פעולה ברור אחד חיזוק הפיקוח והרגולציה כך שתקשה על בניית מפלצות ריכוזיות מאיימות מדי, ומקהה את שיניהן משכבר נולדו וגדלו.

      דוגמה ראשונה היא הפיקוח על תנאי העבודה. מעסיקים רבים צוברים הון עתק מאי-ציות לחוקים. הון זה תורם להשתלטות בעליו על נכסים ומסייע בהגדלת הריכוזיות.

      דוגמה שנייה היא הפיקוח על האשראי הבנקאי. חלק ניכר מהרכישות והמיזוגים בישראל, שהולידו את התאגידים הגדולים, ממומן על ידי הלוואות ענקיות מהבנקים. האם באמת אין שום עניין ציבורי באישור ההלוואות האלה? אפשר למנוע הרבה מהסתבכויות התאגידים, מאיומיהם בחדלות פירעון ומלחציהם על הממשלה בעזרת פיקוח על מתן אשראי בנקאי בסכומים חריגים.

      דוגמה שלישית היא הבעלות הצולבת על עסקים ותקשורת. מיותר לומר מדוע וכיצד בעלות על כלי תקשורת מקנה כוח כלכלי ופוליטי. מי שחושש מריכוז כוח בידי מעטים חייב לדאוג להפרדה בעניין הזה."

אוסיף כמה דוגמאות אקראיות מאנשי אקדמיה, כלכלנים, פוליטיקאים ואחרים החרדים מתופעת הריכוזיות והרוצים בהגברת התחרות הבריאה בשוק. אלו הן פעולות שאפשר ליישמן מיידית, נחוץ רק רצון לעשות זאת.

הפרדה בין אחזקות פיננסיות וריאליות,

  • איסור על תאגידים בנקאיים, חברות ביטוח, ותאגידים בקבוצה ריכוזית רב-ענפית להחזיק ולנהל קרנות פנסיה וגמל.
  • איסור כהונה בו זמנית של דירקטורים בבנקים כדירקטורים בחברות ריאליות ואחרות.

טיפול בתשלומי דיבידנדים וגיוסי חוב

  • ביטול הפטור ממס על חלוקת דיבידנדים המועבר לחברת אם ישראלית מחברה בת ישראלית שאינה בבעלותה המלאה. העדר מיסוי על העברות אלו בישראל מעודד את הכדאיות ליצירת פירמידות עסקיות. בארה"ב נהוג מס כזה והייתה לו הצלחה מוכחת בחיסול הפירמידות והקטנת השליטה של הטייקונים בארה"ב.
  • איסור חלוקת דיבידנדים מרווחים שלא מומשו. או איסור חלוקת דיבידנדים מרווחים שלא שולם עליהם מס חברות.
  • איסור תשלומי דיבידנדים בתאגיד ציבורי שהשליטה עליו הועברה או נמכרה למשך 3 שנים ממועד ההעברה. המקרים של פולגת, פרטנר, ובזק צריכים להוות תמרור אזהרה.
  • איסור גיוס חוב שמטרתו תשלום דיבידנדים, ו/או תשלומי העברה בין תאגידים בפירמידה.

טיפול בבעיית איוש הדירקטוריונים בתאגידים המשתייכים לקבוצה ריכוזית רב-ענפית, בתאגידים במבני פירמידה ובתאגידים ציבוריים.

  • אבטחת רוב של דירקטורים מטעם הציבור בדירקטוריונים של חברות משורשרות בהתאם לחלקו האמיתי של הציבור בחברות אלה.
  • הקמת מאגר, ע"י רשות ניירות ערך, של אנשים בעלי כישורים לכהן כדירקטורים חיצוניים בתאגידים ציבוריים. כל תאגיד ציבורי שיחפש דירקטורים חיצוניים יקבל רשימה אקראית של מועמדים מהמאגר מהרשות ניירות ערך, והתאגיד יבחר ויאשר את הדירקטור החיצוני מרשימה זו.
  • איסור כהונה בו זמנית של דירקטורים בבנקים כדירקטורים בחברות ריאליות ואחרות.

