חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לא ימין ולא שמאל- לא כלכלה חופשית ולא מדינת רווחה

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלה ותקציב ב 30.06.11 5:00

המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל מאופיינת בחוסר עקביות לטובת בעלי ההון והעצמה.  זו מדיניות המתיימרת להיות ליברלית, אבל אין בה רגולציה לריסון המונופולים.  מאידך, יש בה התאגדות להגנת על האינרסים של בעלי העצמה  וגם, "כמובן", אין בה כל הגנה על זכויות העובדים
מאת: דניאל גיגי

המאבק החברתי היום לא צריך להיות על נדבה מבעלי המחלבות או מבעלי ההון, שעושקים את הציבור כבר שנים ארוכות, אלא על שינוי יסודי של יחסי הכוחות בין המגזרים בארץ. המעמדות הנמוכים בארץ הולכים ונשחקים בשנים האחרונות, והיום אנחנו נמצאים בנקודת רתיחה שחייבת להוביל לשינוי מהותי במצבן של השכבות הנמוכות, שמתדרדרות לעוני מחפיר ושאינן מצליחות לקיים חיים נורמאליים. בעלי ההון הצליחו לתמרן את המעמד הבינינו והשתיקו כל מחאה או שינוי באמצעות השליטה שלהם על מערך קבלת ההחלטות בישראל, ובאמצעות הפצה של מסרים שקריים שכביכול ייצגו אידיאולוגיות כלכליות, אבל  בפועל נועדו רק לשרת את המטרות העסקיות שלהם.

הצביעות הזאת באה לידי ביטוי בקידום האג'נדה הכלכלית הליברלית שהם התאמצו להפיץ, כאשר בפועל הדמיון בין ההתנהלות שלהם לכלכלה חופשית הוא רק מקרי. בעלי ההון במשק הישראלי ניסו בעקביות להחזיק בחבל בשני קצותיו, כאשר מצד אחד הם קידמו כלכלה חופשית כשהיה להם נוח, ומצד שני חסמו כל תחרות כאשר התחרות פגעה באינטרס שלהם. בכל הנוגע לחקיקה למען זכויות עובדים, הגדלת המיסוי או מעורבות של המדינה בכלכלה, הטייקונים נאבקו וצעקו שצריך כלכלה חופשית  שבה המדינה לא מתערבת, אבל כשהיו יוזמות לייצר תחרות חופשית הטייקונים סיכלו את היוזמות בשם האינטרס הלאומי, והשתמשו בעובדים שהם מעסיקים כמגן אנושי מפני רפורמות.

בעלי ההון יצרו בישראל שיח מדומה של וויכוח בין כלכלה חופשית לבין כלכלת שמאל של רווחה שבה יש פיקוח ורגולאציות על הכלכלה, וזה משמש אותם כדי לתמרן ולפלג את מעמד הביניים, ולשמור על מצב שבו אין כלכלה חופשית, אבל אין גם פיקוח הולם ותקנות שיגנו על האזרחים מפני התנהלות מונופוליסטית. התוצאה היא שבארץ אין כלכלה חופשית אבל גם אין שום מדיניות רווחה, שיכולה להבטיח רמה של רווחה בסיסית לאזרחים, ושל צמצום פערים חברתיים, פערים שהורסים את המרקם החברתי שלנו פה. התוצאה היא שבעלי ההון מצליחים לסחוט את התושבים, מבלי שיש עליהם שום פיקוח או הגבלות, בצורה כזאת שיוצרת עוני חסר תקדים ופערים מהגדולים בעולם המערבי.

כדי לשלוט בדעת הקהל הטייקונים עושים שימוש מניפולטיבי גם במשרדי לובי שעובדים בשבילם במוסדות השלטון, וגם באנשי תקשורת ממולחים שמפיצים את המסרים שלהם. הטייקונים באופן עקבי עושים שימוש באמירות שסותרות אחת את השנייה.  בחינה של האמירות האלה ממחישה לנו שכל מה שמניע אותם זה בצע כסף, ולא אידיאולוגיה כלכלית כזאת או אחרת כפי שהם מציגים לציבור.

