חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

סוציאל-דמוקרטיה – שאלות וביקורת עצמית

נושאים איכות השלטון, תא אופק ב 31.08.08 6:00

סוציאל-דמוקרטיה, כמו כל תפיסת עולם חברתית, נדרשת לעימות ולאימות מתמיד עם המציאות. תנועה אשר רוצה להתוות מדיניות צריכה לדעת להתמודד גם עם שאלות קשות לגבי אופייה, יעדיה, ושיטות פעילותה

מאת: יובל אדמון, יו"ר תא אופק

אני סוציאל-דמוקרט. מאז ומעולם מצאתי את עצמי בצדה השמאלי של המפה החברתית-כלכלית, מכיוון שתפיסתי את החברה בה אני רוצה לחיות תמיד התבססה על מאפיינים שוויוניים ועל סולידאריות חברתית. יחד עם זאת, המציאות המורכבת של מדינת ישראל בשנת 2008, ואולי התעמקות שלי בעת האחרונה בנושאים עליהם לא נתתי את הדעת בעבר, עוררו בי שאלות רבות המחייבות בעיני התייחסות…

כיום, כשבישראל וברוב העולם המערבי שולטת הגמוניה כלכלית ניאו-ליברלית, קפיטליסטית ודורסנית, אנחנו, "האדומים", חוזרים למקום שכל כך נוח לנו להיות בו- המוחים, המורדים, מתריעי הקונספירציה, הלוחמים בחירוף נפש מלחמת מעמדות כנגד בעלי ההון הנצלנים, כמיטב המסורת המרקסיסטית. וכיאה לכל מחאה הרוצה להיקרא רצינית, אנחנו מבטיחים גם אלטרנטיבה.

אך יש דבר אחד בו אנחנו, כמו כמעט כל תנועת מחאה, שוכחים לעתים לעסוק בו, והוא ביקורת עצמית. קל מאוד למהפכנים להיגרר לסיסמאות ריקות מתוכן, וקל עוד יותר להציע פתרונות בלתי ישימים לסוגיות שעל הפרק. די במבט חטוף בתנועות המחאה של מתנחלי יהודה ושומרון על מנת להיווכח בתופעה זו בצורה ברורה לעיני כל.

תנועה אשר רוצה לא רק לכבוש את לב הציבור אלא גם ביום מן הימים להתוות את המדיניות, צריכה לדעת להתמודד גם עם שאלות קשות לגבי אופייה, יעדיה, ושיטות פעילותה. היא חייבת להצדיק – קודם כל בפני עצמה ואחר כך בפני הציבור, את המקום ממנו היא באה, ולא פחות חשוב, את הכיוון אליו היא הולכת. היא חייבת להוכיח שיקול דעת מפוכח ואחראי, אומץ לב לבחינה עצמית, ואם יידרש, גם מוכנות לפגוע בבעלי אינטרסים מתוכה למען טובת הכלל. הטלת ספק וביקורת עצמית היא תהליך קשה ומורכב, ולרוב מאוד לא נעים, אך בעיני זהו הבסיס לעוצמתה של כל תנועה, באשר היא שואפת להציג ויכוח לכיד ועקבי בנושאים שעל סדר היום.

אז אני, המגדיר את עצמי סוציאל-דמוקרט גאה, מציג לנו, "האדומים", מספר שאלות אשר אני שואל את עצמי לנוכח המציאות כיום בישראל:

  • אם אנחנו רואים בזכות לשוויון כערך מרכזי כל כך, למה קל לנו להתנער מהגנה על ערכם השוויוני כבני אדם של בעלי ההון ושל המנהלים, אשר מוכפשים לעתים רק על שום היותם כאלה? האין היחס השלילי כלפיהם מוגזם, ואף לא הוגן לפעמים?

  • האם איגודי עובדים תמיד חיוביים? האם מה שקורה בחברת החשמל ובנמלים, הנפוטיזם והשחיתות, הוא מחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור הזכות של אותן קבוצות להתאגד? האם חוזקם של איגודי עובדים אלו אכן "מחלחל למטה" לאיגודים החלשים?

  • האם ראוי שנגן על כל המונופולים הממשלתיים במדינת ישראל? בחשמל, במים, ובגופים נוספים? האם הם כולם אכן מונופולים "טבעיים", או שבחלק מהמקרים נוח לנו לחשוב כך? ולמה אנחנו לפעמים מפחדים להיאבק למען שבירתם של חלק מהמונופולים והקרטלים הגדולים במשק, הבנקים לדוגמה?

  • האם נכון להשקיע סכומים כל כך גדולים בסבסוד החקלאות וקידוש פועלה, למרות אחוזי התוצר הבודדים של ענף זה, גם על חשבון קהלים גדולים בהרבה בעיירות הפיתוח, ובתעשיות האחרות? האם לחקלאי מגיעה תמיכה גדולה יותר מאשר לפועל במפעל? או לעובד בהיי-טק?

