לא רק זכויות. חובות אדם מהן

זכויות האדם מתוחמות בחובותיו, עולם של זכויות ללא חובות הוא אנרכי
מאת: דקל-דוד עוזר

חוקות העולם מדברות רבות על זכויות אדם, עם זאת, בשנים האחרונות נוצרה תחושה ששיח הזכויות יוצר אוכלוסיות הבנויות מפרטים חסרי אחריות אישית וחברתית החולים בתופעת ה"מגיע לי ואני לא חייב לתרום כלום" וכך, במקום לייצר תודעה דמוקרטית המעודדת אחריות אישית, נוצרת תודעה של הפקרות והיעדר סולידריות המכרסמת בדמוקרטיה והורסת אותה.

תומכי זכויות האדם קובעים כי זכויות אינן מתוחמות בחובות, אלא בדרישת הפרופורציונאליות או המידתיות, כלומר: מותר לפגוע בזכותו של אדם אם הפגיעה היא מידתית ביחס לתועלת לערכים או לזכויות של בני אדם אחרים.

אני טוען כאן כי שיח הזכויות הינו שיח שמביא חצי אמת, וחצי אמת לא טובה משקר שלם, כמו שאמר שטפן צוויג: "חצי אמת אינה שווה דבר. על האמת להיות שלמה".

לכל אדם ולכל קבוצה יש זכויות יסודיות, עד שלב זה אני מסכים. עם זאת, כל הקצאה של זכות מגיעה עם חובה הצמודה לאותה הזכות. אין זכות שאינה מתוחמת בחובה, אין זכות מוחלטת.

החובה והזכות אינן נפרדות. החובה נוצרת מעצם העובדה שלמישהו ניתנה זכות אדם.

אתן שלושה דוגמאות אשר ימחישו את העניין:

הזכות לתקשר (חופש הביטוי)

לכל אדם זכות לתקשר עם חברו. זכות זו מתוחמת בחובת אדם לתקשר עם חברו ביושר, בהגינות וגבול החובה נקבע בהתאם לזהותו של האדם, המדיום שבו הוא משתמש ומטרת התקשורת שהוא הפעיל.

על פי שיח "זכויות האדם" כל אדם יכול לומר מה שבא לו איפה שבא לו, אלא שמותר להגביל את הזכות מטעמים מדתיים ופרופורציונליים, כלומר: אסור לרמות ולשקר בעיתון באופן שפוגע בכבודו של אדם, אלא במדור היתולי או סאטירי.

על פי המבנה המשפטי שנוצר בשיח הזכויות, במקרה כזה זכות חופש הביטוי נפגעת אך מכיוון שהתכלית היא שמירה על כבודו של אדם אחר, הרי שהפגיעה מדתית.

על פי המבנה המשפטי בשיח חובות האדם, אין לבן אדם כל זכות לרמות ולשקר בעיתון מאחר וחופש הביטוי מוגבל בחובת האדם ולכן אינו חל על רמאות ושקרנות שנועדו לפגוע בכבודו של אדם.

זכות הקניין

לכל אדם זכות אדם לקניין פרטי, זכות זו גוררת עימה חובת אדם להפעיל את הזכות כלפי אחרים באופן הוגן, צודק ויעיל חברתית, הכל בהתאם לסוג הזכות, מידתה, היקפה ואופייה.

על פי שיח הזכויות, אדם שיש בבעלותו הון מסוים, רשאי להפלות בין לקוחותיו על פי ראות עיניו וכך יוצא שחברות רבות מפלות את הלקוחות העניים לרעה ומונעים מהם גישה לשירות הנובע מההון, בין אם מדובר בזכות להתגורר בדירה ובין אם מדובר בזכות לקבל שירות במחיר שווה (לדוגמה חברות הסלולר, בהן העניים מסבסדים את העשירים).

על מנת להטיל מגבלות, יש להראות זכות נגדית של העני לקבל שירות בהתאם ליכולותיו הכספיות, כלומר: הפלייה כלכלית מתקנת, או לפחות זכות לשוויון בתנאים כלכליים – זכויות שאינן מוכרות ולעולם לא יהיו מוכרות.