במשבר הגז הדברים בלטו במיוחד, כאשר מצד אחד בעלי ההון עשו בשם "השוק החופשי" כל מאמץ אפשרי כד למנוע הטלת מיסים ורגולציות עליהם, אבל במקביל השתמשו בטיעונים פרוטקציוניסטיים לאומיים כדי להגן על התעשייה שלהם וקראו למנוע תחרות בדמות יבוא הגז ממצריים. אומנם במקרה הזה בעלי ההון נכשלו ובגלל הלחץ הציבורי לא הצליחו להשיג אף אחד מהיעדים הללו, אבל במידה והם היו מנצחים במאבק (הם לא היו רחוקים) היה נוצר בישראל בדיוק אותו מונופול כמו בשוק החלב, שבו המחלבות הצליחו מצד אחד למנוע פיקוח על המחירים שלהן, אך מצד שני גם מנעו תחרות חופשית אמיתית.

הצביעות הזאת של בעלי ההון קיימת בכל התחומים והיא הצביעות שבה צריך הציבור להילחם, כשהמטרה היא להוביל מדיניות מסוימת עקבית ולא לנהוג בדואליות שנוחה לבעלי ההון, כדי לקיים את המונופולים הנצלניים שלהם בארץ.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    בתיאוריה יופי של מאמר, בעיה קטנה בתרגום למציאות, אנחנו יודעים איפה יש אחלה מדינת רווחה בשבדיה או פינלנד בנורביגה או דנמרק, אבל אלו גם כלכלות מאוד ריכוזיות. לעומת זאת היכן יש שוק חופשי שאינו נשלט בידי תאגידים וטייקונים?

    השוק החופשי הוא האוטופיה של הקפיטליסטים אולי אםשר היה להגשימה אבל היא אינה בנמצא בדיוק כמו הקומוניזם האוטופיסטי.

    מדינת הרווחה על הפערים המצומצמים והנגישות של החברה כולה לשירותים קיימת דווקא במדינות מאוד ריכוזיות.

    שווה לחשוב על זה, ריכוזיות מאפשרת גם פיקוח יעיל יותר כשיש רצון בפיקוח שכזה.

    אני לא אומר בואו נלחם למען ריכוזיות אבל אני אומר בואו נלחם למען מדינת רווחה ואז כשיש רגולציה ואכיפה וחוקי מס הוגנים וכן הלאה וכן הלאה זה לא משנה אם מולך יש מונופול, 15 קרטלים, ו-18 משפחות או אין מונופולים יש 50 קרטלים ו-1,000 משפחות.

  2. ל רפי :

