חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ישראל – שוודיה: מצא את ההבדלים

נושאים כלכלה ותקציב, שעת חברה ב 19.08.08 6:12

על רקע הדיון הבוער "רווחה או ביטחון" מעניין לבדוק כיצד והאם ניתן להתאים את "המודל הסקנדינבי" לישראל. מסתבר שכדי לבנות מדינת רווחה אין כל צורך לקצץ בביטחון דווקא, אלא לשנות גישה ביחס למיסוי, ליחס חוב/תוצר ולעידוד תעסוקה

מאת: דורון גרינשטיין

לא פעם נשמעו באתר זה קולות אוהדים לעקרונות הכלכליים של ה"מודל הסקנדינבי". זאת מאחר ורבים מאיתנו רואים במודל את ההוכחה לכדאיות יישום מדיניות סוציאל-דמוקרטית חרף, או אולי מתוקף, תנאי כלכלת השוק החופשי השוררים בעולם המערבי.

מאחר ומאמרים רבים נכתבו על מדיניות הרווחה, שיטת המיסוי, ארגון העבודה ותנאי הפנסיה המיוחדים של המדינות הסקנדינביות, אבקש להתמקד דווקא בביצועים הכלכליים של אחת מהן, תוך השוואתם לאלה של הכלכלה הישראלית.

אחת הדוגמאות הבולטות להצלחת המודל הסקנדינבי היא הכלכלה השוודית. לאורך המאה ה-19, עדיין הייתה הממלכה לאחת המדינות העניות ביבשת, אולם עם תפיסת הסוציאל-דמוקרטים את מושכות השלטון (שלהי המאה ה-19) החל מצבה משתפר, וכבר בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, נחשבה כלכלתה לאחת החזקות בעולם המערבי.

משבר כלכלי שנתן את אותותיו כבר בסוף שנות השמונים, הגיע לשיאו בתחילת שנות התשעים והוביל לרפורמה אשר הקטינה באופן דרסטי את הגרעון התקציבי והגדילה את התחרותיות במשק. ב-1995, החליטה שוודיה להצטרף לאיחוד האירופי (אולם דחתה את ה"אירו" ושמרה על המטבע המקומי – הקרונה) ובכך קבעה את אופייה הכלכלי שלא השתנה עד היום: מדיניות רווחתית – עם שיעורי מס גבוהים, בעלות ציבורית על חלק ניכר מההון במשק וארגוני עובדים חזקים, לצד מדיניות ליברלית של שוק פתוח ותחרותי.

השוואה כלכלית: ישראל-שוודיה.

למן הרפורמות של שנות התשעים, שומרת הכלכלה השוודית על מגמת צמיחה מתמדת וכיום היא מדורגת במקום ה-24 מבין מדינות העולם מבחינת התוצר לנפש (ישראל במקום ה-47). אחוז המועסקים במדינה הוא מן הגבוהים בעולם – 74.5% (בישראל רק 50.9%), ועל-פי מדד אי-שוויון חלוקת ההכנסות, שוודיה היא בין שלוש המדינות השוויוניות ביותר על פני הגלובוס (ישראל במקום ה-64 כאשר מבין מדינות המערב רק ארה"ב פחות שוויונית ממנה).

הנתונים בתחתית עמוד זה, שנאספו מפירסומי המחלקה לסטטיסטיקה של ארגון ה-OECD, מאפשרים ניתוח מוחשי יותר של המאפיינים הכלכליים והחברתיים של שתי המדינות:

תמ"ג, אינפלציה וגרעון.

האוכלוסיה השוודית גדולה מן האוכלוסיה הישראלית רק בכ-27%, אולם התוצר המקומי שלה גדול בכ-85%. עובדה זו באה לידיי ביטוי גם בהפרשי ההכנסות הגדולים בין הפרטיים במשק – עלות שכרו הממוצעת של השוודי גבוהה ביותר מ-10,000$, במונחי כח קנייה, מעלות שכרו של הישראלי.