תיקון סעיף 11 לחוק החברות כך שיבהיר שתכלית החברה היא השאת רווחיה היא, כאישיות משפטית עצמאית, ולא, כפי הפרשנות המקובלת כיום, השאת רווחים עבור בעלי המניות שלה.

זו הפרשנות של פרופ' ידידיה שטרן ומשמעותה בין השאר, שחלוקת דיבידנדים תותר אם היא משרתת את מטרותיה העסקיות של החברה, אך לא כאשר היא נועדה לצ'פר את בעלי המניות.

חיוב מי שרוכש שליטה בחברה להציע לרכוש את מניותיהם של כל האחרים במחיר הגבוה ביותר ששולם באחרונה לבעלי המניות. בבריטניה נהוג חיוב כזה, וזאת כנראה הסיבה שאין שם כמעט פירמידות שליטה.

אכיפת הגבלים עסקיים,  איסור על שותפויות הגז לנהל משא ומתן משותף על מכירת גז לחברת החשמל, וחיוב התאגידים השותפים במיזמים אלה לנהל משא ומתן נפרד בין כל אחד מהתאגידים השותפים במיזם לבין הלקוחות הפוטנציאליים.

חיוב חברות הסלולר לספק, בנוסף לכל מסלולי החיוב המורכבים והנפתלים, מסלול פשוט של מחיר אחיד לשיחה, נאמר 10 אגורות לדקה, כך שהחיוב החודשי בפועל לא יהיה גבוה מהחיוב המחושב לפי מסלול זה.

איסור על הבנקים לגבות עמלות מכל סוג כולל עמלות הפצה.

אמנון פורטוגלי

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

14 תגובות

  1. עמית-ה :

    הבעיה העיקרית שלי היא קבלת השיטה הכלכלית הנוכחית. זאת שיטה גרועה מאוד ובלתי מוסרית במובן הכי עמוק.
    אין לי שום בעיה עם הריכוזיות בשבדיה למרות שהיא דומה לריכוזיות הישראלית ואפילו גבוהה יותר כשמגיעים לנדל"ן.
    הריכוזיות בגרמניה שאיננה רחוקה מהריכוזיות הישראלית גורמת לריכוז כוח בידיים מועטות אבל מזיקה הרבה פחות מאשר בישראל.
    כלומר הבעיה איננה ריכוז הכוח אלה זהות בעלי הכוח, כאשר בעלי הכוח נבחרים באופן דמוקרטי הריכוזיות לא מזיקה.
    בכדי להגיע למצב כזה עלינו להחזיר כמה שיותר רכוש/אמצעי ייצור/כוח לידי הממשלה, איגודי העובדים, קואופרטיבים דמוקרטיים.
    לשנות את המצב הנוכחי צריך להפסיק הפרטות מכל סוג (אלה אם לידיים דמוקרטיות) ולחכות שהתאגידים הקיימים יפשטו רגל ואז לרכוש אותם בכספי הציבור.

  2. שאול :

    אמנון, כתבת כך:
    "במקום זה קבלנו תאוריה כלכלית המנותקת מהחברה האנושית הריאלית, מלמדים אותנו תיאולוגיה כלכלית, תפיסה נורמטיבית המתיימרת לטעון איך השוק צריך להתנהג, בעוד שאנו צריכים תפיסה כלכלית פוזיטיבית המסבירה את התנהגות השוק כפי שהיא באמת. המינוח "כשל שוק" מדגים ומסביר דברים אלו. כשל שוק הוא מונח בכלכלה המתאר מצב בו השוק פועל לא לפי התיאוריה הכלכלית. לדוגמה היווצרותם של מונופולים או קרטלים בשוק חופשי, או מצב בו הקצאת המשאבים או אספקת המוצרים והשירותים בשוק אינה מבוצעת באופן מיטבי ויעיל. חשוב לשים לב לפריימינג של התופעה – "כשל שוק": הבעיה אינה בתיאוריה הכלכלית שאינה מצליחה בתיאור התנהגות השוק, אלא מעברת לשוק עצמו שאינו מתנהג בהתאם לתיאוריה, ה'שוק' הוא האשם."