על פי עיקרון תיחום הזכויות בחובות אדם, הפליית לקוחות עניים לרעה ועל בסיס עקרונות מפלים אינה בתחום הזכות בכלל ומהוות פעולה ללא זכות ולכן אסורות.

זכויות חברתיות

לכל קבוצת בני אדם זכות להגדיר עצמה ולפתח לעצמה תרבות וכללים קהילתיים, זכות זו מוגבלת בחובה לשמירה על עקרונות זכויות וחובות האדם ואי הטלת מגבלה על אדם מלצאת מאותה הקבוצה, בכח החלטתו האישית, על ידי פגיעה בלתי סבירה בזכויות האדם שלו.

במילים אחרות: אם קבוצת בני אדם מסוימת, נאמר תושבי כפר ערבי, או שכונה מוגדרת בעיר, בוחרים לשמור על זהותם, יש לאפשר להם לקיים מערכות פנימיות נפרדות ולהחזיר להם את מרכיב כספי המסים הרלוונטי אשר יאפשר להם לפתח לעצמם תרבות וזהות עצמאית, כל זאת בכפוף לשמירה על עקרונות זכויות וחובות האדם ומתן אפשרות חופשית לכל אדם לעזוב את הקבוצה בהחלטתו.

במילים אחרות: זכותה של קבוצה להגדיר עצמה ולקבוע אזורי מחייה לאותה הקבוצה, אך קבוצה אשר תבקש להגדיר תרבות המעודדת פגיעה בזכויות אדם או איסור על יציאה מהקבוצה, כגון רצח על בסיס כבוד המשפחה או חינוך לפגיעה בזכויות אדם של בני קבוצות אחרות, חורגת מגבול החובה ולכם אינה פועלת במסגרת הזכויות החברתיות ופעולתה אסורה.

שיח של חובות אדם וקבוצה, הצמודות ותוחמות זכויות אדם וקבוצה יקדם את החברה עשרות שנים קדימה. הוא שיח צודק יותר, הוא שיח בהיר יותר, הוא שיח בריא יותר.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

9 Responses to “לא רק זכויות. חובות אדם מהן”

  1. ל רפי הגיב:

    מבלי לדון הפעם בפרטי הדברים שכתב דקל, נדמה לי שעלה על הדרך לצמצם עד כדי "אפסילון" את המרחק בין ימין מזרח ומערב, ואפילו בין ימין ושמאל.
    האם אנו בדרך חזרה מחזון "קץ המדינה המודרניצת" לעבר מדינה טובה יותר ומערכת בינלאומית רציונאלית יותר?!

  2. אהמ… בכיתה ×™"א מלמדים בשיעורי אזרחות את המושג 'התנגשות בין זכויות', שמתאר בצורה די מדוייקת את מה שדקל מנסה לתאר כאן (בצורה בעייתית, יש לציין).

    כן, אסור לכתוב עלי שקרים בעיתון, בשם זכותי לכבוד ולשם טוב. אם כותבים עלי שקרים כאלה, אני יכול לתבוע את העיתון. מה חדש?

  3. דקל-דוד עוזר הגיב:

    מה ששונה נדב, זו שהאופן שאני מציג את הטיעון אינו מגוכך.
    לטעון שיש לי זכות להשמיץ אותך בעיתון במסגרת חופש הביטוי אבל מותר להגביל אותי בגלל שזה פוגע בזכויות שלך זה פשוט מבנה אנטי-לוגי.
    בשפת הילדים – אדיוטי.

    כמו שאמר לי תלמיד מצטיין מיישוב עשיר: "אנחנו לומדים באזרחות שכל הזכויות האלה זה סתם שטויות כי זכות אחת מתנגשת בשנייה."
    לא פלא שכך מבין את זה תלמיד מצטיין ולא פלא שמי שאינו מצטיין לא מבין את זה בכלל.

  4. דקל-דוד עוזר הגיב:

    אה, והשינוי המשמעותי ביותר הוא בנושא זכות הקניין, שפה, מכיוון שאני מכיר את דעותיך, אתה צריך פשוט להוריד בפני את הכובע.

    ×–×” הסבר פשוט מאוד שמעולם לא הצליחו להסביר למה בעל הון חזירי הוא לא הוגן – ואני אני מסביר את ×–×” בשנייה: הוא חורג מתחום חובת האדם בקשר לזכות הקניין.