הנתון אודות שיעור הצמיחה הגבוה יותר במשק הישראלי (סעיף 5) עשוי להטעות – שהרי הוא מתייחס לתוצר הכללי, ואינו לוקח בחשבון את קצב גידול האוכלוסיה. מחישוב הגידול הריאלי לנפש, מתבטל עודף הצמיחה המדומה (מתקבל גידול ריאלי כמעט זהה של כ-3.4% בשתי המדינות).

גם מבחינת רמת האינפלציה (סעיף 6), לא ניכרים הבדלים מהותיים בין המשקים, שכן רוב מדינות המערב מפעילות כיום מדיניות אנטי-אינפלציונית יעילה, ומצליחות לשמור על יעדיי האינפלציה שנקבעים מראש. ולראיה – שני המשקים שמרו בשלוש השנים האחרונות על רמת אינפלציה הנמוכה מ-3%.

מדיניות שמירת יעד גרעוני נמוך, כפועל יוצא של "אחריות תקציבית", מאפיינת אף היא את שתי המדינות (סעיף 9). מגמה אשר נמשכה גם ב-2007: אחוז הגרעון בישראל ירד ל-0.35% מן התמ"ג ואילו בשוודיה נרשם עודף בתקציב הממשלה בסיום אותה שנה קלנדארית (כך קרה גם ב-2003).

בהגיענו לבחון את החלוקה התקציבית, מסתיים לו הדימיון בין המשקים. לאור העובדה שכלל ההוצאה הציבורית במשק בישראל גדולה מבשוודיה (יותר מ-40% בישראל ויותר מ-30% בשוודיה כאחוז מהתמ"ג), ניתן היה לשער כי גם החלוקה התקציבית תהייה בפרופורציה דומה. האמנם?

חינוך בריאות וחברה.

אחוז החינוך הציבורי כאחוז מן התמ"ג אינו שונה באופן מהותי בשתי המדינות (סעיף 11) אולם בישראל ניכרת מגמת הפרטת החינוך: ההוצאה על החינוך הפרטי בישראל כאחוז מן התמ"ג גדולה פי 9 מזו השוודית (סעיף 13). מבדיקה נוספות עולה כי לא מדובר בתופעה יוצאת דופן כלל ועיקר, אלא במגמה הנמשכת משנות התשעים: בין השנים 95' עד 2006 קטנה ההוצאה הציבורית לחינוך מ-7% ל-6.5% מהתמ"ג בעוד שההוצאה הפרטית עלתה – מ-1.6% ל-1.8%. במילים אחרות, לא רק שההוצאה הכללית במשק על חינוך קטנה (מ-8.6% ל-8.3%), מגמת ההפרטה בה התחזקה. בשוודיה מאידך, חלה עלייה ניכרת יותר באחוז ההוצאה על חינוך ציבורי ביחס לחינוך פרטי, בתקופה המקבילה.

בבריאות, המצב גרוע הרבה יותר: ההוצאה לנפש בשוודיה גדולה ביותר מפי שתיים מבישראל (סעיף 14). יתר על כן, למרות שהכנסתו של הישראלי הממוצע נמוכה מהכנסתו של השוודי, וחרף העובדה שהוא נהנה מפחות שירותי בריאות ציבוריים, הוא נאלץ להוציא מכיסו הרבה יותר על שירותי בריאות פרטיים (סעיף 15). נתון נוסף שיכול להמחיש את עוצמת הפערים בין שתי מערכות הבריאות: ההוצאה הציבורית לנפש, לבריאות, בישראל בשנת 2006 הייתה נמוכה בכשליש מן ההוצאה הציבורית לנפש בשוודיה בשנת 1990.

הפערים שתוארו בין תיקצוב החינוך והבריאות בשתי המדינות מתגמדים לעומת הפערים בענייני חברה ורווחה. נראה כי העובדה ששוודיה מוציאה כמעט פי שלוש (ביחס לתמ"ג) מישראל בעניינים אלה (סעיף 7) היא אחת הסיבות העיקריות לנטייתה המתמדת לשוויון. אם ננסה לכמת את היחס הזה, במונחי כח קנייה מקומיים, הרי שמדובר בכ-2700$ לנפש בשנה, שהם כ-787.6 שקלים לחודש בישראל, אל מול כמעט 11000$ לנפש בשנה, שהם כ-3200 ש"ח לחודש בשוודיה. יוצא אפוא, כי האזרח השוודי נהנה משרותי רווחה בערך של כפי ארבעה מהאזרח הישראלי!