    אלו אמירות מופרכות לחלוטין, שלא מעידות על יותר מדי היכרות עם תיאוריה כלכלית, ושלא מכבדות אדם עם השכלה וניסיון כמוך. חבל שנאמרו.

  3. עמית-ה :

    שאול
    פרט נמק והסבר.

  4. שאול :

    נניח לאי הדיוק שבטענה "כשל שוק הוא מצב שהשוק לא מתנהד לפי התיאוריה", שהיא פשוט לא נכונה. כשלי שוק הם חלק בסיסי וחשוב בתיאוריה הכלכלית, וגם אגב, חלק בלתי נפרד מהחשיבה הניאו ליברלית. דיוויד הארווי, למשל, מרקסיסט מ CUNY שכתב את אחד הספרים הכי נקראים על ההיסטוריה של הניאו ליברליזם מתאר את כשלי השוק בתור חלק בלתי נפרד מהמחשבה הניאו ליברלית.
    http://www.amazon.com/Brief-History-Neoliberalism-David-Harvey/dp/0199283265

    חשוב מזה – התיאוריה הכלכלית, לפחות זו שאני מכיר ונדמה לי שאני מכיר דווקא לא רע, היא גוף ידע עצום ומרשים – בפירוש פוזיטיבי (ולא נורמטיבי) בעיקרו, שהצטבר לאורך מאות שנים, עם תנופה גדולה במאה העשרים. גם אם נסתכל רק על הקרם דה לה קרם, על הקלאסיקות של הקלאסיקות, עבודות ברמה של פרס נובל, מדובר במאות רבות של תובנות חשובות, המבוססות היטב על , ומשוחחות לעומק עם מחקר אמפירי זהיר ומדוקדק. לבטל את כל זה בתור "התיאוריה הכלכלית זה אלה שאומרים שהשוק תמיד צודק" זה מעציב כשזה בא מטוקבקיסט. זה ממש מאכזב כשזה בא מד"ר פורטוגלי.

  5. עמית-ה :

    שאול
    כשל שוק במובן המקובל היום פירושו, למרות שנתנו לשוק את התנאים הבסיסיים לפעול, לא קיבלנו יעילות מרבית/מחיר תחרותי.
    ברור שכשל שוק הוא חלק בלתי נפרד מהתאוריה (שמעולם לא הוכחה אמפירית) הניאו ליברלית, כפי שהיוצאים מהכלל בדקדוק הצרפתי הם חלק בלתי נפרד מהצרפתית (רוב הפעלים יוצאים מהכלל בדקדוק הצרפתי).
    לדבר על כשל שוק מבחינתי, דומה לעיתונאי ספורט שאומר הפועל הפתיעה (ניצחה), משום שבשני המקרים לא הייתה שום סיבה ראלית לחשוב שינהג כך או אחרת.
    השוק הוא "גוף" שמורכב מאין סוף משתנים וכמו שחזאי מזג האוויר מצליח לתת תחזית של 48 שעות
    כך האנליסטים וכלכלנים מצליחים לתת תחזית כלכלית של חודש.
    הסיבה העיקרית שאני תומך בכלכלה מנוהלת היא העובדה שאני לא נוטה להשאיר ביד המקרה מה שאני יכול לנהל.
    זאת דרך אגב תופעה מקובלת אצל אנשים שאינם מאמינים באלוהים כל שהוא.

  6. שאול :

    אינני מכיר שום תוצאה כלכלית שטוענת שאם ניתן לשוק את התנאים הבסיסיים לפעול נקבל בהכרח יעילות מרבית או מחיר תחרותי. אני גם לא מכיר הגדרה ליעילות מרבית.

  7. יונתן :

    קשה לי לראות מצב סביר שבו חלוקת דיבדנד

    היא לטובת החברה המחלקת ולא לטובת בעלי המניות.