    זה משפט שמעולם לא נאמר בהקשר הזה באופן הזה (כן זה די חידוש עולמי שהמצאתי).

  5. אז ההבדל הוא הבדל סמנטי, בין 'חובות אדם' לבין 'התנגשות בין זכויות'?
    אני חייב להודות שאני מעדיף את 'התנגשות בין זכויות', ×›×™ הוא הרבה יותר אלגנטי, פילוסופית – לא ביססת בשום מקום את הטענה שלך שלאדם יש חובות, בעוד שהתנגשות בין זכויות נובעת, אוטומטית, מהגדרת הזכויות.

    לגבי זכות הקניין: גם כאן, לא ברור לי החידוש הגדול. הטענה שהלגיטימציה למס הכנסה היא הרצון להבטיח זכויות של אחרים (הזכות לבריאות, לחינוך ועוד). גם את הדוגמא שלך – בעל מסעדה שמפלה בין לקוחות – הרבה יותר קל לבסס על הזכות לשוויון, מאשר על החובה של בעל הקניין ל… לא ברור מה.
    שים לב שגם אתה משתמש שם בשיח של 'התנגשות בין זכויות', ומדבר על הזכות של זה מול הזכות של ההוא.

  6. דקל-דוד עוזר הגיב:

    נדב שלום,
    ההבדל אינו סמנטי.

    אני זוכר ששאלתי את פרופ' אהרון ברק אם יש דבר ×›×–×” זכות בלתי מוגבלת – אז הוא התלבט אמר שהוא חושב שלא ואז הוא אמר: "אולי הזכות שלא להיות עבד" – שזו בעצם בכלל לא זכות, אלא איסור על ניצול ציני של זכות הקניין.

    מודל ה"התנגשות זכויות" הוא מודל דבילי לחלוטין, הוא מוביל להתדיינות יתר והרגשה מוזרה שהזכויות בלתי מוגבלות.
    ההרגשה הלא נכונה בעליל הזאת מובילה להתנהגויות שגויות ופסולות, היא בסיס רע לחינוך הנוער והחברה.

    לעומת זאת, אני מציע מודל של חובות אדם שהם דבר שצמוד לזכות האדם.

    אגב, מי שמציע מודל דומה היא הדת היהודית שקובעת שיש שבע מצוות לבני נח ועשרת הדיברות ליהודים.

    עכשיו אני אלך צעד לכיוון שלך: יש רגליים לטענה שההבדל הוא בעיקר סמנטי, אך סמנטיקה מייצרת מציאות. כשאתה אומר שיש לבן אדם "זכויות אדם בלתי מוגבלות" והן מוגבלות רק מול "זכויות אדם נוגדות בדרגה שווה" אז אתה מחייב אנשים לריב ולהסתכסך.

    לעומת זאת, כשאתה אומר שלבן אדם יש זכויות אדם טבעיות שמוגבלות בחובות אדם טבעיות המקבילות לאותה זכות אדם, אתה משנה את הדיון מ"אני יותר חשוב, לא! אני יותר חשוב!" לדיון בסגנון: "האם יש לך זכות לפגוע בבן אדם"
    הדיון הראשון מעודד חוסר אחריות והאשמה.
    הדיון השני ממשיך לשמור על זכויות, אבל הוא מייצר אחריות אישית.

    בנוסף, בהינתן המציאות הקיימת, שילוב חובות אדם בזכויות האדם לוקח בעלות על המושג "חובות אדם" שהפך להיות "שייך לימין" והופך אותו למושג שמסייע לשמור על זכוייות אדם במקום מושג פאשיסטי, שזה הישג כשלעצמו

  7. אני חושב שזכויות האדם מנוסחות ברמת ההן ולא ברמת הלאו משום שהם מאוד אוניברסליות,ומן הסתם, ההגבלות לגביהן מתקיימות בהסדר חברתי אחר שנקרא חוק ומשפט.

    החוקים מנוסחים הפוך מזכויות האדם,בחוקים מציינים את הלאו או את האסור וכל השאר מותר.

    גם חוקות (לאלה שיש) מנוסחות ברמת ההן ומה שלא כתוב בהן הוא אסור. גם חוקי היסוד שלנו,בניגוד לחוקים האחרים, מנוסחים ברמת ההן.