  • האם אנחנו באמת מוכנים לעשות רפורמות הכרחיות בתחום החינוך, הכוללות בין השאר פיטורים של מורים בינוניים, ומתן תמריצים למצטיינים על פני הוותיקים, על מנת לאפשר לכל ילד בישראל נקודת פתיחה ראויה לחייו הבוגרים? כולל בהשכלה הגבוהה? כולל את המגזר הערבי?

  • איך אנחנו משלימים עם קהילה חרדית אדירת מימדים אשר איננה תורמת בצורה שוויונית להגנת המדינה או לבנייתה? האין סולידאריות חברתית ערך בסיסי בכל תפיסה סוציאליסטית?

אין לי תשובות מיידיות לכל אחת ואחת מן השאלות הללו, ולכן אולי יש שיגידו, ובצדק, שיש משהו קצת לא הוגן בלשאול אותן בצורה כזו. כמו כן, אני מקווה שאלו אשר חושבים שיש להם מענה, אכן שקלו אותו בכובד הראש הראוי.

חשוב לי להבהיר: אינני מטיל ספק חלילה בצדקת דרכה של תפיסת עולמנו הסוציאל-דמוקרטית ואף לא בהנחות היסוד שלה, אלא להיפך- אני מעוניין לחזק אותה, להעצים אותה. כל תפיסת עולם חברתית נדרשת לעימות ולאימות מתמיד עם המציאות, ואלו מן הראוי בעיני שיגררו תהליך מתמיד של בחינה עצמית. אלטרנטיבה ראויה צריכה להיות אחראית ושקולה, לא "סיסמאתית" ומתלהמת. היא היא צריכה להתאים את עצמה למציאות, לשכנע את הציבור הרחב בצדקתה, וגם להצליח במבחן התוצאה, ביישומה בפועל. ככל שנעמיק ונבחן את עצמנו, לצד המשך חתירה להשגת יעדינו, אולי נשכיל להתייחס לעצמנו ברצינות הראויה לנו כל כך, ונצליח גם להקרין זאת החוצה, לכלל אזרחי ישראל.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

5 תגובות

  1. יואב :

    אני חושב שהביקורת שלך מוצדקת בחלק מהתחומים ובעיקר בכך שאנחנו כסוציאל-דמוקרטים הרוצים היום לתפוס את ההנהגה צריכים להעניק תשובות ריאליות. חלק מהשאלות שאתה מציג קשות יותר וחלקן קלות יותר למענה. ועל כן אציג את התשובות שלי כרגע לשאלות:
    1) אני אינני מתנגד לזכויותיהם של בעלי הון אלא לזכויות היתר שלהם. בעלי הון מרשים לעצמם דברים שאני אינני מרשה לעצמי ואינני יכול להרשות לעצמי. כאשר מה שהם מרשים לעצמם פוגע בי אני מתנגד לו. למשל התחושה שהם בעלי בית יותר מאחרים על ניהול המדינה.
    2) לא. ארגוני עובדים שאינם דמוקרטים ואינם מיצגים את העובדים בהם באמת אינם חיוביים. זו תמצית הביקורת של כח לעובדים על ההסתדרות וזו לב הביקורת שלי על ארגון המורים למשל. איני יודע באמת מה קורה בחברת חשמל.
    3) לא. מי אמר שאנחנו מתנגדים לשבירת המונופל של הבנקים למשל. להפך מי שמחזק את הקרטל במקרה הזה זה המדינה שמפריטה את בנק הדואר שאיים על הקרטל של הבנקים. המבנים של הפרטה הם והלאמה הם מורכבים ואינם שחור לבן הבעיה היא שכרגע המדינה מפריטה הרבה יותר ללא שום מחשבה ולכן אנחנו מתנגדים כמעט אוטמטית להפרטה. מעבר לזה נשאלת גם השאלה כיצד מפריטים – לציבור או לגרעיני שליטה. לו היו מעניקים מניה מהבנק לכל אזרח אני לא הייתי מתנגד בהכרח.
    4) בפירוש לא. מה הקשר בין סוציאל דמקורטיה ובין הגנה עיוורת על מגזר מסוים.
    5) אי אפשר לקיים מערכת גדולה כמו מערכת החינוך ללא אנשים בינוניים. צריך להאבק בסגידה למצוינות. מצד שני צריך לראות מה עושים עם מורים גרועים. מספרם של אלה נמוך בהרבה ממה שחושבים. דווקא את המורים הבינוניים צריך לחזק באמצעות חיזוק המערכת כולה.
    6) זו כנראה השאלה הקשה ביותר שאתה מציג. אין לי תשובה מהירה.

    כמובן התשובות שהצעתי הן ראשוניות ואינן ממצות. עיקרן הוא ההדגשה שחשיבה דיכוטומית אינה מהווה גישה טובה לבעיות מעשיות וזו למעשה אחת הביקורות הגדולות על המחשבה הניאו-שמרנית.