    אולי צריך לקבוע שלא ניתן למשוך דיבדנד אם המשיכה מסכנת את היציבות הפיננסית של חברה ושבעלי זכות העמידה בעניין הם בעלי המניות.

  8. איציק יאפ :

    שאול זו היתממות.

    יכול להיות שבמדורים אקדמאים בהם שוקדים מומחים מאסכולות שונות על ניסוח מדוייק של "מהי הכלכלה" באמת הגיעו לתאוריה מקיפה ורחבה מספיק כדי לכלול את כל האסכולות ומדוייקת מספיק כדי לנבא תהליכים שיקרו מתנאים מסויימים (גם אם לא תוצאות).

    אבל כאשר מדובר בז'רגון לא אקדמאי, ז"א זה שכולם מדברים עליו כשהם מנסים למכור לנו את טובת ההפרטה או כל שטות אחרת, הדברים הם ברורים.
    הנה מילון לא שלם לסלנג כלכלי פוסט מודרני (וגם ניאו ליברלי):
    שוק חופשי = שוק שהממשלה לא מתערבת בו.
    תחרות = כל השחקנים בשוק חופשי שווי ערך ומתחרים זה בזה בעליצות על כיסו של הצרכן, על ידי הורדת מחירים ושיפור השירות.
    מחיר תחרותי = המחיר ששחקן א' מוכן לרדת אליו כדי למשוך קונים, בידיעה שאנשים נמשכים אל המחיר הזול ביותר.
    יעילות מירבית = מקסימום רווח במינימום הוצאות.
    כשל שוק = בדיוק מה שאמנון כתב. החברות לא מתנהגות "לפי המודל" ולכן הן אשמות.
    חברה ממשלתית = מונופול גס שמטרתו לקחת כסף מכיסם של אנשים כדי לחלק לוועדי עובדים דורסנים (כן, כן שמעתי פרופסורים מקובלים לכלכלה אומרים את המשפט הזה בדיוק)
    ממשלה = מנגנון שלטוני מסואב ומושחט שמטרתו לקחת כסף מכיסם של אנשים כדי לשמן מנגנונים בירוקרטים. (גם את זה שמעתי מפרופסור לכלכלה, ואחד מכובד ונחשב מאוד)
    חברה פרטית = חברה אשר מטרתה להועיל לטובת הציבור על ידי מכירת מוצרים או שירותים.
    חברה פרטית בתחרות = חברה אשר מועילה יותר לציבור כי היא מתחרה עם חברות אחרות בתחומה על תועלת לציבור.
    ריכוזיות = מעט חברות פרטיות בתחרות בתחום מסויים.

    ולבסוף:
    היצע וביקוש = ככל שיהיו יותר חברות שייתנו את אותו השירות או המוצר, מחירו ירד כי (וכאן מגיע חלק שמשכנע את כולם, כי הוא מלווה בגרף) ככל שיש יותר מדבר מסויים, ופחות אנשים רוצים אותו, מחירו ירד. כי ככה זה!

    ויש עוד ועוד שטויות כאלו. ברור שזו לא "תאוריה כלכלית אקדמאית" אבל מי מתעסק עם האקדמיה בכלל?!

  9. עמית-ה :

    שאול
    תנאי בסיסי לדיון הוא שימוש בטרמינולוגיה מקובלת.
    כששוחחתי עם אחד מהוגי מודל הפרטת הספקת המים הוא אמר שיעילות נמדדת ע"פ כסף השקעה/כסף רווח.
    כמובן שעל דברי כאילו יעילות הספקת מים נמדדת ע"י איכות המים, שיוויון החלוקה, והשאת השימוש במקורות הגיב בצלילי זלזול (חפש ארצ'י בנקאר ברשת ותבין אילו צלילים).

  10. מנחם לוריא :

    צריך לתת לילד...שם:

    תראו,אני חושב שבישראל התפתח ניאו ליברליזם מקומי שקצת (או הרבה) מנותק מהתאוריה הניאו ליבראלית המיושמת בלא מעט ממדינות המערב.