    לא מדובר בסמנטיקה אלא במוסכמה חברתית גלובלית. זכויות אדם שהם היסוד להסדרת החיים של הפרט בחברה מנוסחים ברמת ההן ואילו החוקים מנוסחים ברמת הלאו ולכן החלק ה"חסר" או ה"משלים" הוא האיסורים או הסייגים הן לזכויות האדם והן בחוקים.

    ×–×” נכון שלכאורה רצוי לציין דווקא את חובות האדם ומה שאיננו חובה אלה זכויותיו אבל,וכאמור, זכויות האדם הם הסדרים אוניברסליים,מעין מטרייה מעל לראשם של כל אזרחי העולם, וככאלה הם מדברים ברמת ההן בשל מוסכמות חברתיות המדברות על הפרדת חוקי העל האוניברסליים לחוקים המקומיים של החברה כמו למשל: החברה הישראלית. אם נבדוק נגלה שבהרבה מקומות,ואני מדבר על דמוקראטיות בלבד, ישנם חוקי לאו המגבילים ומסייגים את זכויות האדם האונברסליים – כך גם במקומותינו.

    מנחם.

    מנחם.

  8. אור הגיב:

    לפני שכותבים מאמר (מבולבל ולא מוצלח), מומלץ להתמצא מעט בחומר. לפני שמתווכחים עם "תומכי זכויות האדם" (איזושהי קבוצה בלתי מוגדרת שנהיה אופנתי להתנגח בה, לצד "התקשורת", "הסמולנים" ו"האליטות" הותיקים יותר), מומלץ ורצוי לקרוא מה ש(חלק מ)הם כותבים.

    זכויות, חובות והקשר ביניהם הם נושאים שפילוסופים, משפטנים ואנשים בתחומי דעת אחרים כותבים עליהם כבר די הרבה שנים. הכותב לא חידש כלום, ובעיקר הציג גירסא מבולבלת, רדודה ומוטעית של חלק מהשיח הזה.

    כמה דוגמאות:

    1) המשפט הישראלי לא עוסק באיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב דרך מושג המידתיות (שנועדה ליצור איזון בין הפרט למדינה), אלא דרך מושגים מתחום המשפט הפרטי (משום שזה קורה בין שני אנשים, ולא בין הפרט למדינה).

    2) זכויות הקשורות לתרבות עצמאית אינן "זכויות חברתיות", אלא "זכויות תרבותיות". מדובר על שתי אמנות שונות לגמרי.

    3) השיח המשפטי בישראל לא מתעלם מקיומן של חובות. הוא רואה אותן כנגזרות מזכויות, ולא כמגבילות זכויות. לדוגמא: אם יש לי זכות לחופש ביטוי, נוצרת כנגדה חובה של המדינה לממן אבטחה על ההפגנה שלי. זכות יכולה להיות מוגבלת על ידי זכות אחרת (במשפט הפרטי) או על ידי אינטרס ציבור (במשפט הציבורי), אבל לא על ידי חובות – לא משום ששמגר ובייניש נהיו "אנרכיסטים", אלא פשוט משום שהם קראו את מה שכתבו הוגים בתחומי המחשבה המדינית, תורת המשפט וכו'.

    יכולתי להמשיך, אבל כבר הארכתי מספיק. ראוי ורצוי לעשות קריאה בסיסית על נושא לפני שכותבים עליו.

  9. דקל-דוד עוזר הגיב:

    לאור,
    לפני שכותבים למישהו שהוא לא מבין ולא למד חשוב ללמוד עליו, כי אם זה לא נכון זה סותר את מה שאמרת.
    למדתי את הנושא מלפני ומלפנים כולל דעתו של אהרון ברק.
    העמדה הבסיסית של אי-הבחנה בין משפט פרטי לציבורי היא גם עמדתו של אהרון ברק.
    הדעה ש"חובות אדם" זה חובות של המדינהלשמור על זכויות אדם היא עמדה ניאו ליברלית מסוכנת שמהותה כפיה דתית ושמירהעל בעלי הון.
    ובנושא חופש הביטוי אני ממליץ לקרוא כמה פסקי דין מהארץ ומהעולם לפני שאתה כותב תגובות לא מבולבלות אבל מלמדות על חוסר ידע

Leave a Reply