  2. ליבליך :

    כמי שאינו מגדיר עצמו סוציאל דמוקרט, אני מרשה לעצמי להעלות כמה שאלות נוספות, במבט מבחוץ:

    1) אני תופס את המדינה כמעין "ועד בית" מורחב: כשם שועד הבית בבית משותף אוסף דמי ועד בית, ודואג לצרכים המשותפים של הבנין, כך על המדינה לגבות מסים, ולדאוג לצרכים המשותפים של אזרחי המדינה (חינוך, בריאות, ביטחון חוץ ופנים, וכיו"ב). למה "ועד בית" כזה צריך לקדם אידיאולוגיה כלכלית-חברתית כלשהי, במקום להסתפק בלהיות מעין "חברת ניהול"? איזו זכות בכלל יש לו לחרוג מהטיפול בצרכים המשותפים לכלל האזרחים לטובת אידיאולוגיה כזו או אחרת?

    2) למרות השאיפה לשמירה על שוויון, לא ניתן להתכחש לעובדה שאנשים שונים זה מזה בפרמטרים רבים. לדוגמה: לאנשים שונים יש מידה שונה של אינטליגנציה, בין אם עקב גורמים תורשתיים ובין אם בגלל גורמים סביבתיים-התפתחותיים. עם זאת, אין שום סיבה שהמדינה תתערב ותמנע מאנשים לנצל כמיטב יכולתם את האינטליגנציה שלהם לתועלתם האישית, ותנסה לגרום ליותר "שוויון" באינטליגנציה.
    באותה מידה, לאנשים יש כמות שונה של כסף – בין אם מסיבות תורשתיות (ירושה וכד') או מסיבות סביבתיות התפתחותיות (כסף שצברו בעבודה או באופן אחר). מדוע כאן "מותר" למדינה להגביל אותם בשימוש בכספם לתועלתם כדי לנסות להגיע ליותר "שוויון" בחלוקת העוגה?

    אלו שתי שאלות שהתפיסה הסוציאל דמוקרטית צריכה להשיב עליהן כדי שתוכל להצדיק את עצמה, לדעתי.

  3. giladt :

    לגבי השאלה הראשונה שלך ליבליך, מערכת ניהולית קטנה יכולה להסתדר בלי להראות אידיאולוגיה אופיינית. אבל ככל שהמערכת גדולה יותר קיימות צורות רבות של ניהול. למעשה אפילו בועד הבית ניתן לספק לדיירים חימום מרכזי בחורף או שלא ואז כל דייר יצטרך לספק לעצמו חימום כפי יכולתו.
    מדינה, ואפילו קטנה כמו זו, היא מערכת גדולה הרבה יותר מבניין מגורים ומבחר הדרכים לנהל אותה גדול הרבה יותר. מכאן גם ההבדלים בין דרך ניהול זו או אחרת. תפיסת העולם של אדם נמצאת בהרבה מאוד מקומות שונים בחיים שלו. ומכאן הציפיה לשלטון בעל תפיסת עולם מתאימה לשלי.

    מדוע למדינה למנוע מאנשים בעלי כסף לעשות שימוש בכספם לתועלתם? שוב זו הציפיה שלנו מהמדינה. בין השאר אנו מצפים מהמדינה להגן עלינו מפני "בריונים כלכליים" שעשויים לבנות את ביתם על חוף הים בו אני ואתה רוצים לרחוץ בקיץ, או רק להעסיק אותנו בשכר זעום במשך שעות רבות בהנחה כי ככה הם מנהלים את השוק כי להם יש את הכסף.

    על השאלה הראשונה על אידיאולוגיה שלטונית צריכה להשיב כדי להצדיק את עצמה. לשניה יש תשובות רבות, לתפיסות עולם שונות.

  4. אמיר רובין :

    בתשובה לשאלת החינוך: להפוך את בית הספר לזירת מאבקים בין מורים לא יניב תוצאות חיוביות. יש להתמקד בהזנה של כוח אדם איכותי למערכת. מורה בישראל מקבל היום שכר רעב ביחס למורים במדינות מפותחות אחרות ולכן הרמה של חלק מהמורים לא גבוהה. אם נקפיץ את השכר בבת אחת, נראה נהירה המונית של כוח אדם איכותי לתוך המערכת. כל הרפורמות בעולם לא משתוות למורה טוב ומתוגמל שעומד מול כיתה.

  5. דניאל :

    לצערי מלבדנו, האדומים הצעירים, שעדיין מתדיינים בשאלות אידיאולוגיות נבחרנו המכובדים ויתרו על כך מזמן, הם אינם מציגים עמדות ברורות ונראה שהם פשוט הולכים עם הזרם. יחד עם הדיונים האידיאולוגים הם צריכים לחזור לתחילת התהליך ולהיות מפלגת מחאה אמיתית (באופוזיציה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.