יש להניח כי מדיניות אנטי-חברתית, שאינה בגדר גזרת שמיים אלא פועל יוצא של החלטות ממשלתיות, מהווה את אחת הסיבות המרכזיות לפערים הכלכליים ההולכים וגדלים, ולהרחבתו המתמשכת של מעגל העוני.

ביטחון

נהוג להתייחס להוצאות הביטחון כאל עקב אכילס של הכלכלה הישראלית. אולם למרות ששנים רבות אכן היה הוא כזה, בשנים האחרונות נמשכת ומתחזקת מגמת צמצום הוצאה זו כאחוז מן התמ"ג, כפי שהראתה הלמ. אם נחזור לסעיף הקודם, נגלה שסכימה של אחוז ההוצאות על הביטחון, הרווחה, החינוך והבריאות בישראל, לא משתווה לאחוז ההוצאה שמוקצה רק למשרדים חברתיים בשוודיה.

את האמת יש לומר בפה מלא: רוב התקציב הישראלי כבר מזמן לא מוקדש לצורכי ביטחון, ועל כן "הנטל" כבר אינו מהווה בעיה מבנית במשק הישראלי . למרות שאין כל תוקף לשאלה מסוג "רווחה או ביטחון?", היא עדיין משמשת כעלה תאנה לכל אותם מדינאים המבקשים ליישם מדיניות בעלת סדר עדיפויות ציבורי לקוי.

מיסוי ושוק העבודה

המיסוי הממוצע הגבוה בשוודיה (סעיף 15) הוא אחת מאבני הבוחן המאפיינים את רוב הכלכלות הסקנדינביות. מיסוי זה, לצד שיעור ההעסקה הגדול במשק השוודי, מעניק לה יתרון משמעותי על-פני ישראל: הכנסות ממסים בשיעור של 50% מן התוצר (סעיף 14).

לאור השמירה על מדיניות של תקציב מאוזן המשמעות של הכנסה גדולה/קטנה ממסים היא פשוטה: יותר/פחות שרותים לאזרח.

לצד מיסוי זה, מתאפיין שוק העבודה השוודי, בניגוד לשוק הישראלי, גם באחוז גבוה מאד של מועסקים (סעיף 16) ובמספר מינימלי של משרות חלקיות (סעיף 17). נתונים אלה, שומטים את הקרקע תחת שתי הנחות יסודיות של חסידי השוק החופשי:

א) מיסוי גבוה מקטין את התמריץ לעבודה

ב) העדר "גמישות" בשוק העבודה, פוגם ביכולת המשק להגיע לכדי תעסוקה מלאה.

המקרה השוודי מוכיח בדיוק את ההפך: מיסוי גבוה וקשיחות בשוק העבודה לצד שיעוריי תעסוקה גבוהים.

המקרה הישראלי, גם הוא מפריך את הטיעון לעיל, אך על דרך השלילה: למרות הגמישות בשוק העבודה, ולמרות שיעורי המס הנמוכים (לא רק ביחס לשוודיה אלא גם אל מול רוב מדינות ה-OECD), ישראל אינה ממצה את פוטנציאל ההעסקה שלה (סעיף 16).

זאת ועוד, ריבוי המשרות החלקיות בישראל תורם לעיוות שיעוריי האבטלה במשק (על פניו כמעט שוויון בין שני המשקים – סעיף 17), שכן העובדים חצאי/שלישי/רבעי משרות – שבפועל מובטלים חלקית, אינם נספרים ככאלה. לפיכך הפרמטר האיכותי להערכת רמת התעסוקה במשק הוא סעיף פוטנציאל ההעסקה (כאמור סעיף 16), סעיף בו ישראל מפגרת באופן משמעותי אחר השוודים.