    דמגוגיה אינה מדיניות

    הכותרת של המאמר נכונה ואני מקבל אותה כאיפיון כולל של הגישה החדשה הנחוצה. על תוכן המאמר כבר הגבתי לעיל.
    בעלי ההון אינם כובשים בכוח הזרוע. הם פועלים בסביבה חברתית ומשפטית שקובעת עבורם את "חוקי המשחק", מסתגלים היטב לחוקים אלה ומצליחים לקדם את האינטרסים שלהם.
    יתרונם על הציבור הרחב, הוא שאינם צריכים להתיעץ בפעילותם אלא במי שהם בוחרים להתיעץ, תגובותיהם לאירועים ושינויים מהירות ובדרך כלל מתואמות היטב עם האינטרסים שלהם, כפי שהם מבינים אותם. על כל אלה אי אפשר, עם יד על הלב לבוא אליהם בטענה על שהם חיים נכון במסגרות שמציעה להם המדינה.
    כמו כן יש להודות, שהמשק הישראלי, שרובו נשלט כיום על ידי בעלי ההון, עושה חיל על פי כל אמת מדיה מקובלת במערכת הבינלאומית. משום כך, בעלי ההון הם גם ספקי מקומות העבודה העקריים במשק, למעט המגזר הציבורי, ובמגזר הציבורי חלקים גדולים הם בלתי נחוצים, בלתי יעילים ובלתי מקצועיים, ומשמשים כלים לחלוקת הטבות למי שתרומתם הקונסטרוקטיבית לחברה הינה שולית. מול מגזר בהרכב כזה, הנטיה הממשלתית, ובצדק, היא לצמצם ככל האפשר את הקצאת המשאבים משום שחלקים גדולים ממשאבים אלה, הם למעשה תשלומי העברה לנצרכים, תחת שמות משמות שונים. מפעם לפעם מעלים את שכר המינימום בכדי להיות "פוליטיקלי קורט" וא"כ מחפשים דרכים לחזור ולצמצם את החלק היחסי בתוצר שמהווה תשלום מוגדל זה – בין היתר ע"י "שינויים קלים" במע"מ, למשל.
    בעולם הגלובלי שבו פועלת הכלכלה הישראלית, יש מעט מאוד מקום לתעשיות מתקדמות המבוססות על חברות ננס, להבדיל מחברות הזנק; והעולם הגלובלי אינו עומד לעבור מן העולם, כדאי שנפנים זאת.
    בעולם הגלובלי, בעלי ההון ועסקיהם חובקי העולם חיוניים לכלכלה הישראלית.
    המפתח לשינוי המאזן בין שני האינטרסים המנוגדים – זה המחייב כושר התמודדות בשווקי חוץ וזה המבקש לראות שיפור ברמת ההכנסה של האזרח הקטן – המפתח נמצא באיזון מתמיד ועדין בין ייצור העושר הלאומי (כל מי שיכול חייב להשתתף בו ולמקסם את הפוטנציאל האישי והיצירתי שלו) לבין כללי ומנגנוני חלוקתו לצבור.
    בתהליכים אלה חייבים להשמר מספר כללים קבועים:
    – בעלי ההון אינם אויב המדינה, האינטרס האישי שלהם לשרוד ולהמשיך להתפתח הוא לגיטימי ואסור לחבל בו, אבל מותר לווסת אותו בשכל.
    – האינטרס של בעלי ההון אינו זהה בהכרח ובכל לאינטס המדינה ו/או הציבור ואינו גובר עליהם תמיד ובכל מקרה.
    – שינוי חלוקת העושר הלאומי, צריכה להתמקד בחלוקה שונה של תוספות העושר הנוצרות באמצעות צמיחה, ולא בנסיון "לגמד" טייקונים או ל"העניש" אותם על שהצליחו (בכללי המשחק הקיימים) לגדול ולהתפתח.
    – המנגנונים בהם משתמשת המדינה בכדי לשנות את חלוקת תוספת העושר חייבים להבטיח שתינתן עדיפות לחלשים ביותר שהם גם מקופחים (ולא רק עצלנים), ליזמים, ולכוחות יצרניים.
    – ליקויי עבר בשיטה הקיימת – מבנה, ארגון, חוקים ונורמות, בקרה, קריטריוני בחינה וחלוקה, יעדים חברתיים וכו' – יש לתקן, אבל לא רטרואקטיבית.
    אין במציאות שיטות "זבנג וגמרנו" לטיפול אפקטיבי בבעיות חברה וכלכלה. בעיות בתחומים אלה נוצרות בדרך כלל לאורך זמן, מתוך הזנחה או חוסר הבנה של מהותם ארוכת הטווח של התהליכים הנראים בעין. תיקון גם הוא תהליך ממושך שמתקיימים בו מאבקים רצופים בין אינטרסים לגיטימיים שונים ואף מנוגדים. מעורבות ציבורית, שתגדיל את מודעות ורגישות נבחרי הציבור לאחריותם לבצע שינויים נחוצים ולבקר את התקדמות התהליכים ברצף ותוך חתירה ליעדים שנקבעו, הם הבקרה האמיתית היחידה העומדת לרשות הציבור הרחב (שכאמור, אינו מצויד בכלים המקצועיים ובאמצעים הפיננסיים והתקשורתיים של בעלי ההון). משבר
    ה"קוטג' הוא דוגמה מצומצמת מאוד למה שנדרש הציבור לעשות בעידן התקשורת והפייסבוק. כצעד בודד הוא אינו חשוב ולא ישנה שום דבר מהותי. כצעד ראשון בסדרה רחבה של צעדים, הוא אולי המנגנון החברתי שהיינו חסרים עד כה בכדי לבצע שינויים גדולים במערך החברתי-כלכלי של ישראל, מבלי לשפוך את התינוקות עם המים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.