    יש במשילות הישראלית בעיה מבנית חמורה. בגלל הרבה סיבות וגם שיטת הבחירות, מי שהופך לראש ממשלה עסוק בעיקר בהשרדות ובמקח וממכר עם הקוהליציה שלו. זה הוליד פטנט ישראלי יחודי שנקרא תקציב דו שנתי וזה הוליד הזנחה של אזרחי המדינה והתפשטות המדינה מהאחריות שלה לאזרחה.

    יובל שטייניץ הגדיר את הדברים בצורה ברורה ופשוטה. בראיון למהדורת הערב של גלי צהל,לפני כשבועיים, הוא אמר (במלל חופשי) הינה האזרחים וספקיות החלב הסתדרו ביניהם והממשלה לא נדרשה להתערב.

    הבעיה בישראל היא הדרך שהדברים נעשים ולא התיאוריה ונכונותה או אי נכונותה. הבעיה שלוקחים מונחים מדעיים ועושים בהם שימוש למטרה פוליטית ולא למטרת משילות דבריו של שטייניץ מגלמים את הכל ואת האמת במערומיה.

    אני חושב שמאז 1996 (ממשלתו הראשונה של ביבי) התפתח בארץ ענף מקומי של הניאו ליברליזם שנובע מאילוצים פוליטיים בתחום המשילות ולא מניתוח או יישום לא נכון או כושל של תיאוריה כלכלית חברתית.

    אם ניקח את האמירה של שטייניץ,בתמציתם, ונלביש אותם על הדיון כאן יהיה יותר קל לקרוא לילד בשמו היינו (להצעתי) ניאו ליברליזם ביביסטי ולא כמילת גנאי או כאמירה צינית אלה כתיאור מצב מציאותי. זה יקל למצוא מזור גם לבעיית הריכוזיות, שאם נילך לשיטתו של שטייניץ (ולא ממקום של זלזלול כלל ועיקר) הרי שהרכוזיות בשק הישראלי צריכה להיות מטופלת במישור הפוליטי ממדעי המשילות ומנהל המדינה ולא בכלים של מדעי ככלכלה והתיאוריות הכלכליות.

    אם אינני טועה גם סטנלי פישר איננו ס"ד אבל הוא מתבטא,ולא מעט, על כשלים מבניים במשק שהמשילות הישראלית מיצרת. מאחר ובמשמרת שלו יושב בראשות הממשלה ביבי,הוא מכוון אליו אבל הדברים נכונים גם בכלליותם.

    כל זה בתוספת לדבריו של אמנון במאמר הראשי ולתגובות של עמית-ה מעלי.

    מנחם.

  11. אמנון פורטוגלי :

    לשאול ולחסידי התיאוריה הכלכלית המקובלת

    במדעים המדויקים אין מינוח אקוויולנטי למינוח 'כשל שוק', יש ממצאים שאינם מובנים או שאינם תואמים את הפרדיגמה השלטת, אבל הממצאים לעולם אינם 'אשמים'. כאשר יש הרבה ממצאים כאלו או שהם מספיק חשובים, מחפשים פרדיגמה אחרת. אם התוצאות האמפיריות מהשטח אינן תואמות את התיאוריה, מחליפים את התיאוריה. התיאוריה המקובלת היא זו המסבירה טוב יותר את הממצאים בשטח והנותנת ניבויים טובים יותר. תורת היחסות הכללית של איינשטיין התקבלה לאחר שתוצאות מהשטח, תצפיות בזמן ליקוי חמה ב-1919, אישרו את מה שהתיאוריה שלו צפתה שיקרה.

    בכלכלה אם התוצאות האמפיריות מהשטח אינן תואמות את התיאוריה, התוצאות נכשלו.
    השימוש במינוח, בפריימינג 'כשל-שוק' הוא פנטסטי. המשמעות היא שאם התוצאות מהשוק אינן תואמות את התיאוריה הכלכלית המקובלת, הרי שהשוק נכשל, ולא שהתיאוריה שאינה טובה, זה המובן של המלה 'כשל'.