אולם המקור להבדלים התהומיים השוררים בין שוק העבודה הישראלי לשוודי, הוא לא רק בהבדלים המבניים, אלא גם, ואולי בעיקר, בארגון העבודה. ה"גילדות" המודרניות של השוודים, לא רק נאבקות בעבור רוב העובדים במשק (כ-80% מאוגדים) על הסכמי השכר הקיבוציים, אלא גם על תנאי ההעסקה בספקטרום הרחב יותר: משרה מלאה לרוב המועסקים (סעיף 18) ושעות עבודה מועטות יותר (סעיף 19).

איפה הכסף

קל לראות מנתונים אלה כי לא כל תקציב הממשלה מוקדש למשרדים הממשלתיים שנדונו לעיל. אם כן, היכן יתרת הכסף? התשובה היא פשוטה: בשנים האחרונות האוצר מקפיד לנגוס בהתמדה בחוב הממשלתי. כך למשל, בשנת 2006, 33.3% מן התקציב – כמעט פי שניים מההוצאה הביטחונית, הוקדש להחזרת הלוואות, ובין השנים 2004-2007, קוצץ החוב הממשלתי בישראל מ-99% תוצר ל-78.43%.

האם פה טמון ההבדל היסודי בין המשק הישראלי לשוודי? לא בדיוק. גם החוב הממשלתי בשוודיה הוא לא מן הקטנים בעולם המערבי. בשנת 2006 עמד החוב השוודי על כ-53.9% מהתמ"ג (אל מול כ-85% בישראל). אולם בניגוד לישראל, האוצר השוודי דואג להקטין את החוב באופן הדרגתי (שכאמור, עומדת לרשותו הכנסה אדירה ממסים שלא עומדת ברשות האוצר הישראלי).

אם כן, מדיניות האוצר בעניין זה פשוטה: ניתנת העדפה ברורה לפרעון הלוואות על פני תקצוב הבריאות החינוך והרווחה. אין ספק כי רצונם העז של קובעי המדיניות הכלכלית לחבור לארגונים הכלכליים הגלובליסטים, הוא המניע העיקרי להעדפה זו, על נטייה מוכרת זו של האוצר כתבתי פה. כמו כן, מפאת קוצר היריעה, הסבר קצר ומדוייק לשאלה "מדוע אין לחשוש מן החוב הממשלתי?" ניתן למצוא במאמרו של יואב לוין באתר יסו.

מהשוואה קצרה זו, ניתן לקבל רושם כללי על ההבדלים המהותיים בקבלת ההחלטות בין הממשלות, כמו גם על קווי הדימיון ביניהן. אין ספק כי ההבדלים נובעים בעיקר מתפיסות עולם שונות, שחלקן אף מנוגדות זו לזו, ואילו המאפיינים המשותפים הן פועל יוצא של הלך רוח מערבי-ליברלי כללי, וכן פונקציה של תכתיבי הכלכלה הגלובלית.

שוודיה, מממנת את שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך, כמו גם את החוב הממשלתי, באמצעות ההכנסות האדירות ממסים שהן פועל יוצא של שיעוריי מס ותעסוקה גבוהים. הואיל וישראל חסרה הכנסות ממיסוי בסדר גודל דומה, התעקשותה לקצץ בדרמטיות את החוב הממשלתי, אינה יכולה להתקיים אלא באמצעות קיצוץ מתמשך בחינוך, בבריאות וברווחה.

אליבא דאוצר: הכלי האפקטיבי לקיצוץ הוצאות הממשלה הוא כאמור ההפרטה. אולם ההפרטה תורמת הן להורדת השכר, שבתורה מובילה להורדת הכנסות המדינה ממסים, והן לריבוי המשרות החלקיות אשר גם הוא מקטין את ההכנסות הפוטנציאליות ממסים. הפתרון: חיפוש אחר חיסכון נוסף בעלויות – הפרטה נוספת. את דלת היציאה מן המבוך הזה מספק לנו המודל הסקנדינבי: במקום לבקש לצמצם עלויות, יש לפעול להגדלת ההכנסות באמצעות הגדלת שיעור המס, ובעזרת מלחמה בריבוי חלקי המשרות ומיצוי מקסימלי של פוטנציאל ההעסקה במשק. .

בהקשר זה ראוי להזכיר כי גם שוודיה עברה (בעיקר בשנות התשעים) תהליכי הפרטה מהותיים, אולם תנאיי העסקתם של העובדים המאורגנים לא נפגעו כלל ועיקר. מיותר לציין שמציאות זו אינה עולה בקנה אחד עם תנאיי ההעסקה הירודים של עובדי הקבלן בישראל.

המודל כבר קיים, כל שעלינו לעשות הוא ליישם.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

16 תגובות

  1. תמר בן-יוסף :

    מעניין ומלמד.

    אני רואה שאנחנו מסכימים לגבי המסקנה העיקרית: אפשר להגדיל הוצאות בעזרת הגדלת הכנסות.

  2. יואב רובין :

    הערה אחת: כאשר משווים את ההוצאות על החינוך צריך להתייחס לכך שבישראל יש הרבה יותר ילדים ועל כן הוצאה דומה על כמות ילדים גדולה יותר פירושה הוצאה נמוכה יותר לכל ילד. על כן ההוצאה הציבורית על חינוך לילד קטנה משמעותית בארץ ביחס לשבדיה.

  3. שושי :

    דורון, התוכל להוסיף נתונים בעניין שיעור המועסקים בשוודיה לפי גיל?

    לדוגמה, השוואת שיעורי מועסקים חדשים החל מגיל 40 ועד לגיל קבלת קיצבאות זיקנה – כולל התייחסות להיקפי משרות ולשכר – בישראל ובשוודיה.

    מעניין אם יש דירוג בינ"ל של אפליית גיל.

  4. דורון גרינשטיין :

    תמר תודה.

    יואב, אתה אכן צודק – האוכלוסיה המבוגרת (מעל 65) בשוודיה מהווה 17% מן האוכלוסיה הכללית בעוד שבישראל היא רק 9.9%. על כן סביר להניח יותר ילדים. יותר ילדים בהינתן הוצאה דומה, פחות לכל ילד בישראל. עצוב.

  5. דורון גרינשטיין :

    שושי, נתונים מסוג זה על שוק העבודה לא מצאתי. אבל אחרים, מעניינים לא פחות, כן.
    למשל: שוודיה ישראל
    ימי חופשה בשנה: 25 14

    % מועסקים בקרב 65+: 6.62 16.91

    % אמהות עובדות: 76% ***

    *** הערכה שלי שמדובר בהרבה פחות מ-30% על סמך פרסומיי בנק ישראל: http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/papers/paper11h.pdf

    ובאותו עניין: נתקלתי באתר מעניין המנסה לאסוף מידע על נתונים סטטיסטיים על שווקי העבודה מן העולם הרחב: http://www.nationmaster.com/index.php שווה בדיקה.

  6. שי כהן :

    עבודה חשובה- ישר כח

  7. עמית-ה :

    יופי של מאמר תודה.
    לאור העובדה שהגדרת מובטל כאן ושם שונה אני מציע להוסיף 15% מובטלים ישראלים שהיו הולכים לעבוד בתנאים שבדיים.

    לסיכום אתם חושבים ששימוש מסיבי במי חמצן יקרב אותנו למודל השבדי? או לפחות לסופר מודל השבדית?

  8. האזרח דרור :

    יופי של מאמר – מתכוון להשתמש בנתונים לאקו ויקי ונרחיב אותו?

    מצאתי 2 דפים למי שמתעניין בעוד נתונים
    מידע סטטיסי על ישראל
    http://stats.oecd.org/wbos/viewhtml.aspx?queryname=491&querytype=view&lang=en

    מידע סטטיסטי על שוודיה
    http://stats.oecd.org/wbos/viewhtml.aspx?queryname=481&querytype=view&lang=en

    עוד נתון שקפץ לי לעין – אחוז הנערים בגיל 15-19 שאינם לומדים או עובדים –

    ישראל – כ 24-27 אחוז (זה כולל גם נערים בצבא)?

    שוודיה – 6% בנים, 3% בנות.
    ========

    יש עוד דפים שמהם הנתונים לקוחים?

    =========
    עוד 2 הערות על כלכלת שוודיה

    לשוודיה יש תאגידים רב לאומיים שמייצרים לה הכנסה – לישראל לא ממש.