    שאול יוצא בכתב הגנה מקיף על התיאוריה הכלכלית המקובלת. צריך מידה רבה של אומץ ותכונות נוספות כדי להגן על מקצוע הכלכלה לאור המשבר העולמי המתמשך. הגנה כזו יכולה להתקבל בישראל אך מתקבלת בגיחוך אצל כלכלנים חשובים בארצות כמו ספרד, יוון, אירלנד, איסלנד, פורטוגל, ואחרות, ואצל המובטלים, בעלי הבתים שאבדו את רכושם, ושאר נפגעי המשבר בארה"ב ובבריטניה.

    בעידן המודרני, ובעיקר מאז המשבר הפיננסי העולמי, אין תחום חשוב כמו הכלכלה שסבל מירידה כה קיצונית, מהירה, ונפוצה באמינותו. מלבד חלק ניכר מהכלכלנים עצמם, תמיכה ברפורמה יסודית בכלכלה הפכה כמעט אוניברסאלית. דוגמאות ממאמרים שהופיעו בכתבי עת מובילים מאז מרס 2009 , כתבי עת המזוהים בדרך כלל עם שמירה על הסטטוס קוו הכלכלי, ימחישו נקודה זו.
    ניו יורק טיימס
    "מפותים על ידי מודל" – Seduced by a Model
    "אינטרס מבנה במבנה אנליטי" – Vested interest in an analytic structure
    פייננשל טיימס
    "איך הכלכלה איבדה את הקשר עם העולם האמיתי" – How economics lost sight of real world
    "דרושה פרדיגמה כלכלית חדשה" – Needed: a new economic paradigm
    "לטאטא את הכלכלנים מכס המלכות שלהם" – Sweep economists off their throne
    ביזנס וויק
    "מדוע הכלכלה פשטה את הרגל"
    "בשביל מה הכלכלנים נחוצים"
    אטלנטיק מגזין
    "האם הכלכלנים יימלטו ממכות?"
    "מדוע נכשלה הכלכלה?"
    "האם הכלכלנים השתגעו?"
    ניו יורק טיימס מגזין
    "איך הכלכלנים טעו כל כך?"
    גרדיאן
    להציל את תורת הכלכלה מהמשבר שלה עצמה
    יתכם ופרס נובל לכלכלה יצטרך חילוץ משלו
    אפשר להחסיר את המתמטיקה מתורת הכלכלה
    מתפללים למען מהפכה בתורת הכלכלה

    אקונומיסט
    לאן הולכת התיאוריה של שוק יעיל?
    ניוזוויק
    להאשים את הכלכלנים

    אני לא רוצה להיכנס כאן להפרכת כל הטענות של שאול. רבים וטובים עשו זאת בשנים האחרונות.
    אסתפק בכמה ציטוטים מזוכה פרס נובל פרופ' סטיגליץ:

    Just a few years ago, a powerful ideology – the belief in free and unfettered markets – brought the world to the brink of ruin.

    Today, not only is our economy in a shambles but so too is the economic paradigm that predominated in the years before the crisis – or at least it should be.

    אמנון פורטוגלי

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    http://www.afikil.co.il

    אמנון פורטוגלי,איש חכם ביותר!!!! ואני באמת מצטרפת לקריאה "פוליטיקאים בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר".
    זה לא יזיק לכם…תורידו כמה קילו.