    הפריחה של שוודיה בתחילת המאה היא בין היתר בגלל הכנסות מנפט

    ==========

    מה זה סעיף פוטנציאל ההעסקה ? – איך מודדים אותו?

    ===========
    האינטואיציה שלי היא שחלק מהצרות בישראל הן בגלל שיעור גבוה של ילודת ילדים – בעיקר במגזרים העניים – זה גורם לכך שמיסים בגודל נתון (שכן רוב המיסים באים מתוך האוכלוסיה העשירה) מממנים מערכת חינוך גדלה והולכת.

  9. דורון גרינשטיין :

    תודה דרור,
    הנתונים לקוחים חלקם מן המקורות שציינת, אך גם מהאתר של הCIA, ופרסומים של משרד האוצר ובנק ישראל.

    לגבי ההצעה שלך באקו ויקי, אשמח להרחיב את היריעה גם לשם. זוהי יוזמה מבורכת בעיניי.

    ללא כל קשר, אני מתכוון להוסיף נתונים על שוודיה במאמר נוסף שיכתב בנושא.

    לגבי הלא-מועסקים, אני מניח שחיילים אינם נכללים, הואיל ומשכורתם נכללת בהכנסה הלאומית.

    אתה צודק לגבי התאגידים הגדולים והנפט, היה גם אפשר להזכיר את היתרון הגדול שהעניקה השמירה על הניטראליות במלחמת העולם השניה, אבל דווקא בחרתי לנתח באמצעות הפרמטר של אחוז מהתמ"ג, שהוא אינו תלוי בהכנסה הלאומית. אדרבא, מכיוון שהתוצר השוודי גדול יותר, היה ניתן לצפות שאחוז ההוצאה הממשלתית למגזרים השונים (כאחוז מן התוצר) יהייה ג-ד-ו-ל-ה יותר בישראל, אך מתברר שלהפך!.

    לא היה פה ניסיון ליצור השוואה בין משתנים מאקרו כלכליים, למשל, דילגתי על העובדה שקיים הפרש משמעותי ביותר של כ-30 מיליארד דולר לטובת השוודים בעודף ההצע. זאת הואיל והמטרה הייתה לבחון את יישום המדיניות הס"ד אל מול הניאוליברלית, דה-פאקטו.

    לגביי שיעור הילודה הגבוה בקרב העניים, אינני חושב שזו הסיבה לתקצוב הדל בחינוך. למעשה לאור הביצועים הכלכליים בישראל זה אמור להיות בדיוק להיפך: הצמיחה מאפיינת בעיקר את העשירונים העליונים, הואיל והם משלמים אחוז מס גבוה יותר, אזי הכנסת המדינה ממסים אמורה להיות גדולה יותר (מבמצב ההיפותטי בו הצמיחה הייתה נחלקת באופן שוויוני יותר). כך שלא מדובר על פדיון מס בגובה נתון, אלא בגידול בהכנסות ממסים (ע"ע נתוני מס הכנסה) בשיעור גבוה יותר מקצב הילודה הכללי.

    בעניין זה חשוב להזכיר כי התפיסה של המס בשוודיה כ"דבק חברתי" וההסכמה העקרונית של העבודה המאורגנת בכללה לאחוזי המס הגבוהים, היא גרעין אתי חשוב בבסיס הס"ד הסקנדינבית, קונספציה שהימין הכלכלי בישראל מנסה לעקור מן השורש.

  10. מוני יקים האנטיציוני :

    מתוך ים הנתונים והסטטיסטיקות לאן נעלמו 750 אלף ילדים מתחת לקו העוני , מרביתם פרענקים וערבים שנידונו לחיי עוני וניוון כדי להעשיר את העשירון האשכנזי העליון החזירי הקפיטליסטי ועושי דברו.

  11. חברת מפלגת העבודה :

    מאמר מאלף זה גרם לי לעיין מחדש בספרה של אסתר אלכסנדר שהיתה ,מלבד פרופסורית, גם היועצת של שרת העבודה והרווחה ,אורה נמיר.
    שמו של הספר: 'כוח השוויון בכלכלה המשק הישראלי בשנות ה-80 התמונה האמיתית' בהוצאת הקיבוץ המאוחד,ובו ככתוב בכריכה האחורית 'מרימה המחברת את הכפפה שזרק המונטריזם ומראה שרק מדיניות כלכלית אשר מחלקת את ההכנסות באופן שוויוני יותר מסוגלת להדביר את הצירוף המסוכן של אינפלציה עם אבטלה.
    השוויוניות החברתית והצמיחה הכלכלית הם לדבריה תאומים סיאמיים, המשגשגים יחד וגם מתדרדרים יחד – ולא זה על חשבון זה'.
    השוודים הבינו את זה כבר מזמן ורק המוח היהודי שהתנוון לו קמעא במדינתו העצמאית הלך לחפש לו אילנות שונים ומשונים להיתלות בהם וייבא כל מיני שיטות שפשטו את הרגל ב-1929 למשל.
    נקודה מעניינת ומאלפת היא ההשוואה בין כלכלת משק הבית לכלכלת המשק הלאומי שעורכת אסתר אלכסנדר בסיפרה זה: אין כל מקום להשוואה מפני שההכנסה המשפחתית מקורה חיצוני – המעביד 'ואילו הכנסות המדינה, ההכנסה הלאומית או התוצר הלאומי, הם גורם פנימי…על הרמה הלאומית אין כלל אפשרות להבדיל בין הכנסה והוצאה,כי הכנסה של פרט מסוים (המוכר) היא תמיד הוצאה של פרט אחר (הקונה), ולהיפך, הוצאה של פרט אחד היא תמיד ההכנסה של פרט אחר. אם מקטינים את ההוצאות – קטנות גם ההכנסות' ובכך יקטן התוצר הלאומי. (שם עמ' 292 – 291).
    כמה צדקה ובאמת בממשלת רבין היה מי ששעה לעצתה אך ביבי וממשיכיו השקו אותנו בכוס התרעלה של השוק החופשי וההפרטה המטורפת ועתה פתאום מבקשים מהאזרח הקטן שיושיע אותם בצורה של התערבות ממשלתית.
    וכך אנו נשלם פעמיים : פעם על ההפרטה שלא זכינו לקבל ממנה אגורה שחוקה, אלא להפך הוצאותינו על חינוך ובריאות רק עלו – ובפעם השניה הממשלה תשתמש במיסים הגבוהים ששילמנו כדי לחלץ את המשק מהצרה שהיא קלעה אותנו לתוכה.

  12. סשה רוזנמן :

    דורון שלום
    מאמר מרתק
    המשך כך

  13. Omer Rosenbaum :

    דורון, אתה מצטט כאן נתונים לגבי שבדיה שאני משער שהם נכונים, אבל צריך לחיות בשבדיה כדי להבין שלא הכל דבש כאן. שכר המורים ברצפה, הישגי התלמידים יורדים משנה לשנה וזה שאין השקעה בבטחון כמו בישראל היא בעוכרי שבדיה ואני מקווה שלא תתברר במידה ורוסיה תחליט שהיא רוצה להנות ממשאבי שבדיה.

  14. אלטרנטיבה לתקציב של ביבי - בשביל זה צריך מומחים » בונים בתי”מ :

    […] הורידו מסים].     אמרתי לו שיעלו את מס ההכנסה, שיהיה פה מיסוי כמו בסקנדינביה, אפילו זמנית כמו שעושים עכשיו באנגליה. [זה עדיף בהרבה […]

  15. אחת :

    לשוודיה אין אוכלוסיה גדולה של ערבים וחרדים.. שלא צריך להוסיף עוד במה השאוכלוסיות האלה בעיקר גורעות מהמדינה ומכל האזרחים בעצם….
    אין מקום להשוואה בין ישראל לשוודיה, אבל כן יש פה אנשים מדהימים שבזכותם ישראל היא עוד מדינה מערבית ולא איזה מדינה מזרח תיכונית ממוצעת או אפריקאית… בוא נקווה שימשיכו להיות בעיקר אנשים מהסוג הזה

  16. לאחת, :

    אולי כדאי להתייחס לגופו של עניין…?
    שמתי לב שיש לך דעה מאוד מוצקה על חרדים וערבים, מה דעתך, האם שווה לאמץ את המודל המוצע?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.