  13. שאול :

    לא הבנתי את התגובה.
    מה זה בכלל התיאוריה הכלכלית? יש המון מודלים שעוסקים בהמון דברים. למה הכוונה ב"התיאוריה הכלכלית"?
    בפרט, כשלי שוק הם לא מצבים שבהם כלכלנים ניצבים בפני ארועים לא מוצלחים ואומרים "זה לא התיאוריה שנכשלה, זה השוק שנכשל". כשלי שוק זה שם של חלק מפורסם מאוד בתיאוריה הכלכלית, שמסביר מצבים שונים בהם השוק נותן פתרון לא אופטימלי, או שיש להסתמכות על שווקים השלכות גרועות. כשלי שוק זה פשוט שם של תיאוריה, שהיא חלק בלתי נפרד מ"התיאוריה הכלכלית". ממצאים שמראים מצבים שבהם השוק מביא לתוצאה גרועה הם בשום פנים לא סתירה לתיאוריה, כי שום תיאוריה שאני מכיר לא טוענת שהם לא קיימים. להיפך! התיאוריה חוזה אותם, ועוזרת לנו להבין אותם. מאיפה הפרשנות הזאת של "כשל שוק זה במקום להגיד כשל תיאוריה"?

    אני גם לא מבין את הטענה כאילו אני מגן על "התיאוריה הכלכלית", כשכל ילד יודע שהכלכלה פשטה את הרגל. לא זה נכון, ולא זה נכון.

    אני לא מגן על התיאוריה הכלכלית במובן שאני חושב שהיא לחלוטין נכונה ומוצלחת. אני לא חושב כך. בוודאי שלא הכל ברור, ובוודאי שיש כשלונות מהדהדים במחקר. מי יטען אחרת?
    אם היינו מבינים הכל על איך העולם עובד, היה אפשר להפסיק לחקור ולבדוק, ולא היה לכלכלנים עבודה. בוודאי שיש עוד המון קשיים, וחוסרים, ודברים לברר. יתר על כן, בוודאי שלמדנו דברים חשובים מהמשבר האחרון, והתחום בכלכלה שעוסק במחזורי עסקים ריאליים כנראה צריך רויזיה. כל המאמרים שאמנון הזכיר כאן מתייחסים אך ורק לתחום הזה (ולעוד תוצאה אחת במימון שנקראת השערת השווקים היעילים – אגב, היא ל א עוסקת ביעילות של שווקים במובן שהתוצאה ששוקים נותנים היא אחלה, אלא רק ביכולת של שווקים לעבד אינפורמציה), והם כדרכה של התקשורת הפופולארית נהנים לערוף את ראשם של אלו שאותה תקשורת הכתירה לפני כן. זה היה פופוליסטי ותמוה בשלב ההכתרה, וזה פופוליסטי ותמוה בשלב עריפת הראש. ובכל מקרה – כלכלנים עושים עוד כמה דברים חוץ ממחזורי עסקים ריאליים.

    אני כן מגן על המחקר הכלכלי במובן שאני מתנגד לחלוטין לסיכום של התיאוריה הכלכלית בתור "השוק זה על הכיפאק. אין הרבה מה להוסיף לזה. יאללה בואו נקפוץ לאיזה בירה בבאר השכונתי". זה פשוט זלזול במפעל אינטלקטואלי כביר, שלמרות שאין להכחיש את כשליו, יש לו גם הרבה הצלחות. אז אני אומר שוב – אין שום תוצאה שאני מכיר בכלכלה שטוענת ששווקים תמיד עובדים. יש ים של תיאוריות מעניינות ומוצלחות מאוד, שמתיישבות היטב עם הנתונים, ושמסבירות היטב איפה, איך ולמה שווקים נכשלים, ומן הסתם יהיו עוד תיאוריות כאלו בעתיד. הן חלק בלתי נפרד מ"התיאוריה הכלכלית".

  14. שאול :

    ציטוט מידידי פול קורגמן, שמסביר למשל על תיאוריה מוניטרית. למיטב ידיעתי – עדיין חלק מהתיאוריה הכלכלית. האם גם שם סבורים ששוק זה על הכיפאק וזה כל הסיפור? הבמה לפול:
    monetary economics is inherently about market imperfections. In a frictionless, perfect-information, costless-calculation world we wouldn’t need money, and it wouldn’t matter how prices were listed. We’d just have Arrow-Debreu complete markets in everything.

    Monetary theory… are, then, all about dealing with an imperfect, frictional world.

    http://krugman.blogs.nytimes.com/2011/07/11/monetary-rage/

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.